כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

מי אתה? - פרק 22

יום הפגישה

שיר
אני קמה בבוקר של יום שני עייפה ומותשת אחרי לילה חסר מנוחה.
בקושי ישנתי, התהפכתי רוב הלילה מצד לצד.
תחושות של התרגשות, פחד, סקרנות ולחץ הטרידו אותי.
אני שוטפת פנים וזורקת על עצמי משהו.
אני מתאפרת קצת יותר מבדרך כלל כדי להסתיר את סימני העייפות מהלילה.
סריקה אחרונה במראה, לא הכי מרוצה אבל זה מה יש.
רק שיגמר כבר היום הזה ואוכל לחזור הבייתה.
אני יורדת מהדירה שלי ונכנסת מהחצר לסלון של הבית, נגמר לי הקפה בדירה ואני חייבת זריקת קפאין לוריד לפני שאני עולה על האופנוע.
עצבן, סתומי וצוציק יושבים במטבח.
שתיהן כבר באמצע הקפה וצוציק עם קערה מפוצצת בדגנים וחלב.
בלי להגיד שלום אני מרתיחה מים ופותחת את הארון, מוציאה כוס את הקפה וכפית מהמגירה.
״בוקר טוב״ עצבן ספק אומרת ספק שואלת.
״בוקר״ אני עונה לה עם הגב אליה.
״יום שני היום״ סתומי מודיעה.
כן, אני זוכרת את זה טוב, טוב מידי! תודה לך.
אני מוזגת מים חמים לכוס ושמה קצת חלב מהקרטון שנשאר על השיש עוד ממקודם.
״סיסי את עצובה?״ צוציק פונה אליי.
״לא נסיך שלי אני פשוט עייפה״ אני לוקחת את הקפה שמה על השולחן במטבח ומתיישבת איתם.
״אז קחי תאכלי, אמא אומרת שלאכול ארוחת בוקר נותן כוח לכל היום״ מצליח להוציא ממני חיוך.
״אמא צודקת נסיך, זאת אחת הארוחות החשובות ובגלל זה אתה צריך לאכול את ארוחת הבוקר שלך ולא אני״ הוא מחייך אליי וממשיך לטרוף.
״אז מה קורה?״ עצבן פונה אליי.
״לא ישנתי כל הלילה. מחשבות״ אני שותה מהקפה שלי והצורך לסיגריה גובר.
״מתרגשת?״ סתומי שואלת תוך כדי שהיא בולסת פרוסה עם גבינה.
״מתרגשת, חוששת, לחוצה, מצפה ופוחדת״ אני עונה לה.
״מה מפחיד אותך?״ עצבן ממשיכה בתחקיר.
״לא יודעת... אולי שהוא לא מי שאני מדמיינת לעצמי בראש״ אני שותה את שאר הקפה בשלוק כדי לדכא את הצורך לסיגריה כל כך מוקדם בבוקר.
״בוקר״ סטי מכריז ונכנס למטבח עם בוקסר בלבד.
״אולי תשים על עצמך משהו?״ אני מתעצבנת עליו.
״סתמי אל תשגעי אותי על הבוקר״ הוא לוקח בקבוק מים מהמקרר.
״ממתי אתה מתעורר בשעות כאלה? ותעשה טובה פעם הבאה תשים על השתק את הפרחה המזדמנת שאתה מביא איתך. כמעט הערת את אלירן״ עצבן נוזפת בו והוא צוחק בתגובה.
״הכבשה השחורה” של המשפחה, בכל משפחה יש אחד כזה.
שם זין על כולם, אגואיסט והכי מעצבן שאין לו כבוד לאמא.
״טוב אין לי כוח להתעצבן על הבוקר, הלכתי ביי״ אני לוקחת את התיק שלי ויוצאת לכיוון האופנוע.
כשאני מגיעה לעבודה אני אומרת שלום חטוף לכל מי שאני נתקלת בו בדרך למשרד שלי.
סוגרת את הדלת, מדליקה את המחשב, מוזיקה בפול ווליום ושוקעת באימייל המוצף שלי.
ב12:00 שירה נכנסת למשרד שלי.
״אנחנו יוצאים לאכול את באה?״
״לא, אני לא רעבה ויש לי מלא עבודה״
״הכל טוב איתך? את נראת גמורה״ גורמת לי להצליב איתה מבט לראשונה מהרגע שנכנסה אליי למשרד.
״כן, הכל טוב. סתם עייפה ויש לי מלא עבודה״ מנסה לרמוז לה שוב שתעזוב אותי בשקט.
״להביא לך משהו?״
״שוקולד והפוך חזק דל בלי סוכר״ מר כמו החיים שלי.
״סגור״
״בתאבון תהנו״ היא יוצאת ומשאירה אותי לבד במשרד בשקט שלי.
אני בודקת את האימייל האישי שלי, אין שום הודעה ממנו.
אני תופסת את הראש שלי בשתי ידיי, חייבת לצאת מהלחץ המטופש הזה. יהיה בסדר אני משננת לעצמי בראש, מה נסגר איתי? התאהבתי במישהו בלי לדעת מי הוא? בלי לראות אותו? אין סיכוי! מגרשת לעצמי את המחשבה הזאת מהראש.
אני שמה לי את השיר ״דברי איתי יותר״ של נתן גושן ומזייפת איתו את המילים בקולי קולות.

עומר
מהרגע שקמתי אני חושב רק על הערב, על הפגישה איתה.
בואו נגיד שלא הלך הכי חלק איתה ברוב הפעמים שיצא לנו לדבר אז זה קצת גורם לי לחשוש.
מזל שהיום הזה עובר רק במשרד כי אני לא מצליח להתרכז בכלום.
רוב היום אני פשוט יושב מול השולחן במשרד ובוהה בדברים המונחים על השולחן שלי.
כל מה שמעניין אותי זה הפגישה איתה היום ואיך היא תגיב שתגלה שזה אני.
אני מסיים את היום מוקדם מהרגיל גם ככה שום דבר מועיל לא יצא ממני היום שם.
אני מגיע הבייתה, מחליף לבגדי הריצה שלי ויוצא לרוץ, חייב להירגע קצת.
---------------------------------

עומר
19:30 אני יוצא מהבית.
הבית של שיר לא רחוק ממני אבל אני כבר חייב לראות אותה.
19:45 אני מחנה את הרכב שלי ונכנס לחצר של הבית ומקווה שלא אתקל באף אחד בדרך.
בדרך למדרגות הדירה שלה אני עובר ליד הדלת השקופה שמפרידה בין החצר לסלון.
״עומר?״ אני שומע את הקול של טל. פאק! מה היא עושה פה?
אני נכנס לסלון ורואה שאביטל וטל יושבות בסלון עם קפה ומדברות.
״היי מה קורה?״ אני שואל את שתיהן.
״בוא שב, רוי ישמח לראות אותך. הוא רצה לשחק עם אלירן היום אחרי הגן אז כבר ניצלנו את זה לשיחת בנות״ אני מתיישב ליד טל, אביטל מציעה לי קפה ואני מסרב.
״אז מה אתה עושה פה?״ טל שואלת אותי.
״סטי בבית? קבענו שאני אבוא לקחת ממנו משהו״ אני מצליח לאלתר משהו, פונה לאביטל ומתפלל בליבי שהוא לא בבית.
״הוא לא בבית, האדיוט בטח שכח שקבעתם. להתקשר אליו?״ היא עונה לי וצוחקת.
״לא, לא אני אשלח לו הודעה״ אני מוציא את האייפון שלי ועושה כאילו אני שולח הודעה.
״אתה נראה קצת לחוץ הכל בסדר?״ טל פונה אליי בשקט ומניחה את היד שלה על הירך שלי כדי להסב את תשומת ליבי.

שיר
19:30 שמה מוזיקה ביוטיוב, בלפטופ שלי. אני מתחילה לסדר קצת את הדירה אחרי שהתארגנתי. תחתון וחזיה לבנים תואמים, ג׳ינס תכלת בהיר קצר וגופיית ספגטי לבנה. מתאפרת קצת, ומסדרת את השיער.
קפה, אני צריכה קפה וסיגריה! אני מרתיחה לי מים ואז נזכרת שהקפה בדירה נגמר ולא קניתי חדש.
השעה 19:50 אני אספיק.
רצה למטה לפני שאני נכנסת לבית מהחצר אני נעצרת
״אבא, אמא!״ רוי צועק, רץ וקופץ על טל ועל עומר? עומר זה אבא של רוי? הוא באמת דומה לו יותר מאשר לה...
עומר יושב ליד טל ושניה לפני שרוי קופץ עליהם היא מזיזה את ידה מהירך שלו.
קצת מוזר העומר הזה אבל נראת לי משפחה ממש חמודה, מחייכת לעצמי.
אני מתאפסת על עצמי ונכנסת לכיוון המטבח לוקחת את קופסת הקפה ומתקדמת לכיוון החצר.
״שיר את באה ביום רביעי כן?״ טל פונה אליי שניה לפני שאני יוצאת.
״כן בטח!״ אני מחייכת אליה בלי להתייחס לשאר הנוכחים ועולה לדירה שלי.
בדירה אני מכינה לי קפה, מתיישבת במרפסת ומגלגלת סיגריה. מציצה בשעון 20:10.

דפיקה בדלת.
אני קמה ומתקדמת לאט לכיוון הדלת.
אוחזת בידית ונושמת עמוק.
פותחת את הדלת והוא מולי נשען על המשקוף עם הכתף, הידיים שלו משולבות מתחת לחזה מעל הבטן והרגליים שלו משוכלות על הרצפה והוא מחייך, חיוך קטן כזה.
מה הוא רוצה עכשיו?
״אמממ אתה צריך משהו? פשוט צריכים לבוא אליי כל רגע ואין לי כל כך זמן״ אני שואלת עם מבט מבולבל.
״את העניבה שלי״ הוא עונה לי, החיוך שלו מתרחב והמבט המבולבל שלי עדיין תקוע.
הוא נכנס בפתח הצר של הדלת לתוך הדירה והמבט שלי אחריו.
״מוזיקה יש, קפה יש את צריכה עכשיו רק סיגריה״ הוא אומר בחיוך ומתיישב במרפסת.
״סיגריה אחת לא תספיק פה״ אני אומרת כמעט לעצמי ומתיישבת במרפסת בכסא לידו. הוא מסובב את הכסא אליי מביט בי ושותק.
אני יושבת עם הפנים קדימה, לא מביטה עליו ומדליקה לי סיגריה.
אנחנו שותקים במהלך כל הסיגריה, הסיגריה הכי איטית שעישנתי אי פעם. בראש רצות לי מלא מחשבות.
מצד אחד אין ספק שאני שמחה שזה הוא, אבל הרגע ראיתי אותו עם אשתו והילד שלו, כמה דפוק אתה יכול להיות ולעלות לפה אחרי זה? האמת שאני בכלל לא מבינה מה קורה פה... אני מסתכלת על הידיים שלו, אין זכר לטבעת, מסתכלת על הפנים שלו כבר אין חיוך.
״אז מה קורה שיר?״ הוא שואל בשקט.
״אני לא יודעת מה לענות לך כרגע האמת״ אני אומרת בלי להסתכל עליו.
״אני מבין שלא אהבת מה שראית למטה״ הוא מתכופף לכיווני ומנסה ללכוד את המבט שלי, אני מסתכלת עליו ולא עונה.
זה לא קורה לי... שוב! זה מה שרץ לי בראש.
״או שלא אהבת את מי שעלה לפה״ שתיקה.
״אתה רוצה לשתות משהו? לא הצעתי לך אפילו״
״לא זה בסדר, נראה לי שאלך״
״אוקיי״
הוא נעמד באמצע הדירה ומחפש משהו.
״היא על השידה ליד המיטה״ הוא ניגש לשידה לוקח את העניבה.
פותח את הדלת ״ביי שיר״ ויוצא.
כוס הקפה החצי ריקה שהייתה לי ביד התנפצה על הזכוכית של מעקה המרפסת.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

S. . עקוב אחר S.
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
המשך
הגב
דווח
S. .
S. .
כבר מעלה :)
הגב
דווח
guest
המשך המשך המשך!
הגב
דווח
טען עוד 8 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
סיפורים אחרונים
שאלת איך..?
שאלת איך..?
מאת: Yael Shayn
כמעט אורגזמה
כמעט אורגזמה
מאת: Yael Shayn
מראה
מראה
מאת: לי אור
משחק השחמט שלך
משחק השחמט שלך
מאת: מור מרציאנו
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי