כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

לא סתם צירוף מקרים פרק 7

טעות של טירונית

בס"ד

נקודת מבט טום:

אני מנגב את הדמעה מהלחי שלי, יוצא מהבניין.
אני נכנס למכונית שלי, ונוהג לכיוון בית המלון
'מלכת שבא'.

השתדלתי לא לבכות ליד אורין, כדי שלא תראה אותי חלש.
אני מרגיש אשמה עם עצמי,
על כך שאני משאיר את אורין עם גל.
אני מעדיף לעזוב, מאשר שהיא תראה אותי ואת גל שוב רבים.
זה לא עושה לה טוב, לראות את ההורים שלה כל הזמן רבים ומתווכחים לידה.

בעודי חושב כבר הגעתי אל בית המלון.
אני נכנס פנימה לאחר שהחניתי את המכונית ויצאתי ממנה, ובדרכי פנימה אני סורק את המקום.
הדבר הראשון שאני רואה זה את דלפק הקבלה.

הדלפק הוא בעצם שולחן גבוה בצבע חום, עם טלפון משרדי, מחשב נייח שחור, מדפסת לבנה ליד המחשב, עציץ קטן ירוק שעשוי מפלסטיק.

אני מסתכל קצת על כניסת בית המלון,
הבית מלון נראה מפואר, ויפה.
הווילונות בצבע לבן, החלונות עשוים מזכוכית והם שקופים, דלת הכניסה היא דלת מסתובבת שקופה,

הרצפה היא בצבע אפרסק חלש, וכך גם התקרה.
אני מסתכל על דלפק הקבלה, ורואה שם פקיד לבוש בכובע, וגם במדיי בית המלון.
הפקיד משתמש בטלפון שלו, ואפילו לא שם לב שאני כאן.
אני רומז לפקיד שאני כאן בכך שאני מכחכח בגרוני.
"אחמ, אחמ…"

הפקיד מסתכל עלי סוף סוף, ושם לב שאני פה.
"ברוך הבא, למלון 'מלכת שבא' ".
הוא עדיין מחזיק את הטלפון שלו, ביד אחת.
"במה אפשר לעזור לך?".
הנימה שלו קרירה, והוא מנסה לנפנף אותי במהירות.

בטח, בשביל לחזור לטלפון שלו.
הוא מחייך אלי חיוך מזויף, רואים שאין לו כוח אליי.
אני רואה על הפנים שלו שהוא מת לחזור לטלפון שלו.

"אהלן, אני צריך חדר".
אני אומר בקול בטוח ועל פני אפשר לראות שאני לא מרוצה מהפקיד חסר נימוס, חסר דרך ארץ.

"לכמה זמן אתה צריך אדוני?".
הוא עונה לי בחוסר סבלנות
"בערך שבועיים".
אני אומר מניד ראשי כנגד התנהגות חסרת הסבלנות, אני נאנח ומוסיף
"יש לך משהו פנוי בשבילי?".

הוא מוריד את המבט שלו ממני אל עבר המחשב ומקליד כמה דברים….
הוא ממשיך להקליד, אך כעבור כמה דקות הוא מוסר לי
"חדר 346 פנוי בשבילך"

אני מוציא את כרטיס האשראי שלי, מהארנק החום, מעביר לו את הכרטיס בשביל שהוא יגבה ממני על החדר.

הוא מעביר את הכרטיס במהירות,
כבר ציינתי שאין לו כוחות אליי?
כי זה ממש נראה כך.
הוא מחזיר לי את הכרטיס אשראי יחד עם הקבלה של התשלום, ומעביר לי את מפתחות החדר.

"אדוני, החדר שלך נמצא בקומה השלישית"
הוא מחייך אלי שוב פעם, חיוך מזויף.
" שתהיה לך שהות נעימה במלון".
הוא מעביר לי דף עלונים של כל מיני סוגי אטרקציות שיש במלון.

"תודה רבה, לך"
אני לוקח אותו, מכניס אותו לכיס המכנסיים שלי.

הפקיד כבר הספיק לחזור לטלפון שלו.
חצוף קטן!
אני מסתכל עוד קצת על המלון,
מחפש לי מעלית.

אני רואה אותה, היא בצבע כסף.
המעלית נמצאת בצד שמאל לדלפק הקבלה.

אני מתקדם אליה שבידי נמצאת המזוודה השחורה, לוחץ על כפתור פתיחת המעלית ולמזלי הרב היא נפתחת מיד.
לפחות לא נאלצתי לחכות עד שהיא תגיע.

אני נכנס לתוך המעלית ושם לב שאין אף אחד בתוך המעלית.
אני מעדיף את זה כך.
אני לא אוהב להידחף עם כל העולם במעלית אחת.

אני לוחץ על הקומה שאני צריך, הקומה השלישית.
בינתיים אני מסתכל קצת על המעלית, מבפנים היא שקופה עם מראות.

אני מסתכל על עצמי דרך המראה ורואה את עצמי.
אדם בן 31, שיער שחור עם תספורת של undercut, עיניים כחולות, וזיפים קצרים בפנים.

אני כרגע לובש חולצה מכופתרת בצבע כחול כהה, מכנס שחור, מותאמת לו חגורה שחורה ונעליים שחורות מסוג דרבי עור.

כאשר אני הולך לעבודה, אני מקפיד על לבוש ייצוגי שזה אומר חולצה עם עניבה, ומכנס ארוך.

אני מביט עוד קצת במעלית ורואה שליד המראות יש קופסא עם עלוני הסברה לתיירים שבאים למלון.
אני ממהר לוותר עליהם, כבר יש לי את העלון שנתן לי הפקיד חסר סבלנות.

המעלית נעצרת, בקומה השלישית.
אני מסתובב, ויוצא מתוך המעלית עם המזוודה השחורה שלי.

אני מתקדם אל תוך המסדרון,
ואני רואה שני שלטים, הממוקמים גבוה.
על השלט הראשון כתוב:

'לחדרים 340-355 פנה שמאלה'

ועל השלט השני כתוב:

'לחדרים 356-370 פנה ימינה'

אני פונה שמאלה, ומוצא את החדר שלי, חדר מספר 346.
אני נכנס פנימה בעזרת המפתח, וסוגר אחרי את הדלת
מייד אחר כך, אני ניגש לחלונות הגדולים
שנראים מהכניסה של החדר אני פותח את הווילונות מסיט אותם הצידה ולעיני נגלה הנוף
עם הרים יפים, חוף הים המקסים, עצים גדולים וירוקים.

אני מסתובב בחזרה פנימה אל החדר ורואה גם מיטה גדולה עם מצעים לבנים וארבעה כריות שתיים לבנות, ושתיים כחולות.

המיטה ממש מוצאת חן בעיני, היא גדולה ואני אוהב להימרח על כל המיטה.
ליד המיטה יש מנורת לילה עם כפתור כיבוי/הפעלה.
מול המיטה יש שולחן טלויזיה שעשוי מעץ כהה,
על השולחן מונחת טלוויזית פלזמה.

הרצפה עשויה מעץ, הוילונות מתאימים לצבע הקירות, וצבע הקירות הוא צבע שקדיה.
על הקירות יש תמונות של נופים ממש יפים.

בתוך החדר יש גם ארון עץ, חדר מקלחת ושירותים.
לפחות הביאו לי חדר מהסרטים, הרי יש גם מיטה גדולה, טלוויזיה, נוף יפה.
אני לא צריך יותר מזה.
הרי אחרי הכל אני נשאר פה רק לשבועיים.

אני לוקח את המזוודה השחורה, ושם אותה על המיטה בשביל לפרוק אותה.
אני עומד לצד המיטה ומתחיל לפתוח אותה, מתכנן להוציא את הבגדים ולשים אותם בארון עץ, עד שאני מרגיש זמזום מתוך הכיס שלי במכנסיים.

אני עוצר את פירוק המזוודה, מוציא את הטלפון שלי מכיסי ורואה שעידן הלקוח הוא זה שמחייג אלי.
מעניין מה הוא רוצה.
אולי הוא עצבני על זה שדחיתי את הפגישה לעוד יומיים? .

אני מקווה שזה לא כך, עידן הוא לקוח מאוד חשוב.
'אסור לי לאבד אותו', אני חושב לעצמי.
אני לוחץ על 'ענה לשיחה' ומצמיד את הטלפון לאוזן שלי.

אני שומע את הקול של עידן
"הלו? , טום איפה אתה לעזאזל? , אנחנו קבענו פגישה היום!"
הקול שלו ממש עצבני, בחיי שאין לי מושג על מה הוא עצבני.

וחוץ מזה אמרתי לאביטל לדחות את הפגישה לעוד יומיים.
"מה? , המזכירה שלי לא עדכנה אותך?"
הטון של הקול שלו גבוה.
"עדכנה במה?"
שיט! , אני לא מאמין! .
אביטל לא דחתה את הפגישה איתו, למרות שאמרתי לה והדגשתי גם שזה נורא חשוב לי.
''אני נורא מצטער, עידן"
"המזכירה שלי התבלבלה כנראה"
הקול שלו נהיה קצת פחות תקיף.
"שמע טום, אתם חסרי אחריות וזה לא מעניין אותי האם המזכירה שלך טעתה או לו".
"אני לא עושה עסקים, עם אנשים שלא באים לפגישות שקבעו".
"החוזה מבוטל".

הוא מנתק את השיחה בלי לתת לי לענות.
אני זורק את הטלפון על המיטה.
פאק!
אני לא מאמין שהפסדתי את העסקה הזאת בגלל אביטל.
עכשיו הוא ביטל את החוזה, ואני לא יכול לעשות עם זה שום דבר.
כי בתכלס, אפילו לא חתמנו על החוזה.

פאק! מה אני אעשה עכשיו?
בשום פנים ואופן אסור לי לאבד את החוזה איתו!
אני חייב לתקן את זה, אבל לפני כן אני צריך כמה הסברים מאביטל.
אני לוקח את הטלפון מהמיטה, ומחייג לאביטל.
מזל שאני שומר את מספרי הטלפון של כל העובדים בטלפון שלי.

נקודת מבט אביטל:

אני כבר בבית מזמן בבית.
אחרי שעזבתי את המשרד בשעה 17:00, הלכתי הביתה והתקלחתי מקלחת חמה ונעימה.

אני ממש אוהבת להתקלח במים חמים, לאחר יום קשה.
זה מרגיש לי שהמים שוטפים ממני את כל היום הקשה
ומשכיחים ממני את כל היום הזה.
אחרי המקלחת, לבשתי פיג'מה של ניקי.
אני ממש אוהבת את הפיג'מה הזאת, זה מחזיר אותי לילדות שלי.
כשהייתי קטנה, כל כך אהבתי את ניקי עד כדי כך שהייתי משגעת את אמא שלי לקנות לי בגדים של ניקי.

אמא, היא כל כך חסרה לי.
כל כך אהבתי את אמא שלי
הייתי נותנת הכל בשביל עוד שיחה אחת איתה, חיבוק אחד, נשיקה אחת, עוד מגע איתה.
דמעות יורדות, אחת אחרי השנייה.
כמו מבול, ללא הפסקה או שליטה שלי.
הלוואי שיכולתי לספר לה על כל מה שעבר עלי לאחרונה,
על השנתיים הקשות אחרי המוות שלה.
אני לא אשכח את היום ההוא, שהיא סיפרה לי שהיא חולה בסרטן.
איך סירבתי להאמין לזה.
זה תמיד היה אני והיא, לא גדלתי עם אבא
והאמת היא שאני ממש שמחה שלא פגשתי אותו.
הפחדן העלוב הזה.
הלוואי שהיא הייתה פה.
הכל בגלל המחלה הארורה הזאת.
הכל היה יכול להיות יותר קל אם היא הייתה פה.

ניגבתי את הדמעות שלי, שיחת טלפון עוצרת את ההרהורים שלי.
הטלפון נמצא לידי בספה.
אני מחזיקה את הטלפון ורואה ''טום מתקשר',
מעניין מה הוא רוצה.

באמת שאין לי כוח וחשק אליו.
אולי הוא כועס על זה שעזבתי בלי להגיד לו? .
אני מתמלאת בפחד.
אוי לי, אני לא רוצה בעיות איתו, רק עכשיו השגתי את העבודה הזאת.
כולי צמרמורת, אני אפילו לא מבינה למה.
'קדימה, בלי פחד', אני אומרת לעצמי.
אני לוחצת על 'ענה לשיחה', מצמידה את הטלפון לאוזן ואומרת.
"הלו?".
********************
איך?
מחכה לתגובות שוות,
שבוע טוב טוב

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלומית קאסה עקוב אחר שלומית
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
ממש יפההה
מחכה להמשךך:)
הגב
דווח
1 אהבתי
שלומית קאסה
שלומית קאסה
תודה לך
הגב
דווח
שלומית קאסה
שלומית קאסה
אשתדל להעלות כמה שיותר מהר
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
השם החזק ביותר
השם החזק ביותר
מאת: בועז בן לביא
שהכל נהיה בדברו 4
שהכל נהיה בדברו 4
מאת: שיר פיליבה
תֹּאהֲבִי אֶת עַצְמֵךְ
תֹּאהֲבִי אֶת עַצְמֵךְ
מאת: Liron Kleinman
אני אוהב אותך פשוטה
אני אוהב אותך פשוטה
מאת: Liron Kleinman
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D