כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

מי אתה? - פרק 32

18+

שיר
אני יוצאת מהחצר של הבית ונכנסת לרכב של שירה.
אנחנו חבורה של שבע בנות ממש קרובות, חברות מהבית ספר. דן דן היחידה שאני מכירה מהגן.
שירה תמיד ׳הנהג תורן׳ שלנו.
אני מתיישבת במושב האחורי ליד דן דן, בצד השני שלה יושבת שירן ולירון ליד שירה מקדימה.
מאי בטח תבוא עם בעלה וגלי שומרת שבת.
זורקת היי עצבני לכולן, שירן מציצה עליי, רוכנת קדימה כדי שדן דן לא תסתיר אותי, לירון מסובבת את הראש אליי ושירה מנמיכה את המוזיקה ומתבוננת בי דרך המראה האחורית.
הן רגילות שאני תמיד שמחה. איפה שאני לא נמצאת יודעים שאני שם, קשה לא לשים לב אליי אם לא בגלל איך שאני נראת אז בגלל הצחוק המתגלגל שלי ו״הרעש״ מסביבי.
״מה קורה סיסי?״ לירון שואלת בזהירות מלווה בחיוך.
״הכל בסדר! יאללה שירה תגבירי בחזרה ויאללה בואו נסע״ דן דן היחידה שיודעת מה קורה איתי, מנסה להציל אותי מהמצב המביך שהכנסתי את עצמי אליו.
אני תמיד האוזן הקשבת של כולן, לאנשים יש נטיה פשוט לספר לי דברים. כבר התרגלתי לזה וגם אין לי בעיה עם זה.
אבל בחיים אני לא משחררת מידע כל כך בקלות, קנאית לפרטיות שלי.
לא תמיד הכי טוב, אבל סוג של מנגנון הגנה שפיתחתי לי עם השנים.
היחידה שבאמת יודעת עליי הכל זאת דן דן.
אני שקועה בתוך עצמי בזמן שהן מדברות וצוחקות.
מסתכלת על המסך של הנייד שלי ורואה את תחילת ההודעה מעומר ״שיר בבקשה תני לי הזדמנות להסביר את עצמי, אני יודע...״ שוקלת אם לפתוח את ההודעה ולקרוא את ההמשך.
אני מחליטה שלא, מניחה את הנייד ביני ובין דן דן ונושפת נשיפה כבדה כזאת שמוציאה את כל האוויר מהריאות, כאילו מנסה לנקות את עצמי ממחשבות והתחושה הזאת שגורמת לי לכבדות.
דן דן כנראה שמה לב לנשיפה שלי שהיא מכירה ויודעת טוב מאוד מתי היא נפלטת ממני, מניחה את ידה על הברך שלי שצמודה אליה ולוחצת קצת.
אני מרימה את המבט אליה והיא מחייכת אליי חיוך של ׳יהיה בסדר אחותי׳ ואני מעקמת את שפתיי ומסובבת את ראשי לחלון.
אנחנו מגיעות לבר הקבוע שלנו שבימי שישי בערב הוא קצת פחות בר ויותר מועדון.
אני מחליטה לשים את הנייד בתא הכפפות ברכב של שירה ויוצאת עם כולן.
מתיישבות במקום הקבוע שלנו שדן דן דאגה לסגור מראש ואני שומעת ישר את דן דן מזמינה לשירן, לה ולי צ׳ייסר של ייגר, שירה מזמינה לה שנדי ברגיל ולירון עם הוודקה ראשן הדוחה שלה.
עוד לפני שהמלצרית מספיקה ללכת אנחנו דופקות את הצ׳ייסר ושירן מזמינה לנו עוד סיבוב.
״מה אתן בונות עליי היום בלילה?״ אני צועקת לכיוונן בצחוק.
״הו הו מה שאנחנו מתכננות לך...״ דן דן צועקת לי ושלושתינו צוחקות.
שוב המלצרית מגיעה עם הצ׳ייסרים שלנו והם זורמים לנו בגרון עוד לפני שהיא מתרחקת.
מאי ובעלה מגיעים עם כמה חברים שלו, הם יצאו איתנו כבר מספיק פעמים שהם עוברים ואומרים לכולנו שלום ולבסוף מתיישבים איתנו.
עידו מוציא ג׳וני ומחייך אליי, אני קמה ומעיפה את בעלה של מאי מהמקום ומתיישבת ליד עידו.
הוא מדליק, לוקח כמה שאכטות ומעביר לי.
אין לי מושג איך הוא משיג ירוק רפואי, פעם שאלתי אותו אבל הוא סירב לענות לי ״אל תשאלי שאלות אם את לא רוצה לשמוע שקרים״ ואני שונאת שקרנים סתמתי וחייכתי.
אני לוקחת שאכטה, כרגיל הוא מעשן חומר נקי.
אני מרגישה את זה שורף לי בגרון ונהנת מכל שניה.
לוקחת עוד שאכטה והחום מתחיל להתפשט לי בגוף.
״סיסי מה התיישבת על זה? תעבירי״ בעלה של מאי דופק לי מרפק בקטנה.
אני חולה עליו, הוא מדהים! הוא הרבה יותר מסתם בעלה של... ממש התחברנו הוא ואני, אפילו שאני מאי לא דיברנו תקופה, כשהם עוד היו רק חברים, הוא המשיך לדבר איתי.
לוקחת עוד שאכטה, מרגישה כבר בלפלנד הפרטי שלי ומעבירה לו.
״זהו סיסי כבר לא איתנו״ אני שומעת את אחד החברים של עידו אומר וצוחק.
״אני פה, אני פה״ ונקרעת מצחוק.
״ממש! נכנסת למצב הסטלה שלך... יושבת, בוהה ומחייכת״ אנחנו צוחקים. כן, הוא צודק.
אחת התופעות אצלי זה שאני בוהה ועל פניי מרוח חיוך מאוזן לאוזן בלי סיבה.
אני מרגישה כאילו מישהו מותח לי את העישונים חזק ואני עוצמת את העיניים, כאילו אני מנסה לשחרר את האישונים שלי והכל מסתובב לי.
נשארת עם עיניים עצומות נהנת מתחושת הריחוף הזאת.
אני מרגישה יד מונחת עליי ושומעת את הקול של דן דן שהיא צורחת לי באוזן ״אז עכשיו את רוקדת... כי רק ככה את שורדת״ שרה לי את המילים מהשיר של עופר ניסים ואניה בוקשטיין.
כמה שזה נכון לגביי... מציינת לעצמי לקעקע את זה על עצמי בהזדמנות.
היא מושכת אותי לרקוד איתה, אני מזיזה את הגוף כמו שרק אני יודעת, שמה זין על כל מי שמסביב.
״תזכירי לי מי זה עומר?״ אני מסתכלת עליה לא מבינה מה היא רוצה.
״אם אני אתחיל לספור את מספר זוגות העיניים שנעוצות בך עכשיו, זה לא ייגמר״ אני צוחקת איתה ואנחנו ממשיכות לרקוד.
מאי ובעלה מצטרפים אלינו ושניהם נצמדים אליי ורוקדים איתי.
אחרי שרקדנו כמה שירים אני הולכת עם דן דן לבר.
יותר נכון היא הולכת ואני מזגזגת באשמת הג׳וני.

״חתיכיייי״ אני צועקת לרון הברמן, הוא מיד מתפנה וניגש אלינו.
הוא ישר מוציא לנו צ׳ייסרים, שני ייגר ואחד ערק בשבילו, מרימים לחיים ושותים.
״ואן גוך אסאי, קרח וספרייט״ מצביע עליי.
״שליש ויינשטפן״ מצביע על דן דן.
שתינו מחייכות אליו.
לוקחות את השתיה שלנו ומסתובבת ללכת.
בדיוק כשאנחנו מסתובבות איזו מישהי כמעט בגובה שלי, עם שיער כמעט כמו שלי נעמדת מולנו.

״היי אני ליטל נעים מאוד״ היא מחייכת ואני ודן דן מסתכלות אחת על השניה, מדברות עם העיניים ׳מאיפה היא באה זאתי עכשיו׳
״היי אני דניאל וזאת שיר״ דן דן מדברת איתה בנחמדות.
אני לוקחת שלוק מהכוס שתייה שלי בזמן שהיא פונה אליי ״מאיפה את מכירה את עומר?״ אני נחנקת ומשתדלת לא להראות את זה, מחניקה שיעול קטן לכף ידי.
״איזה עומר?״ דן דן שואלת אותה.
״היא יודעת על מי אני מדברת. הוא עשה פה אתמול סצינה ומשך אותה מהרחבה ביד...״
״הוא חבר של המשפחה״ אני משתיקה אותה ואני מתחילה להבין מי זאת. אתמול לא ראיתי אותה בבירור אבל נפל לי האסימון. זאת ההיא שנמרחה על עומר בפינה והתנשקו.
״אה״ היא מחייכת לעצמה.
״תמסרי לו דש מליטל ותרמזי לו שאני מחכה לטלפון ממנו״
לפני שאני מצליחה להגיב דן דן שואלת אותה ״מה הסיפור בינכם?״ ואולי היא מבינה שהוא לא סתם חבר משפחה כמו שאמרתי, לפי השאלה של דן דן.
״הוא הזיון הכי שווה שהיה לי״ עונה לדן דן אבל מסתכלת עליי בחיוך שבא לי להוריד לה כאפה לפנים.
״וואלה״ דן דן עונה ואני מרגישה שהיא מסתכלת עליי בזמן שאני והסתומה הזאת מולי בוחנות אחת את השניה.
״אני אמסור לו, בכיף. תזכירי לי מה השם שלך?״
״ליטל״
״אין בעיה״ אני מחייכת אליה ותופסת את דן דן ביד ומתחילה להתרחק משם.

בדרך לשולחן איזה מישהו ניגש אליי ועוד לפני שהוא מדבר אני מנפנפת אותו ממני.
״מה הסיפור שלך? גם כשאת לא מעוניינת את נחמדה״ דן דן צועקת לי באוזן כשאנחנו מתיישבות אחת ליד השניה בשולחן עם כולם.
אני מסמנת לה שאין לי עצבים עכשיו לאף אחד והיא משחררת ממני.
הבת זונה החזירה אותי מלפלנד חזרה לחרא שאני נמצאת בו בבעיטה.
אני מסתכלת על עידו הוא בדיוק כמה שאכטות מסיום הג׳וני המי יודע כמה שהוא הדליק כבר, אני לוקחת לו אותו מהיד.
״זה הסוף, את בטוחה במה שאת עושה?״ הוא אומר לי וצוחק. אני מעשנת עד שהוא נגמר לגמרי, מקווה שזה יחזיר אותי בדיוק למקום שהייתי בו לפני שהכלבה הזאת ניגשה אליי.
לא עוברות כמה שניות ושוב תחושת הריחוף חוזרת אליי, מרגישה כאילו תקעו לי קיסם באישונים שלא תהיה להם אפשרות לחזור למצבם הקודם וכבונוס על זה שעישנתי יותר מידי תוקפת אותי תחושת בחילה, לא כזאת שאלכוהול גורם לה.
אנחנו עוד יושבים שם, רוקדים, צוחקים והשאר שותים. אני יודעת לעצור את עצמי שלא יעבור את גבול הטעם הטוב אז אני לא שותה ולא מעשנת יותר, רק סיגריה פה ושם שממשיכה לתחזק לי את תחושת הריחוף.

אנחנו יוצאות בחזרה לכיוון הרכב של שירה, אני ודן דן ממשיכות לרקוד כל הדרך גם שכבר בקושי שומעים את המוזיקה מבפנים.
אנשים מסתכלים עלינו ומחייכים, וחלק פשוט רוקדים איתנו וממשיכים לדרכם.
״זאת סיסי שאני מכירה!״ דן דן קצת שיכורה ויוצאות לה צעקות, אני צוחקת אליה.
״מפזרת את החיוך והשמחה שלה לכל עבר״ שולחת לה נשיקה באוויר וכולנו נכנסות לרכב מתיישבות בדיוק איך שהגענו.
שירה מדליקה את המוזיקה בעוצמה נמוכה וכולנו שרות בקולי קולות.
״רותם כהןן״ אני צועקת, משחררת את עצמי מהחגורה, נדחפת קדימה עד שאני מגיעה למערכת ומגבירה את העוצמה.
אני מנסה להחזיר את עצמי אבל בדיוק אני מרגישה כאפה על התחת שלי ״סיסיייי איזה תחת שווה יש לך יא כלבה!״ שירן צועקת ונקרעת מצחוק.
״פאק שירןןן זה היה חזק מידי!״ אני צועקת עליה ומנסה להחזיר את עצמי שוב למושב אחורי.
״שלא נתחיל לדבר על החזה שלה!״ לירון עונה לה, תמיד היה לה קטע עם החזה שלי.
״סתמו מפגרות!״ שירה מתעצבנת עלינו.
היא בדיוק עוצרת ברמזור ואני תופסת לה את הפנים ודופקת לה נשיקה על השפתיים ״תפסיקי להיות כזאת סאחית נאחסית!״ אני קולטת מהחלון שלה ברכב לידנו שני גברים בערך בגיל ארבעים מסתכלים עלינו ומחייכים.
אני קורצת להם ומחייכת, מדביקה עוד נשיקה לשירה שנקרעת מצחוק.
הרמזור מתחלף, שירה שמה גז ואני עפה. אחורה ישר על דן דן שנקרעת עליי מצחוק.
״באמא שלי סיסי אין לך אלוהים!״
״ספרי לי משהו שאני עוד לא יודעת. ואפשר לחשוב... הכנסתי קצת ריגוש בחיים לגברים בגיל העמידה״.

אנחנו מגיעות לבית שלי, אני נותנת לכל אחת נשיקה.
״הנייד שלך! שלא תשכחי...״ שירה נותנת לי אותו ואני יוצאת.
לפני שאני נכנסת לחצר אני פותחת את הנייד וקוראת את ההודעה של עומר.
״אדיוט״ מסננת לעצמי, נזכרת בליטל.
אני נכנסת לחצר השעה בערך 2:30, החברים של סטי עדיין שם.
אני בודקת ארז ועומר לא שם, מסמנת להם שלום עם היד וממשיכה לכיוון המדרגות לדירה שלי.

עומר
בדיוק לפני שאני רואה את שיר עולה במדרגות ארז הלך הבייתה ואני עליתי לפה בלי שאף אחד ישים לב.
אמרתי לעצמי שאני אחכה פה עשר דקות ואם היא לא תחזור אני אלך. ציפיתי שהיא תענה לי להודעה אבל לא.
רואים עליה שהיא שיכורה,״נהנת?״ שואל אותה כשהיא מגיעה למדרגה האחרונה, עליה אני יושב.
היא מתעלמת ממני ומנסה להכניס את המפתח.
אני קם לוקח ממנה את המפתח ופותח את הדלת.
היא נכנסת ואני אחריה, סוגר ונועל את הדלת.
היא זורקת את עצמה על המיטה כשהרגליים שלה בנעלי עקב הגבוהות שלה על הרצפה.
אני שוקל אם להתקרב אליה ומחליט להתיישב על הכסא של שולחן האוכל הקטן שיש לה בדירה, לא בא לי לקבל את העקב הזה למפשעה.
אחרי דקה או שתיים שהיא ממשיכה לשכב שם על המיטה שלה ולא מתייחסת אליי אני קם לקחת לי משהו לשתות ומוזג גם לה כוס מים.
כשאני חוזר אני מסתכל עליה שוכבת עדיין על הגב ומרימה את הרגל אליה מנסה לחלץ את הרגל שלה מהנעל.
אני צוחק מהמחזה, היא מורידה את הרגל ומסתכלת עליי ״משהו מצחיק אותך קשיש?״ ואני בתגובה מפסיק לצחוק ונשאר לי רק חיוך על הפנים.
אני מניח את הכוסות על השולחן וניגש אליה, חולץ את הנעליים מרגליה וחוזר למקום שלי על הכסא.
״יש לך דש מליטל״ היא מרימה את עצמה למצב ישיבה.
לוקח לי כמה שניות להבין על מי היא מדברת.
״היא מסרה שאתה הזיון הכי טוב שהיה לה וביקשה שארמוז לך שהיא מחכה לטלפון ממך. אז הנה רמזתי לך״ היא קמה ומדליקה לעצמה סיגריה ויוצאת למרפסת.
״שיר את יכולה להקשיב לי שניה?״
״אתה לא חייב לי כלום״ היא אומרת לי באדישות.
״אני כן״
״תן לי לעשן סיגריה בשקט״
אני מניח לה ונשאר לשבת בכסא בזמן שהיא במרפסת עם הגב אליי.
היא מסיימת את הסיגריה ומתיישבת בכסא מולי, מעבר לשולחן.
״מה הסיפור שלך?״ היא מניחה מרפק על השולחן ומשעינה את ראשה על הכף ידה, העיניים שלה קצת מעורפלות, לא ממוקדות. בא לי לתפוס אותה לנשק אותה ולחבק אותה אבל אני מתאפק.
״אין לי איתה כלום״
״עוד מעט נגיע אליה... מה נראה לך שאתה מושך אותי ככה, תופס לי את היד כל כך חזק ועוד צועק עליי אחרי שאתה פאקינג מתנשק עם מישהי כמה דקות לפני? אין לי בעיה עם זה, תעשה מה שאתה רוצה אבל גם אני יכולה לעשות מה שבראש שלי!״ היא כבר מרימה את הקול שלה ומזדקפת לישיבה.
״אני מצטער על הדרך שעשיתי את זה! אני התחרפנתי שראיתי אותך רוקדת איתו והחיוך שהיה מרוח לו על הפנים ואיך שהוא הסתכל עלייך. איבדתי את זה! אני דפוק״
״אתה באמת דפוק!״ היא קמה בעצבים מהכסא שלה, באה ללכת למטבח כנראה להביא לעצמה מים ואז רואה שיש עוד כוס על השולחן מלאה ושותה ממנה.
״אני אשתדל שזה לא יקרה שוב״
״אתה תבטיח שזה לא יקרה שוב!״ היא עדיין עומדת ונוזפת בי.
״אני מבטיח שזה לא יקרה שוב״ אני מתקן את עצמי.
״בקשר להיא״ אני ממשיך.
״ליטל״ היא מציינת את שמה.
״זיינתי אותה אחרי שנפגשנו פה, שגילית שאני זה שנפגש איתך ולא התייחסת אליי. חשבתי שזה נגמר. היא התחילה איתי ואני גבר, זרמתי״
״אתמול היא נגשה אליי ונישקה אותי״
״צריך שניים לטנגו״ היא קוטעת אותי.
״הכי זקן שיצא ממך״ היא צוחקת ואני מחייך בתגובה.
״זקן אבל נכון״
״היא נמרחה עליי ונישקה אותי. הזזתי אותה ואמרתי לה שאני תפוס. כנראה שאת זה לא ראית ושמעת״.
״היא הזיון הכי טוב שהיה לך?״ אני מחייך ומשפשפף את העיניים בידי.
״לא, את הזיון הכי טוב שהיה לי ואני מקווה שעוד יהיה״
״אתה מתחנף קשיש?״ היא אומרת לי כשהיא עדיין עומדת ומתחילה לפתוח את הג׳ינס שלה ומקלפת אותו ממנה, נותנת לו ליפול על הריצפה.
היא מתקדמת לעברי, מתיישבת על השולחן מולי ואני מסתובב בכסא לכיוונה.
״ממש לא, את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים״.
מרגיש את הזין שלי מתעורר לחיים בג׳ינס.

שיר
אני מתיישבת מולו על השולחן בפישוק.
הוא נשען על הכסא, מסתכל עליי ומחייך.
עוד ״תופעת לוואי״ של הג׳וני, עושה אותי חרמנית אש.
ועוד שהגבר ההורס הזה יושב מולי עם ג׳ינס עד הברכיים וחולצת פולו לבנה, עם העיניים המהפנטות והשפתיים הבשרניות שלו.
אני שולחת רגליים למשענות הידיים של הכסא שלו ומושכת אותו קצת יותר קרוב אליי ומניחה את רגליי עליהן.
נוגעת בעצמי מעל החוטיני הלבן שנרטב ממני.
״פאק״ עומר לוחש, מוציא ממני חיוך קטנטן.
אני מורידה את הגופיה הלבנה ונשארת עם החוטיני וחזיה לבנה שקופה.
הפטמות שלי זקורות וקשות. אני מלטפת את השדיים שלי ביד אחת וביד השניה מזיזה את התחתון הצידה ומשפשפת בעדינות את הדגדגן.
אני מסתכלת עליו הוא מרותק אליי, הוא מנסה לבלוע את כולי בעיניו. מסתכל לי בעיניים, על הפה כשאני גונחת, על היד שמועכת את החזה, צובטת בעדינות את הפטמה ועל איך שאני מענגת את עצמי.
אני כל כך רטובה, דוחפת לעצמי שתי אצבעות לאט ועמוק. עוצמת את עיניי וזורקת את הראש אחורה, גונחת חזק יותר.
אני מרגישה את הידיים של עומר על ברכיי והוא מתחיל ללטף אותי כלפי מעלה.
אני ממשיכה לדחוף לעצמי את האצבעות ומסתכלת עליו.
״אם אתה נוגע בי, אתה עף מפה״ הוא מושך את ידיו בחזרה אליו ומניח אותן על ברכיו.
אני מסתכלת על הידיים שלו כשהוא מניח אותן על ברכיו והבליטה בג׳ינס שלו מחרמנת אותי עוד יותר.
אני ממשיכה לענג את עצמי באצבעותיי ועם היד השניה משפשפת את הדגדגן ״פאקק״ אני מרגישה את כל הדם שלי מתרכז בין רגליי, אני מסתכלת עליו ״אוחחח פאקקק״ מתכווצת ונוזלת על האצבעות שלי.
אני מוציאה את האצבעות ממני ועומר נעמד ונצמד אליי.
תופס אותי במותניים ומסתכל לי בעיניים ״שלי!״.
מנשק אותי, הלשון שלו חודרת לפי ואני טועמת אותו.
״שלך״ לוחשת לשפתיו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

S. . עקוב אחר S.
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מושלם!!
הגב
דווח
S. .
S. .
❤️
הגב
דווח
Alice Attias
Alice Attias
אמאל'ה ואבאל'ה!
מדהים ❤
הגב
דווח
טען עוד 5 תגובות
כותבי החודש בספרייה
S. .
הנקודה הלבנה
הנקודה הלבנה
מאת: S. .
זבוב הבית
זבוב הבית
מאת: S. .
לבן
לבן
מאת: S. .
שברים
שברים
מאת: S. .
לילה מטורף
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
מאת: אתי בן ארויה
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
המתנה שלי
המתנה שלי
מאת: Luba Viskun
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
רגשות מפלסטיק- פרק 1
רגשות מפלסטיק- פרק 1
מאת: מאיה .
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
רגשות מפלסטיק- פרק 2
רגשות מפלסטיק- פרק 2
מאת: מאיה .
סיפורים אחרונים
מירושליים עד לרעננה ובדרך חזרה
מירושליים עד לרעננה ובדרך חזרה
מאת: אביטל סיאני
מהופנט ממנה
מהופנט ממנה
מאת: Alisa ♠
סליחה שאני אוהבת אותך
סליחה שאני אוהבת אותך
מאת: No One
מאסר עולם בתוך עיניה פרק 4
מאסר עולם בתוך עיניה פרק 4
מאת: קריסטין .