כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

מי אתה? - פרק 17

קמתי לא רגוע ועצבני. כל הלילה התהפכתי במיטה וחשבתי עליה. הייתי עצבני על האדיוט ההוא, מאותם גברים שחושבים שהכל מגיע להם. עצבני עליה, ממתי בנות הולכות לבד לשירותים במועדון?! ובעיקר עצבני על עצמי, הייתי יכול למנוע את זה עוד הרבה לפני שהוא התחיל לגעת בה

שיר
אני שוב אי שם באוסטרליה, בבר שנהיה הבית השני שלי שם.
ערב עמוס, מלא אנשים.
לצערי, אין מספיק ברמנים הערב, שניים הודיעו שהם חולים.
אני מג׳נגלת בין הגשת משקאות בבר לבין ניהול כל המסביב שם.
״שיר, אני יורד להביא כמה בקבוקים שנגמרו פה״ עמרי מודיע לי.
טסתי לפה עם שני ידידים שלי מהארץ, אחד מהם זה הוא.
״תישאר פה, ראיתי מה חסר. גם ככה אנחנו בקושי מתפקדים פה, אני אלך להביא.״
אני נכנסת למשרד ולוקחת את המפתחות למרתף שמשמש אותו כמחסן.
אני יורדת למטה מארגנת ארגז ריק ומתחילה להעמיס עליו את הבקבוקים שחסרים.
הדלת של המחסן נסגרת ואני שומעת את המנעול נסגר.
אני מסתובבת ורואה אותו מתקרב אליי עם חיוך מרוצה.
״ליאור מה אתה רוצה? אני חייבת לעוף מפה. אם אני לא אעלה מהר עמרי יבוא״ אני בכוונה אומרת שעמרי צריך לרדת למרות שאין מצב עם הלחץ למעלה.
אני מתה מפחד ממנו. הוא ישראלי שגר באוסטרליה כבר תקופה ארוכה. הוא כמעט כל ערב בא לפה ויושב על הבר. כל פעם מחדש מנסה להתחיל איתי ואני מסרבת לו.
״לא ניראה לי שהוא ירד לפה, לחוץ שם למעלה. נראה שזה רק אני ואת פה״ הוא אומר רגוע ומוציא סכין מהכיס.
״אתה אמיתי? סכין?״ אני מנסה לדבר בקול יציב.
״אני כמעט כל ערב פה, מנסה למשוך את תשומת ליבך ואת שמה עליי פס. אני רואה אותך צוחקת עם ההוא ומפלרטת עם האחר בצד השני של הבר. פעמים אחדות נתת את הטלפון שלך למישהו. אבל אני, אני אוויר עבורך״ הוא אומר ומצמם את הפער בינינו.
״העבודה שלי זה למכור משקאות פה. אז כן אם אני צריכה לצחוק מבדיחה מפגרת של איזה אדיוט שיכור או לזרום אם אחר שמשלם על הצ׳ייסר שהוא מזמין גם לי אני עושה את זה. מה אתה רוצה?״ אני עונה לו בעצבים.
״אותך״ אני כבר מרגישה את הנשימות שלו על הפנים שלי ואת הסכין שלו מטיילת לי מהצוואר למחשוף החולצה.
הבר עמוס הערב, כולם עסוקים למעלה, המוזיקה צועקת... אין סיכוי שמישהו ישמע אותי גם אם אצעק את החיים שלי עכשיו!
״תעיף את זה ממני!״ אני מעיפה לו את היד עם הסכין.
״ככה אתה משיג בחורות? בכוח?״ אני צועקת עליו.
״לא, בדרך כלל הן באות אליי לבד״ הוא צוחק.
אני מנסה להתרחק ממנו אבל ללא הצלחה, אני כלואה בינו לבין מדף מלא משקאות מאחוריי, הוא מתקרב עוד יותר מעיף לי סטירה וקורע לי את החולצה מה שמשאיר אותי חשופה מולו עם חולצה קרועה וחזיה.
אני המומה מהסטירה שהעיפה לי את הפרצוף והוא מתחיל לגעת בי ביד אחת וביד השניה שלו הסכין.
״אני ממש מבקשת ממך שתעוף מפה! זה לא חייב להיות ככה״ אני מתאפקת לבלוע את הקול שנשבר לי ואת הדמעות שעומדות להתפרץ.
״חשבתי שאם את לא אוהבת את זה בדרך העדינה והמקובלת אז תאהבי את זה ככה״. הוא לוחש לי באוזן ומעיף אותי על הרצפה.
הראש שלי נחבט ברצפה, הכל מעורפל מסביבי... אני מושיטה את היד בקושי רב לראש אוחזת בו.
אני מסתכלת על היד שלי, אין דם כבר טוב.
הוא יושב על הבטן שלי הברכיים שלו מכופפות בצידי גופי והוא מתחיל לנשק אותי.
אני מצליחה איכשהו לדחוף אותו, אבל לא מספיק בשביל שהוא יירד ממני.
הריח שלו גורם לי לבחילה, הוא מסריח מאלכוהול וסיגריות.
״ידעתי שתאהבי את זה ככה מתוקה שלי״ הוא פותח לי את המכנס ומצליח למשוך אותו קצת למטה, אבל לא לגמרי בגלל שאני שכובה על הריצפה והגוף שלו יושב עליי. אני מרגישה את הלהב של הסכין חותכת לי את הבשר בצד ימין של הבטן מתחת למותן, קצת מעל התחתון. אני נושכת את השפה התחתונה שלי מהכאב.
״את חתיכת זונה יפה, מושלמת״ הוא שוב מתקרב לפנים שלי ומתחיל לנשק אותי.
ביד ימין שלי אני מגששת על הריצפה מחפשת משהו שיעזור לי להשתחרר ממנו, אני מרגישה כמה בקבוקים ותופסת אחד.
אני מנשקת אותו בחזרה, רק שלא ישים לב לבקבוק שבידי.
״סוף סוף מתחילה לשתף פעולה״ הוא לוחש לי לשפתיים וממשיך לנשק אותי.
הוא מנשק לי את הצוואר, בא לי להקיא. אני תופסת את הבקבוק מלמעלה, בפקק. ומניפה אותו באוויר לכיוון הראש שלו.
הוא מעיף לי את הבקבוק מהיד. הבקבוק נשבר, כל הנוזל שהיה בתוכו נשפך על הרצפה, מכתים אותה ואותי.
״בת זונה! תשלימי עם זה. את שלי לשעות הקרובות!״ עוד סטירה עפה לי לפנים, אני כבר חצי מעולפת.
הפקק ומה שנשאר מהבקבוק עדיין ביד שלי.
הוא ממשיך לנשק את הגוף שלי, יורד לחזה. מוציא לי שד אחד מהחזיה ומלקק אותו.
״אלוהים תציל אותי!״ הקול שלי בראש צועק ואני מרגישה דמעות זולגות לי על הלחיים.
״את מהממת...״ אני מרימה את היד ומעיפה לכיוון הפנים שלו את שברי הבקבוק שנשאר לי ביד.
הוא עף אחורה ותופס בפנים שלו אני רואה רק מלא דם נוזל לו מהפנים מבין הידיים שלו.
אני רצה לדלת פותחת אותה ובורחת משם. עולה למעלה ובתחילת המדרגות רואה את עמרי בא לכיוון.
הוא קולט אותי ואני שומעת אותו במעורפל צועק לי מה קרה? אני לא מצליחה לענות לו אני רק בוכה.
הוא מוריד את החולצה שלו וזורק אותה לכיווני, אפילו לא שמתי לב שאני בכניסת הבר עם חולצה קרועה, מכנס פתוח והבטן שלי, המכנס והתחתון מלאים בדם.
עמרי קורא בקשר למאבטחים ורץ למטה. אני עומדת שם עם החולצה שלו בידיים והמאבטחים חולפים על פניי בדרך למטה.
ירין בא בריצה אליי, שם עליי את החולצה ומכניס אותי למשרד.
״שמעתי בקשר שעומרי אומר את השם שלך וקורא למאבטחים למחסן. מה קרה לך?״ הוא מושיב על כסא, מתכופף אליי ומחבק אותי.

אני מתעוררת מהמחשבות שלי מבוהלת. אני מסתכלת מסביב, נושמת לרווחה ומנערת את הראש.
אני בדירה שלי, במרפסת שלי. הכל בסדר. אני מוגנת.
אני לא יודעת בוודאות מה קרה שם למטה במחסן באותו ערב אחרי שברחתי למעלה, אבל אחרי שבוע מהמקרה ירדתי מהדירה של עמרי, ירין ושלי והלכתי לקנות כמה דברים בהמשך הרחוב וראיתו אותו מתקרב אליי, מולי באותה מדרכה. קפאתי במקום, לא זזתי. איך שהוא קלט אותי הוא עבר למדרכה השניה. הוא היה עם כובע ומשקפי שמש אבל יכולתי לראות את החתך של הבקבוק על הלחי שלו ואת הפנים שלו מנופחות ממכות.
עמרי וירין ניסו לשכנע אותי להתלונן עליו אבל הייתי בארץ זרה, פחדתי ולא עשיתי עם זה כלום. פשוט קיוויתי שלא אראה אותו שוב.
לא סיפרתי על זה לאף אחד מהחברים שלי בארץ ובטח לא למשפחה שלי.
גם עמרי וירין לא דיברו על זה יותר כי דרשתי שלא יזכירו לי את זה, למרות שזה היה כל הזמן בראש שלי.
כבר לא עליתי על הבר ורקדתי כמו פעם ולמחסן ההוא הייתי יורדת רק עם ליווי.

חוץ מהצלקת הפיזית על הבטן התחתונה שלי נשארה לי צלקת בנפש, שהצלחתי עם הזמן קצת לרפא, עד אתמול.
עד שהאדיוט ההוא בדאנס בר נגע בי, נישק אותי בכזאת תוקפנות נגד רצוני.
״שוב ניצלת בנס״ אני אומרת לעצמי בקול.

עומר
קמתי לא רגוע ועצבני. כל הלילה התהפכתי במיטה וחשבתי עליה.
הייתי עצבני על האדיוט ההוא, מאותם גברים שחושבים שהכל מגיע להם.
עצבני עליה, ממתי בנות הולכות לבד לשירותים במועדון?!
ובעיקר עצבני על עצמי, הייתי יכול למנוע את זה עוד הרבה לפני שהוא התחיל לגעת בה!
זה לא התחום שלי בתור עורך דין אבל שמעתי סיפורים של נפגעות מינית מקולגות במשרד, סיפורי זוועה.
אני דופק אגרוף בקיר מעצבים. פאק! זה כאב!
אני רק מחכה לראות אותה היום לחבק אותה, לדאוג לה, לראות שהכל בסדר איתה.

אני מקבל הודעה בוואטסאפ מארז.
אני פותח את התמונה ואני ושיר עומדים שם מחייכים אחד לשני. יש לוגו של המקום על התמונה, כנראה הצלם של המקום צילם אותה.
״אני רואה שנזכרת שאתה רווק, הלכת על הטופ אה? נראים טוב ביחד. פרצוף קורץ״.
״גרוש+1 להזכירך... אמרתי לה מזל טוב, תירגע״ לא בא לי שידע שאני חם עליה מהשניה הראשונה שראיתי אותה ועוד מה קורה בינינו כי היא בעצמה לא יודעת שאני זה המסתורי שלה.
״גרוש= רווק נחשק אחי ואין אחת שלא תתאהב ברוי הגבר הקטן שלך. תירגע אתה, בסך הכל מפרגן. זה שלא הלך לי לא אומר כלום...״
אני צוחק לעצמי, האמת שאני לא יודע למה. כן, הולך לי איתה רק שהיא לא יודעת שזה אני.
נראה לי שהיא דווקא נהנת מכל עניין המסתורין הזה, אני חושש שהיא תגלה שזה אני זה כבר לא כל כך יעניין אותה.
״אחי היא קטנה ממני בעשר שנים, נראה לך שתשים עליי? בטוח שיש לה רשימת המתנה ארוכה של גברים בגיל שלה״.
״אז אתה כן בעניין... דרך אגב מזל טוב לך! שמעתי את אחיות שלה מתלחששות לידי, זכית לכינוי לפניי. אני כמו בן בית שם, לכולם יש כינויים, מפגרים הייתי אומר, ואני עדיין ארז. אבל אתה... אתה ׳אדון מירוץ למיליון׳! הן גם אמרו שסוף סוף אתם מדברים. אז אולי יש סיכוי. פרצוף קורץ״
אדון מירוץ למיליון ממש מקורי אני צוחק לעצמי.
הייתי במירוץ למיליון עם חבר טוב שלי, הייתי עוד נשוי לטל בזמנו רוי היה תינוק קטן. הגענו לגמר אבל לא זכינו במיליון. כמה הודעות מנשים קיבלתי אז, אבל זה לא עניין אותי כי הייתי נשוי.
״מקורי משהו חחח... מה עם אפרת?״
״בסדר נרגעה... אני יודע שאנחנו לא יוצאים הרבה אבל אני מרגיש שהיא האחת, הבחירה הנכונה! אני חושב על הצעד הבא״
״שמח לשמוע אחי! הגיע הזמן! ארז ה-רווק חושב על הצעד הבא פששש. שימחת אותי אחי!״
״תודה אחי! הייתי מבקש ממך עצות אבל... סתם אחי צוחק חחח יאללה דבר איתי בערב אולי נעשה משהו״
אני באמת שמח בשבילו, היא נראת אחלה בחורה.
אני סוגר את הטלפון והולך קצת לנוח לקראת הערב.
------------------------------------------
שיר
אני יוצאת מהמקלחת מתאפרת ולובשת את החזיה והתחתון שקיבלתי ממנו מתנה. התחתון נמוך ולא מסתיר את הצלקת, אני נוגעת בה... ״את יותר חזקה מזה שיר״ אני אומרת ומסתכלת על עצמי במראה.
ביום יום אני כבר לא מתייחסת אליה אבל מה שקרה אתמול וכל המחשבות בבוקר עושים את שלהם.
אני שמה על עצמי שמלה של עצבן, שמלת מיני שחורה עם רוכסן כסוף מקדימה לכל אורך השמלה ונועלת נעלי עקב בצבע ורוד עתיק בהיר.
אני מתיישבת על המיטה בדירה שלי ומחזיקה ביד את כיסוי העיניים. אני חושבת מה לעשות... ללכת לא ללכת? אם אני הולכת לשים את הכיסוי או לא?
אני צריכה להמשיך בחיים שלי למרות מה שקרה לי אתמול, אחרי הפעם הראשונה שזה קרה לי, באוסטרליה, לקח לי זמן לחזור ולבטוח בגברים.
״לא כולם חארות״ אני אומרת לעצמי.
דפיקה בדלת.
״מי זה?״
עצבן וסתומי נכנסות, ״מה החלטת?״ עצבן שואלת אותי ואני מתחילה לבכות.
״מה קרה?״ הן מתיישבות לידי מודאגות.
״אני חייבת לספר לכן משהו אבל תבטיחו לי שזה ישאר בינינו״ הן מהנהנות.
אני מספרת להן מה קרה אתמול במועדון והן מזועזעות.
״זה לא הכל... גם כשהייתי באוסטרליה קרה לי משהו דומה״ ואני מספרת להן ומפרטת להן מה היה ואיך היה. עכשיו הן כבר בוכות איתי.
״איך לא סיפרת לנו שזה קרה? בשביל מה אנחנו פה? אנחנו אחיות שלך!״ סתומי מתעצבנת עליי.
״לא רציתי להדאיג אף אחד, ולא רציתי שזה יגיע לאבא ואמא והם ישכנעו אותי לחזור. היה לי טוב שם רציתי להישאר שם״ הן מחבקות אותי עצבן מקדימה וסתומי מאחורה.
״אולי לא תלכי היום?״ עצבן שואלת אותי בדאגה.
״חשבתי על זה, אבל החלטתי לא לשקוע בזה. אני אלך רק שעוד לא החלטתי מה לעשות עם זה״ אני מרימה ביד ימין את כיסוי העיניים.
השעה כבר 19:00 אני צריכה לצאת עוד חצי שעה כדי להיות שם ב20:00.
״אני לא רוצה להחליט בשבילך... תקחי איתך ותחליטי שם. אבל יהיה נחמד אם כבר תיראי מי זה״ אני מופתעת שהיא אומרת שלא תחליט בשבילי, כי היא פשוט אוהבת להחליט בשביל כולם.
סתומי יושבת איתנו אבל היא לא איתנו, נראה שהיא לקחה ממש קשה את מה שסיפרתי. אני יכולה להבין אותה. לא קל לשמוע שאחותך כמעט נאנסה פעמיים. את הצלקת אף פעם הן לא ראו כי דאגתי תמיד שלפחות תחתון יסתיר את זה.

״טוב, רוצה לראות משהו?״ סתומי סוף סוף מדברת.
״מה קרה?״ אני כבר חוששת לאן השיחה הזאת עוד יכולה להגיע.
היא פותחת את הפייסבוק שלה ומראה לי תמונה שלי ושל אדון מירוץ למיליון, זה היה כשהוא אמר לי מזל טוב אחרי שבהה לי שעות במחשוף שלי.
״ואיי הוא הורס את הבריאות!״ אני לוקחת את הטלפון שלה אליי ומסתכלת עוד קצת על התמונה.
אני מחזירה לה את הטלפון ״טוב אני צריכה ללכת״ יש לו טבעת נישואים על האצבע זה לא רלוונטי.
אני עונדת את השרשרת ואת הטבעת שלי לוקחת מסתומי את המפתח של האוטו. הן יורדות איתי למטה ״תהיו זמינות״
״ברור סיסי אוהבות אותך! תהני ותשקלי לא לשים את הכיסוי״
״ביייי״
--------------------------------------------
שיר
אני לחוצה, לא כמו פעם שעברה אבל עדיין.
שוב אני מול דלת חדר 103.
שוב אנחנו מסתכלות אחת על השניה.
אני מרימה אתהיד לדפוק בדלת ומחזירה אותה בחזרה למטה.
אני קושרת את כיסוי העיניים בסוף, דופקת בדלת ומסתובבת.
למה עם כיסוי בסוף? יצא לכם לשכב עם מישהו שאין לכם יכולת לראות אותו?
זה מחדד את כל שאר החושים! הכל מתעצם, כל נשיקה, כל נגיעה, כל ליקוק וכל גניחה.
חוץ מזה שאני אוהבת את זה קצת קינקי, במידה.
הדלת מאחוריי נפתחת, הוא לא מתקרב ולא נוגע.

עומר
אני כבר פה, היא צריכה להגיע בדקות הקרובות.
אני מסתובב הלוך וחזור בחדר.
חם לי אני לחוץ, תכננתי לה דברים מיוחדים להיום אבל אחרי אתמול אין מצב שאני מצליף בה עם שוט. אם היינו במצב אחר הייתי שואל אותה איך היא ומברר שהיא בסדר. אבל זה המצב, היא לא יודעת שאני הייתי שם וראיתי מה שקרה. מה שנשאר לי זה להרגיש אותה, לנשק, לחבק, להסניף ולספק אותה. היא באה בשביל זה לא בשביל לשבת ולדבר.
אני מוריד את קפוצ׳ון שלי ומניח אותו על הכסא נשאר עם ג׳ינס כחול בהיר ותחתון על גופי.
דפיקה בדלת מקפיצה אותי ומראשי כל מחשבה.
אני ניגש לדלת ופותח אותה.
אני מסתכל על הבחורה המושלמת הזאת והלב שלי מחסיר פעימה.

שיר
אני מבינה שהוא לא מתכוון לזוז בזמן הקרוב וממש לא בא לי לעמוד פה ככה עם כיסוי עיניים במסדרון של בית מלון.
אני מסתובבת ומתחילה ללכת לעבר החדר, ראיתי את החדר, אומנם במעורפל, אבל אני פחות או יותר זוכרת איך הוא נראה. אני עוברת את הדלת אומרת בלב תודה שלא נתקעתי במשקוף ונכנסת לחדר, נעמדת ומסתובב לכיוון הדלת, לא שמעתי אותו זז ולא שמעתי דלת נסגרת אז אני מניחה שהוא עוד שם ליד הדלת.
אני מתחילה לפתוח את הרוכסן בשמלה ומניחה לשמלה ליפול לרצפה, נשארת עם התחתון והחזיה שהוא הביא לי מתנה ליום ההולדת.
אני שומעת את הדלת נסגרת בטריקה ואת הצעדים שלו מתקרבים אליי. הוא עומד קרוב אליי, אני מריחה את הבושם המטריף שלו.
אני שולחת יד קדימה והיא נפגשת עם הריבועים בבטן שלו, הוא נעצר.
״אני מכירה אותך?״ אני שואלת והיד שלי עדיין עליו.
אני מרגישה אותו לוקח נשימה עמוקה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

S. . עקוב אחר S.
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Rina Gidoni
Rina Gidoni
מה התחלת את הסיפור מההתחלה??
הגב
דווח
S. .
S. .
כן
הגב
דווח
Rina Gidoni
Rina Gidoni
מתי נגיע לאיפה שעצרנו?
הגב
דווח
טען עוד 6 תגובות
כותבי החודש בספרייה
S. .
הנקודה הלבנה
הנקודה הלבנה
מאת: S. .
דיסוננס פנימי
דיסוננס פנימי
מאת: S. .
לבן
לבן
מאת: S. .
זבוב הבית
זבוב הבית
מאת: S. .
מסתורין
תעזוב לי את היד. עכשיו.
תעזוב לי את היד. עכשיו.
מאת: C Y
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
מאת: Eran Shmuel
Smells Like Teen Spirit
Smells Like Teen Spirit
מאת: Sophia Rose
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
פרק7המקרים רוצה שתחבק ולא תעזוב אתה גילת לי מחדש מה זה לאהוב
פרק7המקרים רוצה שתחבק ולא תעזוב אתה גילת לי מחדש מה זה לאהוב
מאת: שירלי חיון
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
שבע בערב
שבע בערב
מאת: Nimrod Mor
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף