כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

מי אתה? - פרק 23

אני מגיעה לדלת המשרד שלו ומרימה את היד כדי לדפוק על הדלת, בשניה האחרונה היד שלי יורדת לידית ואני פותחת את הדלת לא לגמרי, מרווח שמאפשר לי להיכנס בין הדלת למשקוף. אני לא מאמינה למראה עיניי

שיר
עומר יוצא ונשארתי בדירה לבד, אני בוהה בשמיים ריקה ממחשבות וכעס מתחיל להציף אותי.
אני כועסת עליו אבל בעיקר על עצמי, אני לא מאמינה שדבר כזה קורה לי שוב.
פעם הבאה שאני מכירה מישהו, עוד לפני שאני מבררת איך קוראים לו אני בודקת אם הוא נשוי או לא.
אני קמה מהכסא ומתיישבת על רצפת המרפסת, על ברכיי, אוספת את שברי הכוס שניפצתי לפני כמה דקות, זורקת לפח ומנקה את הנס שנשפך ועף לכל עבר.
דמעות מאיימות לפרוץ מעיניי אך אני מצליחה לעצור אותן. הלוואי ואת שברי הלב שלי שהתנפץ לרסיסים היה אפשר לאסוף, לזרוק והכל היה נקי כמו חדש.
אני סוגרת את הלפטופ ונכנסת לחדר הארונות שלי. מתפשטת, שמה עליי מכנס שינה קצר וגופיית ספגטי ונכנסת למיטה.
אני לוקחת את הנייד מהשידה ליד המיטה ושולחת לדן דן הודעה,
״אהובה דברי איתי כשיש לך זמן״.
היא בקורס מאוד אינטנסיבי מהעבודה, מסיימת כל יום בסביבות 23:00 אז אני משתדלת לא לשגע אותה יותר מידי. אני מניחה את הנייד לידי במיטה והוא מתחיל לצלצל.
אני עונה בלי להסתכל ״זה היה מהיר אהובה!״
״אהובה אה? מה קורה סיסי?״ אני מסתכלת על השם בנייד למרות שאני יודעת בדיוק מי זה ורואה ׳קסם׳ על הצג.
״אוף חשבתי שאתה דניאל... מה קורה?״ אני אומרת לו בבאסה מוחלטת.
״מצטער לאכזב אותך. רוצה לדבר איתי על זה?״
״פחות קסם, פחות. מה קורה?״
״אני בסדר, נראה לי שאת פחות. נדבר יותר מאוחר או מחר?״
״אנחנו כבר מדברים אז מה רצית? דבר״ אני עוצמת את עיני, חסרת כוחות.
״סוף שבוע הבא נוסעים לצימרים בצפון. אני מתכוון להציע שם לאביטל. כולם בפנים את גם, נכון?״
״שאני אפסיד את אחותי מסרבת לך שוב? בחיים לא! אני בפנים״ עונה לו בציניות ומצליחה לגחך קצת.
״את חייבת תמיד להיות כזאת כלבה? אז את רוצה לסגור מקום?״ שואל באותה נשימה. אני מסתכלת על הנייד, לא מבינה איך פתאום אני אמורה לסגור את כל הסופ״ש הזה.
״קודם כל לא! הצעה שלך, תסגור אתה ומי זה כולם בפנים? וכן, נולדתי כלבה וכך אשאר״
״לאבי וחברה שלו, סטי, סתומי והחבר החדש שלה, ארז וחברה שלו, את, צוציק אני ואביטל״ נותן לי תשובה מפורטת.
״סבבה אז תדאג לי לחדר משלי שאני לא אתקע בטעות עם סטי כי יהיה שם רצח״ הוא צוחק.
״ברור בדקתי קודם מי בא כדי לסגור מספר חדרים מתאים״
״סבבה תגיד לי אם אתה צריך משהו. שיהיה בהצלחה גיס״ מנתקים.
אני נכנסת לוואטסאפ מתעלמת מכל ההודעות שקיבלתי ובודקת אם דן דן שלחה לי הודעה, לא שלחה, אני סוגרת את הנייד מחברת למטען ומחליטה לנסות להירדם.

אנריקה שר לי בקולי קולות ברקע ואני מתעוררת.
אני פוקחת עיניים ומרגישה שלא ישנתי אפילו לא דקה, שונאת את הלילות האלה.
אני רק זוכרת שחלמתי על עומר, עומר לא נשוי וללא ילדים. בחלום היה לזה סוף טוב, סוף טוב שבסופו של לילה ארוך הוא נשאר לישון איתי.
אני מתיישבת על המיטה כך שכפות רגליי על הרצפה ואני חושבת לעצמי הלוואי שלא היה נשוי, זה שיש לו את רוי לא מפריע לי.
אני מנסה להבין שוב איך הוא העז לעלות לפה אם רגע לפני ראיתי אותו יושב עם אשתו בסלון בבית אימי.
אני באמת לא מצליחה להבין ואין לי הסבר הגיוני לזה, לפחות לא כרגע.
אני קמה שוטפת פנים ומתארגנת לעבודה.
שמלה שחורה שמגיעה עד קצת מעל ברכיי, מתאפרת ומסדרת את השיער.
לוקחת את התיק ומפתחות האופנוע ויוצאת.

אני מגיעה לעבודה לשם שינוי בדיוק ב9:00, הצלחתי לא לאחר!
אני נתקלת בניצן בדרך למשרד שלי.
״בוקר טוב יפה״ הוא מחייך אליי את החיוך ההורס שלו.
״בוקר טוב נסיך״ הוא מתקרב אליי ונותן לי חיבוק ונשיקה במצח.
״במה זכיתי?״ אני שואלת מופתעת וצוחקת.
בדרך כלל או שאנחנו אומרים בוקר טוב אם ניפגשים בבוקר במסדרונות המשרד ואם לא אז ניגשים אחד לשניה למשרד.
נשיקה וחיבוק לא כוללים בהסדר הזה.
״תניחי את הדברים שלך במשרד ותכיני קפה. יש ישיבה בחדר ישיבות בעוד כמה דקות״ הוא משחרר אותי מחוייך וממשיך לדרכו.
על הבוקר? שונאת את זה! זה אף פעם לא משהו טוב הישיבות האלה על הבוקר.
אני מגיעה למשרד שלי אחרי שאני עוברת ואומרת שלום לכמה אנשים בדרכי, מניחה את התיק, מעירה לחיים את המחשב שלי שרוצה להישאר במצב שינה בדיוק כמוני והולכת למטבחון להכין קפה.
לוקחת שלוק ״מכוס הקידוש״ שהכנתי לעצמי עוד במטבחון שלא ישפך לי בדרך.
אני מצליחה להגיע לחדר הישיבות ששום טיפה ממשקה הבוקר הקדוש שלי לא נשפכה.
מתיישבת באחד הכסאות הפנויים היחידים שנשארו, כולם כבר שם, הצוות שלי והצוות של ניצן.
אנחנו בעצם צוות אחד שפיצלו לשניים בגלל כמות העבודה וכל צוות אחראי על סוג אחר של בדיקות בפרוייקטים שאנחנו עובדים עליהם.
ניצן נכנס לחדר הישיבות ונעמד בראש השולחן, בלי החיוך ההורס שתמיד מרוח על פניו מאוזן לאוזן.
הוא לוקח נשימה ארוכה ומרים מבט מהשולחן לנוכחים בחדר.
״אז קודם כל בוקר, תודה לכולם שהתייצבתם למרות שרק הגעתם ואין לכם כוח לזיוני שכל על הבוקר״ הוא פותח בטון רציני, כמה מגחכים, כמה עם פרצוף מבולבל כמוני, רק שאצלי זה עם מחנק בגרון.
מה נסגר איתו? אם היה משהו רציני הוא היה מיידע אותי לפני אני חושבת לעצמי הרי אנחנו בסופו של דבר מנהלים אותו צוות ביחד.
אני מסתכלת על ניצן, לא מורידה ממנו את עיניי, הוא מצליב איתי מבט, ״היום זה יום העבודה האחרון שלי פה״ הוא זורק את המילים לחלל החדר.
מה? אני צועקת לעצמי בראש.
״הגיע הזמן שלי לעבור הלאה. בנתיים שיר תנהל את שני הצוותים ביחד עד שימצא מישהו מתאים. אני בטוח שהיא תמשיך לעשות את זה בצורה הטובה ביותר. היה לי כיף לעבוד עם כל אחד מכם, אני מקווה שבמקום החדש אני אמצא אנשים מדהימים כמוכם והדבר הכי טוב שמצאתי פה כמה חברים טובים לחיים״ הוא ממשיך להסתכל עליי ועכשיו מחייך.
אני עדיין בשוק, לא מחייכת אליו בחזרה. אני שומעת ברקע כמה שמאחלים לו בהצלחה וחלק בשוק כמעט כמוני רק שאני לא מצליחה להגיד כלום.
״טוב זה הכל, עכשיו תזיזו ת׳תחת שלכם ותתחילו לעבוד!״ הוא מצווה על כולם בצחוק, כולם מתפזרים והוא איתם.
אחרי שהרוב כבר התפזרו אני קמה לוקחת את הקפה המר שלי והולכת למשרד שלי.
אני מאוד אוהבת את ניצן בתור בן אדם, אני אוהבת אותו בתור קולגה, תמיד כיף לעבוד איתו זה תמיד באווירה טובה גם כשעיניים כבר נשרפות לנו מהמסך ואנחנו לא מוצאים איפה הבעיה הארורה בקוד.
תמיד עם חיוך הורס על הפנים שגורם לכולם לחייך יחד איתו.
אתמול עומר, היום ניצן מה עוד אתה מתכנן לי שם למעלה?
אני מקבלת הודעה בקבוצת וואטסאפ שלי ושל אחיות שלי.

עצבן: סיסי מה קורה? הלך כל כך טוב שלא ראינו אותך בבוקר? או שצרחת כל הלילה ונגמר לך הקול?
סתומי: חחח ואיי קרעת אותי
אני: משעשעת את על הבוקר אחותי הזקנה
סתומי: את מתכוונת לענות?
עצבן: סתומי אולי היא עוד לפני הקפה של הבוקר אז אין עם מי לדבר
אני: *תמונה של כוס קפה ריקה*
אני: הכל טוב ולא היה אתמול כלום. הוא לא הגיע
עצבן: מה?
סתומי: wtf?!
אני: זרק תירוץ של משהו עם עבודה. לא חפרתי.
עצבן: חצוף! היה לחוץ ועכשיו השאיר אותנו מסוקרנות מי הוא
סתומי: צריך להכניס אותו לרשימת ״אנשים שצריך להרוג
אני: חחח
עצבן: חחח
עצבן: סיסי התבאסת?
אני: לא הכל בסדר...
סתומי: אל תגידי לי שאפילו לא קצת? רק מהסקרנות מי הוא הייתי מתבאסת
אני: הכל טוב, באמת! כנראה לא מציאה כזאת גדולה ;) יאללה יש לי מלא עבודה. ניפגש בערב. שיהיה יום טוב
סתומי: יום טוב
עצבן: יום טוב אהובות שלי!

אני מניחה את הנייד על השולחן ומכסה את פניי בידיי.
בחיים לא שיקרתי לאחיות שלי, הסתרתי כן אבל לא שיקרתי. אני מרגישה חרא לגבי זה אבל אני לא מרגישה מוכנה לספר להן שזה עומר, אבא של רוי, בעלה של טל. בטח עצבן הייתה צוחקת עליי שזה שוב קרה לי וסתומי הייתה מתעצבנת עליי ודופקת לי הרצאה. לא אז אין לי כוחות להתמודד עם זה כרגע ויש לי מחא עבודה על הראש, במיוחד עכשיו שניצן הנחית עליי את הפצצה הזאת על הבוקר.
אני מתחילה לעבור על מיילים קצת ומתחילה לעבוד.
אני מציצה בשעון והשעה כבר 12:00.
כולם במשרד יוצאים בדרך כלל בשעה הזו לאכול אבל לא ניצן, הוא תמיד יוצא בסביבות 13:00-13:30.
אני מחליטה להתקשר אליו, עם כל הבאסה אני בטוחה שיש דברים שהוא צריך לעדכן אותי לגביהם.
אני מתקשרת למשרד שלו יש צליל חיוג אבל הוא לא עונה לי. אני מנתקת ומתקשרת שוב אבל הפעם הבחורה עם הקול המזעזע בטלפון מודיעה לי ״השולחה תפוסה כעת אנא נסה מאוחר יותר״ אני מנתקת את הטלפון בעצבים. אדיוט! מסנן, אה?
אני קמה ויוצאת מהמשרד שלי בדרך למשרד שלו אני רואה את רוב המושבים ריקים חוץ משניים שבכלל שקועים בדברים אחרים ולא בעבודה.

אני מגיעה לדלת המשרד שלו ומרימה את היד כדי לדפוק על הדלת, בשניה האחרונה היד שלי יורדת לידית ואני פותחת את הדלת, לא לגמרי, מרווח המאפשר לי להיכנס בין הדלת למשקוף.
אני לא מאמינה למראה עיני...
ניצן יושב על הכסא שלו בזווית שמשענת הכסא אל הדלת והילה עליו הראש שלה נשען אחורה והיא עם עיניים עצומות. הם כל כך עסוקים בעצמם שאפילו לא שמו לב שפתחתי את הדלת.
בדיוק כשאני באה להסתובב ולצאת משם הילה קולטת אותי וקמה במהירות מניצן ומורידה את השמלה שלה ומסדרת אותה.
״מה קרה?״ הוא שואל אותה עוד לא מבחין בי.
״שיר״ היא מצביעה עליי מבוהלת.
האמת שאני משועשעת לגמרי ממה שקורה פה וכמה שאני אנסה להסתיר את החיוך המשועשע שלי, אני לא אצליח אז אני אפילו לא מנסה.
ניצן מסתובב עם הכסא מחייך אליי.
אני מספיקה להבחין שהוא לבוש לגמרי ואפילו הג׳ינס שלו סגור, לפחות הפרעתי בהתחלה ולא באמצע.
״הילה תני לנו כמה דקות״ הוא מבקש ממנה והיא מזדרזת לצאת מהמשרד שלו עם ראש כפוף לא מצליבה איתי מבט, אני נותנת לה לעבור וסוגרת אחריה את הדלת.
״אז אתה מסנן אותי בשביל הפרחה של המשרד, זאת ששכבה פה עם כל הרווקים ויש מצב שגם עם כמה נשואים״ אני מחייכת אליו נעמדת מול השולחן שלו יש אחת על המותן שלי ויד שניה נשענת על הכסא שמולו מעבר לשולחן.
״מתנת פרידה קטנה״ הוא מחייך.
״טוב אז אני אעשה את זה זריז כדי שתוכלו להמשיך במתנת פרידה המושקעת שלכם״.
״לכי על זה״ הוא ממשיך לשבת לו בנוח בכסא שלו ונראה קשוב.
״מה נראה לך שאתה עוזב? אתה יודע מה, לך, תעזוב, תתקדם. מפרגנת לך. אבל מה נראה לך שאתה לא מעדכן אותי לפני?״ אני כבר לא מחייכת ודי תקיפה.
״שיר אני אומנם מת עלייך ונראה לי שאת יודעת כמה, אבל לא זכור לי שהתחתנתי איתך ואני צריך לעדכן אותך״
״נסיך, לא מתאים לך ציני, אתה טוב מידי״ הוא קם ונעמד מולי, ממש מולי, קרוב אליי. אני מתיישרת עם הגוף בתגובה ומשלבת ידיים מתחת לבית החזה.
״מה את רוצה להגיד לי שיר?״
״שאתה תחסר לי פה אדיוט! ממש אבל! ואני באמת כועסת על זה שלא ראית לנכון לעדכן אותי לפני בהחלטה שלך, למרות שלא התחתנו״ הוא צוחק ואני מחייכת בתגובה לצחוק שלו.
הוא לוקח את שתי ידי ומניח אותן מעבר לכתפיו ומחבר בינהן על עורפו, אני נאלצת להתקרב אליו עוד. הוא מתקרב עוד ועכשיו אנחנו צמודים, מחבק אותי עם ידיו במותניים.
אני מנשקת אותו על שפתיו נשיקה חטופה ושנינו מחייכים.
״מתנת פרידה ממני, לא הכנת אותי מספיק מראש כדי לקנות לך משהו״
״זה שווה יותר מכל מתנה שהיית קונה לי״
״אתה סתם חרמן בגלל הילה״
״הצחקת אותי. היא פשוט נכנסה לפה והתנפלה עליי וכמו שאת שמה לב אני גבר, אנחנו בדרך כלל לא מסרבים״
״נסיך מה אני אעשה בלי ה׳בוקר טוב יפה׳ והחיוך ההורס שלך כל בוקר״
״ידעתי שאת מתה עליי״
״אף פעם לא הכחשתי״ אני מורידה את הידיים ממנו והוא ממני, כשאני מתרחקת קצת הוא תופס אותי בפנים עם ידיו ומנשק אותי, טורף את שפתיי ודוחף את הלשון שלו לתוך פי. האצבעות שלו נדחפות בין שיערי הפזור וגורמות לי לצמרמורת, בלי לשים לב אני מתמסרת מהר מאוד לנשיקה ולמגע שלו.
הידיים שלי מזיזות את עצמן מוצאות את שיערו וידיו כבר עברו משיערי לכתפיי, למותניי ולישבן.
הוא תופס אותי ומרים אותי אליו, הידיים שלי עדיין בשיער שלו ורגליי מחבקות את מותניו.
הוא מצמיד אותי לקיר ושפתיו מנשקות את האוזן שלי ושיניו נושכות אותה בעדינות, גניחה בלתי נשלטת יוצאת מפי והראש שלי נופל אחורה, מפנה לו דרך לצוואר והוא לא מפספס אף נקודה בצווארי מוציא ממני גניחות שקטות.
״פאק ניצן, תפסיק״ הוא מפסיק באותה שניה ומסתכל עליי בעיניים, שנינו מתנשמים.
״להפסיק?״הוא שואל מבולבל
״כן״ הוא מוריד אותי ואני נעמדת בקושי על רגליי, הוא אוחז במותניי מייצב אותי.
״אוף ניצן אני מצטערת אני תופסת את פניי בשתי ידיי״
״אוקיי אז לא. אני פשוט חייב להבין מה הלך פה כי הרגיש שאת כן רוצה, טעיתי?״ הוא נשמע קצת מבואס.
״לא, לא טעית רציתי אבל לא פה, לא עכשיו״
״טוב בסדר תירגעי יפה. הכל בסדר״ הוא מחבק אותי ואני מרגישה נבוכה מהמהירות שבה אני משנה את דעתי בכל מה שקשור אליו פתאום. זה הגיוני שזה הגבר הכי רגיש ומתחשב שפגשתי בחיים שלי ואני מוותרת עליו כל פעם מחדש?!
״נסיך, אני באמת מאחלת לך המון בהצלחה ואתה תחסר לי פה המון. אל תעלם לי טוב?״
״מבטיח לשלוח לך כל בוקר ׳בוקר טוב יפה׳ עם תמונה שלי מחייך. אל תשכחי אותי ואל תעלמי לי את״
״חסר לך שלא, זה הדבר היחידי שהופך את הבוקר שלי לטוב יותר ואני בחיים לא אשכח אותך״ אנחנו מתחבקים חזק, הוא מוחץ אותי עד שאני בקושי יכולה לנשום ומשחרר אותי.
אני מתקרבת לדלת המשרד שלו, מסדרת את השמלה והשיער.
אני פותחת את הדלת ומסתובבת אליו ״לקרוא להילה?״ הוא צוחק בתגובה תוך כדי שהוא מתיישב על הכסא שלו.
״אני אסתדר מפה יפה״ אנחנו מחייכים אחד לשני ואני יוצאת מהמשרד שלו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

S. . עקוב אחר S.
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מסתורין
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
תעזוב לי את היד. עכשיו.
תעזוב לי את היד. עכשיו.
מאת: C Y
Smells Like Teen Spirit
Smells Like Teen Spirit
מאת: Sophia Rose
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
מאת: Eran Shmuel
סיפורים אחרונים
אני השתנתי והרבה פרק ג
אני השתנתי והרבה פרק ג
מאת: אדלין פודושבה
אני השתנתי והרבה פרק ב
אני השתנתי והרבה פרק ב
מאת: אדלין פודושבה
אני השתנתי והרבה פרק א
אני השתנתי והרבה פרק א
מאת: אדלין פודושבה
" לילמוד ליפול " - פרק 5 .
" לילמוד ליפול " - פרק 5 .
מאת: אודליה כחלון
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay