כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

עיניים של לוחם- פרק 6

ביקור לא צפוי

אלינור? הכל בסדר? את נראית קצת חיוורת." לידייה אמרה ונופפה את ידה מול הפנים שלי. "מה? כן, כן. הכל טוב." אמרתי במהירות, והחזרתי לה את הטלפון. "אוקיי... בכל מקרה, ספרי מה איתך! משהו חדש?" היא שאלה. "עזבתי את הבית." נאנחתי. היא הביטה בי בעיניים פקוחות לרווחה. "מה?!" היא הייתה בהלם. צחקתי. "תסגרי את הפה, שזבובים לא יכנסו." היא מייד סגרה את הפה אבל המשיכה לבהות בי בעיניים פעורות. שיחררתי נשיפה ארוכה ונשמתי עמוק. "רבתי עם אמא שלי. שוב. אבא לא היה מוכן להיכנס באמצע כמו כל הבנים ונשבר לי מזה. אבי, מהפאב, הוא עוזר לי להתמקם במקום אחר, במרכז העיר." הסברתי. היא הינהנה. "על מה רבתם?" היא שאלה אחרי כמה שניות של שקט. שקלתי אם לומר לה או לא, אבל מה זה כבר משנה? זה היה, ואין דבר שיכול לשנות את זה. "לימודים בחול. אמא רוצה שאתעסק ברפואה בגלל שהיא רואה שאני מתקדמת, אבל היא לא מוכנה להבין שאני רוצה ללמוד מוסיקה. אבל כמו שהיא אומרת: 'אני לא ארשה לבת שלי להיות נגנית ברחובות בשביל כמה שקלים.'" נאנחתי. לידיה הביטה בי מופתעת. "את עוסקת במוסיקה?" היא שאלה. הרמתי גבה. "אני מנגנת מגיל שבע, ואת זה את כבר יודעת." השבתי. היא משכה בכתפייה. "סורי, הייתי באמריקה הרבה זמן אז, יו נוו, את לפעמים שוכחת דברים." היא תירצה. חייכתי. "כן... אבל דברים כמו הוידוי אהבה שלך לרואי... את זה לא שוכחים." צחקתי בקול. היא פשוט הרביצה לכתף שלי והצטרפה אליי.

עבר כל כך הרבה זמן מאז שדיברנו...

או מאז שצחקתי ככה.

*******************

כשחזרתי הביתה, התיישבתי על הספה השחורה שהוספתי לפני כמה ימים לבית. אם לומר את האמת, אני די אהבתי איך שהוא יצא. הסלון היה פרקט בדוגמאת עץ, הקירות אפורים אבל מאוד בהירים, היו כמה עציצים ליד שלושת הספות ושולחן זכוכית שהיה על השטיח האפור. לקחתי את השלט והדלקתי את הטלויזיה, פותחת את נטפליקס.

לידיה הייתה צריכה ללכת לאיזו פגישה. דיברנו במשך שלוש שעות, מעדכנות אחת את השנייה.

צפיתי בסרט דוקטור סטריינג של מארוול. אני מתה על הסרטים שלהם. כמה דפיקות נשמעו על דלת הבית. עצרתי בדיוק בקטע שבו הוא מגיע לבית החולים. אוף! ירדתי מהספה והלכתי לדלת. "אני מקווה מאוד שזה חש-" אחרי שפתחתי את הדלת, עצרתי באמצע המשפט שלי. מולי עמד איש בחליפה שחורה ומשקפי שמש. "היי... ?" חשבתי שאולי הוא טעה בכתובת או במספר הדירה. "אלינור אלבז?" הוא שאל. חשדתי. "מי שואל?" שאלתי בחזרה. "אלכסנדר אנדרסון." הוא השיב. השם הזה היה מוכר, אבל לא ידעתי מאיפה. "מה הוא צריך?" נשענתי על גבי משקוף הדלת, לא נותנת לו להיכנס או להציץ פנימה. "נודע לנו שלפני כמה ימים היית עדה לאירוע ירי." יכולתי להרגיש בעיניו נועצות בי מבט מבעד למשקפיים השמש שלו. "כן..."

עכשיו נהייתי לחוצה.

הוא כאן כדי להרוג אותי? שאני לא אומר לאף אחד על מה שקרה? אולי הוא הולך לחטוף אותי? לענות אותי? אלוהים! למה לא לקחתי טרמפ ממישהו? למה לא-

"אני רוצה להתנצל על מה שקרה. לא היה לנו שום רצון בלהפחיד אותך." הוא חייך. הו... אז זה הכל. איזה מזל. "רגע. מי זה 'לנו'?" שאלתי. על מי הוא דיבר? הוא היה שם? אז זה אומר שגם הוא ירה! "זה דבר שתוכלי לשוחח עם אלכנדר אנדרסון לגביו." היה כל מה שאמר. "ומתי זה יקרה?"

"עכשיו."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

N M עקוב אחר N
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
חן בנלולו
חן בנלולו
המשך
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
ערימת רגשות
ערימת רגשות
מאת: Tzori Admoni
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
הוא לא יודע מה עובר עליי
הוא לא יודע מה עובר עליי
מאת: Chen Cohen
מלאך
מלאך
מאת: ג׳ ו ץ׳
קנאת הירח
קנאת הירח
מאת: Blue Rose
הראפר המיסטורי פרק 29
הראפר המיסטורי פרק 29
מאת: D.R דוד
המדורגים ביותר
הדרך הבייתה
הדרך הבייתה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov