כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 3

להילחם בשבילו- פרק 42

ונשארתי די לבד

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 74

פרק 42: לרוץ קדימה

אנחנו בדרכים מעל שעה ולמען האמת הנסיעה הזו מתחילה להימאס עלי. אולי הייתי צריכה להישאר בבית. לא אולי. בטוח.
היינו כבר שנינו, ליאם ואני, על הכביש הזה כשנסענו וחזרנו מהקיבוץ בו גרה המשפחה של יונתן ביום הזיכרון. ליאם בכלל לא נראה לי מרוכז בדרך, הוא רק מפטפט (די עם עצמו) על החזרה לשגרה למירוצים השונים והוא מקווה שהוא מספיק בכושר כדי להצליח את ריצת עשרת הקילומטרים בזמן טוב. התלוויתי אליו בעיקר בתור נושאת הכלים, כלומר הציוד שלו. הוא מעמיס עלי את התיק בשנייה ששנינו יוצאים מהאוטו. את החולצה הוא אסף כבר לפני, והוא די מוכן. והנה הוא פוצח במתיחות.
אני מתיישבת על גדר אבנים באזור החניון וצופה במתחרים מתחילים למלא את האזור. השעה שש בערב, תיכף תתחיל שעת הדמדומים, והאוויר קר, אבל קור של חולצה ארוכה דקה בינתיים.
"את חייבת להיכנס לחיידק הזה של הריצה גם." ליאם פתאום עומד מולי ומותח את זרועותיו הארוכות אל על. "את מפסידה."
"חיידק?" אני מגחכת. "אני בריאה, הכל טוב."
"אמנם המלצורים עושים לך שרירים בידיים, כן?" הוא מחייך ומפגין כמו פופאיי את שריר הזרוע החסון שלו. "פשוט אני חושב שאם תרגישי את האדנרלין שאחרי, תדברי ותחשבי אחרת."
אני מעלה זיכרון מימי חטיבת הביניים. "פעם רצתי מבחן ביפ, יעני כמו שחקן כדורסל שרץ במגרש הלוך-חזור ונשארה רק עוד הקפה אחת. כלומר פעם הלוך- פעם חזור. המורה אמרה שהיא לא מוותרת לי כי אני היחידה שנשארה. אני חושבת שעמדתי למות. נגמר לי האוויר, נהייתי אדומה. אחר כך שכבתי על הרצפה איזה שעה. יש אגב מצב שהיא ויתרה לי כי אני חושבת שהייתי צריכה לעשות ארבע."
הוא משועשע. "לרוץ קילומטר וחצי את לא תצליחי נגיד?"
"יש לך כאילו כבר תוכנית?" אני זוקפת גבה.
הוא מחקה אותי ומרים את הגבה שלו. "גם אני יכול, את לא מיוחדת."
עכשיו אני מרימה את שתי הגבות. "שעות של עבודה."
הוא צוחק. "בשביל לרוץ קילומטר וחצי לא צריך להתאמץ."
"אתה לא מוותר אתה." אני משלבת ידיים. "איפה יש בכלל מירוץ של קילומטר וחצי? ואיך אתה לעזאזל יורד מעשרה לאחד נקודה משהו? זה בערך 80% פחות ממה שאתה עכשיו."
הוא משותף ומתחיל למתוח את הרגליים. "אני אוהב את זה שהראש שלך כבר מוכן לפסיכומטרי."
אני מגלגלת את העיניים. "יופי, ליאם."
"בקיצור, יש בתחילת נובמבר בגני יהושע את "מירוץ בצבע" של עמותת נט"ל. שמעת עליהם פעם?" כשאני מנידה את הראש, הוא ממשיך, "הראשי תיבות זה 'נפגעי טראומה על רקע לאומי'. אני רץ את המסלול של החמישה קילומטרים, הכי חפיף וקליל. המטרה עצמה היא ההשתתפות והעלאת המודעות לפציעה השקופה, צלקת שקופה, איך שלא תבחרי לקרוא לזה. זאת מטרה מאוד חשובה, לדעתי ובשבילי לפחות. אני גם הרי נמנה עם הפגעים בגלל הפוסט טראומה שלי."
"אחשוב על זה."
"נהדר, זה אומר ששכנעתי אותך." הוא שוב מחייך. העיניים שלו מוארות, ואני כולי מוקסמת. הוא מושיט יד ועוזר לי לרדת מהגדר, ואנחנו מתחילים ללכת לכיוון קו הזינוק.
***
אני מתמקמת באזור קו הסיום תוך כדי שאני מניחה שליאם צריך להגיע ברבע שעה הקרובה. חתיכת הליכה, אבל לפחות לא הלכתי לאיבוד. אני מוציאה את הנייד מהתיק שלי אחרי שהספקתי לשמוע כל הדרך לכאן אינספור צפצופים ובודקת מה כבר קרה. ואז הלב שלי נופל לתחתונים כשאני מגלה בקבוצה של המשמרות כמעט 30 הודעות כשהראשונה היא מקובי.
"עובדים יקרים שלי!
רובכם כאן ותיקים, ואתם מזמן הפכתם להיות המשפחה הנוספת והגדולה והשמחה שלי. גם במשפחות הכי טובות צריך לעזוב את הקן ולהמשיך הלאה. אני עוזב בסוף החודש את המסעדה כדי להתחיל בפרק הבא בחיים שלי ומזמין אתכם למסיבת פרידה ב-27.10 אצלי בחצר. לא יהיה על האש- אל דאגה"
.
רב התגובות הם אימוג'ים בוכים ויש אינספור מילים שמביעות עצב. כולם עצובים. גם אני.
אני מרימה את הראש לרגע מהנייד וקולטת את ליאם בדיוק מתקרב אל קו הסיום, נותן את הספרינט האחרון שכוחותיו מאפשרים לו. אני מוציאה במהירות את חטיפי האנרגיה שלו מהתיק ורצה לכיוון העמדה.
"לא הכי וואו, אבל אני בסדר. חזרתי לעצמי יותר מהר משחשבתי." הידיים שלו על המותניים והוא כולו מתנשם. אני מביאה לו בקבוק מים נוסף מהעמדה אחרי שהוא מרוקן את שלו בכמה שלוקים מהירים. לא לגימות, שלוקים ענקיים.
"איך אתה לא רועד אחרי ריצות?!" אמנם לא למדתי עיסוי או משהו, אבל אני משתופפת ומתחילה לעשות לו מסאז' בשריר השוק הימני. הוא כולו קשה וחזק ובעיקר יציב.
"מה את עושה?" הוא מסתכל עלי עכשיו מלמעלה. "את לא צריכה לעשות את זה."
"אני בלי רישיון ואתה צריך לנהוג חזרה הביתה אז תן לי לעשות את המעט כדי שהשרירים שלך ישתחררו מהר." אני מעלה טיפה את כפות הידיים לכיוון הברך ואז לשריר התאומים שלו וממשיכה ללחוץ.
הוא מובך מכל זה. "תפסיקי, עופרי. אני לא רוצה לדעת מה אנשים יחשבו."
אני קולטת אותו. "אתה עם מכנסיים, מה הם כבר יחשבו?"
"זה נעים, התחושה שלך היד שלך, המגע שלך." הוא מושיט יד ומלטף לי את השיער כאילו הייתי כלבלב. "יאללה, מספיק."
"חכה, לא צריך לקפח את הרגל השנייה." אני מנסה לייצב את עצמי כדי לא לאבד שיווי משקל ומעבירה את הידיים אל מתחת לברך השמאלית שלו.
עוד לא עוברת שנייה, והוא כבר משתופף גם. "השריר שבלשון שלי רוצה עיסוי גם." הוא באמת מוציא לשון.
אני פותחת פה ובולעת את הלשון שלו שמתאחדת עם שלי בפה שלי. יש לו טעם מזעזע של חטיפי האנרגיה והוא כולו מזיע. כבר התרגלתי.

ליאם מצליח לשכנע אותי להישאר לישון אצלו כשאנחנו עוצרים באיזשהו בית קפה בדרך. "תודיעי לי אם באמת את תרוצי בימים הקרובים, סבבה? ההרשמה נגמרת לדעתי בסוף השבוע הבא ואני צריך גם לאסוף את הערכות... קיצר, תחליטי מהר."
"בסדר, אני ארוץ." אני מניחה את התפריט בצד. "קילומטר וחצי לא יהרגו אף אחד."
הוא השאיר את המגבת ספוגת הזיעה באוטו, אבל עדיין משתמש במפיות כדי לנגב את מה שנשאר באזור המצח. "אני כזה מסריח, מקווה שהמלצרית לא תברח ממני."
"יש לך מלצרית פרטית." אני מעבירה יד על הברך החשופה שלו.
"גם מעסה פרטית." הוא מצמיד את הכיסא שלו לשלי ושם את היד שלו על הגב שלי. אני חוטפת צמרמורת תוך שנייה. "רוצה להמשיך היום בלילה אחרי שאתקלח? הגב שלי ישמח."
"סבבה." אני פוזלת אל הנייד ששוב מצפצף. ושוב. ושוב.
"סבבה כי את רוצה או כי... רגע, מה הסיפור עם הפלאפון? מי שולח לך הודעות כל רגע?" הוא רוצה לתת לי את ספייס, אני רואה על הפנים שלו. יובל במקרים כאלה היה דוחף את הפרצוף לתוך המסך, הוא שומר מרחק.
אני מראה לו את הקבוצה. "קובי עוזב בסוף החודש."
"את באמת נראית מצוברחת." הוא משלב את כף היד שלי בשלו ועם השנייה לוגם, הפעם לוגם, מכוס הקפה ההפוך שלו.
"מעניין איך תראה המסעדה בלעדיו," אני ממלמלת כשבדיוק המלצרית מגיעה עם הרביולי שמנת פטריות שלי. "היא כאילו הלב שלו."
יש משהו במבט של ליאם, שהוא בעצם תגובה למה שאמרתי, שחודר לי עמוק לנשמה. התיאבון שלי נסתם אחרי שתי חתיכות בגללו, ומזל שליאם עצמו רעב ומתנדב לחסל את המנה שלי. אני יודעת מה הוא רוצה להגיד, אני יודעת מה הוא חושב. השקט הזה ששנינו נמצאים בו ומסתווה כביכול ככה בגלל ששנינו אוכלים מעיק עלי. בא לי להגיד לו שיפסיק עם זה. אני כמובן לא עושה זאת ופשוט מעבירה את האצבע הלוך-ושוב על הצלקת שיש לו באזור שורש כף היד עד שאנחנו חוזרים לדירה שלו.

כששליח הפיצה מגיע אל החצר האחורית הענקית בבית של קובי, כולנו מתנפלים על המשולשים החמים כאילו לא ראינו אוכל בחיים. קובי עצמו מחכה עד שנסיים להעמיס על הצלחות שלנו את הפיצות ואז מספר לנו סוף סוף על הצעד הבא שלו.
"אני הופך להיות שותף בחברת קייטרינג עם שעות גמישות ומשכורת מתגמלת. אתם לפעמים חושבים שאני כמוכם הצעירים, יכול להיות במסעדה עד חצות. זה נכון, לפעמים. אני בכל זאת, לעומתכם, אבא לשתי בנות והבייבי השלישי בדרך. הגעתי למסקנה שאני חייב עבודה שלפחות חמישה ערבים בשבוע אני בבית. אצלנו במסעדה העומס מתחיל רק בצהריים ונמשך אל תוך הערב, אתם יודעים את זה כבר. בעבודה, בעצם בחברה, שמצאתי עובדים חמישי ערב וגג רביעי, תלוי בעונה. אשתי מאוד מרוצה מהסיפור שפתאום יהיה לה בעל בבית שיעזור ולא יחזור עם ריח של גריל." הוא מסתכל לכיוון הבית ומוציא לרגע לשון, מה שגורם לכולנו לצחוק. "שלא תחשבו שקל לי לעזוב. אני נמצא במסעדה הזו כבר חמש, בדצמבר בעיקרון שש, שנים. יצא לי לנכוח באשכרה שתי חתונות, אינספור בריתות ובר מצוות. ערבי גיבוש, יציאות, מה לא קרה לנו בתקופה הזו? אפילו יצאו לנו גם זוגות לחיים מהמסעדה."
כשהמבט שלו נפגש עם שלי, אני מחייכת במבוכה. משהו בי רוצה להשפיל את המבט כשאני יודעת שבוהים בי, כי במקרה שלי זה תרתי משמע, אבל אני לא עושה זאת.
מלכי, שיושבת צמוד אלי, משלבת את הזרוע שלה בשלי. היא נראית מתוחה קצת ומקבלת מקובי קריצה כשהוא מדבר על התחלות חדשות שהן משהו הכרחי בחיים. כולם פתאום נשמעים כמו ליאם. ואפרופו ליאם, אני באמת צריכה לעדכן אותו מתי לבוא לאסוף אותי. יש לו קטע כזה לאחרונה שהוא מתעקש לאסוף אותי ולהחזיר אותי ממקומות אם אני ישנה אצלו, כאילו בחיים לא השתמשתי בתחבורה ציבורית לפני.
"מזל שאת נשארת איתי לפחות." אני נותנת עוד נגיסה בפיצה שלי ומחפשת את כוס הקולה על השולחן. איפה זאת עם סימן הליפסטיק הוורוד? הנה!
"בואי רגע לצד," מלכי לוחשת וקמה.
"מה? למה?" דווקא נוח לי על השטיח כאן כשהרגליים על הפוף.
"בואי, נו." היא נשמעת חסרת סבלנות.
אני משאירה את הפיצה ליד הפוף כאילו מסמנת טריטוריה שהוא שלי כשנשוב. את הכוס אני לוקחת איתי ומתחילה ללכת בעקבותיה אל השביל הצר שמפריד בין החצר לחניה. אני רואה את האורות דלוקים בבית של קובי כשאני נשענת על אחד העמודים. "מה קרה? את מלחיצה אותי."
"הוא לא סתם קרץ אלי, עופרי." היא מרצינה. "את האמת... קשה לי עם זה גם, שתדעי. אני חשבתי לספר לך עוד כמה ימים."
אני לא מבינה כלום. "מה? מה קרה?" בהתחלה אני חושבת שקובי לוקח את מלכי איתו לחברת הקייטרינג ואמר לה להודיע לי גם או משהו. מסתבר שאני מאוד רחוקה מהמציאות.
"אני עוזבת גם, עופרי. אני נכנסת לשנה האחרונה בלימודים וחייבת להתחיל לתת את כל כולי." היא נמנעת מלפגוש את המבט שלי.
"אז תעבדי פחות," אני אומרת את מה שהסטודנטים במסעדה עושים.
היא מחייכת חצי חיוך. "זה לא כזה פשוט."
אני פתאום מבינה שזה די סופי. מלכי החליטה שהיא עוזבת אותי. נשארתי די לבד בעצם שפשוט בא לי לבכות ולהקיא בשיחים את מה שאכלתי. יש משהו מאיים בהישארות לבד. "מצאת משהו אחר?" אני שואלת בדריכות.
"סוג של. כאילו, כן. שעות יותר מסודרות ויותר כסף. אני עוזבת בסוף החודש." היא בוכה. "אני לא מאמינה שאני בוכה כי אני עוזבת עבודה שידעתי שהיא זמנית."
"אז רצית לספר לי באותו יום שאת עוזבת?" אני הולכת צעד אחורה דווקא שהיא מתקרבת אלי. מה קורה לי?
"יש לנו עוד ארבע או חמש משמרות ביחד. רציתי לעשות את זה פרטי יותר, פשוט קובי הרים לי להנחתה ו..." היא מסתבכת במילים שלה ומושכת באפה. "ובנינו, מי אוהב פרידות? אני שונאת אותן."
"מלכי, עופרי!" רוי מגיע אלינו בריצה ודי מבהיל אותי להתחשב בעובדה שקצת חשוך כאן. "יש כדורי שוקולד ועוגות, בואו. עופרי, קובי אמר שהוא הביא את עוגת השוקולד החמה שאת אוהבת."
את האמת? אני לא רעבה בכלל. אני מכריחה את עצמי לשתות מהקולה כדי שהבחילות יעברו. בא לי פשוט לשכב במיטה ולקוות שבבוקר התחושות יהיו פחות מאיימות. נהייתי כמו ליאם, צריכה את הבוקר כדי להרגיש טוב יותר. אוי, עדיין לא שלחתי לו הודעה.
מלכי מחבקת אותי כשרוי מתרחק חזרה לחצר. "תעזבי אחרי הפסיכומטרי שלך. כאילו... תראי איך הבעלים החדש יהיה עם זה שתרדי לכמה משמרות בשבוע. הוא לא מכיר אותך, יש מצב שהוא לא יבין כמו שקובי."
יש משהו מלחיץ בדברים שלה ואני מהרהרת בהם כשאנחנו חוזרות לחצר גם. אני מתרחקת מהקינוחים כדי לא לחטוף בחילה ומחכה שהוי בווטסאפ יהפוך לכחול, משמע שליאם יראה שכתבתי לו להגיע.
"סיפרת לה?" קובי שואל את מלכי כשאני מרימה את הצלחת שלי וזורקת אותה לפח כבר. הם עומדים לידי.
מלכי מהנהנת. "היא תהיה בסדר." אני שונאת שמדברים עלי בגוף שלישי כאילו אני לא נמצאת. מלכי ממשיכה, "תעשה לה טובה ותודיע למחליף שלך, מי שזה לא יהיה, שהיא מתחילה פסיכומטרי בינואר, סבבה? היא גם טסה ללונדון באמצע דצמבר. היא נותנת מעל ומעבר וגם לה מגיעה קצת מנוחה."
"אל דאגה." קובי נותן לה כיף ובא לתת לי גם לי אחד כשהנייד שלי מצלצל. "את, העלמה עופרי הקטנה, הגעת למסעדה רווקה, הכרת אצלי את מי שחשבתי שיהיה חתנך לעתיד, נפרדת ממנו והכרת אצלי! במשמרת שלי! את מי שאולי יהיה בעלך לעתיד." הוא מחויך כולו ומרוצה.
יש משהו בדברים שלו. בעיקר הרבה היגיון להתחשב בכך שאני במסעדה יותר מאשר בבית לפעמים. "אם אכן יהיה כך, נזמין ממך קייטרינג לחתונה."
"בעזרת השם!" הוא מנשק את שתי כפות ידיו ואז מניף אותן לכיוון השמיים. "יאללה, תעני לחתיך שלך."
"עופרי?" הקול של ליאם נשמע כשאני עונה. "הכל בסדר? לקח לך קצת זמן. חשבתי את עם הנייד ביד."
אני שומעת אותו בדיוק טורק את דלת האוטו. "כן, פשוט יש קצת רעש."
"שבע דקות אני שם." הוא מתניע.
אני צופה במלכי מדברת עם אלמוג על עניין הטיפים שמס הכנסה רוצה לעשות איזו רפורמה משנת 2019. הם ממש מתווכחים בלהט. כשהנייד שלי מצלצל שוב, וליאם פה, אני אפילו לא נפרדת מאף אחד. אני יוצאת מהשער ומגלה אותו שעון על האוטו במקום להיות בתוכו. הוא מחזיק לי את הדלת. אויש.
"אני מניח שאת צריכה חיבוק בגלל כל הפרידה הזאת." והוא אפילו לא יודע על מלכי. "בואי." הוא פותח הזרועות שלו, ואני פשוט מניחה את הראש שלי על החזה שלו ומתפרקת. הוא ממש מוחץ אותי ולא אכפת לי.
כשאנחנו נכנסים לאוטו ואני קצת רגועה אחרי שסיפרתי לו שגם החברה הכי טובה שלי במסעדה נעלמת לי תיכף, אני שואלת בהיסוס, "ליאם, אתה חושב שכדאי לי לבקש משירי להכניס אותי לחברה שלה?"
הוא מנצל את העובדה שעכשיו רמזור אדום ונותן לי נשיקה חטופה בשיער, שיורדת למצח ולאף. "את יודעת את דעתי." הוא אוסף את כף היד שלי ומניח אותה על הירך שלו. העור שלו חם, נעים כזה. הוא עצמו לבוש בחולצת טי שירט שחורה ומכנסיים עד הברך בצבע כחול. הוא כבר די מוכן לשינה. "יהיו לנו יותר ערבים ביחד."
"זה גם יותר מדי שינויים בשבילי, אתה מבין? זה מלחיץ." אני מרגישה את הבטן מתהפכת לי.
"לכל אחד יש שלב כזה בחיים." העיניים הכחולות שלו מסתכלות עלי עכשיו דרך המראה. "זאת התבגרות."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
עולמי לוי
עולמי לוי
מתי המשךךך???
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
אשתדל בסוף השבוע הקרוב, בתקווה למחר
הגב
דווח
עולמי לוי
עולמי לוי
בסוף יהיה המשך היוםם?
הגב
דווח
טען עוד 20 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 74
להילחם בשבילו- פרק 74
מאת: שלכת כותבת מהלב
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 93
יש לי הכל- פרק 93
מאת: שלכת כותבת מהלב
אהבה
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
מאת: Omer Levi
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי