כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
4

מגע אסור 25 (פרקים חדשים)

עומר אני צריכה להתחתן עם עוזיה

"אני צריכה להתחתן עם עוזיה.'"- פשוט אמרתי את זה.
עומר התפרץ בצחוק, "אני שמח שהגענו למצב שאת צוחקת על כל הסיטואציה.. אבל עכשיו באמת, מה קרה?"
אני עומדת מולו עם פנים קפואות.
עומר:"נו, רחלי? אסתי.. תגידו משהו.."
אסתר מוחצת חזק את ידי ואני לא עוזבת מאחיזתה.
עומר:"אסתי?"- הוא מסתכל עליה מחכה לתשובה אחרת, מחכה לחיוך, לצחוק... אבל החיוך והצחוק לא באים.
עומר:"מה, אני לא מבין? מה אמרת?"
כמו שאני במבט קפוא :"באתי לקחת את הדברים שלי"-
עומר:"אני לא מאמין לזה... רחלי.."

אני מתקדמת לכיוון החדר ואסתר אחריי, אני מתחילה לאסוף את הדברים שלי מחדר השינה.
עומר מופיע אחרינו וישר חוטף חולצה שהחזקתי ביד שלי.
עומר:"את מוכנה לדבר?"-
אני ממשיכה לחולצה הבאה, אסתר מביאה שקית ומתחילה לעזור לי למלא אותה בבגדים.
עומר תופס את השקית בעצבים.
עומר:"תפסיקו! תדברו איתי, מה קורה כאן לעזאזל?"

"כמו שאמרתי קודם, אני מתחתנת עם עוזיה"
עומר:"מה מתחתנת? מה עוזיה? מה זה השטויות האלה שיוצאות לך מהפה? ... מה אבא שלך אמר לך.. הוא לא מוכן לסלוח לכן?"
"די עומר, בבקשה. תביא לי את השקית"
עומר:"לא מביא!"
"מה אתה ילד קטן?"
עומר:"אני ילד קטן? , אסתי את נותנת לזה לקרות?"

הדמעות מעינייה של אסתר עומדות לפרוץ.
עומר:"אסתי... את תתני לה לחזור אליו? מה, בגלל שאבא שלך רוצה?"
אסתר:"זה לא כזה פשוט..."
עומר:"אז אני אהפוך את זה לפשוט, רחלי, את לא יוצאת מהבית הזה, אני לא אתן לך לצאת מהבית הזה!" עומר הולך לכיוון הלדת נועל אותה ושם את המפתח בכיס.

אני מתקדמת אליו במהירות, "תחזיר לי את המפתח!"-
אני מנסה להילחם בו בידיי אך הוא מחזיק במפרקי ידי בחוזקה, עומר:"אני לא אתן לך!"- הוא צועק עלי ואני מתחילה לבכות כשאני ממשיכה וממשיכה להאבק.
עומר:"יפה שלי..."-
"תחזיר לי את המפתח! אני חייבת לחזור אני חייבת לחזור!"
עומר:"גם אם את לא רוצה אותי יותר... אני לא מחייב אותך להיות איתי, אבל מה שכן, אני לא אתן שיחזירו אותך לעוזיה!" -
הוא מעיף אותי אחורה בתנועה חזקה והולך לאסתר.
עומר:"את אומרת לי עכשיו מה קורה פה! עכשיו!"
אני נשענת על הקיר וצוללת לרצפה.

אסתר:"תפסיק להשתגע ותביא את המפתח"-
עומר:"את אחותה! ראבק את אחותה! את תתני לה לחזור אליו? את צריכה להיות שותפה שלי ולגנוב ממנה את המפתח, לברוח איתה מפה ולהעלם! לא להחזיר אותה לידיים שלו.
את תחזירי אותה לידיים של החולה נפש הזה? שימשייך לעשות לה... שימשייך... ?!"
"די!" אני צורחת על עומר מהרצפה. "דיי! דיי! דיי!" - מגיע אלי ויורד על ברכיו מולי,
עומר:"מה די רחלי, מה די יפה שלי... מה את חוזרת לשם? תסבירי מה הסיבה שאנחנו לא אורזים לעצמנו מזוודה ובורחים ביחד?"-

"אני לא יכולה..."-

עומר מחזיק בפניי, מביט בעיניי הבוכות,
"למה? בואי עכשיו, נברח.. אני לוקח אותך איתי, אני לא מאמין שאת ככה מרצון עוזבת אותי והולכת לעשות צעד כזה.
אף אחד לא יכול להכריח אותך.. את מבינה"
"אני לא יכולה"- אני מנסה להתאפס ומורידה את ידיו מפניי.
עומר:"אפילו הקשר שלך עם אבא שלך לא שווה שתחזרי אל האיש הזה! אני מכיר אותך, אני יודע שאת לא רוצה לחזור.. אני בטוח שאת לא רוצה לחזור"
"ברור שאני לא רוצה!" אני צורחת עליו.
עומר:"אז למה את עושה את זה לעצמך?"
"אני לא יכולה עומר, אין לי ברירה! עכשיו תעזוב אותי ותתן לי לארגן את הדברים שלי בלי שתפריע. בבקשה זה מקשה עלי כל כך."-
עומר:"אני לא אוכל לקבל את הבקשה הזו, כל דבר אחר רק לא זה... לעזוב אותך? כן... לעזוב אותך ולתת לך ללכת לאיש הזה? לתת אותך לו! , אל תבקשי ממני דבר כזה!"

אסתר בלי ששמתי לב סיימה לארגן את הדברים שלי בינתיים כשאני ועומר בשיחה.
כשעומר קלט את הדברים ארוזים הוא התחרפן...
נתן חבטה חזקה לשקית בידה של אסתר "תעיפי את זה מהיד שלך! מה לא הבנתן בזה שאתן לא יוצאות מפה!
תגידו לי, מה? את רוצה שאלך לדבר עם אבא שלך? ...
הנה, אני הולך לדבר איתו, אני אסביר לו שיבין בהיגיון למה אי אפשר לבקש ממך לחזור לאנס הזה...."-

הוא קם ממני במהירות ואני מנסה לתפוס לו את הרגליים,
שישאר לשבת, שלא ילך אלי הביתה!
אבל אני לא מצליחה, גם אסתר מנסה לצעוק לו ולמשוך את הדלת מידו כשהוא מנסה לסגור עלינו את דלת הבית.

שאני שומעת את סיבוב המפתח במנעול אני צורחת "זה או שאני מתחתנת איתו או שמחתנים אותו עם אחותי הקטנה!"-

אין תזוזה כמה שניות מאחורי הדלת אבל גם לא שמעתי מישהו יורד במדרגות, אני מרגישה שהוא שם.
אסתר:"עומר, שמעת?"

בעיטה חזקה בדלת ואחריה עוד אחת ועוד אחת ואגרופים, עומר מתפרק על הדלת "לאאא!"- הוא צועק ופורק על הדלת בעצבים.
אני קמה ואסתר מסמנת לי להתרחק מהדלת, אבל אני לא רוצה, עומר שלי לא יפגע בי, הוא פשוט עצבני..
אם הייתי יכולה בעצמי להתפרק על הדלת הזאת הייתי עושה את זה.

"יפה שלי"- אני לוחשת לדלת.
סיבוב של המפתח, ואסתר מחזיקה לי את היד באה למשוך אותי אחורה. היא מפוחדת מהתפרצות הזעם שלו.
"אל תדאגי"-

הוא פותח את הדלת ואני עומדת מולו
אנחנו מתנפלים אחד על השני בחיבוק עוטף, הוא אוחז יד אחת בגבי ויד אחת בעורפי, אני עוטפת את ראשו והוא רוכן לעבר ראשי אנחנו צמודים לגמרי.
מרגישה את הכאב באחיזתו, מעבירה אליו את הכאב שאני חווה בעזרת מגעי על גופו.
"אני לא יכול לתת לו אותך..."- ראשו מתחכך בראשי, הלחי שלי צמודה לשלו. אנחנו מחזיקים אחד את השני בצורה יציבה אבל לא מפסיקים לזוז ולגעת זה בזה, בוחנים אחד את השני, אני בוחנת אותו בפעם האחרונה.
משתחררות ממני עוד ועוד דמעות שנספגות בעורו, באצבעותיו שלא מפסיקות לנגב אותן..
"אין ברירה חיים שלי. אני לא אתן לאחותי לחוות את זה, היא קטנה מידי..."-
עומר עוטף את ראשי בכף ידו הגדולה ומאגרף את שיערותי בין אצבעותיו. "בן זונה! איזה בן זונה! איך לא הרגתי אותו... אני כל כך מצטערת שלא הרגתי אותו יפה שלי.. אני כל כך מצטער!"
"אין לך על מה להצטער..."
עומר:"אם אז הייתי מצליח אז לפחות את לא היית צריכה לסבול אותו יותר בחייך."-
"אל תחשוב על זה עכשיו, ואם כן אתה היית עכשיו בכלא וחייך היו נהרסים. אני לא יכולה שחיים של אחרים יהרסו בגללי... בגלל חיים שלי"-
עומר:"ומה עם החיים שלך... אני לא יכול לתת לו אותך בידיים.. אני לא יכול למסור לו אותך ולהיות עם זה בסדר, פשוט לא יכול."
"אתה תהיה בסדר גבר שלי, אתה תמיד תהיה הגבר שלי! בשבילי אתה הוא בעלי! אתה ורק אתה... היחיד שלי!"

עומר:"מה עם התלונה... ? איך הוא יכול להיות נשוי לך וכל זה עם התלונה על הפרק?"-
אסתר:"כשהגענו לבית של ההורים הוא והרב בדיוק סיימו את השיחה עם אבא, ראינו אותם... התקשרנו בהתחלה לשוטרת כדי לברר אם באמת שוחרר ממאסר... הסתבר לנו שבכלל סוגרים את התיק מחוסר ראיות"-

"הוא מאיים על המשפחה שלי עומר! הוא מאיים עליהם והרב לצידו! הרב בטח לא יודע... אבל המשפחה שלי בגלל שעזבנו במעמד מאד נמוך כמעט בחרם, הרב אמר שהבטחנו לעוזיה חיתון ושהפרנו את זה, הוא אמר את זה לאבא שלי... והוא אמר לו שאם זו לא רחלי שיעבור לבת הבאה בתור.... אביה... אני לא יכולה להרשות שהיא תעבור את מה שאני עברתי!"

עומר:"ואת מה? אני נראה לך יכול להרשות שתעברי את זה שוב? שתחיי איתו כל חייך? שאני אדע שזה קורה ולא אעשה כלום? ... "

"תחבק אותי!"
עומר מוחץ אותי חזק לגופו.
"אני אתגעגע לזה כל כך"- אני מסניפה את צווארו ונושקת לו נשיקות קטנות שחוזרות על עצמן.
הוא עוטף אותי במותניי ומסמן על גופי בתנועות ידו עלי.
עומר:"זה לא יקרה!"
"זה חייב מאמי שלי, אין לזה פתרון... "
עומר:"חייב להיות! לא יכול להיות שהפתרון זה שתתחתני איתו..."
"תחשוב על ניצן..."- פעם ראשונה שהיה לי אומץ להעלות את שמה בשיחה. הוא השביע אותי שלא נדבר עליה יותר.
"נכון היית עושה בשבילה הכל?"-
אני מרגישה את נשימתו הקטועה של עומר.
עומר:"לא הייתי מתחן אותה עם מי שעשה לה את זה גם אם המוות שלי היה על הפרק. "-
"היית נותן לה לעבור סיוט שאתה עברת? אביה קטנה מידי בשביל זה. אני לא יכולה לעמוד בצד ולתת אותה לעוזיה, אני לא יכולה!"

הרמתי את הראש וראיתי דמעה שוברת בעינו הכחולה של עומר.
"תחייך אלי, בבקשה, שאזכור אותך מחייך..."

עומר:"את הולכת לי מהידיים ואני מרגיש שאני לא יכול לעשות כלום כדי למנוע ממך ללכת... זה שובר אותי"

"תסתכל עלי במבט העמוק שלך, בעיניים הכחולות האלה שסובבו את ראשי מהרגע הראשון שראיתי אותן ותחייך את החיוך שהמיס לי את הלב בכל יום מחדש."

אני מחזיקה בפניו, מנסה להרים את צידי לחייו למעלה.. כדי לראות את החיוך...
הוא תופס את פני ומתקרב אל שפתיי לנשיקה מטורפת....
הוא שותה את השפתיים שלי, מלקק אותן נושך אותן לשונו רוקדת עם לשוני ושפתינו מתנהגות כאילו הן צמודות תמיד והמקום הטבעי שלהן זה אחד על השניה...
מתנשקים, אני פוקחת את עיניי ורואה אותו מביט בי, לא מוריד ממני את העיניים שלו לרגע אחד.
אני מתנתקת ממנו ונושמת אוויר.

"גבר יפה שלי, תמשיך הלאה... אתה תהיה בסדר!"-
עומר:"בלעדייך אין מצב שאהיה בסדר"
"אתה תהיה בסדר... אולי תחזור לעדי"-
שנינו מצחקקים כשאני אומרת את זה,
עומר:"טמבלית שלי..."-
"הנה, לפחות הצלחתי עם לראות חיוך."

אני מתנתקת ממנו,
מחזיקה בשקית שביד של אסתר
ויוצאת מהדלת...

_________________________________

עומר -

תופס את ידה של אסתי כשהיא באה לצאת אחרי רחלי ולוחש לה באוזן "אני לא אתן לזה לקרות ואת תעזרי לי בזה!"

היא מסתכלת עלי במבט מיואש,

"חייב להיות פתרון... !"

היא ממשיכה אחרי רחלי שכבר ירדה קומה למטה,

אני לא מאמין שאני באמת נותן לה ללכת......

אבל אל תדאגי יפה שלי, את הולכת ואת תחזרי...
אני הבטחתי שאגן עליך ואני לא מתכוון להפר את ההבטחה הזו גם אם זה יעלה לי בחיי.

לילה מצויין יקרים שלי....

מנסה להעלות לכם לא בהפרשים גדולים, אז הפרקים טיפה קצרים יותר..... עדיף לדעתי, תתקנו אותי אם לא.

סליחה על שבירת הלבבות, חשבתם קצת נחת תבוא הפעם... סורי, עוד אין שום נחת...

פרידה כואבת של עומר ורחלי...
כאב לי אפילו לכתוב אותה.

המשך שבוע נפלא לכולם. אינעלהעולם רק התחיל השבוע....

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Shir Shir עקוב אחר Shir
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אלעד וויקי מלול
אלעד וויקי מלול
עודדדדדדד!!!!
הגב
דווח
guest
הרגת אותי עם הפרק הזה! למה ככה???!?! דחוף פרק נוסף שיציל את המצב!
הגב
דווח
Shira Amsalem
Shira Amsalem
ואו שברת את הלב מדהים מחכה להמשך
הגב
דווח
טען עוד 21 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Shir Shir
הזמן לאמר בקול
הזמן לאמר בקול
מאת: Shir Shir
כשאני מבינה
כשאני מבינה
מאת: Shir Shir
להיכנס לך לתחתונים
להיכנס לך לתחתונים
מאת: Shir Shir
לחלום ביחד
לחלום ביחד
מאת: Shir Shir
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
"אולי תכתוב עליי שיר?"
"אולי תכתוב עליי שיר?"
מאת: moshe shachar
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay