כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

עיניים של לוחם- פרק 4

שחור, לבן ומה שביניהם

המכונית נעצרה מול שער ברזל גדול שלידו עמדו שלושה שומרים, ושלא לדבר על כך שהיו עוד שומרים ליד שאר הגדר, חוטי טייל, מצלמות, ומגדלי פיקוח מסביב. השער נפתח אחרי כמה שניות, והמכונית המשיכה עד שחנתה בתוך מוסך ענק. בלונדי הביט בי. "את בסדר?" הוא שאל.

ברצינות?! איך לעזאזל אני יכולה לומר לו את האמת כשיש לו אקדח טעון ביד?!

לא עניתי לו, הבטתי בבירכי, רועדת. הוא נאנח ויצאה מהמכונית, משאיר את הדלת פתוחה בשבילי כדי לצאת אחריו. יצאתי בהיסוס מהרכב, לא בטוחה מה לעשות עם עצמי. עוד שני בחורים יצאו מהמושב הקידמי ומושב הנהג. זה היה הבחור המקועקע והאחד הגבוה. "בואי אחריי." הבחור המקועקע אמר, וכך עשיתי.

***********

הם הושיבו אותי על כיסא מול שולחן עבודה. היו שם ערימות של דפים ותיקיות. הקירות היו לבנים וכל הרהיטים היו או שחורים או אפורים, מלבד כמה ציורים שהיו תלויים על הקירות. אחד היה ציור של האסכולה של... אה... אפלטון זה היה? ולא רחוק ממנו עוד ועוד ציורים ממיתולוגיות שונות ואירועים היסטורים. אחרי כמה דקות, הדלת נפתחה. הבטתי בבחורים שעמדו מולי, מאחורי השולחן. "את יכולה ללכת." הם אמרו והרמתי גבה. "אתם מודעים לזה שנעלתם אותי כאן לרבע שעה ושאין לי מושג איפה אני, נכון?" אמרתי. הם הביטו אחד בשני. "אנחנו יכולים לתת לך טרמפ אם תרצי." בלונדי אמר. שקלתי את זה. מצד אחד, לבחור יש אקדח על המותן. אני לא רוצה להיות עם מישהו שיכול להרוג אותי כשבא לו. אבל מצד שני, השעה מאוחרת ואמצע הלילה. מי יודע כמה אנשים ואילו אנשים מסתובבים ברחובות ברגע זה ואני לא יודעת אם אותם האנשים מהתקרית מקודם עדיין נמצאים ליד הפאב.

"אני אשמח"

************

קפצתי על המיטה שלי ונאנחתי. פתחתי את הטלפון. שש שיחות שלא נענו מאחי הגדול דוד, חמש עשרה שיחות מאור ואבי ועוד שלוש שיחות מאמא. לא באמת היה לי כוח להתעסק איתם, אז סגרתי את הטלפון ושמתי אותו על השידה ליד המיטה.
התגלגלתי על גבי והבטתי בתקרה.

מה יקרה מחר?

*********

בבוקר קמתי לקול הרינגטון של הטלפון שלי. לקחתי את הטלפון מהשידה ליד המיטה מבלי לקום. לחצתי על הנקודה הירוקה שהייתה על המסך מבלי להביט בשם. "הלו?" שאלתי בקול ישנוני. "אלי! איפה היית לעזאזל?! קובי ניסה להשיג אותך במשך שעות וגם אמא!" קולו של מיכאל, אחי השני הגדול, צעק דרך הטלפון. "א, תרגע. ב, הייתי אצל חברים והטלפון היה על שקט. רק כשחזרתי הבייתה ראיתי את ההודעות וההתראות אבל אני ממש לא מתכוונת להתקשר למישהו בשתיים לפנות בוקר." אמרתי ופקחתי את עיניי. האור מהחלון סינוור אותי, אבל עיניי התרגלו לאור. "תקשיבי, אמא גם ככה כועסת שאת ברחת מהבית ולאף אחד מאיתנו אין מושג איפה את גרה. לפחות תדאגי לבדוק כל כמה דקות אם אנחנו מתקשרים." הוא נאנח. גילגלתי עיניים. הפעם האחרונה, שכשעוד גרתי בבית, שהיה להם אכפת איך אני הייתה כשהכנתי עוגה כי היה לי משעמם. "כן, כן... ביי." ניתקתי לפני שהייתה לו הזדמנות לענות. למה אכפת להם דווקא עכשיו? זה לא שלא ניסיתי לברוח בעבר...

N M עקוב אחר N
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
עולמי לוי
עולמי לוי
מהמםם לא רוצה שזה יגמרר
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
N M
עיניים של לוחם- פרק 5
עיניים של לוחם- פרק 5
מאת: N M
בגשם
בגשם
מאת: N M
עיניים של לוחם- פרק 1
עיניים של לוחם- פרק 1
מאת: N M
פשע
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
לא זמינה אלייך, מעכשיו.
לא זמינה אלייך, מעכשיו.
מאת: C Y
את היית הפרידה הכי קשה שלי.
את היית הפרידה הכי קשה שלי.
מאת: Avishai Hai
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem