כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

להילחם בשבילו- פרק 63

"מבחינתי לעשות הפלה מחר"

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 81

פרק 63: לצפות

אני קופצת בבהלה מהמיטה וקולטת שמה שנשפך הוא בעצם כוס הקפה של מירי. אני פשוט מזנקת מהכורסה ורצה אל המקלחת שבחדר על סוג של אוטומט, לא מבינה מה אני עושה. אני חותכת במהירות נייר סופג ושועטת על הרצפה כדי לנקות לפני שהקפה יתפשט על עוד מרצפות חוץ מהבלטה וקצת. אני מנסה להימנע מלפגוש את העיניים שלה, אבל כמובן שכבר מאוחר מדי. אני רואה אותה בזווית העין אוחזת בבדיקת ההיריון שלי.
"לעזור במה, ליאם?" הקול שלה משדר שהיא נרגעה או שאולי היא מעדיפה לא לעשות יותר בלאגן ממה שיש בחדר עכשיו. ויש. הקפה שלה פשוט זולג לו, והנייר לא מספיק.
אני מרימה את הראש תוך כדי שאני על סוג של ישיבה על ארבע ומזכירה לעצמי את סינדרלה המקרצפת. "אני אשמח לסיוע שלכם במימון ההפלה."
ליאם יורד מהמיטה, מתכוון לעשות צעד ונתמך בה ישר. יש לו בטח באינפוזיה יותר מחומר ממסטל אחד. "לא!" הוא מנסה שוב ומצליח הפעם ללכת לכיווני. "למה את נותנת לה לנקות? תעזרי לה. היא לא צריכה להתרוצץ ככה אם היא... אם היא..."
מירי לא מנידה עפעף. "ליאם, אני חושבת שיש היגיון בדברים של עופרי."
"לא!" הוא נמצא מעלי ואוחז בכתף שלי. "תקומי. תעזבי את זה."
"זאת תהיה החלטה של שניכם בסופו של דבר." מירי מסתכלת עלי במבט מבוהל כשאני קמה. איך הטון שלה שונה מהבעת הפנים? "נסייע לך, כמובן, אם אכן תבחרו בהפלה. מתי... מתי זה קרה?"
אני בולעת הרבה רוק שמצטבר לי בפה במהירות שמסגירה שאני לחוצה. לא נעים לספר לאמא של ליאם שאת והבן שלה השתכרתם ביום ההולדת שלך ושכחתם אמצעי מניעה. אני מסיימת בכך שגיליתי רק היום, כי משהו בי קולט שהיא עתידה להתפרץ עלי. אני מנסה לחפש רמז חוץ מאור היום בחוץ למה השעה והאם כבר צהריים או או עוד בוקר או...
"סיפרת לאמא שלך?" היא מתקרבת אלי ומניחה את כף היד שלה על הכתף שלי.
"לא."
"בואי החוצה." היא חושבת שאם היא לוחשת ליאם לא יקלוט.
"למה את לוקחת אותה?" הוא שעון על המיטה, לא חזר לשכב עליה.
"ליאם, אתה לא מבין וגם לא עופרי מבינה כנראה מה זה היריון לא מתוכנן. אני רוצה לשוחח איתה קודם. תעלה על המיטה," היא אומרת בקור מרשים, והוא ממלא אחר ההוראה שלה.
כצפוי, היא מתנפלת עלי ישר כשאנחנו במרחק מסוים מהכניסה. "לא יכולת לחכות קצת עם התזמון? עוד יומיים או שלושה?"
"מבחינתי לעשות הפלה מחר. אני גם ככה באיחור." אני לא מתרגשת. אני כן מרגישה שלתת לליאם לא לדעת זה לא בסדר. מסתבר שהמשפט הזה שלי משנה את הגישה של מירי מאה שמונים מעלות.
"צודקת. סליחה." היא משפשפת כף היד שלה בעור הזרוע שלי. "זה פשוט מאוד לא צפוי ולא מובן לי גם איך לא עלית על זה כל הזמן..."
"יכול להיות שהפלתי?"
"מה זאת אומרת?" היא מכווצת את הפנים שלה וגם לקוסמטיקאית המדופלמת יש קמטים.
"כן היה לי דם בחודש שעבר. לא מחזור כבד, אבל כן היה דם."
"אני לא יודעת. לא קבעת תור לרופאת הנשים שלך? אה, גילית רק הבוקר אמרת." היא מתיישבת על הספסל. "אני צריכה לעכל את מה שמתווסף לבלאגן שיש לנו. את, עופרי, תסעי עכשיו הביתה. תעדכני את אמא שלך, שבטח לא יודעת עדיין ותחליטי. תחליטי את מה שהכי טוב לדעתך. אני חושבת שליאם לא במצב שפוי מספיק להחלטה כזו חשובה."
"כבר החלטתי." משהו בגוף שלי מגיב בהתאם למילים. אין איזשהו התנגדות או דפיקות לב מהירות.
"כל כך מהר?"
"כן."
מירי מהנהנת. "אני חושבת שאני מבינה מה עובר לך בראש."
"אמרתי לו גם. הוא יעבור עכשיו דרך ארוכה, טיפולים... אני כן רוצה להיות שם בשבילו. אני לא רוצה לברוח יותר." אני רואה בעיניים את עופרי של לפני שנה וחצי נסה לה אז בטיילת תל אביב. "זה לא הזמן לילד בוכה בכל לילה וצריך את אמא שלו, שגם אבא שלו צריך אותה."
"כן, כן. זאת גישה נכונה ומחשבה בריאה." העיניים שלה מבריקות ואני לא יודעת אם זה בגלל התאורה או בגלל הנכד השני שלהם שיצטרך להגיע לעולם בעת אחרת.
"הוא מתנגד, כמו שראית," אני אומרת ומתיישבת לידה. כואבות לי הרגליים עוד מהלילה הזה כאן.
"תלכי הביתה." היא חוזרת על ההתחלה.
"את יודעת כמה זמן הוא צפוי להיות במחלקה הפסיכיאטרית?" משהו בי כן רוצה שהוא ילווה אותי לדבר הזה.
מירי מנידה את הראש. "זה תלוי בעיקר בשיתוף הפעולה שלו. הוא מסרב לקבל את המציאות עדיין וכרגע הוא לא... הוא לא במצב טוב בכלל."
"הוא אמר על הכדורים."
"הוא יהיה בהשגחה." מירי קמה ומתחילה ללכת חזרה אל החדר. "טוב, את תלכי עכשיו ותספרי לאמא שלך. אנחנו נעדכן אותך בהמשך מה הלאה, בסדר?"
"אולי לבוא כבר למחלקה ה-?" ואני עוצרת את עצמי מלהמשיך. כל כך קשה לבטא את זה, כל כך קשה להאמין ש... ש... אני אפילו לא יודעת מה.
"ייתכן." ומירי כבר נעלמת בחדר.

כשאני חוזרת על עקבותיי חזרה לכיוון החצר, אני מבחינה ביאיר עושה צעדים לעברי ומנופף כשהוא קולט שאני קלטתי אותו. הוא מוביל אותי אל אחת הפינות המוצלות, שם אני פוגשת את שירי וענבר. שירי זוללת בורגראנץ' משקית קרטון שאחת הפינות שלה משמשת כמגש מאולתר לרטבים.
"רוצה?" היא שואלת בפה מלא.
אני מוציאה את הנייד שלי לראשונה מהתיק הבוקר ומבינה שבעצם כבר לא בוקר. שלוש בצהריים.
הבטן מתהפכת לי. הכל הגיוני עכשיו. "לא, תודה."
ענבר מסמנת לי להתיישב לידה על הספסל. המתכת שלו צוננת וזה חתיכת שינוי למזג האוויר החם הזה. "את בסדר? נרגעת? ראית אותו?" היא ממטירה עלי שאלות.
הפה שלי בקושי מצליח להשיב שכן.
יאיר מחפש את המבט שלי ומוצא אותו די מהר. "עופרי, את הצלת אותו."
"לא." אני מרגישה איך אני מתחילה לרעוד כשהזיכרון על מה שקרה במקלחת מציף אותי.
"כן." ענבר מניחה את הראש שלה על הכתף שלי ועוטפת אותי בחיבוק. "את התקשרת להורים שלי בזמן."
"כבר היה מאוחר מדי מסתבר. לא ידעתי ש-"
יאיר קוטע אותי. "את 100%. באמת. עשית בדיוק מה שאמרנו לך. את לא היית יכולה להתמודד עם כל זה לבד במיון. ההורים שלי כבר מנוסים, לצערנו. ראית לבד, הם באו מהר."
"אבל-"
הוא לא נותן לי להשחיל עוד מילה ומוסיף, "אני מקווה שלא תיפרדי ממנו בגלל מה שעתיד לבוא. הוא מאוד אוהב אותך וזה ירסק אותו יותר."
בראש אני מבינה שמה שיש לי בבטן הוא בן דוד עתידי לשליו. אני כמובן פוסלת בקול את המחשבה כשאני אומרת, "מה פתאום! אני איתו." ואני קמה וגורמת לענבר לשאול אותי לאן אני הולכת.
אני לרגע חושבת שאני מדמיינת. אני לא. מאיה מופיעה משום מקום ממש מולנו וגורמת לי כמעט למעוד.
"עדכנו אותה?" אני לא יכולה להראות את הבעת הפנים של שירי, ענבר או יאיר משום שאני עם הגב אליהם. מישהו עונה לי שכן. אני לא מפוקסת מספיק כדי לזהות של מי הקול או לשאול מי היה זה שהתקשר אליה.
בלי שום התראה, מאיה מחבקת אותי בשנייה שהמבט שלנו מצטלב. אני קופאת. "תודה שהיית שם, עופרי."
"מה?" הנה עוד חלום שאולי לא חלום, אלא מציאות?
"אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם... לא! הוא חי. זה הכל ומה זה שחשוב." והיא פשוט מוחצת אותי.
"מאיה, אני לא עשיתי כלום." אני באיזשהו מקום כן רוצה שהיא תשחרר אותי, רק שאני לא מסוגלת ממש לזוז.
"זמן זה דבר קריטי. יכולת להניח שהוא נרדם, לקחת אותו למיטה ו... לא. לא." היא כולה נסערת, אבל מצליחה עדיין לדבר שוטף. "הוא פה. הוא פה. אני תיכף אעלה עליו."
הפעם אני לא מקנאה ולא שום דבר. אין לי בכלל תחושות בטן וגם זה מובן. יש משהו אחר בבטן, או יותר נכון מישהו, שאני צריכה לספר עליו לאמא שלי.
"אני צריכה ללכת." אלו בעצם מילות הפרידה שלי למשפחה של ליאם ומאיה שתופסת את המקום שלי ליד ענבר ומחבקת גם אותה. כל הדרך למכונית של ליאם, שעכשיו בגלל הסיבה המצערת הזו שלי שוב, אני לא מבינה מה קרה. אני אמנם בוכה, אבל עדיין רחוקה מאוד מאיבוד עשתונות. אני עוצרת לתדלק, קונה לעצמי בקבוק מים ומרגישה שלא משנה כמה אני מנסה לבטא את מה שאני מרגישה מעבר לדמעות, אני לא מצליחה. אני לא יודעת בדיוק מה הסיבה לאיפוק הזה, אבל יש לי תחושה שהוא קשור לכך שאני עצמי שרויה בתוך משהו שנראה לי לא אמיתי.

כשאני מגיעה הביתה, ואין דבר יותר מגן מלהיות בבית האמיתי שלי, אבא צופה בערוץ הספורט ומכבה את הטלוויזיה מיד כשאני נכנסת.
"איפה אמא?" אני שואלת ישר ומחפשת את פאביו. איך הוא לא מזנק עלי אם הריח אותי או שמע אותי נכנסת?
אבא עונה על שתי השאלות שלי, "היא ונועה הלכו עם פאביו לגינה. נועה רצתה גלידה ובשביל אמא מדובר בשתי ציפורים במכה. הכלב שלך לא רגוע."
"הוא לא יצא לרוץ כבר שלושה ימים. הוא יחסית צעיר וליאם רץ איתו כל בוקר." אני צונחת על הספה. "יש אוכל?"
"יש נודלס מאתמול. הלכנו עם נועה לריבר והיא לא רצתה את זה ואת הכנפיים ברוטב צ'ילי. הם במקרר, אם בא לך."
לפעמים אני שמחה בשביל נועה שעכשיו היא מקבלת את תשומת הלב שאני קיבלתי ולקחתי ממנה בהמשך (בעיקר בגלל ההתנהגות שלי). אני בטוחה שגם אותה ההורים עכשיו לוקחים בערבים לבתי קפה, מסעדות וסרטים כשהם רוצים לשבור את השגרה וגם לא רוצים להשאיר אותה לבד בבית עדיין.
"אני אוותר." אני עוצמת עיניים ומריחה זיעה כבדה באוויר. תוך כמה שניות אני מבינה שבעצם הריח הזה ממני. אני קמה, מכינה לעצמי בגדים נוחים שמתאימים גם לשינה וגם להליכה חזרה לבית החולים, אם יתקשרו אלי. אני נשארת לישון פה. אין שום מצב שאני חוזרת לדירה של ליאם ככה. זה הבית שלי. אני מרגישה הכי בטוחה כאן, עם אמא ואבא.
כשאני על סף כניסה למקלחת, אני עומדת מול המראה הגדולה בפרופיל. אני מסתכלת על הבטן שלי לראשונה היום ו... אין כלום. כמובן שאין. אני מניחה עליה את היד ומורידה ישר. זה טיפשי מדי. איזשהו קול פנימי מורה למוח להגיד ליד לחזור לשם, לאותה נקודה על הבטן. אני עושה זאת וסוג של מלטפת את העור שם. האם אני עושה טעות? האם אני חושבת רק על עצמי ועל החלומות שלי, בעיקר פנטזיות, מול המציאות החזקה והלא הוגנת למה שעתיד לבוא אם יבוא? אני נוזפת בעצמי שאני חייבת להתבגר וקופצת פנימה אל תוך המים הרותחים ששורפים לי את העור.
***
"עופרי בבית?"
אני שומעת את הקול של אמא מתוך המקלחת ולמרות הזרם החזק. תוך מספר שניות היא מופיעה כאן בפנים ומצפצפת על הפרטיות שלי. אני מספרת לה בקצרה על הבוקר והצהריים בבית החולים ומחליטה למשוך עוד קצת, לפחות עד שאתלבש ושתינו נשב את הדבר הכי חשוב, לפחות בשבילי כרגע. אני לא יכולה לעשות שום דבר בנוגע לליאם כי שום דבר לא תלוי בי.
"אכלת משהו שם? להכין לך חביתה? יש במקרר-"
"אבא אמר לי." אני מושכת את זרם המים לרצפה. "אולי אכין לעצמי חביתה עוד מעט."
"אני אכין לך. נועה מתחילה להתאהב בפאביו ולשמוח מכך שיש לה כלב, גם אם הוא לא באמת שלה." אמא פותחת מחדש את הדלת. "אני מקווה שדברים יסתדרו בעתיד הרחוק כדי שהוא יוכל לחזור לבעלים האמיתיים שלו."
"לא בקרוב," אני ממלמלת וסוגרת את הווילון.
אמא אכן מכינה לי חביתה כשאני יוצאת מהמקלחת ומסמנת לי להגיע לאכול אותה לפני שתתקרר. נועה מזנקת עלי בחיבוק, ופאביו קולט שאני בבית ומתחיל לנבוח.
"יש מספיק עופרי לכולם." לראשונה ביומיים האחרונים אני מרגישה סוג של הקלה. אני מחבקת את נועה ולאחר מכן מתכופפת אל פאביו. "אני שמחה לראות שיש לך בית ששומר עליך יפה. ממש בית מלון עשרה כוכבים. בשבילי הוא תמיד מקום ראשון."
אמא נתפסת במשפט האחרון שלי. "מקום ראשון? את נשארת פה הלילה גם?"
"אני לא רוצה לחזור לדירה." אני לוקחת את הצלחת עם החביתה ומתקדמת למרפסת. אני רואה את אמא בזווית העין משליכה לכיור כפית ומתקדמת עם כוס זכוכית ביד לכיוון שלי.
"ליאם לא אמור להשתחרר בשבוע הקרוב? הוא יצטרך אותך שם." אמא שואלת וסוגרת את השמשה אחרינו כדי שנועה חלילה לא תשמע משהו שהיא לא צריכה לשמוע.
שתינו מתיישבות על כיסאות הפלסטיק. השעה חמש וחצי ומרגיש לי כאילו עדיין בוקר מוקדם. חם בטירוף והשמש ממש מציקה לי שאני מבקשת מאמא שתסגור את הפרגולה החשמלית.
"אני לא יודעת שום דבר מעבר לזה שמעבירים אותו למחלקה הפסיכיאטרית שם בתל השומר. לפעמים יש משהו טוב בלשחק אותה ראש קטן, את יודעת." אני לא אוכלת, אני טורפת את החביתה. חבל שלא הפשרתי לחמנייה או משהו.
"לפי מה שאת מתארת, ליאם נראה רחוק מאוד משחרור." אמא לוגמת מהמשקה שלה. חוש הריח שלי דפוק ואני לא מצליחה לזהות אם מדובר בנס קפה או תה בחום הזה.
"הייתי רוצה לדעת יותר על מה שקרה מאשר על מה שיהיה. קיבלתי תשובות, אני חושבת. אמרתי לך כשהתקלחתי מה קרה. מצד אחד, יש משהו מרגיע בידיעה הזו, באופציה הזו בעצם, להבין לקראת מה את הולכת ובאיזו שגרה תצעדי. מצד שני, אני לא בטוחה שאני מוכנה לכל הלחץ הזה שיתווסף כשאדע. המשפחה שלו שומרת אותי בתמונה, אבל בקצה שלה. אני מודעת למה שקורה, אני חלק מזה, אבל לא באמת."
"הם רואים הכל שונה מאיך שאת רואה, אני מאוד מקווה שאת מבינה את זה. את מבחינתך מגיעה מנקודה שדואגת לליאם, הם דואגים כמה שלבים קדימה. הבן שלהם ככל הנראה ניסה להתאבד, עופרי. אני לא חושבת שאת מסוגלת להבין מה זה עדיין." אמא מניחה את הכוס שלה על השולחן. "את עדיין נמצאת בעולם הזה שבו ליאם הוא רק החבר האהוב שלך ולא מעבר. שימי לב איך התחמקת לא מעט מכל הסימנים שהיו שיש בו גם מעבר."
"התחמקתי? פשוט הימים עברו והאירועים עברו בעצמם." אני מעלה את האזכרה. "וגם שם, בבית שלי יונתן, כולם גרמו לזה להישמע כאילו זה יום קשה, אבל גם הוא יעבור."
"ייקח הרבה זמן עד שכל זה יעבור, אם את אומרת מחלקה פסיכיאטרית." אמא אוספת את הכוס מחדש ומקרבת אותה חזרה לשפתותיה אחרי שהיא אומרת, "את תצטרכי להיות מאוד סבלנית. לנסות להחזיר לחיים מישהו שנגע שוב במוות זה... זה לא קל."
"אם כבר חיים, יש משהו שאני צריכה לספר לך. עוד משהו קרה הבוקר שם בבית חולים." אני קצת חוששת להסתכל לה בעיניים.
"מה, מה עוד קרה?"
"הוא למעשה לא קרה היום ספציפית. גיליתי אותו היום, אבל הוא קרה לפני מעל חודש וחצי." ואני מסתכלת על הרצפה, ואולי זאת הייתה טעות בשל התגובה של אמא, כשאני אומרת, "אני בהיריון."
אמא נחנקת ישר ורגע לפני שאני מרימה את המבט אליה או שואלת אם היא בסדר, אני מגלה את הכוס שלה מנופצת על הרצפה במרפסת עם מה שנשאר בתוכה. אה, היא שתתה נס קפה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
אני חושבת שאסור לה להפיל!נכון המצב של ליאם לא יציב אבל זה צשהו שילווה אותו לכל החיים ועיצב את האופי שלו כי בכל יום זיכרון או יום הולדת של יונתן המוות יהדהד לו ועופרי כמעט כל החיים תהיה חרדה לו ואשכרה לדאוג ממש שלא עשה לעצמו משהו.הטיפולים משפרים את המצב והכדורים טיפה מאזנים את זה אבל לא מרפים אותו מהכאב ומרגשות אשם ולכן אני חושבת שזה ילווה אותם לכל החיים בלי קשר לילד הזה..נכון זה יהיה יותר קשה אבל אף אחד לא מבטיח לה שהמצב ישתפר והוא לא יעשה את זה שוב ולכן אסור לה לוותר על עצמה ועל הילד הזה..כי לעשות הפלה בגיל כל כך צעיר יכול לעשות כל כך הרבה צרות היא יכולה לאבד הרבה יותר..היא יכולה להיכנס לטראומה ולדיכאון בעצמה כי גם אם זה בשבועות הראשונים ורק בחיתולים משהו בגוף משתנה הלב מתחיל להיקשר למשהו קטנטן בבטן וזה עוד לפני האולטרסנד הראשון..זה פסיכי ושובר את הלב לעקור משהו כזה אחרי שאת רואה את הנקודה הקטנה הזאת על המסך ומדי חודש בחודשו לראות את זה מתפתח וגדל בתוכך ומקבל צורה ודופק..ושלא נדבר על הקטע שזה יכול חלילה לגרום לעקרות וקושי רב להיכנס להריון לאחר מכן..
הגב
דווח
guest
אסור לה להפיל גם אם המצב קשה..החיים של הקטנטן הזה יכולים לפתח לליאם מפתח חדש להתמודדות בחיים..כי למענו הוא יכול להמשיך להילחם ,לקום כל בוקר בידיעה שיש מישהו שצריך אותך ,שיש מישהו שתלוי בך וזקוק לך ושהוא עכשיו הראשון בסדר העדיפויות שלך כי עכשיו אני חושב קודם עליו ואחר כך עליי!!
אז אני מקווה שהיא לא תעשה את זה ואני מקווה שהיא בהריון חחח שלא תבואי לנו בהברקה שזה הריון מדומה-כי גם בהריון מדומה התוצאה היא חיובית לפעמים או הריון חוץ רחמי..
טוב חפרתייי
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
אענה על הכל ב... "המשך יבוא"
והיריון מדומה/חוץ רחמי זה לא. זה היריון אמיתי
הגב
דווח
טען עוד 27 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
מאת: Omer Levi
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי