כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

ג'וזפין - פרק 3

-


פרק 3

יומן יקר,

אתה לא תאמין מה קרה היום.
יצאתי מהחדר כרוח סערה.
"ג'וזפין, חזרי הנה מיד!" שמעתי את אלייזה מנסה לפקוד עליי.
לא עניתי לה. כעסתי.
בזמן שהייתי בבית הספר, בדיוק ביום שבו נשארתי עד מאוחר, אמא החליטה שביחד עם אלייזה ודיאנה הן הולכות לנקות את הבית! ולא רק לנקות, אלא גם לסדר ולמיין את כל החפצים והניירות.
חזרתי הבייתה וגיליתי את החדר שלי מסודר להפליא. דבר שהכעיס אותי מאוד מכיוון שמבחינתי זה היה הכאוס הכי גדול שהן יכלו לעשות! אמנם החדר מסודר, אבל עכשיו לא ידעתי איפה כל דבר! חיפשתי במגירות שלי את הדברים האהובים עליי. הם אינם! אמא החליטה שצריך לזרוק קצת. פחדתי לחשוב מה נעלם. אחר כך נזכרתי במכתב מחברתי הטובה עם התמונה שלה שלא מצאתי. ואת נייר המכתבים עם הריח הנפלא שהיה גורם לי להרגיש טוב כשהיה לי רע.
העדפתי לא לשאול עליהם, כי פחדתי מהתשובה. ידעתי שהן זרקו אותם ולא רציתי לחשוב על זה.
רצתי החוצה ודיאנה רצה אחריי.
"ג'ו!" היא קראה.
"אני לא רוצה להקשיב לך!" צעקתי כשאני מנסה להתרחק.
"אנחנו רק..." דיאנה ניסתה להסביר, מתנשפת, כשהיא סוף סוף הדביקה את הקצב.
"רק כלום! אין לכן שום רשות לחטט במגירות האישיות שלי!" כעסתי כל כך.
"יש לי סוד לספר לך," אמרה דיאנה פתאום. היא התקרבה אליי.
"מה?" הייתי בהלם משינוי הנושא הפתאומי.
"אמא סיפרה לי על ה..." היא התחילה להגיד, "ס..."
"ס... ?" כמעט צעקתי מרוב מתח.
דיאנה עצרה. היא הביטה מעבר לכתפיי. פניה לבשו הבעה מוזרה, והיא החלה לרוץ לאחור.
הסתכלתי אחורה. עלם צעיר עמד שם. פניו היו מוכרות לי אך לא הייתי בטוחה מי הוא.
"תתני את זה לאחותך," הוא אמר לי. הוא הגיש לי מחברת כחולה עם פרחים צבעוניים, ונעלם באותה המהירות שבה הגיע.
החזקתי את המחברת.
דיאנה כבר הייתה בדרך אליי שוב. היא חטפה מידיי את המחברת וקירבה אותה חזק-חזק אל לבה.
"מה זה?" שאלתי, סקרנית במיוחד.
"לא משנה. בואי נלך הבייתה," ענתה דיאנה.
"ומה בנוגע לסוד שאמא סיפרה לך?"
"אין סוד!" אמרה דיאנה. היא התנהגה כל כך שונה פתאום.
"התחלת לספר לי!" התעקשתי.
היא החלה לרוץ לכיוון הבית, ואני רצתי אחריה.
באותו הלילה תהיתי מה דיאנה ניסתה להגיד לי. יש לה סוד? אמא סיפרה לה על משהו שמתחיל באות ס'. אבל מהו?
ומה היה כתוב באותה מחברת כחולה?

אלייזה הייתה מבולבלת מאוד. היא רצתה להניח את היומן ולהמשיך לקרוא אחר כך, אבל משהו עצר בעדה. היא מעולם לא חשבה שתהיה לה ההזדמנות לקרוא ביומן האישי של אחותה הצעירה. יומן שמבחוץ נראה כה רגיל ומבפנים מלא בתכנים מרתקים וגעגועים עמוקים.
"אלייזה! בואי לכאן!" היא שמעה את אמה מכיוון המטבח.
זה היה הזמן לארוחת הצהריים ואלייזה נהגה לעזור להוריה בכל הקשור להכנות ולעריכת השולחן.
אלייזה עדיין גרה בבית הוריה, עם בנה הקטן, מוריס, בן השש.
למעשה, הוריה היו צריכים אותה בבית. מאז אותו אסון שקרה לפני שלוש שנים, הם שקעו בדיכאון עמוק ולא הצליחו לנהל את משק הבית כראוי ללא עזרה. אלייזה לקחה על עצמה את התפקיד של ראש המשפחה, ודאגה גם להוריה, גם לאחיה ואחותה וגם לבנה הקטן.
ארוחת הצהריים הייתה שקטה מאוד. כל אחד מבני המשפחה היה עסוק במחשבותיו, מלבד מוריס הקטן. הוא דיבר ללא הרף ואלייזה נהגה בו בעדינות וברוך.
אחרי הארוחה, השכיבה אלייזה את מוריס לישון ומיהרה למיטתה. היא הוציאה את היומן הקטן מתחת לכרית, וצללה שוב אל תוך עולמה של אחותה.

יומן יקר,

קרה לי משהו מסקרן מאוד היום. אני חייבת לספר לך.
זה התחיל לפני כמה ימים.
"את יודעת מה יש מאחורי הדלת הקטנה שליד חדר האורחים?" שאלתי את אלייזה לילה אחד, בפעם השלישית לפחות בתקופה האחרונה.
"לא."
"את יודעת! תספרי לי!" הפצרתי בה.
ידעתי שהיא יודעת. אמא אמנם נעלה אותה אבל היא בטוח סיפרה לבתה הבכורה מה מסתתר שם. אלייזה ואמן תמיד היו קרובות.
"אני לא יודעת, ג'וזפין, ותפסיקי להטריד אותי כבר עם הנושא הזה," אלייזה נשמעה חסרת סבלנות.
"קדימה, אלייזה! תספרי לי!"
"מספיק!"
"בסדר, בסדר," נכנעתי, "אבל אני יודעת שאת יודעת. ויום אחד, את תראי, אני אגלה."
היא שלחה אליי מבט לא ברור והמשיכה לכתוב במחברת שלה.
מה היא כותבת שם?
"אני יודעת שאת כותבת על הדלת הסודית!" אמרתי.
"אולי. אולי לא," היא ענתה לי בחוסר עניין אך בשמץ קל של שובבות.
ידעתי שאמא סיפרה לה והיא לא רוצה לספר לי.
והיום, כמה ימים אחרי השיחה עם אלייזה, חיכיתי שאף אחד לא יהיה בבית וניסיתי לפתוח את הדלת. לא מצאתי מפתח, אז ניסיתי לפתוח אותה בכוח, להציץ למעלה, למטה, לכל כיוון אפשרי.
דפקתי ברוגז על חור המנעול.
אבק נפל על השמלה שלי.
לפתע, שמתי לב שחצי מחור המנעול התרוקן מאבק והיה אפשר להציץ דרכו.
התכופפתי והצצתי. ראיתי מעט מאוד, ולא ממש הבנתי מה אני רואה.
זה היה נראה כמו ספרים.
למה שאמא שלי תחביא ספרים?
לבסוף, לא הצלחתי להבין מה הסוד שמסתתר מאחורי הדלת, אבל הבטחתי לעצמי שיום אחד אני אשכנע את אלייזה לספר לי.
היום הזה לא הגיע, אבל מה שלא היה שם, היה משהו גדול, משהו חזק.
אני בטוחה בזה.

אלייזה הסתכלה על התאריך של הקטע האחרון. ג'וזפין הייתה צריכה להיות בת שבע-עשרה כשכתבה את זה.
היא לא הצליחה להבין מדוע אחותה סיפרה את סיפוריה כאילו היא כתבה אותם שנים אחרי שהם קרו. לפחות כך נראו הפסקות האחרונות ברוב העמודים.
היא הסתכלה שוב בראש הדף.
"קרה לי משהו מסקרן מאוד היום. אני חייבת לספר לך".
היום! זה קרה היום!
אז מדוע היא כתבה בסוף העמוד "היום הזה לא הגיע", אם למעשה אותו המקרה קרה ביום שבו כתבה את הקטע ביומן?
ואז משהו אחר הסיח את תשומת לבה.
"ספרים," היא מלמלה לעצמה.
ספרים?
ג'וזפין כתבה שדיאנה רצתה לספר לה סוד שמתחיל באות ס'. ייתכן שזה היה קשור לספרים שאמן נעלה בחדרון הקטן?
כיום כבר לא היו שם ספרים. לפני כשנתיים, אמם הוציאה את הספרים כששאר בני המשפחה לא היו בבית יום אחד. היא לא באמת סיפרה לאלייזה מה היה בחדר ההוא, כפי שג'וזפין סברה. רק בשנים האחרונות אלייזה הבינה שכנראה אלה היו ספרים אישיים שאמם מחביאה מהם מסיבה כלשהי. אך גם אלייזה עצמה מעולם לא ידעה מה כתוב בהם.

אלייזה בילתה ימים שלמים בקריאת היומן של אחותה.
מטלות הבית היו רבות, אך היה נדמה שהזניחה חלק גדול מהן בשביל היומן הקטן, שכעת היה הנושא המרכזי שעניין אותה באותם הימים.

יומן יקר,

ירד גשם. הסתכלתי מבעד לחלון ורציתי לצאת החוצה, אבל היה קר בחוץ וידעתי שאירטב.
"אלייזה, למה אנחנו לא יכולות לצאת החוצה?" הבטתי באחותי הגדולה באכזבה.
"אני חושבת שאת יודעת את התשובה, ג'וזפין. קר בחוץ ויורד גשם."
ידעתי שזה מה שהיא תגיד. כל כך בפשטות. בלי שום רגש. אם זה היה תלוי בי, הייתי יוצאת בגשם ומצלמת את התמונה הזאת.
ואז החלטתי. אני אצלם את התמונה הזאת בכל זאת.
פתחתי את החלון. רוח פרצים נכנסה לחדר. לקחתי מצלמה וצילמתי.
"ג'וזפין! תסגרי מיד את החלון!" קראה אלייזה. "אני לא מבינה. למה את צריכה לצלם תמונה של מזג האוויר הקר הזה?!"
היא לא מבינה כלום, אחותי הגדולה.
אני אוהבת אותה כל כך, אבל לפעמים היא פשוט לא מצליחה להבין.
נשכבתי על המיטה והמשכתי להביט על החלון.
חיכיתי שהגשם יפסיק ואוכל שוב לצאת החוצה.

בעמוד הבא הייתה תמונה גדולה שהודבקה לאחד העמודים ביומן. בתמונה היו שלוש ילדות קטנות שחייכו אליה מבעד לשנים שעברו. אלייזה הייתה הגדולה מביניהן. משני צדדיה ישבו ג'וזפין ודיאנה. הן חיבקו אותה. תמונה של שלוש האחיות בימים היפים שלהן ביחד.
"ג'ו צדקה," אלייזה אמר לעצמה, "תמונה היא באמת מזכרת שמנציחה רגעים יפים שהיינו רוצים לחזור אליהם, אבל חבל שלעיתים כל כך כואב להסתכל בתמונה ישנה.

"אמא!" היא שמעה קול קטן קורא לידה.
מוריס טיפס על מיטתה של אלייזה והתיישב ליד אימו. הילד הקטן חיבק אותה ונהנה מכל ליטוף וחיבה שקיבל מאימו.
"אמא, מי הילדה הזאת?" הוא הצביע על התמונה.
"זאת דודה שלך, ג'וזפין, כשהייתה ילדה. והנה, תראה, זאת דודה דיאנה."
אלייזה רעדה.
"אה," אמר מוריס.
"ומי הילדה הזאת?" עכשיו אלייזה הצביעה על הילדה שישבה באמצע התמונה, "אתה יודע?"
"אני יודע," מוריס חייך, "זאת את, אמא, כשהיית ילדה."
אלייזה נשמה לרווחה.
"למה לא סיפרת לי שום דבר על ג'וזפין?" הוא שאל לפתע, ופניה של אלייזה החווירו.
"אתה צודק, מוריס. אני לא יודעת למה, אבל אף אחד במשפחה לא מדבר עליה יותר," ענתה אלייזה.
"למה?" פניו התמימות הביעו סקרנות רבה.
"אני לא יודעת, מתוק שלי," אלייזה ליטפה את שערותיו ברוך, "אני משערת שזה קשה לכולנו."
"היא מתה?" הוא שאל.
אלייזה לא ענתה לו.
היא המשיכה ללטף את שיערותיו והעמידה פנים שלא שמעה את שאלתיו.
"אמא?" הוא הביט בה, "אמא, למה את בוכה?"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

אפריל גל גילרוביץ' עקוב אחר אפריל גל
שמור סיפור
ספרים מאת אפריל גל גילרוביץ' אפריל גל גילרוביץ'
מסדרונות רוני בת השבע לא ידעה שחייה עומדים להשתנות. ביום שבו אמה הביולוגית מתה, היא פוגשת בבית החולים את מישל, אישה בת עשרים ושתיים שעומדת ללדת בקרוב. קשר חם ומדהים נרקם בין השתיים והן מבלות שלושה שבועות נפלאים ומלאי אהבה בבית החולים. ואז, מגיע הרגע שבו מישל צריכה לעזוב ולהתחיל את חייה החדשים עם משפחתה החדשה. בבוקר חורפי של חודש ינואר, רוני הקטנה ננטשת מאחור עם לב שבור. החיים בחוץ לא קלים עבורה והיא נאלצת לחוות רגעים קשים של מחסור ובדידות. עם הזמן, היא לומדת להתמודד עם אותן חוויות בדרכים שונות ומעניינות, בעזרת אנשים יקרים שהיא פוגשת בדרכה. אך בכל מקום שאליו היא מגיעה בחייה, רוני תמיד ממשיכה לחפש את מישל, אותה דמות אימהית שאיבדה בגיל שבע, וחולמת לפגוש אותה שוב יום אחד. מחיר: החל מ₪20 לרכישת הספר
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
M. M M
M. M M
אני פשוט מסוקרנת
הגב
דווח
1 אהבתי
אפריל גל גילרוביץ'
אפריל גל גילרוביץ'
איזה כיף! המשך בקרוב :)
הגב
דווח
1 אהבתי
M. M M
M. M M
מחכה בקוצר רוח❤️
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד תגובה 1
אפריל גל גילרוביץ' היא מחברת הספר
מסדרונות לרכישת הספר
כותבי החודש בספרייה
אפריל גל גילרוביץ'
מחנה ההשמדה מיידנק
מחנה ההשמדה מיידנק
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכירה אתכן
אני מכירה אתכן
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
החורף שלי
החורף שלי
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
המכה.
המכה.
מאת: Chen Danielle
הברווזון המכוער לא-2
הברווזון המכוער לא-2
מאת: אביטל סיאני
כששולט שולח ברכת יום הולדת
כששולט שולח ברכת יום הולדת
מאת: Yael Shayn
פרק12 המקרים לא יודעת איך בחופש התעוררתי כמו יום לימודים רגיל אז לפני שאשקע בטלויזיה ואולי אף אנמנם אמרתי לעצמי להיכנס לכתוב פרק
פרק12 המקרים לא יודעת איך בחופש התעוררתי כמו יום לימודים רגיל אז לפני שאשקע בטלויזיה ואולי אף אנמנם אמרתי לעצמי להיכנס לכתוב פרק
מאת: שירלי חיון
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי