כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

החוזה- פרק 2

תפוזינה

אני מגיעה לדירה שלי וברור שאין מים חמים למקלחת. מהרגעים האלה שאני מרגישה שכל העולם נגדי ובעיקר המים שזורמים מהברז. אני לא מאשימה אותם באמת, אף אחד לא היה פה כדי להדליק דוד. ועדיין, זה מרגיש כמו קנונייה שלמה שמנסה לגרום לי להתחרפן.
במצבים של דיכאון כזה אני אוהבת לנקוט בגישה הבריאה, זאת שלא מלווה בדמעות, זאת שתמיד גורמת לי לשכוח מהצרות של היום ובעצם, לשכוח מהקיום של עצמי.
שינה.
המיטה שלי נראית יותר מפתה משהיא נראית בדרך כלל. היא ואני במערכת יחסים בשלט רחוק, תמיד אין לי זמן אליה. אבל עכשיו המצב בינינו השתנה.
יש לי שש שעות שלמות עד שאצטרך להתארגן למשמרת ב'קוורץ', הבר שאני מברמנת בו, כי כסף לא גדל על העצים, למעשה אני בשנת בצורת שנמשכת כבר שלוש שנים ולא נראה שתסתיים בקרוב. אבל אלה דאגות לנטע של העתיד. לנטע של עכשיו לא אכפת. אני אפילו לא טורחת להחליף בגדים, למרות שבאמת כדאי, לפני שאני נכנסת לעולם הכלום והשום דבר.

"בזזז.... בזזז... בזזז...." שקט!
"בזזזזזזז" לא... רק עוד קצת...
"בזזזז!" אני פוקחת את העיניים לחושך מוחלט ומכבה את השעון המעורר בפלאפון. יש לי יותר מדי הודעות ושיחות שלא נענו. אני בטוחה שרובן מאימא שלי ומיעל, אחותי. אני לא רוצה לספר להן מה קרה, כי אז אצטרך להתמודד עם המציאות. כאילו, ליעל ככל הנראה אספר בקרוב, כי היא החברה הכי טובה שלי, וכן, אני נוטה להתלונן. אבל לאימא שלי... אם זה תלוי בי היא לעולם לא תדע שפיטרו אותי. היא גם ככה חושבת שאני מבזבזת את "השנים הכי יפות" שלי בעבודה שחורה ומעייפת, ושיש בי כל-כך הרבה פוטנציאל ואינטלגנציה. זה באמת מרגיש כאילו גם אם אגיד לה שאני נהנית למלצר היא תמצא חיסרון בכיף שלי ותתרץ שכיף מוביל למוות מוקדם או משהו כזה. רוב השיחות שלנו מרגישות כמו משפט שדה. היא נמצאת במצב התקפה ולא מרשה לי להגן על עצמי, בניגוד מוחלט לחוק. כן, עדיף שפשוט לא נדבר עד שאמצא עבודה חדשה. או עד שאזכה בלוטו. הראשון מביניהם.

אני מתארגנת (סוף-סוף מחליפה בגדים, ואפילו מעבירה מברשת בשיער, יותר השקעה מבדרך-כלל) ויוצאת לסלון. עדן, אחת השותפות שלי, מרוחה על הספה מול הטלויזיה. היא עובדת במשהו, אבל אני אף פעם לא זוכרת במה. אני רק יודעת שיחסית אליי יש לה הרבה זמן פנוי. אולי אשאל אותה אם מחפשים עובדים איפה שזה לא יהיה.
"היי, לא ידעתי שאת פה." היא ממלמלת בחוסר ריכוז.
"הממ..." אני עונה, כי אני צריכה קפה לפני שאני מנהלת אינטרקציות עם יצורים חיים.
"איך היה בעבודה?" אני באמת לא מבינה למה היא מדברת איתי, אם ברור שזה לא מעניין אותה. היא אפילו לא יוצרת איתי קשר עין.
"כרגיל." אבל כשאני אומרת כרגיל, הכוונה להפך המוחלט. אני הולכת למטבח כדי להרתיח מים.

כשאני חוזרת עם הקפה ומתיישבת על ידה בספה היא נועצת בי מבט מוזר.
"שיט. רצית גם?" אני מעיפה מבט לכיוון הקפה ואז אליה.
"בטוחה שהכל היה בסדר בעבודה היום?" היא לא ממצמצת.
"כן." אין לי כוח לפתוח את זה איתה.
"אוקיי." היא אומרת ומגבירה את הווליום מהטלויזיה.
היא צופה בגיא פינס. אני באמת לא יודעת למה, אבל היא והשותפה השנייה שלנו, סתיו, מכורות. אני מעדיפה לא לדעת על שום דבר שקורה במדינה שלנו. אם טיל ינחת לי יום אחד מול הפרצוף, אז אתמודד איתו. עד אז... יש לי מספיק דברים על הראש.
אבל כרגע, אני מעדיפה לצפות יחד איתה, זה עדיף על שיחת חולין מאולצת.

"ועל ההופעה החדשה של עדן בן זקן בהמשך... אבל, כמו שהבטחנו, לפני זה יש לנו סיפור בשבילכם."
"תודה גיא, כן, אז יש סרטון שמסעיר את הרשתות מהבוקר." הבחורה שלידו אומרת ברצינות רבה.
"נכון, רק לפני יומיים דיברנו על המוניטין של איתי תירוש, והנה הוא שוב בכותרות." הוא ממשיך אותה.
"כן, בדרך כלל כשאנחנו מדברים על המוניטין הבעייתי של איתי תירוש, אנחנו מדברים על הבחורה שהוא יצא איתה בלילה הקודם. אבל עכשיו נחשף צד חדש באישיות שלו, שאולי לא ישמח את המעריצות."
"אותי הוא בטוח לא שימח. אבל אולי כדאי שתשפטו בעצמכם." הוא מצביע על המסך שלידם ובהתחלה אני לא מבינה מה אני רואה.

"לא, את יודעת, אני באמת לא מבין. מי נותן למפגרות כאלה עבודה? הבוס שלך יודע שעובדת אצלו מטומטמת?"
"ועוד זאת מסעדה שאמורה להיחשב טובה או משהו כזה? פעם אחת שורפים לי את האוכל ועכשיו שורפים אותי!"
"אולי תעמדי ותסדרי את זה במקום להיתקע על הרצפה כמו איזה טיפשה?"
"את פשוט בושה לכל המלצרים פה."
"וברור שזה כתם שלא יירד, המכנס הזה עולה יותר מהמשכורת שלך."
"אני אפצה אותך, אני מבטיחה..."
"אני אפצה אותך, אני מבטיחה!"
"חמודה, תהיי בטוחה שתפצי אותי. ותהיי בטוחה שזה היום האחרון שלך פה... חתיכת נכה."

הם עושים קאט וחוזרים לדבר.
"אם אתם לא מזהים, אז גם אנחנו לא היינו סגורים על זה בהתחלה. אבל הבחור שלובש את הקפוצ'ון ואת משקפי השמש הוא איתי תירוש. וכן, הוא צוחק מהסיטואציה הנוראית הזאת." גיא מעביר לקלוז-אפ.
"נכון, הוא שומע את חבר שלו צועק ומשפיל את המלצרית המסכנה הזאת, ולא עושה כלום!"
"באמת נורא, דנה. אני חייב להגיד שכל המערכת הייתה בהלם כשראינו את הסרטון הקשה הזה."
"העובדה שהוא לא רק עומד מנגד, אלא גם צוחק ומדרבן אותו להמשיך... אין מילים."
"כן, גם למלצרית הזאת לא היו, לפחות בהתחלה. אבל בסוף היא עשתה מה שכולנו רצינו לעשות לפחות פעם אחת בחיים שלנו." הוא צוחק.
"וואו, אתה כל-כך צודק! תראו." היא ממשיכה את הסרטון ואני רואה את עצמי, הפעם באמת מחוץ לסיטואציה, זורקת את כוס מיץ התפוזים על האידיוט הזה. הדבר היחיד שעובר לי בראש זה שאני נראית נורא. השיער שלי מבולגן והפנים שלי אדומות. ועכשיו זה מוקרן על גבי מסך הטלויזיה של אלפי אנשים. נהדר.
"איזו תותחית, אה?" הבחורה שלידו נשפכת מצחוק.
"ממש ככה. אבל אני באמת רוצה שתראו את המבט של איתי, אני חושב שכאן הוא קולט שמצלמים אותו! הוא מסתתר מתחת לכובע של הקפו'צון."
"הוא יצטרך להסתובב ככה בתקופה הקרובה לדעתי, כי אין מקום שלא ראינו בו את הסרטון הזה!"
"בהחלט מביך. לא מי שאימהות היו רוצות שהילדות שלהן יעריצו."
"כן, אני תוהה מה זה אומר על החוזה החדש שלו עם 'אדידס', והפסטיגל." הוא מניד בראשו.
"בינתיים לא קיבלנו תגובה רשמית ממנו או מהסוכנת שלו."
"טוב, אני מניח שזה ייקח קצת זמן. בכל מקרה, הרבה מכם הביאו לתשומת ליבנו שהמסעדה המדוברת בסרטון היא 'ברנה', המסעדה החדשה של השף יותם קצח. גם ממנו לא קיבלנו תגובה רשמית בעניין."
"נכון, אבל אם את, המלצרית, צופה בנו, תדעי שנשמח לשמוע על הצד שלך ולהביא אותו לתוכנית."
"אפשר לומר שיש גיבורת-על חדשה בישראל, חלק מהטוקבקיסטים כבר נתנו לה את הכינוי 'תפוזינה'." הוא צוחק והיא צוחקת יחד איתו.

עדן ואני בוהות במסך כמה דקות טובות בזמן שהם עוברים לסיפורים אחרים. הקפה שביד שלי כבר התקרר, ואני צריכה לצאת בדקות הקרובות כדי לתפוס את האוטובוס.
ברגע שאני לוגמת ממנו היא אומרת "את קולטת?"
"מה?"
"את... את! זאת את!"
"אמממ..."
"כאילו, בהתחלה לא הייתי בטוחה, כשהם הראו את הפרומו. אמרתי, זאת נראית כמו נטע, הפרצוף שלך היה קצת מטושטש. אבל עכשיו כשהם עשו קלוז אפ זאת את! את גם עובדת שם, לא?"
אני לא אמורה להיות מופתעת שהיא לא יודעת איפה אני עובדת. כי... טוב, כנ"ל.
"כן." אני עונה.
"נו! את חייבת לספר לי!" היא תופסת לי את הידיים, אקט ראשון של קרבה במהלך חמשת החודשים שאנחנו גרות תחת אותו הגג.
"אני לא חושבת שיש יותר מה לספר, הם די הראו את הכל."
"אוף, את כזאת אדישה! אבל מה היה אחר-כך, אחרי שזרקת עליו את התפוזים?"
"פיטרו אותי." אני מגחכת.
"אין מצב!" היא צורחת ומחרישה את שתינו.
"יש מצב, זרקתי על לקוח מיץ."
"כן, אבל, את לגמרי תותחית. כאילו, איך שזרקת את זה! ותראי!" היא מוציאה את הפלאפון שלה ומראה את הפיד של הפייסבוק.
"הסרטון שלך, אשכרה כל פוסט שני מדבר עליו! תראי מה מאקו כתבו." היא מתחילה להקריא ואני מפסיקה אותה.
"בסדר, הבנתי. אבל ככה זה, כל יום יש פדיחה חדשה. מחר ישכחו."
"תגידי, את חיה בכלל בישראל, נטע?" היא שואלת.
"בפעם האחרונה שבדקתי. לא אישרו את הויזה שלי לארה"ב."
"די, זה לא מצחיק!" היא אומרת ואני דווקא צוחקת.
"יש לך מושג מי זה איתי תירוש?"
"יש יין כזה, לא?" אני שואלת, כי אני באמת לא בטוחה.
"פאק. את כאילו לא מחוברת. ידעתי שאת לא מחוברת. אבל את באמת לא מחוברת."
"את צריכה להפסיק להגיד מחוברת, המילה הזאת מתחילה להישמע מוזר."
"טוב, אני אתן לך תקציר. איתי תירוש הוא בערך ה... מי הזמר שאת הכי אוהבת?"
"זה תלוי, הוא צריך להיות חי או מת?"
"עזבי. בקיצור איתי תירוש הוא הביונסה של בנות ה-12-17 בישראל. את יודעת מי זאת ביונסה נכון?"
"כן, אני יודעת מי זאת ביונסה." אני מגלגלת אליה עיניים.
"אז, הוא היא. רק בגבר."
"הוא לא דומה לה..." עכשיו אני סתם מנסה לעצבן אותה, כי זה מצחיק.
"יואו! לא, הוא לא דומה לה! אבל הוא מפורסם ברמה שלה. תקשיבי, הבחור נמצא על כל פוסטר, כמעט בכל פרסומת, כבר שנים! מאז שהוא בן 17! הסדרה שלו... איך את לא יודעת מי זה?"
"אין לי זמן לטלויזיה." אני מושכת בכתפיים.
"כן, איך שכחתי. את נטע 'אין לי זמן'. בכל מקרה, יש מצב שהרסת לו את הקריירה עכשיו. את! בחורה פשוטה, בת 21 מחדרה. סתם מלצרית, למען השם! זה מטורף!"
"לא הרסתי שום דבר. את אוהבת להגזים."
"אוקיי, תני לי את הפלאפון שלך, אני אוכיח לך."
"אני צריכה לצאת לעבודה, אם אני לא רוצה עוד שיחת פיטורים."
"אין מצב שבאמת פיטרו אותך! תבדקי את הפלאפון!"
השעה היא 19:57. האוטובוס עוד שלוש דקות.
"אני אבדוק אחר-כך! ביי!" אני רצה לכיוון הדלת.
"אלוהים מחלק אגוזים למי שאין לו שיניים, תמיד אמרתי את זה!" היא צועקת בזמן שאני טורקת עליה את הדלת.

היא מדברת על שיניים די הרבה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

אלה בר עקוב אחר אלה
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
כתוב בצורה ממש מענינית !
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
ממש ממש יפה!
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
אלה בר
החוזה- פרק 4
החוזה- פרק 4
מאת: אלה בר
החוזה- פרק 9
החוזה- פרק 9
מאת: אלה בר
החוזה- פרק 8
החוזה- פרק 8
מאת: אלה בר
החוזה- פרק 5
החוזה- פרק 5
מאת: אלה בר
סיפורים אחרונים
תקועה- פרק 35
תקועה- פרק 35
מאת: Lee B
מכנסי א' לא משקרים
מכנסי א' לא משקרים
מאת: ירדן yarden
חדר מספר 5 - פרק 1
חדר מספר 5 - פרק 1
מאת: בתאל דורון
הבחור שאת רוצה
הבחור שאת רוצה
מאת: No One
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay