כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 3

מגע אסור 24

הגענו כבר מתחת לבניין, לרגע נדמה לי שאני הוזה... בטח חולמת. רעד חולף בגופי, צמרמורת... והוא נועץ בי מבט, מחייך, אני בשוק, קפאתי במקום. אסתר: ''רחלי?''-- אסתר שואלת אותי והוא שקלט את הקיפאון הגדיל את החיוך על פניו. כל כך פחדתי לראות את החיוך שלו שוב, זה לא חיוך טוב שמשרה שלווה, זה חיוך שמעביר חלחלה. ''את רואה אותם?'' -אני בטוחה שהשתגעתי ושואלת את אסתר.. אסתר:''את כבוד הרב?'' - ''כבוד הרב...'' אני חוזרת אחריה. אסתר נותנת לכבוד הרב לעבור.. ואני בכלל לא קלטתי את דמותו של הרב.. לא התכוונתי לרב! ''התכוונתי לעוזיה'', אני אומרת כמה שניות אחרי שנעלמו מעבר לסמטת הרחוב.

אבי שוחרר הביתה מבית החולים, הבטחתי לאמא שהיום נגיע ונאכל איתם ארוחת ערב...
עומר לא יכל להגיע, הוא הלך לשיחה באוניברסיטה, מנסה למצוא את מסלולו.. מנסה לבנות
לעצמו ולי עתיד, כמו שהוא אומר.

אני הולכת בשכונת ילדותי עם אסתר, הזבל שמציף את הרחובות מעולם לא בלט לי כל כך, הבתים הישנים, ערימות על ערימות, בונים ובונים וחוטי חשמל לא חוקיים מסתלסלים מקירות הבתים,
פחים? אם יש בכלל.. בדרך כלל זו ערימת אשפה מונחת על המדרכה.
וכאחות שהובילה כמה פעמים עגלה ואחים אחריה אף פעם לא עברה לי המחשבה הזו, זה חוסם את כל המדרכה!
אני לא יודעת אם הייתי עיוורת לזה פשוט הורגלתי שזה לא חשוב, שזה לא משנה, שוכן פה האלוקים שלי וזה העיקר.
אלוקים לא צריך סדר וניקיון אלוקים לא צריך אותי לבושה בבגדים יפים, צמודים, צבעוניים..
כולם בשכונה הזו נראים לי פתאום כל כך אפרוריים.
ושוב אני תוהה,
אני מאמינה באלוקים, אבל נבראנו והתברכנו בעולמו בשביל לחיות ככה?

מה שכן, השבת פה יפה... בשכונה, יפה יותר מכל מקום אחר שהייתי בו.
כולם לבושים מגונדר מהפעוט הקטן ועד לאדון הזקן.
מכבדים, שקטים, לא יותר מידי מסתובבים מחוץ לשכונה...
כשהייתי קטנה כל החברות היו נפגשות במקום קצת יותר רחוק.. יוצאות לגלות דברים חדשים, אל מחוץ לסניף של בני עקיבא, למרות שאנחנו לא היינו שם.. זה לא בזרם שלנו,
אבל היינו מתגנבות לפעמים ומשחקות שם עם כל הילדים, כן, בנים ובנות... מוזר. אבל מסקרן.
תמיד אני וחברות שלי היינו יותר צנועות מהן.
אסתר כשהייתה אז בבית הייתה אומרת לי לא ללמוד מהן.

היום, אולי זהו הזרם שמתאים לי? מתבוננת בכניסת הסניף, נראה כמעט זהה, למרות עכ השנים.
יש שם ילדים עדיין שרצים ומשחקים.

מעניין, כבר אז הסתקרנתי ממה ששונה ממני...
אולי כבר אז יכלתי לראות סימנים לעתיד.

עוברת עוד רחוב ונעצרת לרגע, "רחלי!" אני שומעת קול ציפציף גבוה מוכר צועק לעברי.
הודיה אחותה הקטנה של אחת מחברות ילדותי הקרובות, ראתה אותי ורצה לעברי,
איך היא גדלה... עולה על פני חיוך עד שאני רואה את גופה נמשך לאחור במשיכה...
רואה את חברת ילדותי הטובה מושכת את אחותה, ''בואי'' אומרת לה... הודיה רק מניפה מולי יד כי לא יכולה היא להתקרב ואני, חייכתי חצי חיוך לעברה.
מבינה שחברת ילדותי כבר רואה אותי שונה, שאני לא אותו דבר, וזה לא לעיניי אחותה הקטנה.

כל זה מזכיר לי את אביה, שהלכתי וברחתי והיא נשארה עם כל הבלאגן שהשארנו אני ואסתר בגיל יותר מידי צעיר.
אני מכירה את התחושה, אחרי אסתר עזבה אני כעסתי, היו ימים שאפילו שנאתי, בעיקר כשראיתי את אבי לא חוזר לעצמו, בעיקר ברגעים שכבר לא כל כך כיבדו את אימי, זה כאב לי.
זה כאב לי שזה באשמתה של אסתר.
היום, אביה חושבת בטח שזו אשמתי... היא בטח חושבת שהרסתי לה את החיים.
קטנטונת שלי, אני מקווה שהיית חזקה...
אסתר:''על מה את חושבת? את שקועה...''
''על אביה''
אסתר:''איך המפלצת?''- אסתר קראה לה מפלצת מהרגע שנולדה.
''המפלצת גדלה...''
אסתר:''כמה שנים לא ראיתי את הקטנה הזו, מעניין אם אזהה אותה.''
''אסתר, יש לך אח שאת לא מכירה.. שהוא לא מכיר אותך...''
אסתר:''הוא יודע שיש לו עוד אחות גדולה?''
''לא... היה אסור לנו לדבר עלייך''

הגענו כבר מתחת לבניין, לרגע נדמה לי שאני הוזה... בטח חולמת.
רעד חולף בגופי, צמרמורת... והוא נועץ בי מבט, מחייך, אני בשוק, קפאתי במקום.
אסתר: ''רחלי?''-- אסתר שואלת אותי והוא שקלט את הקיפאון הגדיל את החיוך על פניו.
כל כך פחדתי לראות את החיוך שלו שוב, זה לא חיוך טוב שמשרה שלווה, זה חיוך שמעביר חלחלה. ''את רואה אותם?'' -אני בטוחה שהשתגעתי ושואלת את אסתר..
אסתר:''את כבוד הרב?'' - ''כבוד הרב...'' אני חוזרת אחריה.
אסתר נותנת לכבוד הרב לעבור..
ואני בכלל לא קלטתי את דמותו של הרב.. לא התכוונתי לרב!
''התכוונתי לעוזיה'', אני אומרת כמה שניות אחרי שנעלמו מעבר לסמטת הרחוב.

אסתר:''מה עוזיה? מה פתאום עוזיה.. הוא במעצר...''
אני עוד במקומי, משפשפת את עיני, אולי הזיתי באמת? מה הסיכוי.
אסתר:''ועוד עם הרב אוורבוך.. מה הקשר?''
''ממ, לא יודעת... אולי דומה לו?''
אסתר:''רחלי, אין סיכוי, בטוח הוא דומה לו אין סיכוי...''
''בבניין שלי.''
אסתר:''רוצה אני אתקשר לשוטרת? ארגיע אותך?''
אני מסמנת לה שכן, אני מסתכלת סביבי לראות שהכל בסדר, מסתכלת מאחורי לכיוון האיזור מאחורי הבית, לכיוונם של השיחים.
אסתר:''אני מתקשרת.. את תראי, הכל בסדר.''
הפלאפון מחייג, מרוב הלחץ אני שומעת הכל בצורה מוגברת, שומעת את הצליל החיוג מהפלאפון של אסתר... לוקח כמה שניות שמרגישות לי נצח.
''הלו'', נשמע קול השוטרת מצידו השני של הקו.
בטח דמיינתי, בטח דמיינתי, בטח הדמיון שלי עובד שעות נוספות... הוא דומה לו אולי, לא לא, זה לא הוא.. אני משחקת לעצמי עם המוח.
אסתר:''רציתי רק לדעת איך מתקדמת החקירה... ?''
''תזכירי לי.. ?''
אסתר:''אני אסתר, אחות של רחלי שהגישה אצלך תלונה על תקיפה מינית... את זוכרת את המקרה? את אמרת לי שהבן אדם עוכב לחקירה ותודיעי לי מה קורה...''
''אה, רגע, מצטערת יש לי פשוט הרבה תיקים. רגע...''
אסתר":''אוקי...''
''אמ... אני לא עידכנתי אותך, הוא שוחרר לפני שלושה ימים...''- הפרצוף של אסתר קופא יחד עם שלי, שמעתי, היא בטח מתפללת שלא שמעתי אבל שמעתי...
אסתר:''מה זאת אומרת שוחרר? איך שוחרר?''
''הוא היה בחקירה וזה מה שהוחלט... אין כל ראיות בתיק. ממ.. לצערי, אם לא תהיה איזושהי התפתחות יסגרו את התיק.'' - אסתר גם הבינה שאין עם מי לדבר וניתקה את הפלאפון.
אסתר בוהה בי ואחרי כמה זמן של שקט צורם אומרת ''זה עדיין לא אומר שזה היה הוא....''
''זה הוא! ואת יודע שזה הוא! אני לא מאמינה ששיחקת לי ככה בראש, שככה נתתי לעצמי לשחק בראשי, זה הוא!'' אני צורחת עליה....
אסתר:''אז מה הוא עשה פה? ...'' -
היא אומרת את זה ונופל לי אסימון.. הוא היה בבית שלי....
שתינו התחלנו לרוץ במעלה המדרגות לכיוון הדירה.
נכנסות הביתה, שם אימי יושב על הספה וראשה ברגליה, אבי עומד מולה ומניף את אצבעו...
שניהם שותקים. אבי נשאר קפוא בגופו אך מסתכל עלינו.
אימי:''אבי לא.. אבי לא.. אל תעשה את זה לילדה.. אבי...'' מתחננת, כמעט בבכי.
ראשה של אביה מציץ מבעד דלת חדרה, היא ראתה שהסתכלתי אז נעלמה חזרה.
אבי:''תביאי לי פתרונות... למצב שנכנסו!'' צועק עליה אבי.
אימי:''אבי הרגע חזרת מבית חולים. זה לא בריא גם בשבילך...''
''אבא, ראיתי אותו.. מה הוא רצה?''
אבי:''אותך בחזרה''
אסתר:''אתה הסכמת לזה? ... רחלי בואי, אנחנו לא חוזרות לפה! תתפוצץ, אני לא אתן לך...''
אבי:''הרב....''
אימי:''אבי תשב, בבקשה.''
אבי:''מה אעשה... ? מה אעשה... ?''
אסתר תופסת בידי ומתחילה להוביל אותי החוצה.
הוא רוצה אותי.
הוא בא להחזיר אותי, הוא בא להחזיר אותי לגהינום שלו.
הוא אמר שאף אחד לא יהיה איתי אם לא הוא,
בטח המכות עם עומר ורועי... והתלונה.. גרמו לו לרצות לנקום.
עכשיו, שהמשטרה לא מאמינים לי והוא לא יכנס לכלא.. הוא חזר לחיים שלי.
אבי:''אתן לא יכולות ללכת!''
אסתר:'' אתה הסכמת לזה? איך אתה יכול לקרוא לעצמך אבא שלנו אחרי מה שקרה לרחלי..''
''הרב אמר שהבטחנו לו חיתון, שהובטח לו והופר, הפרנו הסכם נישואין...
הוא אמר שאנחנו חייבים בזה ושאם זו לא את, אני מחוייב לחתן אותו לבת הבאה... אביה בגיל שהיא יכולה להיחשב מחותנת''
אסתר באה למשוך אותי אך התבצרתי במקומי.
''אסתר, אני לא זזה מפה''- אמרתי ודמעות החלו לזלוג מעיניי.
אני לוחשת -''אני לא אתן שזה יעבור אביה...''
אסתר:''אמא? זה אפשרי בכלל? איך הוא העביר לצידו את הרב? אמרתם לו מה עשה, מה קרה? ככה פשוט הסכמתם לזה?''
אבי:''הוא הציג לנו את המצב בשכונה כלפי המשפחה, שהמצב יחמיר...
לא היה לי מה להגיד לו, לא הוצאתי מילה.''
אסתר:''אז לא הסכמתם?''
אימי:''הרב לקח את זה בתור הסכמה.''
אסתר:''איך הוא העביר לצד שלו את הרב?''- צועקת לאוויר החדר ביאוש, מבינה את יאוש האנשים בחדר.
אבי מתיישב על הכורסא: ''אחרי שיצאתי מהאירוע שקרה לי, הייתי בטוח שאני מסכים לדרך שלכן.. שאני אקבל אתכן... לא שיקרתי, אך אני במקום ללא מוצא.''

הוא במקום ללא מוצא?
הוא?
אני בקושי מצליחה לחשוב, הכ סביבי כמו סרט רץ, כולם מדברים מתערבים צועקים מושכים, מנסים לשכנע.. לאף אח אין פתרון...
אפילו אני לא מוצאת פתרון...
אני קורסת על הצפה ובוכה... כי הגוף שי לא מחזיק יותר את המעמסה,
אני קורסת נפשית קורסת שכלית, אני מתמוטטת.
אין לי שם יכולות כרגע.
אבי:''גם רחלי מבינה שאין ברירה, נכון רחלי?''-
''כ.. ן...''
אבי:''את תסכימי לחתוה...''
''כ.. ן....''

אני בוכה, אסתר בוכה, אימי בוכה, אבי קם והולך לחדרו, אביה שוב מציצה מחדרה
מסתכלת בי ובאסתר חבוקות אחת בשניה ובוכות..
אני מסתכלת עליה, לא מוציאה קול אך הדמעות פורצות בלי יכולת לשלוט עליהן...

מסכלת עליה ויודעת שאין לי ברירה...
יודעת שאני לא אתן לו לקחת את אחותי...
אני לא אתן שהיא תעבור את מה שאני עברתי...
היא טהורה, היא, יש לה סיכוי...

ברגע עולה לי השיר שעומר שר לי כמה ימים לפני בחדר במיטה...
אולי לי אין סיכוי... אלוי לעומר יגיע סיכוי אך לא איתי,
אולי מה שכתוב לי מלמעלה זה לא להיות עם עומר,
אולי מה שכתוב לי זה להיות עם עוזיה.
אולי לי אין סיכוי, אך אני אציל.... אני אציל את אחותי, אני אציל את המשפחה, אני לא אוכל לסחוב את ההתמוטטות שלהם על כתפיי. עדיף שאני אספוג ואציל אותם.

''למתי קבעו?''
אימי מתאפסת ועונה ברצינות :''את תוך חודש אמורה כבר להיות מחותנת. את לא תהיי במחיצתו עד ערב הכלולות.''
''חודש?''
אימי:''צריך לסגור מהר מקום.''
אסתר:''אמא אין פתרון?''
אימי נעמדת על רגליה והולכת גם לכיוון החדר, נכנסת וסוגרת אחריה את הדלת.

''אני צריכה לקחת את הדברים שלי''
אסתר:''אני אלווה אותך.. אעזור לך.''
אביה עדיין מסתכלת עלינו כשאני ואסתר מתרוממות מהרצפה, אני מסתכלת עליה ומסמנת עם גופי שתבוא לחיבוק..
היא מתבוננת בי בלי חיוך על פניה ונכנסת לחדר.
אני מורידה את ידיי ומבינה אותה כל כך,
אני הייתי בנעלייה כשאסתר הלכה, מי כמוני מבינה... אני חייבת לשבור את המעגל הזה שהאחות מבינה רק על הבשר... שאביה תשנא אותי כל חייה ושרק לא תדע על בשרה. היא קטנה מדי לכל זה.
אסתר מניחה יד על כתפי ונאנחת.
שיתנו יוצאות מבית הורינו וזו יורדות במדרגות, התחושה עכשיו כל כך שונה מהתחושה שהגענו בה...
התחושה שונה יותר מכל תחושה שהרגשתי.. מחלחלת לי ההבנה לאט לאט שזו הפעם האחרונה בחיי שאעשה את דרך לבית של עומר.
מחלחלת לי ההבנה שעוד חודש חיי יראו כמו הסיוטים הכי גרועים בלי בלילה, והפעם עומר לא יוכל להעיר אותי בחיבוק... מחלחלת בתוכי המחשבה שהסיוטים שלי יהיו חיי... ואולי רק בזמן חלום, יגיע אלי עומר וינחם אותי... אני מתפללת שלפחות אפגוש בו בחלומות.

דמעות מתחילות לפרוץ מעיניי כשאני חושבת שלא ארגיש ייותר במגע עדין על גופי,
שלא ארגיש בטוחה יותר... שהתחושה שעומר העניק לי לא תהיה לי יותר בחיים.
הוא יהיה המפלט שלי בדמיון... אך במציאות ידיים אחרות יגעו בי, ולא כפי רצוני.

אסתר נוהגת ושותקת, מגיעה לבניין של עומר, הרחוב צבעוני והחי במרכז תל אביב, שפעם היה נראה לי כמו סדום ועמורה. הוא עדיין כזה, תל אביב עדיין לא בשביל האופי העדין שלי... אבל אולי כן מושב יפה וירוק...
עדיף לא לגלוש בראש עם חלומות. הן תכף מנופצות.
אסתר מצאה חניה מהר יחסית, אני מתפללת שעומר לא יהיה בבית... שלא יהפך לקשה יותר ... אני לא אעמוד במבט שלו, הוא לא יתן לי ללכת...

אני רואה את האופנוע שלו חונה מתחת לבניין ויודעת שהוא כנראה בבית,
אני ואסתר עולות כשאני אוחזת חזק בידה כמעט ומוציאה לה את היד מהמקום.
אני תופסת בידית והדלת אכן פתוחה....

''מאמי שלי! את באמת פה? ... את לבד?''- הקול של עומר.
''אני עם אסתר''
עומר:''חצי שניה אני יוצא אליכן יצאתי מהמקלחת...''
''טוב חיים שלי.'' בלעתי רוק כשאמרתי לו חיים שלי.

עומר:''אתן לא מבינות... יש כל כך הרבה תחומים אבל כולם רוצים ציונים מטורפים... רוצים שאשלים בגרויות ואעשה פסיכומטרי..
הדבר היחיד שאני חושב שאני רוצה זה ראיית חשבון או כלכלה, אני טוב עם הדברים האלה, אבל זה תנאים מטורפים מאמי... זה קצת ייאש אותי האמת, אני צריך את האמונה שלך בי קצת בתור זריקת כוח''.

''אתה תצליח יפה שלי...''
עומר:''חזרתן מהר... לא? איך היה, איך אבא שלך?''
''יפה שלי, אני הולכת להגיד לך משהו עכשיו, תבטיח לי שתקבל את זה ושלא תשנא אותי...''
עומר:''מה קרה מאמי? אני, אשנא אותך.. מה יש לך? בחיים לא''
אני מתחילה לבכות..
אסתר מחזיקה את ידי
עומר:''היי רחלי.. אבא אמר משהו? הוא התחרט?''
''אני צריכה להתחתן עם עוזיה.''

שבוע טוב יקרים שלי... לקח קצת זמן כי שבועות עמוסים עמוסים בעבודה...

אשתדל כמה שיותר מהר שיעלה הפרק הבא,
בנתיים...
חשבתם הגענו לנחת בסיפורינו.... ממש לא.
מה אתם חושבים שעומר יגיד לרחלי..
מה רחלי תעשה... ?
מה הפתרונות? קדימה מוזמנים להגיב :)
לילה נפלא ושבוע מבורך!

. . עקוב אחר .
שמור סיפור
לסיפור זה 12 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
קורל יפרח
קורל יפרח
הם לא יכולים להכריח אותה להתחתן איתו זה הזיה!!!!
הגב
דווח
. .
. .
מממ... קצת במקום ללא מוצא... צריך פתרון
הגב
דווח
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
בגדול אני מציעה לרצוח את עוזיה,אוווו שכל המשפחה שלה תעבור משם ושלום.
הגב
דווח
טען עוד 27 תגובות
כותבי החודש בספרייה
. .
מגע אסור 31  (פרקים חדשים)
מגע אסור 31 (פרקים חדשים)
מאת: . .
יש לי משחק חדש ללמד אותך
יש לי משחק חדש ללמד אותך
מאת: . .
מגע אסור 29
מגע אסור 29
מאת: . .
השקט הזה ימשיך לנצח
השקט הזה ימשיך לנצח
מאת: . .
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
שאטים של ויסקי
שאטים של ויסקי
מאת: ג'.ו.ץ .
פרידה
פרידה
מאת: שלכת כותבת מהלב
בואי נדבר על כבוד.
בואי נדבר על כבוד.
מאת: ג'.ו.ץ .
בוקר טוב לכולנו
בוקר טוב לכולנו
מאת: ג'.ו.ץ .
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan