כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

הצד השני של שנינו פרק 3

אבא תמיד היה אומר שיש לי מוטיבציה לגרום לאנשים להצליח אולי לזה הוא התכוון, אין לדעת.

תוכן עניינים 1. הצד השני של שנינו- הקדמה2. הצד השני של שנינו פרק 13. הצד השני של שנינו פרק 24. הצד השני של שנינו פרק 35. הצד השני של שנינו פרק 46. הצד השני של שנינו פרק 57. הצד השני של שנינו פרק 68. הצד השני של שנינו פרק 79. הצד השני של שנינו פרק 810. הצד השני של שנינו פרק 911. הצד השני של שנינו פרק 1012. הצד השני של שנינו פרק 1113. הצד השני של שנינו פרק 1214. הצד השני של שנינו פרק 1315. הצד השני של שנינו פרק 1416. הצד השני של שנינו פרק 1517. הצד השני של שנינו פרק 1618. הצד השני של שנינו פרק 1719. הצד השני של שנינו פרק 1820. הצד השני של שנינו פרק 1921. הצד השני של שנינו פרק 2022. הצד השני של שנינו פרק 2123. הצד השני של שנינו פרק 2224. הצד השני של שנינו פרק 2325. הצד השני של שנינו פרק 2426. הצד השני של שנינו פרק 2527. הצד השני של שנינו פרק 2628. הצד השני של שנינו פרק 2729. הצד השני של שנינו פרק 2830. הצד השני של שנינו פרק 2931. הצד השני של שנינו פרק 3032. הצד השני של שנינו פרק 3133. הצד השני של שנינו פרק 32+3334. הצד השני של שנינו פרק 34+3535. הצד השני של שנינו פרק 3636. הצד השני של שנינו פרק 37+3837. הצד השני של שנינו- הודעה חשובה38. הצד השני של שנינו פרק 3939. הצד השני של שנינו פרק 40+4140. הצד השני של שנינו פרק 4241. הצד השני של שנינו פרק 4342. הצד השני של שנינו פרק 44+4543. הצד השני של שנינו פרק 4644. הצד השני של שנינו פרק 4745. הצד השני של שנינו פרק 48+4946. הצד השני של שנינו פרק 5047. הצד השני של שנינו פרק 5148. הצד השני של שנינו פרק 5249. הצד השני של שנינו פרק 53+54

חמש בבוקר, השמש עוד לא יצאה. ולא זו לא השעה שבה אני קמה לעבוד כמו רוב האנשים שקמים מוקדם בבוקר, זו השעה שבה אני קמה כהרגלי חולצת את נעלי הבית שלי נועלת נעליים ויוצאת החוצה. לא לריצה או להליכה אין כל קשר לפעילות גופנית, אני יוצאת לאותו מקום שנהגתי לבקר שנתיים שלמות לאחר הפעם הראשונה שבה תפסו אותי, דודה ניקול ניסתה להכניס אותי בכוח כמו משוגעת או אחת שעשתה משהו לא בסדר. אין לי מצפון, זה אחד הדברים שהיא לא מבינה כיצד אין לי " לכולם יש" היא תמיד אומרת. אם אין לי מצפון לאיזה בן אדם זה הופך אותי? במה פשעתי? לא פגעתי באף אחד, סך הכל לקחתי משהו אני צריכה לקבל נדבות כדי לקבל את מה שאני רוצה?
ידעתי שאני הולכת למקום הזה רק בשל הסיבה שהוא תמיד נמצא שם, בוהה באופק ומחייך בצורה אווילית. מעילו השחור הדוק היטב לגופו, שיערו הארוך פזור אל על והרוח מפזרת אותו לכל עבר, גופו הארוך מביט בי עם הגב יותר נכון פונה אליי בגבו. זה מוזר הוא מעט משונה, אם כי לעיתים לא מש ממקומו כמו פסל במוזיאון. בחנתי היטב את הסביבה, את תנועותיו. אילו היה יודע שאני מסתכלת עליו כבר הרבה זמן, וודאי היה אומר " משוגעת" אינני מפחדת מביקורת, הרי עולם שלם ביקר אותי.
שלושה חודשים שאני מגיעה הינה, מגיעה מאז שתפסו אותי, שלושה חודשים שלמים שאני מתחקה אחר הבחור הזה שאפילו את פניו אינני יודעת. רגע לפני שהוא הולך אני מסתובבת לאחור ובורחת במהירות.
נסעתי למתנ"ס שוב כמדי שבוע, זו לא עבודתי הקבועה אלא פרויקט שלקחתי על עצמי רק כי שפות זה הדבר השני שאני הכי אוהבת אחרי אפייה ללמד קבוצת תלמידים חדשים שחיכתה לי בתוך הכיתה, תלמידים מבוגרים, כלומר לא ילדי בית ספר. הם לא מזמן עלו מארצות הברית והדבר היחיד שהם רוצים כרגע זה להבין עברית, מי אני שאסרב? אבא תמיד היה אומר שיש לי מוטיבציה לגרום לאנשים להצליח אולי לזה הוא התכוון, אין לדעת.
בשבוע שעבר סיימתי ללמד קבוצת עולים מרוסיה שהגיעה לפני חצי שנה, חנכתי אותם ועשינו טקס סיום שמרגש בכל פעם מחדש. אני לא בן אדם רגשן מעט מאוד הפעמים שאני מתרגשת, וכאשר זה קורה ההתרגשות לא חולפת.
אל תשאלו כיצד הגעתי לעבודה הזאת, זה לא שבחרתי בה העבודה הזאת נותנת סיפוק בעיקר אחרי שעות עמידה מול בצקים ולקוחות, זה החופש האמיתי.

" בוקר טוב לכולם, אני רואה שאתם מתרגשים גם אני בכל פעם זה מרגש מחדש. בואו נסדר מעגל ונעשה היכרות קצרה" ככה אני מתחילה בכל פעם, היו שם חבורת בנות בנות 19, אנשים בשנות ה20 וגם כאלה שמבוגרים יותר. החלטתי לשחק איתם את משחק הקלפים, הנחתי כמה קלפים סביב המעגל.
" לפני שנתחיל, כל אחד יבחר קלף אחד ויאמר מדוע הוא בחר בו וכמובן לא לשכוח לומר את השם. עם הזמן כבר נכיר אחד את השני טוב יותר" חלקם היססו החלטתי להתחיל בעצמי על מעט להפחית את הלחץ, הצגתי את עצמי ואת הקלף לאחר מכן זה הצליח כל אחד הציג את עצמו. בתום ההיכרות החזרנו את השולחן למצבם הקודם וביקשתי מהם שיאמרו לי אלו מילים הם מכירים בעברית, כתבתי אותם על הלוח עם אותיות באנגלית. הלוח היה די מלא, אחדים חזרו על אותן המילים בעוד שהרוב נתן מגוון רחב של מילים.
" לפני שהשיעור נגמר אני רוצה שכל אחד יתמקד במילה אחת שהוא יודע ויזכור אותה ליום חמישי"

...

" איך היה?" שאל אותי נווה מנהל המתנ"ס.
" מצוין, נתראה בחמישי אני נוסעת למאפייה" הוא סימן לי בידו שלום ומיהרתי.
לפני שנה התחלתי לעבודה במאפייה, קטנה בעיר תוססת. ניתאי טוען שיש לי ביש מזל על כך שלא הצלחתי לפתוח אחת כזאת בעצמי, עדיין קיוויתי שאצליח יום אחד בעצמי.

" איך הולך?" נכנסתי לתוך וראיתי את נדב מכין כריכים מגוונים כמו במאפיות ביפן. כאשר הייתי ביפן קיבלתי השראה גדולה מהמאפיות הכי גדולות, יש שם כמעט הכל והבטחתי לעצמי שכאשר תהיה לי מאפייה יהיה שם הכל!
" בסדר, בדיוק מסיים את הכריכים"
" איפה לורן?"
" בשירותים כבר מגיעה, מגי עומדת בעמדת הקפה לבנתיים עם הבנות" מגי הינה עובדת חדשה שאחראית על ניקוי השולחנות, לורן אחראית קפה, שני עובדים נמצאים בתוך המטבח יחד עם נדב ועוד שניים עוזרים בקופה. העסק מתנהל בסך הכל לא רע, לעיתים אין כמעט אנשים אך כשיש הם לא מפסיקים להגיע בעיקר בתקופת חנוכה ושבועות.
אני עוזרת לפעמים במטבח, עסוקה בלישת הבצקים או בזילוף העוגות בשאר הימים אני זו שמכינה קפה ומנהלת את המקום כסגנית.
גשם התחיל לרדת ומחוץ לחלונות השקופים של העסק יכולתי לראות אנשים נוהרים מפניו, בורחים להם למצוא מחסה אלו שלא היו עם מטריות.
לפתע הגיחו מבעד לדלת חבורת שוטרים, לא זוג או שלושה אלא שבט שלם. עשרים שוטרים עמדו במאפייה שלי, בחרו להם מאפים והתיישבו בשולחן.
" כמה כל זה יוצא?" איש עם דרגות הניח את המגש הגדול על הדלפק, היה לו שפם מצחיק שנתן לו מראה קשוח ולידו עמד הפקוד שלו, צעיר יותר.
" עוד משהו אדוני?" שאלה מגי בביטחון שהפתיע אותי.
" כן, פעמיים הפוך, עשר קפה שחור ושמונה אמריקנו" הוא לא היה מנומס, ישיר מאוד עיניו בחנו את המקום.
" אני מתיישב תחכה לקפה" הוא פסע לו התיישב עם החברים שלו והחל לפטפט, הסתכלתי על השוטר הצעיר שחיכה בחוסר סבלנות לקפה שהגיע במהרה, מגי ולורן שחזרה עזרו לו עם הקפה עד השולחן.
" בתיאבון" הן אמרו יחדיו בחיוך וחזרו לדלפק.
" בנות, אני במשרד" הנהנו פסעתי למשרד שנמצא מאחור והתיישבתי על הכיסא של המנהל, מעט אתנחתא לא תזיק.
" יורי? יש בעיה" עשרים דקות בקושי חלפו וכבר ישנה בעיה.
" בעיה? מה קרה?" לורן היססה.
" אחד השוטרים שלף אקדח על הבוס שלו"
חבורה של שוטרים מטומטמים, ידעתי שאם תהיינה ירייה התדמית של המקום תיהרס וגם מישהו עלול לשלם על כך בפגיעה או בחייו.
רצנו יחד שתינו כמעט כמו מטורפות.
" אתה חושב שאתה גיבור גדול!" הוא כיוון את האקדח, חבריו פחדו להתקרב.
" עודד תניח את האקדח!"
" לא! נמאס לי להיות המשרת שלך" זה היה השוטר ההוא שחיכה לקפה בזמן שכולם כבר אכלו, היה לו מבט מתוסכל עוד קודם.
" תניח את האקדח כבר!" כולם צעקו לו. זה לא מה שירגיע אותו.
" עודד, נכון?" הוא שמע לפתע את קולי המדבר.
הנהן והביט בי.
" אתה שוטר נכון? תזכיר לי מה התפקיד של שוטר?"
" להגן על אזרחים, את חושבת שאני לא יודע?" כיוון עליי את האקדח. כולם שלפו את אקדחם פתאום ממש כמו בסרט פעולה.
" זה בסדר אקדח לא מבהיל אותי, עודד אני יודעת שאתה יודע אבל איך אתה מצפה שאני ושאר האזרחים נאמין ונבטח בך אם אתה מתנהג לקולגות שלך ככה?" הוא הסתכל סביב במבט שלא ניתן לקרוא אותו והתקרב אליי.
" את לא סומכת עליי? את חושבת שאני שוטר גרוע?"
" מבחינתי כל השוטרים גרועים אם תשאל אותי, אבל אני לא הקובעת פה" כולם צחקו.
" מי את בכלל?"
" שאלה שגם אני שואלת את עצמי, אולי אתה רק שוטר מתחיל עכשיו והכל נראה לך מתסכל אבל תסתכל על עצמך הגעת למשטרה, הצלחת לעבור מיונים ומבחנים וככה אתה רוצה לגמור? בכלא? מבלי שיסמכו עלייך יותר? ואז גם תאבד את רישיון העבודה שלך בזמן שאתה צריך לפרנס את עצמך ולשלם שכר דירה"
" איך את יודעת על שכר הדירה שלי?"
" מי בימינו לא משלם שכר דירה? בכל מקרה אני לא מפחדת לא מאקדח שאתה מכוון אליי ולא ממך. תנשום עמוק קודם כל ותניח את האקדח על הרצפה" לא ידעתי מדוע אבל הוא הקשיב לי היטב
" אני מצטער" השפיל מבטו ואחד השוטרים לקח אותו מהמקום.
" אני לא יודע מי את ילדונת אבל את בהחלט בחורה אמיצה" השוטר המבוגר דיבר אליי הפעם היה לו חיוך רחב על הפנים.
" תודה"
" באשר לעודד אל תדאגי הוא לא יטריד אותך יותר"
" אדוני, בבקשה תדאגו לו הוא לא בחור רע"
" את נחמדה לכל אלה שמכוונים עלייך אקדח?"
" רק לטובים ביותר. תבטיח לי בבקשה שלא תענישו אותו"
" אני מבטיח" נתן את מילתו והצדיע לי.

" את אף פעם לא פוחדת" אמר לי נדב שהערב נגמר והיינו בסגירה.
" תעשה לי טובה למה שאפחד? שום דבר יותר לא מפחיד אותי"
" את המנהלת הכי מגניבה שיש" לא אני לא, אני פשוט בן אדם שלא פוחד מכלום.
" אל תיסחף, אני יוצאת מוקדם יותר תדאג לסגור בסדר?" הוא הנהן בחיוך.

" את לא פוחדת מכלום?" שאלה אותי פעם לין חברתי הטובה הסתכלה עליי בעיניה בעודי מביטה בעדשות משקפיה מנסה להתרכז במבט שלה.
" שום דבר"
" אבל אין כזה דבר" אמרה לי כמגננה.
" תמיד יש פעם ראשונה"

" חזרת" זה היה ניתאי שעשה מסיבה קטנה עם החברים שלו הוא יודע שזה בסדר ותמיד אמר שהמרתף שלי הוא מקום טוב יותר למסיבה מדירת השותפים הקטנה שלו, לקחתי בירת תפוחים והצטרפתי אליהם.
" אחותי את לא מוזמנת" אמר ניתאי בקול וניסה לגרש אותי.
" מה אתה כבד שתישאר" אחד החברים שלו אמר.
" ממש לא תשכח ממנה" לא ידעתי למה התכוון אבל יכולתי לנחש.
" אני בסך הכל יושבת בדירה שלי, אתה זוכר? שלי!"
" אני מגן עלייך אחותי הם חבורה של חוליגנים לא כדאי לך להיות איתם"
" אני אסתדר תלך"
" תבטיחי לי שלא תצאי מהחדר"
" ניתאי אני לא ילדה, אני מצטרפת אליכם בא לי גם לשחק אתכם פיפ"א" מעולם לא התחננתי כך.
" טוב אבל אל תעשי שטויות וחוץ מזה אנחנו משחקים משחק אחר... ובלי אלכוהול!" לקח ממני את הבירה.
" יש תודה, אין עלייך" לפתע הפכתי להיות זו שמחלקת מחמאות מבלי שבאמת התכוונתי למה שאמרתי.
" זאת אחותי יורי. אני מזהיר אתכם היא אחותי אז בלי שטויות" ישבתי שם חסרת מעש והבטתי בחבורת בנים כמעט בשנות השלושים לחייהם שמעבירים את הלילות במשחקי קונסולה ובירות ללא הרף.
" אל תיקחי את ניתאי ברצינות הוא רך לפעמים" פנה אליי אחד החברים שלו, לא הכרתי אותו.
" רק כשהוא רוצה"
" את יכולה לפתוח? " סימן לי ניתאי שדופקים בדלת.
" הגעתי לניתאי?" עמד מולי בחור נאה, הביט סביב ותהה אם דפק בבית הנכון.
" כן כן... היכנס" עמדתי מולו וחייכתי בלית ברירה.
" אני אחותו, הם במרתף למטה"
יש לנו מרתף מאוד מושקע, שיפצתי אותו והחלטתי ששם אפשר לארח אנשים ולא לסבול את כל הרעש בתוך הבית.
" תודה, לא ידעתי שיש לו אחות"
" כן, כבר עשרים ושלוש שנים מסתבר" התבדחתי על עצמי.
" זה פה למטה" כיוונתי אותו והלכתי להתקלח. המים היו נעימים, סיבנתי את גופי וחשבתי לעצמי מחשבות. דודה ניקול יצאה בבוקר לעבודה וטענה שתחזור רק מחר, לא תמיד היא אומרת לאן אנחנו גם לא שואלים.
יצאתי מהמקלחת עם מגבת על הגוף ועל הראש עליזה וזמזמתי שיר. סגרתי את דלת המקלחת הסתובבתי כשאל מולי נגלה הבחור הזה שפתחתי לו את הדלת לפני כמה דקות.

המשך יבוא...
מרגיש לי שאתם לא אוהבים את יורי.
תגידו לי אתם.
התחלות הן תמיד קשות אני יודעת, לוקח זמן לאהוב דמות.
שיהיה לכם לילה טוב וסוף שבוע נעים!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Danit A
Danit A
האמת שהתחלתי להתחבר אליה יותר עכשיו:)
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
תקועה- פרק 36
תקועה- פרק 36
מאת: Lee B
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
סיפורים אחרונים
בכל הכח 3
בכל הכח 3
מאת: שיר פיליבה
בכל הכח 3
בכל הכח 3
מאת: שיר פיליבה
והשבוע ? השבוע נשברתי
והשבוע ? השבוע נשברתי
מאת: אנונימית ...
האהבה הראשונה שלי
האהבה הראשונה שלי
מאת: Naor Shloosh
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
מאת: Nizan Zarotski