כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

מגע אסור 27 (פרקים חדשים)

שבעוד שבוע מהיום.... אפרד מהזיכרון של המגע של עומר לתמיד.

ההכנות לחתונה היו בעיצומן, כבר נסגר אולם, יש כבר שמלת כלולות, כזו עם שלוש שכבות בד, כבדה אטומה, סגורה עד חצי צווארי, מכסה עד כפות ידיי.
השמלה תלויה בקולב על ארוני, מול פניי, מזכירה לי יום יום כמה הרגע מתקרב.
קיבלתי בחילה רק מלראות את השמלה הזו כל פעם שהתסכלתי עליה.

כשאמא שלי ציוותה עלי למדוד אותה והרגשתי אותה כל כך סגורה עלי, כל כך חונקת.
הדוקה בכל גופי, הרגשתי כאילו הלבישו אותי בכותונת משוגעים, כאלה ששמים בשביל שלא יוכלו לזוז.
הרגשתי את האוויר ניגמר לי בריאות,
הנשימה שלי נעשתה לא סדירה, מעורפלת.
אסתר הייתה איתי ברגע המדידה, וצעקה על אמא ועל התופרת שחייבים להוריד אותה ממני,
"היא לא נושמת!" היא צרחה, כשכמעט איבדתי הכרה בחנות היא כבר לא התייחסה לבקשה של אמא שלי להתעלם.
היא זינקה לעברי ופתחה בגבי את שכבות השמלה...
הרגשתי הקלה כאשר הרגשתי פחות את לחץ הבד על גופי.
ראשי החל להסתחרר ורוק החל להצטבר בפי, בלעתי אותו במהירות אך הרגשתי אותו מציף את גרוני פעם אחר פעם,
בטני התפתלה... הרגשתי בחילה עולה מבטני ועומדת לפרוץ החוצה, החוצה על המוכרת שמולי...
ניסיתי להזיז בידיי, הרגשתי כמו בחורה שטובעת שמסמנת שיעזרו לה.
"להקיא...."- הצלחתי להגיד בין רוק לרוק שבלעתי.
אסתר ישר עזרה לי להתרומם וללכת לכיוון השירותים,
המוכרת מיהרה לתלוש מזרועותיי את השמלה וזעקה, "השמלה, השמלה! לא על השמלה!"-
אסתר החזיקה את שיערי למעלה כשפניי לפי האסלה,
הצלחתי להחזיק בפנים עד הרגע הזה.... והכל השתחרר ממני..
הרגשתי חסרת אונים, חסרת כוחות, מוטשת.
המוכרת מילמחה בכעס מאחוריי ואסתר צעקה לה "תסתמי! את לא רואה את המצב שלה .."-
אמא שלי הייתה אובדת עצות,
"אם השמלה התלכלכה אתן לוקחות אותה!"- המוכרת הצהירה.
אמא שלי ענתה בבושה, "ניקח אותה"-
הרמתי את ראשי מהאסלה כשהרגשתי שהוצאתי הכל..
אסתר עזרה לי להתרומם ולשטוף את הפנים.
טעם של גועל היה לי בפי, גרגרתי מים בפי וירקתי שוב ושוב כדי להעביר את הטעם הנורא של הקיא.
אסתר הרימה את פניי והסתכלה עלי, החזיקה בראשי ואמרה "הכל בסדר, את בסדר"- המוכרת ישר קפצה לעברינו להסתכל על הנזק שגרמנו לשמלה שכל כל הייתה חרדה עליה.
"היא התלכלכה!" הצהירה המוכרת בקול.
אסתר :"זה רק מים שנזלו עליה כששתפנו לה את הפנים!"-
"אתן הרסתן לי את השמלה אז אתן תשלמו עליה!"-
"גם ככה שמלה מכוערת..."- סיננתי וכנראה שלא כל כך בשקט.
"זה עובר כל גבול של חוצפה"-
"אנחנו נקנה אותה"- אמא שלי ענתה בשקט כולה מובכת מהסיטואציה. מנסה להרגיע את המוכרת.
אסתר עוזרת לי להוריד מעצמי את השמלה...
אני לא כל כך יציבה, אבל עצם זה שהשמלה לא עלי כבר עושה לי טוב יותר.

אני מתבוננת בשמלה שתלוייה על הארון שלי, באמת יש כתם קטן מעל החזה שנשאר, מסתכלת בשנאה.
רוצה לקרוע אותה לגזרים, רוצה לשרוף אותה!
אני בכלל לא אצליח ללבוש אותה....
אני כל כך שונאת אותה,
שונאת את עצמי על המצב המקולל הזה,
שונאת את החדר הזה,
שונאת את הבית הזה,
שונאת וכל יום שעובר השנאה בתוכי גדלה... הפחד המשתק הזה שמשתלט לי על הגוף.
אני בקושי מתפקדת,
אני לא רוצה לזוז מהמיטה. אין לי כוח לא לדבר ולא לתת תשומת לב לאף אחד.
את אביה העבירו מהחדר איתי, מאז ששמעו את השיחה שעשינו בלילה. ניתקו אותנו לחלוטין.
אני מרגישה שבכל פעם שאני מנסה להתקרב ולדבר ישר מופנים אלי מבטים מאיימים. אז כבר הפסקתי לנסות.
הפכתי למצורעת. הפכת למפלצת בבית שלי.
איך זה קרה שהפכתי לממפלצת בבית שלי?
איך אחרי מה שקרה אני מרגישה שכולם מצפים שאהיה בסדר ואקבל את הסיטואציה כמו שהיא, שאקבל את זה שאני הולכת להתחתן עם עוזיה לא מרצוני,
שאני הולכת להתחתן עם עוזיה כי הוא סוחט את המשפחה שלי,
שאני הולכת להתחתן עם עוזיה, הגבר שהרס לי את החיים
ומקריבה את המשך חיי בשביל שאחותי הקטנה לא תיפגע....
איך זה שמתייחסים אלי כמו מצורעת שהביאה את זה על עצמה.
איך הם מתייחסים לזה כאילו ככה זה אמור להיות? .

מעמד המשפחה שלי הלך ועלה אחרי שהודיעו על האירוסין שלי עם עוזיה, אבא שלי קיבל הרבה כבוד בבית הכנסת,
ועם אמא שלי חזרו לדבר ברחוב,
כבר לא מחרימים את אביה...
כאילו חייהם של כולם הסתדרו.... ומה איתי? מה עם חיי? שכחתם אותי?!
אלוקים, אתה שכחת אותי?
זה בגלל שהלכתי ממך כל כך רחוק?
זה עונש על זה ש... ש..
אני אפילו לא מסוגלת להגיד את זה עכשיו מהפחד שזה עונש מפני שנתתי לגבר לגעת בי...
שחשפתי את עצמי מול גבר, שהוא היה חשוף בפניי..
שנתתי לייצר להוביל אותי
שנתתי לתחושות שבגוף להתפשט ואיפשרתי לזה לקרות?
שרציתי שזה יקרה?

יכול להיות שאני מקבלת עונש, על דבר טהור כמו עומר?
כל פעם שעומר עולה לי לראש זה כמו אוטומט, ישר צצה דמעה בעיני, ישר הצביטה הצורבת הזו בחזה.
אני מנסה להרחיק אותו ממחשבותיי, לנקות אותו מחיי....
אני לא יכולה עוד לשאת בגעגוע אליו
אני לא יכולה יותר ימים שלמים לשמוע את קולו בתוך ראשי,
לנהל איתו שיחות דמיוניות... לדמיין שהוא בא ומציל אותי.
לדמייו שהוא מגיע וחוטף אותי ובדרך אנחנו הורגים את עוזיה ונוסעים לעבר השקיעה באושר וחיוך....
או כל תסריט אחר...
הראש שלי כבר הוצף בתסריטים.
וכשאנחנו מגיעים לחוף בשקיעה שהכל כבר עבר...
אני מתחילה לדמיין שאנחנו נהפכים לאחד.
שהוא מסתכל בי במבטו המטורף שתפס את עיניי כבר מהפעם הראשונה,
שהוא מחזיק בראשי ומחייך את החיוך המרגיע שלו ושואל.. "את מוכנה?"- כי הוא תמיד שואל לפי שעושה.
תמיד בדמיוני כשהייתי מגיעה למילה "כן"- הייתי קוטעת את המחשבה.
מחזיקה את עצמי בכאפה למציאות.
בוהה בשמלה עם כתם הקיא שליכלך אותה ומבינה שהמציאות שלי לגמרי אחרת.
אני חייבת להפסיק לפנטז את זה....
אני חייבת להפסיק לדמיין את זה,
כי יום עובר ועוד יום וכלום לא קורה!
אנחנו שבוע מהחתונה וכלום לא קורה..
אני מרגישה שאין שום כוח או מעשה שיכול באמת להציל אותי מכל התהום הזה שנקלעתי אליו. מהגורל האכזרי הזה שלא עוזב אותי. אני צריכה להשלים עם זה שזהו גורלי, שככה יראו חיי...
שמעוד שבוע בדיוק.
אני כבר לא יהיה בבית הזה,
שמעוד שבוע בדיוק הסיוטים שלי יהפכו למציאות,
שבעוד שבוע מהיום.... אפרד מהזיכרון של המגע של עומר לתמיד.

___________________________________________

הייי לכולכם... העלתי בנתיים חלק אחד מהפרק שתכננתי
כי החלק השני עוד לא גמור...
אתם מחכים המון זמן, אני יודעת.
תנסו להבין גם אותי, אני באמת בלחץ היסטרי ביומיום שלפעמים לא מאפשר לי פשוט להתנתק ולכתוב.

שמחה על מי שעדיין נשאר וקורא אותי.
אוהבת את כולכם! מודה לכם על כל הפירגון והאהבה...
אין עליכם ❤❤
בהמשך היום יעלה החלק השני...
בנתיים יום נעים (-:

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Shir Shir עקוב אחר Shir
שמור סיפור
לסיפור זה 12 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
זה עצוב מידי . למה את קורעת לי את הלב ??
הגב
דווח
Shir Shir
Shir Shir
)-:
מלא לבבות אלייך❤❤❤
הגב
דווח
שלומית קאסה
שלומית קאסה
יהיה פרק היום?
רצחת אותי מרוב מתח
הגב
דווח
טען עוד 25 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
מאת: Omer Levi
מומלצים מהמגירה
כבר מזמן זיינת את הלב שלי
כבר מזמן זיינת את הלב שלי
מאת: Kipod Kipod
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף