כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

להילחם בשבילו- פרק 37

"עופרי, את לא מסוג הבנות שליאם יתחתן איתן"

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 74

פרק 37: כריתים בטורקיז וכחול שמזכיר את העיניים של ליאם

אני מציצה מבעד משקפי השמש שלי על עדי שמתהפכת על הכיסא הנוח בחדר שלנו ותוהה כמה צבע היא הספיקה כבר לספוג על הגב בדקות המועטות שאנחנו כאן. בדיוק חזרנו מארוחת הצהריים במלון הכל כלול הזה בכריתים, ואני לא מאמינה שקיבלנו חדר עם בריכה קטנטנה ורכב וכל זה עם הטיסה בפחות מ-5, 000 שקלים לשתינו.
הגענו אתמול בצהריים ואחרי השתכשכות ראשונית בבריכה וארוחת ערב, נסענו למרכז המסחרי בהרקליון כדי לטייל ולשבת באיזה בר מקומי. התעוררנו מאוחר, ככה שהיום התחיל בהליכה לחוף הצמוד והמשיך לארוחת הצהריים במלון. אני הסתפקתי בפסטה בצורת פפיונים עם הרבה קטשופ מעל. כבר תכננו שהיום בערב נלך לאיזו מסיבת קצף מלאת ישראלים צעירים שנופשים כאן (מחשיך כאן רק בסביבות תשע), מחר נמשיך לעיירה בשם חאניה וביום האחרון שלנו כאן, כלומר ביום ראשון, נקנח באגם קורנס שנשמע קסום. הדרך לשם, אגב, פחות- כמעט שלוש שעות. תכנונים זה נחמד, אבל כרגע עדי ואני בעיקר נחות. רציתי שנפליג היום לסנטוריני, היה נשמע לי טיול מרהיב כל הנופים והבניינים בצבעי לבן-כחול, אבל כשעדי שמעה שרוצים על ההרפתקה הזו כמעט מאה יורו היא ויתרה מיד.
"אני פאקינג קים קרדישאן," עדי אומרת.
"אני מסדרת את הכובע הגדול ששומר לי על הפנים מחשיפת יתר לשמש. "כולה לעוד שלושה ימים, מותק."
"אוף, היום הראשון ממש טס." היא מסובבת את הצוואר לכיוון הכיסא שלי. "מה קנית אתמול חוץ מהארנק? ראיתי שנכנסת לאיזו חנות סבונים."
"סבוני שמן כאלה לכמה חברות מהמסעדה." אני מקרבת את האף שלי אל הזרוע. "השתמשתי בבוקר באחד. הריח סבבה, לא כזה חזק."
"מתנת יום הולדת מושלמת, אה?" היא מחויכת כולה.
"ללא ספק," אני עונה ופותחת את מגזין "לאישה" שקניתי בדיוטי פרי. יש שם עמודים שלמים על צבעי לק קיציים, ואני אפילו לא הבאתי איתי אחד לכאן.

מסיבת קצף על חוף ים, על אף היותה במקום פתוח, רועשת בדיוק כמו מסיבה במועדון. קווי אוטובוס פנימיים שמופעלים מטעם המלונות הביאו אותנו עד לכניסה לחוף, ואני פשוט הלכתי אחרי עדי ושמעתי הרבה עברית, כאילו לא עליתי על מטוס מחוץ לישראל אתמול.
לבשתי שמלה כחולה מתחת לביקיני הפלמינגו שלי ואספתי את השיער בצמה סינית. עדי הגיעה לבושה בג'ינס קצרצר וחולצה מכופתרת שכעת פתוחה וחושפת את החלק העליון של ביקיני אחר שלה. היא נשארה בשיער פזור ומרב התלהבות ביצעה רצף של מספר גלגלונים על החול הלח. מהר מאוד מצאנו את מקומינו, הכרנו כמה ישראלים נחמדים וישבנו איתם לשתות איזה קוקטייל אלכוהולי מהבר הנייד שכאן.
מי שמשך את תשומת ליבי מההתחלה היה גל, והוא ניסה לנשק אותי למרות שהכרנו בקושי שעתיים. הוא היה נראה טוב, והוא היה גם שיכור. כשרקדנו, שמעתי אותו אומר לעדי שאני "פצצה" ו"לא זורמת". עדי השיבה שיש לי חבר, וגל שאל אותה: "אז מה היא עושה פה? הרי ברור שבאים לפה לזיונים". לזה עדי כבר לא ענתה.
היה משהו נדיר בצפייה בשקיעה על החוף. היה גם קריר. גל וישראל, החבר שלו, עלו איתנו לקו האוטובוס אל המלון שלנו ובאו לחדר שלנו. לא הייתי במצב רוח לארח, וניסיתי לשכנע את עדי שתיסע עם עלמה, ישראלית אחרת שאיתם במלון, לפאב הזה שהם עומדים לנסוע אליו. אבל לא, עדי הייתה חייבת להתקלח קודם ולהביא אותם גם.
"איזה חדר פצצה." ישראל השתלט על הכיסא הנוח שלי בלי בושה. "כמה עלה?"
"כלום כסף," עניתי.
"זה בין הקלאבים היקרים בכריתים. חמישה כוכבים. שלנו שלושה," גל פרץ בצחוק, "הדיל עלה בקושי 1, 200. מצאנו גם אחד ב900 שקל, אבל צריך גם ליהנות."
"אפרופו ליהנות, למה את לא באה לבר?" ישראל כבר סידר את הכיסא למצב שכיבה. קצת הרבה חצוף מצידו.
"אני רוצה לדבר עם חבר שלי בסקייפ. הוא בדרום אמריקה, טיול אחרי צבא." יש מצב שזה המשפט הכי ארוך שאמרתי מאז כשהכרתי אותם.
"בטח היה קרבי, נכון?" גל חלץ את הכפכפים שלו ובשיא החופשיות התיישב על שפת הבריכה עם הרגליים בפנים.
"איך ידעת?"
"כי רק קרביים נוסעים למחוק את עצמם בדרום אמריקה, לפחות ממה שאני מכיר." הוא וישראל החליפו מבטים כשבדיוק עדי יצאה אל החצר לבושה בשמלה פרחונית וסנדלים. הם ניסו לשכנע אותי להצטרף, וכששוב סירבתי, פשוט איחלו לי לילה טוב ויצאו.
***
אני לוקחת חזרה בעלות על הכיסא בחצר ומנסה לחייג לליאם. אין תשובה. משהו ברוח הקרירה הזו שהצליחה להעיף את העיתון שלי לרצפה, גורם לי להסתכל על השמיים. מאיפה הגיעו העננים האלה? אני לא מספיקה להרים את העיתון וכבר גשם מתחיל לרדת. וואו. אני אוספת את העיתון ורצה אל החדר.
עדי השאירה את המיטה שלנו מבולגנת, את הספה עם בגדים עליה ולא תלתה כמו שצריך את בגדי הים על החוט הבודד שקיים במקלחת. אני מסדרת את החדר תוך כדי שאני כמעט כל רגע מסתכלת אל עבר הנייד שלא פספסתי שיחה מליאם. כלום. אחר כך אני מכינה לעצמי תה ורואה פרק של "סברי מרנן" בטלוויזיה (קטע שיש כאן קליטה). אני מוצאת במזוודה את הקרקרים שהבאתי ולא יודעת אם מרגישה חרטה או לא שלא הצטרפתי לנסיעה. כשהפרק מסתיים, אני שוב מחייגת לליאם. עדיין אין תשובה.
אני קולטת שהגשם נפסק כשאני עומדת ליד החלון הזכוכית הגדול ממנו גם אפשר לצאת לחצר. אני עוטה על עצמי את העליונית שהבאתי בעיקר בגלל המיזוג בטיסה ויוצאת מהחדר, שהוא בעצם דירה קטנה בבית פרטי (ויש כאן המון בתים פרטיים). אני חוצה את המדרכה ומתרחקת כל כמה שניות מהגלים שנשפכים ממול. הרוח עדיין חזקה. בסוף אני מגיעה ללובי המלון כשבדיוק מחלקים כוסות פופקורן למי שנשאר לצפות באיזה סרט קומדיה אמריקאי שהקרינו שם. אני יושבת על אחת הספות אחרי שאני מקבלת גם נחשי גומי ומיץ תפוזים, ומוצאת את עצמי מחכה לשיחה מליאם. כשהיא לא יוצאת לפועל, ואני די מיואשת מהשעמום, אני חוזרת לחדר ו... נרדמת.

אני מתעוררת לבוקר שמשי מאוד ומגלה את עדי במיטה שלידי. ישנתי כל-כך חזק שאפילו לא שמעתי אותה נכנסת. "עדי." אני נוגעת לה בכתף בעדינות. "רוצה לבוא איתי לארוחת בוקר?" אני בודקת בשעון מה השעה. תשע וכמה דקות.
"לא," היא עונה בקול מנומנם. "אני אקום עוד איזה שעה וניסע לחאניה."
אני הולכת לבד לארוחת הבוקר, מעמיסה על הצלחת קרואסונים ולוקחת שוב מיץ תפוזים. אני מתיישבת במרפסת הגדולה בחדר האוכל ומצלמת את הצלחת שלי ברקע הים הכחול שמזכיר לי את העיניים של ליאם. הוא עדיין לא ענה ואין וי כחול. אני לא דואגת, הבנתי שיש ימים שאין לו ממש קליטה. כשאני חוזרת לחדר, אני מגלה את עדי בחצר עם אחת מקופסאות הפיטנס המוקטנות שמוכרים בסופר קופיקס.
"פספסתי?" היא שואלת וכמעט נשפך לה חלב מהפה.
"אני פספסתי?" לפי הבעת הפנים שלה, אני מבינה שהחמצתי יציאה מהנה אתמול.
"היה בסדר." היא לא מרחיבה במילים. "חזרתי לקראת שתיים. אני עייפה, לא יודעת איך אנהג."
אני נכנסת חזרה לחדר לא לפני שאני אומרת, "בקצב הזה נאכל שם ארוחת ערב, לא צהריים."

הטיול בחאניה מסתכם בפיצרייה פינתית חמודה, שופינג לא מסעיר למדי בסניף של ZARA וטיולים בין טירות ונמל אחד מאוד גדול ויפה בדרך. האינסטגרם שלי מתמלא בתמונות, ומזל שגם עדי אוהבת לצלם ולהצטלם.
אנחנו חוזרות לחדר בסביבות חמש וישר נכנסות לבריכה הפרטית שלנו. "את יודעת שהאי של סופיה נכתב על כריתים? יש כאן באמת אתר בשם אי המצורעים או משהו כזה." עדי זזה מעט מהשמש שעומדת לה בדיוק על הראש.
"באנו בסך הכל לשלושה וחצי ימים לכאן, אי אפשר להספיק הכל." גם אני קראתי על האתר הזה איפשהו.
"כן." היא מסתכלת על הציפורניים שלה. הן משוחות בלק ורוד יפה כזה, חמים. "מחר צריך לקום מוקדם. את יודעת מה זה מוקדם, עופרי?"
"יש גם את הטיסה חזרה בלילה וגם להספיק ארוחת בוקר מהירה ואת הנסיעה לאגם קורנס." יש משהו נחמד בידיעה של מה את הולכת לעשות ותכנונים מראש. פחות מלחיץ.
היא מהנהנת וצוללת לרגע. "איזה כיף זה בית פרטי עם בריכה, אה?" היא חוזרת על מה שדיברנו עליו כשהגענו לכאן. "החיים שלך יהיו עם ליאם ככה בעתיד, אם תתחתנו."
אין לי מושג מאיפה היא הביאה את זה עכשיו. התגובה שלי היא כמובן בהתאם.
"אה?"
"אל תגידי לי שלא חשבת על זה שיש לו כסף."
אני לא מבינה לאן היא חותרת. "זה איפשהו שם בתת מודע, אבל אני לא איתו בגלל זה."
היא זורקת שתי מילים לאוויר שממש מרגיזות אותי. "חיים נוחים."
"עדי, נו."
"מה נו? את לאט לאט תתאימי את עצמך לחיים שלו, לסגנון שלו, לקצב שלו." וכשאני שואלת אותה בסוף לאן היא חותרת ולא רק חושבת על זה, היא משיבה, "את רואה את עצמך לומדת מתישהו?"
הבטן שלי מתחילה להתכווץ ישר, והתחושה הזו ממש לא נעימה כשאני בתוך הבריכה. אני שונאת לחשוב על העתיד, אני שונאת להילחץ. אני אוהבת וודאות ועכשיו הכל וודאי ונכון בחיים שלי. "לא יודעת. לא ממש."
"אז את מצפה מליאם לפרנס אותך בשלב מסוים, לא? לא מדברת על זה שלא תעבדי, אבל נגיד הבית שתעברי לגור בו כבר יהיה קיים. את גם לא תעבדי במסעדה לנצח הרי." ואז היא מתחילה לרוץ בתסריט, "נגיד ליאם האחד, סבבה? זה יהיה לו מאוד נוח ש... שתבשלי לו, תחכי לו בבית. הוא רגיל לאמא שנמצאת בבית כל הזמן, את תהיי התחליף כזה, כי את בעצם לא מראה נכונות לעשות משהו שיקרה במקביל לקריירה שלו. כל גבר שיחשוב על ילדים נגיד ישמח שהוא יכול לצאת לעבוד ואשתו תטפל בהם ותהיה איתם רב היום."
"מה? לא." אני מגנה על ליאם ישר. "הוא לא כזה. בכלל לא כזה. הוא משכנע אותי ללמוד ולהחליף עבודה."
"ואת רוצה להחליף?"
"כרגע לא. מתישהו כן.
עדי עושה פרצוף. "מתישהו זה כשתהיי בהיריון?"
"מה? אני לא מבינה." הכי קל לשחק אותה ראש קטן במקום להתמודד עם מחשבות.
"את בת 22. תתחילי להזיז דברים."
אני מרגישה שאני מתחילה לכעוס. "ההורים שלי שלחו אותך לעשות איתי את השיחה הזו?"
היא נמנעת מלפגוש את המבט שלי, מה שכבר מסגיר שכן. "הם פשוט לא רוצים שתהיי תלויה בו כלכלית ו... בסוף כמו שקרה עם יובל, תחזרי עם הזנב בין הרגליים."
אני יוצאת מהבריכה ולוקחת את המגבת שלי מהכיסא. הלך לי כל החשק. "אם יהיה לי תואר יהיה לי כסף והכל יהיה בסדר?" בסוף אני מתרגזת. "תואר לא מבטיח חיים איכותיים, הוא רק מפתח לדלת שאולי תיפתח."
"נו, זה בדיוק מה שאני אומרת." עדי נשארת בבריכה. "ליאם נותן לך שיעור לחיים עכשיו, אבל לא את החיים עצמם.
"אה?"
ואז מגיע המשפט הזה. המשפט שלקח אותי לסרט "וויליאם וקייט סיפור אהבה". אני לא אשכח את הסצנה שמרגרט הכלבה אמרה לקייט שהנסיך וויליאם לא יביא בחורה כמוה הביתה, להכיר לה את המלכה, את המנהגים שלו, את החברים, את המקומות שהוא יוצא אליהם, את התחביבים, את עצמו האמיתי...
"עופרי, את לא מסוג הבחורות שהוא יתחתן איתן." כשהיא קולטת שאני על סף הסתלקות משם, והדמעות כבר מבצבצות, היא ממשיכה, "אני יודעת איך המוח שלך פועל. את בטח מדמיינת את עצמך עם פליטות של תינוק בבית והוא חוזר מאיזה בית משפט או מהמשרד של אבא יוסי והכל בסדר."
"זה לא נכון."
"אני מכירה אותך," היא מתעקשת.
"אני מנסה לשכנע את עצמי לא לרוץ." אני כבר פגועה, ולכן הכנות נשטפת ממני החוצה כמו הדמעות. "על סמך מה את אומרת שאני לא מסוג הבנות שהוא יתחתן איתן? את אפילו לא פגשת אותו. הוא לקח אותי לבית שלו, הכיר לי את המשפחה שלו ופתח את עצמו בפניי, משהו שהוא לא עשה עם מישהי אף פעם. אז על סמך מה את באה ואומרת את הדבר המרושע הזה?" ואני נכנסת לחדר ומשאירה אותה בבריכה. שמעתי מספיק.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
עכשיו השאלה היא מה עופרי תעשה עם זה
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
המשך יבוא
הגב
דווח
guest
קשה לשמוע את האמת בפרצוף
הגב
דווח
טען עוד 17 תגובות
כותבי החודש בספרייה
הרפתקאות
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
אתה זוכר את הפעם הראשונה?
אתה זוכר את הפעם הראשונה?
מאת: שקד מיכאל
את יורדת או אני?
את יורדת או אני?
מאת: E .C
לעבור מחזה לישבן. ולהשאר בחיים
לעבור מחזה לישבן. ולהשאר בחיים
מאת: Nizan Zarotski
סיפורים אחרונים
להילחם בשבילו- פרק 74
להילחם בשבילו- פרק 74
מאת: שלכת כותבת מהלב
זמן.
זמן.
מאת: Miss Shaked
פורים
פורים
מאת: ???? ??? ?????
דייט ראשון- פרק 4.
דייט ראשון- פרק 4.
מאת: לינדה :)
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי