כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

החדר המסתורי

פרק ראשון: הקופסה המיוחדת והמסתורית

זה היה שתי דקות לחצות, באוסטריה בוינה. אני גלשתי באינטרנט בחדר שלי, וליבת קראה ספר. אימי ישבה בחדר שלה, החדר הנעול שאני וליבת בחיים לא נכנסנו אליו. ליבת בת שבע, ואני בת עשר.
אני וליבת תמיד רצינו להיכנס לחדר של אמא שלי, אבל אבא אומר שהיא בחיים לא תצא ממנו, והיא גם לא יצאה. אבא שלי אומר שיש לי אמא מאוד מסתורית, והאמת שהוא יודע את זה, כי הוא נכנס הרבה פעמים לחדר של אמא, רק שאסור לו לספר על החדר בשום פנים. הוא רק אומר שהיא מסתורית.

באותו הלילה, אבא שלי סיפר לי שבחצות בדיוק חברה של אמא תבוא לבקר אותה, אז לא להגיד מילה. "אנחנו נראה את החברה של אמא?" שאלה ליבת. "לא. אני רק אומר לכן שלחברה קוראים אנסטסיה. עכשיו, מישל וליבת, לכו לישון." אני וליבת ישנות באותו החדר, ולפעמים כשמשעמם לנו או כאשר צריך באמת לרגל אחרי אמא, אנחנו לא ישנות, רק מקשיבות לדברים שצריך להקשיב.

אנסטסיה נכנסה, כי שמענו דפיקות. לאנסטסיה היה קול של ארטיק דובדבן מצופה שוקולד ודבש, היו לה בטח נעלי עקב לפי הרעשים של הנעליים שלה. המידע הזה לא היה מיוחד, אך הוא היה מידע. שמענו את השיחה בין אבא לאנסטסיה. "שלום לך, עמוס. הבאתי מתנה בשבילכם. שלא תאבד את המתנה." אנסטסיה אמרה.
"אין בעיות. היא אמרה לך משהו בנוגע לזה?" אבא שאל.
"לא. אבל היא נשמעת מאוד מפוחדת. מוטב שתצאו לחופש, ואני אשמור על הילדות שלכן."
"באמת? תעשי את זה בשבילנו?" אבא שאל ונשמע מתרגש.
"כן. יש לי כרטיסי טיסה לאילת ולאתונה, חם שם. אני לא טיפשה, לא קניתי לכם כרטיסי טיסה ללונדון או לניו יורק." אנסטסיה פרצה בצחוק ואבא אחריה.

משם, הם נכנסו לחדר. "ליבת, תרשמי! שני כרטיסים לאילת ולאתונה, בייביסיטר שאנסטסיה תעשה, אמא מפוחדת, צוחקים על זה שאמא ואבא יטוסו לאתונה ולאילת במקום ניו יורק ולונדון, אנסטסיה מביאה לאמא ואבא קופסה מסתורית." צעקתי לליבת לרשום את הדברים האלה במחברת המשותפת שלנו. כל הדברים האלה לא ברורים, בייחוד הקטע עם הקופסה שאנסטסיה הביאה.

אז זה ההורים שלי, והחדר המסתורי שאנחנו חייבות לדעת עליו. לא ידענו מה זה הקופסה המסתורית.
הבוקר היה שטוף שמש לגמרי. הציפורים צייצו, גבי השקה את העציצים, וליבת קמה, שזה בכלל יפה, כי בדרך כלל היא לא קמה בזמן, ובגללה אני מאחרת לבית הספר. התלבשנו, ורצינו לצאת מהחדר, אך הדלת הייתה נעולה. זה לפחות מה שליבת חשבה. "מישל! הדלת נעולה! מה נעשה?" ליבת צעקה. "דיי, ליבת, תפסיקי עם השטויות שלך. תפתחי את הדלת ונצא מפה." התעצבנתי על ליבת. "אני לא מצליחה!" היא החלה לבכות.

נעלתי נעליים, וניסיתי לפתוח את הדלת. אך הדלת אכן לא נפתחה. ניסיתי שנית, אך הדלת לא נפתחה. צעקנו לאבא, אך הוא לא ענה. צעקנו לאמא, למרות שהיא לא אוהבת שצועקים עליה, והיא גם לא ענתה. (כמובן... ) ואז, שמענו גם כן צעקה. "מישל! ליבת!" זאת הייתה צעקה של אישה.
"זאת אנסטסיה! רדו מהחלון!" הסתכלנו לעבר החלון, וראינו את אנסטסיה. "היי בנות, אני חברה של אמא שלכן, אני באה להציל אותכן!" "מה? אבל איך מהחלון? אנחנו לא משוגעות!" פחדתי. "תחזיקו ידיים ותקפצו מהחלון. נעלו את כל הבית!"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ליבי ברגר עקוב אחר ליבי
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אפריל גל גילרוביץ'
אפריל גל גילרוביץ'
אחד הסיפורים הכי מעניינים באתר! ממש מרתק. מחכה להמשך! :)
הגב
דווח
ליבי ברגר
ליבי ברגר
היי, תודה על התגובה החמה, והיום יצא עוד פרק
!
גם את כותבת מאוד יפה
הגב
דווח
אפריל גל גילרוביץ'
אפריל גל גילרוביץ'
תודה רבה!
ואיזה כיף שיוצא היום עוד פרק. מחכה לזה :)
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
מתח
אנחנו לא זוג
אנחנו לא זוג
מאת: שקד מיכאל
כועסת
כועסת
מאת: Shirel Ben-Or
להילחם בשבילו- פרק 56
להילחם בשבילו- פרק 56
מאת: שלכת כותבת מהלב
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
מומלצים מהמגירה
הגעגוע הזה תופס אותי שוב
הגעגוע הזה תופס אותי שוב
מאת: Kipod Kipod
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף