כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

להילחם בשבילו- פרק 28

פערים ביני לבין ליאם

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102103. להילחם בשבילו- פרק 103104. להילחם בשבילו- פרק 104105. להילחם בשבילו- פרק 105106. להילחם בשבילו- פרק 106107. להילחם בשבילו- פרק 107108. להילחם בשבילו- פרק 108109. להילחם בשבילו- פרק 109110. להילחם בשבילו- פרק 110111. להילחם בשבילו- פרק 111

פרק 28: הדרך הביתה

אני מרגישה ממש מבואסת לחזור הביתה.
אני מסתכלת על ים המלח בזריחה (נרדמנו מוקדם מכורבלים זה בזו אחרי שדי עיכלתי את הבשורה שבקרוב ליאם טס) אחרי שהתעוררתי לפניו. שוב. הוורוד של השמיים מעביר גוונים של כתום אפרסק אל תוך המים הכחולים עם נגיעות הלבן. הכל נראה כמו ציור. אני מעבירה יד מחדש על הכיסא שבמרפסת. הוא כבר יבש. אני מתיישבת רגל על רגל עם כוס תה ביד ונושמת לתוכי ריח של דקות אחרונות של חופשה.
"היי."
ליאם מקפיץ לי את הלב. הוא בלי חולצה, והוא נראה חתיך לאללה ככה, מסטול טיפה.
"היי."
אני מצביעה באמצעות המבט על הכיסא שלידי. הוא מסרב.
"אני הולך להתקלח. תתארגני לארוחת הבוקר?"
הוא נכנס חזרה אל החדר תוך כדי שאני מהנהנת. זה מדהים איך הוא מרגיש תוך כדי שינה כשאני יוצאת מהמיטה, אבל כשהוא יצא אז באותו לילה בו הדוב התפרץ? לא הרגשתי כלום.

כדי לרצות את ליאם, אכלתי בארוחת הבוקר כמה חתיכות לחם קל עם ממרחי גבינה שונים וביצה קשה במקום קורנפלקס עם חלב. הוא העמיס בצלחת שלו המון סלטים וגבינות וגם חביתה.
"רוצה לטעום?" הוא שואל כשאני מרימה את העיניים אליו בדיוק כשהוא אוכל את החביתה.
"לא, תודה." אני מזיזה לצד הצלחת גבינה מסוג שלא טעים לי.
"הכל טוב?" הוא ממשיך לשאול.
אני יכולה להיות כנה ולומר שלא טעים לי בכלל ובא לי ללכת לעמדת הילדים, לקחת קוקומן ולחפש את השוקו, אבל אני משקרת. "סתם, חזרה לשגרה תמיד מבאסת."
"אני דווקא אוהב את התקופה הזו. יש מסיבת פורים מהאוניברסיטה ואני ממש מחכה." הוא מדבר בפה מלא. אני יודעת שחג פורים יהיה בהמשך השבוע ויודעת גם שאעבוד נון סטופ כי מדובר בימים עם כסף ממש טוב. ליאם קוטע את המחשבה שלי, "רוצה לבוא?"
"אני עובדת," אני עונה את מה שמובן.
"המסיבה ביום שישי בערב. המסעדה שאת עובדת בה כשרה." הוא מדבר רגיל, לא כזה נשמע נלהב שאבוא.
אני מבטלת ישר. "בטח אהיה סחוטה מהמשמרת ולמחרת את אני עובדת שוב."
"נו, את עובדת רק בערב. יהיה לך זמן לנוח."
טוב, אני לוקחת את מה שאמרתי בחזרה. הוא לא נלהב, הוא מתעקש.
"אה..." ובסוף אני שופכת את הלב, "ואז שוב יקרה מצב שישאלו במה אני עובדת ותגיד שאני מלצרית? אתה ממשפחה ברמה, החברים שלך בטח ברמה, אני לא ברמה. הבנתי את זה."
"מה?" הוא מסתכל עלי במבט כחול ומופתע.
אני מעדיפה לא לענות על זה, אבל כן על משהו אחר. "ואיך אתה אוכל את כל העשבים והגבינות האלה? אני הולכת להביא לי קורנפלקס עם שוקו. לפחות שלסוף החופשה הזו יהיה טעם טוב."

ליאם מביא את האוטו מהחניון אל השביל שבצד השני של החדר, ואני מוציאה את המזוודות של שנינו בזו אחר זו החוצה. הוא נכנס לחדר בפעם האחרונה, עושה סיבוב שלא שכחנו כלום, ויוצא כאשר אני כבר יושבת במושב הקדמי וחגורה. לא דיברנו כמעט כשחזרנו מארוחת הבוקר והתחלנו לארגן הכל לחזרה הביתה, מקסימום על איפה תליתי את בגדי הים או אם ראה את המסרק שלי.
"אני הולך לחזר את המפתחות לקבלה." הוא מעביר יד בשיער שלו לאחר שהחזיר לעיניים את משקפי השמש. אכן יש הרבה שמש היום. "תחכי, טוב?"
אני מסננת, "אתה מצפה כאילו שאחזור באוטובוס?"
הוא מחייך לעצמו, אבל אני רואה גם, ומסתובב. "תיכף חוזר."
אני יודעת שאני מגזימה, אבל אני גם יודעת שבטח עוברות לליאם מחשבות בראש בנוגע לעבודה שלי. באמת שהעדפתי לא לפתוח את זה, אבל מרגיש ש... שהוא מתבייש בי בגלל זה. למה הוא חיזר אחריי אם הוא ידע מלכתחילה שזו העבודה שלי? מה זה מפריע לו כל כך?
הוא מגיע לאוטו, ואנחנו מתחילים בנסיעה חזרה לרמת גן. הוויז מראה ששעה ורבע. נכון, כולם בעבודה בשעות הבוקר המאוחרות אז לא אמורים להיות פקקים בדרך. במקום להפעיל את הרדיו, הוא מסתכל עלי דרך המראה. "את יודעת לצייר על פנים או רק על דפים?"
"לא הבנתי את השאלה."
"אני רוצה למסיבה להגיע עם ציור של הג'וקר מהסרט באטמן על הפנים, לא משהו רציני."
אני מוצאת את עצמי מגיבה בציניות, "תחפושת מאוד מקורית."
"אני הולך בגלל הריקודים, החברים והכיף עצמו. התחפושת פחות מעניינת אותי. את יכולה לאפר אותי?" הוא מעביר את היד שלו מההילוכים אל הברך החשופה שלי. אני לובשת שמלה אוורירית בצבע לבן עם איורים של פרחים עליה וז'קט ג'ינס מעל. "בבקשה?"
"מעצבן אחד." אני חצי מחייכת.
"ידעתי שבסוף תקומי לקחת קורנפלקס." הוא חצי נוחר חצי צוחק.
"זה לא מצחיק." אני מצמידה את הפרצוף לחלון. הוא מרים את היד שלו אל הצוואר שלי ומתחיל ללחוץ לי על העור. "וזה לא נעים."
"אז תגידי כן." המבט שלנו מצטלב לשנייה. "אני לא יודע לצייר ואני גם לא יודע אם אחותי תוכל לבוא לאפר אותי ככה השנה גם."
"רגע, מה? התאפרת ככה בשנה שעברה?" אני מנסה להתעלם מהלחיצות של האצבעות שלו על העור שלי. זה קצת כואב.
"אני לא מקורי, אמרת את זה לבד." הוא לובש חולצה בצבע תכלת שראיתי על מיליון בנים (נראה לי מפוקס), ולכן אני מבינה שהוא צודק.
"אז אין לי ברירה." כמעט שאלתי אם יש לי ברירה, אבל עדיף סוג של לנעול את זה כי הרי גם ככה ברור שאבוא. אני מושיטה יד ומורידה את שלו מהצוואר שלי. הוא מנצל את השנייה שכף היד שלו בתוך שלי ומשאיר אותה ככה במשך כל הנסיעה.

אני מעבירה תמונות ראשונות שליאם תויג בהן מהמסיבה ומבסוטה מהתוצאה ממש. הייתי אצלו עד לפני שעתיים, ולקח לי ארבעים דקות לצייר באופן מושלם את באטמן. כן, לא את הג'וקר. אמרתי לו שאפשר לגוון. הגאון שלי לא קנה צבעי פנים למרות שביקשתי ממנו, וכמה דקות לשלוש מצאנו את עצמנו דופקים על הדלת של אחד מסניפי WOW ומקווים שנשאר משהו. צבע פנים לבן היה, שחור לא. אז מה עשיתי? קניתי אייליינר ג'ל. ליאם היה מופתע מהאלתורים שלי. אני כתגובה איחלתי לו בהצלחה להסיר את כל האיפור עם מגבונים, וציידתי אותו במסיר איפור שהיה ליד הקופה ליתר ביטחון.
מאז ומעולם קינאתי באנשים שהולכים למסיבות פורים, אבל בתכלס אף פעם לא היה עם מי ללכת, ולכן פיתחתי סוג של שנאה לחג הזה. אף אחד מהחברים שהצטלם עם ליאם לא היה עם בת זוג, והרגשתי טוב עם עצמי לדעת שלא נדחפתי.
אמא, שנרדמה על הספה בסלון, קמה לכיוון החדר שלה ושל אבא כשרואה אותי מול המחשב. "מה, לא יצאת? בימי שישי את בדרך כלל אצל ליאם."
"הוא במסיבה עם חברים שלו מהאוניברסיטה."
"ועדי?"
"גם. נדמה לי." אני לא בטוחה אם היא כתבה לי עם מי היא הולכת, רק שאלה לפני מעל שבוע אם לקנות לי כרטיס ואמרתי שלא. היחידה שרציתי ללכת איתה למסיבה הייתה מלכי מהמסעדה. היא הלכה לבית פרטי של ידיד שלה ושאלה אם אני יכולה להצטרף, אבל הוא אמר לה שגם ככה הוא הזמין יותר מדי ונעניתי בתשובה שלילית. כבר תכננתי בראש תוך כדי ההמתנה מה אאלתר ומצאתי עמוק בארגז שבמיטה את תחפושת הפירטית שלי מכיתה י"א.
"אוקי." מילה אחת של אמא מספיקה כדי להבין שהיא לא ממש מאמינה לי.
"ליאם הציע שאלך איתו, אבל לא הייתי מאורגנת על תחפושת." חצי אמת.
"חבל. יכולת לצייר משהו על הפנים, זה היה מספיק."
המילים של אמא גורמות לי להרגיש רע יותר. אני מכבה את המחשב כמה דקות אחרי שהיא יוצאת מהחדר שלי והולכת לישון עם תחושה חרא. עצובה. כן ציפיתי שנבלה ביחד את חג פורים, אבל... במשהו שמתאים לשנינו. לא רק לו. אני נזכרת שנה שעברה בכך שישבתי עם יובל באיזה פאב ושתינו עד לא ידע באחד מהערבים. זה הספיק לי. אולי הייתי צריכה להגיד את זה לליאם.

הסמרטוט החדש שקובי הביא לי פחות דוחה, אבל עדיין אני שונאת שאני זו שצריכה לשטוף את הרצפה לקראת סוף המשמרת. במסעדה נותרו רק עוד שני לקוחות שמחכים שיארזו להם את מה שנשאר מהארוחה שלהם וזהו. כשהדלת נפתחת אני על סף קריאה, "סגור" כשאני מגלה את ליאם. הוא לובש חולצה דקה שחורה מעל הז'קט השחור שלו וג'ינס שנוטה לאפור. "מה אתה עושה פה?" אני סוחטת את הסמרטוט והמומה שגם בשלוש שעות עבודה של מוצאי שבת הרצפה הספיקה להיות מטונפת.
יש לו חיוך מטופש על הפנים. "טכנית פורים נגמר מחר."
"מה?" אני עוזבת לרגע את הסמרטוט ומובילה אותו החוצה. מזל שקובי לא כאן היום. בדיוק מכבים את האורות.
"יש עכשיו מסיבה באוסקר ווילד. רציתי ממש שנלך ביחד, שלחתי לך עליה בווטסאפ ולא ענית." הוא רואה שאני עומדת לומר משהו וממשיך, "כן, קלטתי רק אחר כך שאת קטנה מדי. אני רוצה שתחווי את החג."
"מספיק לי ללכת לשבת איפשהו, אבל בטח הכל מפוצץ כבר." אני יודעת שאני חייבת לחזור לסיים את השטיפה. אני אמורה לסיים את המשמרת עוד מעט גם ככה.
"חיפשתי עם מאיה משהו שיגרום למצב רוח שלך להשתפר." אה, הוא עלה על זה. הוא מוציא מהשקית שהביא איתו אוזניים של שטן וקשת עם הילה של מלאך. "קחי, היא הביאה לך את זה."
אני נמנעת לרגע מלקחת ממנו את הקשת. "נפגשתם?"
"כן, היא באה אלי אחרי הצהריים." הוא גורם לי להסתובב אל המסעדה. "טוב, אני אחכה לך באוטו. תסיימי את העבודה."
אני שמה את הקשת על הראש ובטח עם הקוקו מנקה שלי אני נראית ממש דבילית. "גג עשרים דקות אני בחוץ."
"אתם הולכים למסיבה?" מלכי שואלת כשאני נכנסת. היא נוסעת לירושלים מחר על הבוקר לאחותה הגדולה.
"אני לא במצב רוח למסיבות." אני חוזרת לזרועותיו של הסמרטוט. "סתם, הולכים לשבת איפשהו."
"הוא חתיך." מלכי נשמעת כמו נועה, אחותי הקטנה.
"כן, אני יודעת." אני מובכת.
אחרי כמה דקות, אני מסיימת את מלאכת השטיפה, רוחצת ידיים טוב טוב ואז לוקחת את הכסף שהרווחתי: 230 ש"ח. לא רע.
ליאם אכן מחכה באוטו. הוא מנמיך את השיר טיטניום של סיה ודיוויד גואטה כשאני פותחת את הדלת ושואלת לאן אנחנו נוסעים. "את רעבה?" הוא שואל.
"קצת." למען האמת לא אכלתי במסעדה. "כן."
"בלאק מתאים לך?" הוא כבר למד להכיר את הטעם המוגבל שלי.
אני מהנהנת. "אז מה אמרת על מאיה? שהיא באה אליך?" אני משתדלת להישמע לא מקנאית מדי.
הוא מהנהן חזרה ובניגוד אלי לא מדבר.
"לא שמעתי ממנה מאז התאונה שלי בתכלס," אני אומרת את מה שעובר לי בראש, בלי סינונים.
"היא לקחה צעד אחורה." הוא לא מרחיב במילים יותר מדי. אנחנו מגיעים למסעדה, וכצפוי, מפוצץ כאן. מוצאים לנו שולחן צדדי אחרי שאני לא מסכימה לשבת על הבר. ליאם אומר למלצר שאנחנו יודעים כבר מה אנחנו רוצים, בהנחה שאזמין המבורגר כמו תמיד. הוא צודק, כמובן.
אני לא מוותרת על תשובה לשיחה שהתפתחה שם קודם. "מאיה בודדה עכשיו?" אני הרי יודעת על האירוע ליונתן...
"לא. היא טסה לניו יורק עוד מעט." ליאם הופך את הרטבים השונים. למה הוא נמנע מלהסתכל לי בעיניים? אני יודעת שאני לא מדמיינת...
אני שולחת יד אל השיער שלו. השטן דווקא ממש חמוד עליו, אבל מתאים לו בכלל. "מתי זה עוד מעט?"
"בחודש מאי, כמה ימים אחרי יום העצמאות." ליאם מסתכל עלי לשבריר שנייה ומבין שאני סקרנית מדי ולא אוותר לו. בסוף הוא מספר שהטיולים שלו ושל מאיה הם מתואמים. זאת אומרת, במקור, שניהם היו אמורים להיות עם יונתן. הוא אמור היה לטוס איתה לניו יורק לשלושה שבועות ואז לפגוש את ליאם בדרום אמריקה. עכשיו שניהם בשלב של "הגשמת הרשימה". עכשיו שניהם בשלב שהם צריכים להבין שעם כל הכבוד לאבל הפרטי שלהם, יש דברים שהם חייבים לעשות בחיים ובעיקר להמשיך את החיים.
אני קשובה כולי לליאם שמספר איך יונתן אמר למאיה שאם הוא לא יוצא חי מהמלחמה אז שתטוס בלעדיו ואיך בהתחלה היא בכלל לא יכלה לחשוב על זה, אף על פי שההורים של יונתן ממש לחצו עליה. כבר היה לה פעם כרטיס טיסה והיא ביטלה אותו ו... פתאום הוא שוקע בזיכרונות עבר שלו ושל יונתן ומספר גם על פורים בבסיס. הוא כולו בתוך הסיפורים על מישהו מת ומתעלם לגמרי מהאישיות החיה שצמודה לו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 8 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שני הדר
שני הדר
omgggg חייב המשךךך
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
בקרוב
הגב
דווח
רוני ביטון
רוני ביטון
וואי שיגיע כבר המשךך סיפור מדהים!!!!!!
הגב
דווח
טען עוד 17 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
להתאהב במפורסם
להתאהב במפורסם
מאת: דניאל .
אהבת חייו
אהבת חייו
מאת: secret charm
צו שמונה
צו שמונה
מאת: סויר .
בסוף נפגשנו פרק 13
בסוף נפגשנו פרק 13
מאת: יעל יעלי
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה