כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

מגע אסור 17

אני מסתובב ומאחורינו שולחן על שבעה גברים, חוזר לרועי. "מה?" הרגל של רועי מתחילה לקפוץ, הוא תופס חזק את הבירה ומוריד בשלוק את כל הכוס. "מה יש, מה ראית?" רועי:"אתה בטוח שאתה רוצה לדעת?" "מה אתה דפוק?" רועי:"עוזיה"-

עומר:

לוקח לי רגע עד שאני קולט שזה שיוני פה בבית שלי עם מכנס טרנינג יושב ומגרבץ על הספה אומר שהוא לא זה שהיה בבית של אסתר.
אני משתתק.
המבט של רחלי עלי, היא מבקשת במבט שלה שאני לא אגיד כלום, אני רואה את זה עליה.
הרוק שיורד בגרוני מחניק.
יוני:"מה אחי, מה עובר עליכם?"- יוני זורק לאוויר ומוציא אותי מהשוק.
"כלום"- אני אומר והולך לכיוון המטבחון פותח את המקרר ושותה במהרה חצי בקבוק של ליטר וחצי מינרלים.
רחלי מתקדמת בצעדים איטיים לתוך הסלון.
רחלי שואלת את יוני "מה שלומך?"
יוני:"בסדר.. את יודעת..." מזפזפ בערוצים מתוך שעמום.
אני מתקדם לעבר רחלי אוחז בידיה ומוביל אותה לתוך החדר תוך כדי שאני אומר "כבר חוזרים..."
סוגר את הדלת מאחורי ותופס את הראש.
לוחש כדי שלא ישמעו "אני לא יכול להסתיר ממנו..."
רחלי:"בבקשה בבקשה אל תספר, אני אדבר עם אסתר..."
"את מבינה שהוא מעבר לחבר, זה אח שלי, הוא דם שלי"
רחלי:"והיא אחותי! , והאח שלך פישל! תתן לי לדבר איתה לפני שאתה מאבד את עצמך ומתפרץ בלי שליטה. אני רוצה שהיא תספר לו"
"אני חייב לדבר עם רועי"
רחלי:"ומה בדיוק תגיד לו?"
"שהוא הגזים, הוא עשה דבר שלא עושים..."
רחלי:"אני ראיתי אותם, יש ביניהם כימיה אמיתית... אני חושבת שיש שם רגשות אמיתיים"
"איזה רגשות? סתם ייצרים."
רחלי:"לא נכון, אני לא חושבת שזה המצב. אסתר באמת אהבה את יוני, את זה אני יכולה להבטיח לך, אבל הוא איכזב אותה. הוא בחר ללכת ולוותר עליה."
"הוא נלחץ מלהתחתן, אני גבר, אני מבין את הלחץ.... אנחנו לא כמוכן, לנו יותר קשה לקבל את מוסד הנישואים הזה."
רחלי:"לך היה קשה?"
"לי זה היה שונה. אני יודע שאני רוצה אותך, ככה את רוצה את הקשר שלך ואני לא מתכוון לשנות אותך, התאמתי את עצמי אלייך כי אני באמת רוצה אותך."
רחלי:"אז אתה רואה, הוא לא באמת רוצה אותה"
"לא כל דבר שחור או לבן רחלי, יש הרבה אפור... זה שהוא לא הלך אחריה כמו עיוור לא אומר שהוא לא רצה"
רחלי:"אני לא רואה את אותם דברים כמוך. אני למדתי בחיים שמילים אפשר לזרוק לאוויר ככה... אפילו בלי למצמץ.
אבל מעשים זה הדבר האמיתי... לזה צריך להתייחס, אתה הראית לי במעשים שתהיה כאן בשבילי ולא רק במילים.
יוני לא הראה במעשים וגם במילים הוא לא כל כך חזק..."
"אני לא יכול לעמוד מהצד ולא לעשות שום דבר... רחלי אני פשוט לא מסוגל..."
אני נטרף, אני חייב לעשות משהו.
אני חייב לברר מה באמת קורה כאן, אני חייב לברר אם הוא סתם יצא בן זונה וזיין אישה של חבר או שהתאהב בה.
"אני הולך לרועי."
רחלי:"מה הולך? מה פתאום הולך... ? עומר!"
"אני חייב, אם לא אז אני עכשיו מספר ליוני הכל. אני לא יכול להיות איתו באותו בית ככה כאילו כלום."
רחלי:"אל תתחרפן בבקשה, תנסה להבין.."
"מה להבין? שאת חשבת שהייתי עם עדי לא כאב לך?''
רחלי שותקת.
"את מבינה... אני חייב"
רחלי:"טוב, אבל תבטיח לי שתחשוב לפני שתעשה משהו טיפשי ופזיז."
"אני מבטיח לך, לא מאבד את עצמי יותר. הבטחתי לך."
היא מרימה את ידייה ועוטפת את העורף שלי, מקרבת את אפה אלי מזיזה את הראש מצד לצד בחמידות.
אני מקרב את שפתיי אליה ומגניב לה נשיקה על השפתיים הרכות שלה.
"פרינסס תחכי לי פה, אני אחזור."
רחלי:"אני אחכה לך ערה..."
"מה פתאום, תישני, מבטיח להעיר אותך בשביל להגיד לילה טוב."
רחלי:"נראה..."
"אוהב אותך"
רחלי:"אוהבת אותך"
"יאלה תיכנסי למיטה.."
רחלי:"עכשיו?"
"כן, אני רוצה לכסות אותך.."
היא מצחקקת את הצחוק המתוק שלה.
אני הולך לארון והיא בנתיים מפשילה את החצאית ומניחה אותה על הכיסא.
אני זורק אליה מבט, כי אני לא עומד בפני היופי שלה בתחתונים.
מוציא מכנס טרנינג מהארון וזורק לה.
היא לובשת אותו ועוברת להפשיל את החולצה,
המבט שלי קצת תקוע עליה, היא לא מבינה בכלל כמה היא יפה, כמה היא עושה לי את זה.
היא שולחת את היד אחורה לסוגר החזיה ואני מסובב את ראשי באותה שניה, שומע שוב את הצחקוק שלה.
גורמת לי לנשוך את השפה בנוסף לחיוך שנגלה על פני.
היא מתקרבת אלי, כפות ידייה עוברות על הזרועות שלי.
אני עוצם עיניים ומשתגע מהמגע שלה.
מהרוך, מהידיים העדינות האלה.
היא מתקרבת אלי ונצמדת אל גבי בחוזקה.
אני מרגיש את החזה שלה נמחץ עלי.
היא מרימה את החולצה שלי נצמדת לעור שלי וממשיכה לחבק חזק.
רחלי:"רציתי לחבק אותך ככה"
התחושה של החזה שלה צמוד אלי כל כך נעימה.
אני לוקח חולצה מהארון ומסתובב אליה.
מחבק אותה חזק לתוך החזה שלי.
נושם את ריח השיער המשכר שלה.
מתרחק טיפה, מתכופף אליה מנשק שד אחד בעדינות ואז את השני.
"רק אומר להם שלום"
ומתרומם.
החזקתי את החולצה בידיי והתחלתי להלביש אותה.
קודם ראש, ואז את יד ימין שלה ויד שמאל.
"פרינסס שלי"
מסדר את הקצה החולצה ומגלגל אותה עד האגן.
נושק לה שוב על השפתיים.
"תיכנסי למיטה."
היא מחייכת אלי ומקפצת לתוך המיטה,
כמו ילדה קטנה ומאושרת.
אני לוקח את השמיכה ומכסה אותה.
נושק למצח שלה ואז לשפתיים היפות שלה, מכניס לתוך הפה המתוק שלה את הלשון שלי וטועם אותה לפני שאני הולך
"אני אחזור לחבק אותך"
אני לוחש לתוך השפתיים שלה.
אני משאיר לה טלויזיה על ערוץ ניטרלי בלי ווליום רק כדי שישאר לה טיפה אור.
לוקח את המפתח של האופנוע, מסתכל עליה מבט אחרון לפני שאני יוצא מהחדר ואני מרגיש מלא ומאושר כמו שלא הייתי בחיים.
מה דבר כזה קטן יכול לגרום לי להרגיש.
כמה אני מכבד אותה, יותר מכל אחד אחר, בטח שיותר מאת עצמי .
אני יוצא וסוגר את דלת החדר, ממהר לדלת הבית עוד לפני שיוני יעצור אותי שוב ואני אצטרך להיתקע מולו עם פרצוף תקוע כי לא יהיה לי מה להגיד.
הצלחתי, סגרתי אחריי את דלת הבית ומיהרתי במורד המדרגות.
הגעתי במהירות לאופנוע שלי, פתחתי את התא והוצאתי לי קסדה, התנעתי ונסעתי.
כמה שניות וכבר הייתי מתחת לבניין שלה, תכלס זה הליכה של 10 דק אז באופנוע...
נעלתי את האופנוע ועליתי למעלה.
הגעתי לדלת, עמדתי מחוץ לבית, פנים כמעט צמודות לדלת.
לוקח נשימה כי הבטחתי לרחלי שאהיה שקול. דופק.
אסתר מהצד השני:"רגע..."
"אני יודע שאת ורועי שם, תפתחו." -פשוט אמרתי. לא היה לי כוח שיתחילו לתרץ לי תירוצים, רק יחרפן אותי עוד יותר.
אסתר:"אני פותחת..."
אסתר פותחת לי את הדלת, רועי עומד בהמשך המסדרון ובקושי מסתכל עלי.
אני נועץ בו במט ישיר.
הוא יודע מה המבט הזה אומר.
"בוא."- אני פשוט אומר.
רועי מתקרב.
"תשים חולצה ובוא." אני מתקן.
רועי חוזר מהר לכיוון החדר לובש את החולצה ומתייצב מולי.
"יופי, תצא החוצה."
אסתר התחילה לצעוק.
אסתר:"באיזה זכות אתה אומר לו לצאת? מי אתה שתעיף אותו מכאן? אני רוצה שהוא יישאר!"
אבל רועי מתקרב לכיווני ויוצא החוצה מהבית כשהמבט שלי לא עוזב אותו.
"לא מעיף, רוצה לדבר איתו. "
אסתר:"רועי למה אתה הולך? מה אתה מקשיב לו?"
רועי:"אסתר תני לנו לדבר, בבקשה."
"הכל בסדר אסתי, תני לנו." אני אומר בקול קצת מרגיע יותר ופחות תוקפני.
מסתכל על רועי ועליו אני לא מרחם, לא בטון ולא בגישה "יאללה רד למטה... אתה צריך הוראות מיוחדות?"
הוא יורד מהר למטה ואני אחריו.
כשאנחנו מגיעים לתחתית הבניין אני תופס לו בעורף,
"אתה צריך פיצוץ בשביל שהשכל יחזור למקום? מה אתה עושה?"
רועי זז ממני "עומר, אני אוהב אותה."
"אישה של חבר אחי!"
רועי:"היא האישה שלי עכשיו!"
האגרוף שלי כמעט ועולה אבל רועי מחזיק ביד שלי.
רועי:"נראה לך שסתם הייתי מזיין אותה?"
"לא יודע..."
רועי:"אני אוהב אותה. רק שתדע שהחבר הזה שלך שאתה כל כך מגן עליו בגד בה בלי למצמץ אפילו." אני מעט נרגע, מתחיל להבין שאולי יש פה סיפור שגם אני לא בדיוק יודע.
"יוני בגד?"
רועי:"ראית שאתה לא יודע הכל עליו."
"טוב בוא נלך אני ואתה, בירה עלי... תספר לי..."
אנחנו הולכים לכיוון בר באיזור, יושבים בחוץ, כל אחד מדליק סיגריה ומזמינים בירה, חצי גולדסטאר בשבילי וחצי טובורג בשביל רועי.
רוצה לעשות איתו שיחה אמיתית, גבר לגבר.
אני מסתכל עליו ואומר לו "בסוף תהיה הדוד של הילדים שלי"-
רועי מסתכל עליו בוחן אם אני בודק אותו.
אני מחייך אליו, ''תשתחרר''.
רועי:"אני יודע שזה נראה רע. אני יודע שזה מסריח ושאני בן זונה, אני יודע... מה אני יכול לעשות? זה חזק ממני אחי!"
"מה אסתר אומרת?"
רועי:"אנחנו יחד, היא אמרה לי שגם היא..."
אני מניח את היד על הכתף שלו, "אתה בטוח בזה?"
רועי:"בטוח בזה!"
"אז אתה תהיה זה שיספר ליוני!"
רועי:"מה, נראה לך?"
"ברור! אתה חייב לספר לו, תהיה גבר ותגיד לו שאתה עכשיו עם האישה שלו. היו לך מספיק ביצים לעשות את זה, תישא בתוצאות. אם אתה עדיין רוצה אותה, תתמודד, תהיה גבר."
רועי:"אתה צודק."
"תתכונן לחטוף מכות ואל תחזיר. תן לו ."
רועי:"אני לא אעז להחזיר. "
"אם זה הדדי ביניכם ואמיתי אין לי מה לעשות עם זה, אני גם לא יכול לכעוס עליך."
אני קולט את רועי בוהה במשהו מאחורי הכתף שלי.
אני מסתובב ומאחורינו שולחן על שבעה גברים, חוזר לרועי.
"מה?"
הרגל של רועי מתחילה לקפוץ, הוא תופס חזק את הבירה ומוריד בשלוק את כל הכוס.
"מה יש, מה ראית?"
רועי:"אתה בטוח שאתה רוצה לדעת?"
"מה אתה דפוק?"
רועי:"עוזיה"-

אני שומע את הקול שלו והחום עולה לי לראש.
"מה?" אני שואל כמעט בצעקה.
"איפה?" .
רועי מחזיק ביד שלי, מסמן לי להירגע.
"רועי תגיד לי עכשיו"
רועי:"אחי הוא עם חבורה גדולה."
"על הזין שלי עם מי הוא, אני שותל אותו באדמה."
אני קם ומסתובב לשולחן עם השבעה גברים. עומד בראש שלו ומניח ידיים על השולחן.
"מי זה עוזיה?"
רועי קופץ ישר ונעמד אחרי.
"אני, למה?" אני שומע את אחד הגברים מהטור הימיני עונה לי ומחייך.
אני מתקדם אליו מהר ודופק לו את הראש בשולחן,
תופס לו בחולצה מרים אותו אלי יורק לו בפנים ומשחרר לו אגרוף,
הגוף שלו נופל אחורה על השולחן.
החברים שלו מכל הצדדים קופצים ומתנפלים עליי,
אני שומע ורואה חבטות מכל כיוון אבל לא מרגיש כלום מרוב האדרנלין שזורם לי בגוף.
אני מפזר אגרופים בזמן ששניים מהם משתלטים עלי ואחד חובט לי בראש, משתלטים עלי.
רואה את רועי לוקח כיסא ומרים ומטיח על ראשו של עוזיה.
שניה אחרי זה קפצו גם עליו....
הראש שלי נזרק מצד לצד וכך גם הגוף.
מידי פעם אני חוזר לפוקוס ושומע צרחות מהרחוב.
מסתכל לחפש את רועי ורואה שגם הוא כבר על הרצפה.
אני מרגיש את העיניים נעצמות לי.
מנסה להמשיך להילחם ולא מצליח.
_______________________________________________

עומר מדבר אלי בקול שלו, קול שאני כל כך אוהבת לשמוע, קול שהתמכרתי לשמוע.
אבל הקול היפה שלו התחלף ברגע. יצא ממנו קול מפחיד, קול מלא אימה ורוע.
הוא מצחקק אלי צחוק רשע כזה ואומר "אני אזיין אותך פי עשר יותר חזק ממה שהוא זיין.
את תתחנני ותצרחי לה' שזה יהיה הוא, כי אני, אני אפרק לך את הצורה...."
לאאאאאאא! אני קמה מזיעה ובצרחה חזקה.
הדופק בשמיים והסדין רטוב וספוג, הנשימה שלי לא סדירה.
תחושת בחילה מתחילה להיווצר אצלי בבטן ועולה במעלה הגרון,
פחד משתק עוטף את כל הגוף והראש בענן שחור.
אני לא מאמינה שזה מה שחלמתי, הגוף שלי לא יכול לזוז, משותק.
עומר לא שוכב לידי, קמתי מתוך הסיוט הזה כשאני בתוך מיטה גדולה ולבד.
אני מרגישה הכי פגיעה בעולם.
התחלתי להרגיש פחד בלתי נשלט, מהרגע שהוא יחזור...
אני יודעת שזה רק היה חלום, אני מנסה להגיד לעצמי שזה רק היה חלום.
אבל למרות שאני יודעת שזה חלום ולמרות שאני אוהבת את עומר קשה לי. קשה לי לדעת שעוזיה עדיין לא יוצא לי מהראש, זה עדיין מכרסם בתוך הראש שלי. עדיין אני מפחדת פחד מוות מלהרגיש את אותה הרגשה דפוקה שהרגשתי.
למה זה לא משתחרר ממני?
למה שאני אחלום על עומר אומר לי דברים כאלה נוראיים?
בחלום עומר פשוט השתנה מולי וזה הרגיש כל כך אמיתי, הפחד שחוויתי בחלום היה אמיתי.
אני רוצה שזה ייגמר אלוקים שלי,
תיקח ממני את הפחד,
תיקח ממני את הסרטים,
תיקח את הפלאשבקים האלה שלא מפסיקים, תיקח.

עומר נכנס בדלת בכניסה חזקה.
אני זזה לקצה השני של המיטה צמודה עם הגב לקיר כשהוא צולע ומתקדם לכיוון המיטה,
אני רואה שהוא לא יציב ומתנדנד וזה גורם לרעד בגופי,
אני מפחדת עוד יותר.
לוקחת אלי בבת אחת את השמיכה ומתחילה לצרוח.
עומר:"הפחדתי אותך יפה שלי? תחזרי לישון."
הוא אומר כשהוא עם הגב אלי, לא מסתכל וראשו בין ידו. אני לרגע נושמת ונרגעת.
מתבוננת בו, הוא פצוע?
"מה קרה?"- אני שואלת אותו בקול רם.
עומר:"שום דבר, לכי לישון"
"אז למה אתה ככה?"
אני שומעת את עומר פולט אנחת כאב ונשכב אחורה עם הראש עלי.
יורד לו דם, כל החולצה שלו דם.
"מה קרה לך?"-

אני קמה ומדליקה מהר את האור.
הוא מתקפל לצד וסוגר את העיניים.
"יפה שלי, מה קרה?"
אני מתקרבת אליו קרוב מקרבת את גופו אלי, הפחד שלי נעלם.
כל מה שאני רוצה זה לדאוג לו. לשמור עליו פעם אחת כמו שהוא תמיד שמר עלי.
אני הולכת למטבח ולוקחת מגבת ומרטיבה אותה.
חוזרת במהירות לחדר ומתחילה ונגב בטפיחות עדינות את הדם מהפנים שלו.
"תתרומם אני אחליף לך חולצה"
אני אומרת והוא תלוש לחלוטין מרים ידיים למעלה ונותן לי .
על החזה שלו יש סימנים אדומים, גם על הבטן.
"עם מי הלכת מכות?"
הוא לא מגיב לי.
"תגיד לי עכשיו! מה זה עומר?! עם רועי?"
עומר:"נראה לך.. ?"
"נו תגיד לי.."
עומר נותן בעיטה לשידה ליד המיטה והופך אותה על הרצפה.
"מה עובר עליך?"
אני קופצת ממנו וצועקת.
עומר:"איזה אפס."
"מאמי שלי, תספר לי מה קרה... למה אתה אומר שאתה אפס. לא משנה מה קרה אני בחיים לא אחשוב ככה.."
עומר מסתכל לי בעיניים.
עומר:"אני מצטער נסיכה שלי, מצטער..."
"על מה אתה מדבר? על מה אתה מצטער? תהיה ברור כי אני בכלל לא מבינה מה קורה כאן..."
עומר:"ראיתי את עוזיה"- הוא אומר את השם שלו ועוד רעד משתלט בכל גופי. אני שוב משתתקת
ומתכנסת בתוך עצמי.
עומר עוצם את עיניו ודופק בוקס חזק לקיר.
"אני כל כך אפס, הוא היה לי בידיים!"
"לא היית צריך ללכת אליו."
עומר:"לא הלכתי, ראיתי אותו עם רועי.. רועי זיהה אותו. לא יכולתי לשלוט על העצבים שהיו לי בגוף באותו הרגע."
"אז הלכתם מכות?"
עומר:"אני ורועי מול שישה חברים שלו והוא, אני לא מאמין!" עומר צועק את סוף המשפט.
עומר:"איזה אפס אני, לא מסוגל להרוג את האיש שעשה לך את זה?"
"הכל בסדר עומר... גם אם לא היית עושה כלום."
עומר:"נראה לך?"
"תראה מה קרה!"
עומר:"אל תהפכי אותי לכזה. נראה לך שאני אראה אותו ואתן לו לנשום רגיל... ?"
אני מניחה עליו את הראש שלי.
"אבל תראה מה קרה לך..."
עומר נותן עוד אגרוף למיטה.
"אני לא מאמין!"
"יפה שלי, אני מחר הולכת להגיש נגדו תלונה. הוא ישלם על הכל, אני בטוחה בזה, מגיע לו שישלם על הכל."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

. . עקוב אחר .
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Shira Amsalem
Shira Amsalem
מדהים מחכה להמשךךך
הגב
דווח
. .
. .
תודה מושלמת❤
הגב
דווח
odeya p
odeya p
אין דברים כמוך!!!! ❤️
הגב
דווח
טען עוד 9 תגובות
כותבי החודש בספרייה
. .
מגע אסור 31  (פרקים חדשים)
מגע אסור 31 (פרקים חדשים)
מאת: . .
יש לי משחק חדש ללמד אותך
יש לי משחק חדש ללמד אותך
מאת: . .
מגע אסור 29
מגע אסור 29
מאת: . .
השקט הזה ימשיך לנצח
השקט הזה ימשיך לנצח
מאת: . .
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
אני חיה בסרט
אני חיה בסרט
מאת: Liel Shmuel
אני לא סטוקרית
אני לא סטוקרית
מאת: Mia N
שהכל נהיה בדברו 2
שהכל נהיה בדברו 2
מאת: שיר פיליבה
ההתנגשות הסופית חלק2
ההתנגשות הסופית חלק2
מאת: Miss D
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer