כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 3

מגע אסור 22 (18+)

"שוקולד זה רעיון לא רע בכלל... אני אוכל לך אותו עם ביסים שאתן לך בצוואר.. אמרח לך את הפטמות, את הכוס המתוק שלך... אמצוץ ואלקק ממך את הכל."- הוא גורם לי לעצום עיניים ולהתמסר לקול שלו שאומר לי מה יעשה בגוף שלי

לא נתתי לרועי לבוא אחרי, השארתי אותו שם בבית החולים עם אמא שלי.
הרגשתי שאני צריכה ללכת לבד.
ממש תוך כמה דק הצלחתי לתפוס מונית והיא כבר עוצרת בפתח הבניין שלי.
הוא יושב שם על הספסל מתחת לבניין, מעשן את הסיגריה שלו.
בט- שרט מכנס קצר וכפכפים.
השיער על ראשו מעט פרוע וזקנו התבלגן והתארך מעט מהפעם האחרונה שנפגשנו.
"היי"- אני קוראת לעברו ומסמנת לו להיכנס איתי לבניין.
יוני:"היי לך..."' הוא אומר בקול רגוע ושקט, לא חושבת ששמעתי אותו מדבר כל כך ברוגע אף פעם.
"בוא נעלה.."- אני עולה במהירות לפניו כמעט רצה במדרגות עד שאני מגיעה לדלת הבית, הוא אחרי בצעדים פחות מהירים ממני.
מרגישה שהוא מסתכל עלי מאחורה. מוציאה את המפתחות ופותחת את דלת הבית,
נכנסת ומשאירה את הדלת פתוחה שייכנס אחרי, הוא נכנס ואני נמנעת ממבט ממושך מידי בעינייו.
יוני:"מה שלומך?"- אני זזה בחוסר נוחות מצד לצד.
"בסדר"- כשלא מצאתי את עצמי כבר והבנתי שאני הולכת בלי כיוון ומטרה בסיבובים בסלון החלטתי ללכת למטבח, "רוצה משהו לשתות?"
יוני:"קפה?" - "קפה, בכיף..."- משיבה לו.
מה לשתות? מה הצעת לו לשתות מפגרת? , הוא צריך לארוז את עצמו וללכת כמה שיותר מהר.
למה הכנסת את עצמך לזה כמו מפגרת?
כמו תמיד איתו, כמה הנוכחות שלו משפיעה עלי... נשבעתי שהוא לא ישפיע עלי יותר...
יוני:"לא ענית לי מה שלומך?"- אני שומעת אותו מאחורי ראשי קופצת מבהלה, נפלטת לי צעקה לאוויר "אעע.. שיואו, הבהלת אותי."
יוני מצחקק:"סליחה לא התכוונתי להבהיל"- הוא נשען על הקיר במטבח וחצי חיוך על פניו הבוחנות.
"מה יוני?"- אני שואלת אותו, רוצה שהוא יפסיק עם המבט הזה.
יוני:"כלום. את יפה"-
"תפסיק"- ואני מגישה לו את כוס הקפה שלו.
יוני:"אסור כבר להחמיא לך?"
"יוני אני עם רועי"-
יוני:"כן... את זה הבנתי..."- החיוך ירד לו מהפנים והוא לוגם מהקפה.
"תשמע, אני לא רוצה להפוך את מה שקורה פה לסצנה.. היו לנו מספיק"
הוא מביט בי כמה שניות במבט עמוק ושואל.
יוני:"למה את לא רגועה?"
"מה?"
יוני:"שאלתי, למה את לא רגועה?"
"אני רגועה..."
יוני:"אז למה את משחקת לעצמך באצבעות במהירות?"- הסתכלת מהר אל אצבעותיי, באמת אני משחקת בהן במהירות...
שיחררתי את ידי זו ומזו והנחתי אותן בצידי גופי.
יוני:"טוב לך איתו? עם רועי.. ?"
".. כן.."
יוני מחייך:"כן מהסס.."
"ממש לא מהסס, אני פשוט לא כל כך מרגישה בנוח לפתוח את זה מולך ובכלל תפסיק לדבר איתי, רצית לקחת את הדברים שלך נכון? אז לך, תארוז"-
יוני:"אם הוא טוב לך אז טוב לי."
"טוב לי אל תדאג..."
יוני:"טוב אני בחדר אורז..." -
"טוב.."
יוני:"את יודעת שעמדתי להציע לך נכון? , את זה רועי אמר לך?"
השתתקתי.
הוא הזדקף מההישענות על הקיר והתקדם לכיוון חדר השינה,
אני נשארת שם כמה שניות ככה עומדת, בלי לזוז, קפואה.
הדם החל לעלות לי לראש... גופי התמלא בעצבים.. ממש מקצוות אצבעותי התחיל לעלות דיגדוג והתפשטו לכול גופי.
"אתה ויתרת עלי באותו יום שיצאת מפתח הבית הזה מבחירה, בחירה אישית שלך,
באותו היום התפרקתי מולך כמו שלא התפרקתי לפני אף אחד בחיים שלי ולא היה לך אכפת לעזוב ולהשאיר אותי ככה... אף פעם לא היה אכפת לך מהאושר שלי!
אף פעם לא היה אכפת לך שכואב לי! זה לא באמת מזיז ל... רק אתה הזזת לעצמך..."- כשסיימתי כבר לצעוק אחרי שהתהלכתי בכל הבית נעמדתי מולו.
יוני:"זה לא נכון..."
"אתה יצאת כל כך פחדן וקטן אחרי השיחה עם אבא שלי. אפס, פשוט יצאת אפס"
יוני:"לא מאמין שהייתי ביום הולדת שלו, לא מאמין שהוא הזמין את שנינו לשם... לא מאמין שהוא שיחק אותה חבר שלי ובמקביל זיין אותך..."
"כל כך קל לך לזרוק מילים כאלה זולות לאוויר, "זיין"- הוא עושה מה שאתה בחיים לא עשית, אתה 'זיינת' אותי, הוא עושה איתי אהבה. ומי שמדבר בכלל... לכל חור אתה צריך להיכנס? כל חור וחור לבדוק בעצמך? בן של זונה, חצוף! אין לך בושה לדבר אלי ככה אחרי שהשפלת אותי ורמסת את כבודי בבגידות פעם אחר פעם.. שהורדת את הכבוד שלי לאפס! ..."
אני פותחת את הארון ומתחילה לזרוק חפצים שלו להרצפה,
תופסת ערימה של מכנסיים וזורקת את כולה לרצפה, תופסת חולצה מכופתרת הייתה מונחת בתוך שקית ניילון שמורה ומשליחה גם אותה וככה פריט אחר פריט במהירות, בלי לעצור ובלי לראות לאן אני משליחה את הדברים...
יוני:"דיי! תפסיקי! תעצריי!"- הוא מחזיק בי חזק. "תפסיקי..."- כשאני נרגעת הוא אומר הפעם חלש.
אני מנערת את הידיים ומשחררת את האחיזה שלו. "תעזוב אותי"-
יוני:"הנה, עזבתי.. עכשיו תירגעי."
"אל תחשוב אפילו להגיד לי להירגע כי זה יכול גם רק להתחיל בזה... אתה מוציא אותי מדעתי... הנוכחות שלך לוקחת לי את השקט, כשאני איתך אין לי רגע של שקט! אתה מחניק לי את האוויר"-
יוני:"עד כדי כך עשיתי לך רע?"
"אני לא יכולה להתמודד עם זה יוני... תארוז את עצמך לבד, תיקח את המפתח תשים אותו אחר כך בארון חשמל בפינה למעלה, אני פשוט לא יכולה..."
יוני:"אסתי.. אל תלכי ככה"-
"יוני, תשחרר ממני בבקשה ותתן לי להשתחרר ממך, אם כן איפשהו היה לך אכפת ממני אז תיתן לי ללכת ואל תחזור יותר... "-
יוני:"לא יכול לתת לך ללכת!"- הוא מתקרב אלי במהירות ומחזיק בראשי.
מתסכלת ישר לתוך עיניו, "תעזוב אותי עכשיו!"- צועקת לו בתוך בפרצוף.
"אתה יודע מה הבעיה שלי איתך?! שהנה גם עכשיו אתה עדיין מתנהל כאילו אני רק שלך! עדיין מרשה לעצמך לתחמן אותי.. עדיין מרשה לעצמך לעמוד מולי בשיא הביטחון לחייך אלי את החיוך הממזרי שלך או לתפוס לי בפנים וזה נראה לך לגיטימי. באיזה עולם זה נראה לך לגיטימי?"
יוני:"אני ילד קטן מאמי שלי, בלעדייך אני לא מאופס."
"אין לך כבר את הזכות להוציא את זה עלי! אף פעם לא הייתה לך את הזכות, אני פשוט איפשתי את זה... איפשרתי את זה ותירצתי לעצמי באהבה אליך."
יוני:"את לא באמת הפסקת לאהוב אותי..."
"הנה, שוב פעם אתה עושה את זה.... אני-לא-רכוש-שלך! אתה לא מאמין אפילו שאני אצליח להתגבר עליך אי פעם. ככה אתה מאוהב בעצמך."
יוני:"באמת בחיים לא חשבתי שיגיע יום שלא תירצי אותי יותר בחיים שלך"
"זאת בדיוק הייתה הבעיה שלנו- שגבר כמוך מתחיל לראות בבחורה שלו 'מובן מאילו', הוא מתחיל לעשות מה שבזין שלו בלי לחשבן לאף אחד... זה בדיוק מה שקרה לך איתי, שמת עלי זין."
יוני:"אבל עכשיו אני מרגיש שאת מתרחקת.. זה כואב לי אסתי, כואב לי לא להיות איתך. אני מתחרט."
"מאוחר מידי"-
יוני:"הוא? הוא יכול לגרום לך להרגיש יותר טוב ממני? הוא ידע לעשות לך טוב יותר ממני?"
"הוא... ההוא הזה שאתה כל כך מזלזל בו גורם לי להרגיש מה שאתה אף פעם לא הצלחת, הוא גורם לי להרגיש יפה, גורם לי להרגיש מושכת, אהובה... הוא גורם לי להרגיש אישה מיוחדת, לא כמוך... בשבילך אני אחת מאלף... "
יוני:"אני לא גרמתי לך להרגיש מושכת? מה את מדברת שטויות! ?"
"לא... לא גרמת לי אף פעם להרגיש שלמה עם הגוף שלי"
יוני:"אני לא מאמין למה שיוצא לך מהפה, מה אחת מאלף אסתי השתגעת לגמרי את תמיד היית האחת שלי, אני מעריץ כל פיסת עור בגוף שלך!"
"אף פעם לא אמרת את זה"-
יוני:"לא נתתי לך להרגיש את זה? די אסתי, אני יודע טעיתי, בגדתי בך ופגעתי בך ואני מצטער על זה כל כך אבל היו לנו תקופות טובות ביחד את לא יכולה להזיז את זה הצידה ולראות הכל באור שלילי..."
"הרוב בשבילי היה שלילי, הייתי עיוורת מידי וחלשה מידי בשביל לקחת את הרגליים וללכת ממך."
יוני:"אז למה רצית להתחתן כל כך? למה נלחמת בי כל כך חזק שאני אוציא טבעת?"
"רציתי בכוח, נלחמתי מלחמה ארוכה מידי באוויר, נלחמתי בשביל כלום..."
יוני:"את בדיוק כמוני! כמה זמן יקח לך שאת תחשבי שרועי הוא מובן מאילו? אה. כמה זמן את חושבת שיימשך הקשר ביניכם עד שימאס לך מהגבר ''המתחשב'' ו''האוהב'' עד שתרצי לחפש לך הרפתקה?"
"אני לא כמוך יוני"
יוני:"את בדיוק כמוני! את כועסת עלי על בגידה ולא מוכנה לסלוח שבעצם הלכת ועשית את אותו הדבר! את יודעת מה- יותר גרוע אני רק זיינתי, את התאהבת בגבר אחר.
אף אחת ממי שזיינתי לא התקרבה אלייך בגרם, לא הייתה תחרות בינכן."
"או, תודה לך... לא הייתה תחרות... לא התקרבה אלי בגרם? .. אז עכשיו אני מרגישה שווה...
אתה פשוט לא יאומן, אתה אחרי זה מתפלא שהרגשתי איתך כמו אפס! ?"
יוני:"לא יכול יותר לעמוד פה ולשמוע את ההאשמות המגוחכות שלך, למה את מוציאה אותי החרא שגם את היית לא בסדר?!"
"למה ציפיתי.. שלא יגיע רגע בשיחה הזו שתאשים אותי בהכל. בכלל בגדת בי באשמתי נכון?! אני אשמה בזה שרצית לזיין אחרות."
יוני:"לא אמרתי שאת אשמה בזה וכבר אמרתי לך שאני מצטער. כל מה שאני אומר זה שגם את בגדת.. אסתי, תחזרי אלי. תעזבי את הרועי הזה ושנינו נפתח דף חדש, חלק.. נקי.."
"הדף הזה בחיים לא יהיה נקי!"-
יוני:"את יודעת מה, אני נותן לכם להיות בדירה הזו כי אני נחמד ולא רציתי להעיף אותך... אבל בעצם למה שאני אארוז את הדברים שלי? קחי את עצמך ותעיפי את עצמך מהבית הזה!"
"יוני?!"-
יוני:"קחי את עצמך, את הבגדים שלך... את הדברים שלך ושלו ותעופי לי מהפנים! תתפני לי מהדירה!"
"אתה יודע מה בסדר אתפנה לך גם מהחיים סוף סוף!" -
יוני:"את אף פעם לא דיברת אלי ככה"
אני מתחילה לארוז את עצמי בין כל הבלגן שנוצר בחדר, מפלסת את דרכי בין הבגדים הזרוקים על הרצפה..
בוחרת לענות לו הפעם בשקט "כי הפעם אני לא מפחדת שתעזוב ולא תחזור."
יוני זורק עלי את המפתח:"קחי, את יכולה גם לזרוק את שאר הדברים שלי לפח מצידי."-
"ביקשת שאלך... אני הולכת, תישאר אתה"
יוני:"הדירה לא מעניינת אותי"
"חשבת שתבוא לכאן ונחזור?"
יוני:"חשבתי."
"אני כבר לא שם יוני, לא אקפוץ אחרי כל מילה שלך... לא אקפוץ יותר בחיים אחרי שום מילה שלך. זה נגמר, סופי."
יוני:"טוב."- מסובב את גבו אלי ויוצא מהחדר, שומעת את צעדיו המהירים, את צירי הדלת החלודה ברגע שהוא פותח אותה ואת התריקה החזקה כשהוא סוגר אחריו את הדלת.
יושבת במרכז החדר שכל הבגדים שלו מבולגנים סביבי ומרגישה הכי משוחררת שהרגשתי אי פעם...
מתפרקת בבכי על ברכיי, אני בוכה ויחד עם הבכי מחייכת חיוך גדול
אני בוכה ותוך כדי צוחקת צחוק מתגלגל מכל הלב.
אני בוכה את הכאב של כל השנים שהרגשתי וצוחקת את השיחרור,
אני בוכה כי פרקתי את כל מה שישב לי על הנשמה והשאירה אותי חצי צעד מאחור, וצוחקת כי הצלחתי... התקדמתי הלאה.
צוחקת כי דיברתי, צוחקת כי לא נחנקתי מולו, צוחקת שלא השתתקתי מולו...
בוכה בשביל כל הפעמים שכן שתקתי וצוחקת את הרגע הזה, הרגע הזה שהוא נותר ללא מילים, שהוא פרש שבור. אני ניצחתי.
צוחקת ובוכה את הניצחון האישי שלי. לא ניצחון מולו... הניצחון האישי שלי מול עצמי.
מחליטה לעזוב את כל הבלגן בחדר ולחזור לבית החולים, אני אתמודד עם זה אחר כך.
צריכה לחזור לאמא, לאבא, לרועיקי.
מתבוננת במטבח ורואה את הקפה שהכנתי ליוני הכוס עוד מלאה. ליד הקומקום היה מונח הפלאפון שלי, אני פותחת אותו ורואה
5 שיחות שלא נענו מ"רועי" .
לא, השארתי את הפלאפון על שקט ולא שמתי לב לכל השיחות האלה...
מחייגת אליו מהר תוך כדי התקדמות זריזה ליציאה מהבית.
צליל חיוג...
אני נועלת את דלת הבית ויורדת במהירות במדרגות,
עדיין מחייג, אני לא מרפה.
'השיחה מועברת למענה הקולי' -
ושוב מחייגת.
במקביל אני תופסת כבר מונית במהירות, מבקשת מהנהג להסיע אותי הכי מהר שיוכל..
ושוב 'השיחה מועברת למענה הקולי'- מחליטה להתקשר לרחלי.
מחייגת אליה,
"נו סייס תעני לי"- אני אומרת בקול כבר מלחץ ועצבים.
"הכל יהיה בסדר.. לא להיות כל כך לחוצה"- הנהג מונית אמר לי וחייך אלי דרך המראה.
"כן, יהיה בסדר..."- השבתי לו בחזרה.
רחלי:"איפה את?" -
"הייתי בבית עם יוני אספר לך הכל.. רועי לא עונה לי תעבירי לי אותו"-
רחלי:"אני חושבת שרועי הלך..."
"מה הלך, לאן הלך?"
רחלי:"סייס, מה עשית עם יוני?"
"מה? נראלך שעשיתי משהו עם יוני?!"-
רחלי:"את בטוחה... ?"
"ברור שאני בטוחה! , אני לא מבינה... מה את חושבת שאני מסוגלת לעשות דבר כזה?"
אני שומעת את קולה המהסס של רחלי בצד השני של הקו "טוב לתגובה שלך אני לא צריכה לחכות.. השתיקה שלך אמרה הכל!"
רחלי:"מה את רוצה, מצטעת.. אל תכעסי עלי.. אם לא היה כלום אני מצטערת"- שומעת את עומר מאחוריה, "לא היה כלום כלום?"-
"תגידי לעומר ששמעתי אותו!"-
רחלי:"עומר תסתום! , אל תתייחסי אליו."
"גם רועי חשב כמוכם?"
רחלי שוב בקולה המהסס
"אני לא מאמינה, רועי חשב שעשיתי משהו עם יוני?"
רחלי:"את לא ענית לו איזה כמה שיחות, בהתחלה הוא דאג לך.. רצה לינסוע אלייך, אחרי כמה זמן שעדיין לא ענית הוא החליט שהוא הולך.."-
"תשאלי את עומר איפה הוא..."
רחלי:"איפה רועי?"-
עומר:"מאיפה אני יודע.. ?"- "נו עומר! אל תשחק אותה!"- צועקת לו כדי שישמע.
רחלי:"אסתי עומר שומע אותך..."-
"אני יודעת שהוא שומע אותי בגלל זה אמרתי לו שיפסיק לשחק אותה ויגיד לי איפה רועי"-
עומר:"אני באמת לא יודע.."
"אז תתקשר אליו!"-
עומר:"אולי כדאי לתת לו להירגע קודם..."
"נו עומר, לא בגדתי בו. אתה חייב להאמין לי! הוא חייב להאמין לי!"
הנהג מונית כבר הוריד אותי בכניסה לבית החולים.. שילמתי לו, הוא איחל בבריאות ואני הודתי סגרתי את הדלת המונית ורצתי במהרה לתוך בית החולים..
"נו רחלי הוא מתקשר אליו?!"-
רחלי:"הוא לא עונה לנו גם..."-
אוףף איזה דפוק הוא, אני חושבת לעצמי..
עולה במהירות במעלית לקומה השנייה במחלקה, הפלאפון מאבד לרגע קליטה.
אני יוצאת מהמעלית ומסביבי כמויות היסטריות של בלונים,
אני שמה לב לכמות הבילתי רגילה, אבל באמת שאין לי מצב רוח להתעמק בזה עכשיו.. אני צריכה להגיע לרועי ולהסביר לו שלא קרה שום דבר.. אני ממשיכה להסתובב במחלקה ולא רואה אף אחד מהם, לא את אמא שלי, לא את רחלי, לא את עומר ולא את רועיקי שלי. אני מתקדמת לכיוון החדר של אבי, אולי הם נכנסו אליו או שיותר משמח והוא כבר התעורר..
פרחים ובלונים נוספים ממלאים את הכניסה לחדר אבי גם מהם אני מתעלמת, אני פותחת את הדלת במהירות, ומשתתקת...
אבי חצי יושב על המיטה, זקנו הארוך והלבן מגיע לו עד החזה וחיוך מגלה תחת שפמו.
"אבא!"- אני קוראת קריאת שימחה.
רחלי ועומר יושבים בצידו האחד על כיסאות אחד ליד השני, ואימי בכיסא מצידה השני של המיטה...
אני מתקרבת לאימי ונושקת על ראשה, "ברוך השם... איזה מזל שהתעורר!"- אני באמת מאושרת, ולרגע שכחתי שאני מחפשת את רועי.
נפתחת הדלת מאחורי וכמו באגדות נעמד בכניסת החדר, הילה סביבו.. סביב הגבר היפה הזה...
שום דבר לא נראה לי יפה יותר מהרגע הזה,
הוא נכנס לחדר וממלא את פניי בחיוך גדול, גם הוא מחייך...
"אבא, תכיר..."- אני אומרת בקול ואבי מתפרץ לדברי.
אבא:"הכרנו..."- אבי מחייך.
רועי מחייך.
אמא שלי מחייכת,
רחלי עוד שנייה קופצת עליי והחיוך שלה גדול מאי פעם,
אפילו עומר מחייך יותר מהרגיל.. עומר בדרך כלל לא חייכן.
"מה?"- אני צועקת פתאום וכולם סביבי צוחקים.
רועי יורד על ברך אחת ושואל:"אסתר, האם תתחתני איתי?"-
"כן"-
קולות ה'קולולו' שאמא שלי פצחה בהם... בחיים לא שמעתי קולולו רועש וארוך כמו זה.
אבי מחא כפיים וחייך.
רועי ניגש ללחוץ את ידו של אבי.
רועי לאבי:"תודה!"-
אבא:" אני לא סתם שולל גברים לבנות שלי! , הוא בחור בשבילך..."
אמא:"אבי מה אתה משקר אני הסכמתי עליו!"
אבא:"על אדם חולה לא אומרים שהוא משקר..."
וכולנו צוחקים יחד.
אני לא יכולה לקפוץ ולחבק ולנשק אותו מכבוד להוריי, אבל אני כל כך רוצה. אפילו להרגיש את כף ידו בידי.
אבא:"יאללה תתנו לזקן הזה לנוח..."-
רחלי:"זקן עלק! אתה שור אבא!"-
אבא:''עכשיו, אולי קצת נוכל לחזור להיות כמו פעם, אני מצפה שתבינו שאני לא מוותר על זה שתקיימו אורך חיים דתי, אני רואה שזוג אחד מהשניים כבר מתחיל לתפוס כיוון..
מה שפגע לי בלב זה הפירוק של המשפחה הפילוג הזה, שהתחיל מהחבר הזה שהיה לך.
לבנות שלי מגיע כבוד, לבנות שלי מגיע משפחה ומגיע בית כשר.
הבנות שלי לא יסתובבו בין גברים והמשפחה שלי תחזור להיות כמו פעם.''
גם רועי וגם עומר לוחצים לו יד ומאחלים לו בריאות.
אני ורחלי מתנפלות על אמא בחיבוק משולש.
אמא לוחשת לי באוזן :"תקשיבי לתחושות של אמא שלך, זה גבר טוב. הקודם.. לא."-
"מקשיבה רק לך אמא!"
אמא:"שתדעי לך, לאמא יש חושים ותחושות שרק אמא תוכל להבין... ולפעמים יש דברים שאמא פשוט מרגישה. כשזה קשור בילדים שלה.. אמא מרגישה."-
"אמא את באמת הרגשת..."
אמא:"אני לא הולכת נגדך.. ותראי גם אבא לא הולך נגדך.. אל תהיי קשה איתנו בת שלי, זה הכל מאהבה"-
"אני יודעת אמא-אני אוהבת אותך."
נושקות לה שוב ויוצאות מהחדר לתת לאבי לנוח.
רחלי:"היא בכלל לא התייחסה לבלונים!"-
"הם בשבילי?" - אני עד עכשיו בכלל לא קלטתי ועיכלתי,
נעצרתי בבת אחת במסדרון, "רגע אחד, אתה לא כועס עלי?"רועי מסמן לא עם הראש ומחייך.
"לא חשבת שעשיתי משהו עם יוני... ?"עוד סימון לא עם הראש וחיוך עוד יותר גדול.
קפצתי עליו, זינקתי באוויר לתוך זרועותיו והוא אחז בי בחוזקה ליפפתי את זרועותי ורגליי סביב גופו ונצמדתי אליו לנשיקה מתוקה.
רועי:"עבדנו עליך..."- התנתקתי מהנשיקה שלו, "נכון.. , עבדתם עלי, חתיכת חארות! רחלי!"-
רחלי צוחקת מאחוריי אחרי שאני צועקת חזק את שמה.
רחלי:"איזו שחקנית אני..."-
עומר:"מושלמת שלי."-
רחלי:"אתה שחקן גרוע עומר... מה זה נתקעת עם הקטע שאסתר ביקשה שתחייג לרועי"-
עומר:"יו! אמרת עכשיו שאני שחקן גרוע.. חוצפצית.."- והוא מתחיל לדגדג אותה.
"דיי אנחנו בתוך בית חולים! , אי אפשר לצרוח פה ככה..."-
רועי:"לאן אני לוקח אותך... ?"-
"לאן אתה לוקח אותי?"
רועי:"לממש את האירוסין שלנו... למקום שבו תוכלי לצרוח.."- לוחש לי באוזן וקורץ לי עין.
"חרמן.."-לחשתי לו באוזן ונשכתי קלות את התנוך.
רועי:"עליך, תמיד. מת על הגניחות שלך.. אהה"- ועושה בשקט חיקוי שלהן לאוזן שלי. "חצוף! מה אתה מחקה אותי.."-
הוא צוחק ומחייך ואומר:"מחרמן.."-
רחלי ועומר כבר התמקמו על אחד הספסלים עם קפה טייקאווי שהזמינו, רועי הוריד אותי מזרועותיו והתקדמנו לעברם..
"אנחנו כבר נחזור...."- אמרתי.
עומר:"שובבים."
רחלי:"למה אתה אומר להם ככה?"-
עומר:"כי יש להם פרצוף של שובבים מאמי..."
רחלי:"ואולי הם רוצים שוקולד?"- עומר צוחק ולא מתאפק ומדביק לרחלי נשיקה על השפתיים.
"הלכנו להביא שוקולד..."- אני אומרת כשרועי כבר חסר סבלנות מושך לי את היד.
אנחנו נכנסים למעלית, המעלית ריקה מאנשים ורועי נצמד אלי, "שוקולד זה רעיון לא רע בכלל... אני אוכל לך אותו עם ביסים שאתן לך בצוואר.. אמרח לך את הפטמות, את הכוס המתוק שלך... אמצוץ ואלקק ממך את הכל."-
הוא גורם לי לעצום עיניים ולהתמסר לקול שלו שאומר לי מה יעשה בגוף שלי. לחצנו על קומה -2 לחניון.
בנתיים הוא פותח את כפתור המכנס השחור שלי ומכניס לתוכו את ידו לתוך התחתון ואז לתוכי מחדיר אצבע ארוכה שגורמת לי לגנוח בחוזקה, "כן! זאתי הגניחה!"- הוא אומר בקול מרוצה ושולף את היד שלו מתוך התחתון שלי ומסדר אותי רגע לפני שהמעלית נפתחת. מתנשמת בכבדות אני יוצאת אחריו, מדדה בסטלה מחרמנות על זוג עקבים גבוהים שחורים. הוא מוביל אותי לרכב שלו, כשאני מנסה לתפוס ולנשק אותו כל הזמן.
הוא מושיב אותי בכיסא שליד הנהג חוגר אותי, תוך כדי מעביר לי ליטוף על השד מעבר לחולצת השיפון שלבשתי, חושף חזה מתוח וזקור בתוך חזיית תחרה שחורה.
סוגר את הדלת ומתיישב לנהוג.
לא יודעת למה אבל סממנים גבריים בולטים עושים לי את זה בטירוף..
מבחינתי נהיגה זהו סממן גברי, וגבר ששולט טוב "ברכב שלו", או "בכלי" שלו, מרים לי ברמות אחרות. רועי ידע את זה, רועי בכוונה נסע כמו חולה נפש בשביל להרים לי קצת את האדרנלין כמו שאני אוהבת, לגרום לדם שלי לבעבע בגוף ולדופק להאיץ.
יד שמאל שלו מונחת על ההגה ידו הימינים מושטת אלי, נכנסת מתחת לחזיה ואוחז את השד שלי, לש אותו בכף ידו, שולף את השד שלי החוצה, מתבונן בי במבט נמס, ידו החלה מגששת לכיוון פלג גופי התחתון. אני מתחילה להרגיש חמימות מצטברת בבטן התחתונה שלי, בערוותי, מתחילה להרגיש את הלחות שמצטברת בין שפתיי הנפוחות. משחק לי בכפתור המכנס השחור ופותח אותו.
"תפשילי את המכנס"- הוא אומר פתאום.
"יראו אותי"-
"לא יראו שום דבר."
ועשיתי כדבריו, הפשלתי את המכנס, אמנם לא הורדתי לגמרי אבל הרגשתי חשופה, היד שלו התחילה וגיששה בין הירכיים, הלחות שלי החלה להציף את יריכי, יכלתי לראות פס רטוב מגרה על התחתון שלי. להביט בידו הכל כך קרובה לאיברי כשכבר פועם מכמה שהוא מוכן שישחקו בו כבר, לדעת שדגדגני נפוח ומוכן לגירוי ישיר בו.
אני מתבוננת בפניו הפונות קדימה, בקו לסת המסורתת שלו בזמן
שידו יודעת בדיוק מה היא עושה במיומנות מדויקת גם בלי שיצטרך להתסכל,
ידו מסמנת לי לפתוח עוד את רגליי, לפסקן לרווחה.
אצבעותיו בעדינות עוברות על קו מפשעתי, מצידו אחד של התחתון ומצידו השני.
ראשי כבר משוך אחורה ואגני כבר זז לכיוון ידו, מסמנת לו בתנועות גופי כמה אני כבר חושקת ברגע הזה שאחוש באצבעותיו על בשרי, בתוכי...
הוא מסיט את התחתון הצידה וממתין, איברי חשוף לאוויר העולם, רוח קלילה מכה באיברי ומעבירה בי צמרמורת.
''רועי אני עוד שניה אדחף לעצמי אצבעות...''
רועי:''שלא תעזי''.
"תורידי עכשיו את התחתון"- אומר ואני עושה.
מביט בי רגע, בפטמה שלי שמבצבצת מבעד לחולצת השיפון ובפלג גופי התחתון כשרגלייי פסוקות באיברי החלק, שפתיי מגורות וברטיבות המבריקה והלחה הנראית ומציפה את איבר מיני.
ידו יורדת במורד הבטן שלי ואצבעותיו עוברות בעדינות מרטיטה על שפתי הרגישות, עוברת בפס בינהן, מסתובבות עד דגדגני, יורדות לפתח הרטוב שלי וסוחבות את רטיבותי על כל איברי כאילו פורט עלי כמו על גיטרה. החלטתי שגם אני מתחילה לשחק בו קצת ובזמן שאצבעותיו נעות בסיבובים על הדגדגן שלי, שהיד שלי נכנסת לתוך מכנס האלגנט היפה שלו.
היד שלי אוחזת באיברו, מרגישה בו קשה חם גדול ועוצמתי, רק בשבילי, על קצה איברו יכולתי להרגיש רטיבות קלה שבישרה לי שהוא חרמן לא פחות ממני מהסיטואציה.
בפתאומיות חליקו לתוך גופי שתי אצבעות ארוכות שגרמו לגופי לנוע בלי שליטה תחתן בזמן שהיד שלי עלתה וירדה לאורך איברו הזקור.
שנינו סוחטים אחד מהשני גניחות שממלאות את חלל האוטו, קצב ידי על איברו לפי אותו קצב כניסה של אבעותיו לגופי.
גניחות אנחות והתנשפויות חזקות מילאו את הרכב, ריח של חרמנות מילא את האוויר.
רועי ממשיך בנסיעה ורגלו חזקה על הגז מה שמגביר אצלי עוד יותר את סף החרמנות.
הרטבתי מעט את כף ידי בעזרת רוק והגברתי את המהירות החיכוך באיברו, למעלה למטה, נוגעת בכל חלקי איברו באצבעותי בכל כף ידי העדינה, מענגת את כולו בהנאה
כשאצבעותיו עמוקות בתוכי נוגעות במקומות שמרעידים אותי בחוזקה. אגני זז על אצבעותיו ממש בתנועות זיון. מרגישה מרוגשת ומתרגשת, עוצמת את עיניי ומרגישה את הטירוף האדיר שמציף את שנינו, פוקחת את עיניי וכיפת איברו מגרה יותר מתמיד קורצת לי, אני מתכופפת לכיוונה ומתחילה ללקק אותה כאשר ידי עדיין עולה ויורדת על איברו.
חצי בשכיבה כשרגל אחת מכופפת למעלה, מכוונת את אגני ומניעה אותו קדימה ואחורה עוזרת לו לדחוף לתוכי את אצבעותיו הכי עמוק שרק אפשר. זקוקה לתחושה שלו עמוק בתוכי.
יד אחת על איברו עולה ויורדת, לשוני מלקקת את כיפת הזין המבצבצת, אבצעותיו חודרות לתוכי בחוזקה וידי מצטרפת ומענגת את דגדגני המגורה במקביל. לאחר כמה שניות כאלה אני קמה ממנו,
"רועי תעצור בצד..."-
רועי נכנס במהרה לחניון של איזה פארק, אפילו לא שמנו לב לאן נסענו... פשוט היינו עסוקים בעצמנו.
דילגתי למושב האחורי, רועי אחריי שולף את מכנסיו מעצמו לגמרי ומוריד גם את חולצתו,
פותחת את רגליי ונותנת לו להישען עם אגנו על אגני, עוטפת אותו.. ''אני רוצה לגמור על הזין שלך'' מחזיקה את גבו באצבעותי, תוקעת בהן מעט בציפורניי כשהוא מנשק אותי נשיקה פרועה ורטובה מלאת ייצרים. מפעילה מעט כוח ברגליי ומרימה את אגני לכיוון איברו, מסמנת לו שיכנס כבר, שאני מתה כבר להרגיש אותו בתוכי! שאין לי כוח למשחקים יותר והתעללנו אחד בשני כבר מספיק... !
"רועי, תיכנס לתוכי עכשיו."-
חדר אלי בכניסה אחת ארוכה עד סופי והוציא ממני גניחה עמוקה וארוכה.
קירבתי אליו את אגני עוד ועוד וצעקתי בכל כניסה שלו לתוכי.. החרמנות של שנינו כבר הייתה בשיאה, שחדירתו אלי כמעט וגרמה לי לגמור באותה השניה. שכבנו שם ברכב הזה כמו שני משוגעים, חודר אלי לעומק, נוגע מועך ומרגיש את כל כולי תחתיו... מהירות החדירה מתגברת, הוא נכנס לתוכי ביסודיות, ממלא אותי כמו שרק הוא יודע לעשות ומעביר בי צמרמורות שעוברות לי רק בזכות המגע שלו בגוף שלי. אני מסמנת לו שישב במושב האמצעי ועולה עליו
הוא אוחז בשני פלחי התחת שלי בחוזקה ומוחץ אותם בכל כניסה שלי על הזין שלו, האגן שלי נע עליו למעלה ולמטה, מתענגת על כל אורכו בתוכי, על כל סנטימטר שלו בתוכי..
הוא מצמיד את שפתיו לחזה שלי כשהוא מזיז את החזיה וחושף את שדיי כשאני מגבירה עליו מהירות ודוהרת... מוצץ את פטמותי וממולל באצבעותיו כשהוא מרגיש את גופי עומד להתכווץ עליו התכווצויות חזקות, גונחת גניחות ארוכות שלא נגמרות, עוצמת את עיניי ומתמסרת לתחושה שאני דוהרת עליו, מתענגת על גניחות ההנאה שלו, כל כך נהנת לשמוע אותן, זה מגביר את גמירתי פי כמה. מתרסקת מהידיים שלו שלא מפסיקות לגעת בי... הוא מחבק אותי בחוזקה כשהוא מרגיש אותי את איברי מתכווץ ומתהדק על שלו ואת האגן שלי רועד בלי היכולת שלי לשלוט כרגע על גופי "רועייייי"'
"אחח אסתי, כן בייבי תגמרי עלי"- הוא עוזר לי בשניות האחרונות, מחזיק את אגני בחוזקה וחודר אלי כניסות מהירות ועמוקות מושך וסוחט לי את העונג... אני מתרסקת עליו והוא משחרר בתוכי וגומר גמירה ארוכה ומספקת... מתפרק גם הוא לתוך הגוף שלי.
מחבק אותי חזק ואני עוד מרגישה את פעימות איברו האחרונות בתוכי.. מתנשקים נשיקה רכה אך סוערת כל כך, כשהוא אוחז בשיערי ושנינו מסטולים מגמירה מפחידה.
התנתקתי ממנו ונשכבתי עליו לעוד קצת זמן על החזה שלו, מניחה לגופי לחזור לעצמו. שכבנו עד נוקאווט.
"אני אוהבת אותך רועיקי"-
רועי:"אני מאוהב לך בצורה אישה שלי"-

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

. . עקוב אחר .
שמור סיפור
לסיפור זה 13 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Shira Amsalem
Shira Amsalem
מחכה להמשך
הגב
דווח
odeya p
odeya p
בבקשה המשך.... אל תשאירי אותנו כמו פעם קודמת במתח תני לנו לקרוא עד הסוף את הסיפור
הגב
דווח
guest
לא יהיו פה עוד פרקים ??
הגב
דווח
טען עוד 20 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
מילי, זה נגמר (18+)
מילי, זה נגמר (18+)
מאת: Anna ©
מילי, תתעללי בי?
מילי, תתעללי בי?
מאת: Anna ©
פני מלאך
פני מלאך
מאת: A &A
תגיד לי כבר, ״תשארי״.
תגיד לי כבר, ״תשארי״.
מאת: gali the first
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan