כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

מגע אסור 13 (18+)

יונתן:"אני מצטער אסתי, אני לא יודע אם אני מוכן להתחתן..." נישמתי נעצרה באותו הרגע, אני מסתכלת על עומר ששמע גם את מה שיונתן אמר, ראשו חצי למטה אבל מבטו ישר לתוך עיניי חצי מחייך אלי במבוכה. ברקע אני שומעת את אסתר ממשיכה לצעוק, אבל הכל מאבד פוקוס... אני לא באמת מצליחה להתרכז במשהו מלבד העיניים שלו. מלבד, רגע, אני מתקרבת אליו, הוא אוחז בעורף שלי ומקרב אותי אליו, הוא מתקרב לאוזן שלי ולוחש "לא היה לי נעים להציע לך כשהם בכאסח" כל הזמן הזה המבט לא יורד מעיניו הכחולות המהפנטות האלה. הלב שלי דופק. אני בטוח מדמיינת... או חולמת.. זה לא יכול להיות אמיתי.. עומר, מציע לי?

עומר:"לא יכולתי לנשום אפילו דקה בבית בלעדייך. אני אוהב אותך!"
"פחדתי כל כך עומר"
עומר:"אל תפחדי יותר"
"כשקראתי את ההודעה שהיא שלחה לך פתאום הבנתי כמה אני אוהבת את הריח שלך"
עומר:"אני אוהב אותך, אני מבטיח לך אני לא יודע למה היא שלחה את ההודעה הזאת, הפעם האחרונה שראיתי אותה זה כשהיא באה אלי עם המזוודות.."
"דיברתם מאז?"
עומר:"לא, הבהרתי לה שאני איתך!"
"ושקראת את ההודעה זה לא עשה לך משהו?"
עומר: "אחרי שנסעתם אני עליתי הביתה, הייתי עצבני.. לא הבנתי מה עובר עליך, עד שלקחתי את הפלאפון שלי. ההודעה עוד הייתה פתוחה על הצג, הבנתי הכל באותו רגע וישר רצתי אליך... הדבר היחיד שזה עשה לי זה לרצות אותך. באותה שניה רצתי חזרה אלייך.
אל תברחי לי ככה גם אם קורה משהו או שאת חושבת שמשהו קרה, פשוט תדברי איתי... את זוכרת שאמרתי לך, שנהיה כנים בהכל? זה חשוב לי."
"מבטיחה"
עומר:"אני אוהב אותך" הוא מנשק את ראשי ואני נצמדת אליו אל החזה "וזהו, מעכשיו לא בוכים יותר טוב, רק מחייכים"
"אני לא רוצה להתנתק מהחיבוק הזה" אומרת ומוחצת אותו חזק.
עומר:"מצידי שתישארי ככה לנצח על החזה שלי כשאני מחבק את כולך."
"אבל אז איך אני ארגיש את השפתיים שלך?"
עומר:"תרימי אלי את הראש." וכך עשיתי, הסתכלתי עליו למעלה, הוצאתי יד אחת מתחת לשמיכה והעברתי את האגודל שלי על השפה התחתונה שלו,
עומר:"ככה מספיק לך להרגיש אותן?"
"לא..."
עומר:"אז איך עוד?"
"על השפתיים שלי"
אני מתרוממת על מרפקי ידי כשהשמיכה עטופה סביבי,
ביד אחת עומר מלטף את שערות ראשי ואת ידו השניה הוא מעביר על השפתיים שלי.
אנחנו מתקרבים זה לזו באיטיות בזמן שאני חוקרים כל אחד את פניו של האחר, צוואר, סנטר, לחיים, שפתיים..
הוא מתקרב סנטימטר מהשפתיים שלי בעוד שאני והוא ממשיכים בנגיעות מתמשכות.
הנשימות שלו עלי, הנשימות שלי עליו, כמעט בתוכו.
הלב שלי הולם בחוזקה בתוך החזה.
הידיים של עומר, זה המגע הכי נעים בעולם כולו.
הפנים שלו, ואו הוא מושלם.
עומר:"את אוהבת שאני נוגע בך?"
"מאוד"
עומר:"איך את הכי אוהבת שאני נוגע בך?"
"ככה... כמו שאתה עושה..."
עומר:"נוח לך שאני נוגע בך?"
"כן, נוח לי" אני מעט מצחקקת מטיפה נבוכה,
עומר:"אני מספיק עדין?"
"כן, אתה עדין איתי . אבל לפעמים יוצא ממך משהו שובב..
כמו איך שאתה משחק עם הציצי שלי"
מבטו מופתע כמעט כמוני מהשיחה שניכנסנו אליה, בטח הוא הופתע שאני משתפת פעולה,
עומר מחייך שוב את החיוך השובב הזה שלו
- "הנה, החיוך הזה..." אני לוחשת לו.
אנחנו מדברים קרוב קרוב אחד לשניה, האוויר והנשימות של שנינו כמעט מחוברים, רק השפתיים והלשון שאני כל כך צמאה להרגיש עלי ובתוכי חסרות.
עומר:"בא לי לטרוף אותך .."
"אז יאללה"
עומר:"לא..."
"מה לא?"
עומר זז הצידה ממני וקם מהמיטה, אני מביטה בו מבולבלת...
עומר:"את צריכה לשים על עצמך משהו"
"מה, באמת קמת בגלל זה?"
עומר הולך לארון הקטן ומחפש משהו, הוא שולף זוג תחתונים מתקרב למיטה ונותן לי אותם.
אני לוקחת ממנו את הזוג ומתחילה ללבוש אותם כשאני עוד מתחת לשמיכה, מביאה את הרגליים אלי ואז מרימה מעלה את האגן, באיטיות... מסתכלת בתוך העיניים המטורפות שלו.
"זהו"- אני אומרת ומורידה מטה את האגן אחרי שסידרתי את גומי התחתונים בדיוק במקומם על המותניים .
עומר עומד ואני עוד שוכבת ככה על המיטה ומסתכלת עליו..
עומר:"כל דבר בזמן שלו..."
"איך אתה יודע מתי הזמן הנכון בשבילי?"
עומר:"את חשובה לי, תאמיני לי שאני יודע... זה עוד לא הזמן"
"אבל אני רוצה שהפה שלך יטרוף אותי.."
עומר עוצם את עיניו ונושך את השפתיים.
עומר:"עוד קצת יפה שלי עוד קצת..."
"עומר..."
עומר:"מה?
"בוא כבר"
עומר:"עדיף שאשאר רחוק לקצת..."
"עומר, בוא.. או שאביא אותך..." אמרתי באסרטיביות
עומר:"איך תביאי אותי?" הוא מתחיל להישבר וזה מוצא חן בעיני, אני אוהבת להרגיש את התחושה הזו, שהוא עוצר את עצמו עד לרגע שהוא כבר לא מסוגל.
אני מחייכת אליו חיוך שובבי ומתיישבת על המיטה, השמיכה עדיין עוטפת אותי סביב החזה ועד כמעט הברכיים.
אני מתיישבת על קצה המיטה.
"אתה בא?"
עומר מצחקק:"ככה התכוונת להביא אותי יא עצלנית? אפילו לא קמת מהמיטה..." בשניה שסיים את המשפט פתחתי את השמיכה וחשפתי את גופי. עומר לקח נשימה עמוקה ובלע רוק לתוך הגרון.
הוא כבר לא צחק.
אני יושבת מולו על המיטה כשרק תחתונים לגופי.
הוא מתקרב אלי ויורד על בירכיים שלו מולי.
עומר אוחז בשערות ראשי ומצמיד את מצחו למצחי "את גומרת אותי, אני אתחיל לחשוב שלהתעלל בי זה חלק מההנאה שלך..."
"היית צריך לעלות על זה מזמן חיים שלי"
עומר:"איך את כל כך יפה.... אני משתגע כל פעם מחדש"
"עומר?"
עומר:"מה?"
"תנשק אותי כבר!"
תוך פחות משניה הלשון שלו כבר בתוך הפה שלי, מתערבבת עם הלשון שלי, השפתיים יונקות זו את זו בתאווה שאין כמותה.
"אני רוצה להרגיש את הגוף שלך על שלי...."
עומר תופס בעדינות את השפה התחתונה שלי בשיניו מסמן לי לא עם הראש וחוזר להתעמק בנשיקה, נותן ללשון שלי ושלו ללכת לאיבוד אחת בשניה.
הנשיקה היא נשיקה רטובה, קולנית, עם התנשפויות, וקולות
נשיקה... איזו נשיקה זו... כל הגוף שלי צמרמורת.
עם מבטים, הסתקרנות, נגיעות מרפרפות על הפנים...
עומר מתנתק משפתיי, מסתכל על גופי.
הוא מעביר את הידיים שלו על הצוואר שלי ואז עובר לכתפיים ולמטה, עד שהניח את שתי הידיים שלו על השדיים שלי .
אוחז ומלטף בעדינות, מסובב את אצבעותיו סביב לפטמה ועוקב עם עיניו מהופנט לגופי.
הוא אוחז בשד ומתחיל להעביר את לשונו על הפטמה שלי.
ראשי מושט אחורה ואנחות מתחילות להישמע בחוזקה בחלל החדר.
עומר:"יפה שלי את לא רוצה שישמעו אותך..." הוא אמר בחיוך,
הובכתי מאוד שהרשתי לעצמי ככה להשתחרר כשאנחנו לא בבית לבד. קצת קפאתי והוא עצר.
עומר:"מה קרה?" -
"איך ידעת שקרה?"
עומר:"אני מרגיש אותך.... נבהלת מזה שאמרתי שלא ישמעו אותך?"
"כן"
עומר:"את רוצה להתלבש?"
"אני רוצה חיבוק" -
עומר:"סליחה אם אני קצת מגזים... אני לפעמים לא מצליח להתאפק"
"זאת אני שרוצה''
"בן זונה!"- קול ניפוץ של משהו הקפיץ אותי.
"אתה הרסת לי את החיים בשביל להגיד לי לא מוכן?! ,
אחרי כל השנים האלה אתה עדיין לא מוכן?
ואם כל מה שעומד על הכף...''
"מה קרה להם?"
עומר:"אני יכול לנחש..."
"הם רבים המון בזמן האחרון..."
עומר:"כן, אבל הפעם זה לא זה..."
"איך אתה יודע?"
עומר ולא כל כך ממשיך לדבר.
"מה? מה אתה מסתיר?"
עומר:"אבא שלך דיבר עם יוני?"
"כן..."
עומר:"אז על זה הם רבים לדעתי..."
"למה שמה שאבא שלי יגיד יגרום להם לריב?"
עומר:"אבא שלך הציב לנו תנאי"
"איזה תנאי? למה רק אני לא יודעת מה קורה..."
עומר:"כי אבא שלך ביקש ממני את אותה הבקשה שהוא ביקש מיוני "
"כשנכנסת אליו לבד?"
עומר:"כן..."
"מה הייתה הבקשה?"
עומר:"את כבר תדעי יפה שלי..."
"מה זאת אומרת?"
עומר:"אני כבר נתתי תשובה לאבא שלך, על אותה שאלה."
"עכשיו אתה חייב לספר לי!"
עומר:"את לא יודעת לחכות בסבלנות אה?!"
"איתך.. אין לי סבלנות, אני מאבדת כל רסן ומוסר לידך..."
עומר:"עוד מעט יפה שלי את תוכלי לעשות את זה בלי להרגיש רע, עוד מעט נוכל לממש את הרצון שלנו להרגיש זה את זו."
"אני יודעת שאני יותר חופשיה בזמן האחרון עם כל העניין של המגע, אבל אני עדיין לא מוכנה שנתעלס. זה עדיין קשה לי " -
האמת, אני מוכנה לעומר כמו שלא הייתי מוכנה בחיים שלי,
אבל הפחד המשתק הזה,
הסוד שאני כל הזמן מעדיפה לשים בצד ולשכוח,
זה כאן יותר מתמיד.
כל פעם שעומר נוגע בי... אני חושבת שזה לא יוכל להתקדם אלה אם כן אני אדבר איתו.
הרי, אם נעשה משהו... הוא ידע ישר שאני לא בתולה.
אסור שהוא יגלה את זה בצורה הזו.
אבל עכשיו שכמעט ואיבדתי אותו.. שהרגשתי את התחושה הריקנות הזו כשהוא לא נמצא לידי,
הרגשתי באמת כאב בגוף מגעגוע....
לא יכולתי להשתלט על הדמעות ועל הנשימה כשהוא לא היה לידי.
איך אני אוכל לקחת את הסיכון ולאבד את הדבר הכי טוב וטהור שקרה לי בחיים?
איך אוכל לאבד גבר כזה? שכל כך מתחשב.. כל כך שומר עלי.
אני מתקרבת אליו שוב והמחשבות האלה עדיין מתרוצצות בראשי, אני מוחצת אותו בחוזקה אלי, ממש מועכת את גופו לגופי.
עומר:"היי היי, מה קרה פתאום"
"סתם, רציתי להיות קרובה אליך..." אומרת שאני עדיין מעוכה עליו''.
עומר:"מתי שתרגישי מוכנה, אני אעשה הכל בשבילך, את הירח אני אביא לך."
"עומר?"
עומר:"מה?"
"אם הייתי לא כמו שאני עכשיו? נגיד, לא דתיה ולא בתולה... אתה יודע בחורה רגילה"
עומר:"היינו שוכבים ממזמן דבר ראשון ודבר שני... אני באמת לא יודע, כאילו מאוד משכת אותי בלי שום קשר אם את דתיה או לא.. מהשניה הראשונה תפסת את המבט שלי.
סיקרנת אותי, אבל בגלל שאת דתייה התחלתי לחשוב על זה, לחשוב אם אני רוצה. מה אני רוצה..
אם לא היית דתייה הייתי פחות מהסס איתך, פשוט הייתי מפלרטט איתך.
אבל איתך זה משהו אחר, מאני לא רוצה ללחוץ אותך לפינה בשום מצב..."
"כן פלירטטת איתי..."
עומר מצחקק :"נכון.. אחת אפס לך. אבל ניסיתי למתן את עצמי, כל פעם לידך הרגשתי כמה בא לי יותר... המטורף שזה רק גדל יפה שלי, אני רק רוצה אותך יותר!"
"עומר, אתה באמת היית מניאק?"
השאלה שלי מוציאה ממנו צחוק, זרועותיו עוטפות את גופי בחוזקה.
עומר:"הייתי בהגדרה, כן... שמעתי את זה מנשים לא פעם..."
"לא רצית אותן?"
עומר:"שיהיו איתי ככה בקשר.. ? את רובן הגדול לא.."
"טוב, אני יכולה להבין למה הן רצו"
עומר:"מישהי פה מפרגנת לי סוף סוף... ?!"
"אני תמיד מפרגנת לך"
עומר:"תכלס כן..."
עוד ניפוץ נשמע מרחבי הבית,
אני מתנתקת מעומר
"אני יוצאת אליה..."
עומר:"תתלבשי!"
הרגשתי כל כך בנוח שמרוב שנלחצתי לראות מה קורה עם אסתר פשוט התקדמתי לצאת מהחדר כמו שאני..
"צודק!"- נעצרתי בפתאומיות וקצת נבהלתי.
עומר:"הכל טוב יפה שלי, אל תילחצי ."
אני שמה על עצמי חצאית עד הברך וחולצת טי שרט, יוצאת מהחדר ועומר אחרי.
אסתר:"לך מפה! , אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים שלי.
בגללך כל זה קרה, בגללך עזבתי את הבית שלי וכל המשפחה שלי שונאת אותי, בגללך! יש לך הזדמנות לתקן ואתה זורק הכל לפח! ?"
יונתן יושב כפוף בספה בסלון מחזיק בראשו.
אסתר נראית שבורה, היא מסתובבת במעגלים, אני ממש מרגישה את הלב שלי שורף בשבילה.
מרגישה את הכאב שלה בכל צעד, בכל מילה, בכל טון וצליל שהיא מוציאה מפיה.
יונתן:"זה נפל כמו פצצה אסתי, אני לא יכול להגיד לך תשובה חד משמעית, אני עדיין מרגיש ילד...
אין לי באמת עבודה יציבה,
זה עוד לא היה בתכנונים שלנו..."
אסתר:"בסדר, בחיים לפעמים צריך לקחת החלטות! עצם זה שאתה מתלבט בכלל, כשאבא שלי ביקש ממך.... שהציב לך את זה כתנאי ללהיות איתי, אתה שוקל בכלל?
גם אם הקשר איתי מונח על כף המאזניים?
אתה מוכן לסיים איתי קשר ולא לעשות את הצעד הזה?"
אסתר עם עיניים נפוחות, הדמעות פורצות ממנה מבלי שליטה,
כבר לא מעניין אותה שהיא בוכה, הם רק זולגות על פניה, היא אפילו לא טורחת לנגב אותן.
אני עומדת בקצה המסדרון מקשיבה, עומר נשען על משקוף הדלת מסתכל עלי. לא רואים אותנו, הם כל כך עסוקים בריב ובעצמם שהם לא שמים לב .
יונתן:"אני מצטער אסתי, אני לא יודע אם אני מוכן להתחתן..."
נישמתי נעצרה באותו הרגע,
אני מסתכלת על עומר ששמע גם את מה שיונתן אמר,
ראשו חצי למטה אבל מבטו ישר לתוך עיניי חצי מחייך אלי במבוכה.
ברקע אני שומעת את אסתר ממשיכה לצעוק,
אבל הכל מאבד פוקוס... אני לא באמת מצליחה להתרכז במשהו מלבד העיניים שלו.
מלבד,
רגע,
אני מתקרבת אליו, הוא אוחז בעורף שלי ומקרב אותי אליו,
הוא מתקרב לאוזן שלי ולוחש "לא היה לי נעים להציע לך כשהם בכאסח" כל הזמן הזה המבט לא יורד מעיניו הכחולות המהפנטות האלה. הלב שלי דופק. אני בטוח מדמיינת... או חולמת.. זה לא יכול להיות אמיתי.. עומר, מציע לי?
עכשיו נפל לי האסימון, עומר אמר שאבא שלי ביקש ממנו ומיונתן את אותו תנאי.
זאת אומרת שאם הוא ביקש מיונתן להציע לאסתר אז הוא גם ביקש מעומר להציע...
"אישה שלי, כבר אמרתי לאבא שלך תשובה חיובית. עכשיו זו רק החלטה שלך. את רוצה להתחתן איתי?"
להציע לי...
אני שותקת מולו, עומדת בשוק, לא מעכלת בכלל...
אולי אני חולמת בכלל..
עומר אוחז בעורף שלי בביטחון :"תכננתי לעשות את זה בדרך אחרת.. נרות וזה את יודעת, הקדימו אותי.. רחלי, תתחתני איתי?"
"תשבע שאתה לא צוחק..." הדופק שלי בשיא שלו, בחיים לא הרגשתי ככה את הלב שלי.
עומר:"את האישה שלי רחלי, אני יודע את זה מהשניה הראשונה שראיתי אותך"
"עומר.. אם זו בדיחה... תפסיק עכשיו"- אני אומרת ומחניקה את הדמעות שעומדות להתפרץ מתוך עיניי.
עומר:"שאבא שלך אמר לי שזה התנאי, הדבר היחיד שעבר לי בראש זה שזה הדבר שאני הכי רוצה בעולם. אני מרגיש את המלחמה שתמחוללת אצלך בגוף ובראש ואני אעשה בשבילך הכל, אנחנו נוכל להיות יחד, נוכל לגור אחד עם השני, נוכל לגעת.... בלי שיהיו שום איסורים. "
קירבתי אליו את הראש שלי והוא הצמיד את השפתיים שלו למצחי, נשאר שם. קרוב אלי. חובק אותי אליו בזרועותיו הגדולות.
"עומר, אתה אמיתי?"
עומר:"הכי אמיתי שהייתי אי פעם"
"אם זה יתפוצץ לי בפנים אני אתפרק..." לחשתי כמעט.
עומר:"אני לא אתן לנו להתפרק, אני אחזיק אותך"
"זה מרגיש לי כמו חלום... בבקשה אני לא רוצה להתעורר ולגלות שזו לא המציאות"
עומר:"יפה שלי, זו המציאות! אין יותר מציאותי ממה שאני מרגיש אלייך. אין יותר מציאותי מהלב שלי שדופק עכשיו לכבודך מרוב התרגשות... תרגישי"
הוא לוקח את ידי בעדינות ומניח על החזה שלו,
היד שלי מרגישה את דפיקות ליבו בקצב, בום בום בום.
הדבר הזה גורם לי לרטט בכל הגוף.
עומר:"את מרגישה אותי? את מרגישה איך אני אוהב אותך?!"
אני לוקחת את ידו ומניחה גם על שלי,
"אני אוהבת אותך!"
עומר:"אם את לא אומרת לי תשובה עוד דקה אני אשתגע..."
"תשאל אותי שוב..."
מחזיק לי את הפנים בשתי ידו ומקרב אותי אליו, אני מצמידה את כל הגוף שלי לגופו, מרגישה כמעט אחד.
עומר:"רחלי, תתחתני איתי?" הוא שואל בנשימה שחודרת עמוק לתוכי ישירות אל הלב שעומד להתפוצץ וגורם לדמעה תקועה לזלוג מעיני.
"כן!"- עומר מתקרב אלי בעדינות לשפתיים. מרגישה את רוך שפתיו בעדינות על שלי וכל חלק בי נמס.
אני מרגישה את רעידות גופי מרוב התרגשות.
השפתיים שלי נצמדות אליו לנשיקה רכה ואיטית, נשיקה מפוצצת רגש.
אני פוקחת את עיניי ורואה את עומר מביט בתוך העיניים שלי,
הוא מנגב מהלחי שלי את הדמעה הזולגת תוך כדי שממשיך להרטיט אותי בעזרת שפתיו.
עומר:"זו דמעה טובה נכון יפה שלי?" הוא שואל לתוכי.
"הכי טובה"
עומר:"כי הבטחתי שלא תבכי יותר, אני גם מבטיח לקיים"
"לך מפה! לך מפה! לך! מפה!" - שומעים צרחות בלי הפסקה של אסתר.
אני ועומר מתנתקים ורצים לכיוון הסלון, זה כבר היה מוגזם לגמרי, הריב הגיע לפסים לא הגיוניים.
אסתר מחזיקה בחוזקה בחולצתו של יונתן מנסה לגרור אותו אל מחוץ לבית.
יונתן:"את משתגעת, אסתי די, תפסיקי!" - יונתן צועק עליה בחזרה.
אסתר:"תעוף לי מהפנים, אני לא רוצה לראות אותך יותר!"
יונתן:"בסדר אני הולך..." -
אסתר:"אני לא מאמינה שבזבזתי עליך את החיים שלי, אתה חתיכת אפס!"
יונתן שותק והבעת פניו קרירה ומרוחקת.
הוא מתקרב לדלת, בקושי מסתכל על אסתר ויוצא...
אסתר רועדת בקושי מצליחה להחזיק את עצמה במצב עמידה, בחיים לא ראיתי מישהו מתפרק ככה ברמה הזו, הרגשתי את הלב שלה, הרגשתי את הצרחות שלה, אלה היו צרחות של כאב פיזי ונפשי עמוק. רצתי אליה ברגע שהיא נשפכה חסרת כוחות על הרצפה, הגוף שלה פשוט קרס והיא צנחה על הברכיים.
מחזיקה בה, תופסת אותה בכל כוחי. מחבקת אותה אלי חזק.
היא רועדת בתוך ידיי. אחותי הגדולה מתפרקת לי מול הפנים. מתפרקת בין ידיי.
עומר מביט בי והולך לכיוון דלת הבית, אני מסמנת לו עם הראש שהכל בסדר והוא יוצא בריצה אחרי יונתן.

אסתר:''למה הוא עשה לי את זה? למה זה קורה לי?''
''הכל יהיה בסדר! אני מבטיחה לך, הכל יהיה בסדר...''
אסתר:''איך יהיה בסדר? ראית אותו.. הוא פשוט הלך... הוא ישב מולי אדיש ואמר לי שהוא לא מוכן להתחתן, אני באמת הייתי בטוחה שהוא יהיה בעלי.''
''אולי הוא צריך זמן?''
אסתר:''אין זמן, את לא מבינה.. אנחנו צריכים להחליט, זה או מתחתנים עכשיו או שאני חוזרת הביתה. זה התנאי של אבא. רחלי, לא האמנתי שאבא ידבר איתי יותר, לא האמנתי שהוא יסכים לדבר איתי... שהוא יהיה מוכן להכיר בי יותר, וקרה מה שקרה ואין לי מושג למה ואיך, אבל הוא מסכים שנחזור לקשר.
יש לי הזדמנות להחזיר לחיים שלי את המשפחה שלי יחד עם המשפחה שרציתי לעצמי והכל קורס... למה הוא עושה לי את זה?''
''אני לא יודעת, אני באמת לא יודעת. אבל תסתכלי עלי, תפסיקי לבכות, תרימי את הראש!''
אסתר:''תעזבי אותי רחלי!''
''אני לא עוזבת אותך! אני פה ואנחנו מתמודדות עם זה יחד. עכשיו את מרימה אלי את הראש ומיישרת את הגב .''
אסתר:"אין לי כוחות."
"אז תמצאי כוחות. יחד נמצא כוחות, את תקומי את תראי... את חזקה"
אסתר:"אני מרגישה שכל מה שחשבתי שנכון הוא שקר, מרגישה שחייתי בבועה..."
"הייתם יחד, זה לא שקר. האהבה שלכם גרמה לך לעזוב את הבית..."
אסתר:"כן, אני הקרבתי בשבילו, הקרבתי את העולם שלי. הקרבתי את המשפחה שלי. המשפחה שלי."
"גבר שמצפה שתוותרי על המשפחה שלך בשבילו הוא לא גבר"
אסתר מסתכלת עלי בעיניים דומעות.
אסתר:"הוא באמת היה הגבר, אבל רק בחלומות שלי, הוא הגיע והעיף אותי כמו סופת הוריקן... הוא הכיר לי חיים, אהבה, זוגיות.. סקס..." אבל כל זה היה רק בהתחלה... ואחר כך פשוט לא יכולתי לחזור.
"כל הדברים האלה עדיין יכולים לקרות לך."
אסתר:"נו באמת רחלי, מה, בשכונה שלנו? בשכונה שלנו אני אמצא משהו כזה? אני אמצא את עצמי עם עשרה ילדים ושמנה פי ארבע"
אני מצחקקת מהמשפט שלה,
"זה לא חייב להיות כזה..."
אסתר:"באמת? בעולם שלנו זה לא חייב להיות כזה?"
"את לא חייבת בית חרדי."
אסתר:"אבל אני רוצה את יוני!"
"אני יודעת. מה שצריך לקרות קורה, זה מלמעלה... הדברים שקורים לנו הם בדיוק כמו שהם צריכים להיות, כי אם את חושבת אחורה ונגיד מנסה לשנות פרט אפילו קטן בעבר שלך, סביר להניח שהיית היום במקום אחר.
העתיד שלך בטוח היה שונה מעכשיו. את היית שונה ממה שאת היית פעם... החוזק שלך, העוצמות שלך על זה בגלל דברים שעברת.."
אסתר:"איך את יכולה להגיד משפט כזה אחרי מה שעברת?''
"כי איכשהו מכל המקרה הזה הגעתי לגבר בשם עומר
שמפצה על כל הדבר הזה, שמראה לי שהכל בסדר, שנותן לי תחושה שאני מוגנת. החיים נראים לי קצת כמו פאזל, פשוט כל אחד צריך למצוא את החלקים של הפאזל שלו... החיים שלו, הסיפור החיים של עומר כל כך מתחבר עם הסיפור שלי שזה אפילו מעלה לי צמרמורת..."
אסתר:" קטע שזה עובד ביניכם...."
"קטע?"
אסתר:"אני באמת מתחילה להאמין שהוא אוהב אותך"
"לא האמנת?"
אסתר:"עומר... עומר בעייתי. גם כשהוא היה בזוגיות הוא היה בעייתי... לא ראיתי בו מישהו שיכול לשמור ולהגן עליך"
"עומר הכי יכול לשמור ולהגן עלי!"
אסתר:"פיזית כן, אבל להגן עליך מעצמו. להגן על האישה שלך מעצמך זה הכי קשה...
כי תכלס, הוא הנקודה השבירה ביותר, הוא יכול לרומם ולנפץ באותה נשימה.. הוא.. יוני לא הגן עלי מעצמו"
"אני באמת חושבת שהוא צריך זמן..."
אסתר:"אני לא בטוחה שאני מוכנה לתת לו את הזמן הזה,
הקרבתי בשבילו יותר מידי."
"אם הוא יבוא ויתחרט את לא תסכימי?"
"הלב שלי ימות להסכים לו. אבל מה שהוא עשה זה לא פייר ואני לא סמרטוט של אף אחד וגם לא שק חבטות.
אני בכיתי היום כמו של בכיתי כל חיי והוא ראה ולא הזיז לו,
אני לא נואשת ולא תלותית, אני בכיתי כי רציתי אותו איתי בדרך שלי.
אבל רחלי, אני חוזרת הביתה..."
"את חוזרת להורים?"
אסתר:"כן. אני עומדת מאחורי מה שאמרתי, זה או חתונה וביחד או שנפרדים ואני חוזרת הביתה. אני לא מתכוונת להפר את המילה שלי"
ממשפט למשפט הרגשתי שאסתר מתעצמת ומתחזקת,
מקבלת החלטות, מסיקה מסקנות.
אפילו הבכי פסק.
"זאת הגישה!" - חיבקתי אותה קרוב אלי.
אסתר:"רחלי, את ועומר... "
"אני ועומר?"
אסתר:"אתם בסדר?"
"כן, אנחנו בסדר..."
אסתר:"את גם נראית שבורה קודם, סליחה שלא התייחסתי למצב שלך... פשוט בכל הריב הזה הייתי כל כך עסוקה בעצמי, אני מצטערת, לא הצלחתי להיות בשבילך."
"אין לך מה להתנצל זה מובן, כן רבנו קצת גם..."
אסתר:"מה הוא עשה... ?"
"הוא לא עשה, חשבתי שהוא עשה, יותר נכון פחדתי שהוא עשה..."
אסתר:"מה עשה?"
"הוא קיבל הודעה מעדי שהבנתי אותה לא נכון"
אסתר עושה פרצוף חמוץ:"עדי.... ?"
"אבל הוא לא עשה כלום"
אסתר:"את מאמינה לו?"
"אני מאמינה"
אסתר:"אז אני סומכת עליך, שמעתי אתכם קצת.. הקשבתי לאיך הוא מדבר איתך, ראיתי איך הוא החזיק בך אחרי שיצאת מהמקלחת.
שמעתי שהוא דואג לך. ראיתי עומר אחר באותו רגע.
צד בעומר שלא ראיתי עד אותו רגע... אז אני מאמינה לך שאיתך הוא שונה."
"אני מאושרת איתו"
אסתר:"אני שמחה"
"הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים"
אסתר:"אפשר לשאול שאלה אישית?"
"בטח.."
אסתר:"עשיתם משהו?"
"משהו?"
אסתר:"נגעתם אחת בשני?"
"כן..." אני מחייכת חיוך צדדי בלתי נשלט.
אסתר רואה את הבעת הפנים שלי ומתחילה לצחקק
אסתר:"אז אני מבינה שעומר יודע מה הוא עושה..."
אני פוקחת עליה עיניים גדולות נושכת את השפה ומהנהנת.
אסתר:"לא עשיתם את זה?" -אסתר לרגע נבהלה.
"מה פתאום."
אסתר:"אז מה כן?"
"גמרתי..."
אסתר:"פשש מי זאת...."
"די, לאף לצחוק עלי"
אסתר:"לא צחקתי, התפלאתי... התפלאתי גם שאת יודעת את המונח.
אחלה עומר.. תמיד ידעתי שיש לו את זה"
"איך ידעת?"
אסתר:"איך שהוא זז, מתנהג, מדבר... הוא גם מנוסה בטירוף"
"את לא מבינה מה עובר לי בגוף כשהוא נוגע בי..."
אסתר:"שלא ילחץ עליך..."
"ילחץ? אני כמעט מתחננת אליו שיגע בי. כל פעם לפני שאנחנו עושים משהו הוא שואל אם מתאים לי, שואל אם נעים לי, מתבונן... הוא כל כך מדהים..."
אסתר:"אני גאה בו. ספרי לי איך הרגשת? איך את יודעת מה זה לגמור בכלל?"
"הוא קודם הסביר לי מה זה אומר לגמור ואמרתי לו שאני רוצה לנסות להרגיש, הוא נגע במקומות שהרעידו את הגוף שלי, הרגשתי את הדופק בכל איבר בגוף שלי והגוף שלי השתחרר ואיבד שליטה... גם הקולות. יצאו ממני קולות שלא ידעתי שיכולים לצאת ממני. "
אסתר:"ואוווו, באמת גמרת... הוא ירד לך?"
"ירד לי?"
אסתר:"נישק אותך למטה?"
"לא, לא. הוא בכלל לא ראה את כולי ערומה, עדיין"
אסתר:"אז איך גמרת?"
"עם היד שלו, מעל התחתון..."
אסתר:"וככה הוא גרם לך להרגיש?"
"את לא מבינה בכלל..."
אסתר:"את חייבת לנסות"
"מה?"
אסתר:"שהוא ירד לך..."
''שהוא ינשק אותי למטה?"
אסתר:"כן, זה כיף!"
"מביך..."
אסתר:"את עם שיער?"
"מה?"
אסתר:"למטה"
"ברור מה את לא?"
אסתר:"אצלי הכל חלק"
"מה? באמת?"
אסתר:"בטח"
"את יודעת אני לא שעירה... אבל להוריד? זה לא קיצוני"
אסתר:"תראי, את לא חייבת... פשוט גברים רואים את זה בתור משהו יותר אסתטי ונעים"
"כן? לא מוזר חלק לגמרי?"
אסתר:"מה שאת מרגישה שהכי נוח לך, את יכולה לנסות ואז לראות מה הכי מתאים לך. לי מתאים בלי שיער."
"לא יודעת, אולי..."

צליל הודעה נשמע מהפלאפון של אסתר-
עומר:
"יוני יהיה אצלי הלילה,
תמסרי לרחלי שאני אוהב אותה וכבר מתגעגע..."
ראיתי את ההודעה וחיוך גדול צץ על פני,
אסתר:"קחי תכתבי לו משהו..."
"עומר שלי, אני אוהבת אותך
וגם כבר מתגעגעת אליך, אתה כל הזמן בראש שלי"
השבתי להודעה שלו.

אסתר:"אתם חמודים ביחד"-
החיוך עדיין לא יורד לי מהפנים, כבר כואב לי בלחיים.
אסתר:"מה אבא רצה מעומר?"
"מה?"
אסתר:"אבא קרא לעומר לבפנים... מה הוא רצה ממנו?"
התחלתי להילחץ, באמת להגיד לאסתר עכשיו שעומר הציע לי להתחתן איתו...
לא רציתי שהיא תדע את זה ככה, בטח שלא אחרי שיונתן אמר לה שהוא לא מוכן...
אסתר:"רחלי, למה את שותקת?"
"כי... אבא ביקש מעומר..."
אסתר:"נו... תגידי"
"את אותו התנאי...."
אסתר:"ואוו! לכם זה מסובך..."
"אמ, זה זהו... עומר כבר נתן תשובה חיובית לאבא, עומר הסכים, עומר הציע לי נישואין
אסתר קפצה וחיבקה אותי, "מזל טוב!"- התגובה של אסתר הפתיעה אותי,
היא חיבקה אותי חזק וצמוד אליה היא איחלה לי ולעומר חיים טובים ומלאי אהבה... והיא איחלה את זה מהלב.
כן היא אמרה כמה פעמים למה יוני לא כמו עומר אבל היא הייתה שם בשבילי.
כל כך פחדתי ממה שהיה בעבר, שהיא תתחיל להשוות בינינו,
לא רציתי שהיא תחשוב שהיא שווה פחות, ולא שהיא תיקח את זה למקום רע.
כי זה ממש לא נכון, היא ממש לא פחות ממני, היא אפילו יותר.
היא תמיד הייתה זו שהערצתי.
יומיים אני ואסתר העברנו יחד בבית, יומיים ששתינו לא יוצאות מהבית.
שיחות, בדיחות, סרטים...
פינקנו את עצמנו ועשינו ערבי טיפוח עם תמרוקים ופילינג ולק, אכלנו גלידה וריכלנו המון..
ערב בנות של שתי אחיות.
היא שיתפה אותי על תחילת הקשר שלה ושל יונתן,
איך העניינים ביניהם התקדמו, איך דברים התחילו להתחמם...
ואיך היא הרגישה בפעם הראשונה.
באותה שיחה שיתפתי את אסתר בדבר שהכי מפריע לי בכל התקופה הזו.
"אסתר יש בעיה אחת עם עומר"
אסתר:"בעיה? איזה בעיה... ?"
"אני לא סיפרתי לו על עוזיה.. כאילו, הוא לא יודע כלום. הוא חושב שאני גם עדיין בתולה..."
אסתר חייכה אלי חיוך מרגיעה ואמרה :"אין לך מה לדאוג, פשוט תספרי לו.. אני לא חושבת שהוא יקח את זה קשה כל כך כמו שאת עושה מזה.."
"אני מרגישה שכן"
אסתר:"את מרגישה שכן כי זה מוסתר וזה נגרר כבר הרבה זמן... אבל תכלס זה לא כזה משנה.
זה לא שעומר עכשיו בא מבית דתי שזה יפריע לו.
ובטח לא בגלל מה שעברת, עומר לא רע, הוא יבין... הדבר הכי מסוכן שיכול לקרות מזה הוא שעומר ילך ויפרק לעוזיה את הצורה... בינינו מגיע לו."
"לא רוצה שזה יקרה"
אסתר:"למה לא בעצם?"
"רוצה להשאיר אותו מאחוריי, בעבר שלי"
אסתר:" נגיד שהיית עם עומר, לא הפריע לך שהוא נגע בך.. את יודעת אחרי כל מה שקרה לך... ?"
"פחדתי מאוד בהתחלה, אבל המגע של עומר הוא מגע אחר...
הגישה שלו אחרת, הוא לא עשה שום צעד עד שלא הסכמתי לו לפחות חמש פעמים לעשות את הצעד הזה.
הוא עד היום מבקש אישור לנשק אותי...
אני מרגישה שעומר מרפא ממני את הצלקות מעוזיה,
הוא משכיח ממני את התחושות והזכרונות הרעים."
אסתר:"אין סיבה שהוא לא יבין אותך. אני שמה על זה כסף שאחרי שאת מספרת לו הדבר היחיד שהוא עושה זה לחבק אותך חזק אליו."
"אני רוצה את החיבוק שלו"- אני אומרת בקול מתפנק.
אסתר:"התגעגעת אליו?"
"ואוו את לא מבינה כמה.. כמה הראש שלי חושב רק עליו... אני אוהבת אותו"
אסתר:"בסדר תראי אותו היום..."-
"כן, המסיבה הזו של רועי לא?"
אסתר:"כן... אולי אני לא אבוא..."
"מה את דפוקה? אין מצב שאת לא באה איתי."
אסתר:"לא יודעת אם אני רוצה לראות את יוני..."
"יש לי רעיון! בואי נלביש אותך כמו כוסית על..."
אסתר:"מה, לא... מה זה יעזור? וממתי את מדברת ככה?"
"מלא זמן בת"א מה את מתפלאת פתאום..." התחלנו לצחוק.
"תחשבי על זה ככה, אם תישארי בבית הוא ידע שלא באת בגללו, ויבין שאת מושפעת ממנו... את מבינה?"
אסתר:"אבל אני מושפעת ממנו..."
"לא הבנת אותי, למה שלא תבואי לשם כוסית, מטופחת, חייכנית... את מבינה את הראש?
לא עם עיניים נפוחות ג'ולג'ול וכפית של גלידה בפה."
אסתר:"מה זה יעזור?"
"יעזור יעזור, יעזור לו להיזכר מי את.. להיזכר כמה הוא נמשך אלייך, כמה הוא אוהב אותך..
דווקא כשאת לא חלשה הוא יבוא אליך.."
אסתר:"מי זו נהייתה לי מבינה ביחסים..."
"לא מבינה יותר מידי זה נכון... גם אין לי ניסיון, אבל נראה לי הגיוני סך הכל."
אסתר:"ואלה אחותי, נראה לי הברקת.. אני הולכת על זה..."
"וואלה?"- אני שואלת מבסוטה על עצמי.
אסתר:"וגם את מתלבשת יפה.."
"מבטיחה, אבל חצאית ארוכה!"
אסתר:"לא חשבתי אחרת..." -
קמנו והתחלנו להתארגן, "לאן בכלל הולכים?"
אסתר:"הוא עושה בחוף נראה לי... "
"אה, סבבה... מה לובשים לחוף?"
אסתר:"נראה לי אני אלך על שמלה.. בשבילך קחי את החצאית הזו, היא גם נעימה וגם יושבת פצצה על הגוף, עם החולצה הזאת!"
היא מחליטה בקול.
אני מתלבשת והיא קצת מעצבת לי את השיער,
טיפה טאצ' אחרון עם איפור ואנחנו מוכנות.
ירדנו במדרגות מזמזמות שירים ורוקדות לנו לכיוון האוטו,
מחובקות ומאושרות אחרי יומיים שהקדשנו רק אחת לשניה. יומיים של אחיות.
היינו צריכות את זה, הייתי צריכה אותה לידי, אני חושבת שגם היא הייתה זקוקה לי.
אני שמחה שהיא פה איתי אני שמחה שחזרנו להיות קרובות כמו שהיינו כשהיינו קטנות.
נכנסנו לרכב, אסתר שמה שירים בפול ווליום ואנחנו רוקדות ברכב כמו משוגעות... רוקדות וצורחות את המילים.
אחרי נסיעה לא ארוכה הוואיז מכריז 'הגעת ליעד'-
החננו את הרכב, כבר מרחוק יכולתי לראות את האנשים על החוף... זה נראה כאילו זה לשם..
ואוו, הם פתחו מחצלות, פינות זולה, שולחן עצום של שתיה מכל סוג, מנגל, שולחן עם כל הבשרים. ערמה של עצים, נראים כאילו מתכננים שהם יהיו מדורה..
גנרטור ורמקול משוגע ששומעים את המוזיקה ממנו עד הרכב שנמצא למעלה על גבעת ההר הקטנה.
אני מסתכלת למטה וקולטת את עומר שלי,
הלב שלי דופק בחוזקה, לא ראיתי אותו כבר יותר מיומיים... הרגשתי שאני עוד שניה משתגעת...
כל מה אני רוצה זה לרוץ אליו, לרוץ ולהחזיק בו, שיחבק אותי!
"את מי הוא מחבק שם?"- אמרתי בקול.
אסתר:"מה, מי מחבק?"
"עומר, שם!" ואני מצביעה...
אסתר:"לא.... "
בעטתי חזק ברצפה בזעם ושילבתי ידיי במין מחאה.
"החוצפנית הזאת לא מרפה! תראי אותה עם החצאית גינס הקצרה הזו וחולצת הבטן... מפה אני רואה את הציצי שלה..."
אסתר:"די רחלי, אל תתייחסי אליה.''
אנחנו מתחילות לרדת במורד הגבעה ועומר קולט אותי.
הוא מתקדם אלי במהירות,
לא יודעת אם הקצב של הריצה שלי מהיר בגלל הירידה או בגלל שאני כל כך רוצה כבר להרגיש שהוא עוטף אותי.
עומר:"אוח נסיכה שלי"- הוא אומר שזרועותיו מחבקות אותי חזק ומרימות באוויר.
"די עומר רואים אותנו..."
עומר:"לא איכפת לי, לא ראיתי אותך כבר יומיים! חשבתי שאני משתגע!" -
"פסיכי שלי"
עומר לקח אותי בזרועותיו והלך איתי למקום מרוחק מכולם,
הוא הושיב אותי על אבן, בריזת ים מלוחה מעיפה קלות את שערי, ומעבירה צמרמורת קלה בגופי.
הוא נצמד לבין רגלי וחיבק אותי חזק
''אני רוצה לחבק אותך ככה, כששנינו ערומים לגמרי.'' אמר לי.
בביישנות ועדינות ידיי עברו בריפרוף על גופו..
יודעת שזה מגע אסור, אסור לי לגעת בו ככה, אסור לו לגעת בי בצורה כזו.
עיניי הסתכלו עמוק בתוך עיניו.
הוא עדין, אבל גם התשוקה שאצלו מאיימת להתפרץ.
''איך את רוצה שאגע בך?''
''... א.. אה.. אני לא יודעת...'' עניתי לו בעיניים סקרניות.
אני בקושי מצליחה לנשום מרוב התרגשות,
שעוד מעט תחושת האסור הזו תיעלם.
אני רוצה לצרוח מאושר כרגע.
עומר:"לא ראיתי אותך יומיים, כמה התגעגעתי אליך"
"התגעגעתי לריח שלך"- אני אומרת לו כשראשי נשען על צווארו.
עומר:"אני מחכה לרגע שאוכל להרגיש את כולך..."
"אני רוצה להכיר את התחושה שאתה בתוכי"- צמרמורת עוברת בגופי מכפות הרגליים עד קודקוד הראש בשניה שהמשפט הזה יוצא מפי ונאמר בקול.
עומר:"איזה זכות נפלה בחלקי שתהיי האישה שלי, אני רוצה להיות הגבר הראשון והאחרון שיגע בך, שירגיש אותך. את רק שלי. לדעת שאני הראשון שגורם לגוף הקטן שלך לגמור מעונג מפרקת אותי כל פעם מחדש"
הוא גורם לגוף שלי לבעור מרוב תשוקה כשהוא מדבר אלי ככה בטון נמוך ורגוע. הוא גורם ללב שלי להחסיר פעימה.
אבל גם עם כל התחושות המטורפות האלה שהוא גורם לי להרגיש, יש לי גם מחנק בגרון.
"איזה זכות יש לי שאתה איתי" אני אומרת ומחבקת אותו חזק חזק אלי אני מפחדת להרפות ממנו, הגוף שלי רועד רק מהמחשבה שאני צריכה לספר לו עכשיו... אני חייבת לספר לו.
דמעות התחילו לצוץ בעיניי ולהרטיב את חולצתו, אני מנסה להחניק אותם ולהחזיק בפנים... שלא ירגיש עלי את הבכי.
עומר:"את בוכה?" - איך הוא תמיד יודע ומרגיש אותי, הגבר הזה.
אני מתרוממת מהחזה שלו ומתיישרת,
הוא מלטף את פניי :"מה נסיכה שלי? איזה בכי זה עכשיו?"
"אני מפחדת לאבד אותך"-
עומר:"למה שתאבדי אותי יפה שלי?"
"עומר, רחלי!" - רועי מגיע בריצה מאחורינו "בואו מרימים צ'ייסר!"
רועי עומד מולנו ומחייך.
עומר:"כבר באים אח שלי"-
רועי:"יאלה זריז"- ורץ משם, נעלם באופק.
עומר:"יאלה יפה שלי בואי! נשמח את רועי"
"עומר, עשיתי משהו..."
עומר:"מה עשית?" - הוא הסתכל עלי במבט ישיר ורציני, מבט שגרם לי לקפוא.
עומר:"תגידי לי... אני אקבל הכל רק תגידי..."-
אני מחזיקה לו את היד חזק ולוחשת "גילחתי, אני חלקה..."- לא הייתי מסוגלת להגיד, כמעט ומצאתי את האומץ בתוכי, רק כמעט, זה הדבר הראשון שעלה לי לראש שאני יכולה להגיד במקום...
עומר מתקרב אלי, "מה גילחת?"
"למטה, אני חלקה..."- עומר פוקח עיניים גדולות ורעבות .
עומר שם את הידיים שלו מעל הברכיים שלי והתחיל ללטף אותי כשידיו מתקדמות ועולות לאט לאט במעלה הירכיים שלי.
עומר מתקרב אלי לאוזן ולוחש "את גומרת אותי."
יד אחת נכנסת מתחת לחצאית הקלילה שלי ונוגעת בעורי החשוף,
עולה לאט לאט מגששת, גורמת לגלי חום לזרום בכל גופי.
המצח שלו צמוד לשלי.
האבן הקרה שישבתי עליה עושה לי צמרמורת נעימה יחד עם הניגוד של חום הגוף שלי.
עומר:"אפשר להרגיש?"-
"תפסיק לשאול את רשותי ופשוט תעשה כבר"- הסתכלתי לו עמוק בעיניים ואמרתי עם נשימה עמוקה.
ידו מגיעה לחיבור בין הרגל לקו המפשעה, אגודלו מלטף שם ומגשש בעדינות, מרגישה את אצבעותיו על גומי התחתון, משחקות עם גומי התחתון.
הוא הרי כמעט בעלי, הוא, עומר עומד להיות הגבר שלי, ומבחינתי הוא הראשון וגם יהיה האחרון
אני יודעת שאני לא אמורה לעשות את מה שאני עושה אבל אני כבר כל כך עמוק בתוך המערבולת, הגבולות מיטשטשים לי, הרצונות, מה באמת אסור ומותר לי..
אני חייבת להחליף את הזיכרון הערור שיש לי ממגע, חייבת את הנשיקות המרגיעות שלו, את הנגיעות העדינות. מכורה לרגעים שהוא עוצר אותי. אני מרגישה שהוא באמת יכול לקחת לי את כל הכאב שעברתי, שבעזרתו אני יכולה לצאת מהכאב, להתגבר, להרגיש ואפילו להינות.
עם האגודל הוא מסיט את התחתון לצד ועוצר.
אנחנו מתנשמים אחד לתוך השני, עיניי נעוצות בעינייו, זרועותי כרוכות סביב עורפו.
פיסקתי מעט את רגלי, החצאית שקצת עלתה למעלה איפשרה לרוח קלילה להגיע לאיברי החשוף, דבר שהדגיש לי את היותי חשופה לגמרי.
אגודלו החל עובר חיצונית על השפתיים שלי, הרגשתי את האצבע שלו מחליקה עלי.
גניחות קטנות נפלטות מגרוני לתוך פיו כשאני מרגישה את אצבעו עוברת מלמעלה למטה בדיוק באמצע וככה שוב, עד שהתמקם בנקודה למעלה והחל בתנועות סיבוביות קטנות.
כמה שניות ככה ואז תנועה קטנה למטה עד הפתח שלי שסגור בפניו, וחוזר על עצמו.
אני בקושי מצליחה להחזיק את הראש במקום, הגוף שלי לא מפסיק לזוז ולרעוד, אני משתגעת על הידיים האלה.
עומר:"אני מת לטעום אותך"- הוא מרים את היד שמחשקת בי ומכניס אצבע אצבע לפה. אני מנסה להוריד את ידו ולסמן לו להמשיך את מה שהפסיק אך הוא עוצר אותי.
הוא מרים את החצאית עד האגן ויורד על ברכיו מולי, הוא מניח את רגליי על הכתפיים שלו ונושף עלי אוויר חם.
אני נשענת על הידיים שלי לאחור, בא לי למות מהתחושה.
הוא מעביר שוב פעם את אגודלו על כל האורך וממשיך לנשוף עליו אוויר חם, אני מרגישה את שפתיו כמעט נוגעות בי, אבל עדיין לא... אני מרימה קצת את החצאית עוד יותר כדי לראות, הוא מסתכל עלי למעלה ומחייך, לפתע אני מרגישה את לשונו הרטובה מתחילה ומלקקת אותי לכל האורך, ליקוקים רטובים ונעימים, ליקוקים רכים. עיניי נעצמות ואני מתמסרת לתחושת הלשון שלו. הוא מפסק את שפתי באצבעותיו ומתחיל ללק באינטנסיביות את הנקודה שלי, הנקודה שמטריפה אותי.
למעלה למטה, בצורה אנכית, בסיבוב...
"אההה עומר אהה"- אני רועדת בזמן שלשונו מתחילה לחקור לי למטה יותר, הוא מגיע לפתח שלי ומלקק אותו מבחוץ, אני מרגישה את לשונו נדחפת בעדינות לתוך גופי והתחושה הזו מפרקת כל חלק בי. "זה כל כך נעים"- הוא מסתכל עלי,
"זה נעים... אהה"- לשונו שוב חוזרת לנקודה שלי ומגבירה קצב, אגני החל לרעוד וכל הגוף שלי התחיל להתכווץ, עומר מחזיק בי חזק וממשיך בעונג המטורף הזה, "אהה!" ראשי נזרק אחורה עם צעקה מתמשכת וארוכה שנפלטה ממני,
הדופק שלי, אני מרגישה אותו מכל חלקי הגוף,
אני מרגישה את אברי פועם, גל רעד אחרון... עוד אנחה ארוכה והרגשתי את עצמי מרוקנת לגמרי.
ליטפתי את ראשו ונשמתי בכבודות, עדיין עיני עצומות.
הוא מנשק את איברי ואת יריכי לשלום,
"כמה התגעגעתי אליך!"- הוא מתרומם תוך כדי שהוא זורק נשיקות לאורך כל גופי עד שמגיע לשפתיים שלי וטורף לי את הפה,
אני מרגישה שיכורה, לא בדיוק מכירה את תחושת השכרות אבל זה בהחלט נראה לי זה.
אני מצמידה את ראשו אלי ומחזירה לו נשיקה חייתית.
"הרגת אותי"-אני לוחשת לו לתוך הפה.
עומר:"אני אוהב אותך! אני אוהב בך הכל!"
"אתה מטורף חיים שלי" אני אומרת ונושכת לו את הצוואר נשיכה עדינה.
עומר:"נקווה שלא חיכו לנו לצ'ייסר..."- הוא אומר וגורם לי ולו להתגלגל מצחוק.
"יאללה, בוא נלך..." -
עומר:"בואי"- הוא מנשק נשיקה אחרונה על השפתיים ומושך אותי אליו שאני אעמוד על הרגליים.
נעמדת וישר נכנסת תחת זרועו ונשענת עם ראשי על החזה שלו. שתי ידיי עוטפות את כל גופו ומצמידות אותו אלי חזק. "אני אוהבת אותך"-
אנחנו ככה מתקדמים לכיוון איפה שהם התמקמו על החוף, אנחנו רואים אותם מרחוק כי את המדורה הם כבר הצליחו להדליק,
עומר:"את רוצה שאני אעזוב אותך שנהיה לידם?"
"אתה לא תכעס עלי?"
עומר:"מה פתאום, עוד קצת ואת שלי לגמרי!"
"אני כבר עכשיו שלך לגמרי, בעלי!"
עומר שולף מכיסו כיפה ומניח על הראש, ''אני צריך להתרגל מחדש, אני כל הזמן שוכח אותה בכיס.''
"אתה חתיך עם כיפה. לא נורא, עם מה שעשינו עכשיו יש לך מזל שהיא לא הייתה לך על הראש" - עומר מחייך אלי את החיוך הזה שגורם לי להינמס ממנו כל פעם מחדש ואני מצחקקת לי כשאני נזכרת מה לפני שניה הוא עשה לי שם על הסלע .
הוא מצמיד אותי אליו יותר חזק מסתובב אלי עם כל גופו ועוצר
עומר:"את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים."- אומר לי ומסתכל לתוך עיניי, עיניו הכחולות בוהקות ברקע הירח נותן לנו את אורו הלבן. שובל הכוכבים המנצנצים שבשמיים נראים לי הלילה זוהרים יותר מתמיד, מנצנצים יותר.
האוויר מרגיש נעים יותר, הכל איתו מרגיש נעים יותר.
"מאיפה הגעת לי, ה' שלח אותך להציל אותי..."
עומר:"את זו שהצילה אותי"
"עומר אני כל כך אוהבת אותך"
עומר:"גם אני"-
הוא מתקרב לנשיקה רכה ועדינה שגורמת לי לחייך אליו חיוך קטן וביישני ואנחנו מתנתקים זה מזה,
מתחילים ללכת אחד ליד השני אבל במרחק.
באופק אני כבר רואה את יוני ואסתר, קצת קרובים, נראה שהם מדברים.. בבקשה שהם ישלימו...
אני יכולה לראות את רועי קופץ מבן אדם לבן אדם, מחוייך ומאושר, אפילו מסטול הייתי אומרת.
אני יכולה לראות גם את עדי, יושבת לה באלגנטיות שלה מבליטה את מה שיש לגוף שלה להציע, ויש לגוף שלה מה להציע.
אני ועומר מתקרבים אליהם ומתפצלים, אני לאסתר והוא לרועי הם הלכו יחד להוריד צ'ייסר.
אני לקחתי את אסתר ביד מעט הצידה,
אסתר:"נו, סיפרת לו?"
"לא היה לי אומץ... אני מפחדת אסתר... אני לא רוצה לאבד אותו."
אסתר:"את סתם עושה סרט, עומר יקבל את זה בסדר.. את צריכה לזכור שזו לא אשמתך, איך אפשר לכעוס על דבר כזה?!
את תראי, אם תספרי לו הוא רק יחבק אותך אליו חזק ויגיד לך שהוא כאן לשמור עליך."
מרחוק אני יכולה לראות שעדי קמה והתקרבה לרועי ועומר,
לקחה צ'ייסר ועשתה איתם לחיים.
"תראי אותה את זאת..."
אסתר:"אל תתייחסי אליה סתם רוצה תשומת לב, פתטית בכלל שהיא באה היום.
אבל מה את מתייחסת אליה בכלל, את מתחתנת! תסתכלי לשם על הגבר הזה, הוא בעלך..."
איך שהיא אמרה את זה היא גרמה לצמרמורת של התרגשות לעבור בכל גופי..
חיוך גדול נמתח על פני.
עומר ועדי מדברים, הוא מסתכל עלי... היא מסתכלת עלי.
הכוס נפלה לו מהיד,
הוא נראה עצבני מרחוק.. מעניין מה היא עשתה,
הוא מתקדם אלי,
"אסתר תראי דקה.. עומר עצבני או שאני מדמיינת..."-
תוך חצי שניה עומר כבר נעמד מולי-
"מה עשתה הפעם המשוגעת?" אני מצחקקת ומנסה לשבור את הפרצוף העצבני שלו.
עומר:"רחלי, את בתולה?"
אני שומעת את המשפט הזה ומרגישה שהולכים ליפול עלי השמיים.
"מה?"
עומר:"מה מה? שאלתי שאלה... את בתולה?"
הגוף שלי החל לרעוד ועיניי הוצפו דמעות, לא הצלחתי להוציא מילה מהפה.
הוא היה נראה כל כך עצבני, כל כך קר, כל כך לא עומר שלי...
עומר:"תעני לי כבר כוסאמק למה את לא עונה?" - קפצתי כשהוא אמר את המשפט הזה בצעקה, נבהלתי.
אסתר:"עומר תרגיע ועכשיו!"
עומר:"תסתמי את הפה אל תתערבי! אה? רחלי... מה את בוכה? מה את בוכה?! תעני לי ראבק תעני לי!"
אני נופלת על החול ואסתר מחזיקה בגופי, הראש שלי שמוט כלפי מטה.
עומר מתכופף אלי ומרים את הסנטר שלי באצבעו.
בתוך עיניו הכחולות התחילה להופיע לה דמעה קטנה שריסקה לי את הנשמה.
עומר:"תגידי לי שזה לא נכון... תגידי יפה שלי בבקשה, בבקשה תגידי לי שהיא שיקרה לי..."
אסתר:"מי אמרה לך?"
עומר:"מה זה משנה מי אמרה?"
אסתר:"עדי?"
עומר:"כן, עדי כן... מה זה משנה, רחלי?!"
רועי ויוני התמקמו מאחורי עומר.
יוני:"מה קורה פה?"
רועי:"אחי, הבנת אותה לא נכון..."
עומר בצרחה:"תסתמו כולכם, אני לא רוצה לשמוע אף אחד עכשיו! רחלי, את בתולה?"
תוך כדי בכי נשפך אני אומרת :"לא...."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

. . עקוב אחר .
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מחכה להמשךךךך
הגב
דווח
. .
. .
העלתי עכשיו :)
הגב
דווח
יוני לוי
יוני לוי
מטורף מטורף, איזה דרמה הולך פה.
הגב
דווח
טען עוד 21 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
איפוס מחדש פרק 40
איפוס מחדש פרק 40
מאת: Maya B
שהכל נהיה בדברו
שהכל נהיה בדברו
מאת: שיר פיליבה
אני לא מתביישת
אני לא מתביישת
מאת: Xx-badbitch xx
שהכל נהיה בדברו
שהכל נהיה בדברו
מאת: שיר פיליבה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan