כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

מגע אסור 20

שוטרת:"רחלי, באיזה תאריך קרה המקרה?" "תאריך..." אני תופסת את הראש, קצת מגרדת אותו, מאבדת פוקוס ונלחצת.. "אני לא זוכרת את התאריך..." שוטרת:"יום, חודש, שעה... משהו על זמן האירוע" אני לא מאמינה שברח לי, איך אני לא מצליחה לזכור את התאריך?!

יושבים בתחנת המשטרה ממתינים על הספסל שהשוטרת בקבלה תתפנה מלסיים את הסנדוויץ שלה,
הרגל שלי לא נחה לרגע, קופצת למעלה ולמטה במהירות
אני משחקת בקצות אצבעותי בחוסר מנוחה,
הדופק שלי גבוה והגרון יבש.
עומר יושב לידי, עוד עם חבלות על הפנים והזרועות.
רועי יושב לידו ומצידי השני אסתר, שנראית קצת מוזר..
העיניים שלה נפוחות ואדומות והיא שקטה יותר מהרגיל, היא כנראה עייפה, או עמוסה במחשבות..
הרי שמעתי את השיחה בין רועי ליונתן, שמעתי את דלת הבית נסגרת בחוזקה והבנתי שהוא הולך אליה,
היא בטח אחרי שיחה קשה.
אני מסתכלת בעומר וברועי, שניהם פצועים, זה מה שגרם לי לרצות להתלונן, להבין שהוא לא יכול להסתובב ככה חופשי..
לא מגיע לעוזיה להסתובב חופשי.
להתהלך בעולם הזה כאילו לא עשה שום דבר,
כאילו הוא לא צילק את הנפש שלי לתמיד.
איך הוא חי עם עצמו...
יושב בבר, עם חברים... איזה חברים יש לנבלה הזו?
מי אלה החברים האלה...
למה?
חשבתי שהוא מתחבא, מסתתר, מתבייש... אולי אפילו מבקש מחילה.
אבל שותה בירה?!
הוא גרם לגוף ולנפש שלי לדמם,
הוא גרם לזה שכמעט לקחתי את חיי,
הוא גרם לזה שהפכתי את מי שאני ב180 מעלות,
בגללו אני מפחדת כל הזמן,
בגללו אין לי ימים, אני מהלכת כמו זומבי,
בגללו גם אין לי לילות, כי שם, שם הוא תמיד מופיע...
בשעות השקטות שהכל חשוך, אז המחשבות והפחדים צצים ומציפים אותי עד שאני מרגישה כמשתגעת.
עוצמת את עיני ורואה את הפרצוף שלו, איכס! איכס הפרצוף הזה! למה אני עדיין רואה את הפרצוף הזה?!
למה הקול הצורם שלו לא יוצא לי מהזיכרון?
המשפטים שהוא אמר לי, והשנאה שהרגשתי במילים שלו,
השנאה הזאת, הוא החדיר לי שנאה וחושך ורוע ברגע שהוא חדר אלי עם גופו המלוכלך.
"אתם רוצים להגיש תלונה?"- פונה אלינו השוטרת בקבלה ומוציאה אותי מהלופ הרע הזה.
"כן"- אני לוחשת.
עומר קם במקומי ומתקדם לכיוון הדלפק,
עומר:"היא רוצה להגיש תלונה, היא, קצת קשה לה... אני יכול להיות איתה?"
שוטרת:"היא? לא רציתם להגיש תלונה על אלימות?"
עומר:"אמ.. לא, באנו בשבילה"
שוטרת:"מה קרה לשינכם" - היא מסמנת גם על רועי.
"זה שטויות, לא באנו בשביל זה, באנו בשבילה."
שוטרת:"במה מדובר?"
עומר מתקרב אליה ואומר בלחש :"תלונה על אונס, זה סיפור מאוד רגיש"
שוטרת:"אני מבינה... נצטרך להתחיל בהליך פתיחת תיק, נצטרך קודם עדות שלה.. העדות היא עם המתלוננת בלבד, היא יכולה להיוועץ עם עורך דין או לבחור אישה אם היא מפחדת מתחקור של גבר, אבל תכין אותה נפשית, היא תצטרך לספר הכל, פרטים מדויקים כמה שהיא יכולה, מתי קרה המקרה? היא זקוקה לטיפול רפואי?"
עומר:"ממ לא, אפילו חודשים... אני לא יודע בוודאות"
שוטרת:"אוקי, היא תצטרך לתת פרטים מדויקים ככול שהיא תוכל, בתקווה שהזמן לא גרם לה לשכוח או להתערער על המקרה... היא כבר תיכנס לחדר, תשאל אותה אם היא תעדיף אישה, יש לה את הזכות."
עומר:"אני לא אוכל להיכנס איתה? בטוח?"
שוטרת:"זאת לא אופציה"
עומר:"אחותה, אחותה יכולה?"
שוטרת:"אתה לא מבין. אמרתי שזו לא אופציה! היא נכנסת לבד"
עומר:"טוב. אני אגיד לה"
כשעומר מתקרב אלי אני כבר אומרת לו, "שמעתי הכל, אני נכנסת לבד.."
עומר:"כן, ניסיתי..
"היא אמרה שאת יכולה לבקש אישה שתיקח ממך תצהיר"
"אני מעדיפה"
עומר:"היא גם אמרה שיש לך זכות שיהיה איתך עורך דין, אנחנו לא חשבנו על זה, הגענו לפה לא מתוכננים... צריך עורך דין במקרים כאלה, את לא יכולה לדעת באמת עד הסוף מה קורה, אנחנו לא מבינים בחוק מספיק, ועורך דין יגן על הזכויות שלך וייצג אותך..."
"אין עורך דין עכשיו, נטפל בזה אחר כך.."
עומר:"את בטוחה? היא אמרה שאת תצטרכי לספר פרטים מדוייקים"
"מה? עכשיו?"
עומר:"כן, בטח... הגעת לפה, את חייבת להגיד הכל, כל דבר נרשם ועל פי זה תיקבע ההרשאה ופסק הדין"
"אוף..."- אני מחזיקה בפני ורוקעת ברגליים בייאוש.
עומר:"את רוצה שנחזור מחר יותר מפוקסים?"
"לא, אני כבר פה, אני אכנס עכשיו..."
עומר מקרב אותי אליו ומחבק חזק.
אני מניחה את הראש שלי על החזה שלו ומרשה לעצמי להרפות את הגוף.
אסתר:"יהיה בסדר..." פתאום נשמע קולה אחרי הרבה זמן ששתקה.
"אסתר מה יש לך?"
אסתר:"סתם, עייפה..."
רועי:"אני מת לקפה, אני קופץ פה לתחנת דלק ממול, רוצים משהו?"
"לא.."
עומר:"לא."
אסתר לא עונה ורועי מסתובב והולך.
"מה קרה איתכם?"
אסתר:"יוני היה אצלי עכשיו, רועי סיפר לו."
"כן אני יודעת"
אסתר:"סתם, יום מבלבל..."
"מה מבלבל? את מתחרטת?"
אסתר:"לא מתחרטת, זה פשוט שהייתי רגילה כבר שאני עם יוני, השגרה שלי, היום, המחשבות קדימה... היו עם יוני, ופתאום קצת לא יודעת איך להסתכל על הדברים."
"את רוצה את רועי?"
אסתר:"כן..."
"וכבר נגמר מה שהיה עם יונתן מבחינתך?"
אסתר:"כן, אני הבנתי שזה כבר לא זה, שזה מזמן לא זה, אנחנו רק עושים רע אחד לשני... פשוט היינו כבר צריכים לשחרר.
עובדה, הוא לא הסכים לתנאי של אבא מסיבה מסויימת, זה גרם להכל לצוף ולהתפוצץ."
"ואת אוהבת את... ?"
אסתר:"יונתן תמיד יהיה בלב שלי, תקופה כל כך ארוכה היינו ביחד, למדתי איתו כל כך הרבה דברים, הוא שינה לי את החיים,
אבל עם רועי..." היא אומרת את שמו ועולה לה חיוך על הפנים.
"רועי הוא נקודת אור, הוא שלווה בשבילי, הוא חום, הוא מזכיר לי בית. הוא נותן לי תחושת יציבות והגנה כמו בחיים לא הייתה לי..."
"זה טוב"
אסתר:"כן, זה טוב. פשוט שהדברים קרו קצת מהר מידי, הכל במכה אחרי מכה."
"מבינה... טוב קחי אוויר הכל בסדר, לא רודפים אחרייך, רועי יבין"
אסתר:"אני מקווה רק שלא יפגע ממני על הדרך. כי זה הדבר האחרון שאני רוצה"
עומר:"האמ..."
אסתר:"מה?"
"מה עומר?"
עומר:"אני כאן אתן יודעות..."
"נו ו... ?"
עומר:"אתן מדברות על שני חברים טובים שלי ואתן מתנהגות כאילו אתן בשיחת אחיות פרטית..."
"אתה תצטרך להתמודד, אלו הנסיבות, אנחנו כאן וגם אתה כאן..."
אסתר:"מה אתה חושב?"
עומר:"זה לא פייר, אל תכניסי אותי לזה"
אסתר:"אתה ידעת שהוא בוגד בי?"
אני מסתכלת על אסתר בשוק ואז על עומר.
עומר:"אל תכניסי אותי לזה..."
"עומר.. ידעת?"
עומר:"לא, לא ידעתי."
אסתר:"מוזר שלא ידעת... כאילו, אתה ויוני"
"באמת מוזר."
עומר:"טוב תהרגו אותי וזהו, הוא לא סיפר לי.
גם דיברתי על זה עם רועי, הוא באמת אוהב אותך"
אסתר:"כן, אתה גם כן, לא ראית איך הוא הוציא אותו מהבית שלי..."
"את רועי?"
אסתר:"כן... התנהג אליו כאילו חייל שלו."
עומר:"פעם חייל שלי תמיד חייל שלי"
"לא חשבתי על זה עד עכשיו, אסתר את יוצאת עם מישהו שקטן ממך..."
אסתר:" חח כן אני יודעת, נכון מוזר..."
"רועי בוגר אבל, זה מרגיש לי בסדר"
אסתר:"כן, הוא ממש בסדר"
"ואתה מה אתה משחק אותה קשוח"
אסתר:"כן, רועי אשכרה חשב שהוא צריך אישור מעומר בשביל לצאת איתי..."
"באמת?"
עומר:"היי, אתן שתי בנות ואתן מתקיפות אותי, זה לא פייר, גבר לא יכול לעמוד מול שתיים מכן, זה יותר מידי.
הייתי חייב להבין, סליחה שאני אומר את זה מולך, אבל אם הוא סתם היה 'מזיין'אז הייתי מתעצבן עליו, בסיטואציה שנוצרה בינכם כבר לא יכלתי לכעוס עליו. הוא גם הסתער שם כמו חולה נפש הגבר הזה, אני חייב לו."
"על עוזיה?"
עומר:"כן.. עליו." ועומר השתתק.
ניסיתי להסתכל בתוך עיניו הכחולות האלה שאני כל כך אוהבת אך הוא התחמק מהמבט שלי.
אסתר:"טוב, אני שניה בשירותים, אני ארחץ פנים או משהו.. אתרענן".
"אל תתחמק מהמבט שלי"
עומר:"איך אני אוכל להסתכל לך בעיניים עכשיו... ?!"
"בטח שתוכל, תרים את הראש"
עומר ומחזיק בראשי ואני מצמידה את המצח שלי למצחו, שראשינו יהיו צמודים.
הוא מדבר כמעט לתוך שפתיי, עדיין לא מסתכל בי, "איך לא הצלחתי..." ומשחרר ממני.
נשען אחורה על הכיסא ומביט מעלה.
אני תופסת את כף היד שלו בשתי ידיי ומקרבת לשפתיי, נושקת לה נשיקות קטנות.
מחזיקה אותה קרוב לראש שלי ומניחה אותה על הלחי שלי.
"עומר, אתה הכי מדהים בעולם, תפסיק להרגיש רע"
עומר:"אני מרגיש אפס רחלי, לא הצלחתי להגן עלייך...
אני, לא הצלחתי לשמור עלייך."
"אתה כל הזמן שומר עליי"
עומר:"לא מאמין שבסוף החברים של הבן זונה פתחו לי את הראש וככה אני נראה, אם הוא היה לבד.... אם הוא היה לבד...
אני ראיתי שחור רחלי, אם הוא היה לבד, הוא היה מת עכשיו"
"אז זה טוב שזה לא קרה, כי אז במקום התלונה שאני מגישה עליו הייתה מוגשת תלונה עליך, ואז, אז היו מפרידים אותך ממני..."
עומר:"אבל הוא היה משלם. נראה לך שהיה איכפת לי מתלונה..."
"טוב שלא ראית אותו לבד, ככה אתה נשאר איתי, לשמור עלי מקרוב ולא להיות הגיבור שלי מכל כך רחוק.
עכשיו אני אגיש תלונה והוא ישלם, כל הכל... זו גם הייתה הבקשה של אבא שלי אלי, וזה אומר שאני ואתה עמדנו בכל הבקשות שלו..."
עומר:"נכון..." - הוא סוף סוף סובב אלי את הראש והביט בי.
"אל תסתיר ממני את העיניים שלך, אל תשפיל מבט ואל תוריד את הראש. תסתכל לתוך העיניים שלי, תחבק אותי, תהיה איתי ואני מבטיחה שאני אהיה בסדר.
אל תייסר את עצמך, לא מגיע לך כל הייסורים האלה"
עומר:"אני כל כך אוהב אותך."
"גם אני, כל כך כל כך אוהבת אותך, ומודה כל רגע על זה שאתה בחיים שלי. אם לא המקרה, לא הייתי פוגשת אותך...."
עומר:"הייתי מעדיף שיכאב לי כל יום מבדידות,
להיות לבד כל החיים בלי להכיר את התחושה של לאהוב אותך אם היו אומרים לי שלא תעברי את זה. זה מה שהייתי בוחר!"
"זה לא בבחירה שלנו, מה שקרה כבר קרה, זה לא יעזור להסתכל בעבר ולהגיד מה אם ומה היית מעדיף.
זו הסיטואציה, עכשיו הכרתי אותך...
אני עכשיו יודעת מה זאת אהבה,
אני עכשיו יודעת מה זה לאהוב אותך...
ולאהוב אותך... זאת התחושה הכי טובה שהרגשתי בחיים שלי
ועם כל החרא הזה שעברתי בתקופה האחרונה אני מאושרת מהרגע שהעיניים שלי נפגשו עם העיניים היפות האלה שלך,
אני מאושרת שנשאבתי לתוכן בלי יכולת לצאת...
כמו להישאב לתוך מערבולת בלב ים.
אני מאושרת שנתתי לך לגעת בי, זה עזר לי עם הפצעים,
אני מאושרת שאני יודעת מה הוא הטעם של השפתיים שלך
ומאושרת שאני זוכה לשמוע את סאונד הנשימות שלך בלילה, גם אם לפעמים זה מתגבר ונהפך לנחירה,
זה מזכיר לי שאני לא לבד."
עומר:"אני לא אתן לך להיפגע יותר!" והוא אוסף אותי אליו לחיבוק צמוד צמוד, חיבוק מוחץ, חיבוק כואב, חיבוק אוהב.
רועי נכנס עם 4 כוסות קפה,
"אמרתם שאתם לא רוצים אבל החלטתי שתתחרטו, יאלה קחו."
הוא הסתכל רגע לצדדים..
רועי:"איפה אסתי?"
"הלכה לשירותים"
רועי הניח את הכוסות לידנו והלך לחפש אותה.
שוטרת:"בואי, תיכנסי פה לחדר הזה," - אני קמה מזרועותיו של עומר ומתקדמת לעברה, הכל קצת מטושטש, אבל אני מנסה להראות שאני בסדר.
מסתכלת לעבר עומר ששולח לי מבט מרגיע.
אני נכנסת לחדר ונסגרת מאחוריי הדלת,
שוטרת:"תשבי."
התיישבתי,
שוטרת:"קודם אני אאמת איתך מספר פרטים אישיים,"
היא שאלה שאלות,
על הזהות שלי,
על זהות הוריי,
מקום מגורים ורקע משפחתי.
שוטרת:"מדובר בתקיפה מינית? באיזה תאריך?"
"ממ.. אה.."
שוטרת:"רחלי, באיזה תאריך קרה המקרה?"
"תאריך..." אני תופסת את הראש, קצת מגרדת אותו, מאבדת פוקוס ונלחצת..
"אני לא זוכרת את התאריך..."
שוטרת:"יום, חודש, שעה... משהו על זמן האירוע"
אני לא מאמינה שברח לי,
איך אני לא מצליחה לזכור את התאריך?!
"בשעות הערב..." הצלחתי להגיד.
שוטרת:"באיזה יום?"
"חמישי...."
שוטרת:"את שואלת אותי או אומרת? חמישי או לא?"
"תרשמי חמישי"
שוטרת:"זה חמישי?"
"חמישי"-
שוטרת:"תספרי לי את פרטי האירוע לפי סדר הכי מפורט שאת יכולה"
"אוקי, הוא, עוזיה, היינו בתהליך של שידוך, סיימנו כמה מפגשים,
הוא לא היה נראה לי,
היה אגרסיבי ובוטה..
אבל אבא שלי לא הסכים לשמוע..."
שוטרת:"מה הסטטוס שלך ושל עוזיה, היה כבר אירוסין?"
"לא בדיוק."
שוטרת:"כן, או לא?"
"לא, עוד לא... היינו ממש לפני הכרזה על אירוסין"
שוטרת:"אוקי"
"הוא התעצבן שביטלתי את האירוסין"
שוטרת:"אז היה אירוסין?"
"לא, לא, התבלבלתי... לא אירוסין, כמעט..."
שוטרת:"ו..."
"הוא תפס אותי, וכפה את עצמו עלי."
שוטרת:"מה בדיוק הוא עשה? איפה הוא נגע?"
"תפס לי בפה, את הגוף."
שוטרת:"בכוח?"
"כן"
שוטרת:"את הראת התנגדות? התנגדות מפורשת, ביקשת שיעצור?"
"כן"
שוטרת:"והוא שמע ולא עצר"
"כן..." כל שאלה שלה אני מרגישה שאני יותר ויותר נלחצת ונסגרת.
שוטרת:"תמשיכי.."
"וזהו.."
שוטרת:"זהו? זה מה שהוא עשה, תפס לך את הפה והגוף?"
"כן."
שוטרת:"אז לא היה אונס"
"היה!"
שוטרת:"אז תפרטי בבקשה."
"הוא נכנס בכוח, אני, אני הייתי בתולה"
שוטרת:"אחרי המקרה הלכת לבית החולים לבדיקות? יש לך טופס שחרור מבית חולים."
"לא.."
שוטרת:"אחרי המקרה לא הלכת לבדוק את עצמך?"
"לא, ישר נסעתי לאחותי".
שוטרת:"אוקי. תראי, את חייבת לשתף איתי יותר פעולה, בשביל לפתוח תיק ושיתייחסו אליו ברצינות אני חייבת עוד פרטים.."
"מה עוד?"
שוטרת:"תראי, התיק שלך ריק כרגע חוץ מהטענה שזה קרה."
"זה קרה!"
שוטרת:"אני לא אומרת שלא, פשוט, אין לך אפילו תאריך...
יש לך בגד או פריט לבוש מזמן האירוע? מוחתם בדם. יהיו עליו סימני די אן אי שלו".
"אני חושבת שהם נזרקו"
שוטרת:"אוקי, את רוצה להוסיף משהו?"
"זה מה שאני זוכרת..."
שוטרת:"זאת ההצהרה?"
"כן"
שוטרת:"אוקי, שתדעי, אני מגישה את זה ומעכשיו אין לך כל החלטה לגבי המשך החקירה, החקירה עוברת לידנו, את תקבלי עידכון שהחשוד יזומן לחקירה, רוב הסיכויים שגם יהיה עימות בין שניכם."
"עימות? אני אצטרך לראות אותו?"
"תראי, אם יהיו לך יותר פרטים, כרגע אני לא יכולה לשלוח את זה ככה לבית המשפט, אין פה שום דבר.
ואם הוא יהיה משכנע ועם עורך דין טוב.
מה שאני אומרת זה שתתכונני. זה הייעוץ שלי" -
אני אצטרך לראות אותו...
אני אצטרך לדבר איתו..
להתעמת איתו על מה שהוא עשה לי,
לשמוע אותו אולי מנסה להכחיש... להפוך את זה למשהו שלא היה...
שוטרת:"בואי, אני אלווה אותך החוצה"-
בדרך החוצה היא מסבירה לי שיש אופציה לבדוק את התפתחות החקירה דרך האינטרנט עם סיסמא, וזה מאוד פשוט...
אני בכלל לא מקשיבה לה.
עומר נעמד שאני יוצאת מהחדר,
אני מתקרבת אליו וקורסת לתוכו, אפילו לא מחכה שיאחוז בי וגופי נשמט,
"רחלי!"- הוא תופס אותי כשאני בחצי הדרך לרצפה.
עומר:"מה מאמי, דברי אלי... מה?"
אני רק בוכה עליו, לא מרגישה את הגוף.
אסתר:"מה קרה לה? שוטרת?"
שוטרת:"את האחות?"
אסתר:"בואי איתי רגע לצד"- בזמן שאסתר והשוטרת הלכו לדבר בצד עומר כבר התיישב על ברכיו על הרצפה ואחז בי חזק כשאני מתפרקת עליו בבכי שלא נגמר.
עומר:"מה.. רחלי, אני פה יפה שלי, אני איתך, אני פה" -
רק שומעת את קולו המנסה להרגיע אותי,
ואני מצליחה בקושי לסנן תוך כדי הבכי, " אני אצטרך להתעמת איתו..."

במיטה של עומר.

"לא יכולה להרגיש ככה יותר!" - אני אומרת ובקושי מצליחה לנשום.
"אני מנסה להתרומם, באמת מנסה..."- אני עוד בתוך זרועותיו עטופה כולי בגוף של הגבר שלי שמחזיק בי חזק.
"למה אני כל פעם מתרסקת שוב?
למה אני לא יכולה להתרומם ולהישאר בסדר... ?"
עומר:"את בסדר אהובה שלי, את חזקה ומדהימה ואת תעברי את זה. אני איתך פה, לא עוזב אותך לשניה"
מנסה להשתחרר מאחיזתו, לצאת מהחיבוק שלו.
"לא יכולה שתראה אותי ככה יותר."
עומר:"את עומדת להיות אישתי, מי אם לא אני אראה אותך ככה ואהיה פה בשבילך?" הוא מנסה להשאיר אותי בתוך החיבוק כשאני מנסה להשתחרר.
"אני כל הזמן בוכה... אתה לא רואה איזה זוגיות עצובה יש לנו...
אתה רוצה להישאר עצוב?" -הוא מרפה מאחיזתו כשהוא מרגיש שהוא מתחיל להפעיל עלי כוח ואני ממשיכה להתנגד, הוא מאפשר לי להתרומם ממנו.
עומר:"אני רוצה לגרום לך להיות מאושרת." הוא אמר לי בקול הכי אוהב ששמעתי.
"ומה איתך? מה יהיה על האושר שלך?" אני מסתכלת עליו ומגיע לו יותר, מגיע לו יותר מכל החרא שאני מאכילה אותו.
עומר:"את האושר שלי" מוציאה אוויר בזמן שאני שולחת אליו מבט חסר אמונה.
"אוף... מה אתה לא מבין? תראה איזה אומללה אני! תגיד לי אתה, בכל הזמן שאתה מכיר אותי היה שבוע שלא בכיתי? , תן לי שבוע אחד שבו לא בכיתי!" -
עומר:"תראי כמה עברת אבל... מעבר לכל הדמעות האלה אני גם ראיתי את החיוכים שלך, שמעתי את הציחקוקים שלך, ראיתי את העיניים שלך עם אור.
אני זוכר כשהיינו בים שאת ואסתר הגעתן, שמתי לב שאת רצה אלי בירידה מגבעת החול, הרגשתי כמו ילד מאושר.
לישון איתך בכל לילה, לחכות עד הרגע שאת נרדמת להסתכל עלייך עוד מבט אחד אחרון ולצלול לשינה הכי מתוקה בעולם.
להתעורר לפנייך בבוקר, לפקוח את העיניים ולראות שאת עוד ישנה. כל כך קטנה ועדינה. ברגעים האלה אני מאושר,
את האחראית הבלעדית לאושר הזה"
"נמאס לי להיזכר בו!"
עומר:"אני יודע"
"נמאס לי לשמוע את הקול שלו בתוך הראש שלי.
לא יכולה עם זה!
אתה יודע שלפני שנכנסת אלי לחדר אני חלמתי אותך,
חלמתי אותך לא פעם אחת מתנהג כמוהו,
חלמתי אותו אוחז בי ושאתה יושב לידי ולא עושה כלום.
חלמתי את הקול שלו יוצא ממך ואומר לי את המילים הנוראיות שהוא אמר לי..."- אומרת לו ובכל מילה מתפרקת יותר.
שוב העיניים שלי מוצפות בדמעות עד שכל החדר כולל עומר נהיה מטושטש.
עומר:"למה יפה שלי, למה שתחלמי עלי דבר כזה? אני אוהב אותך!" -
"אני לא יודעת! זה לא נשלט!"- עונה לו בצעקה.
עומר:"אני אוהב אותך! אני לא יודע מה המילים שהוא אמר לך אבל אני בחיים לא הייתי אומר לך מילים כאלה, את יודעת שאני בחיים לא הייתי מדבר אלייך ככה, אני לא אעשה משהו שיפגע בך."
"הוא לא עוזב אותי, עומר, הוא לא עוזב אותי!" אני מתקפלת לתנוחת כדור על המיטה, בקושי מחזיקה את הגוף המותש שלי.
עומר:"תאשרי לי לבוא ולחבק אותך, בבקשה... "
מכווצת את הגוף בחוזקה.
עומר:"רחלי, אם את לא מסוגלת להרגיש עכשיו מגע אני מבין, אבל אני כל כך רוצה לחבק אותך, תתני לי לחבק אותך."
אני לא עונה
עומר:"תתני לי לחבק אותך, לחבק אותך זה כמו לכפר על מה שקרה לניצן, לגרום להרשעתו של עוזיה, זו גם מלחמה קטנה שלי עם עצמי. חשוב לי לעבור איתך הכל, אני רוצה להיות פה יותר מכל מקום אחר בעולם.
כאן, איתך, במיטה הזו, לחבק אותך...
להרגיע את הרעד ולהשתיק את הפחדים שלך,
להשתיק גם את הפחדים שלי,
להשתיק את רגשות האשם שלי כלפי עצמי.
ניצן כיוונה אותי אלייך, אני מרגיש את זה.
אני לא אעזוב לך את היד בחיים! , אני לא ארפה ממך,
אני לא אתן לך ליפול, את מבינה אותי!"
הוא מתקרב אלי, הגוף שלו נצמד אלי, הרגליים מקופלות כמו צורת רגליי, גבו מתעגל והוא עוטף את כל גופי, ראשו מעל לראשי והיד שלו על שלי.
בהתחלה הגוף שלי רעד ללא שליטה בתגובה למגע של עומר צמוד אלי,
הגוף שלו נלחץ על שלי, אבל לא לחץ מלחיץ לחץ מגן, מרגיע.
כף היד שלו עוברת על כל אורך הזרוע שלי, מעלה מטה ושוב.
הוא נושק לי על הראש, על השיער.
עומר:"תתני לי להיות פה בשבילך, אני רוצה."
גורם לגוף המכווץ מלחץ מקום להרפות.
השרירים שלי כואבים, הראש כואב גם.
העייפות מכה בי בחוזקה.
עומר:"אני פה להכיל הכל. אני פה להכיל אותך. אני הבטחתי לך וזה עוד יקרה, הוא ישלם על מה שעשה לך."
"היית צריך לראות את המבט שלה, השוטרת לא האמינה לי..."
עומר:"אני לא חושב שזה עניין של אמונה."
"היא ביקשה ממני להיזכר והמתן עדות הזו רק גרמה לי לשכוח, גרמה לזיכרון להיחסם ולראש להיות אפוף עשן.
היא גרמה לי רק לרצות להדחיק ולברוח כמה שיותר רחוק משם."
עומר:"אני יודע אהבה שלי. אבל את חזקה, ועברת את זה."
"אני לא אעמוד בזה, אם יזמנו אותי לעימות... אני לא אגיע"
עומר:"אנחנו נדבר עם עורך דין, נבדוק טוב טוב את כל האופציות שלנו... יש הרבה דברים שאני ואת לא יודעים, אולי יש משהו שחשוב שתדעי, פרט או משהו שיכול לאמת את הסיפור, שיהיה הוכחה לבית המשפט, שלא תצטרכי בכלל להתעמת איתו, רק להגיע למשפט. תמיד יש מה לעשות, אל תוותרי, אני פה להשאיר לך את הראש למעלה.
אני לא אתן לך ליפול שוב פעם!
גם אם זה קשה, וגם אם הדרך לאמת היא אפילו אכזרית,
כשהוא ישלם את תרגישי יותר טוב.
אני מבטיח לך, הוא ישלם,
אני מבטיח לך שאני אעשה הכל כדי שהוא יקבל את העונש שבאמת מגיע לו.
בעיניי מגיע לו למות, אבל זה לא יקרה. אני לא אהרוג אותו, אני יודע מה זה יעשה לך... אבל הוא לא יצא 'נקי' מהסיפור הזה"
"אני רק רוצה שהקולות האלה יפסיקו.... שהמלחמות בראש יפסקו ושיהיה לי שקט. הראש לא נח לרגע עומר.. לרגע.."
עומר:"הם יפסיקו אהובה שלי, אני מבטיח לך שהם יפסיקו!
אנחנו נמצא פיתרון ונעבור הכל ביחד.
את גמורה... עברנו ערב קשה, נחליף למשהו יותר נוח ונישן?"
אני מסכימה ומהנהנת.
עומר:"יופי, עכשיו בואי נקום..."
"אין לי כוח לזוז"
עומר:"אהובה בואי, בואי פשוט נעשה, ככה תוכלי לישון מהר יותר. נקום מחר והדברים ייראו אחרת, אני מבטיח לך"
"אין לי כוח"
עומר:"רגע, אני מביא לך משהו נוח יותר" -הוא קם ממני ואני מביטה בו שולף חולצת טי שרט עם סמל על החזה וכיתוב על הגב שלא הצלחתי להבין.
עומר:"תתרוממי יפה שלי", הוא מגיע לקצה המיטה ומתכופף, רוכן לכיוון הראש שלי ומלטף אותי על לחיי.
ביד אחת תומך בי ומרים אותי.
אני מרימה ידיים למעלה בהפגנתיות שאומרת "תעשה את זה אתה"-
עומר מצחקק ומתחיל להפשיל את חולצתי, הוא אוחז בשני צדדי החולצה ומגלגל אותה לאורך גופי מהמותניים, חושף את הבטן, חושף חזה, מעביר מעל הצוואר ושולף אותה מעל הראש שלי.
אני מלטפת את זיפי פניו כשהוא מנסה לסדר את החולצה שהביא לי בשביל לישון איתה
עומר:"חולצת המזל שלי, את תישני איתה טוב אני בטוח!" עומר מנסה להעביר אותה דרך הראש שלי, קצת מסתבך בכניסה של הראש, גורם לי לצחקק כשאני מפעילה כוח כנגדו מעלה ומצליחה להשתחל לתוך החולצה.
ידיי נכנסות כל אחת בשרוול שלה והוא מגלגל חזרה את החולצה עד שהיא מגיעה לי לירכיים.
עומר:"בואי תשכבי"
אני נשכבת והוא אוחז בגומי החצאית שלבשתי, חצאית ארוכה מבד קליל.
מסמן לי להרים קצת את הטוסיק כדי שהוא יוכל להוריד אותה ממני. מעביר אותה ומחלץ אותה מרגליי.
הוא מסדר את החולצה כך שלא תחשוף אותי בתחתונים מולו.
עומר:"הנה קטנה שלי, את מוכנה לשינה."
"מה איתך?"
אני שכובה על המיטה, ועומר ישוב בקצה שלה.
מוריד מעליו את החולצה.
אני מרימה את ידי בשביל ללטף את גבו...
מעבירה את ידי על הכתף שלו, מורידה לזרוע, עוברת על העורף.
הוא קם מקצה המיטה,
נשאר כשהוא עם הגב אלי מוריד את המכנס.
אני רואה עליו את כל הסימנים הכחולים, מסתכלת ובוחנת את מבנה גופו המסורתת והחטוב, הוא שולף מכנס טרנינג ולובש אותו.
"אל תשים חולצה... בוא ככה"
עומר מסתובב אלי מסתכל בעיניי ומתקרב חזרה אל המיטה,
הוא נכנס לידי ומכסה את שנינו בשמיכה.
העיניים היפות שלו מסתכלות בתוך עיניי כשידיי עוברות לו על החזה.
הזרוע שלו נדחפת תחת גופי והוא מקרב אותי אליו צמוד,
אני מניחה את ראשי על החזה שלו.
שומעת את דפיקות הלב.
מרגישה את חום הגוף שלו על גופי. זה גורם לי תחושה נעימה ובטוחה.
מרימה את רגלי מעל לרגלו, ממש מתכרבלת על הגוף שלו.
מנסה לגעת בכל חלק ממנו.
אני מרגישה תחושה מוזרה, אני רוצה משהו שאני אפילו לא בדיוק מצליחה לתאר, אני רוצה להרגיש מחוברת אליו,
אני רוצה שהגוף שלי יהיה כל כך צמוד לשלו עד שנתחבר ונהיה לאחד.
עומר:"אל תנסי להרחיק אותי אף פעם"-
"אני לא באמת רוצה שתתרחק." - הוא נושק לי על הראש.
עומר:"אני מתכוון לכל מה שאני אומר לך, אני פה, אני פה בשבילך, אני פה איתך בשביל הרגעים הטובים אבל גם בשביל הפחות טובים, תמיד יש קשיים.. גם אם זה לא היה הסיפור שלך, בסופו של דבר היינו נתקלים במשבר,
אני רוצה שתהיי אישתי, אני מוכן להיות איתך בכל מכשול ולהלחם.
בטח שאני מוכן להילחם עלייך, עלינו... על האושר שלך...
בטח שאני פה כדי להרים אותך, כמו שכשאני הייתי צריך את הרמת אותי. אנחנו יחד, ויחד זה אומר יחד בהכל..."
"אני אוהבת אותך."- אני אומרת לו ומרשה לעצמי סוף סוף לעצום עין.
מרגישה את ידו המלטפת על פניי
מרגישה במבט שלו שמסתכל בי, גם שאני עם עיניי סגורות אני מרגישה את המבט הזה חודר אותי.
אני פוקחת את עיניי והוא עוד באמת מתבונן, מסתכלת אליו, מותחת את הצוואר ומרימה את הראש מעלה...
הכחול הזה בעיניים שלו.
הזיפים האלה שבכמות מדוייקת על הסנטר,
השפתיים האלה, הכל כך רכות.
הדמות שלו מולי, הוא מרהיב בעיניי.
הלב שלי פועם בחוזקה כשהמבט שלנו לא נפרד ולא מתנתק,
אני מתרוממת מעט ומתקרבת לנשק על שפתיו.
נצמדת לרוך בינהם, מרגישה את אוויר ריאותיו זורם וחודר לתוך גופי שלי.
טועמת את הטעם המתוק בפיו, מצטרפת ללשונו לריקוד חיזור מטורף.
מתנתקת ממנו ומתנשפת.
עומר:"אי אפשר ללכת לישון בלי נשיקת לילה טוב"
חוזרת רק להיצמד לשפתיו, נצמדת חזק ונהנת מהלחות שלהן, שילוב של הרוק שלי ושלו.
חוזרת להניח את הראש על החזה של עומר ועיניי נעצמות בשנית....
עומר
"לילה טוב קטנה שלי. תישני. אני שומר עלייך"
מרגיש אותה נרדמת עלי,
ממש תוך דקות ספורות, היא הייתה כבר מרוסקת מכל הבכי.
הרגשתי איך הגוף שלה היה חלש כשהלבשתי אותה.
ממש נטולת כוחות.
מחכה לצליל הנשימות הספיציפי שלה שמבשר לי על זה שנרדמה ונרדם אחרייה.
מול עיניי,
אביה של רחלי שוכב במיטת בית החולים ממש כמו בשיחה האחרונה שלי איתו שאני מחזיק את ידו ומבטיח שאני לוקח אותה לאישה.
הוא מסתכל בעיני עמוק, אני מסתכל בעיניו.
הוא מושיט אלי את היד שלו
ומחייך. -
התעוררתי, גופי נתן קפיצה קלה במקום ועיניי נפקחו לרווחה,
אבא של רחלי הוא זה שהציל ועצר את עוזיה בזמן מעשה.
הוא ראה בעיניו מה קרה!
זה לא מילה מול מילה...
אני מסתכל עליה, היא עוד ישנה.
לא מחזיק את עצמי ונושק על ראשה, מספר פעמים בעדינות ורכות.
"הוא ישלם על מה שהוא עשה קטנה."
צלצול טלפון מקפיץ אותי עוד פעם,
אני מושיט יד בזהירות משתדל כמעט לא להזיז את הגוף,
"אסתר"-
מה?
השעה 4:30 בלילה,
למה אסתר מתקשרת ב4:30 בלילה.
"הלו"- אני עונה בלחש ומנמיך את הווליום בצד של הפלאפון.
אסתר:"נרדמת כבר?"
"כן! 4:30 בבוקר. מה קרה?"
אסתר:"אבא חזר לטיפול נמרץ... אמא לא בדיוק ידעה להסביר כנראה שוב פעם דום לב."-
אני שומע את זה,
ומתפלל שגם זה חלק מהחלום.
מתפלל כל כך חזק.
אלוהים, היא בדיוק מחייכת,
אלוהים, תשאיר לי אותה מחייכת!

ופרק שני להלילה, כי לא העלתי המוןןן זמן
שבוע מבורך :)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

. . עקוב אחר .
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
S. .
S. .
אלופה! :)
הגב
דווח
. .
. .
תודה (:
הגב
דווח
יוני לוי
יוני לוי
מדהים איך את נכנסת לפרטים קטנים, סיפור מדהים
הגב
דווח
טען עוד 7 תגובות
כותבי החודש בספרייה
. .
מגע אסור 29 (פרקים חדשים)
מגע אסור 29 (פרקים חדשים)
מאת: . .
מגע אסור 27 (פרקים חדשים)
מגע אסור 27 (פרקים חדשים)
מאת: . .
מגע אסור 25 (פרקים חדשים)
מגע אסור 25 (פרקים חדשים)
מאת: . .
מגע אסור 28 (פרקים חדשים)
מגע אסור 28 (פרקים חדשים)
מאת: . .
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer