כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

מי אתה? - פרק 29

״תותי, תסמכי על עצמך כמו תמיד. את יודעת מה טוב לך, אל תתני לסביבה להשפיע עלייך. את חדה יש לך תחושות חזקות לגבי מצבים ואנשים, תלכי עם האמת שלך״ ״קופיף, על מה אתה מדבר? תחבק אותי ותשתוק, תן להנות ממך״ הוא שתק והמשיך לשחק לי בשיער עד שנרדמתי.

שיר
״עצור!״ הוא בא לצאת מהמטבח לכיוון מסדרון החדרים. הבית חשוך יש רק אור חלש מהטלויזיה שאף אחד לא טורח לכבות בסלון.
״כבר כמעט שתיים, אני קם בחמש בבוקר, אפשר לדחות את זה למחר?״ אני מסתכלת עליו ומנסה להבין אם הוא מנסה להתחמק ממני.
״ואני קמה בשש אתה תתמודד. שב״
שנינו מתיישבים על הדלפק במטבח והוא בוחן את הבעת פניי המתוחה.
״קסם, מה הסיפור? למה אמרת לי תיזהרי?״
״אז כן קורה משהו?״
״זה לא העיקר עכשיו. אתה יכול לדבר כבר? אתה יודע שחשובה לי הדעה שלך״
״סיסי, לבן אדם יש ילד״
״אוקיי ו... ? גם לעצבן יש ילד ואתה עדיין איתה״
״הוא גרוש״
״מעולה, לפחות הוא לא נשוי״ אני מחייכת אליו.
״כן, לפחות זה...״
״עד עכשיו אמרת כל מה שאני כבר יודעת. יש לך משהו לחדש לי?״.
״הוא התגרש לפני שניה וחצי סיסי! עד כמה את חושבת שהוא רציני?״ אני קמה מהכסא כי הבנתי את הנקודה שלו.
״ולמה אתה חושב שאני כל כך רצינית בנוגע אליו?״ אני מתחילה ללכת לכיוון דלת הזכוכית שמפרידה בין הסלון לחצר.
״סיסי הוא בול הטעם שלך, אני רק דואג לך״.
״אז אל! לילה טוב קסם״ אני אומרת בלי להסתובב אליו ויוצאת מהבית לחצר, מתקדמת לכיוון מדרגות הדירה שלי.
אני נכנסת למיטה שלי ומנסה להירדם.
סתם הלחיץ אותי, אני מבינה את הדאגה שלו אבל אני בעצמי עוד לא החלטתי מה הסיפור שלי עם עומר.
זה נכון שהוא בול הטעם שלי חיצונית.
לא יצא לנו לדבר הרבה אבל הוא נותן רושם של בן אדם מקסים. וכמה באמת חשובות מילים אם הוא נותן לי להרגיש ביטחון?
תמיד חשבתי שלא משנה כמה בן אדם ידבר ויגיד מה שתכלס חשוב זה איך הוא מתנהג.
אז גם אם זה לא יהיה רציני, אחלה סקס.
מחייכת לעצמי ומרגישה את העייפות של כל הסופ״ש הזה בצפון כשהעיניים נעצמות לי.

טל איתי במיטה, הראש שלי מונח על החזה העירום שלו, הוא משחק לי בשיער ואנחנו צופים בסדרה ״חברים״. מדברים, צוחקים ממש כמו פעם.
אני מרגישה רגועה שהוא שוב איתי, מן שקט פנימי כזה שהוא תמיד משרה עליי.
״תותי, תסמכי על עצמך כמו תמיד. את יודעת מה טוב לך, אל תתני לסביבה להשפיע עלייך. את חדה יש לך תחושות חזקות לגבי מצבים ואנשים, תלכי עם האמת שלך״
״קופיף, על מה אתה מדבר? תחבק אותי ותשתוק, תן להנות ממך״
הוא שתק והמשיך לשחק לי בשיער עד שנרדמתי.

אני קמה כשאנריקה שר, מודיע לי שהגיע הבוקר.
אני משתיקה אותו וזורקת את הנייד על הריצפה מנסה לעצום את עיניי ולהירדם שוב.
בבקשה רק עוד כמה דקות עם טל, בבקשה!
החלום הזה היה כל כך מציאותי שפשוט בא לי עוד ממנו.
אני פוקחת את עיניי בחוסר רצון ודמעות זולגות מהן.
פותחת את המגירה בשידה שליד המיטה ומוציאה שקית עם תמונות של טל ושלי.
תמונות שפיתחתי כי הייתי חייבת שיהיה לי עוד משהו מוחשי ממנו.
תמונות מיציאות, מהיום שהתגייס, מהגיוס שלי, מטיולים שהיינו נוסעים אליהם בסופי שבוע עם חברים.
טל היה הידיד הכי טוב שלי, הוא הכיר אותי הכי טוב, ידענו אחד על השני הכל.
היינו צופים שעות ב״חברים״ ביחד, מדקלמים פרקים שלמים בעל פה ועדיין נקרעים מצחוק.
ככה היינו מסיימים ערב, אחרי שיצאנו עם כל החברים כשהיה חוזר לסופ״ש מהצבא וככה נרדמים,
במידה ולי או לא לא היה חבר או חברה.
ככה הכרתי את קסם, הוא אח שלו.
לא היה ביננו כלום, ידידים טובים כמו אחים.
הוא היה שונא ויורד על כל מי שהייתי יוצאת איתו בטענה שהוא לא מספיק טוב בשבילי ואני מנסה להתחבב על כל אחת שהיה יוצא איתה, רק שלא תרחיק אותו ממני.
מלא זכרונות קופצים בראשי כשאני עוברת על התמונות ויחד עם הדמעות אני מחייכת ולפעמים צוחקת.
אני מסתכלת על התמונה האחרונה בערימה, התמונה האחרונה שצולמנו ביחד.
זה היה בשדה תעופה.
אחרי שהשתחרר הוא החליט שהוא נוסע לדרום אמריקה לבד.
״אבל למה לבד? תחכה לי כמה חודשים ואני טסה איתך!״
״תותי, בא לי לטוס לבד. להכיר אנשים ולהיות עם עצמי בעיקר״
״קופיף, תבטיח לי שאתה שומר על עצמך וחוזר אליי בריא ושלם״
״מבטיח תותי קטנה שלי״ הוא מבטיח לי כשהוא מלטף לי את השיער ואני התנפלתי עליו בחיבוק מתאפקת לא לבכות.
״אני אוהב אותך״ הוא אמר לי כשחיבקתי אותו בשדה ולא שיחררתי.
״גם אני אותך ואני כבר מתגעגעת״ הוא השתחרר מהחיבוק שלי והסתכל לי בעיניים.
״אני באמת אוהב אותך... תהני, תבלי, תצאי ותכירי כל בחור שקיים. כשאני חוזר אנחנו יושבים ומדברים״.
רק חייכתי אליו, לא היה לי מה להגיד.
הוא נישק אותי במצח כמו תמיד, מודיע לי בשתיקה שהוא שומר עליי ונעלם לו בדלת הזכוכית, הציג את הדרכון וכרטיס הטיסה שלו והמשיך בדרכו.
לא יצא לנו הרבה לדבר כשהיה בטיול.
עיקר ההודעות היו תמונות של נוף, ״הכל בסדר״, ״מתגעגע״.
טל לא חזר מהטיול, פעם ראשונה שלא עמד במילה שלו.
הוא חזר אבל לא בריא ולא שלם, לא חי.
אני מעבירה אצבע על הפנים שלו בתמונה, מחייכת עם דמעות בחזרה לחיוך שלו.
מסתבר שרק קסם ידע כל הזמן הזה שטל היה מאוהב בי ולא העז להגיד כלום כי פחד להפסיד אותי לגמרי אז העדיף להיות ידיד טוב שלי.

אני מחזירה את התמונות למגירה בדיוק בסדר הנכון וקמה מהמיטה בחוסר רצון.
שוטפת פנים, מסדרת את השיער, מתאפרת ומתלבשת.
מרימה את הנייד מהריצפה, לוקחת את התיק ויוצאת.

כמובן שאני מגיעה באיחור לעבודה, השתהתי יותר מידי במיטה הבוקר.
נכנסת למשרד, מעירה לחיים את המחשב וכמות המיילים שמציפה את התיבה גורמת לי לקום ממנו וללכת למטבחון להכין לי קפה.
מחלקת כמה ״בוקר טוב״ וחיוכים וננעלת בחזרה במשרד.
הנייד מודיע לי על הודעה חדשה שנכנסה.

״בוקר טוב יפה״ ומיד אחריה הודעה עם תמונה של ניצן מחייך אליי.
״מחכה לשיחה״

מזכיר לי הבטחתי לו בחמישי שאדבר איתו.
אין לי כוח אליו עכשיו, אני מניחה בחזרה את הנייד במקומו על השולחן.
ושוב כמה דקות אחרי הנייד שלי מתעורר לחיים, התקבל מייל חדש.

״תוכן ההודעה: תתקשרי אליי״ ומספר הטלפון של עומר רשום במייל.

אני מניחה בחזרה את הנייד על השולחן, מחליטה להתקשר אליו אחר כך כי יש לי מלא עבודה עוד מיום חמישי.
עוברת על המיילים החשובים ורושמת לי דברים שאני צריכה לעשות.
שוב צליל של מייל נכנס.

״תוכן ההודעה: עכשיו!״

מה נסגר איתו? מה הלחץ?
אני מתקשרת ומשחקת עם העט שבידי השניה.

״בוקר טוב שיר, מה קורה?״ עונה לי בקול עמוק ורגוע.
השפה שלי מוצאת את מקומה נעוצה בין שיניי.
״התגעגעתי אלייך״ הוא ממשיך כי אני לא מגיבה. אני עדיין נושכת שפה ומניחה את המצח על השולחן. פאק הקול הזה שלו ממיס, מה נסגר איתי? אני מעיפה לעצמי סטירה דמיונית ומתאפסת על עצמי.
״מה קורה עומר? מה היה כל כך לחוץ?״
״התגעגעתי לשמוע את הקול שלך״ אני מחייכת לעצמי.
״בשביל זה אתה מפריע לי בעבודה?״
״לא, אני בדיוק נכנס לדיון הראשון שלי להיום. בתשע את אצלי אני אשלח לך את הכתובת שיהיה יום טוב״ מנתק.

אני מסתכלת על הנייד ומחייכת. מה יש בבן אדם הזה שכל כך מטריף אותי? שגורם לי לאבד את זה לגמרי, שממיס אותי, שגורם לי להגיב כמו ילדה קטנה מאוהבת? קסם צודק, הוא בול הטעם שלי חיצונית ולגמרי מוסיף לזה עם האופי וההתנהגות שלו.
אני מקבלת הודעה מעומר עם הכתובת שלו עם תוספת ״מחכה לך״.
״עם כיסוי עיניים או בלי? ;)״
״אם כל כך תרצי אני כבר אדאג לזה, רק תבואי״.
מחייכת לעצמי וטובעת בעבודה.
————————————-

אני מכניסה את המפתח למנעול הדלת של הדירה שלי ואני מבינה שהדלת פתוחה.
אין סיכוי שעזבתי אותה פתוחה. אני תמיד בודקת שהיא נעולה ואם אני לא זוכרת אני עולה שוב לבדוק.
אני פותחת אותה קצת ומציצה פנימה, הכל כמו שהיה כשיצאתי הבוקר ושקט.
אני נכנסת לדירה ורואה את קסם יושב במרפסת.
״הפחדת אותי!״ הוא לא שם לב שנכנסתי ונבהל ממני.
״סליחה לא התכוונתי״.
״מה אתה עושה פה?״ לפני שהוא מספיק לענות לי אני מקבלת שיחת טלפון ומסמנת לו עם היד שיחכה.

״יוווו נסיך אני מצטערת! היה לי יום עמוס ולא יצא לי אפילו לשלוח לך הודעה״ אני מתרצת לניצן בטלפון.
״קורה, הכל בסדר יפה. מה איתך?״
״אני בסדר, עומס מטורף בעבודה. עוד לא מצאו מחליף ראוי בשבילך. מה קורה איתך? איך שם?״
״אני בסדר, מסתדר, אחלה אנשים״
״יופי אני שמחה בשבילך...״
״מתי אנחנו נפגשים?״ קוטע אותי באמצע המשפט.
״אני לא יודעת להגיד לך, אני בדיוק פה באמצע משהו. אני אדבר איתך לקראת סוף השבוע״
״טוב... נחכה״
״מבטיחה!״ הוא צוחק.
״ביי יפה״
״ביי נסיך״ אני מנתקת.

״מי זה היה?״
״ידיד שלי, מישהו שעבד איתי״
״בואי שבי רגע סיסי״
אני מתיישבת לידו במרפסת ומגלגלת לי סיגריה.
״אני מצטער אוקיי? את יודעת שאני מגונן עלייך ככה כי אכפת לי ממך ואת חשובה שלי״ הוא שותק ואני מחכה שימשיך.
״את לא אוהבת שאני מזכיר אותו אבל תביני שמעבר לזה שאת חשובה לי ובאמת אכפת לי ממך, אני הבטחתי לו. הבטחתי לו שאני אשמור עלייך עד שהוא יחזור״ אני מסתכלת עליו ודמעות מאיימות לפרוץ מעיניי. אני לוקחת נשימה עמוקה ומצליחה לדבר, ״והוא לא חזר, אז אתה עדיין שומר עליי כי הבטחת לו״ הוא מסתכל עליי, הוא יודע שטל זה נושא רגיש אצלי. כן, זה אח שלו, אני יודעת שגם לו זה כואב אבל אף פעם לא הצלחתי לשבת ולדבר עם קסם על טל.
הם כל כך דומים חיצונית ופנימית, שבהתחלה לא יכולתי להסתכל עליו, שנאתי את זה שהם דומים. כל כך כאב לי שרציתי לשכוח, לא יכולתי לדבר עם קסם כי כל פעם שניסה לפרוק קצת את הכאב שלו אצלי, הייתי קמה והולכת. היה לי מספיק כאב משל עצמי שלא הייתי מסוגלת.
״חלמתי עליו אתמול בלילה, הוא ממש היה פה. קמתי עם הריח שלו בתוך האף שלי, השיער שלי היה מבולגן כמו בכל הפעמים האלה שהוא היה משחק לי בשיער עד שהייתי נרדמת. קסם, רק רציתי לחזור לישון שיהיו לי עוד כמה דקות איתו״.
״אני חושב שעשיתי טעות. הייתי צריך לספר לך לפני שהוא טס מה הוא מרגיש, אולי ככה הוא היה נשאר ולא טס״.
״קסם, תפסיק. זה לא היה עוזר. גם אם הייתי יודעת ונגיד והיינו ביחד אני לא הייתי מונעת ממנו לטוס. הוא תמיד דיבר על זה וכל כך חיכה לזה״.
״מה חלמת?״ הוא שובר את השתיקה אחרי כמה דקות.
״בגדול אמר לי לסמוך על עצמי״
״הבנתי... אז תעשי את זה. הוא הכיר אותך יותר טוב מעצמך״ אני מחייכת אליו.
״יש מצב״ קסם קם מהכסא מושך אותי אליו ומחבק אותי חזק עד שאין לי אוויר. אני לא משתחררת ממנו, מחבקת חזרה עד שהוא הרפה ממני.
אחרי שקסם עוזב אותי אני מבינה שהזמן עף בזמן שדיברנו.
אני נכנסת להתקלח ומתארגנת זריז.
חזיה שחורה, חוטיני תואם ושמלת מיני צמודה בצבע יין. נועלת נעליי עקב שחורות ויוצאת מהדירה.

דופקת בדלת ושומעת צעדים מתוך הבית.
עומר פותח לי את הדלת.
המראה שלו גורם לי לגחך, הוא עם מכנס שחור מחוייט, השיער שלו קצת פרוע וחולצה מכופתרת לבנה מלאה בקטמי רוטב אדום.
אני נכנסת ונעמדת מולו ״הכנתי לנו ארוחה והרוטב קצת התפרע״ הוא מחייך ופורע עוד יותר את שיערו בידו.
״נראה כאילו הלכת איתו מכות, לא שבישלת אותו״ הוא סוגר את הדלת ומפתיע אותי כשהוא מצמיד אותי אליו ומנשק אותי. אני נמסה בין ידיו, תופסת בצדיי חולצתו חזק ומנשקת אותו בחזרה.
הוא מתנתק ממני ״אני נכנס להתקלח, תרגישי בבית״ מחייכת אליו והוא מתרחק, נכנס לאחד החדרים בסוף המסדרון.
אני נכנסת לסלון שנראה מסודר ונקי להפליא יחסית לדירה של גבר.
ממשיכה למסדרון בו נמצאים החדרים, החדר של רוי, חדר מקלחת, חדר שירותים, חדר שנראה כמו חדר עבודה עם מחשב וערימות מסודרות של ניירת.
ממשיכה לחדר האחרון.
הדלת פתוחה ועומר עומד מול הארון בבוקסר צמוד.
הוא לא שם לב אליי, אני נשענת עם הכתף על המשקוף והמבט שלי תקוע עליו.
אחרי כמה שניות, הוא שם לב אליי תוך כדי שהוא לובש ג׳ינס, מחייך אליי ואני מחזירה לו חיוך.
״אולי תלכי לערבב את הרוטב במקום להסתכל עליי?״
״הוא התקיף אותך, נראה לך שאני אתעסק איתו?״ הוא צוחק ולובש חולצה שחורה.
״בית יפה יש לך״
״שמח שאהבת״ מתקרב ומחבק אותי.
״בואי. אני מקווה שאת רעבה״ הוא מסובב אותי עם הגב אליו וממשיך לחבק אותי צמוד אליו כשאנחנו הולכים כמו איזה שני פינגווינים למטבח ונקרעים מצחוק כשמידי פעם הוא מגניב לי נשיקות קטנות בצוואר.
״שבי״ הוא משחרר אותי בקושי מהחיבוק ונותן לי נשיקה. מוציא שתי צלחות, סכום, שתי כוסות יין ובקבוק יין לבן קר. מניח סלט ומוזג לי רביולי ורוטב רוזה מעליו, מוזג גם לו ומתיישב בכסא מולי.
״השקעת״
״זאת המנה הכי טובה שלי״ אני נועצת את המזלג ברביולי.
״לקנות רביולי קפוא מוכן ולשפוך רוטב עגבניות וקצת שמנת לסיר. זה הכי טוב שלך?״
״נראה לך? הכנתי את הרביולי הזה אחד אחד, חתכתי עגבניות. מודה, את השמנת קניתי!״ גורם לשנינו לצחוק.

״היה לך טעים?״ הוא מוזג לשנינו יין.
״מאוד, אחלה רביולי יצא לך״ לוגמת מהיין, מניחה את הכוס וקמה מהכסא. עומר לא קם מהכסא שלו ועוקב אחריי במבטו.
אני מתיישבת עליו עם רגליים פשוקות פנים מול פנים.
תופסת את פניו בידיי, נושכת לו בעדינות את השפה התחתונה ומנשקת אותו. הוא מגיב לנשיקה שלי גורם לי להשתפשף עליו בעדינות ולאט.
הידיים שלו מטיילות על ירכיי החשופות הוא תופס את הישבן שלי, מחזיק אותי צמוד אליו וקם על רגליו כשהוא נושך בעדינות ומנשק את צווארי.
מניח אותי על הספה ומנשק אותי על שפתיי.
״חכי פה אל תזוזי״ מביא את היין והכוסות ומתיישב לידי אבל קצת רחוק מידי לטעמי. מסתכלת עליו במבט תוהה, מנסה להבין מה קורה.
״אוי שיר, אין לך מושג כמה אני רוצה להיות מעלייך, מתחתייך ובתוכך... להרגיש אותך בידיים שלי ולטעום אותך״. הוא שותק ומחייך.
״אבל לא היום״.
״אתה במחזור?״ הוא צוחק
״היום את נותנת לי להכיר אותך״
״מה אתה רוצה לדעת?״ אני מורידה את הנעליים לוקחת את כוס היין ומתיישבת עם הרגליים על הספה.
״מה שאת מעוניינת לשתף אותי בו״ לוגמת מהיין.
״אתה יודע מה? לפחות בו נעשה את זה מעניין״ הוא מסתכל עליי כלא מבין.
״משפט אמת ושקר. אתה אומר לי משפט אחד אמיתי עליך ומשפט אחד שהוא שקר, אני צריכה לנחש מה אמיתי ולהיפך״.
״אוקיי״ הוא נראה משועשע.
״אני אתחיל... תחשוב בנתיים״ אני חושבת על משפט שקר כי אמת כבר יש לי.
״טוב יש לי... משפט ראשון, הייתי מאורסת בעבר.
משפט שני״ אני לוקחת נשימה עמוקה.
״הייתי עם ידיד שלי במועדון סאדו, מאז אני ממש לא בקטע״.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

S. . עקוב אחר S.
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מהמם!!
הגב
דווח
S. .
S. .
❤️
הגב
דווח
guest
מתי פרק חדש?
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
-כל החיים עוד לפנינו -
-כל החיים עוד לפנינו -
מאת: אודליה כחלון
בשיחה עם הלב
בשיחה עם הלב
מאת: Alma Cohen
כמו משוגע
כמו משוגע
מאת: תומר דגן
דרגון בול T- פרק 18
דרגון בול T- פרק 18
מאת: תומר דגן
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D