כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

מגע אסור 26

מרגישה את ההתרגשות נבנת בגופי... "עומר.."- התחלתי ללחוש כשהרגשתי את גופי מתכווץ ומתחיל לרעוד. "עומר!"- קראתי בקול חזק יותר כשלחצי עוד ועוד וסחטתי את אותה נקודה שוב ושוב... "אהה... יפה שלי"- רעדתי רעידות אחרונות וגופי זז מצד לצד אגני זז קדימה ואחורה, קפא והמשיך בערך פעמיים כאלה עד שהחלטתי להפסיק ולהסדיר נשימה.

אני בחלל גדול דמוי מרתף חשוך עם פנסי אולטרה בצבעים שונים הזזים לפי קצב מוזיקה חזקה ברקע, טרנסים בעוצמה חזקה, חזקה עד כדי שיש תחושה שהרצפה קופצת יחד בקצב של הבס. המקום הומה אדם אך מעורפל.
בסוף החלל עומדת חופה,
ארבעה אנשים מחזיקים בחופה הזו, אימי אבי אסתר ואביה.
מוזר לי שהן מחזיקות לי את החופה.
בד החופה בצבע שחור פחם ומעוטרים עליו פרחי ורד לבנים.
אני ישובה על כיסא בקצה השני של החדר.
לבושה בשמלת כלה ארוכה, מבינה שהטישטוש זה בעצם ההינומה על ראשי שמכסה את פניי.
מביטה ברגליי, הן יחפות וחבולות.
דמויות נשים מתאספות סביבי ונעות לצלילי הטרנס מובילות אותי לתוך החופה עם הבד השחור,
הרב עומד בתוך החופה וגם עוזיה.
אני מרגישה שאני לא רוצה להתקרב אך הבנות הרוקדות סביבי חוסמות לי את כל המעברים ומכוונות אותי לדרך אחת לתוך החופה.
אני מגיעה ונכנסת תחת החופה באותה השניה עוזיה מנחית את ראשי על השולחן הקטן עם כוס היין, מרים את שמלתי למעלה וחודר לתוכי מול כולם, צעקה נפלטה ממני וכולם מריעים.
הטרנס מתגבר וככה המהירות שלו ומהירות האנשים הזזים בקצב מעלה מטה. מעגלים של בנים ובנות שכמעט שוברים את הרצפה מהקפיצות. הם נראים מאושרים. אני צועקת וזועקת.
אני רואה את דמותו של עומר יושב במקומי על כיסא הכלה שהייתי עליו קודם.
מושיטה את ידי לכיוון הדמות וצועקת לו שיעזור לי.
צועקת לעוזיה שיפסיק.
עומר קם מהכיסא ויוצא מהחדר.
הרב צועק "כדת משה וישראל.... "

"אעעעעע" אני קמה מזיעה נוטפת וצורחת.

אביה:"גם חזרת ואת גם לא נותנת לי לישון..."- רוטנת ומסתובבת עם גבה אלי בהפגנתיות.

מיטת היחיד הישנה שלי ספוגה בזעה שלי, פחד אמיתי, הרגשתי פחד אמיתי בחלום הזה.
עד עכשיו שקמתי מסיוטים קמתי למציאות לגמרי שונה, למציאות מוגנת ובטוחה. ידעתי שלא יקרה לי שום דבר.
עכשיו, אני מרגישה הכי לא בטוחה שהרגשתי כל ימי חיי,
למרות הזיעה שמציפה את גופי גל צמרמורת חולף בי וגורם לגופי בין רגע לרעוד... קר לי כל כך.
אני מנסה להכסות בשמיכה אבל השיניים שלי נוקשות זו בזו, הזיעה עדיין נוטפת ממצחי אך הרעד של הקור לא פוסק.

אביה:"אוף אני שומעת אותך! את יכולה להיות קצת יותר בשקט?"
אני מתעטפת בשמיכה חזק מנסה להעניק לגופי תחושת חמימות.. אך ככול שאני מנסה לחמם הרעד והרטט בגופי רק מתגבר... ועוצמת נקישות שיניי מתגברת.
אביה:"מה יש, נו מה את עושה בכוונה?" -אביה קמה מהמיטה שלה ומזיזה מעלי את השמיכה, אני מקופלת לחצי כדור רועדת מכף רגל עד ראש.
"נהיית חוצפנית כשלא הייתי פה אה..."-
אני מביטה בפניה הזעופות ומתחילה לצחקק... רועדת אבל צוחקת.
אביה:"אוף איתך!"
"אוף איתך קופיפונת"-
אביה:"אל תקראי לי ככה..."-
"לא תעזרי לאחותך הזקנה? אני חושבת שיש לי חום.. אני אשמח להיכנס להתרחץ."-
אביה:"את יכולה להסתדר בעצמך."
"טוב אביוש, אני מהינה שאת כועבת אבל את חייבת להבין כמה ילדותית את יחצאת עכשיו ."
אביה:"ילדותית ילדותית... כולם מאז שהלכת מצד אחד מתייחסים אלי כקטנה ומצד שני מצפים ממני להתמודדות של בוגרת... שרק יהיו החלטיים קצת כח באמצע זה נורא",
"אני יודעת מה זה להיות באמצע הזה אביוש, ובטח לא השארנו לכן חיים קלים פה..."
אביה:"ממש... חיים קלים... אפילו לא מתקרב, את אפילו לא יודעת איזה צדדים יש באבא. רק אחרי שהכלת, ערב מוזר זה היה, שאחריו לא חזרת... שמעתי צעקות, הבנתי שאת במקלחת משום מה עם אבא ואבי רוצה להיכנס לתוך החדר.
הבנתי שהוא הרים יד על אחת מכן כי את החבטה שמעתי בהד עד לכאן... את אמא צועקת עליו, אז את ירדת למטה ....."-
"מה קרה שירדתי למטה?"
אביה:"לא משנה רחלי. אני לא מדברת איתך בכלל!" אביה חוזרת למיטה מתכסה ומסובבת את גבה אלי שוב.

החלטתי לקום להתקלח...
לפחות להוריד מעצמי את כל הזיעה.
בדרך במסדרון פותחת את דלת חדרם של הקטנים,
מביטה במיטת קומותיים ובספה הפתוחה לשניים ברצפה, רואה אותם מכוסים. כמה התגעגעתי אליהם.
בגלל כל מה שעברתי הם נדחקו איפשהו אבל הגעגוע כל כך חזק עכשיו מבעד לדלת.
אני סוגרת אותה בעדינות וממשיכה עוד במסדרון לכיוון חדר המקלחת.

אני נכנסת, מורידה מעלי את כותונת הלילה, מורידה את המכנס תחת הכותונת. מסתכלת בעצמי עירומה עם הלבשה תחתונה מפתה, חזיית תחרה שחורה חצי שקופה, את פטמתי הזקורה אפשר לראות מבעד לחזיה.
ותחתון תחרה תואם שמונח על פחות מחצי טוסיק, מבליט את הצורה האפרסקית שלו .
גופי החלק לחלוטין. קניתי את הסט הזה פעם אחת עם עומר כשהסתובבנו בקניון, הסתכלתי מחוץ לחנות הלבשה ואמרתי לו "תמיד דמיינתי איך ארגיש בכאלה"- עינייו הכחולות נדלקו כזיקוקים והוא ישר רץ וקנה לי סט.
"לבשתי את זה היום ובמיטה לא הייתי מוכנה להוריד אותם ממני..."- הוא לא זכה לראות אותי ככה. אני עושה כמה סיבובים סביב עצמי מול המראה, בוחנת מכמה זוויות, מנסה לחשוב איך היה מגיב עומר אם היה רואה אותי עכשיו בהלבשה התחתונה הזו. אני מרגישה בפעם הראשונה חמימות מצטברת בבטני, מרגישה ברטיבות בין שפתיי, בלי שעומר אפילו לידיי.
ככה, ברמה כזו רציתי שעומר יראה אותי ויתנפל עלי כמו שהיה עושה כשלא היה יכול ליצור בעדו כבר מלגעת בי, מלנשק, מלהרגיש.
אני מביטה בי ככה בחדר האמבטיה שלי בביתי,
אני שולחת את היד לסוגר החזיה ומורידה אותה, חושפת את שדיי מול המראה. אני מביטה בהם עוד שניה ומרימה את ידי אל החזה שלי. בתחילה מלטפת כמו שעומר עושה בתחלה, אז אוחזת, מחזיקה, לשה את השד שלי, מעסה אותו לפי החוזק והליטוף שמרגיש לי הכי טוב ונעים ומוסיפה את ידי השניה לשד השני, מביטה בעצמי משחקת בהם, ביחד, לשה מלטפת, עוברת עם עגודליי על הפטמות.
מורידה את ידי משדיי וחושפת אותם שוב, מחזיקה בצידי תחתוני מתכופפת להפשילם, אני מביטה בהורדת תחתוניי ומגלה רטיבות רבה שנספגה בהם.
ואי, אני מרוגשת. מרוגשת אך מפחדת.
פותחת את ברז המים ונכנסת תחת המים הרותחים.
מרישה בהם על הפרצוף שלי וזה מעניק לי תחושת עירנות, תחושה שאני חיה, מעבירה ידיי בשיערי במקביל למים הנשפכים... מביטה בהם מטפטפים מטה על גופי.
לוקחת את הסבון ומתחילה לבן את הבטן שלי, את הירכיים, את הצאוור כתפיים, סביב השדיים, ושוב, ושוב לשה אותם הפעם עם הסבון, ומעבירה את הגודל על פטמתי שוב ושוב ומעט חזק יותר וחזק יותר. שוטפת מעצמי את הסבון ורואה אותו גולש מגופי מטה... ליריכיי לרגליי.
נשענת עם ראשי לאחור על הקיר הקפוא של חדר האמבטיה עוצמת את עיניי חצי גופי מתחת לזרם ידי גולשת על ירכיי, ומתקרבת לבשרי התפוח בין רגליי, אף פעם לא חשבתי בו.
אני נוגעת בעצמי וסוגרת את העיניי. מדמיינת את ידו של עומר נוגעת בגופי, נוגעת באיברי...
אני מענגת את עצמי ומרגישה את ההתרגשות נבנת בגופי...
"עומר.."- התחלתי ללחוש כשהרגשתי את גופי מתכווץ ומתחיל לרעוד. "עומר!"- קראתי בקול חזק יותר כשלחצי עוד ועוד וסחטתי את אותה נקודה שוב ושוב...
"אהה... יפה שלי"- רעדתי רעידות אחרונות וגופי זז מצד לצד אגני זז קדימה ואחורה, קפא והמשיך בערך פעמיים כאלה עד שהחלטתי להפסיק ולהסדיר נשימה.
המים כבר נעשו קפואים ואני שוב רועדת אני עוצמת את עיניי במקלחת הקפואה וקוראת בבכי שקט, "עומר..."-
המים של המקלחת שוטפים לי את הדמעות...
אבל הצער וכאב שבגופי לא ניתן לתיאור...

"רחלי..."-קול בוקע מאחורי הדלת.
"אה! מה מי זה?"
שאלתי בבהלה.
"אביה"- קולה נשמע שוב .
אביה:"את בסדר? למי קראת?"
"הכל בסדר... סליחה, דיברתי לעצמי... סליחה ששוה הערתי אותך"
אביה:"מי זה עומר?"
"עומר, זה חבר מאד מאד טוב שלי שהכרתי בתקופה הזו, חבר שאני כבר עכשיו מאד מתגעגעת אליו! ...."
אביה:"את יוצאת?"
"כן... עכשיו. שיט לא לקחתי בגדים נקיים..."-
אביה:"איך שכחת לקחת בגדים? חח אני אביא לך"-
זו המקלחת שלי, של הבית שלי, של הבית הישן שלי...
אלה המגבות שלי מפעם, ריח הכביסה המוכר, ניחוחות הסבון של הבית.
"נראה לי באמת יש לי חום... לא יודעת מה יש לי"-
אביה דופקת נקישה בדלת ומסמנת לי לפתוח אותה כדי שתוכל להעביר לי בגדים.
מעבירה לי כותונת לילה ארוכה בידיים וברגליים, סגורה עד הצוואר.
לובשת את הדבר הארוך הזה, כל כך הרבה זמן לא שמתי בגדים כל כך ארוכים...
תחושת מחנק, אבל בתפאורה של הבית שלי מהר מאד אני מתרגלת לעניין . לוקחת את סט שחור תחרה שלי בידי ומקפלת אותו בכף ידי כדי שלא יראו, אני נכנסת לחדר ומחביאה אותו בארון חדרינו בחלקו העליון. מסתובבת לאביה ומתיישבת על המיטה מולה, מיטה מול מיטה, גם היא ישובה ככה מולי.
אביה:"עומר הוא היה חבר שלך?"
"כן, עומר היה חבר שלי."
אביה:"ולמה קראת לו.. כאילו, הוא לא יכול לבוא..."-
"לא קראתי לו, אמרתי את שמו, אני קצת מתפחדת ששמעת את זה האמת"-
אביה:"למה אמרת את שמו?"
"האמת, לא יודעת.. פשוט התגעגעתי אליו ולא ידעתי באיזו דקך אחרת להוציא את זה."
אביה:"איפה העומר הזה עכשיו?"
"העומר הזה... בבית שלו בטח. מי יודע.."
אביה:"ואת אוהבת אותו?"
"כן, אני אוהבת את עומר."
אביה:"מה מרגישים שאוהבים?"
"אני מרגישה שזוויות הפה שלי לא מפסיקות לעלות מעלה ולמתוח את החיוך על הפנים שלי,
אני מרגישה את דפיקות ליבי בצורה מוגברת מואצת... ממש יכולה לשמוע אותן מרוב חוזק,
אני מרגישה אושר מתפשט מכל גופי...
מרגישה את הבטן מתערבלת,
וסומק על הלחיים כי קיימת מבוכה,
אני רוצה להיות קורבה אליו, רוצה שהוא יהיה קרוב אלי, שירצה להיות קרוב אלי"
אביה:"נגעתם?"- אביה אמרה בזעזוע.
"לא..."- עניתי לה.
"אבל רק הרצון... הרצון כל כך חזק... שואב אותך לזה כמו מגנט, יש רגעים שאתה מרגיש שזה שווה לאוויר שאתה נושם,
שבנוכחות האהבה שלך האוויר נעצר וחודר לריאות בו זמנית....
ממלא אותך,
שבנוכחות האהבה שלך אתה נהיה טיפש, חוזר להיות ילד,
צוחק יותר, רגיש יותר, בוכה יותר נעלב יותר...
תקחי תחושות רגילות של אנשים ביומיום תשימי אותם ליד האהבה שלהם, אותם תחושות יגדלו בהמון! יתעצמו...
מה עוד... אה, שבנוכחות האהבה שלך בא לך רק לפנק ולהעניק,
שבא לך לגונן... שבא לחבק קרוב ולקחת ממנו כל פחד... "
אביה:"הבנתי... אהבה היא הרבה, ובילבלת אותי מכל המילים האלה שאמרת חח"-
"חח אני מאחלת לך שעוד תרגישי, יותר מזה, אני בטוחה שתרגישי."
אביה:"מה, שאני אוהב מישהו כמו שאת אוהבת את עומר? את חושבת? באמת?"
"אביוש, מבטיחה לך מישהו שתאהבי אותו כמו שאני אוהבת את עומר! לא מגיע לך אפילו קצת פחות!"

"רחלי! שומעים אותכם עד לחדר! מזלך שאבא שלך ישן כמו חמור. לכי לישון! ותפסיקי לקשקש שטויות בראש של הילדה."

לילה טוב לקוראי הלילה ובוקר טוב

לאלוו שיראו רק מחר....

קצת קירוב משפחות קירוב ללבות מרגש בין אחיות,
רחלי משתדלת ואביה קצת מסוקרנת...

התחושות של רחלי בבית ילדותה...

מודה
הגעגועים לעומר הורגים גם אותי!

מוזמנים לשתף מה אתם חושבים...
אוהבתתת המון ❤❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

. . עקוב אחר .
שמור סיפור
לסיפור זה 19 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נגד הזרם
נגד הזרם
המשךך!!
הגב
דווח
. .
. .
אחרי שבועיים קשוחים בעבודה היום יעלה!! מאוחר יותר אבל יעלה (:
הגב
דווח
שלומית קאסה
שלומית קאסה
סוף סוף ברוך ה'
הגב
דווח
טען עוד 40 תגובות
כותבי החודש בספרייה
. .
מגע אסור 31  (פרקים חדשים)
מגע אסור 31 (פרקים חדשים)
מאת: . .
יש לי משחק חדש ללמד אותך
יש לי משחק חדש ללמד אותך
מאת: . .
מגע אסור 29
מגע אסור 29
מאת: . .
השקט הזה ימשיך לנצח
השקט הזה ימשיך לנצח
מאת: . .
סיפורים אחרונים
אני חיה בסרט
אני חיה בסרט
מאת: Liel Shmuel
אני לא סטוקרית
אני לא סטוקרית
מאת: Mia N
שהכל נהיה בדברו 2
שהכל נהיה בדברו 2
מאת: שיר פיליבה
ההתנגשות הסופית חלק2
ההתנגשות הסופית חלק2
מאת: Miss D
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan