כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

מי אתה? - פרק 37 חלק א׳

״תני לי פשוט להיות שם...״ ״חלק מהעולם שלך״ היא לקחה נשימה עמוקה לנסות להרגיע את הלב שדוהר ומאיים לפרוץ מהחזה שלה ולהתאחד בתוך גופו עם ליבו.

בחמישה לחמש עומר התייצב מחוץ לעבודה של שיר.
הוא יצא מהרכב, נשען עליו בגבו והדליק לעצמו סיגריה.
כשהוא אמר לה אתמול שבחמש הוא יאסוף אותה מהעבודה, לא עלתה בראשו המחשבה לאן הם ילכו. זה פשוט נפלט מפיו אחרי שהיא הודתה שגם היא אוהבת אותו. הוא רק רצה אותה צמודה אליו, להרגיש אותה וששום דבר לא יחצוץ בינהם.
אם רק היה יכול, היה נשאר איתה באותו רגע, אבל גם רוי חיכה לו למטה וגם הוא הרגיש שהיא צריכה רגע לבד. אולי לעכל את מה שאמרה.
זה לא היה נראה במכוון, נראה שהיא אפילו לא הבינה מה אמרה ולכן הוא החליט שהם ילכו למקום נטרלי, ישבו וידברו קצת.
הוא לא רוצה לעשות מזה עניין, בכל זאת הם שני אנשים בוגרים אבל הוא הרגיש שהוא חייב לדעת לפחות איפה הוא עומד.
לדעת שהוא לא סתם אחד, ריבאונד, עבורה.
הוא לא חשב שהוא ירגיש את כל מה שהוא מרגיש כל כך מהר.
הוא רוצה אותה אמיתי, רציני, שלו. איתו.
בדיוק בחמש קיבל משיר הודעה ״הרכב שלי פה אז תגיד לי לאן להגיע״.
״תשאירי אותו פה, אני אסיע אותך מחר לעבודה״ הוא היה בטוח שהיא תתחיל להתווכח איתו, כי זאת היא, המילה האחרונה שמורה לה.
במקום זה היא הופיעה מולו, מחוייכת.
אוטומטית פיו התעקל לחיוך.
הוא סקר אותה בעיניו, את שיערה הרך שזז לצדדים בכל צעד שלה.
את עיניה שהחליפו את צבען לירוק כהה עמוק בשמש, את חיוכה ושיניה הצחורות, את שמלתה השחורה הקצרצרה שהדגישה את קימורי גופה המושלם.
המשיך בסקירה לרגליה השזופות שהשמלה דאגה לחשוף לא מעט מהן ונעלי העקב הדק שעוטפות את כפות רגליה. ציפורניה, בידיה ורגליה, נצבעו בגוון פסטלי של סגול בהיר. היא הייתה מושלמת והיא נזרקה ישירות לתוך ידיו הגדולות שעטפו אותה ברצון עז.
פניה קבורות בתוך חולצת הטי הכחולה שלו, מסניפה אותו אליה, כאילו זה הריח הראשון שהיא מצליחה להריח בחייה.
אלוהים, כמה שהיא חיכתה לזה כאילו עברו שנים מאז שהתראו בפעם האחרונה.
ידיה הקטנות נאחזו בחולצתו בריפיון ושניהם נהנו מהרגע.
ידו של עומר, שתפסה את פניה והפנתה את מבטה של שיר אליו, קטעה את הרגע הקסום הזה.
הם הביטו אחד בשני וחייכו, חיוכם תיאר באופן מדוייק, ללא מילים, את הבערה שחשו אחד כלפי השני.
שפתיו של עומר נשקו לשפתיה של שיר לנשיקה חטופה.
״אז לאן הולכים?״ שאלה שיר בסקרנות, מה שגרם לעיניה להראות כעיני חתול. הוא הסתכל על פניה, על עיניה שכעת הוא הצליח לקרוא.
העיניים שלה עמוקות, הן לא ריקות ושטחיות. הוא הבין שהוא תמיד ידע איך היא מרגישה בכל רגע אם רק יביט בעיניה.
כשראתה שעומר לא עונה היא משכה את חולצתו בידיה, כדי להעיר אותו.
הוא הרחיק אותה קצת ממנו והסתכל על נעלי הסטילטו שלה, ״נראה לי שהנעליים פחות יתאימו למקום״, בתגובה שיר עיקמה את שפתיה קלות והתחילה להריץ בראשה לאן הם כמה יכולים ללכת. היא שונאת הפתעות אבל החליטה שהיום היא זורמת, היא רוצה לתת לעומר את התחושה שהיא באמת סומכת עליו ורוצה אותו.
היא הציצה מאחורי עומר על האאודי הלבנה עם חיוך ממזרי והוא הבין מיד.
הוא הושיט את המפתחות אליה וידה חטפה אותן כאילו הוא עלול להתחרט בכל שניה שחולפת.

שיר נהגה לפי איך שעומר כיוון אותה, לאט לאט היא הבינה שהם בדרך להרצליה, אבל מה כבר אפשר לעשות בהרצליה שלא תואם את נעלי העקב שלה הרהרה לעצמה בשקט.
וכשהם הגיעו לחוף הים היא צחקה על עצמה בלב איך היא לא חשבה על זה.
היא החנתה את הרכב, דוממה מנוע ופשוט ישבה שם.
״את באה?״ עומר הביט בה עם חיוך קטן שמצליח להטריף אותה.
״יש לנו בעיה קטנה״ ועכשיו הוא כבר צחק, מה כבר יכול להיות בעיה בחוף ים.
״אני שונאת להרגיש את החול...״ היא השתתקה לרגע. גם לה זה נשמע מפגר אבל זה באמת ככה.
״זה עושה לי צמרמורת לא נעימה כזאת בכל הגוף״.
״אז את לא הולכת לחוף הים בקיץ?״
״הולכת אבל לא עפה על זה״ תפסה קבוצת שיער קטנה בין אצבעותיה ושיחקה איתה.
עומר הסתכל על אצבעותיה המשחקות בשיערה, היא לא מרגישה בנוח, את זה הוא כבר למד להכיר.
״פרט חשוב...״ הוא המשיך לחייך אליה, מרגיע אותה.
״ויסות חושי״ זרק לאוויר.
היא הסתכלה עליו במבט תוהה, גם הוא לא הכיר את המושג הזה עד שרוי נולד.
״אז שנלך למקום אחר?״ הוא קצת התבאס והיא ראתה את זה עליו. היא הפנה את מבטה קדימה, עוד מעט תהיה שקיעה ואין דבר יותר יפה משקיעה בים.
״נשב על המזח״.
״עדיין תצטרכי לחלוץ את הנעליים ולדרוך על החול בדרך לשם״.
״אני אשרוד״ היא יצאה מהרכב חולצת את נעליה וזורקת אותן לרכב.
עומר יצא גם הוא וניגש לדלת של המושב האחורי והוציא משם שני בקבוקי ויינשטפן קרים, שקית עם כמה חטיפים ושוקלדים ודחף לתוך השקית שמיכה דקה שהייתה אמורה לשמש עבורם לישיבה על החוף.
הוא התקרב לשיר, אחז בידה והם צעדו לכיוון החול.
הוא הסתכל עליה כשהיא לקחה נשימה עמוקה והניחה את כף רגלה הימנית על החול.
היא הרגישה שהוא לוחץ את כף ידה כתמיכה, מה שגרם לה להביט בו, לחייך ולהמשיך לצעוד.
אחרי כמה צעדים כשהרגיש שהיא קצת נרגעה, ״את בסדר?״ היא צחקה ״זה נשמע כזה דפוק אני יודעת...״
״זה רק בהתחלה, בצעדים הראשונים במיוחד אם החול חם. אחרי זה אני מתרגלת אבל קשה לי עם גרגרי החול שנדבקים ולא עוזבים את העור גם אחרי ששוטפים את הגוף בחוף, לפני שחוזרים הבייתה״ עומר שתק, לא הגיב, רק הקשיב לה. הוא היה צמא לכל פיסת מידע שהסכימה לספר על עצמה.
כשהם הגיעו לאבני המזח עומר הניף אותה על כתפו ביד אחת. התגובה של שיר כמובן הייתה לנסות לשכנע אותו להוריד אותה ממנו, אך רק כשהגיעו לרצפה הכמעט חלקה של המזח הוא הוריד אותה.
״נראה לך שאתן לך לפצוע את הרגליים שלך בסלעים פה? איך תוכלי לנעול את נעלי העקב שלך אחרי זה?״
היא צחקה, זאת הייתה נחמדות מהולה בציניות.
היא אהבה אנשים צינים, היא הייתה צינית בעצמה, אבל בעיקר היא אהבה את הציניות הנחמדה והיחודית לו. ״אני לא כזאת שברירית כמו שאני נראת״ עומר הנהן וחייך, את זה הוא כבר הספיק לדעת לגביה.
הם התהלכו על המזח, שיר הסתכלה על הגלים המתנפצים על הסלעים ועומר לא מוריד מפניה את מבטו, היא מחייכת ונושכת את שפתיה כאילו מנסה להסתיר את חיוכה, אבל אי אפשר להסתיר חיוך כזה.
כשהגיעו לקצה המזח הם התיישבו, כמה סרטנים קטנים שהיו על הסלע, שעליו שיר הניחה את כפות רגליה, נעלמו כלא היו.
״על מה את חושבת?״ עומר פתח בקבוק בירה אחד והגיש לה.
היא לגמה ממנו, ״על כלום״ וצחקה לעצמה.
הוא פתח גם לעצמו את הבקבוק השני והסתכל עליה במבט של ׳נו באמת... ׳.
״נו, עזוב זה שטותי ומפגר״
״אם חשבת על זה כנראה שזה לא שטותי ולא מפגר״
היא שוב שיחקה בקבוצת שיער קטנה באצבעותיה.
״את שוב עושה את זה...״
״את מה?״
״משחקת בשיער שלך כשאת לא מרגישה בנוח״ הוא הצביע בידו על ידה ושיערה, היא הפסיקה באותו רגע.
״אני גורם לך להרגיש לא בנוח?״
״לא... ממש לא״ היא לגמה מהבירה והדליקה סיגריה.
״אז תגידי לי, כל דבר שהראש היפה שלך חושב. גם אם זה נראה לך טיפשי ומפגר, גם אם זאת סתם מחשבה שלא קשורה אליי ומטרידה אותך״ הם שתקו שניהם.
״תני לי פשוט להיות שם...״
״חלק מהעולם שלך״ היא לקחה נשימה עמוקה לנסות להרגיע את הלב שדוהר ומאיים לפרוץ מהחזה שלה ולהתאחד בתוך גופו עם ליבו.
״סתם... זה...״ היא שוב שיחקה בשיערה לכמה שניות והפסיקה כששמה לב לזה.
״אנחנו בדייט. אני ואתה לבד...״
״פעם ראשונה״ הוא השלים אותה.
הפעם הוא זה ששיחק בשערה, לא מלחץ או חוסר נוחות רק בשביל קצת להרגיש אותה.
היא הניחה את ראשה על כתפו, ידו מחבקת אותה.
״חיכיתי לזה הרבה זמן״ הוא נשק לראשה.
״אבל אני קשה... אני יודעת״
״זהירה הייתי אומר״
״זהירה וקשה״ היא צחקה ושניהם הביטו לאופק, לנקודה שבה השמש הולכת בעוד כמה דקות לטבוע בים.
הוא הוציא ג׳וני מהכיס, קשה לפספס ולהתבלבל בין גלגול של סיגריה רגילה לגלגול הולך ומתרחב של ג׳ויינט. תקע אותו בין שפתיו הבשרניות והוציא מצת מהכיס.
שיר הושיטה את ידה ושלפה את הג׳וני משפתיו עוד לפני שהוא הספיק לשאוף ממנו.
הוא חייך אליה, היא שאפה ממנו וחייכה אליו בחזרה.
לקחה עוד שאיפה והחזירה לעומר את הג׳וני.

מחר ההמשך...
סליחה שלקח לי מלא זמן

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

S. . עקוב אחר S.
שמור סיפור
לסיפור זה 8 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מתי המשך??
הגב
דווח
S. .
S. .
היום בלילה
הגב
דווח
guest
????
הגב
דווח
טען עוד 14 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
אני טובה בלהדחיק
אני טובה בלהדחיק
מאת: C.h .C
ארז התימני שלי- פרק 11
ארז התימני שלי- פרק 11
מאת: Just Me
נפל לי הלב בין הכיסאות
נפל לי הלב בין הכיסאות
מאת: Tal Suissa
Casta de lobos-פרק 3
Casta de lobos-פרק 3
מאת: אביטל סיאני
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D