כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

מיקה, מון אמור המשך - פרק 28

"אני מת לזיין אותך.. אם היית עם חצאית או שמלה, זה היה הרבה יותר קל.."

תוכן עניינים 1. מיקה, מון אמור פרק - 12. מיקה, מון אמור פרק -23. מיקה, מון אמור פרק - 34. מיקה, מון אמור פרק - 45. מיקה, מון אמור פרק - 56. מיקה, מון אמור פרק - 67. מיקה, מון אמור פרק - 78. מיקה, מון אמור פרק - 89. מיקה, מון אמור פרק - 910. מיקה, מון אמור פרק - 1011. מיקה, מון אמור פרק - 1112. מיקה, מון אמור פרק - 1213. מיקה, מון אמור פרק - 1314. מיקה, מון אמור פרק - 1415. מיקה, מון אמור פרק - 1516. מיקה, מון אמור פרק - 1617. מיקה, מון אמור פרק - 1718. מיקה, מון אמור פרק - 1819. מיקה, מון אמור פרק - 1920. מיקה, מון אמור פרק - 2021. מיקה, מון אמור פרק - 2122. מיקה, מון אמור פרק - 2223. מיקה, מון אמור פרק - 2324. מיקה, מון אמור פרק - 2425. מיקה, מון אמור פרק - 2526. מיקה, מון אמור פרק - 2627. מיקה, מון אמור פרק - 2728. מיקה, מון אמור פרק - 2829. מיקה, מון אמור פרק - 2930. מיקה, מון אמור פרק - 3031. מיקה, מון אמור פרק - 3132. מיקה, מון אמור פרק - 32 ואחרון33. מיקה, מון אמור המשך - פרק 134. מיקה, מון אמור המשך - פרק 235. מיקה, מון אמור המשך - פרק 336. מיקה, מון אמור המשך - פרק 437. מיקה, מון אמור המשך - פרק 538. מיקה, מון אמור המשך - פרק 639. מיקה, מון אמור המשך - פרק 740. מיקה, מון אמור המשך - פרק 841. מיקה, מון אמור המשך - פרק 942. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1043. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1144. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1245. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1346. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1447. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1548. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1649. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1750. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1851. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1952. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2053. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2154. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2255. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2356. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2457. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2558. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2659. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2760. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2861. קצת אוויר

אני מסתכלת עליה בעיניים שמנסות להראות רוגע ואני בספק אם אני מצליחה.
הגוף שלי גועש מבפנים ואני בקושי מאוד גדול מצליחה להמשיך לשבת מולה כשהיא מפזרת את החיוך המרוצה שלה מולי.
עצם זה שהיא אומרת לי משהו שלא ידעתי על היחסים שלה עם ג'וני, די מרוממים את רוחה וזה משהו שאי אפשר לפספס.
אני לוגמת מהוויסקי ומנסה לשרוף יחד איתו את העצבים שהבחורה הזאת מצליחה להעלות בי כרגע.
אני יודעת בתוך תוכי שעברו כמה שנים טובות מאז שהם היו ביחד.
אני יודעת שהם לא חזרו מאז ובטח יש לזה סיבה מספיק טובה.
אני יודעת שהוא אוהב אותי ושהלב שלו אצלי עכשיו.
ועדיין, היא מצליחה לערער אותי, עם המילים שלה, עם העיניים הכחולות שלה ועם הפרצוף היותר מדי יפה שלה.
בת זונה קטנה!
אני מקללת אותה בתוך הראש שלי, מנסה להזיז לשם את המחשבות.
מנסה להראות לה שהיא מעניינת לי את התחת עם הזיוני שכל העתיקים שלה, על משהו שקרה לפני מאה שנה.
אני מחייכת אליה וחושבת מה להגיד לה ואם בכלל.
אני מחליטה לוותר ולא להיכנס איתה בכלל לפינה הזאת.
אני נועצת את המבט בטלפון, ממשיכה לקשקש עם ליה ולא ממש סופרת את הציפור הזאת שמנסה לזמר לי באוזן שטויות מהעבר.
"התגעגעת אליי?"
הוא שואל לתוך האוזן שלי וגורם לחיוך רחב לתפוס חלק מהפנים שלי.
הוא מניח את השפתיים שלו על העורף שלי ושניה לפני שאני עוצמת עיניים ומתענגת על המגע שלו.
אני מעיפה מבט לאותה ציפור שלפני רגע ניגנה לי על הלב עם היסטוריה מיותרת.
החיוך הרחב שלה נמחק והעיניים השמחות נעלמו במבט חלול וריק.
הוא עוטף אותי עם הידיים שלו, מחבק את גופי אליו והריח שלו כבר מחולל בגופי פלאים.
"הכל בסדר גורג'ס?"
"עכשיו הכל בסדר"
"קרה משהו?"
הוא מתיישב ליידי מפנה את גבו לחברים ושולח זוג עיניים מבריקות אליי.
"לא משהו חשוב, באמת"
"אבל קרה משהו.
אני רואה את זה על הפנים שלך בייב, דברי איתי"
"לא כאן.."
"בא לך ללכת?"
"איכפת לך?"
"לא ממש לא.
היינו, נהננו, צחקנו, אפשר לזוז מפה אם את רוצה"
"אז כן אני רוצה, בא לי להיות איתך לבד"
הוא משאיר כסף על הבר, תופס לי את היד וקם להיפרד מהחברים.
"מה הלו"ז שלכם למחר?"
שי שואל ואני מסתכלת עליו ועושה פרצוף של לא יודעת עם הרמת כתפיים.
אני שולחת לו חיוך ומוסיפה.
"תשאל את המדריך טיולים שלי"
"מדריך, מה הלו"ז שלכם למחר?"
"וואלה לא יודע, אנחנו עוד צריכים לחזור לת"א בערב"
"זורם על טיול טרקטורונים בבוקר?"
"וואלה יש מצב, תעשה טלפון אם תצליח לקום יא עגלה"
"יאללה סגור העניין!
חבר'ה תהיו מוכנים בבוקר לטיול"
"אתה אחראי השכמה"
היא קופצת כמו קפיץ ומתריעה, מעדכנת אותי שגם היא כלולה בטיול הזה.
מרגע לרגע אני מתחילה לשנוא אותה, יותר ויותר.
אני נושמת ולא מורידה את החיוך שלי לרגע גם אם זה קשה לי עכשיו.
אנחנו נפרדים מכולם לשלום ובדרך החוצה עוד צוחקים על השטויות ששי קישקש.
"אני חוטף אותך קצת"
"אתה מנסה לאיים עכשיו?!
לא ממש הבנתי"
"אני לוקח אותך למקום שגם אם תצרחי את החיים שלך, אף אחד לא ישמע אותך"
"זה נשמע מאוד מפתה, אני חייבת לומר.."
"אז את לא מפחדת?"
"אני אמורה?"
אני שואלת עם חצי חיוך, משתדלת לא לפרוץ בצחוק כשאנחנו משחקים במשחק הזה.
"תפחדי"
הוא אומר בטון הערס, שבקושי מצליח לו ושם אני נישברת ופשוט משחררת צחוק מתפרץ שרק חכיתי להוציא כל הערב הזה.
אנחנו עולים להר, נכנסים עמוק בתוך היער, מגיעים לנקודה גבוהה ומופלאה שמשקיפה על המושב ובכלל על כל האיזור וזה פשוט עוצר נשימה.
אני חולצת את העקבים המטרידים שנעלתי ויורדת בקומתי.
מרגישה נורמאלית פתאום.
"הרגו אותך אה?"
"כן, לעזאזל עם מי שהמציא את החרא הזה"
"אז למה את עושה את זה לעצמך?"
"כי אני גמדה!
וכי ליה כל הזמן יושבת לי על הכתף, צמוד לאוזן"
"מה הכוונה?"
הוא שואל חצי מגחך, לא מבין על מה אני מדברת.
"היא כל הזמן אומרת לי, שאני לא יכולה ללכת לנצח עם נעליים שטוחות"
"למה לא?"
"כי אני אישה ואישה צריכה לדעת ללכת על עקבים"
אני אומרת ובחיקוי של ליה ומגלגלת עיניים.
הוא צוחק ואני ניגררת אחריו.
אני מנסה לגשש את הדרך למקום שבו אפשר לראות את הנוף טוב יותר והוא מתקדם לפני ואורז אותי על הגב שלו.
הוא נעמד מול הנוף, כשאני על גבו.
אנחנו משקיפים קצת יותר מקרוב על החלום שלנו.
משקיפים על כל ניפלאות הטבע הזה שמקיפים את המקום הזה.
יש רוח נעימה כל כך ואני מרשה לעצמי לחבק אותו חזק עם גופי, ממש להיתלות עליו.
אני עוצמת עיניים ונושמת את הצוואר שלו עליי.
ויש משהו בו, בריח שלו, בשקט הזה שאני לפתע מוצאת בו מדי יום, שמצליח להרגיע את כל הסערות שאני רגילה להרגיש בתוכי.
"תספרי לי"
"לספר לך מה?"
"מה קרה שם בפאב שהפריע לך?"
"אני סתם אצא קנאית, אוף"
"קרה משהו עם מאיה?"
הוא ישר מבין שזה קשור בה ואני מניחה את השפתיים שלי על הלחי שלו.
מתחילה לפזר עליו נשיקות שאולי יסיחו את דעתו ולא אצטרך שוב לפתוח שיחה מיותרת עליה.
"אני יודע מה את עושה.
תספרי לי ואז תמשיכי"
אני משחררת אוויר ויורדת ממנו.
אני נעמדת לידו, בראשי חולפת המחשבה כמה אני נמוכה לידו ועוד עכשיו כשאני יחפה, בכלל.
הוא מסתכל עליי עם העיניים הירוקות שלו שכל פעם מחדש הנשימה שלי נעתקת בגללן.
ואני לא יודעת מה להגיד.
"היא אמרה לך משהו לא במקום?"
"היא אמרה משהו, אבל אני לא רוצה לייחס לזה חשיבות"
"נו אל תתני לסחוט ממך מידע בייב, דברי חופשי"
"זה סתם מעצבן אותי ואני שונאת לצאת כמו ילדה קטנה וקנאית"
"את לא ילדה קטנה.."
"אתה אומר שאני קנאית?"
אני מסתכלת עליו עם חצי מבט, רואה את החיוך שלו ומנסה לא לשבור את החזות הקשוחה שאני מציגה מולו.
הוא צוחק ומושך לי ביד כדי שנשב ונדבר בנחת.
"איך נפרדתם?"
"למה זה משנה?"
"אתה יכול לספר לי?
בבקשה"
הוא מסתכל עלי ואני רואה שמפריע ו שאני שואלת.
"אתה יודע מה, עזוב זה לא משנה"
"על זה היא דיברה איתך?"
"עזוב ג'וני זה לא משנה, בוא נעזוב את זה.
אני בכלל לא מבינה למה אני נותנת לזה להפריע לי כל כך"
"זה הכל התחיל כשההורים שלה הבינו מה הרקע שלי, של אבא שלי.
מה הרקע של המשפחה שלי.
אחרי תקופה כשכבר הסתגלנו למקום ואני מצאתי את החברים שלי ואת מאיה והתחלתי לפתח לעצמי חיים, לפתח אהבה אליה, להיקשר.
להורים שלה הגיעו השמועות על המשפחה שלי.
במושב הכל רץ הרבה יותר מהר וזה אחד החסרונות במקומות הקטנים האלה.
לא ייחסנו לזה יותר מדי חשיבות והשתדלנו לשמור על הקשר שלנו ועל האהבה למרות ההתנגדות.
כשהם למדו להכיר אותי ולהבין מי אני, חשבנו שזה עבר להם.
אבל אחרי כמעט שנתיים שהיינו ביחד, הם החליטו לעבור לחו"ל ולעקור אותה מפה.
הם עצרו הכל, את כל החיים שלנו פה, דאגו לשחרר אותה מהצבא, דאגו ליסגור כל פינה אפשרית ופשוט עברו מפה.
הם לא היו פה כמה שנים טובות והיו ימים שחשבתי שהם כבר לא יחזרו"
אני בולעת רוק ומבינה שקטעו להם את האהבה.
שהסיפור שלהם ניגמר מבלי שהם היו מוכנים לזה בכלל.
"היא חזרה לפה ואני כבר לא הייתי כאן"
"היא אמרה לי שהייתה לכם פרידה קשה, שדי הרסה אתכם"
"אין ספק שזה היה קשה, בכל זאת היא הראשונה שהלב שלי נפתח אליה.
אבל עברנו הרבה מאז, התבגרנו, גדלנו והמשכנו הלאה"
"אז זהו שאני לא חושבת שהיא המשיכה הלאה.."
"הגזמת מיקה..
עברו מאתיים שנה מאז"
"היא חגגה על זה שלא ידעתי למה נפרדתם.
היא אמרה שלא רציתם בזה, שזה שבר אתכם"
"נכון זה היה כואב והיה קשה להתגבר, אבל זה קרה בסוף"
"אני חושבת שהיא עדיין רוצה אותך"
"איך את אומרת את זה בכזה ביטחון?"
"כי אני רואה אותה מסתכלת עליך.
אני רואה את העיניים שלה צמאות אליך"
"אני לא רואה את זה"
"אני רואה"
אני מתעקשת ומרגיז אותי שהוא מקל ראש על זה.
למרות שמצד שני מה אני יכולה לצפות ממנו לעשות.
זה לא שהוא אשם בזה שהיא אובססיבית..
אוף זה גם לא יפה מבחינתי להתנהג ככה או לחשוב ככה, עם אם זה בייני לבין עצמי.
אני מדליקה לנו סיגריה, משחררת אוויר ורוצה לחשוב שזה מאחורינו.
"אני לא רוצה שתתעסקי בה, בפרידה הזאת.
זה כל כך מיותר"
"אני יודעת, בגלל זה לא רציתי לפתוח את זה בכלל"
"לא, אני שמח שדיברנו על זה, אני פשוט לא רוצה שכל מה שהיה איתה ישפיע עליך או על היחסים שלנו"
זה לא!
אני לא אתן לשום דבר ולאף אחד להשפיע על היחסים שלנו"
אני מקפלת את רגליי לישיבה מזרחית, מניחה את ראשי עליו ואחרי שסגרנו את הפינה עם מאיה אני מרגישה רגועה יותר.
"אני לא מבין למה את עם ג'ינס"
"מה זאת אומרת?"
"למה לבשת ג'ינס?
זה רק מסבך לי את כל העסק עכשיו"
"איזה עסק? על מה אתה מדבר?"
אני מסתכלת עליו כשהמצח שלי מכווץ ואני לא מבינה מה הוא רוצה ממני.
"אני מת לזיין אותך..
אם היית עם חצאית או שמלה, זה היה הרבה יותר קל.."
אני מסתכלת עליו המומה.
"אני לא מאמינה על העצלנות שלך!
תאתגר את עצמך קצת!"
המומה עוד יותר מהתגובה שלי ומבינה שעם הזמן, למדתי להכיר את הדיבור המלוכלך שלו ואפילו לאהוב את זה.
"אם היית עם חצאית, כבר היית על הזין שלי, אני לא מבין את הראש קטן שלך.
הריי דיברנו שהיום בלילה את הולכת לצרוח כשאני מזיין אותך פה"
"תפסיק לבלבל א המוח ותיגש לעבודה כבר.."
אני מסתכלת עליו עם עיניים שרעבות למגע שלו.
מסתכלת עליו וכבר מרגישה את הגוף שלי מתכווץ רק מהמחשבה על הידיים שלו שתופסות אותי.
נושכת שפתיים כשהוא מניח את היד שלו בחוזקה על פני.
הוא קם ומושך אותי אחריו.
הוא מרים אותי ומניח אותי על מכסה המנוע.
החיוך השובב שלי כבר נמרח על פני והוא מטה את ראשי לאחור, יודע שאני רק מחכה להרגיש אותו.
הוא נאחז עם ידיו בשיערי, מתרסק עם השפתיים האלוהיות שלו על הצוואר שלי וגורם לכל חלק ממני לצרוח אליו, גורם לכל חלק ממני להתחנן באנחות שקטות לאוזן שלו.
מעיר את תשוקתי אליו ואני חסרת סבלנות, מתפתלת תחת ידיו..

************
יאוווווו כמה געגועים לשני המטורפים האלה.
כמה געגועים אליכם..
אני יודעת שחיכיתם מלא זמן ומגיע לי נו נו נו על זה.
אני מודה שדי שקעתי בשיגרה, אבל אתם תמיד חלק מהראש והמחשבות שלי.
כמובן ששום דבר לא נישאר פתוח ואני מתכננת לכם הרבה הפתעות וריגושים להמשך!
אז תרגישו חופשי לשתף מה אתם חושבים וזה פרק יחסית רגוע, אבל אל תישכחו עם מי יש לכם עסק אה?!
אוהבת אתכם מליונייייייייים יא אוצרות ליבי!
שיהיה לכם יום קסם!
אוהבת מלא, נתראה בפרק הבאאאא!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Vivi Stories עקוב אחר Vivi
שמור סיפור
לסיפור זה 12 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
יהיה המשך בקרוב?
את כותבתת מדהים! אין עלייך!!
הגב
דווח
guest
המשךךךך??
הגב
דווח
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
?????
הגב
דווח
טען עוד 19 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
"מכירים את ההרגשה שקל להעמיד פנים?"
"מכירים את ההרגשה שקל להעמיד פנים?"
מאת: Matan Nagar
משב רוח באוגוסט 28
משב רוח באוגוסט 28
מאת: לין ק
משב רוח באוגוסט 27
משב רוח באוגוסט 27
מאת: לין ק
משב רוח באוגוסט 26
משב רוח באוגוסט 26
מאת: לין ק
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer