כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

הפגישה - פרק 3

אני חוקר את תווי פניה הרכים מת שוב לנשק את שפתיה, מתקרב אליה מבלי שליטה. היא נראית טוב יימח שמה.

תוכן עניינים

הקדמה
1. הפגישה - פרק 1
2. הפגישה - פרק 2

בוקר, השעה 7:00, אני גמור אין לי כח לכלום.
בקושי ישנתי והחיוך שלה לא יוצא לי מהראש.
והנשיקה... אוף, היה שווה כל שבריר שניה.
יאללה תתעורר קדימה לעבודה.
כרגיל, קפה וסיגריה לפני היציאה.
להירגע לפני האטרף של העבודה.
״בוקר טוב משה מה שלומך?״ אני אומר לפקיד בכניסה לבניין.
"בוקר טוב גם לך עיניים אדומות... לילה קשה?".
"קשה, קשה. אבל טוב" קורץ לו בחיוך.
מזמין מעלית קומה שנייה, אומר שלום לכל השכונה.
מניח את התיק במשרד, מדליק את המחשב,
לוקח את הספל שמונח לי מאתמול ועושה גיחה למטבחון.
כרגיל רונית השובבה לבשה שוב חצאית קצרה,
במטרה להוציא לכולם את העיניים, למרות שהיא נשואה.
וגבי השטותניק עם העיתון ביד, מקריא לכולם,
עושה סקירה על מה שהיה.
"טוב חאלס זוזו תנו להכין קפה" אני עוקץ אותם.
"אוו מישהו פה לא קיבל אתמול" צועק גבי השטותניק בקול.
"מה זה לא קיבלתי .. ועוד איזה סטירה קיבלתי" אני זורם עם השיחה.
כפית גדושה של קפה שחור, חצי כפית סוכר ויאללה בוא נתחיל את היום.
שומע מגבי קצת חדשות טובות.
הוא מקשקש קצת על ביבי אבל תכלס, בראש שלי רצה לי סעידה.
בעודי בוחש את הקפה אני קופא, מה היא עושה פה לעזאזל? אני צועק לעצמי בראש והעיניים שלי לא זזות ממנה.
האם התחלתי לדמיין? אפילו עדין לא טעמתי את הקפה.
סעידה אצלי בעבודה! אין מצב בעולם שבשמיים אוהבים אותי יותר מכולם.
אבל פאק היא יצאה, בטוח קלטה.
אין מצב שאת הזדמנות חיי אני מפספס כאן ועכשיו!
אני יוצא מהמטבחון והולך אחריה.
לאן היא הולכת? אני שואל את עצמי.
אני קולט אותה במסדרון הולכת לאיבוד עם עצמה
אני לוקח תעוזה לא מהסס לשנייה, אוחז בכתפיה ודוחף אותה לחדר הישיבות.
החדר ריק, מזל שאין שם אף אחד כרגע אחרת הייתי משתתק.
"עולם קטן" אני אומר לה חצי מחייך חצי רציני, שומר על פסון גברי.
"עולם קטן" היא מחזירה כאילו אין לה מה לומר.
אני חוקר את תווי פניה הרכים מת שוב לנשק את שפתיה,
מתקרב אליה מבלי שליטה.
היא נראית טוב יימח שמה.
היא שוברת את השתיקה "יש לי ראיון"אהה אוקי התחלנו אם ככה שיחה.
"לאיזו מחלקה?" משתף פעולה עם השיחה, "פנסיה" היא עונה.
מילה ועוד מילה לבסוף החלטתי לאתגר אותה.
"הערב ב 21:00 אני בא לאסוף אותך".
והיא מוסיפה לחידה "בסדר, אם תדע את שמי ואיפה אני גרה, אני אהיה מוכנה"
יצאתי ועזבתי אותה עם סימן שאלה.
פנסיה אני מגחך לעצמי. גבי חייב לי ובענק!
עובר דרך המטבחון, גבי כבר לא שם, סיים את כותרת החדשות.
אני ניגש אליו למשרד וסוגר אחריי את הדלת.
"גבי אחי, הגיע הזמן לפרוע את חובתך".
גבי מסתכל עלי בהבעת פנים מופתעת.
"מה חובה? אנחנו משחקים עכשיו אמת או חובה?
חכה אני אביא את הבירה נסובב."

שוב פעם גבי השטותניק חייב להגיב באיזו בדיחה צינית.
"טוב יאללה מספיק עם השטויות שלך תקשיב לי טוב,
הגיע לפה בחורה לראיון עבודה. אני רוצה לדעת את השם שלה ואת הכתובת עד סוף היום
ובלי שאלות אתה חייב לי".

גבי השטותניק, עם כל השטויות שלו אין לו גבולות.
יום אחד כשחזרנו מערב חברה הוא היה מסטול רצח, מכמה כוסיות טובות, ונפלט לו שהוא התחרמן עם רונית, רונית הנשואה!
הבטחתי לו שלא אדבר. עכשיו זין, אין מצב שהוא לא מחזיר לי טובה.
התאפקתי כל כך...
גבי אלוף בלקדוח ולהוציא אנשים מדעתם אין מצב שהוא לא משגע את שירלי ממשאבי אנוש.
"טוב בסדר צא, צא מהחדר."
אני יוצא מהמשרד של גבי עם חיוך מנצח על הפנים, פונה במסדרון לכיוון המשרד שלי בדרך אני רואה את סעידה, יושבת לה זקופה מדברת עם שירלי אני עוצר שניה, היא לא רואה. אני כבר מתכנן בראש איך אני מפתיע אותה, אני אעשה הכל לזכות שוב בנשיקה.
אני חוזר למשרד פותח את הלפטופ. ערימה של ניירת של תביעות שאני צריך לטפל בהם עד הסוף היום, אין לי מושג איך אני מתחיל את היום שלי ואיך אני מסיים את כל הניירת הזאת.
השעה 13:00 אני כבר אחרי ארוחת הצהריים שלי, גבי נכנס אלי למשרד.
"טוב תקשיב, זה לא היה פשוט אבל הצלחתי לברר לך..."
"ידעתי שאפשר לסמוך עליך גבי, הצלת אותי "
אני קוטע אותו.
"קוראים לה מור והכתובת והסלולרי שלה רשומים לך פה בפתק.
זהו סגרתי את החוב, דיר באלק אתה מבקש ממני עוד טובות."
גבי מביא לי מבט מאיים ויוצא מהמשרד.
"גבי אתה מלך!", אני צועק לו ומחזיק את הפתק בידי שלרגע לא יעלם לי.
מור אני תוהה בראשי... כל כך לא מתאים לה השם הזה.
אני מתחבט בראשי עם לכתוב לה מייל אבל החלטתי לבסוף
שאני אשאיר את אפקט ההפתעה, ונראה אם היא באמת תהיה מוכנה .
------------------------------
השעה כבר 20:00 אני אחרי מקלחת, מבושם. לובש ג'ינס וחולצת וי לבנה צמודה שמבליטה את החזה שלי. מכין לי מראש את הסיגריות
ומוודא שלא שכחתי כלום ונכנס לרכב.
הכתובת כבר בוויז, 23 דקות נסיעה, יש לי זמן לשיחה קצרה עם דנה.
דנה זאת בחורה שיצאתי איתה בחורה יפיפה, שפעם התחלתי איתה בפאב בפלורנטין.
היא בדיוק חזרה מברזיל, שתתה כאילו לא שתתה חודשים.
הינו ביחד תקופה לא קצרה, היה לה חזה קטן אבל גוף מושלם.
דנה מטורפת לא קטנה, הייתי אומר אפילו קצת שובבה.
היא עובדת כברמנית בתל-אביב מסננת את הגברים ומפתה את הנשים.
כמה שכנעתי אותה לצרף אלינו עוד בחורה,
אבל היא... היא יותר בררנית מפינגווין חרמן.
"מה העניינים דנה יקרתי? ", "מה שלומך נסיך?" היא עונה בצד השני.
"מעולה יקרתי. אני בא אליך לביקור, את עדיין עובדת בפאב ההוא בפלורנטין"
"ברור מאמי ... בוא אני אפנק אותך"

וכשדנה מפנקת... אז זה עד הסוף.
"אבל דנה מאמי, אני לא מגיע לבד. יש לי מישהי בשבילך חבל לך על הזמן"
"חחח אתה דפוק! אבל תבוא נבדוק לך את הסחורה מאמי."

מנתק ומחייך לעצמי, בראש כבר רצות לי המחשבות.
סעידה שלי הולכת להסתחרר,
אם כבר אני מפתיע אותה, אז שלפחות תהיה לה הפתעה כפולה.
אני מגיע לכתובת שגבי הביא לי, בראשי חולפות דילמות.
האם אשלח לה הודעה "אני מחכה לך למטה בטויוטה שחורה"
או שאני אדפוק אצלה בדירה ואפתיע אותה?
טוב הוחלט. אני מסמס לה "מור יפיפה שכמוך, עוד 5 דקות אני דופק בדלת. מקווה שהספקת ללבוש את השמלה השחורה שסיפרת לי עליה"
הלב שלי דופק, מחכה לראות את הסימן הירוק שהיא קראה את ההודעה.
השעה 21:00, יש לי 5 דקות לסיגריה ואז אני עולה אליה. יהיה מה שיהיה.
הזמן לא עובר, פאק... איך אני שורף את ה 5 דקות האלו?
לפתע אני מקבל הודעה:
"וואלה הפתעת. אבל קיוויתי שתגיע, ודרך אגב אין מצב שאני מחליפה עכשיו בגדים"
וסמיילי קורץ בסוף המשפט.
מעניין מה היא לובשת, אני כבר דמיינתי אותה עם השמלה השחורה הקצרה שהיא כל כך התלהבה שקנתה מהקניון לפני שבוע.
אני מכבה את הסגירה ופונה לכיוון הדירה, דירה מספר 4 קומה 2. גבי עשה שיעורי בית כמו שצריך, אני מסתכל למעלה מנסה לראות
אם יש איזה חלון שהיא מנסה להציץ משם, אבל לא, כל התריסים סגורים.
טוב 2 דקות ואני אצלה.
די מספיק עם הסקרנות והלחץ הזה אני אומר לעצמי, עוד מעט אראה אותה.
עומד מול הדלת, הלב שלי דופק בחוזקה, שתי נקישות חזקות והמתנה ארוכה.
"רגע", היא צועקת לי מעבר לדלת
אני שומע פסיעות של עקבים מתקרבים.
הדלת נפתחת .... שתיקה!
אני רואה אותה מולי, עיניים גדולות חודרות, אודם עדין בשפתיים.
גופיה לבנה צמודה רואים שוויתרה על החזייה, חצאית מיני קצרה משובצת בצבעי שחור לבן שחושפת את הרגליים הסקסיות שלה ונעלי עקב שחורים.
השרשרת שלה מונחת בין החזה שלה ואני מתאפק להסתכל לה בעיניים ולא על החזה.
היא מזיזה את השיער הפזור שלה שגולש על הכתפיים שלה.
"מי צריך את השמלה השחורה כשאת כזאת מדהימה" אני שובר את השתיקה.
אני רואה את החיוך על פניה כשהיא מורידה את העיניים שלה מבושה.
"אני צריכה משקה וכמה שיותר מהר", היא אומרת כשהיא דוחפת אותי החוצה וסוגרת את הדלת אחריה.
אנחנו נכנסים לרכב היא מתיישבת לידי מביטה במראה שוב בודקת את עצמה.
"די, מספיק את מדהימה" אני מנסה לשבור את הקרח.
"היום את הולכת לשתות עד שתקיאי את הנשמה."
היא מביטה בי בעיניים גדולות ובמבט מאיים אם כי היא לא מסוגלת לשחק אותה עם החיוך שלה.
"אני מזהירה אותך קשישי, מחר אני שוב חייבת לחזור לראיון נוסף"
לא ממש הופתעתי שיש לה עוד ראיון, אבל רגע רגע את רוצה שאעשה פרסה
כי בתכלס דנה מחכה, אני מחייך לי בלב
"אל תדאגי סעידה כוסית שניים וחוזרים"
------------------------------------------
אני ומור על הבר, כיוונתי אותה שנתיישב על הבר קרוב לדנה הברמנית שלי. ברקע מוסיקת רוק מעולה
"מה המצב דנה?" אני ניגש אליה ומדביק לה נשיקה על הלחי וחיבוק של דוב.
"מעולה מותק, מי זאת החתיכה שלידך?"
"האמת אני גם עדיין לא יודע, אבל תכירי זאת מור"
מור מושיטה את היד במבוכה ונראית כאילו מבולבלת נורא.
"נעים מאד, רד לייבל עם קרח בבקשה!"
נדהמתי לראות אותה כזאת לחוצה וישירה, טוב אולי הוויסקי ישבור קצת את האווירה.
"אז זאת המזדמנת שלך?"היא שואלת בעודי נחנק מהצ'יסר שדנה הגישה.
"מי דנה? מה פתאום מזדמנת, היא מנהלת החשבונות שלי, לא סיפרתי לך שפתחתי עסק?"
אני צוחק ומגיש לה את הכוס שתעשה טובה ותמשיך ללגום מהרד ליביל שלה.
"כן, עסק לפתיחת חזיות" היא מחזירה לי ודואגת לפזר על הפנים שלי את עשן הסיגריה שלה.
לא עבר הרבה זמן עד שמור השתחררה, ועברנו מעקיצות לחיוכים ונגיעות קטנות.
דנה דואגת להעלות את רמת האלכוהול שלנו בדם ומצטרפת אלינו כל כמה דקות עם עוד צ'יסר
ומור כבר מסטולה מהתחת צוחקת בקול רם .
הקרח בין דנה למור נשבר בזכות הג'וני שדנה דחפה לה לפה בלי הרבה שאלות .
"אז מתי אתה מתכנן לגלות לי מי הבן זונה שאירגן לך את הכתובת והטלפון שלי?" לפתע היא נזכרת
"למה שלא תשאלי את דנה" אני מחייך ומביט בדנה שתוציא אותי מהמצב המביך הזה.
דנה מסתכלת עלי במבט מאיים ומתקרבת לאוזן של מור ולוחשת לה משהו, כאשר לאט לאט ידיה עוטפות את צווארה של מור.
מור מחייכת ומקשיבה בדריכות ואני מנסה לקלוט מילה או שניים.
לפתע מור מרימה את ראשה אוחזת בפניה של דנה ודופקת לה נשיקה מהסרטים.
אני רואה את שתי הבחורות הכי יפות בעולם מתנשקות לידי, הראש שלי מסובב מכמות השתייה שדנה דחפה לנו ואני אומר לעצמי אני לא מפספס את ההזדמנות לנשק את סעידה שלי.
אני קם מהכיסא לעברה שולף את ידיה מדנה, מפנה את מבטה אלי ומתקרב לתת לה את הנשיקה שכל כך חיכיתי לשחזר מהפגישה הקודמת איתה.
בשבריר של שנייה מור קמה מהכיסא ואומרת לי
"בוא אנחנו צריכים לזוז קשישי, כבר מאוחר השעה 2:00 ומחר יש לי ראיון נוסף אצלך בעבודה, חסר לי רק שלא אתעורר בזמן"
פאק יבשה אותי.
הנשיקה הזאת שלהם רק הרטיבה אותי.
אני יוצא עצבני מהבר ונכנס לרכב.
מור מתיישבת לידי ואומרת לי "אני מסטולה חבל על הזמן, סע לאט שלא אקיא לך ברכב"
מור עוצמת את עיניה, אני נוסע בקושי עד לדירה שלה ועוצר צמוד לכניסה לבניין שלה.
היא מתקרבת אלי ואומרת "תודה קשישי היה ממש כיף"
היא מתקרבת לשפתי ואני מפנה מבטי ללחי ואומר לה, "לילה טוב מתוקה בהצלחה בראיון מחר" מור יוצאת המומה מהרכב ואני חוזר לי לביתי ובראשי עוברת המחשבה,
תכננתי הפתעה כפולה וקיבלתי סטירה.

Peter Pan עקוב אחר Peter
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
ס ג
ס ג
אש עליך יא מחלה!!! ❤️
הגב
דווח
Peter Pan
Peter Pan
סיימת את מכסת הלבבות היומית שלך יאא מגפה! :-)
הגב
דווח
ס ג
ס ג
חחח ממש... אפילו בשבילי זה כבר יותר מידי
הגב
דווח
טען עוד 11 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Peter Pan
עולם צבעוני
עולם צבעוני
מאת: Peter Pan
לודימילה השווה
לודימילה השווה
מאת: Peter Pan
שחורה שכזאת
שחורה שכזאת
מאת: Peter Pan
לשמור
לשמור
מאת: Peter Pan
לילה מטורף
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
האישה המושלמת
האישה המושלמת
מאת: קריסטין .
המתנה שלי
המתנה שלי
מאת: Luba Viskun
סיפורים אחרונים
במעמקי לבי
במעמקי לבי
מאת: כותבת את הלב אזרן
דמיון חופשי
דמיון חופשי
מאת: שי מצפה
אהוב שלי האם שומע? עבור
אהוב שלי האם שומע? עבור
מאת: עלמה עלמה
גבריאל דמתי
גבריאל דמתי
מאת: אביטל סיאני
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl