כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

להילחם בשבילו- פרק 30

ליאם VS יובל

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 88

פרק 30: סליחות ומצות

השעון המעורר של ליאם מצלצל. אני ערה גם ככה, לא ממש הצלחתי להירדם. הוא מושיט יד ארוכה אל הטלפון שלו ולוחץ על 'נודניק'. אני מסתכלת עליו מסובב את הפנים לכיוון שלי ו...
"את ערה?" הוא רציני, אבל מי לא ככה כשהוא אפילו לא ער לחלוטין?
"מה זה נראה לך?" אני מחייכת אליו. במהלך הלילה די התרככתי.
"לא יודע." הוא מסתובב חזרה אל הכיוון השני. "תלכי לישון, שלא תהיי עייפה, בכל זאת יש לך עוד שלושה ימים של עבודה מעל עשר שעות."
אני די מתעלמת מהטון העוקצני שלו, הוא קם כמו שנרדם, ומניחה את הראש שלי בטבעיות על הצוואר שלו. יש לו עדיין את הריח המוכר של ליאם אחרי מקלחת.
"איך לא בא לי ללכת ללימודים," הוא מדבר בעיניים עצומות.
"אז תישאר איתי במיטה כל היום," אני מציעה למרות שאם אבריז קובי מזה יתחמם עלי. הבנתי שיש היום ארוחת היכרות של שתי משפחות של זוג שעתיד להתחתן בסביבות הצהריים המאוחרים.
"לא יכול." הוא מושיט שוב את היד אל ניידו כשזה מצלצל, אבל לא קם. אנחנו באותה תנוחה. "תשמעי, אני צריך לבקש ממך סליחה על אתמול."
"אם כבר אני צריכה לבקש סליחה," אני קוטעת אותו. על מה הוא צריך לבקש בעצם?
הוא ממשיך עם הקו שלי, "כן, גם את צריכה, אני יודע ומודע לכך. אני פשוט מרגיש שאני מתערב על יתר המידה בחיים שלך. זה באמת לא ענייני." הוא פותח עיניים ואיזה כיף לראות את הכחול הזה על הבוקר. "זה לא ענייני במה את עובדת ומה את בוחרת לעשות. אני לא רוצה לשנות אותך וגם לא רוצה שתשנאי אותי."
"אוקי." אני מרחיקה עכשיו את הראש טיפה, והוא מנצל זאת כדי להתהפך על הגב. הוא לא ממהר פתאום?
"אוקי? אין לך משהו להגיד?"
"שאני גם צריכה להתנצל על זה שאני... שאני... שאני קשה מדי עם הקטע של יונתן."
"לפעמים אני באמת חושב שאת מקנאה בו ואת באמת לא צריכה." הוא משפשף את העיניים שלו. "הוא מת, עופרי. הוא לא ייקח את המקום שלך."
זה מרגיש לי יותר מדי לעל הבוקר. "כן, אבל עדיין. סליחה על זה שעשיתי לך דרמות."
ליאם לוקח את היד החמה שלו ועוטף את היד הקרה שלי. "ומה את חושבת על מה שאמרתי?"
"אני לא מבינה למה היה לך כל-כך חשוב לנסות לשנות אותי כי ידעת שאני מלצרית מההתחלה." אני מתיישבת.
"אבל זה לא לנסות לשנות, זה הקטע." הוא מסתכל עלי. "בואי לא נטאטא דברים מתחת לשטיח, סבבה? אם יש משהו שמציק לך- תגידי."
"אני פשוט לא ממש מקבלת יפה את הטיסה שלך, זה הכל." בתכלס, זה באמת הכל. את ההערות שלו על אורח החיים שלי עוד סבלתי עד אז. כשהוא הוסיף את דרום אמריקה, דברים התחילו להתלהט.
"תראי, אני הפלתי את עצמי עלייך עם זה, בואי לא נדבר יותר מדי על את יודעת מה ו... את הצלחת, כאילו... קיבלת את זה למרות שעל ההתחלה ראית אותי בסוג של התקף." הוא מתיישב על המיטה גם. אני מנצלת את זה ומטפסת עליו.
"אז אנחנו בסדר?" אני נוגעת לו עם שתי הידיים בפנים.
הוא מקיף אותי עם הזרועות שלו ככה שכפות ידיו נוגעות לי בישבן. "להתנשק בלי שצחצחנו שינים זה די איכס, לא?"
"נווו." אני מתעצבנת אבל במקום לכעוס אני מוצאת את עצמי צוחקת.
הוא מצמיד את השפתיים שלו לשלי. באמת קצת מסריח, אבל בקטע נסבל. "אנחנו בסדר," הוא אומר תוך כדי. "ואם כבר בסדר, אני צריך לספר לך משהו."
"מה הפעם?" אני שואלת. באמת שאין לי כוחות לעוד דרמה.
הוא מציץ בשעון היד שלו וישר קופץ. "שיט, אני מאחר ממש. אני נדבר על זה בערב או בימים הקרובים."
"מה?" אני במתח ולא מבינה. אני יורדת ממנו חזרה למיטה.
"זה לא כזה דחוף." הוא קם ומוציא מהארון שלו בגדים. "תמשיכי לישון. אני אשאיר לך מפתח ספייר על השולחן בסלון."
אני קוברת את עצמי מחדש בפוך ומבואסת לאללה מכך שבאמת בגלל שעות העבודה שלי אין לנו יותר ערבים לבלות ביחד.

אני כבר חושבת על לבקש מקובי לוותר לי על איזו משמרת ערב, אבל מגלה שהעומס רק הולך וגדל ככל שמתקרבים לפסח. אנשים מנקים את הבתים שלהם, ולכן אוכלים בחוץ. בעיקר בחוץ. ליאם משלים כמה מבחנים, אני עובדת, והימים עוברים. כבר הספקתי לשכוח ממה שהוא אמור היה לספר לי מהסיבה הפשוטה שלא נפגשנו מאותו בוקר. אפילו לא הייתה לי הזדמנות להחזיר לו את המפתח.
בערב שלפני ליל הסדר, הוא מעמיד לי עובדה שאנחנו הולכים לאיזשהו סרט ביחד. אני אומרת לו שאני לא אספיק לשום סרט של עשר בלילה, והוא משיב שהוא יודע והתכוון להקרנה של חצות וחצי. והנה אנחנו בקולנוע.
כמה דקות בתוך האולם החשוך מספיק כדי שאפול לשינה עמוקה על הכתף שלו. הוא כורך את הזרוע שלי סביבי ולא מעיר אותי. אני מבקשת ממנו סליחה כשהסרט מסתיים ומרגישה שאני חייבת לפצות אותו ואת הזמן האבוד שלנו איכשהו. הוא טוען שזה בסדר, אני ממש מתעקשת. בסוף אנחנו יושבים בבלאק שבקניון איילון צמוד לקולנוע.
"אני לא רעב, התפוצצתי מהפופקורן וגם לפני אכלתי בבית." ליאם מרחיק את התפריט.
אני מזמינה הומפרייז והמבורגר (מה חדש? ) ולאחר מכן מושיטה לו את המפתח. הוא מרים את שתי הגבות שלו כאילו נזכר במשהו ואז אני נזכרת גם. "מה רצית להגיד לי באותו בוקר?"
"בדיוק באתי לספר לך. חיכיתי שניפגש כדי שאומר לך את זה פנים מול פנים. נכון הטיסה שלי לדרום אמריקה?"
אני מהנהנת. קשובה.
"אז יש עוד טיסה לפני." החיוך שלו קצת מפוחד, אני קולטת את זה ישר. "בחול המועד אני נוסע לבולגריה עם חברים מהלימודים."
"קזינו?" אני יורה ישר את מה שעובר לי בראש.
הוא מחייך חיוך מובך ודי עקום. "גם."
"נשמע יותר טוב מפאנג'ויה." באיזשהו מקום אני מרגישה הקלה שהוא יהיה רק עם בנים ואלכוהול זורם ולא עם הרבה ציצי, ביקיני ואלכוהול זורם.
"בקיצור, רציתי גם לבקש ממך טובה. את לא חייבת כמובן, אבל אני אשמח אם בשבוע הזה תשמרי לי על הבית." הוא מניח מחדש את המפתח על השולחן.
"ניקית אותו לפסח?" אני שואלת כשחיוך מטופש מתפשט לי על הפנים.
הוא נדבק בו מהר. "המנקה של המשפחה קפצה. אני לא בקטע של מצות, אם זה מה שמדאיג אותך."
שנינו צוחקים, ואני לוקחת את המפתח חזרה אלי.

ליל הסדר עובר די בסדר, עם כמה שכמעט נפלתי מהרגליים. כמובן שאני עובדת, מגיעה הביתה בארבע ותוך שעה וחצי כבר מאורגנת לנסיעה לסבתא שלי שגרה ברעננה. מרגיש ששום דבר לא השתנה מראש השנה אצל רב המשפחה. כלומר, אצלי כן, ואמא דואגת גם לספר שיש לי חבר חדש (ושהם ממש אוהבים אותו, למרות שהם בקושי ראו את ליאם) וזוכה ממני לים סוף שנפתח לשניים פרצופים על כך.
בדרך חזרה הביתה אני שואלת אותה מה היה כל כך דחוף ובוער לעשות פרסומת לזה שיובל ואני כבר לא ביחד, ואמא שלחה אלי מבט חד והוסיפה משפט קצת יותר רשע מהרשע בהגדה, "כנראה שכולם יודעים שהמשכת הלאה חוץ ממך."
למחרת אני מגיעה לדירה של ליאם ומשום שיש לי מפתח, אני לא צריכה לדפוק בדלת. זה מוזר לי, וכמעט עשיתי זאת כדי להיות מנומסת, אבל נזכרתי שהוא פתח לי את האינטרקום והוא יודע שאני כאן.
ליאם נמצא במרפסת כשאני נכנסת פנימה ויוצא ממנה לקראתי. הוא בלי חולצה ועם מכנס טרנינג שחור. אני ישר עוטפת אותו בחיבוק, מקבלת ממנו נשיקה בשיער ומגרשת את המחשבות על המשפט ההוא של אמא מאתמול.
"את עובדת היום?" הוא שואל.
אני מהנהנת.
הוא מוציא מכיס הטרנינג שלו מפתחות רכב. "שיהיה לך גם את האוטו שלי. חבל, הוא לא בשימוש ואם אני יכול לעזור להגיע לך למסעדה בשבוע הזה בקלות- למה לא?"
הוא מחייך אלי ויש משהו מאוד כובש בחיוך שלו. אני לוקחת את המפתחות ושמה אותם בתיק שלי. תוך כדי אני פוזלת לכיוון הסלון ורואה שם מזוודה פתוחה עם כמה ג'ינסים וחולצות בתוכה. "מוכן?" אני מניחה את התיק על הספה הנוספת והולכת בעקבותיו אל החדר שלו.
"רוצה בושם מהדיוטי?" הוא מחזיר שאלה כשאני מתיישבת על המיטה ומצמיד את האף שלו אל הצוואר שלי. "יש לך ריח טוב בעצם, אל תחליפי."
"טום פורד." אני מתגאה במותג שאבא קנה לי מתנה. פחות מתגאה שזה הגיע כי היה 2+1 והוא קנה לאמא ונועה, ואני איכשהו גם קיבלתי אחד.
אני לובשת גופייה לבנה ומעליה ז'קט ג'ינס. יש מצב שהציצי שלי קצת הרבה בולט. ליאם חושב כמוני ומתחיל לתת נשיקות לשני השדיים שלי זה אחר זה.
"לך תביא קונדום עכשיו." אני צוחקת מהגירוי.
"כבר חוזר." הוא קופץ מהמיטה. כשהוא חוזר, מספיק לי מבט אחד ביד שלו עם הצלקת כדי לדעת שאם הוא כבר היה בגיהנום, מותר לו לפעמים לחוות גן עדן.
***
"קר לך, ברצינות?!" ליאם מרים מהרצפה את השמיכה ומכסה את שנינו. אני עירומה כמובן ושוכבת על הגוף שלו. האוזן שלי ממש מעל החזה שלי, ויש מצב שאני שומעת את הלב שלו פועם ממש מהר.
"אתה בכושר חרא, שתדע." אני צוחקת ומתנשמת.
"מי שמדברת." הוא מעביר את האצבעות שלו בשיער שלי. אני אוהבת את הצמרמורות האלו שהוא יוצר.
"עכשיו כעונש לא יהיה לך סקס שבוע." אני מעבירה אצבע על הפטמה הימנית שלו ומרגישה איך נהיה לו עור ברווז.
"אל תשחקי אותה מענישה אותי, בפנים את מזה מקנאה שאני טס ואת נשארת פה לשרת את כל עם ישראל הרעב," הוא אומר את המשפט הזה בטון ממש קליל, אז אני לא כועסת.
"את האמת?" אני מרימה את הראש ויש מצב שככה יש לי יותר שיווי משקל, ולכן אני יורדת ממנו ועוברת לשכב צמוד אליו. הוא כורך את היד שלו ישר סביבי, ואני מושכת את השמיכה עוד. ממש מותחת אותה שלו כמעט לא נשאר. "אני די בסיוטים מטיסה לחו"ל."
"מה, בגלל הפעם האחרונה?" הוא נותן לי נשיקה במצח. יש לשפתיים שלו, שמרפרפות לי על העור, חום מדהים כזה.
"כן."
"אני אקח אותך בדצמבר איתי ללונדון. את תיהני, אני מבטיח לך." פתאום הוא מתחיל לצחוק. "זאת תהיה עסקת חבילה: לי יהיה סקס בחו"ל ואת תיהני מלטייל בעולם מחדש."
אני לא מצטרפת לצחוק. "יש עוד יותר מחצי שנה עד דצמבר."
"נכון, אבל את יודעת מה הולך לקרות ממש עוד מעט."
כשהוא אומר את המשפט הזה, אני נצמדת אליו יותר. אני לא רוצה שהוא יטוס לדרום אמריקה, אני רוצה שהוא יישאר כאן איתי. דווקא כאשר מרגיש לי שדברים מתחילים להסתדר ואולי אולי יתפתח כאן משהו... איך אפשר לעשות PAUSE לחיים במשך ארבעה חודשים? זה קשה מדי.
"היי, עופרי, על מה את חושבת?" ליאם מחזיר אותי לחדר. "אני מקווה שעל מתנה שאת רוצה מבולגריה."
אני מרימה את העיניים אליו וכשאני מגלה שאין לי איך לענות על השאלה הזו, אני פשוט מצמידה את השפתיים שלי לשלו.

מספיקים לי שלושה ימים כדי להפוך את הדירה של ליאם לבלאגן אחד גדול. הוא יהרוג אותי. יש לי יותר מזל משכל שאמא החליטה בסוף לא להגיע לראות את הדירה אף על פי שממש רצתה. הנעליים שלי זרוקות בסלון, הבגדים שהבאתי מפוזרים על המיטה בחדר שלו, את האמבטיה של האורחים שסוג של הפכה להיות שלי? עדיף שלא תראו מה עשיתי לה. נועה, אחותי, ביקשה שאחזור הביתה אחרי הלילה הראשון. אמרתי לה שאני שומרת לליאם על הבית והיא לא הבינה איך אפשר לשמור על הבית אם הוא לא מדבר ואומר שהוא מפחד להיות לבד. זה היה חמוד. הזמנתי אותה לבוא לישון אצלי, אמא לא הסכימה.
ליאם ואני דיברנו משהו כמו רבע שעה כל ערב. רציתי לתת לו ספייס. הוא תויג בשתי תמונות סך הכל: אחת מנמל התעופה עם החברים שלו, בשבילם כולם היה מדובר בהפוגה מהלימודים עם הכותרת: "חג החירות שלנו מהמבחנים". השנייה הייתה עם מעיל, כובע ועיניים כחולות כובשות באיזה רחוב. גם שם הוא היה עם החברים שלו. הוא עצמו לא העלה כלום. אפשר היה לראות בעיניים שלו ולשמוע בקול שלו שהוא שמח וטוב לו. הוא דאג לי יותר מאשר לבית, בעיקר בתחום הבישול. צילמתי לו את המגש של פיצה דומינוס שהספיק לי לארוחת ערב ולבוקר ולצהריים למחרת. הוא כמובן צחק.
בבוקר הרביעי אני שומעת צלצול בדלת תוך כדי שאני חולמת בהקיץ במקלחת, כשאיזה שיר של סלינה גומז מופעל מהנייד שלי. אני רצה לסלון תוך כדי שאני תוהה אם ליאם הזמין איזו חבילה ולא עדכן אותי. לא הייתי מוכנה בכלל לראות את יובל שעומד לו בטבעיות מול הדלת ועוד שנייה גורם לי להתקף לב.
הוא לא נותן לי לדבר ראשונה. "אמא שלך אמרה לי שאת שומרת למישהו על בית ונתנה לי את הכתובת."
אני חוזרת אחריו, לא מבינה מה הולך פה, "אמא שלי נתנה לך את הכתובת?" רגע, מה? איך היא לא הזהירה אותי? אני מתקשה לעכל את הנוכחות שלו אחרי שלא ראיתי אותו כבר ארבעה חודשים, והוא נכנס לו בנינוחות לדירה ובוהה ארוכות בציור.
"אני מכיר את מי שהדירה שלו?" הוא מתעלם מהשאלה שלי. "ראיתי את הציור הזה בפייסבוק."
אני סוגרת את דלת הדירה, מוזגת לעצמי כוס מים כדי להירגע ובלית ברירה גם ליובל. "לא, אתה לא מכיר."
הוא לוקח את הכוס ורגע לפני שהוא שותה הוא שואל, "כמה זמן חשבת להסתיר?"
אני כמובן נחנקת מהמים. "להסתיר?"
"אל תשחקי אותה, עופרי. אני יודע שיש לך חבר." הוא נשמע כאילו הוא קול ובסדר, אבל אני שמה לב שזה לא באמת ככה.
אני שותקת. הלב שלי רוצה להגיד לגרון לשאוג 'איך? מה?', אבל כלום. אני אילמת.
"החבר'ה במסעדה אמרו לי עוד בתקופה כשהיינו ביחד שהיה לכם איזה יום ברית שם ומישהו הביא לך את הטלפון שלו. הבנתי שמלכי ראתה אותך זורקת את הפתק לפח. הם אמרו שהבחור הזה המשיך להגיע בדיוק בתקופה כשהתחילה ההפסקה שלנו, והוא חיזר אחרייך, וקובי גירש אותו." הוא לוגם מהמים שלו ומסיים את הכוס במכה. "הייתי חייב לראות בעצמי מי זה העקשן הזה ומה הוא רוצה ממך. תשמעי, דאגתי לך. פחדתי שמדובר באיזה פסיכופת." הוא שם את הידיים שלו בכיס הג'ינס שלובש.
"הוא לא פסיכופת," אני מסננת ויש מצב שאני רועדת.
"מה זה משנה? את זרמת איתו. היה איזה ערב אחד בתחילת פברואר שהגעתי למסעדה לקראת סוף המשמרת כדי שנדבר. חשבתי שהקרח נשבר ואולי תביני את נקודת המבט שלי להפסקה הזאת. מה אני רואה? אותך נכנסת לרכב לא מוכר ומתנשקת שם עם מישהו. איך אומרים? בסוף מי שמתכוון להפתיע יוצא מופתע." הפנים של יובל נראות לי עצובות. "באותו שבוע עקבתי אחרייך בלי להתכוון. אסף שעובד בגריל הסתקרן לראות מי זה המחזר הזה שלך ושכנע אותי שניסע אחריכם. ראיתי אתכם נכנסים לאיזה בית קפה ופשוט המשכנו הלאה. לי זה הספיק."
אני מרגישה לא נעים ואולי טיפה אשמה למרות שהוא זה שצריך להרגיש לא נעים. לא אותו זרקו באמצע חופשה באמסטרדם כשהוא כבר דמיין את אולם האירועים בו נישבע לעולמי עד.
"הייתה לי תחושה שעדי מתחמקת כל הזמן הזה." הוא הולך לכיוון המטבח, פותח את המקרר כאילו זה הבית שלו ומוזג לעצמו כוס מים נוספת. "בכל מקרה, באתי בשביל לספר לך חדשות לא משהו. לא משהו בכלל."
"אמא שלך בסדר?" אני נזכרת בשיחה שלו ושל עדי בחדר כושר.
"אז זהו שלא." הוא מסתכל לי בעיניים. "אנחנו לא יודעים עדיין אם יש לה סרטן שהתפתח או גידול שבשליטה או גרורות או מה זה. עוד אחראיות על הכתפיים שלי."
בא לי פתאום לחבק אותו. הרגליים שלי קפואות. גם הבעת הפנים שלו קפואה.
"באחד הערבים השבוע היא שאלה עלייך, שאלה אם תזכה לראות אותנו מתחתנים." הוא לא מרפה את המבט. "אמרתי לה שאני חושב שיש לך מישהו, היא אמרה שאנחנו אוהבים אחד את השנייה וזה סתם זמני כדי להתגבר עלי. אמרתי שאני אנסה לדבר איתך, אבל אני רואה שצדקתי. המשכת הלאה."
"יובל, אני... אני לא יודעת מה לומר." אני באמת לא. אני בעיקר בהלם.
"זה בסדר, הכל בסדר. אני גם מאמין שיהיה בסדר, אמרתי לאמא שלי שתפסיק לדבר ככה." הוא מניח את הכוס שלו על השיש. "פשוט התחלתי לחשוב באמת על איך נראים החיים שלי בלי שאת שם תמיד, כמו המשפחה הפרטית שלי ו... וכן, הבנתי למה לחצת שנתחתן. חשבתי הרבה והיה איזה שלב שהתחלתי לראות אותך ואותי מקימים בית והופכים למשפחה."
אני מרגישה את הדמעות מתחילות לזלוג. "יובל, אתה לא יכול לעשות לי את זה."
"המשכת הלאה, אני לא יכול לעשות כלום כבר." הוא מתקדם לכיוון הדלת וסוגר אותה אחריו בשקט. אני קורסת על הספה ופורצת בבכי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אופל אבוטבול
אופל אבוטבול
מתי יוצא עוד פרק
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
בקרוב
הגב
דווח
אופל אבוטבול
אופל אבוטבול
באיזה יום
הגב
דווח
טען עוד 17 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ערימת רגשות
ערימת רגשות
מאת: Tzori Admoni
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
סיפורים אחרונים
טומי
טומי
מאת: ג׳ ו ץ׳
תסתכלי עליו
תסתכלי עליו
מאת: ליאור ליאור
חיוך מזויף
חיוך מזויף
מאת: Tzori Admoni
הראפר המיסטורי פרק 28
הראפר המיסטורי פרק 28
מאת: D.R דוד
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי