כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

להילחם בשבילו- פרק 43

עוד חלקים של ליאם מהמלחמה נחשפים

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102103. להילחם בשבילו- פרק 103104. להילחם בשבילו- פרק 104105. להילחם בשבילו- פרק 105106. להילחם בשבילו- פרק 106107. להילחם בשבילו- פרק 107108. להילחם בשבילו- פרק 108109. להילחם בשבילו- פרק 109110. להילחם בשבילו- פרק 110111. להילחם בשבילו- פרק 111

פרק 43: צבעים

אני מרגישה לרגע כמו סלב בספא כשמירי ממשיכה להוציא לי שחורים מהפנים ובו זמנית שירי משייפת לי את הציפורניים ברגליים. אנחנו נמצאות בחדר הקוסמטיקה של מירי, הבנים מחוזקים בענבר ויעל צופים בכדורגל, ואני על המיטה בחזיית ספורט ותחתונים ("שהבגדים שלך לא יתלכלכו בחומרים הפעילים שלי. זה לא יורד בכביסה"). מירי אספה את השיער שלי עם סרט של אסתי לאודר, וכשהסתכלתי במראה לפני שעליתי על מיטת הטיפולים נראיתי כאילו חזרתי בתשובה. לא פחות.
"תבחרי צבע." שירי פותחת את המגירה העמוסה בלקים של ESSIE. "יש פה ים צבעים. האמא המטורללת שלי אשכרה קנתה כל מה שאפשר כשהם היו ביוון."
"עשרים וחמישה שקלים ללק! איפה תמצאי מגוון כזה יפה? ועוד במחיר כזה מגוחך?" מירי לוחצת לי על האף. אני מנסה להעמיד פנים שלא כואב לי, אבל כואב לי מאוד.
"עופרי, מה בא לך?" שירי שואלת, ומירי מתפרצת עליה.
"אל תגרמי לה להרים את הראש! יש פה אדים רותחים." היא זועפת. לא ידעתי שהיא כזאת מקפידה על סדר וארגון כאן. "המשחק שלהם עוד לא במחצית. כשאסיים איתה, היא תבחר כבר צבע."
"טוב." שירי מניחה את המשייף. "אני די סיימתי. תוציאי את הרגליים שלך מהנעליים כבר, יש לך אחלה ציפורניים ברגליים, פשוט תטפחי אותן."
"זה מביך," אני ממלמלת. באמת התביישתי כששירי העמידה לי עובדה כשהגעתי שהיא רוצה לעשות לי מיני פדיקור.
"זה כיף, מה יש לך?" היא יושבת מולי על הכיסא הנוסף כאן, מוציאה לק אדום מהמגירה ומתחילה למרוח לעצמה. "אולי גם אני אעבור ללק ג'ל. עשיתי פעם והפסקתי. עשה לי לא טוב בציפורניים."
"תלוי אצל מי עושים." מירי עכשיו עוברת לאזור הלחי הימנית שלי. "כמה זמן לא עשית טיפול פנים, עופרי?"
"אה, שנה?" יש מצב שאני משקרת וזה הרבה יותר.
"תבואי לפה שוב עוד חודש, בסדר? אל תזניחי. את אדומה כולך ועדיף שאתן לעור שלך להירגע." היא עוזבת אותי לשבריר שנייה בה אני נושמת לרווחה ופתאום מעסה לי בסוג של כוחניות את הפנים. אני יודעת שהיא לא מתכוונת, אבל קצת כואב לי. אני שונאת טיפולי פנים.
"בקיצור, ליאם זרק לי משהו על זה שאת אולי תרצי לעזוב את המסעדה ושאגשש קצת. אמרתי לך ואמרתי גם לו, אני אדבר עם הבוס שלי, והוא יקבל אותך בוודאות. תאמיני לי, כשיש תקופת מבחנים לסטודנטים הוא צריך כוח אדם וייקח אותך גם בלי שאזרוק לו מילה טובה. כמובן שאומר, אל תדאגי."
אני לא רואה את שירי, אלא רק שומעת את הקול שלה. העיניים שלי עצומות תוך כדי שמירי ממשיכה לעסות לי את הלחיים, הלסת, האף, המצח...
אני נזכרת במשמרת האחרונה של מלכי אתמול ומרגישה כיווץ מרגיז כזה בחזה. כל המשמרת היא לא האמינה שזאת הפעם האחרונה שהיא עושה דברים וחזרה על כך כל רגע עד שקצת הרבה נמאס לי לשמוע. "יווו, זאת הפעם האחרונה שאולי אני מגישה בקבוק יין לשולחן ומפחדת לפתוח אותו שלא ישברו לי הציפורניים." "יוו יש מצב שזאת הפעם האחרונה שאני אכנס למטבח לשאול איפה הצ'יפס"...
בסוף כמובן שתינו בכינו, רק שאני לא יכולתי להמשיך להתייפח כי היה עומס מטורף ולעומת מלכי שחתכה בשלוש וחצי, נשארתי כמעט עד שבע. קובי בסוף נשאר עוד יומיים כדי לעשות "חפיפה" עמוקה יותר לרפי המחליף שלו. אני לא יודעת מה יהיה עכשיו ואם נשאר חברות. זה מזכיר לי את הימים שאחרי התיכון, שניסיתי לתחזק קשרים עם עוד בנות שהן לא עדי, וזה לא ממש צלח. כאילו... כשהמסגרת נעלמת, שלב המחויבות נהיה קשה. מלכי כמובן אמרה "תשמרי על קשר ואל תיעלמי לי", ואני אמרתי שכן. כן שבטח לא יחזיק מעמד יותר מדי זמן בחיים האמיתיים. היא גם הוסיפה רגע לפני שנעלמה באוטו שלה שנראה לה שאני בדרך הנכונה מבחינת ליאם ולאן שהחיים לוקחים אותי. שתקתי, והיא כבר נסעה.
"ליאם סיפר לנו שנרשמת לפסיכומטרי," שירי אומרת ומרגיש לי ממש שהיא בתוך הראש שלי. אמאל'ה, איך היא ידעה על מה אני חושבת?
אני פותחת עיניים ומרגישה סנוור קל מהמנורה הלבנה שמעלי. "כן, אני לחוצה טילים."
"טבעי." הראש של מירי מופיע. "יאללה, שמה לך חומר אחרון וסיימנו."
"אה, יש עוד?" אני לא זוכרת מתי השקיעו בי ככה בטיפול פנים.
מירי מחייכת אלי ואני ממש מביטה לה בנחיריים עכשיו בגלל שאני שוכבת. "אני מפנקת אותך קצת, מה רע?"
"עשיתי פסיכומטרי ישר אחרי הצבא," שירי אומרת ומוסיפה, "התחלתי די סמוך לחפש"ש שלי."
"כן, גם לי יש את המבצע של החיילים המשוחררים. חברה שלי עובדת עם אחד המכונים." אני קולטת את שירי בזווית העין נושפת על הלק שלה.
"קצת מאתגר, שלא תטעי. עברתי שלושה חודשים שלא עשיתי כמעט כלום חוץ מלעבוד ולהתאחד עם הספרים. התחושה של אחרי? את תאהבי אותה. טוב להיפטר מזה, באמת."
"את חושבת על ללמוד?"
"שנה הבאה, כן." שירי מגרדת את האף שלה ואז מקללת כי נמרח לה קצת מהלק. "גם אני צריכה לעבור ללק ג'ל, נמאס לי."

ריצת הקילומטר וחצי שלי במירוץ "רצים בצבע" של עמותת נט"ל עבר די בהצלחה. באמת לא הזעתי יותר מדי. אמצע נובמבר, יום שמשי למדי בגני יהושע ו... כולי צבועה במעין אבקה בשלל צבעים זרחניים שזרקו לי כשחציתי את קו הסיום איפשהו באמצע. טוב לדעת שאני בכושר (אין פלא, יחד עם זאת. אני מתזזת במסעדה מלא).
ליאם מסיים את ריצת חמשת הקילומטרים שלו די מהר, בשבילו מדובר במשהו קליל, והוא מגיע אל חלקת הדשא בה אני עומדת עם הילדים החמודים שמשתתפים באיזשהו פעילות של העמותה. הוא צבוע בכתום וכחול וכבר מתכופף לתת לי נשיקה כשאני עושה פרצוף. "איכס. אל תתקרב אלי."
"מה, למה?"
"שמור מרחק, אני עוד יחסית נקייה." אני מעבירה את האצבע שלי על החולצה שלו ותוך שנייה היא נצבעת בכתום.
ליאם עושה דווקא, כי בכל זאת הוא גם ילד בתוכו, ומנער את החולצה שלו קרוב אלי. "מספיק רחוק?"
"מעצבן אחד," אני נאנחת ומסתכלת על הבחור הנוסף שעומד לידנו ונראה משועשע מהמחזה. הוא לוגם מבקבוק מים ודי מסיים את התכולה שלו במהירות כאשר ליאם מרים מהדשא בקבוק נוסף ונעצר לרגע לקשור שרוכים.
"זה תומר," הוא אומר באגביות. "היה איתי בפלוגה. הוא היה בטיפול בנט"ל דרך משרד הביטחון."
"וואלה." אני מושיטה יד, למרות שהמצב של תומר יותר גרוע והוא צבוע כולו בצהוב מזעזע. "אני עופרי."
"אני יודע." הוא מהנהן.
"אני חושב שדי מיצינו פה, ואני חייב מקלחת." ליאם שופך חצי מהבקבוק על הראש שלו. "תלך להגיד שלום למי שצריך, נחכה לך פה."
"אתה מחזיר אותו מהבית שלך? הרי באנו באוטובוס," אני שואלת כשתומר מתרחק. ליאם כבר הרגיל אותי שלמירוצים במרכז אנחנו נוסעים בתחבורה ציבורית כי "אין מצב שאני מגיע עם אוטו בבלאגן הזה".
"לא, הוא נוסע ברכבת. יבוא איתנו עד לאזור התחנות." הוא מלטף לי את השיער. "איך הייתה הריצה שלך? לא הספקתי לשאול."
"איכס, נו." לא משנה מה כמה אני אתלונן, אין כבר מה לעשות. גם אני אצטרך להתקלח. זאת אומרת, אני חייבת. "הייתה בסדר." אני שמה לב שליאם מתמהמה לרגע ועומדת לשאול אותו מה יש כשהוא עונה כבר לבד.
"תומר אמר שבין היתר יש בנט"ל תוכנית זוגית כזו יותר לבנות הזוג של לוחמים עם פוסט טראומה שמתקשות להבין ולקבל ו..." רואים שלא קל לו לדבר על זה, בטח בהמולה שסביבנו. "סתם זרק את זה שאם את רוצה תתקשרי וייתנו לך מידע, ייעצו לך."
"אתה חושב שאני לא מקבלת?" אני מרימה גבה.
"אולי הייתי צריך לנסח את זה אחרת." הוא משפיל את המבט. "את לא הכי מבינה, אל תיפגעי. זה גם בסדר, בסופו של דבר את מתמודדת עם עולם שחדש לך לגמרי. גם לי לקח מעל שנה להבין את זה. כל הבניין שם בתל אביב, של העמותה, הוא סביב עניין הטראומה. את המירוץ התחילו ב-2013 כדי לעלות את עניין המודעות."
אני אומרת רק מילה אחת, "מעניין."
תומר בדיוק חוזר, ואני הולכת צמוד לליאם ולא אומרת כלום. אני מרגישה כאילו חטפתי אגרוף בבטן. ליאם חושב שאני לא מבינה, אבל גם לא עוזר לי להבין. הוא אומר "אל תשאלי" ולמאיה הוא בטח נותן לשאול שאלות. הוא לא משתף, אבל נפגש איתה כדי לשתף אותה בכל הטיסה שלו והמסע. עבר מעל חודש מאז שהוא חזר, ושמעתי בקושי סיפור וחצי. מה, אני אלחץ? אני אציק? מה עושים?
"אתה עוד על כדורים?" השאלה של תומר מעירה אותי מהמחשבות למציאות. אנחנו מתקרבים אל היציאה מהפארק לכיוון הגשר של גני התערוכה, מרכז הירידים ותחנות האוטובוסים.
"לא." ליאם נשמע קר על פי מילה אחת שלו.
"אני כן." תומר משתף. "הריצה עושה טוב, שלא תטעה. פשוט אני מרגיש שאני חייב את החיזוק הזה מהם. זה הפך להיות פסיכולוגי, השלווה הזאת. אני די בטוח. יש פחד כזה שאם לא אקח אותם- העולם יקרוס."
"אתה נוטל קובע?" משום מקום, ליאם תופס לי את היד. לא את כף היד, את היד. כף היד שלו מתהדקת סביב הזרוע שלי באזור שמתחת למרפק. האצבעות שלו טיפה קרות, מה שמרמז על דופק גבוה ו... לחץ.
"זה די מאזן אותי-"
ליאם קוטע את תומר. "זה לא עשה לי טוב, בלשון המעטה."
אני שותקת. הם מדברים על משהו שנשמע כמו הדוב, שמסתבר שיש לו הרבה אחים שרצים אחרי בחורים צעירים. "לפעמים אני יודע איך אני מצליח להתמודד עם מה שנשאר, עם הזיכרון הזה. שם... שם זה היה כמו רובוט, אתה מבין?" מבט אחד בתומר מראה שהוא שקוע בדברים שלו. "כל הפוסט טראומה הזו צצה במיוחד כשאני לבד. הכל עולה וצף לו מחדש."
אני מחפשת את התגובה של ליאם ורואה רק הנהון. הוא יותר נעול. אני נשארת עם הדמיון כי המילים "דב" "שם" ו-"זה" לא אומרים לי הרבה. עדיין. כבר תשעה חודשים. ליאם לא מדבר הרבה. ברגע זה הוא לא מדבר בכלל.
***
באותו הערב ליאם ואני הולכים לצפות ב"ליגת הצדק" ביחד בקולנוע. אני לא יודעת מה אכלתי שגרם לי לבחילות חצי שעה בתוך הסרט עד סופו, אבל הקאתי את כל הנשמה שם בשירותים בקולנוע ונשארתי בחוץ לקראת הסוף. ביקשתי מליאם שיוריד אותי בבית ובעיקר לא רציתי שיראה אותי מקיאה בלי סוף. זה לא הכי נעים (למרות שהוא ראה אותי מקיאה בבית חולים אחרי התאונה שעברתי בגללו).
למחרת הוא מגיע לבקר אותי ומוצא אותי במיטה עם כוס תה צמודה. "אמא שלך אמרה לי שאת סחוטה." הוא מתיישב על קצה המיטה, והאצבעות שלו מטיילות לי על הפנים. "את בסדר? איך את מרגישה?"
"יש מצב שירדתי במשקל, לא?" אני מרגישה כל כך חלשה בתכלס.
הוא צוחק. "העיקר שחוש ההומור המשוגע שלך לא יצא החוצה כמו האוכל גם. היה כואב לי אם היית מקיאה גם אותו."
אני מושיטה יד אל הכוס שלי. "אני חייבת לשתות ומפחדת להקיא שוב."
"מתי הקאת פעם אחרונה?" את היד השנייה שלו הוא שם מעל הבטן שלי, רק שהפוך העבה שמעל מפריד.
"רבע שעה לפני שבאת. אמא שלי אומרת שאני נלחמת במה שאין." אני מפהקת. "לא ישנתי טוב בלילה."
"תעשי מקום."
"אני מסריחה ואתה תדבק."
"הקאות זה לא מדבק ועל סירחון אפשר להתגבר." הוא עכשיו מזיז לי את הרגליים. "יאללה, עופרי. אני אלך לישון איתך קצת."
אנחנו שוכבים ביחד במיטה שלי, מכוסים בפוך. ליאם מדי פעם מכריח אותי לשתות מהתה. אני קרובה לשאול אותו על מה שתומר העלה אתמול ועל מה שהוא עצמו העלה, כשהוא מתחיל לדבר על לונדון.
"עוד חודש בזמן כזה, אנחנו נהיה בדרך למשחק של צ'לסי."
"איך אני אעלה על מטוס ככה?" אני מרגישה את התה עולה לי בגרון.
ליאם צוחק. "את תהיי בסדר. אני די מתכנן הכל, שתדעי. אני מכיר את לונדון כי טוב. את צריכה באמת להרגיש טוב ובעיקר ליהנות. אני אעשה לך סיור מאוד תיירותי עם כל האטרקציות."
"בלי סרטים יותר. אולי אני ככה מהפופקורן." אני מתחילה לנשום עמוק.
ליאם מסובב את הראש אלי, ולא נעים לי שאולי הוא מריח את הפה שלי. "טוב."

רק ששבועיים אחרי "הטוב" של ליאם, הוא גורר אותי איתו ל"קוקו" של פיקסאר ביס פלנט איילון. מזל שהיה לי טישו בתיק, כי הוא התייפח 3/4 מהסרט. למען האמת? זה היה ממש מתוק. העיניים הכחולות שלו היו שבריריות וכשהאורות מעלינו נדלקו בסוף הסרט, הוא מיהר לנגב אותן עם השרוולים של הסווצ'ר שלו, כאילו זה לא בסדר לבכות.
"הביתה?" הוא שואל כשאנחנו נכנסים לרכב שלו.
אני מהנהנת כאישור. "לבית שלי." הבטחתי לנועה שמחר כשאתעורר אעזור לה בשיעורי הבית במדעים.
"תיכף כבר לא אצטרך להחזיר אותך הביתה."
אני מתעוררת תוך רגע לחיים, עם כמה שהייתי עייפה. "חשבתי ששכחת."
"ממש לא. הבטחתי לך." הוא נשמע אמין. "הייתי צריך את הספייס שלי פשוט."
אני מסתכלת על השעון שברכב. אוטוטו ה1/12 מתחלף כבר ל2/12. "דצמבר הגדול מתחיל," אני ממלמלת.
"הוא יהיה חודש בלתי נשכח." ליאם משלב את כף היד שלו בשלי.
"כל עוד לא תזרוק אותי בביג בן," אני משיבה בחצי חיוך.
הוא דווקא מחייך חיוך מלא וגם צוחק. "לא אזרוק אותך, אבל גם לא תהיה הצעת נישואין."
אני צוחקת גם ומתחילה לדמיין את הנוף האפור והקר של בירת אנגליה ואותי ואת ליאם הולכים יד ביד באוקספורד סטריט כמו אותם זוגות מאוהבים באינסטגרם. רק שיש משהו אחד שמפחיד אותי. משהו שקצת גדול. מה יקרה עם הדוב יעלה איתנו למטוס? או יחליט שבא לו לבקר בלונדון בדיוק כשאנחנו שם? מה עושים בכלל כשהוא מגיע וחיבוק שלי לא עוזר? כל כך הרבה שאלות, ואין לי אפילו תשובה אחת.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
עולמי לוי
עולמי לוי
פליז המשך בקרובבב
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
מנסה שיעלה כמה שיותר מהר
אין לי השראה
הגב
דווח
guest
מתי ההמשך??❤️❤️
הגב
דווח
טען עוד 15 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 111
להילחם בשבילו- פרק 111
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 66
יש לי הכל- פרק 66
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק אחרון
יש לי הכל- פרק אחרון
מאת: שלכת כותבת מהלב
הרפתקאות
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
אתה זוכר את הפעם הראשונה?
אתה זוכר את הפעם הראשונה?
מאת: שקד מיכאל
הסקס הקבוע שלי
הסקס הקבוע שלי
מאת: Yarden Feiner
את יורדת או אני?
את יורדת או אני?
מאת: E .C
סיפורים אחרונים
לשחות עם דולפינים
לשחות עם דולפינים
מאת: אביטל סיאני
עולם של ילד
עולם של ילד
מאת: Whatever I Think
אני אוהבת אותך.. מרחוק..
אני אוהבת אותך.. מרחוק..
מאת: חיים רק פעם אחת
חבקי אותי חזק פרק 31
חבקי אותי חזק פרק 31
מאת: Maya B
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan