כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

מגע אסור 31 (פרקים חדשים)

פרקים חדשים ואחרונים שסוגרים את הסיפור אחרי הפסקה ארוכה

אסתר -

"אפשר שתדברי איתי בכנות עכשיו?"
"מתי לא הייתי כנה"
"נו אסתי, אני מתכוון לתוכנית הזאת.
את יכולה להגיד לי אם זה גדול עלייך?"
"גדול עלי?"
"נו את יודעת למה אני מתכוון?"
"לא. האמת שאין לי מושג על מה אתה מדבר.. אתה חושב שאני לא מסוגלת? שגדול עלי? גדול עלי להציל את אחותי?"
"למה את תמיד נתפסת למילים?
לא התכוונתי גדול עליך מהבחינה הזאת."
"אז מה התכוונת?" מרימה עליו את הקול .
"נו די להתעצבן! את לא מקשיבה בכלל! זה מסוכן."
אני מתיישבת על הספה לוקחת נייר גלגול, פילטר וטבק
הידיים שלי לגמרי רועדות אבל אני מנסה להשתלט על עצמי ולהחזיק אותן יציבות. יוני מתיישב לידי.
"את מעשנת הרבה?"
"לא" אני עונה כשאני מנסה לתת לק לסיגריה העקומה שייצרתי.
"תביאי" הוא אומר כשהוא רואה שאני לא מצליחה.
מביאה לו והוא מחזיר לי אותה מגולגלת כאילו יצאה מקופסא
"קחי" לוקח מצית כשאני מכניסה אותה לפי ומדליק לי אותה.
אני לוקחת שאיפה עמוקה ונחנקת מהשאכטה
משתעלת וכל העשן מתפזר בחדר.
יוני מצחקק
ואני עוד עם שיעולים קטנים שמנסה להסדיר מצחקקת לו בחזרה
"מפגרת"
"דפוק"
"סתומה"
"אידיוט"
הוא נשען על הספה ומחייך אלי חיוך ענק.
"מה אתה מחייך?" זורקת עליו כרית ולוקחת עוד שאכטה שהפעם לא חונקת אותי.
"כי מה אני אעשה איתך"
"כלום. מה תעשה איתי."
"לא התכוונתי לפגוע בך. אני יודע שתעשי הכל בשביל אחותך, לי את לא צריכה להוכיח כמה תקריבי בשביל מי שאת אוהבת..."
"אני מרגישה שאני צריכה להוכיח"
"אני יודע. אני בכלל זה שמרגיש אשמה על הכל. בגלל זה נדפקנו אסתי... זה הבסיס לריבים שלנו, זה ההתחלה של הקרע שלנו.
ההקרבה שעשית בשביל להיות איתי.
ההקרבה שעשית בשביל שנינו."
"יוני... אתה יודע טוב מאוד למה סיימנו"
"את לא באמת אוהבת אותו. זה התחיל מנקמה בי ויפה שלי אני לא.."
"אל תקרא לי יפה שלי" אני עוצרת אותו.
"זה אוכל אותי אסתי, הטעויות שלנו אוכלות אותי. הטעוית שלי אוכלות אותי."
"אתה מתחרט שעזבתי איתך?"
"בחיים לא אתחרט על זה.
מתחרט על הרבה דברים בדרך שהתקלקלו אבל לא על שהיינו.
למה, את מתחרטת שעזבת?"
אני לוקחת עוד שאכטה ותופסת את הראש.
כמויות של מחשבות שרצות לי
אבא, רחלי, רועי, אמא... הכל כל כך מורכב שאני פשוט לא מצליחה לדבר.
"את זוכרת שאמרת לי .. שאת רוצה לבוא איתי?"
"בטח"
"היית ילדונת, אבל כזו שבטוחה בעצמה."
"והנה גדלתי, ואיתו הביטחון נעלם כלא היה..."
"אהבת את עצמך"
"אהבתי אותך יותר מכל אחד אחד בעולם"
יוני משתתק.
"אהבה נותנת לך כוח, אהבה גורמת לך להאמין שדברים אפשריים. אהבה היא לפעמים עיוורת לגמרי.
אהבה לפעמים מעוותת אותנו משבשת לנו את המחשבות משבשת את ההגיון ... אין כבר נכון לא נכון, יש אהבה שלפעמים גם הרסנית. לעצמנו ולסביבה שלנו" אומרת לו מיואשת לחלוטין, מרוקנת כל כך.
"את באמת מעדיפה להיות בלעדיה? את לא מבינה שהאהבה שלנו זה לא מה שהיה פה מקולקל?! היא הייתה טהורה"
"ותראה מה סופה של אהבה טהורה... בגידות? הסתרות? כעסים? ריבים? איפה האהבה הטהורה הזו במבחן המציאות ולא בפנטזיות? מה טהור פה בדיוק? הכל כל כך מלוכלך"
"ומה שיש לך עם רועי טהור?"
"למה אתה מכניס אותנו לזה יוני, מה הפואנטה?"
"אל תחזרי אלי טוב. לא רוצה. רוצה לדבר איתך... מה שאת לא נותנת לי כבר כל כך הרבה זמן לעשות.
באתי לדבר איתך והעפת עלי כזו טינופת,
באמת מודה שהיה צדד בדברייך
באמת שהיה ואני מצטער, אני נשבע לך בחיי שאני כל כך מצטער.
אבל אני גם חייב להגיד את מה שיושב לי על הלשון כבר כל כך הרבה זמן ואת פשוט לא סותמת את הפה ונותנת לי רגע להגיד אותו! יש פה שניים ראבק! זה לא רק עלי או רק עלייך.
אני חייב לדבר איתך כדי להוציא את זה מעצמי,
אני חייב.
אני חייב להגיד לך שלא הפסקתי להרגיש בכל יום שאת שמה את ההקרבה שלך של הבית בראש כל וויכוח, בראש כל דבר.
אני בתחושה שלי הייתי חייב לך כי את עזבת בשבילי הכל.
ובגלל שעזבת בשבילי הכל וכל כך אהבתי אותך ניסיתי.
אבל את לא ראית את עצמך
את לא ראית אותי בכלל בסיטואציה.
לא היה לך אף אחד חוץ ממני, והיית תלויה.
היית תלויה בי כמו ילדה לאבא. אני לא יודע להיות הדמות הזאת,
אף פעם לא הייתי הדמות הזאת ושמת לי הרבה על הכתפיים כשאני רק רציתי להחזיק אותך, ואותנו, ואת כל המציאות החדשה הזו..
השכירות המטורפת, עד שיתייצבנו כלכלית ופתאום מקשר מושלם והאהבה הכי גדולה שידעתי בחיים שלי התחלתי להרגיש כלוא ולא ידעתי מה לעשות.... אז ברחתי, הזדיינתי עם אחרות! נכון.. מודה.
אבל הכל היה עקום. הייתה אהבה אבל הכל מסביב היה עקום כל כך!
אני לא חף מטעויות, אבל את הטחת בי דברים כאילו אני איזה רשע שמעולם לא אהב אותך, כאילו אף פעם לא היה אכפת לי ממך ושאני אשם בהכל..
אני בגדתי כן
אבל מה את עשית?! אה...
לא סתם בגדת בי
בגדת בי עם חבר, ולא סתם עשית איתו סקס מזדמן
היה לך רומן.
אני בחיים לא רציתי אף אחת חוץ ממך.
את עזבת אותי והלכת אליו, בחרת במישהו אחר על פני
אמרת לגבר אחר שאת אוהבת אותו.
אז למה את מוציאה אותי הרע בסיפור?
כשתכלס במציאות
אני דפוק ואידיוט
ואת סתומה ומפגרת!
כי כשהיה אפשר עוד לתקן ברחנו מלהתמודד עם בעיות, ברחנו מלדבר ולשתף.. התרחקנו זה מזו בנפש, בגוף וכן לפעמים גם בלב.
אבל יכלנו להתמודד! ויותר מזה, אני עדיין רוצה להתמודד!"
אני לא מצליחה להשתלט על הדמעות שמציפות לי את העיניים
"איפה זה היה כל הזמן?" אני צועקת עליו
"זה עמד לך על הלשון?
היה לך כל כך הרבה זמן להגיד לי את הדברים האלה, היו לך כל כך הרבה ימים, שבועות, חודשים לבוא ולהגיד לי את הדברים האלה...
אבל היית אדיש אלי, כל מה שהראת לי זה אדישות,
אפילו אחרי שרועי סיפר לך עלי ועליו ובאת לדבר איתי
אתה פשוט השלכת אותי עליו .
אתה אמרת לי לכי!"
"שאלתי אותך אם את אוהבת אותו ואם הוא עושה לך טוב?
היינו בתחתית אסתי אני מודה היינו במקום נמוך."
"אתה אוהב אותי? אבל תסתכל לי בעיניים ותגיד לי את זה..
אני באיזשהו שלב בקשר שלנו כבר לא האמנתי לך
כבר הרגשתי שאתה כל כך מרוחק ממני...
אפילו ששכבנו הרגשתי מרוחקת ממך.
ירד לי הביטחון מהבילבול מהראש שלא הפסיק לרוץ לי
מהפחדים האלה ומזה שעדיין אהבתי אותך.
ורועי עם כל הבילבול שהרגשתי כלפיך היה שם
והיה כל כך לא מבולבל, הוא הקשיב לי וליטף וחיבק
ולחש לי את המילים הכי יפות שאפשר. מילים שהיילי צמאה לשמוע אותן ממך אבל כבר לא שמעתי.
וזה גרם לי לאבד את עצמי בתוך זה... התגעגעתי להרגיש אהובה, פתאום הרגשתי שוב יפה.
איתך בסוף הרגשתי שאני פשוט לא מספיקה.
אתה יודע כמה כואב זה הרגיש?
אתה חושב שסתם הייתי עוזבת, שסתם הייתי הולכת עם מישהו רק בשביל להזדיין איתו? היה, אתה היית חסר לי! ולא היה לי פרטנר!
אז תענה לי עכשיו בלי התחמקויות, בלי ציניות, רק בכנות בבקשה ממך.. אתה אוהב אותי?"
הוא הרים את ידו לנגב מפני את הדמעות.
"אני אוהב אותך,
אני אוהב, אוהב, אוהב אותך.
את הדבר הכי חשוב שיש לי בחיים.
את החיים שלי.
בשבילי שאני רואה אותך
את עדיין היפה שלי
את עדיין הנסיכה שלי
את עדיין האהובה שלי. תמיד היית."
בערתי, בערתי מבפנים, רתחתי מבפנים
את התחושה הזו הרגשתי בפעם האחרונה לפני שאמרתי לו שאני עוזבת להיות איתו.
אני מסתכלת עליו בעיניים, והוא יפה יותר משהיה ביום הראשון שראיתי אותו.
ויש בנינו עבר, והיה לנו בית, ויש בנינו משקעים וצלקות
יש לנו היסטוריה.
הלב שלי דפק כל כך מהר שחשבתי שהוא יצא עוד שנייה מהחזה.
אני מרגישה את עיניינו מסתכלות לי על השפתיים
רואה את בליעת הרוק שלו בגרון
"אני איתך, אנחנו נציל את רחלי. אני אשמור עלייך, אני אשמור עלינו"
הצמדתי למצחו את מצחי ואחזנו שנינו בראשים זה של זו.
אצבעותיו ליטפו לי את השפתיים
והלב שלי התכווץ, נשכתי את השפה התחתונה שלי חזק בין שיניי עד שיצא לי כבר קול קטנטן.
הוא התקרב והראש שלי נזרק אחורה ממנו
ושוב נשיכת שפה לא רצונית שלי
"התגעגעתי לריח שלך" הוא לחש צמוד אלי וניסה שוב להתקרב
ושוב לקחתי את ראשי לאחור
"אני רואה שאת רוצה... מה? תגידי לי, מה יש?" לחש לי בעדינות.
"שוב זה מלוכלך? שוב לא נקי, שוב עם מצפון, שוב עם רוע, שוב פעם?"
יוני התרווח שוב על הספה, כבר לא קרוב אלי כמו מקודם.
"מה שתרצי יפה שלי" והמשיך ללטף את פניי.
והכינוי הזה גומר כל חלק בי.
"די מאמי... זה קשה לי..."
"מה קשה לך?"
"כל זה... הקרבה הזו פתאום אחרי כל כך הרבה זמן, שאתה אומר לי 'יפה שלי'."
"קראת לי מאמי..." ופניו מוארות מתמלאות בחיוך ענק.
"זה מה שלקחת מהכל?"
"את רוצה שאחזור להיות ציני? אני אחזור"
זינקתי לגופו וחיבקתי אותו חזק והוא פשוט עטף ונשען עלי.
"התגעגעתי לשטויות שלך דביל"
"סתומה"
"אידיוט"
"מפגרת"
לא יכלתי לעמוד בזה והשפתיים שלי כמו מגנט נצמדו לשלו
צליל המפתח בדלת הקפיץ אותי אחורה לנגב את שפתיי והכריח אותי להתעורר מההזייה שהייתי מהופנטת בה כרגע.

עומר

נכנסתי בסערה עם שקיות: "הבאתי הכל! מקווה שבאמת יהיה טוב עלייך במידה ושתאהבי, אה וגם הצבע לשיער... הגעתי לסופר פארם ולא היה לי מושג..... אני מקווה שזה הגוון המתאים. יאללה למקלחת" אני צועקת כשאני מפזר על השולחן מהשקיות ומנסה להסביר מה הבאתי "יש לנו עוד יום ארוך ובערב עוד ללכת לבית של עוזיה. אני היום חוזר לרחלי שלי, זהו!"
אני כזה חדור מטרה שלא שמתי לב שאסתי ויוני יושבים מוזר על הספה ובוההים בי כאילו אני איזה מטורף.
"הכל טוב איתכם?" אני מופתע מהמבטים שלהם ושואל.

אסתי רצה לארגן לעצמה את השיער במקלחת,
יוני נשאר על הספה בסלון להקשיב, מגלגל לעצמו סיגריה .. נראה חצי שקוע במשהו אחר שעובר לו בראש.
"תקשיבו חשבתי על זה"
אסתי "על תוכנית?"
"כן אסתי את כל הזמן תהיי עלייך עם רמקול קטן שמקליט,
אנחנו ממכונית שנחכה לך מתחת לבית שלו נשמע כל הזמן בלייב מה קורה בתוך הבית.
את רק צריכה שתהיה הודעה מצידו
וזהו, באותו רגע שאני ויוני שומעים הודעה את לא נשארת שם דקה איתו לבד. אני ויוני נכנסים לחלץ אותך.

"אני לא סומך על להשאיר אותך איתו מעבר לזה, חס וחלילה אנחנו לא רוצים שתיפגעי אסתי.
תנסי לסגור בעצמך את הדלת של הבית"-
יוני:" אני ברגע יכול להשתלט על דלת נעולה, אני אהיה שם לפרוץ אותה בלי קשר. אז אם את לא מצליחה אל תילחצי"
אסתר:"אני אהיה בסדר"

יוני:"אסתי, זה מסוכן... אני דואג לך. מה אם הוא יחליט לעשות לך משהו והוא יתעצבן?"
אני ניגש אליו לספה ומניח יד על הכתף של יוני.
"גם אם לא נצליח להוציא ווידוי, אם נראה שנשקפת לה סכנה נעצור את זה מיד."
יוני מהנהן ומסכים.
יוני:"שמעת אסתי? אנחנו נכנסים גם בלי ווידוי אם משהו קורה בפנים!"
אסתר:"אני אוציא ממנו!"
יוני:"אסתי, בחיאת, בלי שטויות... זה לא משחק. הבן אדם חולה נפש"
אסתר יוצאת מהמקלחת עם השיער כמו רחלי ואני לרגע משתתק
היא מתקרבת לשנינו ומצמידה אותנו אליה לחיבוק יחד.
"תסמכו עלי. אני סומכת עליכם"

"יאלה.. תתלבשי ונצא לדרך..." אמרתי אחרי שחיכינו שלוש שעות שנראות כמו הנצח.
אסתר נראית מתנשפת
מנסה להרפות מידו של יוני שמחזיקה את ידה בשעה האחרונה.

אסתר הולכת לחדר ויוני קופץ אחרייה..
"רק אסתי אפשר איתך דקה? דקה אחרונה, לבד"
אסתר:"כן.. בטח"
הסתכלתי בהם במבט מבולבל בהתחלה ואז הבנתי שכשלא הייתי קרו כמה דברים שאני כנראה עוד לא מעודכן בהם.
אני יודע שיוני עוד אוהב את אסתי, אבל אני יודע גם שהוא ניסה לשחרר כי זו המציאות, אסתי עם רועי עכשיו.

אחרי כמה דק אסתי יצאה לבושה בבגדים הצנועים שהבאתי,
והמיקרופון כבר מוסתר על גופה.

דופק לי הלב, אני בקושי מאמין,
בקושי מאמין למראה עיניי..
כמה הן דומות,
בקושי מאמין כי אני מרגיש בסרט
לא יודע אם הוא רע או טוב
אין לי מושג איך יגמר הלילה הזה
אני רק מקווה שהוא יגמר על הצד הטוב ביותר.

"יאללה. יוצאים... ?"
אסתר: "קדימה"
יוני:"שיהיה לנו בהצלחה"

ויורדים במדרגות לכיוון האוטו, הלב דופק לי בחזה כמו משוגע
אנחנו יוצאים למבצע מטורף.
אני מסתכל על אסתי שנראת לי כמו האישה החזקה בעולם כרגע
ועל יוני שהולך איתנו יד ביד עם התוכנית המשוגעת
ואוהב את האנשים האלה בכל ליבי, מגיעים לקומת כניסה ויוני יוני :"שיט שכחתי את הפלאפון שלי, תחכו לי באוטו אני רץ למעלה"

"טוב אחי אנחנו באוטו"

אני רץ במהירות למעלה לוקח את הפלאפון ודופק ריצה מטורפת במדרגות מלפניי עם הגב עלי אני רואה את אסתי ולא מבין למה היא לא באוטו עם עומר כמו שקבענו, ואיפה עומר.

"אסתר!"-
היא מסתובבת
מופתעת,
ואני קולט שזו
"רחלי...."

מתוך ההלם מסמס לעומר שיסעו ושאני אגיע

"מה קורה פה יוני, לאן אחותי ועומר נסעו?"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

. . עקוב אחר .
שמור סיפור
לסיפור זה 16 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מדהים מדהים מדהיםםם
מחכה להמשךךך
ומה היא חזרה ליוני?
אהבתי אותה עם רועי לדעתי הם יותר מתאימים :)
הגב
דווח
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
לא יהיה המשך?????
הגב
דווח
Rut Shem Tov
Rut Shem Tov
אני עדיין לא מעכלת שיש המשך וקראתי את זה עכשיו שוב ושוב מרגישה בחלום עדיין..שירוש אין לך מושג איך אני מחייכת ומאושרת עכשיו ..מתי יהיה המשך לסיפור הנדיר הזה..שבאמת היה שווה לחכות לו..אמן שהפרקים הבאים יהיו ארוכים כל כך שלא יגמרו לעולם..חח
הגב
דווח
טען עוד 23 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D