כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

להילחם בשבילו- פרק 36

יום ההולדת שלי

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102103. להילחם בשבילו- פרק 103104. להילחם בשבילו- פרק 104105. להילחם בשבילו- פרק 105106. להילחם בשבילו- פרק 106

פרק 36: 22

אני סוחטת את הסמרטוט ופולטת עוד אנחה. ניקיון המסעדה הוא תמיד דבר מעייף, בטח שמדובר בסוף היום ואת סחוטה בעצמך. כן, יותר מהסמרטוט. אם אשתמש בעולם הריצה של ליאם- אז זה כמו שרצת 20 ק"מ ונותר לך עוד אחד, אבל את גמורה, אז מה את עושה? חושבת על הסוף, על המנוחה שאחרי. אני כבר התחלתי לחשוב על הבית וגם על הכסף כשמלכי גורמת לי לסובב את הראש. בהתחלה חשבתי שאני מדמיינת, אבל לא- היא באמת השתמשה במצית הרגע.
"היום יום הולדת!" היא מתחילה לשיר, ואני קולטת שהיא מרימה את אחת מהעוגות הקטנות האלה שיש במקרר בסופר שליד עם זיקוק במרכזו.
"מה כבר חצות?" מרב עבודה לא שמתי לב שהתאריך התחלף. בעצם יום חמישי הגיע. ה-15 ביוני פה. אני בת 22.
בתיאום מושלם, אלמוג נכנס עם זר בלונים צבעוני מאוד. "איחרתי בקושי בדקה, יש!" הוא מחויך כולו ונותן לי חיבוק.
"לא הייתם צריכים." אני מובכת, אבל בפנים ממש שמחה. אני אוהבת לקבל תשומת לב ביום ההולדת שלי ותמיד מחכה לו.
כמה דקות אחר כך, אנחנו מסיימים את הניקיון, ומלכי מחלקת את העוגה תוך כדי שאלמוג מחלק את הטיפים. יצא לי 176 במשמרת הבוקר ו280 במשמרת הערב. כבר התחלה טובה.
"את הולכת לאן שהוא?" הוא שואל אותי בפה מלא עוגת שוקולד אחרי שהלך לרחוץ ידיים ולקח את החתיכה האחרונה שנשארה.
"לא, מחר משמרת בוקר." אני קושרת את הבלונים לזנב של תיק הגב שלי.
"בואי נשב קצת אצלך, נחגוג לך." מלכי מציעה יותר מדי לאחרונה לבוא אלי, כלומר לדירה של ליאם. אני יודעת שזו יכולה להיות הזדמנות נהדרת להיפטר ממנה ומהבקשה שלה על הדרך, אבל רוי לא מסכים.
"מה בית? בואו לבר!" הוא קופץ ישר. בשבילו כל חגיגה היא הזדמנות לאלכוהול. "יאללה, נדב, אתה זורם גם?"
נדב, סטודנט שהתקבל לשנקר בגלל מלגה, טוחן אצלנו שעות יותר ממני כשהוא יכול. הוא תמיד משכנע את עצמו שזה זמני והוא צריך 'לעשות כסף', אבל הוא כאן קרוב לשנתיים והעיקר מעיר לי בהפסקות למה אני לא עושה פסיכומטרי כבר. בשלב מסוים הפסקתי לקחת הפסקות כשהוא בהפסקה מהסיבה הזו. הוא היה חבר טוב של יובל, בימים שיובל עבד כאן.
"יש לי לימודים מחר ואחר כך משמרת ערב, לא יודע עד כמה זה רעיון טוב." הוא, כהרגלו, כבד כשזה מגיע לבילויים.
"נו, אל תהיה מעצבן." רוי ממש לוקח קשה את אי ההגעה שלו (הלא מפתיעה יש לציין).
"אני אלווה אתכם לבר שבסוף הרחוב אם תלכו לשם כי החניתי את האוטו באזור. לא היה מקום בחנייה כאן כשבאתי." הוא אוסף את השקית עם הלאפות שנשארו ואורז שתי קופסאות חומוס.
אנחנו הולכים לכיוון הבר, ונדב לא נותן לרעש חוטי הבלונים להיות הצליל היחיד כאן.
"את חוגגת עם החבר החדש שלך?" הוא שואל, ואני תוהה לרגע אם הוא מתעניין או שיובל אמר לו להמשיך לרגל אחרי, אחרי ששניהם כאמור כבר עשו זאת כשליאם אסף אותי מהמסעדה בתחילת הקשר שלנו.
"הוא בדרום אמריקה," מלכי עונה בשמי.
"וואלה." נדב מרים את שתי גבותיו. "טיול אחרי צבא?"
"סוג של."
"מה, זה נגמר סופית עם יובל? לא רק הפסקה?" רוי דוחף את האף.
"מאיפה אתה יודע על ההפסקה?" אני מחזירה שאלה, מסוקרנת.
"ראיתי את החבר החדש שלך מגיע באחד הימים," הוא עונה.
"הוא לא כזה חדש," מלכי ממלמלת. "כבר ארבעה חודשים בערך, לא?"
"גם אני הייתי בטוח שתחזרו מהר." אלמוג נוגע בשערו. "עד שפתאום ראיתי את החדש."
"החדש," אני חוזרת אחריו ונזכרת שבעצם בתואר הזה השתמשתי כשהכרתי את ליאם להורים שלי.
נדב נפרד מאיתנו, ואנחנו ממשיכים ללכת לכיוון הבר. אף אחד לא מדבר על משהו מיוחד בדרך או כשאנחנו מגיעים. אנחנו מרימים כמה צ'ייסרים (אני רק אחד כי אני נוהגת) ומנשנשים צ'יפס ואדממה. רוי ומלכי רוקדים איזה שיר של ריהאנה וקלווין האריס, אלמוג מתעד לסטורי את המשקה שלו ואני עוברת על מספר ברכות שקיבלתי על הקיר בפייסבוק. סה"כ מדובר בפתיחה לא מתוככנת מתוקה ליום ההולדת, אני חושבת כשאני בדרך לדירה של ליאם.
מהרגע שעברתי לגור כאן, פיתחתי מנהג מטומטם לעשות סלפי מול המראה במעלית. אני באמת אוהבת את העיצוב שלה ואיך שאני משתקפת דרכה. גם היום אני עושה אחד כזה, כשאני אוחזת בבלונים וכותבת: Its my Bday. רק שמסתבר שמספר הבלונים האלה היו רק המובא למה שחיכה לי בדירה. אני בהתחלה לא מבינה למה היא חשוכה, הרי השארתי את האור בכניסה מכובה. אני לרגע חושבת שמשהו לא בסדר בזיכרון שלי עד שאני מדליקה אותו שוב ומגלה שהסלון מקושט בבלונים. מה? מי הספיק לעשות את זה? למי יש מפתח חוץ מלי? אני סורקת את הדירה במהירות ומגלה זר פרחים על השולחן. וואו, הוא ממש יפה. אני מתקרבת אליו, מסניפה את הריח לתוכי. מתקתק. צמוד לאגרטל יש פתק שמסביר הכל.
"ליאם תכנן הכל, אנחנו רק ביצענו
XO
שירי וענבר"

אם השעה לא הייתה כמעט שתיים בלילה, ובטח כולם ישנים, הייתי מתקשרת אליהן. אני שולחת להן הודעות בווטסאפ ונכנסת להתקלח. תוך כדי שאני מתנקה ומכינה את עצמי לקראת היום האהוב עלי בשנה, אני מחשבת את הפרש השעות בין ישראל לארגנטינה. אמור להיות שם בין שבע לשמונה בערב. אני יוצאת לחדר מטפטפת, מחליפה מהר לפיג'מה וחושבת מה להקליד לליאם (אולי הוא לא יכול לדבר) תוך כדי שאני מייבשת את השיער עם הפן. בסוף יוצא לי רק "אתה מושלם" עם אימוג'י מאוהב. יש וי אחד במשך רבע שעה. הוא במקום ללא קליטה, אלך כבר לישון.

יש קטע כזה בכל שנה ביום הולדת, שכולם מתקשרים לברך אותך על הבוקר למרות שאת בקושי ערה. זה קצת מעציב אותי, כי במהלך היום בעצם היום הזה הופך להיות רגיל למדי.
עדי הראשונה להעיר אותי בזיופי שירת "היום יום הולדת" צורם מאוד. אני צוחקת ומרחיקה ממני את השמיכה כדי לא להיחנק. "את משוגעת," אני מגיבה כשהיא מסיימת.
"ברור לך שאני באה לישון אצלך השבוע, כן?" היא הודיעה לי מראש שהיום לא נוכל להיפגש.
"ברור לי."
"יופי, אז תיהני היום בחגיגות עם המשפחה. עד 120 דקות שינה."
"חה חה חה."
"שתזכי לשנה הבאה-"
"לאאאאאאאאאאאא," אני צורחת. שלא תשיר שוב. אני מנתקת כששנינו צוחקות צחוק פראי ומשוחרר ואחר כך אני בודקת התראות. שתי האחיות של ליאם ענו לי. הן כתבו לי ברכות נחמדות מאוד, ושתיהן ציינו שגם אמא שלהן הצטרפה לאיחולים. נועה מתקשרת תוך כדי שאני כותבת להן חזרה, ואני שומעת בקול שלה כמה היא מחכה לחגיגה בערב. אמא חוטפת ממנה את הטלפון בשלב מסוים ומשתפת אותי בתכנון להיום בערב. גם סבתא מצטרפת. ניסע לשבת איפשהו, היא עדיין לא בחרה.
כשאני ערה לחלוטין, אני עושה חישוב שעות מחדש כי כן יש וי כחול ליד ההודעה שהשארתי לליאם. אני לא מספיקה להגיע לשעה המדויקת שם וכבר שיחת וידאו מליאם. יש מצב שאני נראית ממש רע עכשיו. אולי הוא לא יכול להריח את השיניים שלי, אבל השיער? אוי ויי.
"לשיר לך בספרדית?"
הוא לבוש בסוודר גולף לבן שמבליט את העיניים שלו לאללה וכזה חתיך. שיוו. השיער שלו ארך קצת והזיפים ממש ממש מחמיאים לו.
"לא, לא. אל תתחיל גם אתה." אני מחייכת חיוך ענקי.
"הגעתי לפני איזה רבע שעה לחדר אחרי ערב עם הישראלים." הוא מסמן לי להמתין לכמה שניות ונעלם. כשהוא חוזר, הוא בלי חולצה. "פשוט פה חם, אז אמרתי ממך אין לי מה להתבייש. גם ככה ראיתי אותי בלי בגדים מיליון פעם."
"איך היה?" אני שואלת.
"מתוקה שלי, היום אנחנו מדברים רק עלייך. מוכנה לברכה שכתבתי לך?" הוא מראה לי דף מקופל ופותח אותו עם יד אחת.
"אני מתרגשת." אני באמת מרגישה ככה.
"מוכנה?" הוא מסתכל על הדף ומרים את העיניים לשבריר שנייה אלי.
"נוווו."
"עופרי היקרה שלי,
אמנם אני במרחק של אלפי קילומטרים ממך, אבל עדיין מרגיש את הנוכחות שלך, הקול שלך לידי. אני רוצה לאחל לך יום הולדת שמח. אושר, בריאות, פרנסה, הצלחה בכל מעשיי ידייך, כושר איתי." הוא מחייך וקורץ אלי. אני נמסה. הוא ממשיך, "ושתתפתחי ותגדלי. כשהעצמאות הזו בדירה שלי היא רק הצעד הראשון בחיים שאת ראויה לחיות. את לא רק יפה, ואת צריכה לדעת את זה. כל שנה ביום ההולדת את מתבגרת, ובלי לבאס אותך, היופי לא יישאר לתמיד, נכון? מה שאת הוא החותמת. ואת היא שפתחה את הלב בשבילי למרות כל הקשיים. כן, חיזרתי אחרייך בהתחלה בגלל שאת באמת הבחורה הכי יפה שראיתי בחיים שלי, אבל אחרי שהורדתי ממך כל שכבה אפשרית, תרתי משמע בהקשר שלנו, הבנתי שאת הרבה יותר מזה. לא התכוונתי להלחיץ אותך אף פעם, נטו לתת לך להכיר אותי מההתחלה. תדעי, לפעמים, עם כמה שאני מבקר אותך, הייתי רוצה חיים פשוטים כמו שלך. בלי דאגות, לשים את הראש על הכרית בסוף יום עבודה ולישון. תמשיכי להיות מוקפת באנשים שאוהבים אותך ועושים לך טוב. אני שמח להיות אחד מהם. מאחל לך שנה של אהבה, גם אם חלק ממנה עכשיו בשלט רחוק. עד 120. ממני."
אני מתחילה לבכות.
"לא, לא! בלי דמעות!" הוא מרים את הקול. "אם תתנהגי ככה אני לא אשלח לך את הברכה בדואר."
אני משתמשת בשמיכה כמטפחת שלי, שוב. "אני ממש מטנפת לך את המצעים, אל תשאל."
"את זוכרת לעשות כביסה?" הוא מוציא לשון.
"אוף, תשתוק." אני נושמת עמוק.
ליאם לא מקשיב לי. "אהבת את הפרחים והבלונים?"
"אם אהבתי? תגיד לי, אין חמצן במוח מרב טיפוסים על הרים?!"
הוא מחייך. "לא חסר, אל דאגה."
"אתה לא מעלה לרשתות החברתיות כלום משם." כן מתייגים אותו, אבל הוא באמת לא מעלה.
"את מי זה באמת מעניין?" הוא לא נותן לי לענות (אני רוצה להגיד שאת מאיה, אבל ייתכן מאוד שהם מדברים והוא שולח לה תמונות). "עכשיו תקומי ותלכי לארון שבחדר "העבודה" שלי, סבבה?"
"לא היית צריך להביא מתנה." אני מסוקרנת לראות מה יש שם. בתכלס זרקתי באחת הפינות בחדר את המזוודה שלי ומאז לא ממש נכנסתי אליו. "אתה המתנה הכי טובה שיכולתי לבקש, כאילו ההיכרות שלנו היא המתנה הזאת. הלוואי שהיית פה איתי."
"שנה הבאה." הוא מעביר יד בשיער שלו.
אני נכנסת לחדר העבודה ופותחת את הארון. ממש מולי עומדת קופסה סגולה עם לבבות וחדי קרן. "איזה חמוד!" אני פולטת, כמעט צווחת, ונשמעת כמו ילדה קטנה.
"תפתחי אותה."
אני משעינה את הנייד על הבגדים שיש כאן ובעדינות מרימה את המכסה. אני מוצאת גיפט קארד ומחזיק מפתחות.
"תקני לך מה שאת רוצה איתו," ליאם מגיב ישר. "אני יודע שזו מתנה לא משהו, אבל לא עלה לי בראש משהו אחר לקנות. את בכל זאת החברה הראשונה הרצינית שלי." יש מצב שהוא מסמיק.
"זה יותר מדי." אני מוציאה את מחזיק המפתחות. הוא בצבע אדום עם אבנים מנצנצות ומשתלשל ממנו חוט זהב מבריק. אני פותחת אותו. "מה זה?!" אני קצת הרבה המומה לראות תמונה של שנינו ביחד מהחופשה בים המלח.
"תשימי את המפתחות של הבית והאוטו פה, ביחד איתנו." הוא נשמע כל כך רומנטי.
אני כל כך נרגשת.
נכון, יובל השקיע במתנות יום ההולדת שלי יותר, אבל כאן יש עניין של משהו רענן, התחלה חדשה כזו שמשמחת אותי. אני רוצה את ליאם לנצח, חשבתי באותו הזמן, אבל בדיוק באותה הנקודה בעוד שנה, באותו החדר בו אני עומדת כעת- הנצח יראה קצר מדי.

אבא מחבר לי את המפתחות יחדיו אל המחזיק וממש מתרשם. אמא מביעה את הרגשות שלה למילים. "הוא מקסים," היא אומרת את מה שאני כבר יודעת.
הלכנו לשבת במסעדה בנמל יפו, ועל הפנים שלי נושבת רוח קיצית וחמימה של ים. אני אוהבת את הקיץ ואת התחושה הזו. "הוא שם 500 שקלים בגיפט קארד. זה מזה לא נעים." לפני כשבאתי לכאן, נכנסתי לסניף קסטרו שיש בכיכר השעון לברר כמה יש בפנים. "אני כולה הכנתי לו ציור."
אבא עוזר לנועה להוריד עוד חתיכות פרגית אל הצלחת שלה. "ליצירת אומנות אין תמחור. הוא בסלון בדירה, לא? את רואה את הציור כל הזמן."
"כן, אבל אני כמעט לא שם." אני באמת כמעט לא בסלון. בדרך כלל אני נבלעת ישר בחדר. מצאתי מקום ללפטופ שלי איפשהו על הרצפה בצידי המיטה, ואם בא לי להישאר שם בין המצעים אני מביאה איתי גם נשנוש ושתייה.
"חגגו לך בעבודה?" אמא שואלת וגוערת בסבתא שלא אוכלת כמעט.
"אתמול חגגתי אחרי המשמרת בבר עם כמה מהעובדים. הביאו לי בלונים ועוגה, והיום קובי הביא שוב עוגה וקנה לי בלונים גם. כל הדירה מפוצצת בלונים, כי גם ליאם הכין לי משהו והאחיות שלו ביצעו. אתם לא מבינים איזה סיוט זה לנהוג איתם."
"אז תתני לי גם קצת." נועה קופצת. "אני אוהבת בלונים."
"יש לאחותך אובססיה לבלונים, אין מצב שהיא תיתן לך אפילו אחד." אמא כמובן צודקת.
אנחנו ממשיכים לאכול, אח"כ אני מקבלת עוד עוגה עם זיקוק, והכל נראה באמת מושלם ושמח וכלום לא חסר לי. אני מסתכלת על מסך הנייד כשהשעה 23:59 ונזכרת מחדש שמישהו כן חסר. התמונה שלי ושלו מאחת מהיציאות שלנו באיזו מסעדת סושי בראשון לציון קופצת ואיתה הלב שמרגיש צביטה כזו שעוברת בכל הגוף. זה הגעגוע.

אני מסיימת את הסיור בדירה בפניה של עדי. ההבעה שמרוחה על הפרצוף ניתנת לפירוש שהיא אוהבת את מה שהיא רואה. אנחנו יושבות במרפסת עם חבילת עוגיות שוקו צ'יפס כשאני פותחת את המתנה שהיא קנתה לי: סט של פלטת צלליות ומספר אודמים של אנסטסיה בברלי הילס. אני עושה תמונות עם זר הפרחים שהיא קנתה לי לשים על הראש, ומהר מאוד היא מצטרפת אלי לרצף של סלפים (אחרי שכמובן היא מסדרת את התמונה).
בסלון נשארו עוד שאריות של בלונים, וזר הפרחים עדיין לא נבל.
"ליאם השקיע," היא אומרת וצונחת על הספה. "יש לו ממש בית חלומות."
"זה גם מה שאני חשבתי כשהגעתי לכאן בפעם הראשונה." אני מתיישבת על הספה השנייה. "נשארו בול עוד שלושה חודשים עד שהוא יחזור."
"אל תספרי," עדי נוזפת בי. "זה לא טוב. את אמורה לשחרר את הנסיעה הזו כי הוא במהלכה ישחרר משהו חשוב בהרבה."
"אני יודעת." אני באמת יודעת, אבל עדיין מפחדת מכך שפתאום החודשים איתו יתחילו לראות לא מציאותיים. אני לא רוצה להתרגל למצב הזה, בשום פנים ואופן לא. "מוזר שעד שהכל מרגיש במקום שהייתי רוצה, הוא לא לצידי, הוא לא בארץ בכלל."
היא מחייכת. "גם את בקרוב לא תהיי בארץ, אבל לרק כמה ימים."
"מה?" אני לא מבינה.
"אוף. רציתי להחזיק את זה עד הבוקר." היא פותחת את ה-GMAIL שלה ומראה לי כרטיסי טיסה ל... "מתנה מההורים שלך. אנחנו טסות בסוף השבוע הבא לכריתים, ליוון."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
עולמי לוי
עולמי לוי
איזה מתוקקק איך אני מחכה כבר שהוא יחזוררר
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
יחזור עוד ארבעה פרקים בערך
הגב
דווח
Gili Levy
Gili Levy
פרק עמוק ומראה שהקשר חזק אבל לא מספיק משהו מעניין טוב ורע יקרה הסוף קרב אבל התחלה חדשה תקרא אין פה משהו סגור בכלל
הגב
דווח
טען עוד 17 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 106
להילחם בשבילו- פרק 106
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 105
להילחם בשבילו- פרק 105
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 82
יש לי הכל- פרק 82
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 87
להילחם בשבילו- פרק 87
מאת: שלכת כותבת מהלב
הרפתקאות
הדרך הבייתה
הדרך הבייתה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
אתה זוכר את הפעם הראשונה?
אתה זוכר את הפעם הראשונה?
מאת: שקד מיכאל
חייה של הנסיכה דיאנה - פרק 4
חייה של הנסיכה דיאנה - פרק 4
מאת: Stav BH
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
תקועה- פרק 39
תקועה- פרק 39
מאת: Lee B
סיפורים אחרונים
אני השתנתי והרבה פרק ב
אני השתנתי והרבה פרק ב
מאת: אדלין פודושבה
אני השתנתי והרבה פרק א
אני השתנתי והרבה פרק א
מאת: אדלין פודושבה
" לילמוד ליפול " - פרק 5 .
" לילמוד ליפול " - פרק 5 .
מאת: אודליה כחלון
יומנו של לורי - חייזר אדם
יומנו של לורי - חייזר אדם
מאת: שי מצפה