כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

השדכנית פרק 37

"כן כן לא לא" ( ציפי נאמן)

"אם את חיה סימן שהחג עבר בשלום" יעקוב קרץ לעבר תמר. " היה נחמד אתה יודע כמו.... כמו... אני לא יודעת אין לי שום רעיון שעולה לי לראש כרגע", תמר חייכה חיוך לא אמתי "לא נורא העיקר החג עבר ואת חיה", הוא זרק לעברה את העט שלו כדי להעיר אותה.
"נו מתרגשת?" יעקוב פתח בפניה את דלת המשרד שלו. "מתרגשת למה? ולמה אתה זורק עלי עטים?"
"מה למה? בסוף השבוע את טסה לארבע ימים לאומן שכחת?"
היא לקחה נשימה עמוקה ונשפה בחוזקה. "אה... נכון יום השואה ואומן... ממש הולך ביחד מה אני אגיד לך?"
"תפסיקי אל תהיי כבדה, הייתי בטוח שהחופשה של החג עשתה לך טוב, רואה שלא". היא לקחה שלוק קטן מהמים הקרים.
"איך יהיה לי טוב אם אני הולכת להורים שלי? חזרתי פעם מאושרת משם? עכשיו שאני חושבת על זה היה לי שואה בחג הזה"
יעקוב חייך אליה והעביר לה קלסר עב כרס, "מה זה?" היא נראתה מהורהרת, "מידע קצר על אומן ועל כל מה שהולך שם... עלה לי רעיון שתעשי לעצמך יומן מסע. יש כאן את החברה שאת טסה אתה, אני ממליץ לך להתקשר למדריכה/רבנית אני לא יודע איך קוראים לזה כדי לקבל מידע לפני שאת יוצאת למסע שלך"
תמר לקחה את הקלסר בשתי ידיה.
"טוב אעבור על הרשימה"

היא יצאה מהמשרד מתקדמת למשרד שלה כשהנייד שלה צלצל.
על הצג הופיע השם של אמא שלה, היא דחתה את השיחה ופתחה את דלת משרדה. היא התיישבה על השולחן וזרקה את הקלסר עליו. שקט, פתאום היה לה שקט. היא עצמה את העיניים וחשבה על השבוע החולף, על ימי החג שנעברו עליה בבאסה ענקית.
היא פתחה את הקלסר שלה ושם הופיע כל המידע, מילים רבות התרוצצו שם אבל היא הרגישה שהיא לא מסוגלת לקרוא כלום. היא סגרה את הקלסר והנייד שלה צלצל שוב.
"מה?" היא שאגה לנייד שלה
"תמר?" תמר התאפסה על עצמה לשנייה, "כן אביה" היא הביטה בצג שלה. "כן.. הכל בסדר..."
"הכל מעולה... לא עדכנת אותי אחרי הדייט השני איך היה... ?"
"היה מקסים! האמת שאוהד מקסים יש לו מן שלווה פנימית כזאת... גם שכבנו אז בכלל..."
"נו ואת כבר דיברת אתו שאת מחפשת משהו רציני? את יודעת חתונה?"
"תמר? מה יש לך אנחנו בהתחלה מה לדבר איתו על חתונה את רוצה שהוא יברח לי?"
"לא מה פתאום אני רוצה שתצליחי ושהוא לא יברח... את יודעת איך זה גברים צריך מההתחלה להסביר להם ולהגדיר להם אחרת הם משתגעים.. ואז אומרים לך שהם לא מתכוונים למה שאת רוצה ולא הבנת אותם..."
"הייי הייי היי תמר, אוקיי אני חושבת שזה ילך גם בדרך שלי אל תלחצי אותי, אני רוצה שזה יצליח.."
"אני גם רוצה שזה יצליח תאמיני לי את לא יודעת כמה".
היא נפרדה ממנה לשלום ובהבטחה שהיא תעדכן אותה בהמשך.
"טוב לא מספיק צריך להפשיל שרוולים ולעבור לשידוך הבא.... מי ברשימה אה... כן חנן לוי בוא נראה...."

********
"עשה ממך צחוק איתן" צח נשף את הסיגרייה שלו. "ממש.. אני עדיין בטראומה.. הייתי בטוחה שהוא יבוא היום למשרד אבל כלום"
"וארז דיבר איתך?" צח הביט בה וסידר לה את השיער שעף עם הרוח, "לא כל כך... גם לא עניתי לו שבוע וחצי תחשוב. גם היה את החג אז לא יצא להתראות.. אבל מה יש לי להגיד לו. ? הייתי חרמנית, שיכורה, מפגרת..."
"כמו תמיד"
הטלפון שלה צלצל "אלוהים ישמור, אלוהים ישמור".
"מה קרה מפגרת?" צח קם ממקומו. "זה ארז מה הוא רוצה ממני עכשיו?"
"תעני לו!",
"נראה לך..... ? לענות לו?" היא הרגישה מתוסכלת "את לא יכולה לסנן אותו את עכשיו בעבודה".
"כן זה נכון אתה צודק! טוב אני עונה" הנייד המשיך לצלצל "נו תעני למה את מחכה?"
"כן הלו?" היא ענתה לבסוף
"תגידי לי איפה את?" הוא צעק לטלפון "מי זה?" היא נלחצה "מה מי זה? הבוס שלך שלא מבין לאן נעלמת ואם לא תגיעי לפה בשתי דקות הקרובות אני אהיה הבוס שלך לשעבר".
היא בלעה רוק. "איפה את? יצאת מהמשרד?" "אה.. לא אני על הגג של הבניין מעשנת... הפסקת עישון".
"תבואי אלי עכשיו למשרד את שומעת?" הוא ניתק את הטלפון. עדן התחילה לרעוד. "מה לעשות?"
"מה לעשות? מה לעשות? לכי מה את רוצה שהוא יפטר אותך?"

היא נקשה שלוש נקישות בדלת
"אפשר להיכנס?" ארז הרים את שתי עיניו "לא מאמין נקשת בדלת, ממש ימי המשיח" הוא סימן לה להתקרב.
"למה את לא עונה לי?" הוא הביט בה וקיוץ את הגבות שלו "מתתי מדאגה אליך.. למה נעלמת? הלכת בלי להגיד כלום... מה עשית לי, דאגתי לך.." הוא הניח את ידו על ידה של עדן.
"אני לא רוצה את הריבים האלו אני רוצה כנות"
היא הביטה בו, והוא התרומם מהכיסא והתיישב על ידה. "מה את מרגישה אלי?"
עדן בלעה את הרוק והביטה בו.
הו מה היא מרגישה? דפיקות לב מואצות, משיכה מטורפת הרי היא התאהבה בו מהרגע הראשון. חלמה עליו כל כך, ואחרי שעזב ונעלם היא נשברה לאלפי רסיסים מה היא תגיד לו? איך? הרי תמיד זה קורה לה, אחרי שהיא מתמסרת ונותנת את ליבה, הם פשוט בורחים לה, נעלמים לה. איך היא יכולה להסתכל עליו? אולי אם היא תגיד לו מה היא מרגישה היא תיפול שוב למלכודת? ובכלל הוא בחור כל כך מחוזר, אולי הוא יעשה לה את הקטע של איתן?
כל כך הרבה מחשבות התרוצצו בראשה.
"עדן?" עדן התעוררה מתוך המחשבות שאפפו את ראשה. "כן סליחה... אני... אני... סליחה שאני ככה..."
"אז, מה אומרת אולי ננסה?" עיניו היו מלאות בתקווה. בטנה של עדן התהפכה, "אולי כן..." היא שמעה את עצמה עונה.
ארז התקרב אליה ונשק לה נשיקה עמוקה, היא עצרה אותו לרגע והמשיכה לנשק אותו בחזרה.

******
"חנן לוי?" תמר הושיטה את ידה לעבר הבחור הצנום בעל הגבות העבות והשפתיים הדקות. הוא לבש מכנסי ג'ינס קרועים בברכיים וחולצה שחורה ארוכה ודקה.
"תמר נאמן נכון?" הוא אמר עם חיוך גדול "כבוד לפגוש אותך אחות" "כבוד לפגוש אותך אח". היא חייכה אליו והם התיישבו ביחד.
"אני שמחה שנפגשנו קיבלתי את הפרטים שלך ואת התמונות שלך, והייתי רוצה לדעת עליך עוד..."
"אז אני חנן כמו שאת יודעת אני בן 28, חילוני, מזרחי ימני. חשוב שתכתבי שאני ימני טוב, אני לא רוצה שתביאי לי כל מני שמאלניות כאלו... וצפונבוניות... אני גם מסורתי.. מאמין בריבון העולמים".
הוא נשק לשרשרת זהב שעליה התנוססה תמונה של איזה צדיק היא שיערה..
"אתה נהג משאית אני רואה.. יש לך 12 שנות לימוד היו לך שתי מערכות יחסים רציניות... ומה עכשיו מה עכשיו אתה מחפש?"
"שמעי, אני מרגיש שהגעתי לנחלה. וואלה אני רוצה שיכירו לי מישהי טובה שתתאים לי, מישהי שווה את יודעת..." הוא קרץ לה "שאני אראה אותה ואתלהב"
"וחוץ ממראה חיצוני מה אתה מחפש בבחורה?"
"הכי חשוב לב זהב, שתבין אותי תפנק אותי, תיתן לי אהבה ואני כמובן אחזיר לה כפל כפליים". תמר חייכה והרגישה שהצחוק עומד לפרוץ מגרונה.

הם המשיכו לדבר כך עוד מספר דקות ואז נפרדו. מיד אחריו היא נפגשה עם עוד שני גברים ובחורה נוספת.
היא יצאה מבית הקפה מותשת, מיום ליום היא מבינה שעסקי השידוכים לא קלים כמו שחשבה. "כן כן הרב אמינוב ממש תודה לך על המטלה שהפלת עלי..."
היא התקדמה לכיוון הרכב שלה, שהנייד שלה צלצל שוב.
שוב אמא שלה מצלצלת הפעם תמר החליטה לענות. "מה אמא?"
"למה את לא עונה? חשבתי שחטפו אותך..." היא אמרה את המשפט הקבוע שלה.
"לא אמא עוד לא חטפו אותי, יש לי מליון דברים על הראש מה קרה?"
"דאגתי לך מאז החג.... את יודעת לא צלצלת ויצאת ככה בלי להסתכל לאחור". "בעלך גירש אותי להזכירך...", ציפי לקחה נשימה עמוקה, "אני יודעת אני לא מבינה מה עובר על אבא שלך לא מבינה... אבל גם את הגזמת לא היית צריכה לצעוק ככה על הדודות שלך הן נשים מבוגרות"
"הן נשים חטטניות. אמא יש גבול אני לא מוכנה שאנשים יכנסו לי ככה לחיים? למה זה נראה לך בסדר? ועוד את מגבה אותן אני לא מבינה? אני באה לארוחת חג, רוצה להיות עם המשפחה שלי, לשכוח מהצרות שלי ומה אני מקבלת? זובור את יודעת מה זה זובור? יופי! אז כשאני מגיעה לבית כל פעם יש לי זובור מחדש. ממש שתיתם את דמי".
"אני יודעת אני מצטערת כל הלילה דאגתי וביקשתי מעדן שתתקשר אליך... אני לא יודעת מה להגיד לך.... בכל מקרה אני מתקשרת כי פנו לאבא"
"מי פנה לאבא?"
"איזה איש אחד שמתפלל איתו בבית כנסת... הבן שלו גם רווק"
"לא אמא לא"
"תקשיבי זו הזדמנות מה זה משנה לך תכירי אותו, כן כן לא לא"
שוב המשפט המעצבן הזה... "אמא!", "טוב לפחות תחשבי על זה?" היא נשמעה כל כך מתחננת "טוב אמא טוב", היא ניתקה את השיחה בלי להיפרד ממנה. היא עלתה על הרכב ונסעה לכיוון ביתה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

racheli :) עקוב אחר racheli
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
חן בנלולו
חן בנלולו
המשך
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
racheli :)
השדכנית פרק 48
השדכנית פרק 48
מאת: racheli :)
השדכנית פרק 31
השדכנית פרק 31
מאת: racheli :)
השדכנית פרק 47
השדכנית פרק 47
מאת: racheli :)
השדכנית פרק 44
השדכנית פרק 44
מאת: racheli :)
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
אימא
אימא
מאת: ליאל משעל
פרק5המקרים דחף כתיבה/פריקה קליל נהייה לי והפתיע אותי
פרק5המקרים דחף כתיבה/פריקה קליל נהייה לי והפתיע אותי
מאת: שירלי חיון
אהלן מותק
אהלן מותק
מאת: chen Shitrit
אושר בכפית
אושר בכפית
מאת: Yuval Oved
מומלצים מהמגירה
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
זה לא אני, זו את
זה לא אני, זו את
מאת: שבורת כנף