כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

מגע אסור 28

במשך חודש כבר אני מרגישה כבולה בשלשלאות... מרגישה בכלא. ואני לא בכלא, ולאף אחד לא מגיע להיות בכלא. אני בחורה בפני עצמה! ואני יכולה לדרוש בטוב שלי... אני יכולה לדרוש אושר, בשביל עצמי. אני יכולה להילחם למען זה. אני צריכה להילחם למען זה...

זה היה בלי שליטה, רגליי לקחו אותו בלי רצוני...
כל ראשי וגופי זועק לי לברוח.
כל ראשי וגופי זועק לי שאני לא אעמוד בזה...
אז רגליי התחילו לקחת אותי מפה.
המלחמה הפנימית שמתחוללת בתוכי, הסערה, החרדה.
אני מרגישה שאני חייבת... אני לא יכולה יותר...
עוד ימים בודדים אני אמורה לעמוד תחת חופה עם עוזיה.
אני לא מסוגלת לעשות את זה...
התגנבתי בשקט בבית והוצאתי שטר מהארנק של אבי,
אני לא מאמינה שהגעתי למקום כל כך קיצוני שאני לוקחת לאבי כסף. הבטחתי לעצמי שאחזיר. זו לא גניבה, אני לא גונבת..
פשוט המצב הנתון גורם לי לעשות צעדים קיצוניים.
אני הולכת לעשות מעשה אגואיסטי כי הנפש שלי לא יכולה לשאת את זה.
אני נוסעת.

אני יורדת במדרגות הבניין במהירות.
מדרגות שלא ירדתי בהן לבד כבר כמעט חודש.
כל פעם שיצאתי מהבית לא יצאתי לבד, וגם כמות הפעמים הן בודדות.
שכחתי איך זה להרגיש חופשיה... שכחתי איך זה להחליט לעצמי מה לעשות ולאן ללכת.
שכחתי איך זה להיות אני... שכחתי מה זה רצון, ותיקווה ומחשבה חופשית. היו רגעים שהרגשתי שאני רובוט, שאני צריכה להישאר רובוט, רובוט מקובע שהיום שלו נראה בדיוק אותו דבר כמו היום שלפניו, והיום שלפניו...
חשבתי שאני צריכה לקבל את זה שאני רובוט,
ולפני שהרגשתי בעצמי מה זה להפעיל שיקול לדעת, מה זה לקבל החלטה לעצמי, כי אני רוצה בה...
לא ידעתי עד כמה זה חסר לי...
לא ידעתי עד כמה חשובה לי לחשוב בעצמי, לבחור בעצמי, לחלום...
וזה לא שבעולמי הקודם לא מכלתי לחלום, היו לי חלומות.
חלומות על בית, על משפחה גדולה... מרובת ילדים...
כל בוקר קמתי ובחרתי להישאר במסגרת חיי, שהייתה אז, הכי מתאימה לי.
וכנראה אם לא עוזיה, שהמעשה שלו הוביל ליציאה שלי מהבית ולהכיר את מה שבחוץ...
הייתי מתחתנת, מאושרת, סביר להניח עם הילד הראשון שלי בדרך... אבל עוזיה כן קרה! הוא קרה! והוא שינה את המציאות שלי.. ושינה את המחשבה שלי ושינה את הרצונות שלי.

במשך חודש כבר אני מרגישה כבולה בשלשלאות... מרגישה בכלא.
ואני לא בכלא... לא עשיתי דבר שמצדיק שאשר בחיים כמו חיי כלא..
אני בחורה בפני עצמה!
ואני יכולה לדרוש בטוב שלי...
אני יכולה לדרוש אושר, בשביל עצמי.
אני יכולה להילחם למען זה.
אני צריכה להילחם למען זה...
כבר כמעט חודש שאני נותנת ל"גורל" להוביל אותי....
אני עכשיו אחליט! מי שלא עוזר לעצמו שלא יצפה שיעזרו לו.
ואני יודעת,
שיהיה לי בית כשר, משפחה גדולה ומרובת ילדים ואת עומר בתור הבעל האוהב שלי שאתמסר לו לכל החיים.
זה האושר שלי, זה הכיוון שלי היום.
זה מה שאני רוצה לראות... ככה אני רוצה לחיות...
ואף אחד, לא יכלא אותי בשלשלאות!
אף אחד לא יגיד לי שאני לא יכולה לחיות את חיי כמו החלום שלי!
אני, רחלי, רודפת אחרי החלומות שלי ומבטיחה להגשים.
אני אמצא פיתרון להכל,
חייב להיות פתרון....
אבל רק אם ארים את הראש ואהיה נחושה אוכל למצוא.
לא ככה שפופה וחלשה.

הרגליים הובילו אותי מעצמם, לפתע מצאתי את עצמי מתחת לבית של עומר....
הראש שלי רץ במהירות כל כך גבוהה שאפילו לא הרגשתי את הדרך לפה... הכל היה מטושטש סביבי...
הייתי חדורת מטרה כל כך ובתוך מחשבותיי שהתת מודע שלי נתן פקודות לגוף והגעתי לכאן. מתחת לבניין של עומר, מתחת לבית שהיה גם שלי.. מסתכלת על חלון המרפסת בקומה העליונה... האור בבית דלוק ונסגר...
הלב שלי דופק כל כך חזק.
משתגע בתוך החזה.
שומעת אותו חזק בתוך גופי שלי שפועם במהירות מטורפת...
הוא היה בבית,
הוא כיבה את האור,
זה אומר שהוא יורד למטה?
או בעצם, הולך לישון.... ?
אני שומעת דיבורים מחדר המדרגות שהולכים ומתחזקים, צעדים מהירים נשמעים מתקרבים.
אני מזהה את הקול של עומר בוודאות,
אבל שומעת עוד רגליים יורדות..
הקול שלו, איך התגעגעתי לשמוע אותו,
הרעד שחלף בגופי... הצורך בו הוא כל כך חזק.
צעדים צעדים,
אני מתלבטת מה לעשות,
אני עומדת בכניסה לבניין, יודעת שאם אשאר שם הוא יפגוש בפניי...
ואני בפניו...
רגליי הובילו אותי לכאן כי כל כך התגעגעתי אליו,
כי לא רציתי לוותר, לא רציתי להפסיק לאהוב.
ניסיתי לשכנע את עצמי להפסיק לאהוב אותו, אבל למה שאפסיק?
למה שאעקור לעצמי את הלב מהחזה ואהפוך לרובוט שקשור בשלשלאות...
אלוהים,
מה אעשה,
הוא עוד שניה מופיע מולי.....

"אההה" הבטתי באסתר שיצאה מפתח הבניין ועיקמה את הרגל במדרגה האחרונה.
"תיזהרי" עומר מחזיק את ידה ועוזר לה להתיישר.
אני מביטה בהם מאחורי הקיר,
ברחתי.
לא יכלתי להתמודד..
אני כנראה פחדנית.
לראות אותו... למה רגליי עוצרות מלרוץ אליו... ?

מסתכלת באסתר ועומר שצועדים בלי לדעת שאני שם,
צבע שיערה של אסתר שונה,
בגדיה ארוכים, מכסים את ידייה חצאית ארוכה מגיעה עד הרגליים שלה ולכפות רגליה אין נעלי עקב.
"מה קורה פה... ?" אני שואלת את עצמי מעט בקול.
מתקדמת קצת ויוצאת מאחוריי הקיר כשאני צופה בהם מתרחקים,
הוא פותח לכבודה את הדלת, והיא גולשת לתוך הרכב.
"ממתי הוא נוסע ברכב?"- שואלת את עצמי שוב.
למה אחותי בבגדים צנועים?
מה אחותי עושה אצל עומר?
לאן... הם נוסעים?

"אסתר!"- קול קורא לי מאחוריי.
אני מסתובבת,
הוא התכוון אלי?
"רחלי...."

_________________________________

שבת מבורכת לכולם! ❤❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

. . עקוב אחר .
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
odeya p
odeya p
חייבת המשך...!!!
הגב
דווח
עולמי לוי
עולמי לוי
מתי המשךךך
הגב
דווח
odeya p
odeya p
מבינה שיש לך לחץ והכל אבל חייבת המשך
הגב
דווח
טען עוד 22 תגובות
כותבי החודש בספרייה
. .
מגע אסור 31  (פרקים חדשים)
מגע אסור 31 (פרקים חדשים)
מאת: . .
יש לי משחק חדש ללמד אותך
יש לי משחק חדש ללמד אותך
מאת: . .
מגע אסור 29
מגע אסור 29
מאת: . .
השקט הזה ימשיך לנצח
השקט הזה ימשיך לנצח
מאת: . .
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D