כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

להילחם בשבילו- פרק 45

תוך כדי ארוחת ערב רומנטית בלונדון מתחילים לדבר על המעבר שלי לדירה של ליאם

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 97

פרק 45: המלכה של ליאם

Hyde Park Corner. Photo taken by ME
Hyde Park Corner. Photo taken by ME

אני מתעוררת אחרי צלצול אחד בלבד של השעון המעורר. מבט קטן לחלון מספיק כדי לראות שאכן בחוץ עדיין חושך למרות שהשעה כבר רבע לשמונה בבוקר. ליאם ישן לידי חזק. מה זה ישן חזק? חורפ. השמיכה מסובכת לו בגוף, מזל שאיכשהו נשארה גם לי, ומרב שהמשקל שלו כבד נוצר רווח קל בין שתי המיטות שלנו שבעצם התמזגו למיטה אחת "זוגית".
"ליאם." אני מעבירה את האצבעות על הלחי שלו, שיש עליה עכשיו טיפה זיפים כמו שאני אוהבת. הוא בפרופיל אלי, והריסים שסוגרים לו על העין נראים כל כך מלאכיים.
"מה השעה?" הוא מניח את היד שלו על הרגל שלי ופוקח עיניים לאט. "פספסנו את ארוחת הבוקר?"
"לא, המנהל בקבלה אמר שהיא עד תשע." האצבע שלי מטיילת לו על גשר האף. "אני פשוט קמה להתארגן כי אני רוצה להתלבש חם מאוד היום."
הוא נזכר באתמול תוך כדי שהוא משפשף את העיניים שלו ועובר לשכב על הגב. "כן, את חייבת."
אני שוב מסתכלת על החלון. "לא יורד גשם, רק חשוך."
"השמש תצא עוד מעט. בתשע כבר יהיה אור אפור כזה." הוא מפהק. "הטקס של משמר המלכה רק בשעה אחת עשרה אז אנחנו בקצב טוב, אם קמנו עכשיו."
"אתה נשאר לישון עוד קצת?"
אני קמה מהמיטה ומזל שאני עם גרביים עבות אחרת היה לי סופר קר במקלחת הקפואה. ליאם לא עונה כשאני סוגרת אחרי את הדלת, והכי פשוט לשער שכן- הוא חזר לישון. אני מניחה על אסלת השירותים ההפוכה את הבגדים שלי ונכנסת להתקלח אחרי שאני מוודאת שיש מים רותחים בזרם. אני אחפוף עכשיו מהר, ככה שלקראת הערב כשנשוב לחדר ונתארגן לארוחת הערב במסעדה- אצטרך רק לשטוף את הגוף זריז. אני בספק גם כמה אזיע עם הקור הזה.
כשאני יוצאת מהמקלחת ונעמדת מול המראה, אני נבהלת לאללה לגלות את ליאם לידי מצחצח שיניים. "לא התקלחתי אתמול מהקור," הוא אומר בפה מלא משחת שיניים. "יש מים חמים, נכון?"
אני מפלסת לו את הדרך עד לכניסה למקלחון, אוספת את הבגדים מהאסלה ויוצאת חזרה לחדר החמים. מזל שעברנו את שלב המבוכה מלראות זה את זו בלי בגדים.
חצי שעה לאחר מכן שנינו יורדים אל חדר האוכל הפצפון. אני מעלה לאינסטגרם את עץ האשוח שזוהר במלוא העצמה בעוד שליאם מבקש עוד קפה מבעל המלון שמשוטט עם קומקום בין האורחים. אנחנו יושבים בשולחן אמצע כזה, ואני אוכלת לחם קלוי עם חמאה וגבינה צהובה.
"אני צריך לעשות משהו עם הרגלי האכילה שלך." העיניים הכחולות שלו מתגלגלות באישונים. "יש פה ביצים, סלט, גבינות טובות. מה את אוכלת לי חמאה וגבינה צהובה?"
אני מרימה מסלסלת המאפים שנמצאת בכל שולחן מאפינס שוקולד, מאפינס אוכמניות יער (שלא טעים) וקרואסון שוקולד. "יותר טוב?" אני נותנת ביס בקרואסון השוקולד.
"אני מיואש," הוא ממלמל ומביט לעבר עמדת הקורנפלקס. "אולי עדיף שתיקחי דגנים עם חלב מאשר הפחמימה הריקה הזו. היום נצעד הרבה, אני צריך אותך במיטבך."
"ליאם, די," אני ממלמלת חזרה, רק שהטון שלי כועס. "תרפה כבר." אני קמה כדי לקחת לעצמי עוד מיץ תפוזים ומגלה שיש לי עיניים בגב. הוא לא ירפה.

אחרי שאני מסיימת להתלהב מאוטובוס הקומתיים בדרך ל-HYDE PARK CORNER ממנו נמשיך לארמון ה-Buckingham המפורסם, ואפילו מעלה אותו לסטורי, ליאם מצביע על שיירת הרכבים שלפנינו. "את רואה למה עדיף את ה-UNDERGROUND?"
"לא בכל יום אני לובשת בקומה שנייה באוטובוס אדום." אני מהדקת את המעיל שלי כשמשב רוח קריר מאוד נכנס פנימה.
אנחנו מגיעים לאזור הארמון בעשר ורבע, ואחרי שליאם עושה לי ים של תמונות (שכמובן כבר ברשתות), אנחנו יושבים על מדרגות בטון ממול השערים האימתנים. "עושה לי חשק לשתות תה עם קייט מידלטון והמלכה. הנסיך הארי בדיוק התארס לא מזמן לשחקנית מ"חליפות" וראיתי מזכרות שלהם מחלון האוטובוס."
"התה פה די חביב." ליאם מפהק. "אבל אני אעדיף לשתות עוד קפה בסטארבקס שיש ברכבת."
"ישנו דווקא שבע וחצי שעות." אני לא מבינה למה הוא כל כך עייף. יש מצב אפילו שיותר ממני.
"יש מצב שזה מהקור." הוא מצביע על המגפיים שלי. "יש קצת זמן עד שהטקס יתחיל. יש לך כוח ללכת ברגל?"
אחרי רבע שעה, אני מתחרטת עמוק בפנים שאמרתי לו שיש לי. כשאנחנו מגיעים לגשר מסוים, ואני רואה קרני השמש גורמות לנהר התמזה לנצנץ בתכלת קסום, אני חושבת אחרת. מהר מאוד אני מזהה את הגלגל הענק, EYE LONDON, וגם את ה-BIG BEN.
"איזה מכוער הוא." אני מאוכזבת לגלות שהוא שונה מאוד ממה שראיתי בתמונות, כולל זו ששמתי במסך שלי בנייד כשסגרנו את כרטיסי הטיסה, בין היתר.
"הוא בשיפוצים." ליאם עושה סלפי על רקע הגלגל וכיכר הפרלמנט, ואני מתנדבת לצלם אותו. אחר כך אנחנו עושים סלפי ביחד, והזרוע שלו מספיק ארוכה כדי לשמש סוג של מוט שמצלמת אותו מתנשקים ומחובקים.
אנחנו חוזרים לכיוון הארמון דרך הפארק המפורסם שוב, והפעם אני מרשה לעצמי להאכיל את הסנאים שכאן בכל מקום ("איזה מתוקים!" אני לא יכולה להפסיק להתמוגג מהם) בחתיכות חטיף השוגי שלי.
"איזה מקום מהמם." אני מצביעה על הברבורים שמשקיפים על האגם שכאן. הם עומדים להם בגדה ומקיפים אותו כשמסביב הכל ירוק ועלי שלכת והכל חלומי.
אני שומעת לפתע רעש של תזמורת. אני חושבת שזה חצוצרה שמנגנת מרחוק. ליאם מציץ בשעון שלו ומושיט ישר את היד אלי כדי שאקום מהספסל כשסביבי שלושה סנאים.
"עם כל הכבוד לשלגייה ביער." הוא מושך אותי ומתחיל ללכת מהר. "בואי, הטקס מתחיל."
אני מתלהבת גם מהחיילים של המלכה, מסריטה את התהלוכה, עומדת על ספסל מרחוק וצופה בחילוף המשמרות.
כשהטקס מסתיים, והתיירים מתחילים להתפזר, ליאם מצביע לכיוון תחנת הרכבת.
"לאן עכשיו?" אני שואלת. באמת לא חקרתי יותר מדי לאן ניסע ואיך יראה המסלול, רציתי להראות לו שאני סומכת עליו.
"עכשיו תחווי קצת תרבות כדורגל." הוא עוזר לי לרדת מהספסל, וכשאני בטוחה על הקרקע, הוא משלב את כף ידו בידי, ואנחנו הולכים לכיוון הרכבת התחתית.

אז זה כל הסיפור? הביג בן המפורסם בשיפוצים
אז זה כל הסיפור? הביג בן המפורסם בשיפוצים

אנחנו מגיעים לאצטדיון של ארסנל, האמירויות, די מהר באמצעות הרכבת התחתית. השעה עדיין לא אחת בצהריים. ליאם קנה לשנינו קפה באמת, רק ששלי בעצם שוקולד לבן עם קצפת מעל.
"זה נראה מזעזע," הוא מצביע על הכוס שלי שנייה לפני שאני משליכה אותה לפח שביציאה מתחנת הרכבת. "מתוק מדי."
"אתה חי חיים בריאים, ואני לא. עוד משהו?" אני כבר עייפה מלשמוע את אותו הניגון שוב שוב.
"אני פשוט דואג לך, את לא מבינה?"
אני כבר משוטטת בחנות המזכרות הענקית באצטדיון ולא מתייחסת אליו. אני קונה לעצמי דוב חמוד בעשרה פאונדים ומצטלמת במגרש עצמו. פעם ראשונה שלי בעצם במגרש בחו"ל, ואני ממש מתלהבת ושוכחת שאני כועסת על ליאם, העיקר שיהיו תמונות.
"הייתי פה במשחק, אבל לא יצא לי בסיור," הוא אומר כשאנחנו מחליפים תפקידים והפעם תורי לצלם אותו.
"ממש יפה פה." יש מצב שאני נשמעת כמו תוכי.
"חכי למחר." הוא מחייך, ואני לא יודעת אם בגלל התמונה או כי הוא ממש מחכה. מה שכן, כשאני מעצבת את התמונות לאינסטגרם, הוא מדבר עם אחד השומרים על שחקן בשם ניימאר, ששמעתי עליו פעם, שעבר תמורת סכום אסטרונומי מברצלונה לפריז.
כשאנחנו יוצאים מהאצטדיון ועוצרים בסופר שכונתי די מפחיד יש לומר, ליאם קונה לי ולו פחית פרינגלס לנשנוש. טוב לדעת שאני לא הרעבה היחידה. אני אוחזת ביד את השקית של ארסנל, וליאם המום מכך שקניתי בובה במחיר כזה.
"מה? הדוב ממש חמוד." אני קורצת אליו.
"דוב, אה? את מתחילה לחבב את הדובים." הוא מוציא מהתיק שלו את הכפפות. "ניסע לאוקספורד סטריט לאכול משהו קל ומשם נחזור לחדר?"
אני מהנהנת בהסכמה. "אני חושבת באמת שכדאי שננוח קצת לפני ארוחת הערב. בתכלס אנחנו בחוץ רק ארבע שעות, אבל הרגליים מתחילות לכאוב לי מאוד."
"היית צריכה להביא נעלי ספורט." הוא עוזר לי לרדת במדרגות המפחידות לכיוון הרציף. "אני מפחד שתשברי לי פה איזה רגל מרב שהעקב גבוה."
אנחנו מגיעים לרחוב הראשי בלונדון די מהר. אני שמחה כל פעם מחדש שהרכבות כאן ממש מסודרות, ככה שלא צריך לחכות מעל חמש דקות עד לרכבת הבאה במידה ופספסת את הקודמת. אני פחות שמחה לעמוד בדרך מרב שהן המוניות, ובכל נסיעה אני אוחזת בליאם חזק, שהוא עצמו אוחז באיזושהי ידית שם בתקרה.
אנחנו מוצאים סניף של דאקנן דונאטס די מהר, וליאם מזמין לעצמו עוד קפה. אני דווקא לא ממש צמאה, לכן אני קונה לעצמי בקבוק מים תוך כדי שאנחנו חולקים סופגנייה ורודה עם סוכריות צבעוניות.
"חג שמח." הוא מקרב את השפתיים שלו לשלי.
אני אוהבת להתנשק איתו כשהוא אוכל משהו שטעים שלי. אני מלקקת לו את השפתיים שמלאות באבקת סוכר. "גם לך."
הקישוטים התלויים בולטים מאוד משום שאנחנו יושבים בקומה השנייה בחנות. "מחר תראי הכל באור לילה, הרבה יותר מרשים."
"יאללה, נחזור לחדר?" אני קמה ומנערת את הידיים משאריות.
"את לא רוצה לטייל קצת בחנויות? לא תספיקי הכל מחר." הוא קם בעקבותיי.
"נראה מה יש בדרך לתחנה. בא לי משהו אחר." כשהוא עומד ממש צמוד אלי אני לוחשת לו באוזן, "בא לי לשכב איתך. זה גם חלק מהטיול שעוד לא עשינו."
הוא מחייך חצי חיוך. "סגור."
אז בדרך לתחנה אני קונה ארנק חדש באקססוריז, כפפות אפורות מתוקות של סנאי שמזכירים את מה שליטפתי והאכלתי בפארק, גרביים בטופשופ (מי היה מאמין שעד שאהיה כאן אקנה גרביים! ) עם בעלי חיים לבושים בכובע סנטה קלאוס- דוגמא סופר מיוחדת, כמה קונסילרים של מייבילין שאין בארץ וקשת של איילים ברוח חג המולד המתקרב. בתחנה עצמה, אני נבהלת מאוד לגלות עכברושים רצים על המסילה ומתחבאת מאחורי ליאם כאילו הם יקפצו עלי.
הוא מתחיל לצחוק. "זאת לונדון, עופרי."

חדר ההלבשה באצטדיון של ארסנל
חדר ההלבשה באצטדיון של ארסנל
האצטדיון של ארסנל
האצטדיון של ארסנל
מזכרות (מימין הנסיך הארי ומייגן, הימים שאחרי האירוסין)
מזכרות (מימין הנסיך הארי ומייגן, הימים שאחרי האירוסין)

אנחנו נכנסים לחדר, ואני מעיפה את השקיות לפינה שליד החלון תוך כדי שליאם מסדר את הפוך, שסודר על ידי החדרנית שהייתה כאן כשלא היינו.
"אל תשכח להדליק נר," אני מזכירה לו.
הוא מניח את הנייד שלו על השולחן הקטן ליד הקומקום וכוסות הקפה שהוחלפו. "בואי נדליק עכשיו כדי שזה לא יפריע לך בהמשך." הוא קורץ.
"קר לי רק מלחשוב על עצמי עירומה." אני מוציאה את הנרות מאחת המגירות.
"את תתחממי מהר, מה יש לך?" הוא מוציא מתיק הרחצה שלו קונדום. "והפעם את לא תצטרכי לחכות עד שאלך למקלחת. הוא יהיה צמוד לפה."
"רעיון טוב, תאמץ אותו תמיד." אני מורידה את המעיל וגם את הסריג האדום.
ליאם מדליק את הנר, מדליק גם אותי עם הכיפה על הראש (שהבאתי לו מהבית) ומהר מאוד אנחנו מתחת לפוך בתוך המיטה.
"את רטובה קצת או להכניס אחת אחת?" הוא שואל כשאני מרגישה את האצבעות שלו בכניסה לתוכי.
"נראה לי בהדרגה." אני מתחילה לחייך כשהאגודל שלו עובר הלוך ושוב על הדגדגן שלי.
"שלום לציצי של עופרי." ליאם נותן לשד השמאלי שלי נשיקה ומניח את היד השנייה שלו עליו. "אתם קצת קרים היום."
העור שלי מסתמר ואני לא יודעת אם בגללה כיף או באמת הקור.
"נחמם אותך, מה את דואגת?" הוא מכניס לתוכי עכשיו את האצבע שלו ותוך כדי מצמיד את השפתיים שלו לשלי. אני נהנית להרגיש אותה מסתובבת שם בפנים ונהנית עוד יותר כשעוד אחת מצטרפת. הוא לא מכאיב לי, זה קטע שאף פעם לא חוויתי לפני שהוא הגיע לחיים שלי.
הפעם באמת שלב אמצעי המניעה היה לא מתסכל בכלל, ואכן נהיה לי חם אחרי שתי דקות בלבד שהוא בתוכי. אני מסתכלת לו בעיניים ולא אומרת כלום. משהו בי בטוח שהוא יגיד משהו, אבל הוא גם לא מדבר. אנחנו ממשיכים להתנשק, עם הרבה רוק ולשון עד שהוא גומר. אני לא, והוא שם לב לכך. "אתה לא חייב לעשות את זה," אני אומרת. הפה שלו לא עונה לי או מדבר איתי, אלא עם איבר המין שלי כשהוא נותן לו בהתחלה נשיקות ואז מלקק לי את הדגדגן. אני נרטבת תוך שניות, כנראה יותר מהגשם שמתחיל לרדת בחוץ ונשמע ממש חזק דרך החלון. בטח החנוכייה נרטבה. אוח, עופרי, על מה את חושבת?
"בסדר?" ליאם שואל מתחת לפוך ומכניס לתוכי שוב את האצבע שלו. "אה, את בסדר. כן." הוא מאשר אחרי סיבוב קל בפנים ומוציא אותה, למרות שבא לי שהיא תישאר שם לנצח.
"הייתי יורדת לך גם, אבל אני ממש עייפה." אני מרגישה את הרגליים שלי ממש בוערות מההליכה במגפיים.
"זה רק הסקס הראשון, אל תדאגי." הוא מוציא את הראש מהפוך, מכסה את שנינו ונותן לי להתכרבל בין הזרועות שלו. הוא אוהב את הציצי שלי, וזה משעשע אותי.
אנחנו נרדמים אחרי שהוא מכוון שעון מעורר לשעה חמש וחצי בשבילי, וכשאני קמה כדי להתארגן- הוא כמובן ממשיך לישון ("תעירי אותי כשתתחילי להתאפר").
אני שוב מתקלחת, מורידה מהקולבים, או עלק ארון תלייה, שליד החלון את השמלה השחורה המבריקה שלי ומחפשת את הגרביונים במזוודה. יש לי פרפרים בבטן מללכת למסעדה יוקרתית בחו"ל. אני לא יודעת ממש מה עושים ואולי באיזה סכו"ם משתמשים ומה בכלל יש בתפריט. אני כן מרגישה הקלה עצומה שליאם כן לידי ויודע הכל.
הוא מכין לעצמו כוס קפה זריזה לפני שהוא מתקלח שוב ("זאת לא הכוס הרביעית שלך היום?"), ואני מנסה את הקונסילר החדש תוך כדי שאני מתאפרת מול המראה הפצפונת שתלויה בחדר. אם בבוקר היה שטוף שמש עם שלוש מעלות, עכשיו גשום לאללה ומינוס שלוש. קפוא לי ממש.
"נראה לי נוותר על הרכבת." ליאם עומד ליד החלון ומאשר את זה שהחנוכייה שלי רטובה. "ניקח מונית לשם כבר, בתקווה שהפקקים לא רציניים."
"שמרת שולחן לשמונה?" אני פוזלת לשעון שבנייד שלי. רבע לשבע.
"כן. נצא בדקות הקרובות." הוא סוגר את החולצה המכופתרת הלבנה שלו, לובש מעליה סריג כחול ומסדר את צווארון החולצה המכופתרת מעליו. הצבע הזה מבליט לו את העיניים ממש. כשהוא מוציא מהארון מכנסיים בצבע קרם ומעיל עור שחור וחגיגי, אני מרגישה ממש פשוטה לידו. אפילו לא הבאתי איתי עקבים.
"היית צריך להגיד לי." אני מרגישה מאוכזבת. "מאוחר מדי לקפוץ לאיזה לקניון לקנות עקבים, נכון?"
"את יפה מאוד, מה יש לך?" הוא עוטף אותי בחיבוק מאחור תוך כדי שאני מורחת את המסקרה שלי. איזה תזמון גרוע.
"אתה חתיך מאוד גם." אני מניחה אותה על השולחן, ממלמלת לעצמי שאוסיף רק אודם וסומק, אאסוף את המעיל ונצא.
ליאם בינתיים עובר להכין את תיק הצד הקטן שלי. הוא שם את כרטיסי הרכבת שלנו שם עם העתקים של הדרכונים, כרטיסי האשראי, הכרטיס של החדר וטיפה כסף מזומן.
כמה דקות אחר כך באמת, אנחנו יוצאים לרחוב הקפוא עם המטרייה שלי, ואני רצה לתחנת האוטובוס שבהמשך הרחוב כדי להתגונן מהגשם עד שליאם ימצא מונית. מה, הוא לא יכול היה לבקש בקבלה שיזמינו לנו אחת? הכל כאן הפוך ומסובך, וכשהוא עוצר אחת פנויה, אנחנו צריכים לעבור את הכביש ואני כמעט מחליקה. ומשקשקת מקור. מזל שהעקבים במגפיים מספיק גבוהים כדי שלא יחדרו מים פנימה.
"הכל טוב?" הוא שואל כשאנחנו לא בדיוק יבשים במושב האחורי במונית המוזרה הזו ונותן לנהג את הכתובת.
"יכולת להיות טיפה יותר מאורגן בנושא." אני לא רוצה להישמע כועסת. "לא משנה."
הוא מעביר יש בשיער הרטוב שלי. "לא התכוונתי."
"מזל שלא עשיתי מחליק." אחרי שיחה עם אמא הבנתי שאין טעם לעשות מחליק במזג אוויר כזה.
"אמרתי לך שאת יפה בכל מצב." הוא נותן לי נשיקה באף. אני נשענת על הכתף שלו עד שהמונית מגיעה לרחוב מקושט באורות בגווני ורוד וירוק. יש עץ אשוח לא גדול מדי בסוף הרחוב, קל להבחין בו בגלל התאורה הרבה.
ליאם משלם לנהג כמעט 30 פאונד (נסיעה של ארבעים דקות בפקק, נורא) ופותח את המטרייה שלי לפני שאנחנו יוצאים החוצה ורצים אל המסעדה, או יותר נכון אני רצה אחריו כי אני לא יודעת איפה היא ממוקמת.
אני מאוד מתרשמת ממנה ומרגישה לרגע כמו בסרט כשמושיבים אותנו בשולחן ערוך היטב עם מושבי עור שחורים, שדי מזכירים את המעיל של ליאם. מוזגים לשנינו כוסות יין בתור התחלה ויש מעין לחם וזיתים ועוד משהו שחור שאני לא יודעת מה זה. ממרח מוזר.
"את סומכת על הטעם שלי?" הוא מחזיק לי את כף היד. אני מפחדת לומר משהו לא במקום, לכן אני פשוט מהנהנת וזהו. יש משהו באווירה שכן גורם לי להרגיש לא שייכת, אבל זה נחמד לשנות אותה. הוא מזמין משהו מהתפריט באנגלית שוטפת. כשהמלצרית מתרחקת, הוא שואל, "היית רוצה להתלבש ככה אצלכם?"
"לא נראה הכי נוח." אני סוקרת את החצאית, הסינר, החולצה המכופתרת והנעליים השחורות והמבריקות שהמלצרית לובשת. האיפור של כולן די זהה כאן: עיניים מעושנות ואודם אדום קלאסי. גם התסרוקת זהה: קוקו גבוה ומתוח לאחור. מה זה מתוח? מהודק ככה שבטח כואב להן הראש.
"התחלת לדמיין את החיים מחוץ לבית של אמא ואבא?" ליאם שואל פתאום, והבטן שלי מתכווצת לפני שנגעתי באוכל.
אני לוגמת מהיין. הוא קצת חמוץ. "כבר הייתי ככה."
"כן, אבל עכשיו זה לתקופה ארוכה יותר." הוא עוצר לרגע. "יכול להיות שלתמיד גם, לא קשור למה יהיה ביני לבינך בהמשך."
"אני אתרגל." אני לא יודעת למה המחשבה הזאת פתאום מאיימת עלי.
"תראי, את לא תחיי כמו המלכה בארמון שראינו היום." הוא נראה משועשע. העיניים שלו קורנות. "את המלכה שלי וזה מספיק כרגע. אהיה הנתין שלך כמה שאוכל, אבל זה לא אומר שאתן לך לדחות את עבודות הבית כשנתחלק בהן."
"הרסת את המחמאה." אני לוקחת את אחד המזלגות וטועמת את הממרח השחור. הוא לא טעים לי.
"יש דברים שבטח דחית ביום-יומיים כשלא הייתי ועכשיו את תצטרכי... כשתגורי איתי, דברים יצטרכו להיות יותר מידיים." הוא ממשיך את הקו ממקודם.
"מאיפה אתה יודע משהו על חלוקת עבודות בין בני זוג בכלל?" אני קצת המומה מהמילים שלו. "גרת לבד כל הזמן הזה. הלו, ליאם, אני החברה הרצינית הראשונה שלך."
בדיוק משהו שנראה כמו רביולי מקושט ברוטב ורוד ולבן מגיע, ואני מצלמת אותו לאינסטגרם לפני שאני אוכלת. דווקא טעים לי. מפתיע.
"ואם את באמת כזו, ואת כזו, כן? אולי תרשי לי לעלות תמונה איתך מפה? לא חייב במסעדה, משהו מהנופש." הטון שלו משקף שהוא באמת רוצה את זה.
"בסדר."
אני לא צריכה להרהר יותר מדי בבקשה שלו, הרי אנחנו ביחד כבר די הרבה זמן ואין לי ממה לפחד.
הוא מסיים את מה שנשאר בצלחת בזמן שאני מוזגת לשנינו מבקבוק הסודה הצוננת שהספיק להגיע לשולחן.
"עופרי, בקשר למה שאמרתי על המגורים... אני לא רוצה לצאת שתלטן וחולה ניקיון, כי אני לא באמת כזה. אני פשוט... אני פשוט רגיל לסדר מסוים." הוא מסתבך במילים שלו ומביט בי כממתין לתשובה.
אני אוזרת אומץ לשאול, "מתי בכלל יהיה המעבר הזה?"
"עוד שבוע? שישי הבא מתאים לך?" הוא פתאום באמת גורם לזה להיראות אמיתי. "ההורים של שנינו גם יכולים לעזור. אמא שלי עובדת עד אחת, אבל אחר כך היא תצטרף."
"אבא שלי עובד ביום שישי עד אחת גם, ואחר כך הוא עוזר לאמא שלי עם הקניות והבישולים. היום החופשי שלו הוא רביעי." יום רביעי בכלל נראה אמיתי. וקרוב. זה עוד פחות משבוע. אנחנו מסכמים שהמעבר יהיה בשבוע הקרוב ונמצא כבר יום מתאים, ואני פתאום לא מרגישה את הריקנות שמופיעה כשחופשה שכל כך ציפית לה מסתיימת.
***
אני מניחה בתדהמה את הכפית מהר הגעש הקטן שהתפרץ ללבת שוקולד. קינוח טעים, ללא ספק, אבל הוא נתקע בגרון כשהמחירים של המנות שלנו מגיעים כסיכום בחשבון. ליאם בכלל לא מתרגש, כאילו הוא רגיל. הוא מבקש ממני את התיק שלי, מוציא ממנו את כרטיס האשראי שלו ו... משלם.
"יום הולדת באיחור של חצי שנה." הוא מחייך כשהוא מבחין בהבעת הפנים שלי. "לא כואב לך כשהעיניים שלך ככה?"
"זה כמעט חמש מאות שקלים. כלומר שש מאות. הפאונד מעל חמישה שקלים," אני ממלמלת.
"כמה זוג משלם במסעדה שלך כשהוא פותח שולחן? לא כמעט ארבע מאות?" יש משהו הגיוני בדברים שלו.
אנחנו חוזרים הפעם למלון ברכבת כי הגשם פסק, ואף אחד לא מכין אותי לקור שתוקף ישר כשאנחנו יוצאים מהתחנה. ליאם עוטף אותי בחיבוק ענקי, הראש שלי ממש בחזה שלו, ואומר לי שתיכף מגיעים לחדר. אני מתלוננת בקולי קולות שאני לא יכולה לסבול את הקור יותר (והצג בנייד מראה שעכשיו מינוס חמש כבר! ), והוא צוחק ואומר, "בחדר יהיה לך חם, מבטיח."
"מעניין למה." אני מצליחה לצחוק חזרה, מתחרטת שלא שמתי חם צוואר ומכנסיים תרמיות מתחת לשמלה. כמויות האדים שיוצאות לי מהפה מטורפות.
ואכן כעבור שעה מאותה הבטחה שלו, חם לי מתחת לשמיכה בחדר כשאני שוכבת מעל ליאם ושעונה עליו. כף היד שלו מונחת על הגב שלי ויורדת לכיוון הישבן בהדרגה.
"מחר יום ארוך." הוא מפהק ובמקום שייתן שם צביטה או משהו, הוא מסובב את שנינו ויוצא מהמיטה. "להביא לך את הפיג'מה?"
"כן." אני מפחדת להוציא אפילו את האף מהשמיכה. גם כשהחימום פועל ואני בעצמו עשיתי חימום איתו, קר לי מאוד. אני חושבת שאני פעם ראשונה בחיים שלי במינוס.
"עברנו רק חצי טיול ובינתיים אני הכי נהנית בעולם. אני לא רוצה לעזוב את לונדון אף פעם. צדקת, היא מושלמת מדי..." ואני ממשיכה לדבר לעצמי, כי ליאם כבר נרדם.

אנחנו מתעוררים יחסית מוקדם לעומת אתמול מפני שהמשחק של צ'לסי בשעה שלוש בצהריים, וליאם רוצה שנספיק לעשות משהו גם לפני. אני חושבת לעצמי שזו שעה תקועה למשחק ואפילו מגבילה תוך כדי שהוא אוסף את הכרטיסים מהלובי בדרך לארוחת הבוקר. אני לא אוכלת כלום חוץ ממאפינס שוקו-צ'יפס, אבל כשאנחנו עולים על הרכבת לקמדן מרקט ("יא, הולכים לשוק המפורסם הזה! קראתי עליו באינטרנט) התיאבון נפתח לי. עם היציאה שלנו מתחנת הרכבת, היה דוכן ענקי של קרפים צרפתיים. אני קונה לעצמי אחד עמוס בנוטלה ואוכלת אותו להנאתי תוך כדי שאנחנו משוטטים בין הדוכנים. כל אחד מאיתנו קונה מזכרות למקורביו, אני מתלהבת מעגלת סופגניות ענקית (סופגנייה חמישה פאונד! ) ומתעדת עד שליאם אומר שצריך לחזור לחדר.
אנחנו מחליפים רכבת בתחנת "קינג קרוס" ואני ממש רוצה לעלות למעלה לראות את רציף 9 ו3/4 מהסרט הארי פוטר, אבל ליאם פחות זורם איתי.
"אין זמן," הוא אומר בעצבנות שמעצבנת אותי. אני מגלגלת את העיניים ומוצאת את עצמי פשוט רצה אחריו.

ליאם קונה בשדרת החנויות שיש ליד המלון קפה בסטארבקס, ואני מחזירה לו כשאני ממלמלת בעצבנות, "חשבתי שאין זמן."
"אני לוקח." הוא זועף. "מה את רוצה מפה?"
אני בוחרת איזה משקה כריסמס ועוגת שוקולד כוכבים, ואנחנו יוצאים מהחנות בריצה לכיוון החדר. מזל שאני עם הסניקרס. לא כיף לאכול ככה. השעה רק אחת.
בחדר, אני מחליפה לסריג עבה לבן ומחזקת מתחת את השכבות מהמחשבה שבמשך שעתיים אשב באצטדיון במצב סטטי ויהיה לי קפוא. ליאם מחכה לי, חסר סבלנות. אני מציצה בחלון, רואה שהשמיים אפורים במיוחד, מכניסה מטריות לתיקים שלנו למרות מזג האוויר ו... נשארת עם הסניקרס למרות הקור. בקצב שלו, אין ברירה. אני באמת לא רוצה לשבור פה שום רגל.
"מה עכשיו?" הוא שואל בכעס כשאני עוצרת. הוא כבר בחוץ.
אני דוחפת לפה במכה את מה שנשאר מעוגת הכוכבים. "זהו, בוא."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
עולמי לוי
עולמי לוי
ווואווו תודה על פרק ארוך ומושלם כרגילל❤
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
הגב
דווח
guest
המשךךךךך אני אוהבת אותםםם סוף סוף הם כמוו כל זוג רגילל
הגב
דווח
טען עוד 13 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 97
להילחם בשבילו- פרק 97
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 96
להילחם בשבילו- פרק 96
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 94
להילחם בשבילו- פרק 94
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 95
להילחם בשבילו- פרק 95
מאת: שלכת כותבת מהלב
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
"אולי תכתוב עליי שיר?"
"אולי תכתוב עליי שיר?"
מאת: moshe shachar
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
ואיך העז הוא
ואיך העז הוא
מאת: שבורת כנף