כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

להילחם בשבילו- פרק 59

גמר המונדיאל מעלה בליאם זיכרונות

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 87

פרק 59: (פעם ב)ארבע שנים

כשכולם נוהרים מהעבודה לבתים בסביבות השעה שלוש כשרק יום ראשון, את מבינה שיש משהו מיוחד בערב. גם שירי ודניאל הלכו מהר. למען האמת, איריס ואני נשארנו היחידות במשרד. אלי החליט שבשל חג "גמר המונדיאל" ושאף אחד לא צפוי להגיע לפי היומנים, אנחנו יכולות לצאת בארבע. הוא ומנהלי המחלקות האחרות נשארים גם ככה לצפות בגמר בחדר הישיבות. במשך אותה שעה אני יושבת מול המחשב ומתכתבת עם ליאם דרך ווטסאפ ווב. הוא בדרך לבית של יאיר ויעל ומשכנע אותי להצטרף להקרנה המשפחתית שם. אף פעם לא הייתי אצלם, וזה מרגיש לי לא נעים. לא משנה איזה תירוץ אמציא, הוא לא ירפה ("יש לך אוטובוס מהמשרדים בדיוק עד לכניסה לבית שלהם" "יהיו פיצות תאכלי שם" "גם אני לא התקלחתי זה כולה לשבת לראות כדורגל" "אנחנו נצא משם בשריקת הסיום, נו המשחק מתחיל בשש זה מוקדם").
אני עולה על קו האוטובוס בסוג של חוסר נוחות, בכל זאת אני עומדת רב הנסיעה, וגם חוסר ביטחון ויורדת איפה שליאם אמר לי. הוא באמת מחכה לי בתחנה. "נו, הייתה נסיעה כזו נוראית?" הוא מחבק אותי ונותן לי נשיקה מהירה על השפתיים.
"פתח תקווה." אני קצת בהלם שאני פה.
"פתח תקווה," הוא חוזר אחרי ומצביע על הבניין הגבוה שלפנינו. "תראי איזה בית מושלם יש להם." הוא מקיש את הקוד, ואנחנו נכנסים ללובי אימתני מלא מראות.
"הם גם גרים בקומה מאתיים?" אני מגזימה בכוונה. אני חושבת שדווקא עם הזמן התרגלתי לקומה הגבוהה של הדירה שלו ופחות מפחדת להסתכל למטה מחלון חדר השינה כשאני מנערת את התיק שלי פעם בשבוע מלכלוך.
"לא." הוא לוחץ על הקומה הראשונה.
"זהו?!"
"זה מה שהיה פנוי. הם מאוד אוהבים את הבית. ההורים של יעל מהוד השרון ואנחנו מרמת גן. פתח תקווה בול באמצע." הוא משלב ידיים.
"אני יודעת גאוגרפיה," אני מסננת בטיפה עלבון.
הוא מגלגל עיניים ומחייך. "לא אמרתי שלא." ויוצא ראשון מהמעלית.
הדירה של יעל ויאיר היא בעצם דירת גן שדלת הכניסה מהקומה שלמעלה, שם גם נמצאים חדרי השינה. בנייה מעניינת. הדלת עצמה פתוחה, ואנחנו יורדים במדרגות אל הסלון הענקי. אני מתרשמת מגודל המסך כשיצור מושלם על ארבע קופץ עלי.
"היי." אני מתכופפת ומלטפת את פאביו שלא מפסיק ללקק לי את הפרצוף. ליאם לוקח אותי ישר לשירותי האורחים לשטוף ידיים ולאחר מכן מתחיל סבב השלום והחיבוקים. כולם חוץ ממירי ויעל כבר באזור המסך עם האולפן המקדים למשחק של צרפת מול קרואטיה.
"איך הייתה הנסיעה?" יעל מסדרת מפיות בצלחות חד פעמיות. "חשבנו שהשליח עם הפיצות בא ומסתבר שהקדמת."
"הקדמתי?" אני לא מבינה.
"הנסיעה בטח הייתה נוראית, לא?" היא מגחכת. "אני כבר עברתי לרכבת."
"עמדתי כל הדרך." אני מחייכת במבוכה.
"זה היה ספונטני כל הצפייה פה אחרת ליאם היה בא לקחת אותך בטח." מירי יושבת ליד האינטרקום על כיסא בר גבוה.
"לא אכפת לך שליאם הביא את פאביו?" אני שואלת בהיסוס.
"יש גינה אז כל עוד הכלב בקומה הזאת הכל בסדר. רק באמת שלא יתקרב למטבח." יעל מסתכלת לכיוון הרצפה כשפאביו בדיוק מגיח. אני הולכת לכיוון החצר והוא אחרי.
הכל כאן ירוק ויפה ואפילו השמש הקופחת לא מפריעה כי הכיסאות בדיוק מתחת לשמשיה. אני חושבת שהחצר קצת מזכירה את החצר בבית של ההורים של ליאם. אני נשארת בחצר עם פאביו גם כשהמשחק מתחיל והפיצות מגיעות. הוא נבהל מצעקות הגולים של כולם כאן, ואני מעדיפה שלא ינשוך אף אחד ובמיוחד לא את שליו שמתעניין בו מאוד ומושיט יד לעברו. אני קולטת בזווית את העין בקבוקי הבירה על השולחן ואת הצלחות מפוזרות בכל מקום. אני משום מה לא רעבה, רק שיעל לא מקבלת את זה.
היא יוצאת אלי לחצר עם צלחת ומשולש עליה. "להזמין פיצה ביום כזה זו משימה לא פשוטה בכלל. תיהני ממנה." היא מניחה אותה על השולחן למרות הסירוב המנומס שלי. "את בסדר? את נראית עייפה." היא סוקרת את הפנים שלי.
"מחזור," אני משיבה וקמה בדיוק לשירותים עם תחבושת ביד בדיוק כשיש עוד גול. המחזור שלי הספיק להיגמר די מהר, אבל אני שמה את הפד למצב ביטחון כי הוא חוזר לפעמים. מה שכן, כאב הבטן עוד לא פסק לגמרי. אני מצטרפת למירי ויעל במטבח. "חשבתי שאת אוהבת כדורגל," אני אומרת ליעל.
"במציאות זה יותר נחמד." היא לא מורידה את העיניים משליו.
הנייד של מירי מצלצל, ואני מנצלת את ההתרחקות שלה כדי לפסול משהו סופית. "תגידי, יעל, כשגילית שאת בהיריון עם שליו, איך בעצם גילית?"
"מה זאת אומרת?" היא מרצינה.
"חברה שלי חושבת שהיא בהיריון, אבל היא במחזור. כאילו, מחזור קל, אבל מחזור." אני מקווה לא להסתבך במילים שלי.
"אם יש לה מחזור אז היא בטוח לא בהיריון. בכל אופן, היא מקיאה? סחרחורות?" היא כמעט רצה לעבר שליו שיכול לקחת בקבוק זכוכית מהשולחן, אבל יאיר תופס אותו. "תשים עליו עין. זכוכיות זה עניין רציני."
"אה, לא. אין לה כלום. צריך שיהיו?" אני מנסה לא לפגוש את המבט שלה. זה קצת קשה.
"לא חובה. תגידי לה שתבדוק לפי הפטמות שלה." היא פורצת בצחוק. "אומרים שהן מתחילות להתכהות כשנכנסים להיריון."
"איך גילית?" אני מקווה שאני לא חטטנית מדי.
"שליו היה בתכנון." היא מוזגת לשתינו מים. "קטע שהיית מלצרית בברית שלו, את יודעת. אם את וליאם תתחתנו, הוא יכול לספר שדוד שלו הכיר את אשתו בברית שלו." היא חוזרת לטון המשועשע.
אני חוזרת לחצר ובמקום לאכול את הפיצה, אני מריחה אותה. יש לה ריח מוזר או שזאת אני? אני מעדיפה לשבת ליד ליאם, שבכלל לא מתייחס להגעה שלי. להגעה של הפיצה דווקא כן. הוא אכל אותה בשמחה.

"חמוד הגריזמן הזה," אני אומרת כשאנחנו יוצאים לדרך חזרה לבית שלנו.
"הוא מאוד נמוך לגבר," ליאם אומר משהו שרק בחורים גבוהים יכולים לומר.
"נהנית מהמשחק? זה הכי חשוב." אני מפהקת ומצמידה את הראש לחלון. הזכוכית לא קרה וצוננת כפי שציפיתי שתהיה.
"המונדיאל הקודם היה בתקופה של המלחמה. אני זוכר שכתבו על אחד המשגרים שמגיע לערבים לחטוף טילים כי הם הרסו לנו אותו." תוך שנייה הקול שלו הופך להיות שקוע יותר. אני לא יודעת כמה זה רעיון טוב שהוא נכנס לסיפורים כשהוא נוהג. "בשטח הכינוס היה בשלב הבתים מקרן שהביא איזה ערוץ וראינו את המשחקים. זה היה אסקפיזם נחמד כשטילים מתעופפים לך מעל הראש. הם היו באים כמו מבול במיוחד בסוף המשחקים, בטח הערבים ראו גם. היינו בהיכון בהתחלה. לא ידענו אם יכניסו אותנו או לא."
"מתי נכנסת לעזה?" אני שואלת משהו שבאני באמת לא יודעת.
"לקראת סוף יולי. אני זוכר את היום הזה. יום רביעי. כל הכניסה של המחלקה שלי הייתה באוויר כבר כמה ימים. מאיה באה לבקר את יונתן בשטח הכינוס הכי ספונטני שיש כי הוא אמר לי שיש מצב שביום שישי הוא כבר יהיה שם. אני ממש זוכר איך עברנו את השער ו... יש תחושה כזאת בבטן שהתרחקת מהבית ואת נכנסת למשהו שהוא לא משחק ילדים עכשיו. זה סוג של משחק על החיים שלך. מי מנצח ראשון ומי מניף דגל לבן. המוטו הוא כמובן לאהוב את המדינה, להגן עליה, להשרות ביטחון על התושבים... את לא חושבת על זה כשאת שם. את לא יודעת במה תיתקלי, זה אף פעם לא דומה למה שהכינו אותך אליו."
אני שותקת. הדמיון שלי גם שותק משום מה. אני מנסה לדמיין רחובות הרוסים ומבנים נטושים ולא מצליחה הפעם.
"המשחק היום הזכיר לי את הלילה הראשון בשטח הכינוס. היה משחק של נבחרת ברזיל, שהייתי בעדה, ועזבי את זה שהיא הודחה אח"כ בהפסד משפיל 7:1 לגרמניה. את יודעת על מה אני מדבר?"
"כן, ראיתי את המשחק. הייתה אזעקה כמה דקות אחרי שריקת הסיום." אני זוכרת את אבא נשפך מצחוק ומשוכנע שגם בעזה צופים בכדורגל כשאנחנו בממ"ד, כלומר בחדר של נועה.
"אז כשהגענו לשם היה המשחק האחרון בשלב הבתים. כולם ביחד, מתלהבים, שמחים. לכי תדעי כמה מתוכם מתו-"
אני קולטת בזווית העין אופנוע משלוחים טס על הכביש וצורחת "תעצור!" כשהוא באמת בולם את האוטו ואני טסה קדימה. הודות לחגורת הבטיחות, אני לא באמת עפה, אבל כואב לי החזה ממש עכשיו. "מה זה? מה עשית? פגעת בו?" אני מורידה את החגורה ויוצאת במהירות מהאוטו. ליאם עושה את אותו הדבר.
הבחור עם האופנוע מוריד את הקסדה וקם מהכביש. "אני בסדר. לא שמתי לב שהאטת פתאום."
"יש פה תמרור עצור." ליאם מצביע על השלט הצמוד.
"אתה האטת בחיפזון! אני ראיתי! הבחור מהפיצה לא אשם!" מישהו מהחנות הסמוכה מנופף בידיו ומתקרב אלינו.
"לא קרה כלום, הכל בסדר. אני בסדר." השליח מנסה להתניע את האופנוע שלו. לא הולך.
"בוא נחליף פרטים לביטוח." ליאם מלקק את האצבע שלו ומנסה להוריד שפשופים וסימנים שהשאיר האופנוע. יש מצב שהוא מעך את דלת המושב האחורי קצת.
אני סוגרת את הדלת שלי כדי שפאביו לא יברח לכביש ומרגישה איך הכל מסתובב סביבי. לחץ. אני מכריחה את עצמי לנשום עם כמה שחם. ליאם והבחור באמת מחליפים פרטים, והמוכר שמלהיט את האש נותן לשליח גם את הנייד שלו למקרה שיצטרך עד. אני חוששת.
כשאנחנו שוב במכונית, אני מתנצלת על הצעקות שלי שבטח הלחיצו את ליאם יותר. "לא יודעת מה קרה לי. נבהלתי. אני מצטערת."
"הכל בסדר. כביש זה לא משחק ילדים." הוא כולו רציני עכשיו.
"אני חושבת שאלך לנוח כשנגיע הביתה." אני מכוונת את פתח המזגן אל הפנים שלי. "יש מצב שתוציא את פאביו לטיול הלילה לבד?"
"כן, אין בעיה." הוא קצת מזיע באזור המצח.
אני מרגישה איך הבטן מתהפכת לי אפילו שלא אכלתי שום דבר. אני מתקלחת כאשר אנחנו בבית וישר נכנסת למיטה. ליאם ואני לא מחליפים מילה בעצם. הוא אפילו לא מאחל לי לילה טוב. אני לא יודעת אם הוא טרוד בגלל התאונה או שזה התחיל עוד קודם עם הסיפור. אני עייפה מכדי לברר. אני עוצמת את העיניים ולמרות המחשבות הגועשות נרדמת ישר.

בבוקר שלמחרת כל המשרד על הרגליים ומדבר על גמר המונדיאל. גם הנשים. בחדר האוכל תוך כדי ארוחת הצהריים, אני מקבלת הודעה מליאם שהכל נפתר עם בעל הפיצרייה ושלא אדאג. אני רוצה לכתוב שאני יותר דואגת לו, אבל משיבה סמיילי מחייך. ליאם מחליט להפתיע אותי היום ואוסף אותי מהמשרד עם האוטו החדש והחלופי.
"מקווה שהרכב הזמני לא יהיה פה הרבה זמן. צפוף ברגליים." הוא מעביר את היד שלו על הירך שלי ומתחיל לעלות מעלה. "אני אוהב אותך בקיץ."
"אני במחזור."
"ולא חשבת לספר לי?" הוא מחייך. "את רואה? טוב שלא לקחת את הכדור הזה."
"כן, טוב. אי אפשר לשכב." אני מאוד ישירה וגוערת בעצמי להשתחרר. מה קורה לי? מה זה מצבי הרוח האלה? אני לוקחת את כף היד שלו ומכניסה לפה שלי את אחת מהאצבעות שלו.
"עופרי." הוא מאותת ועוצר בתחנת אוטובוס. אני פותחת עיניים ומסתכלת עליו. "לא, לא פה. לא כשאני נוהג. אני מבין שיש לך חשק לעשות משהו אחר כי אני לא במחזור."
אני עוזבת את היד שלו לצערי ומהנהנת.
"ידעתי שזה רעיון טוב לאסוף אותך." הוא לא מוריד את החיוך מהפנים.
בגלל שקיץ, אנחנו מורידים זה לזו את החולצות במהירות ומתחילים להחליף רוק תוך כדי שליאם מנסה להעיף גם את המכנסיים שלו. אני נשארת בג'ינס הקצר שלי. כשהוא מצליח, הוא ישר מניח את שני האגודלים שלו סביב הפטמות שלי ומתחיל להקיף כל אחת. אני מרגישה פתאום גירוי שלא חוויתי אף פעם. כאילו המקום נהיה רגיש מדי. אני מתחילה לצחוק, נושכת את השפה התחתונה שלי כדי להפסיק ורוצה שלא יפסיק אף פעם. הוא מפסיק כשמגיע התור שלי ליהנות, ורגע לפני שאני מכניסה אותו לפה שלי אני אומרת, "מזל שבליעת זרע לא מכניסה להיריון."

באחד הערבים בהם ליאם ואני יושבים על הספות בסלון ועסוקים כל אחד בטלוויזיה/מחשב שלו, הוא לוחץ על מיוט בשלט ומחכה שתשומת הלב שלי תתפנה אליו. "מתי את קובעת משמרות לשבוע הבא?"
"מחר, למה?" אני מניחה את הלפטופ שלי בצד הספה.
"את באה איתי לאזכרה של יונתן?" הוא שואל משהו שנראה לי מובן מאליו. אני מהנהנת. הוא ממשיך, "שירי ויאיר באים גם. הם יאספו אותנו. אני מעדיף שמישהו אחר ינהג, וזה נהיה ככה שיאיר תמיד בא גם. פשוט שנה שעברה לא הייתי פה. אני לא מתווכח עם ההגעה שלו הפעם למרות שתהיי גם."
"אני לא חושבת שיש לי ביטחון לנהוג כזה רחוק," אני מודה.
"אין בעיה." הוא מהנהן ומחזיר את ווליום הטלוויזיה אחרי שאומר, "פשוט אל תעבדי באותו יום."
אני קמה לחדר, מוציאה את הנייד שלי מטעינה ומחייגת לענבר. היא עונה אחרי שני צלצולים.
"שלום!" היא נלהבת לזהות שהשיחה ממני.
"לא דיברנו ממש בגמר שם בבית של יאיר ויעל." אני שוכבת על המיטה.
"כן, היה בלאגן. למה את לא קופצת לבקר? אמא שלי מחפשת אותך לטיפול פנים לקיץ." היא מצחקקת. "היא מציקה לי עכשיו לעשות גבות כל יומיים ולהוריד שיער כי אני יוצאת עם מישהו."
"אותו אחד מהשישי הזה כשהיינו אז בחדר שלך?" אני לא ממש זוכרת מתי זה היה. אני חושבת שביום ההולדת של ליאם.
"כן, כן." היא מאשרת, ואני מרגישה הקלה לדבר איתה על זה עכשיו.
"איזה יופי לשמוע! איך הכרתם?"
"ביום הולדת של מישהי מהעבודה שלי. הוא ממש מתוק. הוא גר די קרוב להורים שלך." והיא מספרת ומספרת מספרת. זה מוזר לי לשמוע את ענבר מאוהבת ולא מאופקת, אבל היא חוזרת להיות רצינית כשאנחנו מדברות על ליאם ועלי.
"אני לא יכולה לבוא." היא לא מחדשת לי, הרי הבנתי את זה מליאם. "שבוע הבא באמת יהיה היום הכי קשה בכל השנה. תהיי מוכנה לכך שיהיה לא קל. אמנם לליאם יש את התמיכה שלך ושל האחים שלי, אבל זה לא... זה לא רק האזכרה, נגיד את זה ככה."
"למה את מתכוונת?" אני לא מבינה.
"את תראי לבד," היא משיבה, וככה השיחה מסתיימת. אני נשארת לבהות בתקרה ומתחילה להריץ בראש תסריטים. המציאות? היא חזקה יותר מכל סרט. היא ניצחה וזכתה באוסקר של השכול. היא תכניס אותי לתקופה הכי נוראה ובו זמנית הכי מדהימה בחיים שלי. איך זה הולך ביחד? אני לא יודעת. ניתן לזיכרון לחבר את הכל ולחלק במוח בתאים הנכונים מה הולך לעצב, מה הולך לשמחה ומה אפשר לשכוח ומה הלוואי שלא היה קורה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 10 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
קראתי שוב את הפרק הראשון
הבנתי ממנו שליאם יהיה בבית חולים
הוא ימות?!
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
המשך יבוא...
הגב
דווח
guest
למה היא עדיין אומרת הדירה שלו ולא שלנו?
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 21 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 87
להילחם בשבילו- פרק 87
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשביל הסיפור
להילחם בשביל הסיפור
מאת: שלכת כותבת מהלב
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 86
להילחם בשבילו- פרק 86
מאת: שלכת כותבת מהלב
מלחמה
תחת חסותך.
תחת חסותך.
מאת: La Femme
אני רוצה שתהיי מה שכל האחרות לא
אני רוצה שתהיי מה שכל האחרות לא
מאת: Nizan Zarotski
ריבאונד
ריבאונד
מאת: צ'יקו - chiko
נועם
נועם
מאת: צ'יקו - chiko
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
מומלצים מהמגירה
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
"אני אוהב אותך"
"אני אוהב אותך"
מאת: שבורת כנף