כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 3

מגע אסור 29 (פרקים חדשים)

כמה שעות לפני... עומר ואסתר

כמה שעות לפני...

המיטה הזו כל כך גדולה בלעדייה,
כל כך ריקה.
התרגלתי כבר לנוכחות שלה איתי.
התרגלתי כבר לישון איתה בלילה ולקום איתה בבוקר
להעיר אותה בנשיקות עדינות על העור הנעים שלה.
התרגלתי לריחות שלה שממלאים את המקלחת
הסבונים שלה.
התרגלתי לריחות הבישול שלה, היא הייתה מפנקת אותי דרך הבישולים שלה.
התרגלתי לדופק שלי, שהיה בקצב אחר לידה.
התרגלתי עד כדי כך שכבר לא פחדתי להרגיש בזה,
גם לא פחדתי להודות.
רק רציתי כל היום ללחוש לה מילות אהבה,
שתבין כמה היא חשובה לי,
שתבין כמה אני שמח שהיא כאן איתי,
שתבין כמה אני אוהב אותה.
שתבין שאני פה לשמור עליה.
היא רק יצאה מהבית הזה עבר שבוע, שבוע וחצי,
וזה מרגיש כל כך הרבה זמן..
כל יום בלעדיה. הוא כל כך ארוך..
המחשבות מפוצצות לי את הראש והגעגוע מטריף עלי את דעתי. נתתי לה לצאת מהבית הזה
כשהבנתי שאני לא יכול לעשות כלום כדי למנוע ממנה ללכת.
זה קרע אותי מבפנים.
היא החזיקה בי אחרי שהתפרצתי על הדלת וכמעט שברתי אותה.
ראיתי שחור מול העיניים,
מעצבים ותיסכול.
החזקתי בה, ראיתי אותה רועדת, בוכה..
כבר ראיתי אותה בוכה בעבר זו לא פעם ראשונה אבל הפעם זה היה בכי אחר
הפעם הצער היה אחר, וכך גם הנחישות שלה בפעם הזו באמת ללכת.
כל מה שהרגליים שלי רוצות זה לרצוץ אליה..
אני לא מאמין...
אני לא מאמין שהיא ניסתה להרים את לחיי בכוח כדי לגרום לי לחייך חיוך אחרון, לא רציתי לחייך חיוך אחרון..
רציתי שהיא תישאר.
רציתי לנעול את הדלת הזו ולהחזיק אותה בזרועותיי.
לשמור על הבית הזה כמו על מבצר.
ועליה... היא הנסיכה הקטנה שלי.
שלי.
רחלי שלי.
אני הבטחתי לה שאחשוב על משו, הבטתי לה שאחשוב!
אני תופס את הראש ולא מוצא פתרונות לזה,
היא עוד פחות משבועיים מתחתנת....
אני מכיר אותה,
אני מכיר את הפחדים שלה, אני יודע, למרות שהיא מנסה להראות לי לפעמים שהפחדים לא משפיעים עליה, עלינו..
לא סתם אני לוקח את הכל לאט,
לא סתם אני בודק כל צעד שלי מולה...
אני מודה, אני לפעמים מגזים מחוסר שליטה..
כי אני כבר כל כך רוצה אותה.
אני כל כך רוצה להרגיש בה.
להרגיש אותה.
לחבק אותה.
לנשק אותה.
אז, היו פעמים שהרצון הזה השתלט עלי..
לפני כמה ימים היינו אחד עם השני עירומים לגמרי.
כשהחזקתי באצבעותי בשיערות ראשה והיא נשכה את השפה מעונג אני חשבתי שאני עומד להתפוצץ.
להיגמר במקום.
כשהסנפתי את העור שלה,
הריח של השיער שלה, של הצוואר.
כשלא יכלתי להפסיק לנשק אותה.
כשהתסכלתי עליה והרגשתי שהגוף שלי צורח מבפנים שאני אוהב אותה. בחיים לא הרגשתי רגש כזה.
בחיים הרגשות שלי לא צפו ככה.. לא עם אף אחת.
רק איתה.
כשהיא אמרה לי ללכת,
כשהיא צעקה עלי להפסיק להפריע לה לארוז.
שהיא ניסתה לתפוס את רגליי כדי למנוע ממני לצאת מהבית.
כל מה שראיתי זה שהיא לא רוצה ללכת...
לא האמנתי לה שהיא רוצה את זה.
התחרפנתי מבפנים שאני לא שומע את הסיבה,
התחרפנתי באמת,
אין משו שגומר אותי יותר מלראות אותה נשברת.
ראיתי נשים נשברות,
רובן לא הזיזו לי.. גם אם הן בכו.. הן לא הצליחו לעשות עלי מניפולציה.
אבל היא, כשזה נוגע אליה, אני פשוט לא מסוגל.
כשזה נוגע לזה, שהיא מקריבה את עצמה..
אני לא אתן לה לעשות את זה.
אני לא אתן לה שזה יקרה! אני לא מסכים שהיא תקריב את עצמה.
גם אם היא לא איתי,
גם אם היא תגיד לי, "עומר, אני לא אוהבת אותך יותר"- זה ישבור אותי. אבל אני לא יכול לעמוד בצד ולא לעשות כלום כשאני יודע שהיא סובלת עכשיו.
כל מה שאני רוצה זה לקחת את עצמי ולטוס אליה...
אבל אם אין פיתרון, היא לא תבוא איתי..
היא פשוט לא תבוא.

אני יוצא מחדר השינה לסלון ומתיישב על הספה.
אני שומע רעש מחדר המקלחת..
"רחלי?"- אני צועק.
היא פותחת את הדלת, מגבת על ראשה ועל גופה.
"רחלי!" אני קם אליה המום.. בקושי מתרומם. בטוח שאני חולם את אחד החלומות שלי עליה שהיא חוזרת.
מתקדם אליה,
"מה, עומר, מה יש לך?"-
"חזרת?"-
"עומר תגיד השתגעת! תתן לי להתלבש."
"מתי, מה קרה.. הסתדר עם החתונה?"
"תגיד לי מה אתה דפוק עומר! זאת אסתי!"
פי נפתח לרווחה, הלסת נשמטה.
"תתן לי להתלבש."
"ואי ואי, איזה פדיחה!" סגרתי את עיניי בידי והזזתי את מבטי לכיוון אחר.
"מה את עושה אצלי במקלחת? למה את יוצאת ככה?"
אסתר:"לא חשבתי שאתה בבית, היה שקט"-
"מה עם לשאול..."'
אסתר צוחקת:" סליחה סליחה.. לא ראית ששמתי פה את התיק שלי בסלון"
"ואלה.. לא.. ואי, מצטער אסתי, סליחה שהתקרבתי אליך ככה"
אסתר ממשיכה לצחוק:"הכל בסדר... אתה יכול להסתכל."
אסתר שמה על עצמה גופיה וגינס קצר המגבת עדיין על ראשה מייבשת את השיער.
אני עכשיו רואה שזו לא רחלי... אבל ואו, אני לרגע שוקע בפרצוף שלה כאשר המגבת מסתירה לחלוטין את צבע שיערה.
"אתן בול בפנים!"
אסתר:"אני ורחלי?"
"כן... לא שמתי לב לזה ככה עד הרגע.. עד ש.."
אסתר:"כשהיינו קטנות תמיד אמרו לנו, הרבה פעמים שאלו אם אנחנו תאומות."
"אבל איך לא שמתי לב לזה ככה עד עכשיו?"
אסתר:"כי צבעתי את השיער.. ואני לובשת סגנון אחר.. אתה יודע בקיץ גם אני עושה שיזוף.. אז נוצרו פערים במראה. ככה שאנחנו כיום פחות נראות אותו דבר."
"זה משוגע... פדיחה. הייתי בטוח שרחלי עומדת מולי."
אסתר:"אז מה עומר, אתה נמשך אלי?" צוחקת וקורצת.
מצטרף אליה לצחוק, "סתומה!"
"מה את עושה פה בכלל?"
אסתר:"רבנו..."
"מי?"
אסתר:"אני ורועי..."
"מתי תפסיקו.... ? מתי אוכל לשמוע שסבבה לך בזוגיות?"
אסתר:"תאמין לי עומר... אין לי מושג..."
"איך רחלי?"
אסתר בולעת רוק :"היא... היא התרסקה עומר, שהיא הייתה צריכה להיפרד ממך.
אתה לא היית לידה כשהיא ראתה אותו, היא פשוט השתתקה.
ראית עליה ממש את הפחד שעובר לה בגוף."
המילים שהיא אומרת גורמות לעצבים שלי בגוף לעלות.
"מה אנחנו עושים אסתי? את יודעת שאנחנו לא יכולים לתת לה להישאר שם.. להתחתן איתו אי אפשר"
אסתר:"האווירה בבית נוראית לפי מה שאני מבינה. אני מנסה להגיע לשם כמה שיותר וכל פעם שאני שם אני שואלת אותה אם היא רוצה לבוא איתי, לברוח איתי..."
עומר:"היא לא רוצה?"
אסתר:"לא."
"היא מדברת עלי?"
אסתר:"לא"
"היא לא דיברה איתך עלי?"
אסתר:"כל פעם שאני מנסה היא כועסת עלי, היא כאילו מנסה לשכוח ממך בכוח. כאילו הזיכרון שלך הוא מוסיף לה לכאב.. זאת התחושה שלי"-
"אסתי... אני גמור עליה.. אני לא חושב שאת יודעת כמה אני אוהב אותה. מהרגע שהיא הלכה.. אני לא מפסיק לחשוב עליה לדקה. אני מתשגע אסתי.."
אסתר:"חשבתי שתלך אליה לשם. שלא תוותר"
"את חשבת שויתרתי?"
אסתר:"חשבתי שאתה כמו כולם. משלים עם מה שרחלי אמרה. משלים עם זה שזה הגורל שלה וככה צריך להיות."
"אני לא משלים עם זה! אני עדיין אומר שזה לא יקרה!"
אסתר:"אז למה לא הלכת אליה?"
נפתחת הדלת ויוני עומד בכניסה,
יוני:"אהה.. היי"
אסתר נהיית אדומה ומורידה את המגבת מעל לראשה, הולכת במהירות להניח אותה בסל כביסה, ממלמלת "היי" -
"היי אחי."
נתרקת מאחורי יוני הדלת,
יוני:"מה קורה?"- וכשהוא שואל הוא מוסיף בסימני ידיים משו שאני מצליח לפרש בתור, 'מה היא עושה פה'.
ואני מחזיר לו בכתפיים למעלה. 'לא יודע'
יוני מתיישב בספה.
יוני:"צרות עם חבר החדש?" זורק לה. והיא נהיית אדומה עכשיו מעצבים. נראה שעומדת להעלות עשן מהאוזניים.
"לא עניינך!"
יוני מצחקק.
"טוב, אני מבין ששלושתינו פה.... ואני לא הולך לזרוק אף אחד מכם. או שתתנהגו יפה.. או שתמצאו לכם חדר להרוג אחד את השני בלי להפריע לי יותר מידי."-
אסתר:"ואלה נשמע טוב להרוג אותו."
יוני:"אבל הוא ביקש אסתי, או שאת מתנהגת יפה.. או שאת מזמינה אותי לקרב בחדר. אבל פה את מסתכנת בזה שאקרע אותך." -ממשיך לזרוק לה עקיצות יוני כאלה,
עקיצות כאלה שכשאתה עצבני מעלות אותך על טורים.
היא הולכת בצעדים רועשים מהרגיל ומתקדמת לכיוון המקרר, מוציאה בקבוק בירה ומתיישבת על הספה. "הפסקת אש."- היא אומרת.
יוני גם כן הולך ולוקח מהמקרר בירה, מתיישב על הספה ואומר "הפסקת אש"- ומחייך אליה.
"אתה שמת לב פעם כמה רחלי ואסתי דומות?"
אסתר צוחקת צחוק מתגלגל ואומרת:"יצאתי מהמקלחת והוא היה בטוח שאני זו רחלי..."-
אני גם לוקח לעצמי בירה ומתיישב .
נושף.
"אסתי.. אני מתגעגע אליה."-
יוני:"אני הייתי פה בימים האחרונים. האמת, שמה שעצר אותו זה אני... אני פשוט חושב שפעם קודמת הם ראו שלהיות דבילי לא מביא אותם לפיתרון..."- פה הוא נותן לי עקיצה.
"אם היית איתי שם גם אתה היית נכנס בו."
יוני:"אם אני הייתי שם היינו מחכים ועוקבים אחריו שהוא לבד."
גורם לי להשתתק.
"אתה יודע מה, כן פעלתי באימפולסיביות. ממש. אבל לא יכלתי..."
יוני:"אז עכשיו אתה יכול.."-
אסתר:"מה אפשר לעשות אבל, רבתי עם רועי שילך למשטרה להעיד... אבל הוא אמר שלא יקבלו את העדות שלו כי הוא בן הזוג שלי"-
"תכלס, יש מצב זה נכון..."
אסתר:"בסדר, אבל יש מצב שזה יעבוד! מה שעיצבן אותי זה שהוא בכלל לא ניסה"
יוני:"תכלס שלושתינו רוצים שרחלי תצא מהסיוט הזה, בעצם, ארבעתנו, אני בטוח שרחלי בעצמה מתחננת שמשו יקרה.
אני זוכר איך היא הייתה מפוחדת כל ההתחלה בבית שלנו..
אני בטוח שהיא כזו ושכל יום שעובר זה רק גרוע יותר"-
"מסכנה שלי.. אסתי, היא חושבת ששכחתי ממנה?"
אסתר:"אני לא יודעת. אמרתי לך. היא לא מזכירה אותך ומבקשת לא להזכיר."-
יוני:"בסדר, גם לי יש את הקטע הזה. אני מעדיף לא לדבר ולהרחיק מה שכואב לי... היא בטח בטוחה שהחתונה תתקיים ומבינה שהיא צריכה להעלים רגש אחר שיש לה. כי המצב השתנה.. ועכשיו היא חייבת לעבור הלאה.. גם אם זה בכוח.."- יוני מסתכל על אסתר בעיניים. עמוק.
אסתר שוקעת בהן כשהוא מדבר וכשהוא מסיים מזיזה במהירות את מבטה ממנו ולוקחת שלוק.
אסתר:"יש מצב שזה ככה."
"אוקי, אז שקול.. איך עושים את זה שקול.. ? כי כל האופציות שלי מסתכמות בללכת ולהרוג אותו"-
יוני:"צריך להכניס אותו לכלא."- יוני אומר.
"ניסינו.. המשטרה לא מקבלים את התיק."
יוני:"אז נגרום לו להיות מופלל... בכוח."-
אסתר:"מה אנחנו סרט, יוני, מה עובר עליך?"-
יוני:"רחלי בחיים לא תעזוב את הבית, היא לא תסכים שיחתנו את עוזיה עם אביה. היא בחיים לא תלך. ההורים שלך בחיים לא יעזבו את השכונה וישימו זין על הרב, זה לא יקרה... לא משנה כמה נגיד להם שהסיטואציה היא אבסורדית.
אז מה שנשאר לנו, זה לטפל בעוזיה...
שהוא לא יהיה בסיטואציה ואז לא תהיה חתונה."-
"נו, אז להרוג אותו!" אני קם מהספה ויוני מוריד את הכתף שלי בכוח חזרה.
יוני:"זה קורה ככה כבר שבוע, שהוא קם להרוג אותו... אל תתייחסי"- אני מצחקק למרות שהסיטואציה מחורבנת.
אני פשוט יודע שנציל אותה.
ואני מקבל כוח מיוני כל יום
ומקבל כוח מאסתר עכשיו.
ופרופורציות.
אני רק רוצה שרחלי שלי תרגיש בטוחה,
אני רק רוצה שהיא תרגיש שאוהבים אותה.
שתרגיש שלא וויתרו עליה.
שאני אוהב ושלא ויתרתי.
וגם אם נגיע ליום החתונה והמוצא האחרון הוא באמת להרוג אותו. ככה אעשה.
אני לא אתן לה להתחתן איתו.
לא כשאני בחיים.
לא שאני נושם.
לא אוותר עליה.
הדלת נפתחת שוב, רועי עומד בכניסה "אהה.. היי"- אותה תגובה בדיוק כמו של יוני רק עצבנית יותר.
יוני יושב ליד אסתר וחיוך מרוצה על פניו הוא מזיז את הרגל ומקרב אותה לרגלה של אסתר.
אני דופק לו מבט, והוא שם זין על המבט שלי.
אני מחליט לא להיכנס לזה.
יוני:"רוצה בירה אחי?"-
רועי:"לא..."
אסתר שותקת.
"אחי אתה נכנס? בוא, כולם פה באווירה טובה"
רועי:"את לא קמה?"-
אסתר:"שאני, אקום, למה?"
רועי:"אז את לא באה?"
"לא...."
רועי:"סבבה לגמרי"-
וסוגר את הדלת בתריקה.
אסתר בפרצוף חתום ורציני, לוקחת שלוק מהבירה.
"מה אסתי את לא הולכת?"
יוני מסתכל עליה.
יוני:"איזה תלך. אל תדבר אליה עכשיו, אתה לא רואה שהיא עם הפרצוף המפחיד..."-
גורם לאסתר לירוק את הבירה ולצחוק.
אסתר:"מניאק."-
יוני:"אתה יודע מה היה עובר לי בגוף כשהייתי מקבל את המבט הזה... מרחם עליו.. מסכן.."-
אסתר ממשיכה לצחוק, "לא נכון... הפרצוף שלי לא מפחיד."
יוני:"מאמי, יש לך פיוזים של מרוקאית.. שרק אומרים לך מילה לא במקום ישר אתה מקבל צרור שטיפה שלא נגמר ואתה לא מבין אפילו על מה אתה מותקף..."-
אסתר לוקחת עוד שלוק.
מחייך ואומרת "אולי..."-
יוני:"חולה על הפיוזים המרוקאים שלך..."-
"את באמת לא הולכת אחריו?"
אסתר:"לא, הוא ירגע... שלא יגיד לי לבוא אחריו כאילו אני כלב.
מה גם שהשיחה פה חשובה לי יותר.... אנחנו חייבים למצוא פיתרון לכל זה. חייבים."-
יוני:"אנחנו נמצא דרך להפליל אותו, נכניס אותו לכלא..."
אסתר:"צריך את רחלי בשביל זה?"
יוני:"האמת, אני לא חושב שצריך לערב אותה.. שהיא לא תגלה או שתחשוב שלא יעבוד, אם היא תפוצץ את זה הלך על כל התוכנית.
אני גם לא רוצה להעמיס עליה יותר נפשית.. מה אתם חושבים? הולכים על זה שלושתינו?"
אסתר:"לגמרי, מה שצריך."
"הולכים על זה!"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

. . עקוב אחר .
שמור סיפור
לסיפור זה 38 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נגד הזרם
נגד הזרם
מתי יעלה המשך??
הגב
דווח
Oryan .
Oryan .
יהיה המשך?
הגב
דווח
guest
וואי אני משתגעת מרוב געגוע לסיפור הנדיר הזה בבקשה אני במתח ואני משתגעת מרוב רצון להמשיך לקרוא אותו בבקשה שיר בבקשה תמשיכי לפחות פרק אחד
הגב
דווח
טען עוד 61 תגובות
כותבי החודש בספרייה
. .
יש לי משחק חדש ללמד אותך
יש לי משחק חדש ללמד אותך
מאת: . .
השקט הזה ימשיך לנצח
השקט הזה ימשיך לנצח
מאת: . .
להכל יש סיבה
להכל יש סיבה
מאת: . .
תאהב אותי כאילו זה היום האחרון
תאהב אותי כאילו זה היום האחרון
מאת: . .
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
לשכוח או לזכור
לשכוח או לזכור
מאת: Doreen Sagga
להיות חסרת ביטחון
להיות חסרת ביטחון
מאת: Li Sha
לצוף
לצוף
מאת: little mrs.sunshine :)
דרך מוצלחת
דרך מוצלחת
מאת: שיר פיליבה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan