כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

לא סתם צירוף מקרים פרק 6

להתראות בית

נקודת מבט אביטל:

"אני, מפוטרת?".
הלו גברת את לא מתביישת?
"על מה בדיוק את מפטרת אותי?"
"חוסר כבוד לבוסית שלך, ואלימות כלפייה".
"אלימות? , אני בסך הכל הגנתי על עצמי, כל בן אדם שפוי היה עושה בדיוק מה שאני עשיתי"
"מתוקה, עופי לי מהחברה"

צעקה חדשה וקשה נשמעה, הצעקה מגיעה מטום.
"מספיק!"
"גל, אביטל לא הולכת לשום מקום."
חיוך קטן נפרש על פניי, הוא מגן עליי מאשתו.
"גל, תתנצלי על הסטירה"
"אביטל, תתנצלי גם את"

קול נשי וצפצפני נשמע ברקע, זאת גל.
"סליחה? , אני בחיים לא אתנצל בשביל עובדת"
הגברת הזאת, פשוט בן אדם שטחי, מלאה באגו.
כדאי לה להוריד קצת מהכבוד שלה, שתתנהג כמו בן אדם אמיתי.
חצופה ממורמרת.

קול גברי נשמע ברקע, זה טום.
"גל, אני לא מבין מה הבעיה להתנצל,
את זאת שהתחילה עם הסטירה
אז המינימום שאת יכולה לעשות, זה להתנצל ראשונה"
"אז קדימה, תעשי זאת"

היא מולי, הסתכלתי עליה.
היא הסתכלה עלי ועל בעלה מעבירה בינינו מבטים מהירים.
היא לוקחת את התיק השחור שלה מאחד הכיסאות, פותחת את דלת המשרד, ופשוט יוצאת.
היא פשוט בורחת כשקשה, הכי קל.

הדלת עדיין פתוחה, אבל רק אני וטום במשרד שלו.
הוא מתקרב אליי קצת, הבטן שלי זזה מעצמה
בגלל ההתרגשות.
"אני מתנצל בשמה"
כולו חומד של בבון, למרות הדברים הרעים שהוא גרם לי, אני דיי שמחה להיות פה.

אני פורקת את מה שעל ליבי
"אני, גם לא הייתי בסדר"
אני מתנצלת בפניו
"סליחה" .

הוא מסתכל עליי אבל העיניים שלו, הן השתנו.
אחרי שגל עזבה, הן היו חמות, וטיפה זוהרות
אבל עכשיו הן קרות, ורגילות.
אני קצת מרגישה שפיספסתי פה משהו, או אולי אפילו מישהו.
"טוב, אני אלך להמשיך לעבוד"
אני כבר כמעט יוצאת מדלת המשרד

עד לרגע הבא
"רגע, אביטל"
אני מסתובבת, מול הפנים שלו
כולי ציפייה, שהוא יגיד לי משהו נחמד.
"תבטלי לי, את הפגישה שיש לי היום בשעה 20:00 לעוד יומיים"
"זה עם לקוח חשוב מאוד, עידן"
"אל תשכחי!"

השמיים יורדים אלי, לעזאזל מה חשבתי לעצמי?!
אני פה רק יום,
למה שיזרוק לי איזה מילה טובה?
אני חייה באשליות.
בנימה רגילה, אני מנסה להסוות את הנימה המצוברחת שלי.
"בסדר, אבטל את הפגישה."

אני יוצאת מהמשרד, הולכת לכיוון עמדת המזכירות.
אני חושבת לי, על הריב עם האישה הזאת, גל.

איך שהוא הגן עליי, במקום עליה.
גם היחסים ביניהם נראים קרירים, כמו שני אנשים זרים, ולא כמו זוג נשוי.
אבל בעצם, מה אכפת לי? זה לא שיש ביני לבין טום קשר חוץ מהעבודה.
וגם לא יהיה, אף פעם.

אבל, למה אני מרגישה שונה לידו?
הרי, הוא נשוי וגם אם אני לא מחבבת את אשתו אני לא יכולה להרוס נישואים.
בחיי, שיש לי פיצול אישיות.

אני כבר יושבת בעמדת מזכירות, מסתכלת על השעון ורואה שהשעה כבר 17:00.
איזה כיף לי, זה הזמן שלי ללכת.
אני לוקחת את התיק השחור שלי, מכניסה לתוכו את המטען והטלפון שהיה בטעינה כבר חצי שעה, ויוצאת מעמדת המזכירה, לכיוון המעלית.
היום ראשון, בעבודה החדשה שלי, נגמר לו.

נקודת מבט טום: (הרבה זמן לא עשיתי מנקודת מבט שלו)

למרות שכבר עבר די זמן מהריב של גל ואביטל, אני לא שקט.
אני מחליט, להפסיק את העבודה במשרד ולצאת לדבר עם גל.
אני חייב לשים לזה סוף, זה הרי כבר לא עובד
אז למה למשוך את יותר ויותר?
אני רוצה את החופש שלי, ולא להגיע הביתה אחרי העבודה, ולקבל כאב ראש מהבכי של גל על הנישואים שלנו.

שדרך אגב, היא קילקלה אותם שעשתה הפלה של הילד שלי, בלי לספר לי בכלל.
ואני עוד צריך לגלות את זה מרופא הנשים שלה?
היא ידעה כמה אני רוצה עוד ילד.
והכי גרוע שהיא עשתה הפלה, רק כי היא לא רצתה להשמין.
פאקינג, בשביל המראה החיצוני שלה, היא זרקה ילד לפח.

אני יוצא מהמשרד, עובר דרך המזכירות ורואה שאביטל לא שם.
השעה 17:05, זמן העבודה שלה נגמר.
אני כבר יורד במעלית, ויוצא מהבניין של החברה.

אחרי רבע שעה של נסיעה במכונית שלי, אני מגיע לדלת הבית.
פותח אותה, נכנס לבית שלי, שומע צעקה חדה
"למה שפכת, את המיץ?"
אני מזהה את הקול, זה הקול של גל.
אני שומע בכי, זה לא סתם בכי
זה הכי של אורין.
אני ממהר למטבח, משם נשמעים הקולות.
אני נכנס למטבח, ורואה את כל עומדת
ואת אורין על הרצפה, ולידה כוס מיץ תפוזים, שנשפכה על הנעל של גל.

אני אומר
"מה קורה, פה"
גל ואורין מסתכלות עליי
אני מרים את אורין מהרצפה אליי, "מתוקה שלי, מה קרה?"
הפנים שלה מלאות בדמעות שיורדות על הלחי שלה, והן לא מפסיקות לרדת.
"אני נפלתי במטבח עם כוס מיץ תפוזים, בטעות שפכתי על הנעליים של אמא"

גל צועקת "זה נראה לך בטעות,
זה נעל של פראדה, וזה עלה לי הון."
אני לא מאמין, בעצם הפוך אני פשוט לא מופתע.
היא דואגת לנעל שלה? , זה מה שחשוב כרגע?
זה מיץ תפוזים לעזאזל.

"גל, כמה שטחית את יכולה להיות?"
"אתה, שוב פעם בעדה"
מה בעדה? מה זה פרוטקציות פה?
מה יש לה?
"גל, זאת הילדה שלך".
אני מצביע על אורין, ומסתכל עלייה.
גל אפילו לא מסתכלת עליה, היא יוצאת מהמטבח, והולכת לחדר השינה שלה.

אני כבר מתייאש, ממנה.
אני מחליט לשים לזה סוף.
אני הולך לסלון, מוריד את אורין לספה הגדולה
, מדליק לה טלוויזיה, ומשאיר אותה לצפות בטלוויזיה.
אני מגיע לחדר השינה, הדלת פתוחה.
גל בטלפון שלה יושבת על המיטה, ועל רגליה זוג נעליים אחרות.
אני מתקרב למיטה, אל גל.

"גל, אנחנו צריכים לדבר"
היא עדיין בפלאפון, האדישות שלה הורגת אותי כבר.
אני מנסה שוב, לקבל את תשומת ליבה.
"גל, שימי את הפלאפון שניה בצד,
אני רוצה להגיד לך משהו חשוב".

היא מניחה את הפלאפון שלה במיטה, וסוף סוף מסתכלת עליי.
"מה היה כל כך דחוף, טום"
גל, אני..."
אני מגמגם טיפה, לא יודע איך לבשר לה את הבשורה.
"אני..."
גל מרימה את הקול
"טום, דבר כבר אין לי את כל היום"
אני אוזר אומץ, נושם נשימה עמוקה חידה וסוף סוף אומר לה את האמת.
"גל, אני רוצה גט"

היא מסתכלת עליי, בהלם.
במבט לא ייאמן, ואני חושב לעצמי מאיפה בכלל הצביעות הזאת? , מה היא חשבה לעצמה בכלל? שמה?
נמשיך כרגיל אחרי הפלה שהיא עשתה? .

היא קמה מהמיטה כשהיא מסתכלת עליי במבט שנאה.
"אתה, בחיים לא תתגרש ממני שמעתה?!"
"גל, זה כבר הרבה זמן לא עובד בינינו, אל תתכחשי לזה"

היא בוכה כרגע.
ואני לא בטוח אם הדמעות באמת אמיתיות.
"אתה בוגד בי?"
"אה?"
" זה העניין? בגלל זה אתה רוצה גט נכון! ?"
"בשביל, ללכת לאיזה זונה?!"

אין לי מושג מאיפה היא מביאה את השטויות האלו שלה.
"גל, את איבדת את זה לגמרי"
"אני לא בוגד, ולא נעליים!"

"אני לא רוצה לחיות איתך יותר, זה באמת כזה קשה להבין?"
"אבל למה? אני יפה, יש לי כסף

כל הכעס והתסכול של החודשים האחרונים יוצאים ממני, סוף סוף.
גל עדיין מסתכלת עלי, עם הדמעות שלה.
ברור לי מאליו, שאלו דמעות מזויפות.
היא לוקחת את הטלפון שלה מהמיטה, הולכת לדלת החדר השכבה מופנה אלי, וכשהיא צעד אחד מהיציאה מחדר שינה

היא מסתובבת אלי, מביטה בי מבט אחרון ומאיימת עלי
"אתה, עוד תשלם על ההשפלה של הגט הזה, אני נשבעת".
היא יוצאת מהחדר שינה, וטורקת אחריה את הדלת.

אני יושב לי המיטה, לא מאמין שזה כבר עבר.
סוף סוף, חופש מהנישואים הלא אמיתיים האלו.
אני נושם כמה נשימות ארוכות לפני שאני יוצא מהחדר, לכיוון חדר האורחים שבו אני ישן.

אני מגיע לחדר אורחים, מתכופף מתחת למיטה ומוציא משם מזוודה קטנה שחורה.
אני מכניס למזוודה בגדים לשבוע הקרוב ועוד כמה דברים בסיסיים כמו: מדברת ומשחת שיניים, בוקסרים(בנות, נא להפעיל את הדמיון של המידה שלו) ועוד זוג נעליים ועוד…
אני סוגר את המזוודה, לוקח אותה איתי לסלון.

בסלון נמצאת אורין שרואה טלוויזיה,
וגל בטח בטלפון במטבח.
אורין מסתכלת עלי שאני עם המזוודה.
"אבא, לאן אתה הולך?"

אני נאלץ לשקר לה, למרות שזה כואב לי כל כך.
"אני, נוסע לעבודה לכמה ימים מתוקה שלי"
היא כבר לא יושבת על הספה, אלא עומדת עליה מול פניי.

" אתה תבוא לבקר?" היא שואלת אותי בפנים מתחננות.
אני לא יכול על הילדה הזאת, הכי כל כך חכמה, וכל כך מבינה.
אני מתקרב אליה עוד קצת, ועוטף אותה בחיבוק חם ואוהב.

היא מחזיקה בי חזק בצוואר, ואני לוחש לה
"אני אבוא לקחת אותך, עוד כמה ימים
ונצא לסופרלנד אוקי?"
היא משחררת אותי מהחיבוק במהירות ברגע שהיא שומעת את המילה "סופרלנד".
היא מחייכת אלי.
אני יודע כמה היא אוהבת את הסופרלנד, ולכן הבטחתי לה לצאת שנינו ביחד לסופרלנד.
היא ממשיכה לחייך אלי, "באמת נלך אבא?"
"כמובן"

אני מנשק אותה חזק במצח, לא רוצה לעזוב אותה, אבל אני יודע שאני חייב.
אני נאלץ לשחרר אותה בשביל ללכת.
אני משאיר אותה עומדת על הספה לבדה
, אבל היא עם חיוך מאושר, ומסופק.
אם היא מאושרת, אז אני את שלי עשיתי.

אני בדלת הבית, מנוף לה בידי שלום זריז
היא מחזירה לי שלום גם.
אני נוגע בידית הדלת, מסתובב, ומביט בה מבט אחרון, היא שולחת לי נשיקות באוויר
אני תופס אותן, ומצמיד אותן לליבי.

אני יוצא מדלת הבית שלי, לכיוון מלון קרוב,
ובידי מזוודה שחורה, עם דמעה אחת אשר נוזלת על פניי.

איך?
תקשיבו רגע, אני ממש אשמח אם תגיבו לי בתגובות.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלומית קאסה עקוב אחר שלומית
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
סיפור חמוד אבל כמו שרשמו חסרים פרטים. לא דובר על אלימות. הפרק הקודם נגמר בזה שאביטל תפסה אותו עם מישהי במשרד... אין ממש המשכיות אבל יש הרבה פוטנציאל
הגב
דווח
1 אהבתי
שלומית קאסה
שלומית קאסה
היי לך, את צודקת אני בטעות העלתי רק חצי פרק ולא שמתי לב לחצי השני.
תיקנתי את הפרק אז תקראו את הפרק הקודם שוב ואת הפרק החדש שוב ותבינו יותר טוב את הסיפור. מצטערת על הטעות וכפיצוי שתגידו לי שסיימתן לקרוא את הפרק הקודם ואת הפרק החדש מהתחלה אני אעלה את הפרק הבא.
הגב
דווח
חן בנלולו
חן בנלולו
מושלם
אבל חסרים פרטים כי בפרק הקודם לא דובר על אלימות בניהם
הגב
דווח
טען עוד 4 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
טעם אישי פרק 27
טעם אישי פרק 27
מאת: Maya B
טובעת במילים
טובעת במילים
מאת: הלל .
הם כותבים על בחורות אבל כל מה שרציתי זה שתשתוק איתי
הם כותבים על בחורות אבל כל מה שרציתי זה שתשתוק איתי
מאת: הלל .
ושוב אתה
ושוב אתה
מאת: אנונימית ...
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D