כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

הצד השני של שנינו פרק 4

" אני מבין את בחורה קשוחה שלא אוהבת מחמאות, הייתי מת להוריד לך את האודם הזה מהשפתיים שלך"

תוכן עניינים 1. הצד השני של שנינו- הקדמה2. הצד השני של שנינו פרק 13. הצד השני של שנינו פרק 24. הצד השני של שנינו פרק 35. הצד השני של שנינו פרק 46. הצד השני של שנינו פרק 57. הצד השני של שנינו פרק 68. הצד השני של שנינו פרק 79. הצד השני של שנינו פרק 810. הצד השני של שנינו פרק 911. הצד השני של שנינו פרק 1012. הצד השני של שנינו פרק 1113. הצד השני של שנינו פרק 1214. הצד השני של שנינו פרק 1315. הצד השני של שנינו פרק 1416. הצד השני של שנינו פרק 1517. הצד השני של שנינו פרק 1618. הצד השני של שנינו פרק 1719. הצד השני של שנינו פרק 1820. הצד השני של שנינו פרק 1921. הצד השני של שנינו פרק 2022. הצד השני של שנינו פרק 2123. הצד השני של שנינו פרק 2224. הצד השני של שנינו פרק 2325. הצד השני של שנינו פרק 2426. הצד השני של שנינו פרק 2527. הצד השני של שנינו פרק 2628. הצד השני של שנינו פרק 2729. הצד השני של שנינו פרק 2830. הצד השני של שנינו פרק 2931. הצד השני של שנינו פרק 3032. הצד השני של שנינו פרק 3133. הצד השני של שנינו פרק 32+3334. הצד השני של שנינו פרק 34+3535. הצד השני של שנינו פרק 3636. הצד השני של שנינו פרק 37+3837. הצד השני של שנינו- הודעה חשובה

" מה אתה עושה כאן?" כפי שידוע לי במרתף יש שירותים.
" חיפשתי את השירותים"
" יש למטה" עניתי, היו לו עיניים יפות מדי שפחדתי להביט בהן, למה זה תמיד מושך את תשומת ליבי?
" הם תפוסים כבר עשר דקות, אכפת לך אם אשתמש בשירותים כאן?" לא אכפת לי במיוחד לא כשאני במגבת מולך עומדת בצורה מביכה ביותר, דיברתי אל עצמי
" לא" עניתי ופיניתי לו את הדרך.
התלבשתי ויצאתי למטבח להכין לי תה חם.
" מצטער אם הפרעתי, לא התכוונתי להפריע" הוא שוב כאן מאחוריי.
" זה בסדר, אתה לא מצטרף לחבר'ה?"
" כן רק באתי להתנצל על התקרית מקודם" חייכתי היו לו כוונות טובות אחרי הכל.
" את לא מצטרפת?"
" לא, מיציתי חבורת בנים שמשחקת במשחקי קונסולה"
הוא פשוט עזב מבלי לומר דבר.

...

בסופו של דבר כולם עלו למעלה להיפרד זה מזה, הסתכלתי עליהם חצי שיכורים חצי שפויים אומרים אחד לשני שלום. הבחור ההוא עמד בשקט ונדמה שכל העסק כאן די חדש לו, הוא לא שתה רק עמד והתנדנד מדי פעם עם שתי רגליו מרוב חוסר מעש.

" נתראה, בי" הדלת נסגרה וכך גם הגיע איתו השקט.
" את לא מתכוונת להתלבש?" לא הבנתי על מה הוא מדבר.
" מה עשיתי עכשיו?"
" לזה את קוראת פיג'מה? כל החברים שלי הסתכלו עלייך כמו טרף, זה מה שאת רוצה לגרום לבנים לרצות לשכב איתך מבלי שיאהבו אותך?"
" ממתי הבגדים שאני לובשת מעניינים אותך? תעזוב אותי כבר אתלבש איך שאני רוצה"
" את לא מבינה, מה... פשוט תתלבשי צנוע כמו שאת מתלבשת לעבודה"
" צנוע? זה כי אני בת, נכון? אתה מגיע הינה כשאתה רוצה ועוד מתרוצץ מולי בבוקסר אני אף פעם לא אמרתי לך שום דבר על זה! ועכשיו אני עם כותונת אתה מעיר לי כאילו לא לבשתי שום דבר"
" לא חשבתי שזה מפריע לך"
" בטח שמפריע בדיוק כמו שלך מפריע, וחוץ מזה אהבה לא חשובה גם ככה אף אחד לא אוהב אותי כך שמה זה משנה לגרום להם לרצות לשכב איתי? לפחות תן לי להרגיש מושכת אפילו קצת" הוא סטר לי במפתיע.
" מי אתה חושב שאתה?"
" אח שלך ואם אבא היה שומע את היית מרותקת, אני לא יודע מה קרה לך לאחרונה את התקלקלת"
" אני לא מכשיר אני לא יכולה להתקלקל, דביל! ואתה יודע מה נמאס לי ממך! אתה חי על חשבוני אז תפסיק לנהל אותי כשלך אין בכלל עבודה או חברה" צעקתי עליו והזכרתי לו את כמות הפעמים בהן שילמתי על דירת השותפים שלו.
" מה עבודה קשורה לסיפור?"
" לך קל לדבר היו לך כבר שלוש חברות, אתה מנוסה אתה יודע. אני פוחדת מכל זה ואם הדרך שבה אני מציגה את עצמי לא מצא חן בעיניך אתה יכול לא לבקר פה יותר!"
" את רצינית?" שאל בהלם.
" כן!" אמרתי בכעס וטרקתי לו את דלת חדרי בכעס.

כך נגמר היום האכזרי הזה, לא אהבתי לריב עם ניתאי אך זה שהוא גדול יותר ממני מוציא אותי מהכלים, מפני שהוא מתנהג כמו ילד קטן.
דודה ניקול חזרה בבוקר, הבוקר הזה היה שקט אני התעסקתי בהכנת טוסט חם לדרך וניתאי התעסק עם הנעליים שלו לפני שיצא לאלוהים יודע לאן.
" אתם שקטים על הבוקר, הכל בסדר?"
" כן" ענינו יחדיו מבלי לעורר חשד, אחרת החקירות שלה לא יפסיקו.
" נהדר! ניתאי קניתי לך מעיל חדש ולך יורי קניתי שרשרת" למה לטרוח? הרי בלאו הכי אני לא אענוד אותה. שנאתי תכשיטים, עצם המחשבה שיש עליי משהו בגוף מפריע לי מאוד. לא כולם יבינו אבל זה מציק לי מאוד, אפילו טבעות אני מרגישה אותן על הידיים וזה מאוד לא נוח לי איתם בעבודה. ידוע שאם אוריד אותן הן יאבדו, מה לעשות לעיתים גם אני יכולה לאבד דבר מה. רק שרשרת אחת הסכמתי לענוד וזו השרשרת שקנתה לי אימא, אותה שרשרת שעברה בירושה מסבתא. מרחתי אודם אדום ויצאתי לעבודה.
" מתי את חוזרת?" שאלה אותי דודה ניקול.
" בסגירה, למה?"
" תגיעי מוקדם יותר אני צריכה אותך בשבע בבית" היא אף פעם לא אומרת את הסיבה, אלא פשוט מצפה שאגיע בשבע ולא מאוחר יותר.
" בסדר" סגרתי את הדלת ונסעתי למאפייה.
" איפה מגי ולורן?" שאלתי את נדב שהיה במטבח עם לינוי ויאנה.
" עדיין לא הגיעו"
עמדתי על יד הקופה רק כי אין איש שיעמוד וישרת את האנשים המגיעים בבוקר.
" הפוך בבקשה ואת זה" אישה בחליפה פנתה אליי, הפתעתי את עצמי משום שהצלחתי לשרת במשך שעה שלמה אנשים.
" מקום חדש. רק את זה" זה היה קול של בחור לא ראיתי את פניו הוא היה עם כובע ודי הסתיר את עצמו. זרק את המגש על השולחן בזלזול.
" שמונה שקלים"
" אה וגם קפה שחור" התאפקתי והכנתי את הקפה.
" את נראית מרשים ביחס לשאר העובדים" הקול שלו היה מוכר אך לא ירדתי לסוף דעתי איפה שמעתי את הקול הזה.
" בבקשה" הגשתי לו את הקפה ואת העודף מבלי להשיב על מה שאמר.
" את תמיד מתעלמת ככה ממה שאומרים לך?" שאל אותי עם הגב אלי.
" זה בהחלט לא במקום המילים שאמרת" התקדמתי לעבר הדלפק בשקט.
" אני מבין את בחורה קשוחה שלא אוהבת מחמאות, הייתי מת להוריד לך את האודם הזה מהשפתיים שלך" ההתייחסות הבוטה שלו כלפיי כמעט עברה כל ביקורת, בדרך כלל אני מעירה ואפילו תוקפת הפעם לא רציתי רק בגלל העבודה, לא רציתי שלא יכנסו הינה.
" את בהחלט קשוחה... היה טעים, להתראות" השאיר את הכל על השולחן והלך כלא היה.
" קצת חוצפן הייתי אומר" נדב שהיה מאחור שמע את הכל.
" לא נורא יש גם אנשים כאלה" אספתי את המגש וכוס הקפה וניקיתי את השולחן ובדיוק מגי ולורן הגיעו ועמדו בפתח הדלת.
" אני מצטערת שאיחרתי" השפילה מגי את מבטה כאשר ראתה אותי מנגבת את השולחן.
" בנות גשו אליי למשרד" הוא צדק בדבר אחד הבחור, אני קשוחה משום שאני לא אוהבת שמאחרים ומזלזלים בעבודה, אני אוהבת שהכל הולך חלק ללא שום בעיות.
פתחתי את המשרד והדלקתי את המחשב.
" היכנסו בנות, שבו"
" תראו אני יודעת שלפעמים מאחרים וזה בסדר למרות שזה מכעיס אותי, אפשר להתקשר או לשלוח הודעה על עיכוב במשך שעה שלמה עבדתי במקומכן. אשמח לשמוע מה יש לכן לומר"
" לא שמעתי את השעון... אני כל כך מצטערת" אמרה מגי בהתנצלויות מרובות.
" המכונית שלי עצרה באמצע הדרך נאלצתי להזמין גרר, מתנצלת הייתי צריכה להודיע לך"
" ההתנצלות מתקבלת, פעם הבאה להודיע. לצערי אצטרך להשאיר אתכן שעה יותר ולדווח לאדיר המנהל" הן הנהנו וניגשו לעבוד.
כל היום התעסקתי בניירת ובמסמכים חשובים שעליי לטפל בהם בקדם רק כי אדיר ביקש ממני.
" את לא אוכלת?" נדב שאל מבעד לדלת רגע אחרי שדפק בדלתי.
" כבר הגיע הזמן לאכול? לכו בלעדיי"
מבלי לשים לב השעה הייתה כמעט שבע, נעלתי את המשרד ויצאתי הביתה.
" אל תשכחו לנעול ולהדליק את האזעקה" קיפצתי לעבר הדלת כששוב נתקלתי במישהו.
" סליחה" עקפתי אותו והמשכתי לרוץ.
...

" יש לי הפתעה!" קראה בקול דודה ניקול וכבר ידעתי כמה ההפתעה הזאת הולכת לא למצא חן בעיניי.
ישבנו סביב שולחן האוכל, היא הייתה כה עליזה.
" מה בדיוק ההפתעה?" שאל ניתאי חסר סבלנות.
" החלטתי לאמץ ילד" נפלה לשנינו הכפית מהיד, ניתאי הביט בה במבט מוזר ואני? עדיין לא הבנתי את מה ששמעתי.
" את מה?" שאלתי שוב.
" אני מאמצת ילד, כבר אישרו לי"
" ולמה את מספרת לנו את זה רק עכשיו?"
" כי לא חשבתי שיאשרו אני כבר שנים מנסה"
" לא בא בחשבון!" אמר ניתאי בתוקף.
" זה לא נתון לוויכוח" פלטה מפיה.
" מאיפה מגיע הילד?"
" אקבל את כל הפרטים רק מחר. תבואו איתי לראות אותו?"
" תני לנו זמן" אמרתי כי ניתאי לא הצליח להוציא הגה, הוא כעס יותר ממני.
" אין לי תיאבון, אני הולכת לחדר" שטפתי אחריי את הצלחת ונכנסתי לחדר.

" את חושבת שיהיה בסדר?" שאלתי את לין בטלפון.
" למה לא? זה ילד קטן בטוחה שתאהבי אותו תחשבי על זה שהוא לא יודע מה זה משפחה"
" אולי את צודקת... אבל זה לא בסדר שהיא לא דיברה איתנו על זה לפני"
" אני לא חושבת שהייתם מסכימים לה להתחיל בתהליך אילו הייתה מספרת לכם על כך עוד קודם"
" אולי את צודקת, מתי את חוזרת?"
" עוד שבוע, אני חייבת לנתק נדבר מחר?" הנהנתי לה מול שיחת הוידאו, לין טסה לצרפת לפני חודש, לעיתים נדמה לי שהזמן לא עובר והיא נמצאת שם יותר מדי זמן.
" אפשר לדבר איתך?" זה היה ניתאי.
" כן, תיכנס"
" מה את אומרת על כל זה?"
" לא יודעת אולי בכל זאת ננסה אפשר להבין למה היא עשתה את זה..."
" אני לא יודע אין לי כח עכשיו לילדים ולחיתולים"
" גם לי אבל אבל תחשוב פעם אחת על אחרים, נכון שדודה ניקול יכולה להיות מציקה ולא נעימה אבל אין לה ילדים כמעט לכל אחד מגיע להיות הורה. תחשוב על זה"
" בסדר רק כי את מתעקשת, תקשיבי לגבי אתמול אני מצטער קצת נסחפתי. אני פשוט עדיין לא קולט שאחותי הקטנה הפכה לבחורה יפה זה קצת קשה לי" הביט בי עם העיניים הבהירות שלו.
" נסלח לך" חייכתי.
" אני יוצא עם שלי אולי את רוצה להצטרף?" שלי? ואז נזכרתי שזו החברה הקודמת שלו, לא הבנתי כיצד הם יכולים לבלות אחד עם השני.
" תגיד שלי ואתה..."
" אני לא יודע, היא זו שנפרדה ממני"
" אם קשה לך למה אתם יוצאים היום יחד?"
" כי אני אידיוט, את רוצה להצטרף?"
" לא תודה, יש לי דברים לעשות" שיקרתי, אין לי שום תוכניות פשוט לא רציתי לעמוד בדרכם של שני האוהבים בהכחשה האלו.
" את הולכת לישון?" שאל לפני שיצא.
" לא, תיכף יוצאת קצת" כך באמת עשיתי, יצאתי שוב לאותו המקום הבחור לא היה שם, שום דבר לא חיכה לי. החלטתי להחליף אותו ולעמוד במקום שבו הוא עמד, תהיתי אם באמת הכוכבים יפים כמו שזה נראה כאשר הוא מביט בהם.
" איזה אוויר טוב" דיברתי לעצמי ופרשתי את ידיי באוויר. עמדתי שם עוד כמה דקות ואז הלכתי, שוטטתי ברחובות עם המכונית השירים ברדיו התחלפו מבלי ששמתי לב. עצרתי את המכונית בחנייה מרוב ייאוש.
לפתע שמעתי שלוש דפיקות בחלון.
" את לא יכולה לחנות כאן"
" סליחה אני לא ידעתי..." הכובע שלו היה אדוק לראשו מה שנתן לו חזות קשוחה.
" אתה לא חבר של אחי?" הוא כיווץ את עיניו ומסתכל בי.
" אחות של ניתאי, נכון? את לא יכולה לחנות כאן. תני לי רישיון נהיגה בבקשה" התחיל לרשום לי דוח.
" אתה לא יכול לוותר לי על זה?"
" מצטער. קחי ותזיזי את המכונית"
נתן לי את הדוח ונגע בכובע שלו.
" אתה לא הבחור שנתקלתי בו בסופר לפני כמה ימים?" שאלתי והתנעתי את האוטו. הוא לא ענה הלך צעד אחד אחורה והסתובב אל הניידת שלו.

המשך יבוא...
להמשיך או לא להמשיך?
תגידו לי אתם. אם יהיו פה 50 דירוגים מרתק אעלה לפה עוד פרק.
מעניין אותי אם זה באמת מעניין אתכם.
לילה טוב❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Danit A
Danit A
להמשיך!!!!
הגב
דווח
1 אהבתי
חן בנלולו
חן בנלולו
ואו פשוט מושלם
אוהבת את כול הסיפורים שלך מחכה כבר בקוצר רוח לפרק הבא
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
הכי כןןן
בטח שלהמשיךךךךך
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Maya B
איזו מן גיבורה את?
איזו מן גיבורה את?
מאת: Maya B
אנשים שהם בסדר
אנשים שהם בסדר
מאת: Maya B
אף פעם לא מאוחר פרק - 30 ואחרון!!
אף פעם לא מאוחר פרק - 30 ואחרון!!
מאת: Maya B
פשוטה או כמו כולם?
פשוטה או כמו כולם?
מאת: Maya B
מרתק
"אולי תכתוב עליי שיר?"
"אולי תכתוב עליי שיר?"
מאת: moshe shachar
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
חייה של הנסיכה דיאנה - פרק 3
חייה של הנסיכה דיאנה - פרק 3
מאת: Stav BH
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
סיפורים אחרונים
כשהגעגוע מטריף כל חוש
כשהגעגוע מטריף כל חוש
מאת: Yael Shayn
האור שלי
האור שלי
מאת: Benel Jerassi
על סוג של כאב שהוא אושר.
על סוג של כאב שהוא אושר.
מאת: גיא .
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
מומלצים מהמגירה
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
"אני אוהב אותך"
"אני אוהב אותך"
מאת: שבורת כנף