כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

להילחם בשבילו- פרק 52

אני מקבלת מתנה מאוד מפתיעה ליום ההולדת ה-25 של ליאם

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102103. להילחם בשבילו- פרק 103104. להילחם בשבילו- פרק 104105. להילחם בשבילו- פרק 105106. להילחם בשבילו- פרק 106

פרק 52: צ'או לשגרה

לא משנה כמה ליאם מנסה להיות שקט, הוא לא בדיוק מצליח. הוא הולך עם אבא שלו הבוקר לאיזה משפט ומתעורר לפני הזמן כדי לעלות על בגדים רשמיים. הוא פותח את הצד השני של ארון ההזזה שלו, ממנו הוא הוציא את המעיל בתחילת החורף ומאז לא פתח אותו, ועושה הרבה רעש. כמובן שכל הצלילים של הקולבים הזזים מעירים אותי סופית, ואני מסתכלת עליו לובש חולצה מכופתרת ומכנס מחויט בהבעה משועשעת ומוקסמת בו זמנית.
"אל תעשי לי עיניים ככה." הוא מסמיק.
"איזה חתיך אתה!" אני מרשה לעצמי לדבר בקול צווחני שבסוף הופך לציוץ מצחיק. הוא לא נראה כמו ילד בר מצווה או נער מתבגר עם הצווארון המקופל בקפידה הזה, יותר כמו איש עסקים מכובד ומושך. "ככה זה יהיה כל הזמן בשנה הבאה?"
הוא מחייך. "סוג של." הוא ניגש אל השידה שלו, מוציא את שעון היד היוקרתי ממנה וחוזר אל הארון, ממנו הוא שולף נעליים סופר חגיגיות שנראות יקרות גם.
אני מרגישה סופר עלובה לעומתו כשאני יוצאת מהמיטה ומוציאה מהארון עוד סט של בגדי המסעדה.
"מתי תגיע הביתה?"
"סביבות שבע נגיד? אני הולך עם אבא שלי ולקוח שלו לארוחת הצהריים אחרי המשפט ומשם חותך לאיזה קורס. מתי את מסיימת?"
"המשמרת מסתיימת בסביבות חמש. תהיה עדיין רעב לחגיגות? לפי התוכנית שלך, נשמע שתאכל טוב בצהריים."
"טכנית, יום ההולדת שלי מתחיל ב-12. אפשר לצאת מאוחר." הוא קם מהמיטה ועומד מול המראה. "איך?"
"אמרתי לך שאתה חתיך. אם לא היה כואב לי על החולצה, הייתי קופצת לך על הכתפיים." אני כן מרשה לעצמי לעלות על המיטה ולהדביק לו נשיקה על הלחי. "תגדיר מאוחר. יש לי מחר פסיכומטרי." אני נזכרת בדברים שלו.
"עשר?" הוא לא נשמע בטוח, מה שאומר שנצא הרבה יותר מאוחר.
"נראה קודם מתי תחזור." אני מציצה בשעון שבממיר. אני צריכה להיות במסעדה בדיוק עוד שלוש שעות, אולי אחזור לישון עוד קצת?
"לא צריך להתפרע ביציאה. משהו נחמד ביחד." הוא מסתובב אלי, מתכופף ונותן לי נשיקה על השפתיים רגע לפני שהוא נעלם ליום האחרון בשבילו לגיל 24.

אני עומדת מול המראה ומנסה לא לזוז יותר מדי כשאני מורחת את המסקרה. "שוב מסעדת שף?"
ליאם כמעט נתקל בחוט המחליק שלי, ממלמל שאהיה מסודרת כבר או שאעביר אותו לחדר העבודה ומקפל אותו. הספקתי להחליק את השיער וגם לתרגל קצת מתמטיקה עד שהוא חזר הביתה. הוא נכנס בדיוק כשהייתי לקראת סיום המחליק ואמר שמצא מקום בדקה התשעים, רגע לפני שנכנס להתקלח.
הוא צוחק ומוציא מהארון שלו סריג אפור. ביי ביי לליאם המכופתר, שדווקא ממש הדליק אותי. "משהו שתאהבי." הוא צוחק. "שמעת על הגורדוס בחולון? אוכל בשבילי, פנקייק או כל משהו מתוק אחר בשבילך."
אני מחפשת את תוחם השפתיים בכוס שהבאתי איתי מהקמדן מרקט בלונדון ודחפתי בה את כל עפרונות האיפור שלי. "לא ידעתי שאתה בקטע של מקומות עממיים."
"אויש, שקט." הוא עצמו דווקא מגחך. "היית שם פעם? הם ידועים במנות שלהם מאוד."
"מנה באסלה?" אני נזכרת שפעם עדי תייגה אותי בזה. "כן, הייתי כמה פעמים. באמת קשה למצוא שם מקום."
כמו שתמיד קורה, ליאם מתחיל להתארגן אחרי ומסיים לפני. הוא צופה בי מורחת אודם ("את גם תאכלי, לא חבל על הזמן?") ומסיימת בהיילייטר בכמה מקומות בפנים. אנחנו נוסעים למסעדה, וליאם מספר בהתרגשות על איך הוא שלט במה שקרה במשפט וגם אחר כך בפרטי התיק. זה לא בדיוק משפט כמו בסרטים ומה שאני חושבת, זה יותר דברים של חוזים והסכמים. אני כולי קשובה גם כשאנחנו יוצאים לחניון שם ועוברים בדרך במתחם שצמוד. הוא נכנס לקסטרו לבדוק על מכופתרות, ולמרות שלדעתי שיש לו באמת הרבה, הוא אומר שהוא צריך עוד וזה הכרחי.
אף על פי שחודש מרץ אמור להיות חמים יותר, קר לי כל הדרך עד שאנחנו מתיישבים בשולחן שלנו. ליאם מציע לי את המעיל שלו. "אל תגזים." אני איכשהו עושה הפוך ומהדקת את המעיל לגוף. "תיכף אתרגל לחום פה ואוריד אותו."
"השמלה שאת לובשת ממש יפה." הוא מעביר יד בשיער שלו. "לא הספקתי לשים מספיק ג'ל. זה רק מים."
"כמה פעמים אני צריכה להגיד לך שאתה חתיך שפגשתי?" אני לוקחת את כף היד שלו ומנשקת לו את האצבעות. "ואתה רק שלי."
"רק שלך." הוא שולח את היד השנייה מתחת לשולחן ונוגע ברגל החשופה שלי. אני מצטמררת ישר. אני לובשת שמלה שחורה עם צווארון ושרוולים ארוכים, אבל היא מסתיימת בטיפה מעל הברכיים שלי. חשבתי על לשים גרביונים, אבל זה היה הורס את כל הלוק.
"תגידי ביי לאודם האדום." ליאם מושיט לי חתיכת מפית כשהמלצרית מניחה את התפריטים לפנינו. הוא מזמין המבורגר בקרואסון ואני מצד אחד ממש נגעלת, אבל מצד שני? אני כל כך שמחה שהוא חזר לאכול כמו שצריך. לא בדיוק עקבתי אחריו באדיקות, כן? זה פשוט הרגיש לי שמאז מה שקרה בפורים, והוא לא מדבר על זה יותר, הוא לא אוכל הכי טוב. נגיד כשהיינו במסעדה ביפו ממש למחרת, הוא ניגב חומוס עם ביצה, אבל לא היה קרוב לסיים את הצלחת. למחרת, כלומר ביום ראשון, הוא ישן עדיין מעל השעות שהוא רגיל, והבנתי למה... כן, עשיתי טעות. לקחו לי ימים להודות בכך עם עצמי. באחת ההפסקות במשמרת, מרב השעמום (מאז העזיבה של מלכי אני בהפסקות עם הנייד ולא מתנתקת ממנו עד סוף המשמרת כמו שהייתי רגילה), התחלתי לקרוא מה זה הכדורים האלה ו... נבהלתי. אם הייתי חושבת באמת שזה אקמול, ונותנת לו שניים מהלחץ שהייתי שרויה בו גם, הייתי יכולה להרוג אותו בשוגג.
אני הולכת לשירותים ומחפשת את המלצרית שלנו בחזור. אני מבקשת ממנה לשים זיקוק במילקשייק שאני הזמנתי, כי זה נראה לי מטופש שיהיה אחד בהמבורגר. ליאם לא חובב קינוחים מושבע, הבנתי כבר שהוא מעדיף אוכל.
כשהמנות שלנו מגיעות, חצות כבר עבר מסתבר. "פספסת בשלוש דקות," אומר רגע לפני שהוא מתקרב אלי ונותן לי נשיקה מהירה על השפתיים. אנחנו יושבים אחד מול השנייה כי הוא אוהב את המרחב שלו כשהוא אוכל.
"אפילו לא שמתי לב." אני פוזלת אל השעון ומגלה שהוא צודק.
"לא נורא." הוא קורץ אלי ומתחיל לאכול. "נשארו לך עוד 23 שעות ו-57 דקות."
***
אני מפהקת כל הדרך חזרה, ובבית נכנסת ישירות למקלחת כדי להיפטר מהאיפור ולעבור לפיג'מה. ליאם כבר עבר לפיג'מת עונת מעבר, אני עדיין עם החורפית העבה. אני מגלה אותו בדיוק לובש אותה כשאני נכנסת לחדר ומגלה גם שהנייד שלו מלא בהודעות. הוא התמהמה עם החלפת הבגדים כי ענה להודעות שהתחילו לזרום.
"קניתי לך מתנה לא הכי מקורית." אני פותחת את ארון ההזזה ושולפת שקית לבנה מהמדף האחרון. "פשוט רציתי... הרגשתי, יותר נכון, צורך שתגוון כבר בבגדים שלך." אני כמעט אומרת משהו גם על הצבעים החוזרים שהוא לובש, אבל הוא כבר לוקח את השקית ומציץ בתוכה.
"אני באמת אצטרך אותך למסע שופינג לפני שאתחיל לפקוד את המשרד של אבא שלי לעיתים תכופות." הוא גם באמת הסתבך שם בקסטרו במדף המכופתרות, שבעיניי אגב נראות די אותו דבר. כנראה יש חוקים אתים להופעה או משהו. הוא קורע את העטיפה הוורודה שלי ומגלה חליפת אדידס קצרה בצבע תכלת בהיר עם הפסים הלבנים בצד המכנסיים.
"הגיע הזמן שתלבש גוון אחר של כחול." אני מוציאה מהשקית את פתק ההחלפה. "אבל כמובן שאם לא תאהב- אתה יכול ללכת לקניון להחליף. יש אותה גם בכתום, אם אני זוכרת נכון."
"אני אוהב את הצבע דווקא. באמת אין לי אותו בארון." הוא מתקרב אלי ונותן לי נשיקה על האף. "תודה, עופרי."
"בשמחה." אני נותנת לו נשיקה על הלחי.
"אני באמת צריך לחשוב על כינוי בשבילך. אני לא טוב בדברים האלה." הוא מכניס את כף היד שלו אל תוך החולצה שלי ומתחיל להעביר אותה על הגב. "את עייפה או שאפשר עוד מתנה אחת?"
"סקס פרוע?" אני שואלת, והוא בתגובה פורץ בצחוק.

השגרה של שנינו מונעת מליאם וממני להיפגש במהלך יום ההולדת עצמו. הקורס שלו מתחיל באחת עשרה, ולכן הוא נשאר לישון עוד כשאני קמה ומתארגנת לשיעור הפסיכומטרי שלי. כשאני יוצאת, הוא בדיוק יוצא מהמיטה והולך למרפסת, הפלאפון שלו על האוזן. אין לי מושג עם מי הוא מדבר, בטח עוד מברך, כשהוא מגיע לרגע לקו שלפני היציאה לסלון ועוצר.
"חכי רגע, מאיה," הוא אומר וגורם לי לדהור לכיוון הדלת.
"עופרי!" הוא קורא, רק שאני כבר מחוץ לדירה ומזל ושהאזניות שלי היו עלי כך שיש לי תירוץ. בתכלס לא היה בהן שום מוזיקה, רק דממה מעצבנת.
"מאיה," אני חוזרת אחרי הקול שלו שכאילו שר את השם שלה. לא אומר, שר. רררררר. טוב, עופרי. להירגע. אל תתני לשניהם לחרב לך עוד שיעורים.
***
אני חוזרת לדירה בסביבות חמש, הודות לטרמפ מעמית. עדיין היו פקקים, אז תחשבו מה זה לעבור את זה באוטובוס דחוק. משהו בי מרגיש טוב, ויש מצב גדול שזו הסימולציה שהפעם הצלחתי בה.
"אולי אבוא אלייך ונלמד?" עמית מציע רגע לפני שאני סוגרת את הדלת שלי.
"הייתי רוצה מאוד, אבל אני חייבת להתרכז." אני סוג של מתחמקת.
"אני עוזר לך אבל בכל החלק של מתמטיקה, לא? זה לא שנדבר." הוא מתעקש.
אני מוצאת את עצמי מתנצלת ממש. "אני באמת מעדיפה ללמוד דגש על נטו ללמוד לבד."
"ובבית אין פיתויים? כולם עכשיו על הנטפליקס הזה." הוא לא מוותר.
אני על סף סגירת הדלת. "פעם אחרת, טוב?"
אני עולה במעלית במחשבה שאולי לא תהיה פעם אחרת כי תאריך המבחן מתקרב והזמן דוחק בי. וככה, כמעט שלוש שעות, אני יושבת עם הספרים והעפרונות על הכיסא מול השולחן במטבח ולומדת. מה קרה לעופרי של פעם? זה מוזר לי ואני כבר בסוף. הזמן באמת טס.
לקראת השעה שמונה, ליאם חוזר הביתה. הוא לא זורק, הוא ממש מעיף, את התיק שלו לחדר העבודה ונכנס למקלחת.
"כבר לא אומרים שלום?" אני עוצרת את הסטופר כשהוא הולך לכיוון חדר הכביסה ומרימה את הראש אליו.
ליאם, עם המגבת עליו, מגיע עד אלי, נותן לי נשיקה בראש ורץ חזרה לכיוון החדר לפני שהספקתי לגעת בו. "שלום, כן. אני חייב להספיק להתארגן כי תיכף אוספים אותי."
"מה?" אני מבולבלת.
"חתן יום ההולדת צריך לחגוג עם חברים שלו, לא?" הוא מדבר בקול מהחדר.
"אה, כן."
הנייד שלו מצלצל, והוא שם אותו ישר על ספיקר. הוא ממש מתארגן כמו טורבו, אם ככה.
"אתה מוכן? אנחנו בדרך." אני מזהה את הקול של נופר.
"חמש דקות. נשאר רק להסתרק ונעליים." אני חושבת שלפי הצליל, ליאם עכשיו בודק פותח את מגירת הנעליים.
"עופרי באה גם? אני רוצה שהיא תבוא."
אני מחייכת לשתי שניות בלבד, כי אז ליאם הורס הכל.
"היא עוד לא בת 23, היא לא יכולה."
יש לי תחושת בטן שליאם לא רוצה שאני אבוא, הרי מה הבעיה בלשנות מקום אם הבעיה היא הגיל שלי? הוא מסיים את השיחה, נכנס למקלחת שלו לפי רעש דלת ההזזה הכבדה יותר מהארון וחוזר לסלון לקחת את המעיל.
"למה אתה לא נוסע באוטו?" אני לא בדיוק מרוכזת עכשיו.
"אני שותה." הוא אוסף את המעיל שלו מהכיסא שלידי, נותן לי נשיקה מהירה על השפתיים ומשאיר שובל של הבושם שלו באוויר כשהוא יוצא שוב.
אחרי שעה וקצת, אני כבר מוותרת על התרגולים, שמסרבים להיקלט עוד במוח. אני סוגרת את אפליקציית המוזיקה בנייד שלי, שבין היתר חשפה גם את השיר toy של נטע ברזילי לאירוויזיון ועוברת לשכב על הספה בסלון. בדיוק יש את הסרט 'ליזי מקגוויר ממריאה לרומא' ואני חושבת על כמה איטליה יפה ונרדמת בסוף. אני מתעוררת בסוג של בהלה כשליאם נכנס הביתה וישר מגיע לסלון כשרואה אותי. הממיר חושף שכמעט שלוש בלילה.
"איך היה?" אני שואלת ומפהקת כל הדרך חזרה למיטה.
"היום לא היו נפצים." הוא בוחר להתחכם.
"מצחיק מאוד," אני ממלמלת וקוברת את עצמי בשמיכות הרבות. קר כל כך, נו כבר שיחממו אותי.
ליאם מוריד חולצה, שולף מהארון את הפיג'מה שלו ומכבה את האור שאוכל לחזור לישון. "יום שישי הולכים להורים שלי לארוחת ערב. החגיגות עוד לא נגמרו."
אני מספיקה לומר, אולי אפילו צוחקת, רגע לפני שאני נרדמת שוב, "הפכת לי להיות פאקצה שחוגגת יום הולדת שבוע שלם, אה?"

יש משהו קסום באווירה של שישי, ממש לפני כניסת השבת. אני ממש מתרגשת, ולכן מנסה להעסיק את עצמי בהתארגנות. זאת בעצם הפעם הראשונה שאני הולכת למשפחה של ליאם לארוחת שישי רשמית.
אני לובשת מכנס שחור חגיגי מבריק וחולצה בגוון שמנת. השרשרת היוקרתית שלי יוצאת מהקופסה וגם העגילים מהזהב, שאני כמעט ולא עונדת, מצטרפים כסט. ליאם, לעומתי, מסתפק בג'ינס וחולצה ארוכה דקה בגוון סגול-אפור.
אנחנו מגיעים כשכולם כבר נמצאים בסלון, והשולחן ערוך בקפידה עם סלטים מוגשים כבר עליו. יאיר ישר קם ונותן לליאם את שליו, שמחייך אליו. "הנה, לפני שאתה הולך לישון לך תהיה עם דוד ליאם."
"אמא, סחטיין על הסלטים. היית אומרת לעופרי, הייתה מביאה לך קצת מהמסעדה. הם מוכרים שם במשקל." ליאם הולך לאחת הספות כששליו בידיים שלו. "אתה יודע שיש לדוד ליאם יום הולדת 25 כבר?" הוא מדביק לו נשיקות בכל מקום בפנים.
"עבדת, עופרי?" מירי שוטפת ידיים ומניחה את המגבת על השיש במטבח. היא סיימה את ההכנות.
"כן. יש תנועה חזקה בשישי וגם לא עבדתי אתמול." אני מחפשת מקום לשבת, וכבר כולם קמים ומתפרשים על הכיסאות שסביב השולחן.
האוכל טעים ממש, שונה מהבית, אני מודה, ובסוף מירי מוציאה עוגת שוקולד שהכינה ליום ההולדת של ליאם. שרים לו יום הולדת שמח ולאחר מכן עוברים לטקס פתיחת המתנות.
מירי ויוסף הם האחרונים להציג את המתנה, וכשהם מביאים מעטפה, אני מרימה גבה. אני עוזבת את העוגה המאוד מתוקה שלי, וזאת החתיכה השנייה, כן? וסקרנית לראות מה יש בפנים.
ליאם מוציא נייר ממנה. בהתחלה אני רואה רק כיתוב כי היא עם הגב אלי, מהר מאוד אני מזהה שזה כרטיס טיסה, וכבר יוסף מבשר על כך.
"טסים למילאנו בקרוב," הוא אומר, וכולם מוחאים כפיים.
"איזה מגניב!" אני מתלהבת ושמחה בשביל ליאם במיוחד. "טיול משפחתי זה כיף! תיהנו מלא."
"מה זאת אומרת תיהנו מלא?" ענבר מחליפה מבט עם ההורים שלה.
ליאם מוציא מהמעטפה כרטיס טיסה נוסף. "את גם באה איתנו." הוא המום לרגע ומהר מאוד מחליף את ההבעה הזאת בחיוך. "איזה אדיר."
הבטן מתכווצת לי תוך שניות. וואו. מה? אני? טיול עם המשפחה של ליאם? בחו"ל? על חשבונם? מה מה מה?
"יש לי פסיכומטרי," ההיגיון מדבר בשמי.
מירי משיבה ברוגע, "הטיסה יומיים אחרי. יהיה לך את הלילה כשתסיימי את הפסיכומטרי לישון כמו שצריך."
אני מחליטה לעזוב את ההלם, כמו ליאם, ונותנת לגלים של התרגשות להציף אותי. חצי שעה אחר כך, אני יושבת עם שירי בחצר כששאר המשפחה בסלון. רק ענבר בעצם לא נמצאת, ואני שואלת ישר איפה היא.
"היא בחדר שלה." שירי מתכתבת עם מישהו ותוך כדי מדברת איתי. "היא הכירה מישהו. הם תיכף יוצאים לסרט ביחד."
לא פעם תהיתי למה ענבר לא עברה לגור לבד, אם למשפחה שלהם יש את האופציה הכלכלית לעזור גם לה לעזוב את הקן. במקום לשאול, אני ממלמלת, "את יודעת, שירי. לא הכי נעים לי שההורים שלך משלמים עלי לטיול הזה."
"את כבר משפחה. את יודעת יותר טוב מדודים שלי." היא לא נשמעת נרגשת. אני שמה לב שהטון הזה שלה חוזר הרבה בתקופה האחרונה. יש במשפחה שלהם קטע חזק של אדישות וקור רוח.
"זה עדיין לא נעים." אני רוצה שהיא תתייחס אלי, אבל היא כולה בשיחה בווטסאפ. בטח גם היא יוצאת יותר מאוחר לאן שהוא.
"תתגברי." היא נזכרת שאני כאן כמה דקות לאחר מכן. "תיכף, מה זה עוד פחות משבועיים, נבלה חמישה ימים בעיר האופנה." היא מוחאת כפיים.
אני נותנת לה להישאר עם הנייד וקמה לכיון הכניסה. ליאם קולט אותי בזווית העין עולה במדרגות ומספיק לשאול, "לאן את הולכת?"
"לחדר של ענבר," אני עונה בלי לראות אותו כבר. הוא עדיין רואה את הרגליים שלי. כשאין תשובה, אני מטפסת את המדרגות שנשארו ודופקת על דלת החדר שלה.
"כן?" היא פותחת ישר. זאת בעצם הפעם הראשונה שלי גם בחדר שלה.
אני רואה ישר מיטה גדולה ממש מבולגנת ומולה על הקיר טלוויזיה שדלוקה על ה-VH1. יש בצד אחד של החדר, דלת עם חדר ארונות גדול שמתוכו אפשר לראות עוד דלת, שאני מניחה שהיא לשירותים ולמקלחת.
"מה קורה?" אני מתיישבת על קצה המיטה.
ענבר מניחה את הליפגלוס שלה על השידה ומחפשת איזו צללית בתוך קופסה מלאת צלליות בודדות. "ממהרת קצת."
"שירי סיפרה לי שהכרת משהו." אני לא רוצה להישמע חטטנית.
"כן, זאת רק ההתחלה אבל." היא מוציאה אחת בצבע ברונזה ועוברת לפשפש במברשות. "באת לפה כי את המומה מהטיסה? גם עלי זה נפל בבום. הייתי בשוק איזה חצי שעה. התקלחתי היום בצהריים, אמא שלי עמדה פה מחוץ למקלחת ופשוט סיפרה. זה משהו מאוד ספונטני."
"זה גורם לי לחשוב על מה שסיפרת לי באוגוסט." אני מריצה את השיחה הזו בראש. "כשאחרי מיני התקף כזה אבא שלך ארז את כולם ונסעתם לחופשת בטן-גב."
ענבר מסתכלת עלי דרך המראה עכשיו. "כן, יש מצב." היא מהנהנת. "לא חשבתי על זה, אבל יש סיכוי גדול שכן."
"זאת הדרך של ההורים שלך להתמודד? לקחת הפסקה מהחיים? להגיד ביי לשגרה ולעוף מהמציאות כמה ימים?" זה פשוט נפלט לי. אני מרגישה עם ענבר מאוד חופשי לדבר על הכל מאז אותו יום באוגוסט.
"את מתכוונת להתעופף מהמציאות ולהגיד צ'או לשגרה!" היא מדברת עם מבטא איטלקי ומחייכת. "מה אכפת לך, עופרי? תיהני מזה. שופינג והרבה אוכל. מי אוהב פסטות יותר ממני, מי? אני מחכה לטעום הכל כבר."
אני שותקת עד שהנייד של ענבר מצלצל. בזמן שחלמתי בהקיץ, או יותר נכון חשבתי על הכל מהזווית ההגיונית והפחות, היא סיימה להתאפר ופיזרה את השיער שלה. היא אוספת תיק צד אדום עם רצועות עור שחורות שממש מוצא חן בעיניי ומכבה את האור אחרי שהיא פותחת את הדלת. "בואי." עכשיו אני גם מבחינה שהיא כיבתה את הטלוויזיה.
אנחנו יורדות לסלון, ואני מחליטה לרדת מהסיבה בגללה אנחנו, כלומר המשפחה של ליאם ואני, טסים למילאנו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
משהו בזוגיות שלהם לא הגיוני,יוצא עם חברים בלעדיה,ממשיך לשים עליה פס ולדבר עם מאיה,והתגובות שלה ממש לא כמו של בת זוג
הגב
דווח
guest
נשמע שהיא יותר מדי מעורבבת במשפחה של ליאם וקצת מחטטת לענבר ולשירי. שתנוח
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
"החיטוט" שלה נובע מהפחד שהחופשה באיטליה היא לשים פלסטר על פצע עמוק במקום לתפור אותו
הגב
דווח
טען עוד 17 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 106
להילחם בשבילו- פרק 106
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 105
להילחם בשבילו- פרק 105
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 82
יש לי הכל- פרק 82
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 87
להילחם בשבילו- פרק 87
מאת: שלכת כותבת מהלב
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay