כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

מיקה, מון אמור המשך - פרק 26

הוא ממלא אותי בתקווה שאולי, העתיד המשותף שלנו, אכן עשוי להיות מושלם. וכרגע, זה כל מה שאני צריכה..

תוכן עניינים 1. מיקה, מון אמור פרק - 12. מיקה, מון אמור פרק -23. מיקה, מון אמור פרק - 34. מיקה, מון אמור פרק - 45. מיקה, מון אמור פרק - 56. מיקה, מון אמור פרק - 67. מיקה, מון אמור פרק - 78. מיקה, מון אמור פרק - 89. מיקה, מון אמור פרק - 910. מיקה, מון אמור פרק - 1011. מיקה, מון אמור פרק - 1112. מיקה, מון אמור פרק - 1213. מיקה, מון אמור פרק - 1314. מיקה, מון אמור פרק - 1415. מיקה, מון אמור פרק - 1516. מיקה, מון אמור פרק - 1617. מיקה, מון אמור פרק - 1718. מיקה, מון אמור פרק - 1819. מיקה, מון אמור פרק - 1920. מיקה, מון אמור פרק - 2021. מיקה, מון אמור פרק - 2122. מיקה, מון אמור פרק - 2223. מיקה, מון אמור פרק - 2324. מיקה, מון אמור פרק - 2425. מיקה, מון אמור פרק - 2526. מיקה, מון אמור פרק - 2627. מיקה, מון אמור פרק - 2728. מיקה, מון אמור פרק - 2829. מיקה, מון אמור פרק - 2930. מיקה, מון אמור פרק - 3031. מיקה, מון אמור פרק - 3132. מיקה, מון אמור פרק - 32 ואחרון33. מיקה, מון אמור המשך - פרק 134. מיקה, מון אמור המשך - פרק 235. מיקה, מון אמור המשך - פרק 336. מיקה, מון אמור המשך - פרק 437. מיקה, מון אמור המשך - פרק 538. מיקה, מון אמור המשך - פרק 639. מיקה, מון אמור המשך - פרק 740. מיקה, מון אמור המשך - פרק 841. מיקה, מון אמור המשך - פרק 942. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1043. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1144. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1245. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1346. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1447. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1548. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1649. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1750. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1851. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1952. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2053. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2154. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2255. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2356. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2457. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2558. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2659. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2760. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2861. קצת אוויר

הוא מישר אליי את המבט המבוהל הזה ואני באמת לא יודעת למה לצפות כרגע.
"אני לא יודע איך להגיד לך את זה בכלל, מרוב שזה לא הגיוני"
"תתחיל מההתחלה, תנשום"
הוא לוקח אוויר ומתנתק מהידיים שלי.
הוא מתיישב על המיטה עם מבט מושפל, נראה אבוד ומבולבל.
"כשהיית במקלחת הלכתי לאמא למטבח.
היא הסתכלה עליי קצת מוזר, הבנתי שקרה משהו שהיא לא מספרת.
אז שאלתי אותה למה היא ככה.
אני פשוט מכיר את המבטים, ידעתי שזה לא משהו טוב.
ואז היא שאלה אותי אם הוא דיבר איתי.."
הוא קם בעצבנות, לא מוצא את עצמו מרוב הלחץ.
"אושר.."
הוא מסתובב אליי והכאב שיוצא מעיניו מרסק עוד חלק ממני.
"קח נשימה עמוקה, תרגע רגע"
"הבנתי שהוא דיבר איתה, אז ישר שאלתי אם הוא דיבר איתה ומה הוא בכלל פונה אלינו?!
היא הייתה נסערת, ראיתי את זה על הפנים שלה.
אז לקחתי אותה לשבת ואז היא סיפרה לי.
הוא התקשר אלי וכשלא עניתי לו מסתבר שהוא התקשר אליה.
היה לו חשוב לטענתו, לדבר איתנו"
"על מה יש לו לדבר איתכם?"
"הוא רצה להבהיר לנו שהוא עבר טיפול ארוך במשך השנים, שהוא אלק למד את הלקח והוא מנסה בכל דרך לכפר על מה שעשה"
"אוקי..
ולמה הוא ניזכר להתקשר אחרי עשר שנים?"
"וואי מיקה אני רק חושב על זה ובא לי למות, אני נשבע לך"
אני מסתכלת עליו ולא יודעת מה לעשות כשאני רואה את הגבר שלי כל כך שבור.
"יש לי אח, מיקה"
"יש לך מה?"
לרגע היה נדמה לי שלא שמעתי טוב כשהוא מדבר בשקט כשראשו מושפל.
"הוא התקשר אלינו כדי להגיד שיש לו אישה חדשה ויש להם ילד בן שנה.
הוא התקשר להגיד שיש לי אח והיה לו חשוב מסתבר, להגיד לנו את זה באופן אישי"
אני מסתכלת עליו ואני מבינה עכשיו בדיוק למה הוא נראה כל כך מפוחד.
"הילד הזה..
התינוק הזה הולך לעבור את מה שאני עברתי..
התינוק הזה הולך ל.."
הוא לא מצליח לסיים את המשפט, הגרון שלו נחנק מדמעות שלא נותנות לו לנשום.
אני מניחה את היד על הפנים שלי, מנסה לשמור בפנים את החששות ואת הפחדים.
מנסה להסתיר ממנו את הכאב שלי עליו.
אני מתקרבת אליו, מניחה את היד שלי על הכתף שלו.
הוא לא מצליח ליישר אלי את המבט ואני יודעת שכרגע הוא על הקצה.
"אני לא יודע מה לעשות"
"אני לא חושבת שיש לך מה"
"אני לא יכול לתת לילד הזה לחיות את החיים שלי!
אני לא יכול לתת לילד המסכן הזה לעבור את מה שאני עברתי!"
"בייב אני רק יכולה לתאר לעצמי מה עובר עליך.
מה עובר לך בראש..
אבל אני לא חושבת שיש לך מה לעשות.."
"מיקה, הילד הזה הולך להיאנס פאקינג כל יום!
הבן אדם שאמור להיות המגן שלו, הולך לשבור את הרוח ואת הנשמה של הילד הזה!
הוא הולך לרמוס אותו.
אני לא יכול לתת לזה לקרות, אני לא יכול לחשוב שהאמא הזאת תעבור את מה שאמא שלי עברה!"
אני שומעת את הסדקים דרך הקול שלו.
שומעת את הצער ואת הכאב שהוא סוחב על עצמו כל השנים.
אני רואה איך הכל מונח מול עיניו ממש עכשיו, רואה איך הוא חוזר אחורה בזמן.
"מה אתה מתכוון לעשות?"
"אני לא יודע..
אני צריך לחשוב.
כרגע אני שניה מללכת אליו ולגמור אותו לגמרי ככה שגם לא תהיה לו בכלל אפשרות לעשות משהו, לאף אחד יותר!"
"אתה לא הולך לשום מקום!
תירגע בבקשה ממך!
זה לא מה שיעזור, זה רק יסבך את הכל.
אתה חייב לזכור שאתה במקום אחר בחיים שלך עכשיו"
הוא משחרר אוויר ובקושי מצליח לנשום.
העיניים שלו נעצמות, הוא מתהלך בעצבנות ואני רק יכולה לתאר לעצמי מה הוא מרגיש בפנים.
"מה עם אמא שלך?"
מתוך כל הכאב הזה, היא עולה לי בראש ואני מנסה להישאר מפוקסת כדי להיות שם גם בשבילה.
"היא ניסתה להסתיר את זה ממני כי היא ידעה בדיוק מה זה יעשה לי.
אבל היא לא באמת יכולה להסתיר..
אני מכיר כל הבעה שלה, כל מבט.
אני בטוח שהיא מפחדת על האישה הזאת ועל הילד הזה לא פחות ממני"
"אתה מבין אבל שאתה לא יכול לתת לה לדאוג מעבר למה שהיא כבר מודאגת?!
אתה לא יכול לקחת את זה על עצמך ולעשות "צדק" איתם"
"אני לא יודע מה לעשות..
אני מרגיש כאילו הנחיתו עליי את כל החיים מחדש"
הוא אומר את המשפט הזה ואני מרגישה אבודה מולו.
אין לי מושג מה לעשות, מה להגיד, איך להתנהל.
למה? למה כל החרא הזה קורה לו? למה הוא צריך לעבור כל כך הרבה?
"אני שניה באה"
"לאן?"
"לראות מה עם אמא שלך"
אני יוצאת מהחדר ומרגישה שהגרון שלי חנוק ואין לי מה לעשות כדי לעזור לו.
ההרגשה הזאת מפרק אותי ואני מרגישה חסרת אונים מול המצב הזה.
אני עוצרת את הדמעות כשאני נשענת על הקיר ביציאה מהחדר.
לוקח אוויר ונושמת עמוק, מרימה את הראש והולכת לכיוון המטבח.
כשאני נכנסת למטבח היא מכסה את הסירים, מנסה להתנהל כרגיל כשהיא רואה אותי.
החיוך שלה זה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו, כבר כמה פעמים שהיא שובה אותי דרכו.
אני ניגשת אליה ואני רואה את העיניים שלה מבריקות, ממש כמו העיניים שלו.
"ג'וני סיפר לי.."
כשאני אומרת לה את זה היא ממשיכה לחייך.
רק שהפעם החיוך שלה מתאמץ להסתיר את הדמעות שנאגרות בעיניה.
אני לוקחת את היד שלה שאוחזת חזק במגבת המטבח.
אני מביטה בה והיא לאט לאט מתנפצת מול עייני..
"אווה.."
"אני לא יודעת למה הוא עושה את זה..
למה הוא רצה לספר לנו?
למה זה טוב שנדע?"
"אני לא יודעת..
אבל אתם חייבים להמשיך הלאה בחיים שלכם ולא להתעסק בזה"
"אושר לא יוכל להמשיך, אני מכירה אותו"
"הוא יהיה חייב להמשיך!
אני לא אתן לו לעשות משהו שיפגע בו"
"אני מפחדת שהוא ישקע בזה, שזה יהרוס אותו אחרי כל השנים האלה שהוא הצליח לחיות עם כל מה שקרה לו.
אני מפחדת שדווקא עכשיו, הכל יתמוטט לו"
אני לא אתן לזה לקרות, אני מבטיחה לך!
אני אעשה הכל כדי שלמור עליו, כדי שזה לא ישבור אותו!"
אני מוחה את הדמעות שלה ומרגישה שכל מה שבא לי זה לחבק אותה..
אני שומעת את הצעדים שלו והיא מרימה את המבט שלה אליו.
אני מסתובבת והלב שלי מחסיר פעימה כואב מרוב אהבה אליו.
קשה לי לראות את העיניים השבורות שלו.
קשה לי להכיל את גודל הצער שיש בשני האנשים המיוחדים האלה שנמצאים כאן איתי.
אבל אני יודעת שאני רוצה וחייבת להיות שם למען שניהם.
חייבת להיות שם למענו!
הוא מתקרב לשתינו ואני רואה שהוא הרשה לעצמו להתפרק ולפרוק את הכאב שלו אחרי שיצאתי מהחדר.
אני רואה את העיניים האדומות מבכי ואת המבט הכמעט חלול הזה שמשתקף ממנו.
הוא לא מדבר מעבר, כי נראה לי שדי ברור לכולנו מה המצב כרגע.
הוא פשוט מתקרב ועוטף את שתינו תחת החיבוק החם שלו.
אני מרשה לעצמי להתרסק עליו רק לרגע אחד, כי פתאום החיבוק שלו הרגיש כאילו בא בהזמנה.
כל כך רציתי לחבק אותו, לחבק אותה.
הוא ידע להגיע בזמן..
"בואו נשים את זה בצד כרגע..
אני לא רוצה ששום דבר יטריד אותנו בשבת הזאת.
באנו לכאן כדי ליהנות ולהכיר, להשלים קצת פערים, לצחוק, לאהוב.
אני לא רוצה שנתעסק בשום דבר שקשור אליו.
לא היום!"
הוא אומר את המילים האלה ויש בי אנחת רווחה מסויימת.
כל כך פחדתי מאיך שהוא יגיב..
אני יודעת שבתוך תוכו הוא נשרף, אני יודעת שזה אוכל לו את הנשמה מחדש.
אבל אני גם יודעת שהוא עבר מספיק ואם הוא יודע להרים את עצמו אני בטח אעשה את זה למענו.
אני מתנתקת מהידיים שלו, משאירה אותו לחבק עוד קצת את האישה הזאת שאוהבת אותו ללא תנאי וצריכה אותו כרגע.
אני רואה שהיא כבר ערכה את השולחן ואני ניגשת לסירים ולקערות ההגשה שהיא הניחה בצד.
אני מוזגת לתוכן את האוכל ונראה לי שאחרי הסערה הזאת, מגיע לכולנו להתנחם באוכל בייתי שמריח כל כך מושלם!
"שבו אני אגיש"
אני מצווה עליהם כשהם מתקרבים כדי לעזור.
אנחנו יושבים סביב השולחן והחיוך שלו מאיר מולי וזה כל מה שרציתי לראות..

אחרי שפנינו הכל וניקנו הכל, אני מרשה לעצמי לצאת כמה דקות החוצה, לעשן סיגריה, לנשום.
קשה להכיל את כל מה שקורה להם.
קשה להבין מה עובר עליהם, מה הם היו צריכים לעבור עד שהגיעו למקום הזה.
בזמן שהוא הלך להוריד מעליו את היום הזה, במקלחת ואמא שלו צופה בחדשות, אני מתיישבת על המדרגה במרפסת.
צופה על המושב בו בילה את מרבית הזמן שלו.
מסתכלת על הבתים ויכולה לראות איך הוא ואני חיים כאן..
אני מחייכת לעצמי כשאני בכלל מרשה לעצמי לחלום על דבר כזה.
על זוגיות שתוביל למשהו מבוסס וקבוע.
אני מרשה לעצמי לחלום רק לרגע על חיים נורמאלים ושקטים, כאן, יחד איתו.
האוויר כאן כל כך נעים ואני משחררת עשן סמיך לכיוון שמיים נוצצים.
אני אוספת את השיער שלי לגולגול מרושל, כדי להרגיש את האוויר הזה על העורף.
זה נעים, מרגיע.
השקט הזה כאן, אני יכולה להתרגל לזה ברגע.
אני שומעת את דלת הבית נפתחת, הוא יוצא החוצה והריח שלו כבר מגיע אליי.
ריח הבושם שלו שהפך כל כך מהר לתרופה של כל כאב שתוקף.
הוא מתיישב מאחורי וכשאני בין רגליו הוא מניח את הראש שלו על הכתף שלי.
מחבק את גופי בידיו שכל פעם מחדש משאירות עליי את רשת הביטחון שלו.
הוא נושם אותי אליו ואני עוצמת את עיניי ומרפה מהיום הזה.
"אני לא אתן שמישהו יפגע בך עוד!
אתה מבין אותי?!
אני לא אתן!"
"אני יודע.."
הוא אומר בשקט ומניח את השפתיים שלו על העורף שלי.
אני מחייכת והמחשבה ממקודם חולפת במוחי שוב.
אני שמה לב שהוא מסתכל עליי.
"מה את מחייכת?"
"סתם.."
"אני מכיר אותך, שום דבר לא סתם אצלך"
"סתם מחשבה שעברה לי בראש"
"ספרי לי"
"לא רוצה, זה מביך"
"מה?
את מתביישת ממני?!"
הוא אומר ומרים את העיניים שלו אלי, מביט בי במבט המום.
"אני לא..
טוב אולי, קצת"
"אני לא מאמין עלייך!
אני דורש ממך לספר לי"
אני שותקת לרגע וכשהוא מניח את הראש שלו על הראש שלי בנחת, אני לוקחת שניה ופשוט אומרת לו.
"חשבתי על החיים שלנו יראו כאן.."
"הם יהיו מושלמים, אני מבטיח לך!"
הוא עונה לי את המשפט הזה בלי לחשוב פעמיים, בלי להתבלבל, בלי לתהות.
עונה לי בביטחון, בכוונה כל כך גדולה.
ושוב אני יודעת שלמילים שלו, תמיד יש משמעות.
הוא ממלא אותי בתקווה שאולי, העתיד המשותף שלנו, אכן עשוי להיות מושלם.
וכרגע, זה כל מה שאני צריכה..

*****************
אז כמו שהבטחתי, לא להתעכב עם פרק, הנה פרק חדש!
אל תשכחו שהכל זה הכנה לכמה סערות..
לא רוצה להלחיץ, אבל אתם יודעים שהטוב הזה לא ימשך לנצח כן?!
עד אז, תהנו ותספרו לי מה אתם חושבים.
אוהבת אתכם מלאאאאאאא
נתראה בפרק הבאאאאאא!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Vivi Stories עקוב אחר Vivi
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אלעד וויקי מלול
אלעד וויקי מלול
אין עליךךך ...תודה שבוע טוב ...אוהבת ❤❤❤
הגב
דווח
Vivi Stories
Vivi Stories
שבוע טוב אהובתי שלי❤❤❤
הגב
דווח
כלה Cala
כלה Cala
״וכרגע, זה כל מה שאני צריכה...״
❤️
הגב
דווח
טען עוד 5 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Vivi Stories
מה אנחנו עושים?! פרק 1
מה אנחנו עושים?! פרק 1
מאת: Vivi Stories
עלמה פרק 41 ואחרון
עלמה פרק 41 ואחרון
מאת: Vivi Stories
מה אנחנו עושים?! פרק 94
מה אנחנו עושים?! פרק 94
מאת: Vivi Stories
זאת אני!
זאת אני!
מאת: Vivi Stories
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan