כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

מגע אסור 15

עומר:"אני אוהב אותך"- הוא אומר שוב כמעט בלחש שחודר לתוכי בעוצמות וגם ממני שוב מתפרצות עוד הדמעות... הוא מניח את הדוש על רצפת המקלחת ואוחז בגבי, אני מחזיקה בעורפו ושנינו פשוט מתפרקים בבת אחת אחד על השני. הוא עם הדמעות הבודדות המרסקות האלה ואני עם בכי שלא נגמר. עומר:"את לא יודעת מה עבר לי בראש כשרצתי לפה... חשבתי שזהו" "אני פה"- עומר:"חשבתי שאני מאבד אותך בין הידיים שלי..."

עומר:"זה לא קורה לי שוב..."- הוא מחזיק אותי בזרועותיו .
אני מצליחה לראות רק את הצבע הכחול שבעיניו בוהק מולי.
עומר מזיז לי את הפנים :"רחלי תישארי איתי, תישארי ערה. אסתר תביאי דלי!"
אסתר רצה ומביאה דלי מניחה אותו בין רגליו של עומר..
עומר מחזיק לי את השיער אוסף לקוקו "תקיאי רחלי"-
אני בקושי יכולה לזוז או להגיב.
אצבעותיו נדחפות עמוק לגרון שלי והוא גורם לי להקיא בלי שליטה.
כמות של קיא ושלל כדורים שעוד נותרו שלמים .
ועוד פעם כזו ועוד פעם.
עומר:"למה יפה שלי, למה?"
הוא אומר ואני שומעת את הבכי בקולו
עומר:"אל תעשי לי את זה בבקשה. לא עוד פעם אני מתחנן!"
עדיין אין לי שליטה מלאה על הגוף, תחושה של חולשה
בגפיים וחוסר פוקוס.
עומר גרם לי להקיא שוב ושוב ולהוציא את הזבל מהגוף שלי.
כל הזמן הזה הוא אחז בי בזרועותיו, ליטף ושמר עלי...
יכולתי לשמוע את משיכות אפו ולזהות שמדובר בבכי, בכי שהוא מנסה להשאיר בפנים.
הרגשתי את הפאניקה בתנועותיו, אך גם עם הפאניקה הוא השתלט על המצב.
אסתר לעומת זאת קפאה מולינו בשוק, בקושי הצליחה לזוז,
אם עומר היה צריך משהו הוא פשוט דרש ממנה לעשות.
כבר לא הצלחתי להקיא יותר...
הראש שלי על ברכיו של עומר שמסדר את שערי
אני רק יכולה לשמוע אותו מידי פעם אומר
"אל תעשי לי את זה יפה שלי".
הוא דואג להשאיר את עיניי פקוחות כמה שרק אפשר למרות הכובד שאני מרגישה עליהן.
רק הצבע בעיניו גורם לי להאחז בעירנות .
עומר:"אסתי תביאי מים.."- "רחלי תעני לי מתי בלעת את הכדורים?"-
אני רק ממלמלת ולא מצליחה להוציא מהפה שלי מילים ברורות
עומר מנסה לייצב אותי ולגרום לי לשבת,
הוא משעין את גבי לקיר ומרים את ראשי בעזרת ידו.
עומר:"יפה שלי אני צריך אותך איתי... תהיי איתי, בבקשה תהיי איתי.."
היד שלו נעימה על הפנים שלי.
הוא יושב על המיטה ממולי וסוף סוף התחלתי להתפקס במבט,
תווי פניו מתבהרים לי והוא כל כך יפה
עומר:"מתי בלעת את הכדורים? אני חייב לדעת אם הוצאנו הכל או שצריך מיון!"
"כשאסתר התקשרה." אני מצליחה בקושי להגיד.
עומר:"בטוח? כשאסתר התקשרה?"
"כמה דק' לפני..."
הרצון לאחוז בפניו היה חזק מהכל, הצלחתי להרים את ידיי כנגד הרצון של הגוף שלי להיות רפוי ואחזתי בפניו.
הזיפים שלו מתלטפים בידי והוא מסובב את ראשו ונושק בכף היד שלי.
עומר:"מה עשית לעצמך יפה שלי... ?"
עומר לוקח את בקבוק המים מידה של אסתר ועוזר לי,
הוא שופך קצת על ידו ומעביר את אצבעותיו הרטובות על שפתיי היבשות, מרווה אותי.
הוא עוזר לי ללגום מהבקבוק ולהרטיב את הגון שכבר צרב וכאב מרוב היובש.
"אתה לא נגעל ממני?"
עומר עם מבט רציני ודואג :"מהאישה שלי, בחיים לא אגעל."
"אבל הקאתי עכשיו..."
עומר:"אני רק התפללתי שתהיי בסדר... פחדתי שאני אגיע ויהיה מאוחר מידי."
אחרי שסיימתי חצי בקבוק בשלוקים קטנים ואיטיים שעומר הקציב לי הוא הניח את הבקבוק על הרצפה.
עומר:"תאחזי בי"-
הוא מקרב את גופו אלי ומאפשר לי להישען עליו, אני רוכנת לכיוונו ומאפשרת לו לשאת אותי.
זרוע אחת מונחת תחת בית השחי שלי והשנייה מרימה את רגליי.
עומר:"תביאי לי את הכיסא פלסטיק שבמטבח"
אסתר:"למה?"
עומר:"אני מכניס אותה למקלחת, אני חייב להשאיר אותה ערה..."
אסתר מכניסה את הכיסא לתוך המקלחת ויוצאת מהחדר,
עומר מושיב אותי על כיסא הפלסטיק ומשעין את גבי לקיר.
עומר:"אני יכול לעזור לך להתקלח?"
אני מהנהנת עם ראשי כהסכמה.
עומר:"אל תדאגי, לא לגמרי... רק בשביל לרחוץ אותך קצת"
הוא מפשיל את חולצתי מעלי בעדינות, מרים את זרועותיי למעלה ומעביר את החולצה דרך הראש.
עומר:"הפחדת אותי..."- הוא לוחש לי.
אני מרימה מעט את האגן ומאפשרת לו להוריד ממני באיטיות ועדינות את החצאית.
איך זה, תסבירו לי איך שאני איתו כל הפחדים שלי פתאום נעלמים, כלא היו...
הוא השקט והשלווה שלי, הוא נותן לי תחושת הגנה.
הוא דואג שאני ממקומת בצורה מאוזנת כדי שהוא יוכל להרפות מהאחיזה שלו, הוא מוריד מעליו את החולצה ואת המכנס ומתכופף אלי בחזרה,
עומר:"תניחי את הידיים שלך על העורף שלי, תחזיקי." וכך עשיתי.
הוא לקח את הרגליים שלי והרים אותן כדי שיחזיקו את גבו.
"תאחזי בי" -
התחושה הזו להיות תלויה על גופו שלו, כולי ניתלת עליו גורמת לדמעות להשתחרר ממני ולפרוץ החוצה...
כל הכאב והמועקה שהרגשתי ביממה האחרונה מתרוקנים עליו.
עומר מתרומם איתי ככה ואוחז בי כשאני באוויר, הוא מתיישב על כיסא הפלסטיק כשאני ישובה עליו ועדיין עטופה בתוך החיבוק שלו, דבוקה לעור הנעים שלו, מסניפה את הריח שלו לתוך אפי. דמעותיי זולגות מלחיי לצאוורו נספגות לתוך העורו,
על הלחי שלי הרגשתי דמעה לא שלי שהתמזגה גם היא עם הדמעות.
הוא שולח את ידו לדוש ומכוון את הטמפרטורה של המים,
בודק שזה לא חם ולא קר מידי ומתחיל לשטוף את גבי.
טיפות חמימות פוגעות בעור שלי שרגיש במיוחד,
גל צמרמורת עובר מכף רגלי ועד קצה הראש.
אני מחבקת אותו יותר חזק אלי ומנשקת את צווארו,
הוא מיישר אותי לאט ובעדינות מחזיק ביד אחת בגבי וידו השנייה אוחזת בדוש.
הוא החל להרטיב לי את הכתפיים, את הזרועות את העורף והצוואר, הטיפות זורמות על גופי ויורדות עד הבטן, מעבירות לי זרמים חמימים.
הוא אוסף לכף ידו כמות של מים ומעביר לי על הפנים, על המצח, על הלחיים.
אני עוצמת את העיניים ומרגישה את ידו רועדת במקצת.
עומר:"אני אוהב אותך"- פוקחת את העיניים לרווחה כשהוא אומר את זה ודמעה נוספת משתחררת מעינו הבוהקת. אני מרגישה את הלב שלי מתכווץ, כואב.
אני מצמידה את המצח שלי לשלו ומלטפת את זיפי פניו באצבעותיי.
עומר:"אני אוהב אותך"- הוא אומר שוב כמעט בלחש שחודר לתוכי בעוצמות וגם ממני שוב מתפרצות עוד הדמעות...
הוא מניח את הדוש על רצפת המקלחת ואוחז בגבי, אני מחזיקה בעורפו ושנינו פשוט מתפרקים בבת אחת אחד על השני.
הוא עם הדמעות הבודדות המרסקות האלה ואני עם בכי שלא נגמר.
עומר:"את לא יודעת מה עבר לי בראש כשרצתי לפה... חשבתי שזהו"
"אני פה"-
עומר:"חשבתי שאני מאבד אותך בין הידיים שלי..." הוא אומר וידייו עוברות על גופי.
"אני אוהבת אותך כל כך עומר"- אני מתחילה לתת לו נשיקות קטנות ועדינות בלי סדר על כל הפרצוף.
הוא מרים את ידייו מסיט את שיערי ואוחז בפניי,
"תודה שבאת..."
עומר:"אמרתי לך, אני תמיד אגן עלייך."
"רק איתך אני מרגישה מוגנת!"
עומר:"פחדתי כבר שאיבדת בי אמון..."
"איתך אני מרגישה שפויה... חשבתי שאני מאבדת את עצמי בלעדיך, הרגשתי שנגמר לי האוויר, כול הפחדים חזרו אלי..."
עומר:"אני כל כך מצטער שצעקתי עלייך."
"ידעתי שתכעס על זה, פחדתי לספר לך..."
עומר:"למה פחדת ממני נסיכה שלי, נראה לך שהייתי כועס עלייך אם היית באה ומספרת לי דבר כזה?" -
"פחדתי שתעלם לי, רצית אישה בתולה...."
עומר:"דבילית קטנה שלי... אני רוצה אותך יותר מהכל!" אומר וחיוך גדול נמתח על פניו, החיוך שאני כל כך אוהבת.
"באמת?
עומר:"תגידי לי את רצינית שואלת? אני מוכן בשבילך הכל... אני אעשה הכל למענך... למען הבית שלנו, למען הילדים שלנו.."
"ילדים?"
עומר:"איתך מוכן לעשות עשרה..."
"אני כל כך אוהבת אותך... בעלי"
עומר:"אוהב אותך יותר מכל העולם, אישה שלי"
לוקח סבון ומתחיל לסבן לי את כל הגוף, כתפיים, בטן, גב, ירכיים, רגליים...
"רק את המגע שלך אני מסוגלת להרגיש"- החיוך מפניו נעלם והוא לקח את הדוש והחל לשטוף ממני את כל הסבון...
לקחתי את כף ידו הפנויה ואחזתי בה חזק, הרמתי אותה אלי ונשקתי לה, התקרבתי אליו קרוב לשפתיים ונשמתי את האוויר שלו מקרוב כמעט נוגעת ברוך שפתיו, כמעט טועמת שוב את טעם לשונו מתערבבת עם טעמי.
עומר:"אל תדאגי, אני לא לוחץ.."
"לא דואגת, גם קודם לא לחצת..."
עומר:"הגזמתי רק כי לא ידעתי..."
"לא הגזמת חיים שלי"
עומר:"בטח שכן, הייתי מחכה... הייתי מחכה עוד.."
"אל תתייחס אלי שונה עכשיו בגלל שאתה יודע"
עומר:"איך אני אמור לא לחשוב על זה?"
"פשוט תתנהג כאילו כלום לא קרה..."
עומר:"את באמת חושבת שאני מסוגל? שאני יודע שפגעו בך, בגוף שלך... לדעת את זה יותר כאב לי מכל דבר שהרגשתי בחיים שלי. לדעת שעברת דבר כזה..."- כל מילה שהוא ממשיך אני מרגישה איך העצבים מצטברים אצלו בגוף ואת הדם שלו גועש ומבעבע.
"דיי חיים שלי, אני צריכה אותך רגוע עכשיו בבקשה .."
עומר מסתכל בתוך עיניי:"את צודקת... אני מצטער. את רוצה לספר לי על זה?"
"לא עכשיו"-
עומר:"בסדר... מתי שתרגישי מוכנה."
"הבוקסר שלך רטוב"-
עומר:"על הזין שלי"-
"גם על הזין שלך..."-
אנחנו קצת מצחקקים, עדיין הראשים קרובים זה לזה, מאוד קרובים.
עומר:"אני לא אתן לאף אחד לפגוע בך בחיים יותר, גם לא את בעצמך.."
"גם לא אתה?"
עומר:"אני כבר לא מפחד לפגוע בך... אני יודע כמה אני שלם איתך"
"הרגשתי כל כך נורא היום... אחרי שהלכתי ממך כמעט התעלפתי, הרגשתי את הגוף שלי והנפש נחלשים ביחד... ואז רועי בא ועזר לי, וישבנו קצת ואסתר הביא לי לשתות כוס וודקה"-
עומר מתפרץ-"באמת הרחתי, לא האמנתי שזה נכון..."-
"הרחת? איזה מביך..." - אני מתרחקת ממנו והוא תופס אותי מהר ומקרב חזרה-"שום דבר בך לא יפריע לי בחיים!"
"אז שתיתי ואז התחלתי לחשוב על כל מה שקרה עם עוזיה ונכנסתי לפאניקה ולא היית לידי, הרגשתי שאני לא עומדת בעומס.."
עומר:"עוזיה?"- אני משתתקת כשהוא בוהה בי ומבין.
"ביקשתי, עומר..."
עומר:"לא אמרתי כלום... אני מכבד את מה שביקשת ממני ולא פותח את זה עכשיו."
"תודה שאתה מכבד אותי"- אמרתי וחזרתי לדבר ברצף מהיר.
"אז הכל היה כל כך פתאומי והרגשתי לבד אבל אסתר ורועי עזרו לי והרגשתי שאני באמת מתרוממת לקצת... עד שגיליתי שאסתר בגדה ביונתן עם רועי ושהוא בכלל מאוהב בה או משהו כזה, כבר כנראה הרבה זמן. ושאסתר מסתבר בחרה ביונתן.
השיחה הזו ביניהם גרמה לי לאבד אמון, לאבד תקווה שמשהו כנה ואמיתי יכול להיות....
ופחדתי מעדי, כל כך פחדתי מעדי... פחדתי עד כדי כך שהעדפתי להרחיק אותך כדי לחסוך לעצמי התרסקות קשה יותר בהמשך. אבל זה לא מנע, התרסקתי... והרגשתי כל כך לבד, הכי לבד בעולם ובתוך הלב שלי רק רציתי שתבוא ותחבק אותי ושלא תיתן לי ללכת"
עומר:"אני בחיים לא אתן לך ללכת."- וגם אני וגם עומר שותקים .
אחרי דקה ארוכה של שוק הוא פתח את הפה, "אני שמעתי נכון שאסתר בגדה ביוני עם רועי? אני חושב הבנתי לא נכון.. מה הכוונה?"
באותו רגע הבנתי שפלטתי משהו שלא הייתי צריכה להגיד.
שתקתי.
עומר:"אני לא מאמין... היא בגדה ביוני?"
"עומר אתה לא יכול לספר את זה לאף אחד..."
עומר:"את לא יכולה לבקש ממני דבר כזה, זה יוני..."
"אבל גם רועי חבר שלך לא?"
עומר:"כן אבל זה יוני... אין מצב אני יודע על זה ולא מספר לו... הוא רוצה להציע לה, הוא מתכנן השבוע, בחמישי."
"מה?"
עומר:"כן דיברתי איתו על זה והוא החליט שכן, אני לא יכול לתת לו להציע לה!"
"חיים שלי בבקשה בוא נעזוב את הכל הלילה, רק אני ואתה... בבקשה"-
עומר:"ברור שרק אני ואת. בסדר, אבל נדבר על זה..."
"נראה..."
עומר:"נו רחלי זה נראה לך הגיוני?"
"אני צריכה אותך עכשיו איתי... תחבק אותי, בבקשה.."
הוא הפסיק לדבר על הנושא וחיבק חזק.
"נצא?"
עומר:"איך את מרגישה?"
"טוב יותר..."
עומר:"אני שמח, אני אביא לך משהו לאכול ובקבוק מים... את בנתיים תיכנסי למיטה?"
"בסדר..."
עומר:"אני אפנק אותך נסיכה שלי"-
קמתי ממנו והוצאתי לו ולי שתי מגבות.
אני כבר הרגשתי ממש בסדר, החולשה בגוף עברה לחלוטין והראש צלול ומפוקס.
הוא עטף את כולי וניגב אותי בעדינות.
שם מגבת סביב אגנו שהבליטה את צורת גופו החטוב.
"אתה זוכר שנכנסת לחדר שלך ככה ולא ידעת שאני שם..."
עומר:"כן, הפתעת אותי.."
"אתה הכי יפה ככה בעולם, גם אז חשבתי ככה אבל עכשיו עוד יותר.."
עומר:"בואי נשים אותך במיטה" ושוב לקח אותי על זרועותיו.
"איך אתה אוהב לקחת אותי באוויר" אני מצחקקת .
עומר:"יכול לחצות איתך ככה את כל העולם." ונושק לי במצח,
מכניס אותי לחדר .
עומר:"את מכירה את הנוהל..." וזורק לי חצי חיוך. "הפעם בלי המשחקים שלך... תחליפי לפיג'מה אני כבר חוזר."
עומר יצא מהחדר והתיישבתי על המיטה,
אסתר סידרה את החדר לגמרי הוא היה נקי... בלי חבילות הכדורים והדלי מלא בקיא שלי...
היא איווררה את החדר ושמה לנו נר ריחני בריח וניל שמשרה חמימות ונינוחות בחדר.
אני נושמת את אוויר הלילה הקריר עם ניחוח הווניל ומרגישה חיה.
שמחה שאני חיה.
הורדתי את המגבת, את החזיה והתחתונים ושמתי על עצמי כותונת לילה .
התיישבתי במיטה וסירקתי את שיערי הארוך..
אחרי כמה דק עומר נכנס עם צלחת שבה טוסט ירקות חתוכים
ובקבוק ליטר וחצי של מים מינרליים.
עומר:"אני לא בשלן כמוך... אבל אילתרתי משהו"
"זה הכי מושלם בעולם" בתחושה שלי הוא הגיש לי מנת גורמה במסעדה הכי מפוארת בעולם.
הרגשתי שוב נאהבת על ידו, איזה כיפית ההרגשה הזו, להיות נאהבת על ידו.
אני טועמת מהטוסט ומתחילה כמעט לדמוע שוב, הוא קולט אותי...
עומר:"מה? בגלל ששרפתי אותו יותר מידי?"- אני צוחקת צחוק משחרר וגדול.
"זה הדבר הכי טעים שאכלתי כל החיים שלי"
הוא נדבק בצחוק שלי וצוחק אחריי.
עומר:"תביאי ביס..." הטוסט בפה שלי והוא גונב ביס מצידו השני.
"עומר שלי"
עומר:"כן מלכה שלי?" הכינוי הזה מרטיט לי את הלב,
כל מה שהוא עושה מרטיט לי את הלב.
"תנשק אותי"
עומר:"סיימת לאכול?"
"כן, חיסלתי..."
עומר:"יופי אני אשים במטבח"
עומר?"
עומר:"מה?"
"ביקשתי שתנשק אותי...."
עומר:"אני מוכן לחכות לך עד החופה"- והולך ומפנה את הצלחת.
אני נכנסת מתחת לשמיכה ומחבקת אותה חזק.
אחרי כמה דק הוא חוזר גם עם מכנס וחולצה יבשים.
"מאיפה?"
עומר:"הם של יוני..."
"הבנתי"
עומר לוקח את הבקבוק ומביא לי, "תשתי." ונכנס למיטה.
"לא צמאה.."
עומר:"אל תתווכחי איתי, את עכשיו שותה."
פתחתי את הפקק לקחתי לגימה קטנה והנחתי את הבקבוק על הרצפה ליד המיטה.
עומר:"זה לא מספיק אבל אני אוותר לך"
אנחנו שוכבים אחד ליד השני במרחק זה מזה.
עומר מסתכל עליי, "בואי אלי"-
הוא מושך אותי אליו, מגלגל אותי שאני אהיה מעליו.
עומר:"החלטת להחרים אותי?"
אני מושכת בכתפיי.
עומר:"לא רציתי שתרגישי שכל מגע או חשיפה של הגוף חייבת להיות כזו... רציתי שתרגישי הכי מוגנת בעולם."
אני מהנהנת בראשי ונשענת על החזה שלו.
עומר:"זה טוב לי שאת פה, ככה ארגיש את הלב והנשימות שלך..."
אני מסתכלת אליו למעלה, מניחה את אצבעותיי על השפתיים שלו וזזה עליהן באיטיות.
"אני רוצה שתחזיר לי את האוויר לריאות..."
הוא מרים אותי טיפה בזרועותיו שראשי יהיה מעל לראשו
ומתקרב לשפתיי
משתחררת מתוכי נשימת רווחה כזו קולנית כשסוף סוף אני מרגישה בתחושת שפתיו הרכות, לשוני מחפשת אחר לשונו להראות לה כמה געגוע צברתי אליה...
עומר לוחש לתוכי, גם לי חזר האוויר....
אני פוקחת עיניים באיטיות, מתחילה להתעורר, מתחתיי אני עוד מרגישה את גופו של עומר, חזיהו עולה ויורד בקצב נשימותיו ואני מסונכרנת איתו באותו הקצב.
ידו מתרוממת באיטיות ומלטפת את שיערי,
עומר:"בוקר טוב נסיכה"
"איך ידעת שהתעוררתי.."-עניתי חצי במילמול.
עומר:"לפי הנשימה שלך..."
"ככה אתה מכיר אותי טוב.. ?"
עומר:"הלילה למדתי את הנשימות שלך, מתי את בשינה קלה, מתי את ממש שוקעת לשינה עמוקה, אפילו הופיע על פנייך חיוך..."
"עומר, לא ישנת?"
עומר:"לא הצלחתי... רציתי לשמוע את הנשימות שלך."
"דאגת לי?"
עומר:"תמיד דואג לך"
"אתה יכול להירדם, אני בסדר."
עומר:"לא רוצה.."
אני זזה בעדינות ומתמתחת על גופו,
"אתה נוח"- אני אומרת ומתחככת בו בחתוליות.
עומר צוחק:"אני שמח"
אני מעבירה את אצבעותי על הזרוע שלו מעלה מטה.
הריח שלו על הבוקר משכר אותי.
עומר:"לעשות לך קפה?"
"לא אל תקום, אתה לא רואה שאני מתפנקת..."
עומר:"פרינסס שכמוך.."
"אתה רומז שאני מפונקת?"
עומר:"כן..."
"חצוף..."
עומר:"פרינסס אני לנצח אפנק אותך" - נישקתי אותו נשיקות עדינות ואיטיות על החזה. באמת לא מסוגלת להתנתק ממנו.
הוא מחזיק בשיערי ועוצם עיניים כשאני קצת מתרוממת ממנו ומעלה ממנו טיפה את החולצה, מתכופפת חזרה ונושקת לו על העור.
כל פעם מעלה את החולצה יותר למעלה ומכסה אותו בנשיקות רכות.
עומר:"בא לך שנעשה היום משהו?"
"כן..."- הוא פוקח עיניים ואני מסתכלת ישר לתוכן. לתוך הכחול המטורף שבעינייו
עומר:"התכוונתי נעשה משהו, בחוץ..."
הפסקתי את הנשיקות, "אפשר" וממשיכה, מרימה עוד את החולצה מעלה .
עומר:"רחלי.... בואי נצא מהמיטה"
"התגעגעתי אליך"
עומר:"גם אני.. אין לך מושג עד כמה..."
"אז תן לי להסניף אותך בשקט"
עומר מחזיק את ראשי, "אהובה שלי, למה את ממהרת ככה? רק אתמול... אני מרגיש שאת מדחיקה את מה שאת עוברת, שמה מסכות, לא רוצה לראות את המסכות.. רוצה אותך"-
"אני באמת אוהבת לגעת בך.."
עומר:"אני יודע, זה לא זה ואת יודעת..."
אני נושמת ונשכבת עליו, נשפכת עליו, הוא עוטף אותי אליו
עומר:"את יודעת שאני אוהב אותך, נכון?"
אני מהנהנת בראשי.
עומר:"את מבינה מה אני אומר נכון?"
שוב מהנהנת.
עומר מצחקק :"מה נכבת פתאום? אה קטנה שלי?"
אני מושכת מעלה בכתפיי מספר פעמים.
עומר:"רוצה חיבוק פינוקי?"
אני מהנהנת בראשי ועומר צוחק.
עומר מושך אותי אליו ומוחץ חזק "אני אוהב אותך את מבינה את זה?! אוהב, אותך. תתני לי לשמור עלייך"
"תשמור עלי..."
עומר:"אני החלטתי, היום אנחנו לא נתקעים בבית..."
"מה בא לך לעשות?"
עומר:"לוקח אותך למקום יפה..."
"טוב"- הוא מוציא ממני חיוך גדול ומרוצה .
עומר:"מת על החיוך הזה"- מנשק על המצח מרים אותי ומתרומם מהמיטה.
"מה?"
עומר:"יאללה פרינסס לא מתעצלים, אני עושה לך קפה ואת מצחצחת שיניים"
"כן המפקד"'
עומר:"את צריכה גם להצדיע"
"מה לעשות?"
הוא מתקרב אלי וצוחק בזמן שהוא שוב נותן לי נשיקות על הראש.
עומר:"סתם, הצחיק אותי לשמוע ממך 'המפקד'..."-
אני מחוייכת הולכת לחדר האמבטיה כדי לרחוץ פנים ולצחצח שיניים, מסתכלת על חדר האמבטיה על המקלחת שבתוכה עוד היה מונח כיסא הפלסטיק מזכיר לי באיזה מצב הייתי עד לפני כמה שעות.
אני מסתכלת על עצמי במראה ומבינה שעומר צודק,
אני מדחיקה. זה נכון שהוא עושה אותי מאושרת...
אני אני מדחיקה את הכאב שבתוכי, הוא התפרץ במלוא העוצמה כשחשבתי שאיבדתי את עומר אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי להגיע לכזה שפל שוב...
ניגבתי את פני והלכתי לסלון, שני ספלים של קפה מונחים על השולחן בסלון ועומר על הספה .
עומר:"קחי.."
אני מתקרבת אליו והוא מגיש לי את הכוס.
"תודה"
עושה פו ולוגמת מהקפה.
"טעים"
עומר:"יש כמה דברים שאני צריך לקחת מהבית שלי..."
"מה?"
עומר:"כן, בשביל התכנון שלי היום..."
"אז נלך אליך?"
עומר:"איכפת לך לנסוע על אופנוע?"
"בחיים לא הייתי"
עומר:"אם את מעדיפה שלא אז לא..."
"לא איכפת לי לנסות..."
עומר:"סבבה"
סיימנו את כוס הקפה יחד, שנינו רגועים ונינוחים חצי נמרחים אחד על השני.
קמתי להתלבש בזריזות,
בנתיים עומר סידר לנו משהו במטבח.
יצאתי אליו אחרי שהסתדרתי והתבשמתי קצת.
רציתי להרגיש יפה לידו.
יוצאת אליו לכיוון המטבח מתרגשת כמו ילדה,
נצמדת לו לגב ומניחה עליו את הראש .
עומר:"יש לך ריח טוב"-
אני מוחצת לו את החזה חזק בידיי .
הוא מסתובב אלי, מחזיק בפני, "תיפתחי..."
"מה להיפתח,"
עומר:"תיפתחי אלי"
"אני עוד לא מרגישה שאני יכולה"
עומר:"מבטיח לך להכיל את הכל..."
הוא מחבק אותי אליו חיבוק חם ואוהב, חיבוק קרוב, חיבוק מהלב.
עומר:"אני לא מוכן שיקרה שוב מה שקרה אתמול... אני לא אתן לך."
"אני יצאתי סתם מפגרת עם אתמול."
עומר:"אני לא חושב שאת מפגרת אני פשוט מבין, מבין.. אבל אני רוצה להיות הכתף שלך. את פשוט התמודדת עם עצמך לבד. כמו אחותי, התמודדה לבד.
את יודעת מה הרגשתי כשחשבתי שאת הולכת למות לי בידיים?"
"מצטערת שגרמתי לך להרגיש ככה..."
עומר:"הכל חזר על עצמו, רק בסרט עוד יותר גרוע... אם לא הייתי בא בזמן..."
"באת בזמן..."
עומר:"באתי בזמן. אני כל הלילה נשארתי ער כדי לראות שאת נושמת. שאת חיה. הייתי חייב להרגיש שאת חיה"
"מצטערת כל כך... אני פשוט לא חשבתי, שעשיתי את זה הייתי מנותקת מהכל"
עומר:"אני מודה לה' כל שניה מאז שפקחת עיניים והסתכלת עלי... אני עדיין מפחד שפתאום יקרה משהו, שתתמוטטי, שמשהו יקרה ו..." הוא אומר את זה בגרון חנוק.
"אני חיה, אני לא מתכוונת לעשות את זה יותר"
עומר מתקרב עם שפתיו אל שפתי,
עומר:"מכור ללשמוע את הנשימות שלך."
"עומר, אני מצטערת"
הוא מתקרב ומצמיד את עצמו אלי, לשפתיים שלי, הרוך של שפתיו גומר אותי, טעמו, לשונו שנפגשת עם לשוני ומתלטפת.
הרבה אוויר יש בנשיקה הזו,
כל תזוזה מלווה בהתנשפויות בלתי נשלטות שנפלטות ממני וממנו.
אני מתמסרת אליו, מעניקה לו בעזרת שפתיי את תחושת האהבה, מנסה בנשיקה להראות לו כמה אני מצטערת,
דמעה אחת כואבת זלגה מעינו על הלחי וכיווצה לי את הלב.
הנשיקה נהייתה מהירה ופראית, התפרקנו אחד בתוך השני,
פרץ רגשות, אהבה, געגוע, קצת כעס, כאב, רוך....
הכל יחד מועבר לי בצמרמורת מכפות רגליי עד ראשי וליבי משתגע.
עומר:"את האהבה של החיים שלי"
"אתה החיים שלי" .
אומרים אחד לתוך השני.
אחרי בערך 20 דק שאנחנו מתנשקים ומתקרבים, כועסים וסולחים בתוך נשיקה כל כך עוצמתית, התאפסנו והחלטנו סוף סוף לצאת להתאורר קצת בחוץ עומר לקח סלסילה ומילא אותה בדברים טעימים ובשתיה.
מניח את הסלסילה בתא של האופנוע.
שם עלי את הקסדה ומעלה אותי על האופנוע.
אני מחבקת אותו חזק בידיי ומרגישה בטוחה איתו,
גם שאני שומעת את רעש הגז ומרגישה אותנו טסים קדימה.
גם ככה הדופק והאדרנלין שלי בשמיים ביממה האחרונה.
זה גרם לי להרגיש בחיים.
הרוח על הגוף, האנשים, אפילו הרחובות המלוכלכים בת"א.
עומר עוצר את האופנוע מתחת לבניין שלו ומבקש שאחכה רגע.
אחרי כמה דק חוזר עם שקית קטנה שגם אותה שם בתא של האופנוע.
עלינו חזרה, חיבקתי אותו והרגשתי טוב. הוא החזיק לי את פעם את היד ופעם את הרגל. מגע מגן כזה.
תודה ה' ששמרת עלי שזה לא יקרה.
אני מרגישה אותך עכשיו בתוך העצמות שלי,
עוד יותר מפחדת מזה, אבל אני חושבת שכיוונת אותי לעומר.
ה' שלי, אני אחזור אליך...
הדרך חזרה אליך תבוא יחד עם ההשלמה של מה שעברתי...
כמו שאמרתי, אולי אני לא חזקה,
ומזל שאתה רחום וחנון וגדולתך היא... היא בלתי ניתנת להסבר...
עומר נכנס לתוך שביל אפר ומגיע עם האופנוע לתוך פינת טבע קסומה, במקום לא מרוחק.
עצים, וטבע פתוח... מרגיע... עוד נקודה שמזכירה לי ומחדדת לי שיש ה'-
ריח הצמחיה מחלחל לאפי ומחיה אותי.
אנו עוצרים בסוף שביל מפותל ועומר מכריז שכאן.
הוא מוריד את הקסדה ואחר כך את שלי כי הסתבכתי עם הסוגר שלה.
עומר:"הייתי בא לכאן מלא להירגע... לחשוב..."
"מקום מהמם"
עומר:"נכון"-
"הבאת אותי למקום שלך?"
עומר:"כן, זה היה נראה לי הכי הגיוני.. המקום הזה גורם לי לקבל פרופורציות, לחשוב באמת, לא להתפרץ ולצעוק ולשבור כלים..."
הוא פותח לנו שמיכה שארז
ושתיה, עומר:"בלי אלכוהול!"- הוא מכריז.
"בלי אלכוהול."
עומר:"תסתפקי בשוקו"
"אסתפק לגמרי בשוקו"
עומר:"יופי, כי אל תתווכחי איתי..."- אני נותנת לו מכה על הגב.
"חצוף אתה היום"
עומר:"אני שומר עלייך, אל תפריעי לי לשמור עלייך"
הוא מוציא לנו פירות שלמים וסכין, אני התחלתי לצחוק.
"ולי אתה קורא פרינסס אתה לא יודע לחתוך פירות..."
עומר:"יאוו את מחזירה לי?"
והוא מתחיל לדגדג אותי,
עומר:"לא לצחוק עלי, אני לא יודע לבשל..."
"אתה מדהים"
עומר מחייך:"עשיתי לך גם טוסט עם נוטלה"
"טוסט עם נוטלה?"
עומר:"כן! טעים!"
"תביא לטעום..."
עומר מוציא לי טוסט נוטלה ואני לוקחת ביס.
הוא מחכה לשמוע מה אני אגיד.
באמצע הביס "אתה מבשל מצויין"-
והוא צוחק, מנשק אותי על השפתיים.
עומר:"את טעימה"
סיימנו לאכול יחד טוסטים עם נוטלה, קצת פירות שחתכתי וחילקתי בין שנינו ביס ביס.
היה כיף על השמיכה. ככה באוויר הפתוח, עם כל הירוק.
כאילו אנחנו מנותקים מהעולם. רק שנינו.
נרגענו קצת ונשכבנו על הגב זה לצד זה מסתכלים בשמיים,
אחרי כמה דק של שקט הוא שואל
עומר:"את מרגישה שאת יכולה לספר לי מה עברת?"
"אם אני אגיד, זה פשוט יהפוך לאמיתי... איתך תמיד הצלחתי לנתק."
עומר:"אני חושב שלהשאיר בפנים זה לא הפתרון, ואומר לך מישהו שהכי שומר בבטן...
כי זה שם, ואת צריכה להחליט שאת שמה את זה על השולחן,
אומרת לעצמך זה קרה לי ובאותה נשימה גם מבטיחה לעצמך מהמקום הזה להתרומם..."
אני עוצמת את העיניים ומתחילה לספר...
"הוא היה מיועד לשידוך,
כבר מהמפגש הראשון לא התחברתי אליו כל כך וככול שהתקדמנו הפגישות יותר ויותר סלדתי ממנו, הוא ממש הגעיל אותי. במפגש האחרון שלנו הוא הפתיע אותי מאחורי המסעדה בחניה... והתחיל לגעת בי בכוח..."
אחיזתו של עומר בידי מתחזקת,
אנחנו עדיין מסתכלים לכיוון השמיים. הוא מקשיב לי.
"שם רועי היה, ועצר אותו."
עומר:"אני מעריץ את הילד הזה"
"אבל זה רק התחיל"- ושהמשכתי את הסיפור התחלתי להיות מוצפת דמעות שוב, אבל המשכתי לדבר...
הרגשתי את עצמי מתנקה, נזכרת, מוציאה החוצה.
"הצלחתי לשכנע את אמא שהוא לא בשבילי, אבא שלי הזמין אותו לשיחה והודיע לו שלא יהיה שידוך."
עומר:"אז איך קרה מה שקרה?"
"באותו ערב ירדתי לקנות משהו לאמא שלי, אני אפילו לא זוכקת כבר מה... הוא היה שם למטה.
הוא תפס אותי חזק,
סגר לי את הפה,
הוא אמר לי שאם לא אהיה שלו לא אהיה של אף אחד, כי מי ירצה אישה שלא בתולה."-
הסתכלתי על עומר שכיווץ את עינייו בחוזקה וסגר עוד יותר על ידי.
חזרתי להסתכל לשמיים והמשכתי לפרוק,
"מהר מאוד הגעתי לרצפה כשהוא עלי, הפנים שלי נשרטו לגמרי, הוא קרע ממני את הגרביון. אני זוכרת את הצליל של זה.
הוא חדר אלי. הרגשתי שמשהו קורע לי את הגוף לשניים."
אני מתפרקת במשפט הזה לחתיכות, עומר מסתובב אלי
עומר:"אפשר לחבק?"
"כן..."
עומר התקרב אלי ואחז בגופי, התפרקתי עליו. כל התמונות כל הפלאשבקים, כל הזכרונות. כולם פה, כולם יצאו החוצה.
"זה כל כך כאב..."
הוא מחזיק בראש שלי ובגב, פשוט מחזיק בי.
הוא קצת מאגרף את ידו עלי ומרפה מאגרף ומרפה.
הרגשתי את העצבים שמצטברים בגופו, עם כל מילה שלי הרגשתי את הגוף שלו מתקשה.
עומר:"את מוגנת, אני לא אתן ששום דבר רע יותר יקרה לך בחיים!"
אני מתפרקת לתוכו בדמעות, מטביעה אותי ואת חולצתו ברטיבות של הדמעות שלי.
עומר:"אני לא אתן.''
אני מרגישה שהוא נלחם בעצמו.
אני מרגישה שהוא רוצה עכשיו לקום ולרוץ לעוזיה.
עומר:"אני לוחם בכל נימי גופי, תמיד הייתי לוחם. עכשיו התפקיד שלי זה להילחם עלייך,
להילחם עלינו, אני אעזור לך ויחד נרפא את הפצעים,
אני אעלים לך את כל הצלקות והמכות, זה התפקיד שלי ועליו אני אלחם. אני הלוחם שלך"
"אתה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם. אתה הדבר היחיד שהאמנתי בו, זה התפוצץ לי בפנים, בגללי.
אני פחדתי והצפתי את הראש בדברים לא אמיתיים, והכל בגלל הפחד שגם אתה כזה.. שגם אתה בסוף תאכזב אותי..."
עומר:"בחיים לא יפה שלי, אני רק שלך, מהשניה שנפגשנו אני שלך"
עומר מחפש משהו בסלסילה,
עומר:"את יודעת מה עשיתי ביומיים שהיינו בנפרד, שיוני היה אצלי ואת אצל אסתר... ?"
"לא.. מה?"
עומר שולף קופסא קטנה עטופה בבד כותנה רך ועדין,
עומר:"את זה..."- ופותח את הקופסא מולי, טבעת מופלאה ביופייה.
עוד לא במת נרגעתי מהדמעות, אבל הדמעות הבאות שיצאו ממני כבר לא היו מלוות בכזה כאב.
התחושה הזו, כמות האהבה העצומה שאני מרגישה אליו עכשיו עולה על כל דמיון, עולה על כל החלומות שלי והדמיונות שלי על מה זה רגש...
כל גופי מתמלא בזרמים חמימים של אהבה,
הדם שלי חם ובוער בתוך הגוף,
הדופק... לא ניתן לספירה בכלל...
מול עיניי ובתוך ראשי, רק הוא. עומר שלי.
הדבר שאני הכי אוהבת בעולם כולו.
תוך כדי שנפלטת ממני אנחה אני אומרת "אני אוהבת אותך"
יחד עם רעד קולי מהדמעות וההתרגשות.
עומר:"תביאי לי את היד שלך"-
שולף את הטבעת ומניח את הקופסא לידו על השמיכה.
לוקח את ידי ועונד לי אותה על האצבע. היא מתאימה בדיוק.
אני מתקדמת אליו מצמידה את מצחי למצחו ותופסת בו בעורף בחוזקה. נושמת אותו עמוק.
החיוך שתמיד הורס אותי נמתח על פניו והוא עוטף את גבי בזרועותיו. אני מתיישבת עליו.
הוא מחזיק בגבי בחוזקה ומצמיד אותי אל גופו.
אני מצמידה את ראשו לצווארי ונשענת עליו בראשי.
מכורבלים אחד בתוך השני.
מרגישים זה את זה, את דפיקות הלב, את הנשימות.
הוא מרגיש את רעידות גופי ומחבק אותי בחום ואני מרגישה שלווה ורגועה יותר ממה שהרגשתי כל ימי חיי,
המקום שלי הוא פה בלי ספק,
פה, בתוך ידייו הארוכות של עומר, אני יתמך בעזרת הכתפיים הגדולות והחסונות שלו שיכולות להגן עלי .
הלב שלי יהיה שמור בתוך הלב שלו,
הלב שלי יהיה שלו,
ושלו שלי.
לב אחד, גוף אחד, נשמה אחת. חיים בייחד.
אחרי כמה שעות שנשארנו שם בירוק המרהיב הזה,
מתפרקים, חולקים, מתקרבים.
האינטימיות שיצרנו ביום הזה. אני כל כך מאושרת שפתחתי את זה בפניו, אני כל כך מאושר שהוא לא איבד את עצמו והתחרפן, הוא היה בשבילי.
הוא היה כמו שאני צריכה שהוא יהיה.
אני לא מפסיקה לשחק ולהסתכל על הטבעת שמונחת על האצבע שלי.
מהגבר המדהים בעולם, הגבר שלי. בעלי.
הגענו לתחתית הבניין שלי ועומר מחליט להניף אותי באוויר ושוב לקחת אותי בזרועותיו,
הוא נושק למצח שלי ושנינו פשוט מחוייכים.
עומר:"פרינסס את הדבר הכי טוב שקרה לי"
הוא לוחש לתוך האוזן שלי בזמן שמעלה אותי במדרגות הבניין.
אני אוחזת בפניו בידיי ונצמדת לשפתיים שלו,
"עומר" -אני קוראת בשמו לתוך שפתיו.
עומר:"מה?" הוא אומר בעדינות, אני מסתכלת עליו ברצינות והוא נעצר.
"אני מתה כבר לאהוב אותך בתוכי, שנאהב אחד בתוך השני..."
צליל נשימתו העמוקה חודר לאוזני ומעביר בי צמרמורות.
עומר:"בלילה שנהפוך לבעל ואישה יפה שלי, אני מחכה.."
הוא מחייך אלי את חיוך הקסם ואני מרגישה שהלב שלי עומד להתפוצץ, או לצאת מהמקום...
"אבל אני לא בתולה.. כאילו, אמרת לי את זה כשחשבת.."
עומר:"זה לא שינה שום דבר, אני ואת נתעלס אחרי שנתחתן. כמו שהיית צריכה לחוות, כמו שהגיע לך לחוות"-
"איך אתה תמיד מצליח להציף אותי בדמעות"- אני אומרת שקולי מתחיל להיסדק שוב פעם, ואני כבר מובכת מעצמי מכמות הפעמים שהוא ראה אותי ככה.
עומר:"דמעות טובות?"
"ריגשת אותי, פשוט מה שאמרת... כל כך ריגש אותי... זהו.. אני מפסיקה לבכות"
עומר מחייך אלי חיוך גדול ומצמיד את ראשו אלי.
הוא עדיין אוחז בי באוויר, אנחנו כבר מול הדלת כניסה.
עומר:"בואי נשים אותך במיטה שלך פרינסס"
פתחנו את הדלת ונכנסנו הביתה,
"אעעע כן..."
"אההה"
"ככה כן כן ככה... ואווו"
"פאאאאק"
הדלת של הבית ניתרקה לנו מרוב ההלם.
ישר ירדתי מזרועותיו של עומר.
אני נהייתי אדומה,
עומר:"יוני ואסתר השלימו אני שומע..."
ציחקקתי במבוכה,
וקלטתי שהקולות השתתקו,
עומר:"הפרענו אני חושב..."
שמעתי קול בכי חזק מהחדר.
"אסתר?" -צעקתי והתחלתי להתקדם לכיוון חדר השינה.
אסתר:"אל תבואי! אל תבואו!"
"מה קרה? סליחה שהפרענו..."
קול הבכי שלה לא נרגע.
אסתר:"לכו..."
"מה?"
אסתר:"פשוט תצאו מפה."
"את בטוחה שאת רוצה שנלך?"
אסתר:"כן, כן בטוחה!"
"טוב.. תדברי איתי..."
התקדמתי חזרה לכיוון עומר,
עומר:"נלך אלי?"
"כן.."
יצאנו מהדירה בתחושה מוזרה, זה היה ממש לא מובן,
היא כל כך התביישה מאיתנו? למה?
אחרי נסיעה קצרה הגענו לבניין של עומר,
פתחנו את הדלת ובתוך הדירה יוני יושב על הספה וצופה בטלוויזיה.
עומר:"אחי איך הגעת לפנינו?"
אני נותנת לו מכה על היד.
יוני:"מה אחי מה עישנת?"
עומר:"סתם, אני דפוק..."- הוא כמעט קפא.
אם יוני פה, אז מי שהיה עם אסתר בבית... זה רועי?

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

. . עקוב אחר .
שמור סיפור
לסיפור זה 12 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
עולמי לוי
עולמי לוי
מהמםםםםם אבל מה עם רועי ואסתייי? בא לי קטעים שלהםםםם
הגב
דווח
יוני לוי
יוני לוי
אלופה, אין מילים
הגב
דווח
. .
. .
תודה נסיך❤❤
הגב
דווח
טען עוד 20 תגובות
כותבי החודש בספרייה
. .
מגע אסור 29 (פרקים חדשים)
מגע אסור 29 (פרקים חדשים)
מאת: . .
מגע אסור 27 (פרקים חדשים)
מגע אסור 27 (פרקים חדשים)
מאת: . .
מגע אסור 25 (פרקים חדשים)
מגע אסור 25 (פרקים חדשים)
מאת: . .
מגע אסור 28 (פרקים חדשים)
מגע אסור 28 (פרקים חדשים)
מאת: . .
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
פני
פני
מאת: ט"צ .
ההוא עם האקדח / השרוט
ההוא עם האקדח / השרוט
מאת: Izo Meich
עד שתיסע(#+18)
עד שתיסע(#+18)
מאת: W W
הלב שלי על מאתיים חלק ב'
הלב שלי על מאתיים חלק ב'
מאת: אור קרסנר
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer