כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

מי אתה? - פרק 25

״אני לא נוסעת עם האדיוט הזה! שיהיה לך ברור!״ היא מסתכלת עליי ומחייכת. ״מה את מחייכת? הזין הזה לא ענה לי למייל ועבר כבר כמעט שבוע. קיוויתי שהוא התפגר או משהו ועכשיו אני אמורה להיות איתו באותו רכב? ומה? להתנהג רגיל?״ היא שותקת ומחייכת, מצליחה לעצבן אותי עוד יותר. ״האמת שרוי ממש שמח כששמע שאת נוסעת איתנו״ הקול הזה, הקול הממכר הזה נשמע מאחוריי.

שיר
״מה קורה אהובה?״ דן דן נכנסת לדירה וקופצת עליי בחיבוק.
״דן דן אהובתי, התגעגעתי״ אני מתמסרת לחיבוק שלה ואנחנו עומדות ככה מחובקות כאילו לא ראינו אחת את השניה כבר שנים.
דניאל היא אחותי מהורים אחרים, אנחנו ביחד מהגן. אנחנו יכולות להיות בנתק חודשים ובשיחה אחת להשלים את כל הפערים, אף אחת לא תכעס על השניה שנעלמה.
לא שופטות אחת את השניה בשום תחום בחיים, הקשבה, הבנה ואם צריך נותנות בראש אחת לשניה בחצי הומור. היא יודעת את כל הסודות הכמוסים שלי, מכירה את הצדדים הכי טובים והכי גרועים שלי.
כל פעם מחדש אני מודה לאלוהים שנתן לי אותה במתנה להיות חלק מחיי.
״נו שלחת לעומר מייל?״ כרגיל שואלת הכי ישיר בזמן שהיא פותחת לנו שתי בירות קרות ומגישה לי אחת ומתיישבת לידי במרפסת.
״לא, עוד לא״ לוגמת מהבירה ומדליקה סיגריה.
״סתומה! למה?״
״מה לשלוח? התחלתי לכתוב כמה פעמים, מחקתי וזהו״
היא לא עונה לי, לוקחת את הנייד שלי, מתעסקת איתו ומניחה אותו בחזרה במקומו.
״מה שלחת?״ הרי ברור שזה מה שהיא עשתה.
״חשבתי שאתה נשוי״ לוקחת שלוק מהבירה שלה.
״גאון את״

הנייד שלי מצלצל מעיר אותי מהמחשבות שלי ממוצאי שבת.
״אהובתי״ מופיע לי על הצג עם תמונה של דן דן ושלי.

״ענה כבר?״ אחלה פתיחת שיחה חושבת לעצמי.
״לא״ עונה באדישות
״כבר רביעי בערב, מה נסגר איתו?״
״לא יודעת״ ממשיכה באדישות שלי.
״יש לך את זה ביותר אדיש?״
״דיי דן דן, שחררי מהנושא. הכל טוב״
״אוף, טוב... מחר אתם נוסעים?״
״כן״
״טוב, אל תתלהבי יותר מידי... את יודעת שאני שונאת את המצב האדיש שלך״ היא צוחקת לי בטלפון.
״אני עייפה מאמי, אל תתייחסי״
״אני יודעת שזה לא בגלל שאת עייפה ואני גם מבינה שלא בא לך לדבר על זה עכשיו אז אניח לך בנתיים, תדברי איתי מחר אהובה שלי. נשיקות וחיבוקים״
״נשיקות אהובה״ מנתקות.

אז כן, ממוצאי שבת אין קול ואין עונה. האדמה בלעה אותו, הוא התאדה, השתתקו לו האצבעות והוא לא יכול להקליד יותר, אולי מת, בכל זאת זקן... אני לא רואה שום סיבה שלא יענה גם אם יצאתי ממש סתומה ומגעילה באותו ערב.
ונמאס לי שעצבן כל יום שואלת אותי אם הוא ענה ועכשיו גם דן דן, לא ענה שילך להזדיין!

אני מתחילה לארגן לי תיק לסופ״ש ומכינה לי ג׳ינס בהיר קצרצר, גופיית ספגטי לבנה, חזיית סטרפלס לבנה וחוטיני תחרה לבן.

״מה קורה יפה? פנויה מחר בערב?״ אני מקבלת הודעה מניצן.

אויי ניצן, ניצן.. כל בוקר שולח לי הודעת ״בוקר טוב יפה״ עם תמונה של החיוך ההורס שלו גורם לבוקר שלי להיות טוב יותר, הרבה יותר טוב.
עומד במילה שלו הבחור, בדרך כלל זה מסתיים בזה שאני עונה לו ״בוקר טוב נסיך״ ולפעמים גולש למה מה קורה, איך במשרד החדש, כמה קללות על זה שנטש אותי ושאלות על דברים שעזב לי שאני לא מצליחה להבין.

״נסיך אני לא פנויה מחר״
״מתחילה עם התירוצים?״ גורם לי לצחוק.
״לא, לא! אני אהיה בצפון בסופ״ש הזה״
״תהני לך יפה, אבל את חייבת לי״
״סגור! שיהיה לך סופ״ש מהמם נסיך״
״גם לך יפה״

אם לא הנסיעה הזאת לגמרי הייתי נפגשת איתו, לא יודעת איך הערב היה נגמר אבל אין ספק שאני מתגעגעת אליו.

אני מסיימת לארוז לי את התיק, כמה גופיות, מכנסיים קצרים, שמלות, בייבידול לשינה, תיק רחצה ושני בגדי ים.
אני יורדת לבית של אמא לשבת קצת עם עצבן.
אני מתיישבת בסלון ורואה אותה יוצאת מהחדר של צוציק אחרי שהרדימה אותו.
היא מתיישבת לידי בסלון, דבוקה לי לתחת, מניחה את ראשה על כתפי.

״מה את דבק? יש לי סופ״ש שלם לסבול אותך והוא מתחיל החל ממחר!״
״אוהבת אותך סיסי, כמה שאת כלבה״
״אין לך כל כך ברירה, משפחה לא בוחרים וכאלה...״
״ענה לך?״
״נו באמתת״ אני מעיפה אותה ממני וקמה למטבח להביא לי כוס מים.
״זהו נגמרו לנו נושאי השיחה?״ שואלת אותה בטון עצבני
״מתעניינת, מה יש לך?״
״דיי לא חופרים בזה יותר!״
״דיברת עם דרור? יש לי חדר לבד כן?״
״כן אל תדאגי לא תתקעי עם סטי״
״יופי״
״לא הבנתי למה הקדמנו את הנסיעה שלנו, תמיד אנחנו נוסעים לקראת סוף אוגוסט״ מתקילה אותי, אני מושכת זמן וגומרת את כוס המים בשלוקים קטנים.
״משהו עם הלימודים של סתומי״
״כאילו היא לומדת הסתומה הזאת״ שתינו צוחקות, היא מראה יותר נוכחות במיטה שלה מאשר בהרצאות במכללה.
״אני יודעת... היא ביקשה אז שיהיה״ מסמסת לסתומי, מעדכנת אותה שלקראת שנת הלימודים הבאה היא החליטה להשקיע ומקבלת ממנה כתגובה אימוג׳י של אצבע משולשת.
״טוב אני גמורה, הייתה שיחה ממש קולחת ומעניינת ביי לך״ היא מודיעה לי, קמה והולכת.
אני מסתכלת על הגב שלה בזמן שהיא עוזבת אותי.
משפחה פגומה, למה היא קראה לי לשבת איתה?!
אני קמה ועולה לדירה שלי, שמה לי מוזיקה בנייד ונכנסת למיטה.

מכירים את זה שביום יום אתם כל כך מותשים מהעבודה וכשאתם קמים ליום חופש אתם כל כך מאושרים שאפילו זה שקמתם לפני השעון המעורר לא מזיז לכם?
אז הנה יום חמישי, אני קמה הרבה לפני שאנריקה שר לי ומודיע לי שהגיע הזמן לקום.
שוטפת פנים, נכנסת למקלחת נותת למים לשטוף את גופי העירום, יוצאת וקושרת לגוף הרטוב שלי מגבת.
מנתגבת, לובשת את הבגדים שהכנתי לי, עושה פן ומתאפרת.
לוקחת את התיק שלי לסופ״ש ויוצאת מהדירה ומחליטה לחזור.
מסתכלת על הספרים שיש לי בדירה ומחליטה לקחת את הספר הראשון מהסדרה שקניתי לי ״דברים רעים״ של ר. ק לילי. קניתי את שלושת הספרים ממזמן, התחלתי בזמנו לקרוא את הספר הראשון אבל לצערי הייתי כל כך עמוסה שלא יצא לי להמשיך.
לא יודעת אם יהיה לי זמן שם לקרוא בו אבל שיהיה איתי.
אני מכניסה את הספר לתיק ויורדת לשתות קפה למטה.
כולם כבר ערים, מאורגנים.
״הוו בוקר טוב לך סיסי״ קסם מקבל את פני במטבח ועצבן מכינה לצוציק כריך לארוחת בוקר, מגישה לו לסלון וחוזרת למטבח. אני מסיימת להכין לי את הקפה ומתיישבת בשולחן במטבח עם הגב לסלון.
״בוקר בוקר״ אני עונה לו עם חיוך ולוגמת מהקפה המר שלי.
״אני אסע על האופנוע או שיש לי מקום איתכם?״
״אין מקום, כל המכוניות עמוסות באנשים וציוד״ קסם עונה לי ועצבן מסתכלת עליי במבט מוזר.
״אוקיי אז אני על האופנוע״ ממשיכה לשתות בשקט את הנס שלי.
״את לא, את נוסעת עם עומר ורוי״ קסם מודיע לי וגורם לי להיחנק מהנס.
קסם לוקח את התיק שלי ויוצא מהבית.
אני נעמדת מול עצבן במרחק ממנה, היא עומדת מסתכלת עליי ושותקת.
״מה נסגר? אתמול דיברנו! לא יכולת להגיד לי שהוא גם בא?״
״סיסי אני לא ידעתי נשבעת, היום בבוקר דרור הודיע לי שגם הם באים״
״אני לא נוסעת עם האדיוט הזה! שיהיה לך ברור!״
היא מסתכלת עליי ומחייכת.
״מה את מחייכת? הזין הזה לא ענה לי למייל ועבר כבר כמעט שבוע. קיוויתי שהוא התפגר או משהו ועכשיו אני אמורה להיות איתו באותו רכב? ומה? להתנהג רגיל?״ היא שותקת ומחייכת, מצליחה לעצבן אותי עוד יותר.
״האמת שרוי ממש שמח כששמע שאת נוסעת איתנו״
הקול הזה, הקול הממכר הזה נשמע מאחוריי. אני ממשיכה לעמוד עם הגב אליו ומסתכלת על עצבן במבט המום ומסמנת לה עם השפתיים ״לא יכולת להגיד לי שהוא מאחוריי?״ היא מושכת את הכתפיים כלפי מעלה בתגובה ולא אומרת כלום.
״סיסיייי, איזה כיף שאת נוסעת איתנוווו״ רוי נכנס בריצה למטבח וקופץ עליי. אני מרימה אותו ומחבקת מה שגורם לי להסתובב ולהצליב במבט עם האדיוט ההורס הזה והחיוך שלו.
אין לי ברירה אלא להשלים עם זה, זאת הולכת להיות נסיעה ארוכה.
״בוא רוי רוי צריך כבר לצאת״ אני מורידה אותו והם יוצאים מהבית יד ביד.
״את תשלמי על זה״ אני דופקת לה מבט עצבני ויוצאת.
אני מתקדמת לכיוון חזית הבית, כל המכוניות חונות שם וכולם כבר מוכנים לנסיעה.
אני מחפשת את הרכב שלו ואני קולטת אותו מכניס את רוי וקושר אותו לכסא בטיחות באאודי q7 לבנה.
״אוחחח פאקק״ אני ממלמלת לעצמי. חלום חיי הרכב הזה, אני רואה את הסמל של הארבע עיגולים האלה ויכולה לגמור.
בלי לחשוב פעמיים אני מתיישבת בכסא הנהג, מכוונת מראה אחורית, את המראות בצדדים, את הכסא ומורידה קצת את ההגה.
עומר נכנס עם חיוך למושב לידי ומושיט לי את המפתחות.
האמת ציפיתי לזה שהוא יעיף אותי בבעיטה מכסא הנהג אבל במקום זה הוא אומר ״אני מניח שאת נוהגת היום״.
״גאון״ אומרת לו ביובש וחוטפת ממנו את המפתח.
מניעה את רכב חלומותיי ונשבעת שנפלטה ממני גניחה לא רצונית שקטה.
אנחנו מתחילים בנסיעה ויובל המבולבל צורח לי בקולי קולות באוזן, רוי שר איתו בקולי קולות ואני מחייכת אליו דרך המראה האחורית.
״אל תדאגי הוא עוד מעט ירדם, הוא לא ישן כל הלילה ותשימי לך מה שאת רוצה״ אני מביטה עליו במבט חטוף ולא מגיבה.
עומר הבין כנראה שלדבר איתי בנסיעה לא יילך לו אז הוא לא מנסה, אחרי עשרים דקות בערך רוי באמת נרדם.
אני מחברת את הנייד שלי למערכת של הרכב ושמה את הפלייליסט שלי.
אחרי כמעט שעה וחצי נסיעה בפקקים מטורפים של בוקר הגענו לתחנת דלק בכביש 6.
רוי בדיוק התעורר ואני החנתי את הרכב מול ספסלי הישיבה עם השולחנות.
ירדנו מהרכב, רוי בידיו של עומר והשאר הצטרפו אלינו.
״אני הולך לקנות קפה מישהו רוצה משהו?״ קסם מודיע.
כמה מודיעים לו שהם רוצים קפה, צוציק ורוי צועקים שוקו ועומר אומר לו פחית ספרייט.
״אני באה איתך״ אני מצטרפת לקסם.
״תלך תזמין את הקפה ואני אביא את השוקו והספרייט״ הוא מהנהן והולך להזמין את הקפה.
אני נעמדת מול המקרר הגדול של השתיה הקרה, מחפשת בעיניי את מקומו של השוקו והספרייט.
אני תופסת פחית ספרייט והיא עפה לי מהיד.
אני מרימה אותה ובאה להחזיר אותה למקומה.
היא עדיין היד שלי על המדף, אני מחליטה לקחת אותה בחזרה ומתחילה לנער אותה עוד פעם ועוד פעם.
אנשים עוברים לידי ומסתכלים עליי במבט מוזר, אני מחייכת אליהם בתגובה וממשיכה.
״סיסי את באה? צריך לשלם״ אני חוטפת שני שוקו בבקבוק והולכת לכיוונו ממשיכה לנער את הפחית ומפסיקה כשאני מגיעה לקופה ונעמדת לידו.
קסם משלם, אני מגישה לו את הפחית ולוקחת ממנו את הקפה שלי.
כשאנחנו יוצאים החוצה אני נותנת לצוציק ורוי את השוקו שלהם ומקבלת בתגובה קריאות נלהבות.
אני עוקבת אחרי קסם שמגיש לכמה את הקפה שלהם במנשאי כוסות ואת פחית הספרייט לעומר.
אני נעמדת בין עצבן לסתומי בדיוק מול עומר.
הוא פותח את הפחית בזמן שהוא מדבר עם סטי והפחית מתפוצצת עליו.
גזים וספרייט עפים לכל עבר, על הפרצוף והחולצה שלו.
סטי מקלל ומעיף את עצמו אחורה ועומר עומד קצת מכופף והמום.
מסתכל על הריצפה ועל הפחית לסירוגין.
אני לא מצליחה לעצור את עצמי ונקרעת מצחוק.
צוציק ורוי מצטרפים אליי וצוחקים.
עומר מרים את המבט שלו אליי וחיוך מופיע על פניו, אני קורצת לו בתגובה ומחייכת.
״ואיי את רעה״ סתומי לוחשת לי.
״כבר שכחתי מה זה להתעסק איתך סיסי״ עצבן לוחשת לי מהצד השני.
״1-0״ אני אומרת להן.
אנחנו נשארות לעמוד ככה בזמן שכולם מתיישבים טיפה רחוק מאיתנו באחד השולחנות, עומר זורק את הפחית לפח שלידו ומתרחק לכיוון הרכב ההורס שלו.
הוא מוריד את החולצה שלו מנגב איתה את החזה והפנים.
״פאקקק״ לא מצליחה לעצור את עצמי והן צוחקות עליי.
מכירים בסרטים המצויירים שיש מלאך קטן בצד אחד ושטן קטן הצד שני? אז אצלי זה שטן גדול בצד אחד ושטן סתום בצד שני, כן אחיותיי האהובות.
שלושתינו בוהות בו ונראה לי שאפילו הזלנו קצת ריר.
״סיסי מה זה הגוף הזה״ סתומי אומרת.
״נראה לי שהוא עשה לך 1-0״ עצבן מודיעה.
״1-0? חופשי הכפיל...״ סתומי עונה לה.
עומר שם על עצמו טישירט שחורה במקום הלבנה עם הספרייט, נכנס לשירותים ויוצא. כנראה שטף את פניו כי הן רטובות.
כן, אנחנו עדיין עוקבות אחריו במבט, קשה להפסיק להסתכל על הדבר הזה.
״תודה על מקלחת בוקר שיר״ הוא עובר לידי ומחייך.
״בכיף, מתי שרק תרצה״ קורצת לו, לא מוריד את המבט ממני גם כשמתיישב עם כולם ליד השולחן.

אחרי חצי שעה שישבנו שם, אני ועומר לא מורידים את המבט אחד מהשני, קסם מודיע שהגיע הזמן לזוז.
״אבא, אני רוצה להיות עם אלירן באוטו״.
״אני לא חושב שיש להם מקום גבר קטן״.
״נסדר מקום, נעביר אליכם תיקים ותעביר את הבוסטר שלו אלינו לרכב״ עצבן מתערבת וחיוך ענק מאוזן לאוזן תקוע לה על הפנים.
״מה את עושה? זה מה שחסר לי עכשיו להיות איתו לבד במשך הנסיעה״ אני לוחשת לה באוזן.
״סתמי כבר!״ היא מסתכלת עליי ולוחשת לי.
קסם ועומר מעבירים את התיקים לרכב של עומר ומוציאים וקושרים את הבוסטר ברכב של קסם.
שוב השטן הגדול והשטן הסתום נעמדות לידי.
״סיסי תקראי תפילת הדרך, אולי אלוהים יעזור לך״ סתומי אומרת לי.
״אולי ברכת הגומל אם תעברי את הנסיעה הזאת בשלום״ עצבן מוסיפה.
״אוי סתמו כבר! אחיות זבל״
אני הולכת לתיק שלי שברכב של קסם ומוציאה ממנו את הספר, לפחות שמשהו יעסיק אותי בנסיעה הזאת ולא עומר.
כולם נכנסים לרכבים ועומר נשען על מכסה המנוע, אני מתקרבת אליו והוא מושיט לי את המפתחות.
אני מתעלמת ממנו ונכנסת למושב שליד הנהג.
שהידיים שלו יהיו עסוקות בהגה ושלי בספר!
בהצלחה לי.
עומר שם שירים ואני פותחת את הספר שלי.
אני פאקינג תקועה כבר עשרים דקות על אותו עמוד.
קשה להתרכז עם הזרועות מלאות השרירים שלו ושהוא שר בקול הממכר שלו כל שיר שמתנגן.
אני משתדלת להתרכז בספר וסוף סוף סיימתי את העמוד המקולל.
״מה את קוראת שם?״ הוא שואל מסתכל על הכביש כשיד אחת שלו על ההגה ויד שניה על ידית ההילוכים.
״דברים רעים״ הוא מגחך ומנמיך את המוזיקה.
״נו אז תקראי לי איזה קטע מהדברים הרעים האלה״
אני מסתכלת עליו, מחייכת. בדיוק הגעתי לקטע אש בספר.
אני מסתכלת על המילים בספר ומתחילה להקריא בקול קצת חלש.

״היד שעל השד שלי נשלחה לשידת הלילה שלי ופתחה את המגירה באטיות רבה, האצבע שעל הדגדגן עדיין מלטפת בתנועות סיבוביות, שוב ושוב.
ניסיתי לא להרעיש כשמשיתי משם את הוויברטור שלי, אבל צליל הרטט הנמוך שהשמיע כשהפעלתי אותו היה חזק משזכרתי. מצד שני, לא יכולתי להשמיע מוזיקה כדי להטביע את הרעש, כפי שעשיתי בדרך כלל, כי מישהו ישן כמו מת במיטה לידי.
התנשמתי בחדות כשדחפתי אותו לתוכי. הייתי רטובה מהחלום והוא החליק פנימה מיד. השתמשתי ביד אחת כדי להחזיק אותו שם, והיד השנייה עזבה את השד שלי והחליקה מטה כדי לעבוד על הדגדגן שלי.
והנשימה שלי נפלטה בהתנשפויות שקטות וקטנות ועיניי היו עצומות. הן נפקחו רק כשהרגשתי את המיטה זזה.
התנועה היתה אמורה לגרום לי לעצור או להיבהל או לעשות כל דבר אחר במקום להיאנח, להזיז את הוויברטור שבתוכי ולנשוך את השפה כשהבטתי בגבר היפהפה שהתקרב אלי.
טמטום, טמטום, טמטום, אמרתי לעצמי.
עוד, עוד, עוד, צרח גופי בתגובה.
טריסטן השמיע צליל גרוני ונמוך, ולא הצלחתי להחניק את האנחה הנמוכה שלי.
הייתי מתחת לשמיכות, אבל כך גם הוא, כך שזה בקושי עזר.
לא מחיתי כשהוא משך את השמיכות מעל שנינו.
הוא התקרב, כורע לצדי, ברכיו במרחק נשימה מהאגן והירך שלי. המבט בעיניו היה... משכר.
הוא נשך את שפתו וחשתי את עצמי לופתת את הוויברטור בתגובה.
רגליי היו פשוטות לצדדים, והוא נע כדי לפשק את רגליו מעל אחת מירכיי, גוהר מעלי אך עדיין לא נוגע.
התבוננתי בו בולע רוק בחדות, עיניו ממוקדות בידי.
התפתלתי.
״אני יכול... לעזור?״ הוא שאל בצרידות.
לא הצלחתי אפילו לבטא מילים בתשובה, רק יבבות ותנועות חסרות מנוחה מצד לצד.
הוא ראה בזה תשובה חיובית. אחת מידיו כיסתה את היד שהחזיקה את הוויברטור, מושכת אותה במעלה גופי.
התחלתי למחות כשהוויברטור החל להחליק מחוץ לגופי אבל ברכו תפסה אותו ודחפה אותו עמוק לתוכי.
״אוווו...״ התנשפתי בחדות.
הוא הזיז את ידי עד שחפנתי את השד שלי. הוא לחץ על מפרק ידי, מה שגרם לי לעסות חזק יותר את בשרי הרך.
״תצבטי את הפטמה שלך,״ הוא אמר לי, מלקק את שפתו התחתונה. חשתי את לשוני מחקה את התנועה כשצייתּי לו. עיניי, רעבות לבלוע אותו, נעו מפניו המרוכזות, במורד פלג גופו העליון השרירי, על פני הווי הסקסי שנוצר משרירי האגן שלו ועד לזקפתו העבה. הוא עדיין לבש תחתוני בוקסר, אבל הם בקושי הצליחו להכיל את הזין הבולט שלו. פיתלתי את האגן בניסיון להתקרב לברכו, ותחבתי את הוויברטור עמוק יותר אל תוכי.
״ממממ,״ הוא נאנח. ״זהו, דניקה. מושלם. תסובבי את האגן שלך בדיוק ככה.״
ידו השנייה חלפה מעל היד שהיתה על הדגדגן שלי, בלי לגעת בדבר מלבד בגב כף ידי כשהשתלט על התנועות.
סובבתי את האגן שלי בזמן שהוא הזיז את היד שלי כדי לעסות את הדגדגן שלי, מפעיל לחץ מושלם.
הוא הזיז את היד שעל הפטמה שלי לשד השני, כמעט נוגע בעורי כשדחף את אצבעותיי עמוק.
הוא קילל באריכות ובשטף.
הבחנתי בתנועה בזווית העין, השפלתי מבט וראיתי את הזקפה שלו זעה באופן גלוי לעין, שפיכה מוקדמת מספיגה את תחתוני הבוקסר שלו במקום שבו נגע קצה הזין שלו.
״טריסטן,״ נאנחתי.
עצמתי עיניים ואורגזמה משכרת שטפה אותי בגלים עשירים.
״דניקה,״ הוא אמר בצרידות, הברך שלו נעה בחדות למעלה עד שהיתה במרחק לחישה מהפתח שלי.
הוא נאנח, צליל ארוך ונמוך.״

פאקק לא חשבתי שלהקריא לו את זה כל כך יחרמן אותי.
״נשמע טוב הדברים הרעים האלה״ הוא מגניב אליי במבט ומחייך.
״גם מרגיש...״ אני לוחשת לחלון.
״מה?״
״כלום! אנחנו לא מדברים שכחת?״ הוא צוחק ואני מחייכת בתגובה לצחוק הממיס שלו.
״את בקטע של ענייני שליטה?״ מתעלם לגמרי ממה שאמרתי הרגע ואני לא עונה לו.
״את יודעת שבפעם השניה שנפגשנו בחדר 103 רציתי לקשור אותך ולהצליף בך, הייתי חייב לך עונש״ ממשיך בשלו וגורם לי לסובב אליו את הראש ולתקוע בו במבט המום.
״אוקיי אז את לא בקטע של הצלפות...״ ממשיך לדבר עם עצמו.
״למרות שגם בקטע של הפלאג לא היית בהתתחלה ובסוף זרמת ואפילו נהנת״ הוא מחייך ונראה מרוצה מעצמו.
אני מסובבת חזרה את המבט לחלון וחושבת לעצמי שכל דבר שבא איתו כנראה אני אוהב...
שאר הנסיעה עוברת בשקט עם מוזיקה ברקע, מידי פעם היינו שרים קצת, צוחקים מזה אבל לא יותר.

עומר ואני מגיעים ראשונים לוילה, אני מזנקת מהאוטו
בחצר יש בריכה גדולה, ג׳קוזי, פינת מנגל ומלא דשא עם כסאות ושולחנות.
אני נככסת לראות את הוילה מבפנים.
יש קומת מרתף עם שני חדרים אחד מול השני, לא!
נכנסת לקומה הראשונה יש סלון ענק, שולחן אוכל, מטבח ובמסדרון מול המדרגות לקומה העליונה יש שלושה חדרים ומקלחת משותפת.
אני עולה לקומה הלפני האחרונה ויש שם חדר בודד, לא גדול מידי אבל יש שם שקט בול בשבילי. זורקת את הספר על המיטה, מסמנת טריטוריה ושמישהו ינסה להתעסק איתי!
עולה לקומה מעל, לגג, יש שם שולחן סנוקר, נוף משגע ומלא אוויר!

כשאני יורדת למטה אני רואה כבר חלק מהתיקים בתוך הוילה מאתרת את שלי, לוקחת אותו ועולה לחדר שלי. שולפת מהתיק את הבקיני הורוד בהיר שלי, לובשת אותו ורצה למטה.
ארז קולט אותי ולוחש משהו לעומר שלידו.
אני עוברת לידם ועומר מרים אותי על הכף שלו כשהפנים שלי בגב שלו.
אני צועקת עליו שיוריד אותי עם הרבה תנועות מוגזמות ברגליים ובידיים. כולם מסתכלים עלינו וצוחקים.
הוא זורק אותי לבריכה ואני מצליח לתפוס לו את החולצה והוא מועד ביחד איתי פנימה.
שנינו מרימים את הראש מעל המים, הוא עומד שם בקלות ואני עם תנועות רגליים מנסה להחזיק את עצמי עם הראש מעל המים.
״אדיוט! הלך לי הפן!״ אני צועקת עליו ומשפריצה עליו מים.
הוא צוחק, מתקרב אליי ותופס אותי.
״את יפה גם בלי פן״
אני תופסת לו את הראש בשתי הידיים ומנסה לדחוף אותו לתוך המים. הוא לא זז אפילו לא מילימטר למטה וצוחק. אני מבינה שזה לא יילך לי, אני מוותרת, משתחררת ממנו ויוצאת מהבריכה. אני נעמדת מחוץ לבריכה ואני מבינה שכולם בוהים בנו.
הרוב עם מבט מבולבל של ״מה לעזאזל קורה בינכם״ רק עצבן, ארז וסתומי עם חיוך מאוזן לאוזן.
אני נכנסת לוילה בחזרה, מרטיבה אותה לגמרי ועולה למעלה.
אני נכנסת להתקלח ונותנת למים החמים לשטוף את הכלור ממני.
אני עוצמת את עיניי מתחת לזרם המים והמגע שלו מלטף אותי ביחד עם המים.
אני מסבנת את הגוף שלי, את הרגליים, את הידיים, את התחת הקטן שלי והשדיים.
מדמיינת את הידיים שלו עליי וגונחת בשקט לתוך המים. אני יוצאת מהמקלחת ונשכבת על המיטה עם מגבת קשורה לגופי.

הנייד שלי מצלצל ומעיר אותי
״הלו״ אני עונה בקול ישנוני אפילו לא מסתכלת על המסך לראות מי זה.
״סיסי קומי כבר! ותזיזי את התחת שלך למטה״ קסם נובח עליי בצד השני.
״אני מבינה שאתה לחוץ מההצעה אבל אולי תירגע? מה אתה צועק עליי?״
״מה קשור? לא עזרת בכלום מהרגע שהגענו, רק פיזזת לך פה בבקיני והוצאת לכולם את העיניים. מה הקטע עם עומר?״
״אין קטע! ומספיק אני קורעת את התחת בבית מגיע לי קצת לנוח. מתי אתה שולף?״
״נראה לי מחר בקידוש מה אומרת?״
״שזה הולך להיות מביך אם היא תסרב״
״אולי דיי! אני לא אציע בגללך בסוף״ צוחקת לו.
״אתה תציע והיא תסכים. קסם, אני שוברת אותה אם לא!״
״חולה עלייך סיסי! עכשיו תזיזי את התחת הקטן שלך למטה״ מנתקת לו.
קמה מהמיטה, שמה עליי חוטיני שחור ושמלה קצרה צמודה בצבע כחול.

אני מצטרפת לכולם לחצר, הם טוחנים בשר ולי הכינו ירקות צלויים.
עומר עוקב אחרי במבט שלו ואני מתעלמת ממנו. מספיק ההופעה שדפקנו כשהגענו כולם לוילה.
לא צריכה עוד התלחששויות מסביבנו.
הזמן עובר ואיכשהו כבר 2:00 בלילה.
כולם כבר שיכורים או לפחות חצי שיכורים.
חלק בבריכה, חלק בג׳קוזי, צוציק ורוי באיזה שלב הלכו לשחק באחד החדרים וכנראה כבר נרדמו שם.
סטי כבר שפוך בסלון, כרגיל אין לו מעצורים כשזה נוגע לאלכוהול וג׳ויינטים...
אני מחליטה לעלות לחדר שלי, התעייפתי ואין ספק שהאלכוהול תורם לזה הרבה.

בחדר אני מורידה את השמלה ומוציאה מהתיק את הבייבידול שלי. שמלה מסאטן קצרצרה, כפתיות דקות, תחרה עדינה במחשוף של החזה ואותה תחרה למטה בסיומת שלה.
לוקחת את הנייד שלי ונכנסת למיטה.

״אהובתי, הכל בסדר, נהנת וכיף לי. יש לי הרבה מה לספר לך... קשור לזה שעומר פה״ שולחת לדן דן הודעה ומניחה את הנייד בשידה ליד המיטה.
דפיקה בדלת גורמת לי להפסיק לבהות בתקרה ומנתקת אותי מהמחשבות שלי.
אני ניגשת לדלת ופותחת אותה.
הוא עומד מולי, נשען על המשקוף של הדלת, ידיים משולבות מתחת לחזה ומחייך.
״תרמנו״ אומרת בחיוך וטורקת לו את הדלת בפנים.
אני שומעת את הצחוק שלו מאחורי הדלת.
אני פותחת שוב את הדלת מחייכת אליו ועומדת מולו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

S. . עקוב אחר S.
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מהמם מחכה להמשך
הגב
דווח
S. .
S. .
תודה ❤️ אעלה פרק יותר מאוחר
הגב
דווח
guest
מהמם!!!! גם הפעם הסיפור ייעצר באותה נקודה או שאצ מתכננת להמשיך עד הסוף?
הגב
דווח
טען עוד 5 תגובות
כותבי החודש בספרייה
S. .
הנקודה הלבנה
הנקודה הלבנה
מאת: S. .
זבוב הבית
זבוב הבית
מאת: S. .
לבן
לבן
מאת: S. .
שברים
שברים
מאת: S. .
סיפורים אחרונים
מהאות א - עד ת .
מהאות א - עד ת .
מאת: אודליה כחלון
למה הוא(פרק 3)
למה הוא(פרק 3)
מאת: Vlad Lebedev
למה הוא-פרק 2
למה הוא-פרק 2
מאת: Vlad Lebedev
למה הוא
למה הוא
מאת: Vlad Lebedev
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
ואיך העז הוא
ואיך העז הוא
מאת: שבורת כנף