כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

ג'וזפין - פרק 4

-


פרק 4

יומן יקר,
אינני יודעת מה קורה לי.
בכל לילה, בסביבות השעה חצות, אני שומעת קולות ומרגישה דברים מוזרים.
הקולות לא מגיעים מחוץ לבית. הם מגיעים מחוץ לחדר שלי ושל אלייזה. אני חושבת שזה מגיע מהחדר הנעול.
ואז אני מתחילה לראות דברים מוזרים באוויר, כמו צורות צבעוניות. אני מנסה להתעורר אבל אז אני מגלה שאני לא באמת ישנה.
בימים הראשונים הייתי מעירה את אלייזה, אבל היא הייתה חוזרת לישון ולא מתייחסת אליי. אחר כך כבר ויתרתי.
כשסיפרתי לדיאנה על הסיפורים האלה בשקט יום אחד, ראיתי סקרנות בעיניה. אני חושבת שהיא, יותר מכולם, באמת מאמינה לי.

תחושת אשמה נוראית מילאה את לבה של אלייזה. משהו עבר על אחותה הקטנה, בין אם זה היה אמיתי או הזייה, והיא לא הייתה שם בשבילה. היא הייתה כל כך מרוכזת בעצמה באותה תקופה והיא זכרה למה. כשהעבירה עמוד ביומן, היא ידעה בדיוק על מה ג'וזפין הולכת לכתוב.

יומן יקר,

אני חושבת שמשהו קורה עם אחותי הגדולה. משהו לא בסדר איתה. היא לא רוצה לצאת מהמיטה כבר כמה ימים. אולי זה קשור לבחור ההוא.
הוא גדול ממנה בשבע שנים, והיא כל הזמן אומרת כמה שהיא אוהבת אותו, אבל אני לא בטוחה כמה הוא באמת אהב אותה. השבוע הוא אמר לה שהגיע הזמן להיפרד, ועכשיו היא שוכבת חסרת אונים במיטתה. היא גם לא מסכימה לדבר עם אף אחד. אפילו לא איתי!
כשאני מדברת איתה בלילות, היא חסרת סבלנות. אני מנסה להיות יותר זהירה אבל הקשר שלנו הולך ונעלם.
אנחנו כבר לא יוצאות לגן ביחד. היא נשארת בחדר שלנו ולא קמה.
ואתמול, כשהייתי במקום הסודי שלי, הצצתי למעלה, לעבר הבית, והבטתי על חלון חדרנו.
ראיתי אותה, את אלייזה שלי.
היה לי עצוב עליה. היה לי עצוב על הקשר שלנו.
חיכיתי לה שתרד. אולי הפעם היא תבוא?
אבל היא לא באה.

אלייזה מחתה את דמעותיה, וליטפה את עמודי היומן בידיה. אם היא הייתה יכולה לחזור לאחור, היא הייתה עושה הכל שונה בקשר שלה עם ג'וזפין. היא הייתה מחבקת אותה ולעולם לא עוזבת.

יומן יקר,

דיברתי עם אלייזה. אני יודעת מה קורה עכשיו. אני כל כך מבולבלת והמומה.
היא נכנסה בוכה לחדר, ואני בדיוק הייתי בעיצומה של קריאת ספר.
"מה? מה קרה?" שאלתי אותה והנחתי את הספר בצד.
"כלום, כלום! תעזבי אותי בשקט!" היא התפרצה עליי.
"תספרי לי!" התעקשתי.
"שום דבר. חזרתי עם אמא מהרופא," היא אמרה.
"למה? את חולה?" שאלתי.
"זה לא עניינך!"
בחרתי שלא להיעלב והמשכתי לחקור אותה.
"אלייזה, תספרי לי, בבקשה. אני אחותך. את חולה? מה יש לך?"
"מה יש לי? את רוצה לדעת מה יש לי?"
"כן!"
"יש לי תינוק!" היא אמרה לפתע.
הייתי בהלם למשך כמה שניות ולא הצלחתי לענות לה. "מ... מה? באמת?" שאלתי לבסוף.
היא שוב התחילה לבכות וסיפרה לי שההורים לא מרוצים מזה בכלל.
אמרתי לה שלא משנה מה, אני תמיד אהיה איתה. אני בכלל לא מסכימה עם אמא ואבא. אני ממש שמחה בשבילה!
סיימנו את השיחה בנימה חיובית, עד כמה שניתן, ואני הלכתי למיטתי. פיזרתי את השיער והתחלתי להסתרק. המברשת נפלה לי על השטיח, סמוך למיטה, והתכופפתי כדי להרים אותה. כשלא הצלחתי למצוא את המברשת, התכופפתי מתחת למיטה.
"אהה!" צעקתי כשראיתי את פניה של דיאנה מתחת למיטתי.
"מה קרה?!" שאלה אלייזה.
"אה, כלום. קיבלתי מכה. הכל בסדר," עניתי. לא הסגרתי את דיאנה.
אלייזה משכה בכפתיה והלכה לכיוון חדר האמבטיה.
ברגע שהיא נעלמה מטווח הראייה, ירדתי מהר על השטיח ודיאנה הציצה מבעד לשמיכה שכיסתה את דפנות המיטה.
"מה את עושה כאן, דיאנה?!" שאלתי אותה.
"הייתי חייבת להקשיב! רציתי לדעת למה היא בוכה כשהן חזרו הבייתה. ידעתי שהיא לא תספר לי, אבל היה סיכוי שהיא תספר לך," היא ענתה לי, בחיוך שובב מהול בטון של עצב.
כשאלייזה יצאה מחדר האמבטיה, דיאנה שאלה לשלומה.
ראיתי שאלייזה חושדת אבל דיאנה הצליחה לצאת מזה, כפי שהצליחה תמיד לצאת מכל צרה שאליה נקלעה.
בלילה לא הצלחתי להירדם עד שעה מאוחרת.
וכשנרדמתי, היו לי חלומות על אלייזה ועל התינוק. דאגתי לה, לאחותי הגדולה. אנחנו לא קרובות, אבל אני אוהבת אותה כל כך.
אני בטוחה שגם דיאנה לא שקטה ממחשבות הלילה.

אלייזה סגרה את היומן. היא לא הייתה מסוגלת להמשיך לקרוא יותר. היא הרגישה כאב חזק בלב שלא הרפה ממנה. היא זכרה איך הייתה חסרת סבלנות ומרוכזת בעצמה באותה תקופה, ואיך ג'וזפין ניסתה להתקרב אליה פעם אחר פעם ולא התייאשה.
היא עמדה להניח את היומן בצד, אבל משהו גרם לה לפתוח אותו שוב, רק לשנייה, רק להציץ בעמוד הבא.

יומן יקר,

שוב שמעתי את הקולות האלה, הפעם מוקדם יותר בלילה, והלכתי לחדר הנעול. לתדהמתי, הדלת הייתה פתוחה לרווחה ואור בוהק ומסוונר בקע מהחדר. נכנסתי לאט, מנסה להתרגל לאור.
וזהו.
זה הדבר היחיד שאני זוכרת.
הדבר הבא שהזיכרון שלי מצליח לשחזר הוא שיצא מהחדר והרגשתי שהלב שלי דופק במהירות.
כשהסתובבתי שוב לדלת, היא הייתה נעולה.
מה קורה לי, יומן יקר?
ולמה?

כשאלייזה סגרה שוב את היומן, היא לא נשארה לשבת על המיטה. היא קמה ממקומה והלכה לחדרם של הוריה. הפעם היא הולכת לדבר עם אמה ולא לוותר. היא חייבת, אחת ולתמיד, לברר מה הסיפור של החדר הנעול. עכשיו, יותר מאי פעם, היא הייתה בטוחה שלחדר הזה יש קשר למה שקרה לאחותה. והיא חייבת סוף סוף לקבל תשובות.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

אפריל גל גילרוביץ' עקוב אחר אפריל גל
שמור סיפור
ספרים מאת אפריל גל גילרוביץ' אפריל גל גילרוביץ'
מסדרונות רוני בת השבע לא ידעה שחייה עומדים להשתנות. ביום שבו אמה הביולוגית מתה, היא פוגשת בבית החולים את מישל, אישה בת עשרים ושתיים שעומדת ללדת בקרוב. קשר חם ומדהים נרקם בין השתיים והן מבלות שלושה שבועות נפלאים ומלאי אהבה בבית החולים. ואז, מגיע הרגע שבו מישל צריכה לעזוב ולהתחיל את חייה החדשים עם משפחתה החדשה. בבוקר חורפי של חודש ינואר, רוני הקטנה ננטשת מאחור עם לב שבור. החיים בחוץ לא קלים עבורה והיא נאלצת לחוות רגעים קשים של מחסור ובדידות. עם הזמן, היא לומדת להתמודד עם אותן חוויות בדרכים שונות ומעניינות, בעזרת אנשים יקרים שהיא פוגשת בדרכה. אך בכל מקום שאליו היא מגיעה בחייה, רוני תמיד ממשיכה לחפש את מישל, אותה דמות אימהית שאיבדה בגיל שבע, וחולמת לפגוש אותה שוב יום אחד. מחיר: החל מ₪20 לרכישת הספר
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
M. M M
M. M M
וואו הסיפור הכי מרתק שקראתי לאחרונה ❤️ מחכה להמשך
הגב
דווח
1 אהבתי
אפריל גל גילרוביץ'
אפריל גל גילרוביץ'
וואו, באמת? איזה כיף לשמוע! תודה רבה ❤
הגב
דווח
1 אהבתי
M. M M
M. M M
באמת!!
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 5 תגובות
אפריל גל גילרוביץ' היא מחברת הספר
מסדרונות לרכישת הספר
כותבי החודש בספרייה
מתח
אנחנו לא זוג
אנחנו לא זוג
מאת: שקד מיכאל
כועסת
כועסת
מאת: Shirel Ben-Or
הסיפור שלי.
הסיפור שלי.
מאת: •Our scratches | השריטות שלנו•
ההספד שלא היה
ההספד שלא היה
מאת: Nizan Zarotski
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
למה אתם מכניסים הביתה כל כך הרבה רעל
למה אתם מכניסים הביתה כל כך הרבה רעל
מאת: דוד קזראל
מסוגל לאהוב
מסוגל לאהוב
מאת: David Vaizman
אטימות מיניתvsאטימות ריגשית
אטימות מיניתvsאטימות ריגשית
מאת: Story teller
טוסט
טוסט
מאת: Nonex Stories
מומלצים מהמגירה
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
זה לא אני, זו את
זה לא אני, זו את
מאת: שבורת כנף