כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

מגע אסור 12

"אשתי האהובה" מתקשרת. אני מסתכלת על הצג עד שהשיחה נגמרת. מסתכלת על ההודעה שרשומה- "התגעגעתי לריח שלך... שכחתי כבר איך אני אוהבת שהוא עליי.. מקווה שנוכל להיפגש מדי פעם. " "מה?" פלטתי בקול

ככה היא מופיעה לך?"
עומר:"כן... עדי יום אחד לקחה לי את הפלאפון ושינתה את השם שלה לזה, היא התעצבנה מזה שהיא הייתה כתובה כ'עדי' .
עד עכשיו זה נשאר..."
"אוקי.."
עומר:"אני אשנה..."
"זה בסדר.."
עומר:"לא, זה לא... אני שלך רחלי, אני באמת מתכוון לזה שאני שלך!"
"אני שמחה שאתה שלי"
עומר:"אני שלך! , את היחידה שאצלי בראש ובלב"
"הייתם קרובים להתחתן?"
עומר:"לא יודע אם קרובים... אבל יצא לנו כמה פעמים לדבר על איך יראה הבית, כמה ילדים אנחנו רוצים..."
"כמה ילדים אתה רוצה?"
עומר:"שלושה נגיד..."
"יותר!"
עומר:"את רוצה יותר?"
"בטח... אני רוצה בית מלא חיים, אני רוצה בית תוסס, בית שמח."
עומר:"לך אני מוכן לעשות כמה ילדים שתרצי!"
אני מצחקקת ונותנת לו מכה על החזה,
"מפזר מילים באוויר.."
עומר קצת בשוק מהתגובה שלי, עומר: "למה את אומרת את זה?"
"אני לא מצפה ממך להתחתן איתי..."
עומר:"למה?"
"הלוואי כן, הלוואי ש..." אני עוצרת.
עומר:"שמה?"
"זה היה הופך הכל לפשוט יותר... היינו יכולים.. אבל אתה לא יכול להתייב לזה."
עומר:"אני לא נראה לך בן אדם מחויב?"
"אתה כן, ל'כזה'סוג של קשר, לא לחתונה. הייתה לי שיחה פעם והסבירו לי שככה זה עובד אצל חילוניים, בודקים לפני את הזוגיות יחד ואז אחרי זמן ממסדים את הקשר"
עומר מסתכל אלי : "ככה באמת נראים קשרים של חילוניים. היית אומרת לי כן?"
"בלי לחשוב פעמיים"
עומר מסתכל עלי בשוק, :"אבל את לא חוששת? את לא יודעת מי אני..."
"לי זה נראה יותר תקין ונכון יותר מאשר מה שאנחנו עושים עכשיו..."
עומר:"קשה לך ככה?"
"לא יודעת אם קשה זאת המילה, אני נהנת איתך... אבל כן אני מתייסרת הרבה פעמים..."
עומר:"ממה שאנחנו עושים?"
"גם, כן..."
עומר:"אני לא רוצה שתייסרי את עצמך בגלל מה שאנחנו עושים, אני רוצה שתרגישי עם זה טוב."
"עומר אם לא הייתי מרגישה טוב אז לא הייתי פה, לא הייתי איתך.. לא היית נוגע בי"
עומר:"אני יודע"
"אני רוצה להיות כנה איתך, אני מאוד נהנת איתך וסקרנית והכל, אבל אני לא יודעת מתי אהיה מסוגלת עד הסוף..."
עומר:"אני לא מצפה שזה יהיה עכשיו... בקצב שלך, אני כאן."
"מה עדי כתבה לך?"
עומר:"לא יודע, עוד לא פתחתי את ההודעה... מעניין אותך?"
היה היסוס בקולי "לא... לא היא העבר שלך, אני.. לא, לא נראה לי"
עומר:"רחלי זה מפריע לך?"
"שמה?"
עומר:"שהיא כתבה לי, אם זה מפריע לך אני אגיד לה שלא תעשה את זה ושתכבד את זה שאני איתך..."
"אתה מוכן לעשות את זה?"
עומר:"בטח, הכל בשבילך..."
"אני מאמינה לך שלא תעשה כלום, שאתה באמת אוהב אותי.. אני בסדר אם זה, אם אתה לא רואה סיבה שזה יפגע בקשר בינינו אז אני מאמינה בך..."
עומר:"איזו סיבה?"
"היא מאוד מינית..."
עומר:"היא הלחיצה אותך?"
"אני לא כזו..."
עומר:"את מדהימה"
"זה לא קשור למדהימה, אני לא אהיה כזו מוחצנת אף פעם..."
עומר:"אני לא צריך אותך מוחצנת... אני התאהבתי בך כמו שאת,
את לא מבינה כמה אני אוהב את הפשטות שבך, את התמימות.. את התחושה הראשונית הזאת.
כשגמרת היום, את לא מבינה בכלל מה קרה לי בגוף..."
אני מחייכת אליו "מה קרה לך בגוף... מה קרה לי בגוף אתה מתכוון..."
עומר:"את אפילו לא מבינה כמה מדהים לי להיות איתך, אני מתרגש מכל מגע איתך... לפני שגמרת, הרגשתי את הגוף שלך זז, הקשבתי לגוף שלך... לא הצלחתי להוריד את החיוך מהפנים שלי כששמעתי אותך פולטת את הקולות הקטנים המטריפים האלה.
כשהרגשתי אותך רועדת, הרגשתי בשמים."
"גם אני הרגשתי בשמיים."
עומר:"זה הכי כיף לי בעולם"
"עומר..."
עומר:"מה?"
"לא תחסר לך גם התחושה?"
עומר:"תעזבי אותי עכשיו... אני אמרתי לך, אני לא שומר את האיסור הזה... גם כואב בתכלס לשמור על האיסור הזה..
אבל אני לא מצפה שתעשי שום דבר, לא לוחץ."
"אם תהיה מול עדי, ותרצה... והיא מכירה את הגוף שלך יותר ממ שאני מכירה. אתה לא תרצה את זה ממנה?"
עומר:"רק-את-בראש-שלי! "- והוא דואג להדגיש לי כל מילה ומילה בנפרד.
"בסדר.."
עומר:"הבנת מה שאמרת לך? רק את!"
"כן.. הבנתי... נשמה שלי אתה"
עומר:"נשמה שלי?"
"כן..." הבאתי לו נשיקה על המצח וקמתי מהמיטה,
עומר:"לאן?"
"לעשות הבדלה..."
עומר:"כבר שכחתי מהדברים האלה..."
"אתה מוזמן לבוא איתי אם אתה רוצה."
עומר:"תלכי.. אני כבר בא.."
"אל תילחץ. אתה לא חייב, אני לא כופה עליך..."
עומר:"תודה"
אני בשולחן בסלון, מתחילה תפילה.
עומר מהחדר קורא לי...
אני מגבירה את הקול כדי שיבין שאני באמצע, שיחכה דקה ואני מסיימת...
עומר יוצא אלי,
אני מסמנת לו שניה עם היד שלי, קצת לחוצה מהבעת הפנים שלו, אני רואה את הדחיפות.
אני מריצה את התפילה הכי מהר שאני יכולה...
"מה?"
עומר:"סליחה, פשוט... אסתי שלחה לי הודעה."
"אוקי, מה היא כתבה?"
עומר:"שאמא שלך התקשרה אליה, היא רוצה להיפגש עם שתיכן... היא רוצה שתיפגשו עם אבא..."
השתתקתי,
"מה? אבל, הוא צריך לנוח.. אסור לו להתרגש..."
עומר:"היא אמרה לאסתי שחשוב לה שנהיה, שגם אני אהיה..."
"גם אתה?!"
עומר:"ושצריך לצאת עכשיו"
"עכשיו? מה, מה אני לובשת... איך אני אלך לראות ככה את אבא שלי... איך ניסע?"
עומר:"אפשר באופנוע שלי, למרות שיוני הציע להסיע ברכב..."
"לא, לא באופנוע..."
עומר:"את מפחדת.. ?"
"קצת, וגם.. זה קרוב... עומר אני רוצה שליד ההורים שלי נכבד אותם, אל תיגע בי בבקשה לידם."
עומר:"ברור שלא... מה אני נראה לך.. אני מבין את הסיטואציה."
"יופי.. כי זה חשוב לי, מפגש עם אבא שלי... אבא שלי ביקש לדבר עם אסתר..."
עומר:"גם אסתר מאוד הופתעה. אני מתקשר אליהם ואומר להם לאסוף אותנו..."
"בסדר..."
עומר:"חכי יש לי בארון משהו..."
"של ניצן?"
עומר מהנהן לי ונכנס לחדר.
הוא יוצא עם חצאית וחולצה ארוכה דקה.
"אתה בטוח שאתה מוכן שאלבש את זה? אני מקסימום אבקש מאסתר"
עומר:"בטוח"
"טוב... אז תלך.." אני מחייכת אליו ומפשילה את חולצתי.
קודם לא לבשתי בחזרה את החזיה, אז פלג גופי העליון חשוף בפניו.
עומר:"כדאי באמת שאלך"- מחייך בחזרה אלי ונושך את השפה.
"נו, לך"
אני אומרת לו בחיוך מגרה כשאני משחקת עם הגומי של המכנס באצבעותי.
לא באמת בא לי שילך, בא לי להמשיך לראות את המבט המטורף שנהיה בעיניו.
עומר מביט בי בעיניים נוצצות, מבריקות... אני כבר מזהה אצלו את המבט הזה כשהוא רוצה אותי.
עומר:"אני מזכיר לך שאני לא גמרתי... ואת גורמת לו להשתולל..."
"אתה יכול להיכנס לחדר אם אתה רוצה..."
עומר:"אם את רוצה שאכנס אני אכנס..."
אני מתחילה להוריד את המכנס מטה באיטיות, חושפת אותי בתחתונים ואת יריכיי,
הן יורדות עד לכפות רגליי ואני יוצאת מהמכנס.
עומר:"את כל כך יפה..."
אני עומדת מולו חצי עירומה. רק איברי עוד לא התגלה בפניו.
"תביא לי את החזיה שלי מהחדר..."
עומר חצי מהופנט והנשימה שלו לא סדירה, הולך במהירות ומביא לי את החזיה שזרוקה על הרצפה בחדר שלו.
הוא מתקרב אלי והדופק שלי עולה,
אני מסתכלת על גופו בלי החולצה ועל שרירי ידייו החסונות,
בא לי שהוא יחזיק בי איתן.
הוא מתקרב, אבל לא מידי ומושיט לי את החזיה.
עינייו סורקות אותי מהשפתיים עד כפות הרגליים, ככה... למעלה למטה.
עומר:"תתלבשי.." הוא אומר בקול צרוד.
אני לוקחת את החזיה מידו ומניחה אותה על הכיסא,
אני מתקרבת אליו ונצמדת לגופו.
החזה שלי צמוד לשלו, אני נמחצת עליו וזזה בעדינות מתלטפת על עורו החשוף.
הוא מסניף את שיערות ראשי לתוך ריאותיו ומחזיק בי חזק,
זרועותיו עוטפות את כולי.
ידי כרוכות סביבו רק רוצות שיתקרב יותר.
הגוף שלי רק רוצה בו יותר. כמו כישוף.
הוא מלטף את גבי בעדינות, ומוריד טיפה את ידו למטה.
עומר:"שלום טוסיק"- הוא אומר כשידו מונחת על פלח ישבני הבולט. "אני לא מצליח לעמוד בפנייך..."
"אני לא מצליחה לעצור את עצמי מלגעת בך... אני לא רוצה שתפסיק לגעת בי."
הוא אוחז בישבני בשתי ידיו ומקפיץ אותי שאני אהיה כרוכה עליו באוויר כשאני רק בתחתונים בלבד.
הוא מתקרב לצווארי ומסתער עליו בנשיקות וליקוקים.
אני נאחזת בגבו בחוזקה ומתמתחת לאחור.
עומר:"ואוווו ואו... מה את עושה לי"
הוא מתקדם איתי לעבר הספה ומניח אותי עליה כשאני עדיין מחזיקה בו בחוזקה.
ראשי נמשך שוב לאחור וגבי מתקמר כשהלשון שלו מללקקת מסביב לפטמה שלי . אני כל כך אוהבת להרגיש את הלשון שלו על הפטמה שלי. אני מחזיקה בראשו ומכוונת אותו לפטמה.
הוא מתנגד לי קצת, מלקק מוצץ אוחז בכל חלק אחר חוץ מהפטמה שלי.
"עומר..."
הוא מסתכל עלי ומחייך, אני כל כך אוהבת שהוא מחייך אלי תוך כדי. חיוך ערמומי כזה, חיוך שובב .
הוא משחק לי בין שני השדיים, עובר מצד לצד מרטיב את שניהם אני שוב מנסה שיכניס את הפטמה לפה שלי ושוב בלי הצלחה,
אני אוחזת בגבו בחוזקה,
הוא נטרף לי על החזה והוא גומר אותי.
הוא מפסיק ופיו ממש מעל הפטמה שלי, לשונו מתקרבת ומעביר לק מעלה מטה ובסיבוב "כן ככה... עוד.." והוא ממשיך עם טיפה יותר לחץ ורטיבות, מכניס את הפטמה וחלק מהשד הזקור לפה וממשיך לשחק עם לשונו ולמצוץ את פטמתי.
"אה אוח..." - הקולות שיוצאים ממני הם בלי שליטה... קולות גרוניים כאלה בלתי רצוניים.
אני מושיטה את ידו באיטיות ומגששת לכיוון הבליטה במכנסיו.
אצבעותי זזות בעדינות על הבליטה הקשה, באיטיות,
אנחה נפלטה מפיו תוך כדי שהוא מוצץ את פטמתי בחוזקה.
היד שלי מוצאת את מקומה גם שניה בתוך מכנסיו, רגע מלטפת ובוחנת, נוגעת לא נוגעת..
מנסה להרגיש את איברו של הגבר שלי. את צורתו, את התגובות.
אוחזת בו מעל הבוקסר, מרגישה את החום באיבר הגדול והקשה שבתוך היד שלי. היד שלי לא מכסה את כולו, אני מתחילה להזיז את אצבעותי לאורכו.. מרגישה אותו מתוח. כל כף ידי אוחזת סביבו.
עומר:"אהה רחלייי... "
"תוריד את המכנס"
עומר מסתכל עלי המום.
"תוריד..."
אני מוציאה את היד מתוכו,
עומר מקשיב לי מתרומם קצת ומוריד מעצמו את המכנס ונשאר בבוקסר בלבד.
אני באה לשלוח את ידי בחזרה אך הוא אוחז בה בעדינות ומניח אותה לצד גופי.
הוא מתמקם בין רגליי ומתחיל להשתפשף עלי כשאני בתחתון בלבד והוא בבוקסר.
הוא מרים את רגליי שיהיו שוב על גבו וזז קדימה ואחורה.
הוא אוחז בחזה שלי ומתקרב לאוזן ומתחיל לקק אותה, לשמוע את הנשימות שלו בתוך האוזן שלי... מרסק אותי..
אני רטובה מאוד למטה, איברו שמתחכך בי גורם לי לצמרמורות..
"עומר.."
עומר:"מה מושלמת שלי... ?"
אני מרגישה שוב את הפעימות בכל גופי, הגוף שלי מתחיל להיות רפוי, אני מתחילה לרעוד ומרגישה את איברי פועם.
"אני גומרת..."
עומר ממשיך להתחכך בי ומגביר מעט קצב,
הוא נוגע בכולי, עוטף בגופו את הכל, השפתיים המשוגעות שלו על האוזן שלי, הידיים שלו משחקות לי בחזה,
ואיברו מתכך באיברי.
"אההה" אני מתחילה לרעוד ואנחות חזקות וארוכות נפלטות מפי
"אוח... זה מדהים חיים שלי" בזמן שרעידות גופי בשיאן...
הוא מתקרב לשפתיי ומנשק אותי נשיקה מרושלת כשהאגן שלי מפסיק לזוז תחתיו והוא עצמו מוריד קצב עד שמפסיק,
אני מתפתלת תחתיו ומרגישה אושר עילאי...
אני מחזיקה את גבו ומצמידה אותו אלי. חזק.
עומר:"את מושלמת, פשוט מושלמת"
הוא נותן לי להירגע ככה כמה דק.
הוא נושק לשפתי נשיקה רכה וקם ממני.
עומר:"תתלבשי יפה שלי, הם כבר באים." הוא קם מהספה והולך לכיוון השירותים. "אני כבר בא"-
אני מתחילה לצחוק.
עומר:"מה את צוחקת..."
"אתה הולך לגמור?" אני מתגלגלת מצחוק על הספה והוא נשען עם ראשו על המשקוף נושך את שפתיו ואומר "אני חייב."
הוא מפנה את מבטו אלי ומחייך שוב את החיוך המושלם שלו,
הצבע הכחול בעינייו בולט לי גם מרחוק.
עומר:"אני כבר יוצא..."
"יפה שלי אני מצטערת..."
עומר:"על מה?"
"אתה גורם לי להרגיש כל כך טוב, אני באוויר אחרי שאתה נוגע בי... ואני... לא עושה בשבילך כלום."
עומר:"אני באוויר כשאני נוגע בך. כל דבר בזמן שלו... אמרתי לך אני בסדר.. את בכלל לא צריכה להרגיש רע או אשמה.
להפך... אני בטוח שאת האישה המושלמת בעולם."
"אתה הגבר המושלם בעולם, אתה הפכת לי את החיים... אתה עכשיו החיים שלי!"
עומר:"אני אוהב אותך" - ונכנס לחדר המקלחת כשהוא קורץ ומצביע על איברו, גורם לי לצחוק עוד קצת.
אני קמה ומתלבשת,
צלצול הפלאפון של עומר נשמע, אני הולכת למצוא אותו במהרה,
אולי זו אסתר מתקשרת.
"אשתי האהובה" מתקשרת.
אני מסתכלת על הצג עד שהשיחה נגמרת.
מסתכלת על ההודעה שרשומה-
"התגעגעתי לריח שלך... שכחתי כבר איך אני אוהבת שהוא עליי..
מקווה שנוכל להיפגש מדי פעם. "

"מה?" פלטתי בקול, וצלצול נוסף הקפיץ אותי והוציא אותי מההודעה. "אסתר"-
אני עונה לה,
אסתר:"רחלי אנחנו למטה"-
"אנחנו באים... ביי"
"עומר! אסתר למטה... אני יורדת אליה... תבוא כשתסיים"
עומר:"מה, חכי אני סיימתי."
"היא ממהרת..."
עומר:"בסדר מה יש אני יוצא."
הוא יוצא מחדר המקלחת והולך להתלבש.
הוא התלבש בזריזות הוא הוציא מהמגירה ליד המיטה שלו כיפה
והניח לראשו.
באותי רגע התרככתי טיפה.
אבל עדיין הרגשתי מרוחקת.
מה זה אומר מה שהיא אמרה? למה הריח שלו עליה?
הוא נגע בה? מתי?
למה שהריח שלו יהיה עליה...
עומר:"יאלה נסיכה אני מוכן"
אני יוצאת מהדלת הוא סוגר אחרי ונועל עם המפתח.
עומר:"קרה משהו?"
"לא כלום. חוששת מהמפגש..."
עומר התקרב לחבק אותי והרחקתי אותו.
עומר נרתע וקצת התכנס לתוך עצמו..
שנינו מגיעים לרכב של יונתן ברגשות מעורבים.
ארבעתינו מחליפים מבטים,
מנסים להבין דרך המבט מה כל אחד חושב ומרגיש.
אסתר נראית מפוחדת, יונתן מניח עליה את ידו, הוא תומך.
אני בצד אחד של הרכב ליד החלון ועומר בצד השני, מרחק כיסר יש בנינו.
אני משתדלת להיות שקועה בחלון,
הוא קצת הסתכל.. אני הרגשתי במבט שלו עלי וגם עבר להסתכל ולהיות שקוע בחלון.
האווירה באוטו מתוחה מאוד,
כולם בדממה.
אפילו רדיו אין.
אחרי נסיעה לא ארוכה הגענו לחניון של הבית חולים.
כולנו קצת דרוכים, חוששים חושבים...
יונתן עצר את הרכב בחניה.
אף אחד לא מיהר לפתוח את הדלת ולצאת,
כולנו נשארנו ישובים ברכב....
יונתן:"צריך לצאת... קדימה"
אני יוצאת מהרכב ראשונה בלי להסתכל בכלל על עומר,
עומר אסתר ויונתן יוצאים ישר אחריי.
אני מתקרבת לאסתר ומחבקת אותה חזק, היא רועדת..
אנחנו מתקדמות יחד חבוקות אחת בשניה.
עומר ויונתן מעט מאחורינו, עומר הולך עם ידיו בכיסים ופרצוף מרוחק.
אני לא מצליחה להוציא את מה שראיתי מהראש,
למה הריח שלו היה עליה?
למה הריח של הגבר שלי נמצא על גוף של אישה אחרת, על אישה שהיא לא אני..
אני כל כך אוהבת שריח הגוף שלו נשאר עלי ואני יכולה להסניף אותו מעורי..
אני רוצה להיות היחידה שהריח הגוף שלו נמצא עליה.
אני מבולבלת,
אולי התקדמתי מהר מידי?
לפני שניה הייתי כמעט עירומה לגמרי מולו, והוא מולי.
אחזתי בידי בלי חשש באיבר מינו.
הרגשתי את התשוקה שלו, הרגשתי את החום שלו את הקשיחות...
לא ייחסתי לזה חשיבות בטותו הרגע, עשיתי את זה מתוך הטירוף...
החיכוך הזה, יכלתי להרגיש את כל עוצמתו עלי,
כל כך קרובים כל אך צמודים, כמעט ונהיינו גוף אחד מחובר.
אסתר רועדת בתוך החיבוק שלי, מזכירה לי שכרגע אני צריכה להיות נוכחת איתה בסיטואציה ולא במחשבות האישיים שלי..
אבא ביקש לדבר איתנו.
אנחנו נכנסים במעלית ועולים למחלקה.
ארבעתנו במעלית, עומר עדיין מסתכל בי מידי פעם מנסה להבין את הריחוק.
אנחנו מגיעים לקומה ויוצאים מהמעלית, עומר תופס את ידי ומסובב אותי אליו.
אני משחררת את אחזתו בידי במשיכת יד מהירה, "אל תיגע בי"
אמרתי לו עם מבט רציני בעיניים.
עומר:"מה עובר עליך?"
אסתר ויוני מסתכלים בנו.
"כלום" אני עונה לו ומתקדמת ממנו.
עומר מדביק את ההליכה המהירה שלי, "תעצרי!"
אני לא עוצרת..
עומר:"רחלי?!" הוא נעמד ונעצר במקום ואני ממשיכה ללכת בקצב, אני לא מסתובבת לאחור.
אני רואה את אמא שלי בקצה המסגרון הארוך, אני מתקדמת אליה במהירות, כמעט רצה לחבק אותה.
אמא:"כפרה שלי חילוואה" -
"מאמו" אני נרגעת בזרועותיה המרגיעות של אמא שלי.
אמא:"ילדה שלי"
אסתר עומדת מאחורי עם יונתן, עומר נעלם לי משדה הראייה.
אחרי חיבוק ארוך וחם שהחדיר בי קצת נחת ושלווה אני עוזבת את אמא.
היא פותחת ידייה ומתקרבת לאסתר שמחניקה את הדמעות.
אמא לאסתר:"בואי בת שלי..."
אסתר קצת חוששת אך מתקרבת ומחזירה לה חיבוק.
הן לא התחבקו כבר כמה שנים טובות...
יונתן:"מה שלומך?" פונה לאמא שלי.
אמא:"ברוך השם... איך אתה?" ובמקביל היא מלטפת את לחייה של אסתר.
יונתן:"אה בסדר.. ברוך השם.." בחלק האחרון של המשפט הוא נשמע מאולץ ומתאמץ, מה שגורם לי ולאסתר לצחוק מעט .
"איך אבא?"
אמא:"במצב יציב ברוך השם, אבל לא בגלל זה קראנו לכן... "
אסתר:"אז בגלל מה?"
אמא: "אבא קם אחרי מה שקרה, איך אני אגדיר.. עם קו מחשבה שונה.."
"מה זאת אומרת?"
אמא:"אני מעדיפה שפשוט תכנסו ותבינו בעצמכן... איפה הבחור החמוד?" היא פונה אלי.
"עומר?"
אמא:"כן עומר... ? אבא רצה להודות לו"
"הוא עוד מעט יגיע... "
אמא:"יופי. אתם.. אתם יחד?"
"לא." אני עונה במהירות וגורמת לאסתר ויונתן להסתכל עלי במבט מופתע.
אמא:"לי את יכולה לספר.. זה גם חלק מנושא השיחה.."
"מה? אני לא מבינה..."
אמא:"תיכנס גם אתה" היא פונה ליונתן.
אסתר:"אז נכנסים?"
אמא:"נכנסים."
אמא שלי אוחזת בידית הדלת ונכנסת לחדר :"אבי, הבנות פה".
היא אומרת בעדינות ומדליקה את האור בחדר.
המעשים שעשיתי עם עומר מכים בי ברגעים אלה לפני שאני רואה את אבא שלי. תחושת בושה כזאת, אשמה.
אם הוא רוצה רק להתעלס, למה הוא לא הולך לעדי וזהו?
למה הוא נשאר ומשקיע?
למה הוא אומר שהוא אוהב אותי?
שלושתינו נכנסים לחדר,
אבא:"בוא לפה" אבא פונה ליונתן.
אסתר שוב רועדת, הנוכחות של אבא היא דומיננטית... היא כל כך משפיעה עליה, עלינו.
יונתן מתקרב לכיון המיטה, אבי מושיט יד קדימה ומחייך.
אבא שלי מחייך?! אני המומה. אני דמיינתי מה שקרה עכשיו?
יונתן מושיט לו יד חזרה ללחיצה חזקה,
אבי מפעיל כוח ומקרב אותו אליו. לוחש לו משהו באוזן.
אבא:"הבנת אותי, אתה עכשיו יודע מה לעשות. אתה יכול לצאת עכשיו מהחדר.."
יונתן מזדקף מהנהן בראשו ופונה לצאת מהחדר.
אסתר:"מה? מה קורה פה? למה שהו יצא מהחדר... ?"
אימי מניחה יד על כתפה, מסמנת לה להירגע.
יונתן:"הכל בסדר..." יונתן מחייך אליה חיוך מרגיע ויוצא.
אבא:"רחלי בואי.."
אני מתקדמת אליו, מרגישה את הרעד ברגליי.
בפעם האחרונה שנפגשנו אני הדפתי אותו בגופי, התחצפתי, קיללתי...
לא כיבדתי אותו בפעם הקודמת שנפגשנו.
אני עומדת ממש צמודה למיטתו,
אבא:"רחלי, אני רוצה לבקש ממך סליחה"- עיניי נפקחו לרווחה.
"אבא, לא צריך באמת.." אני ממהרת לעצור אותו.
אבא:"רחלי, אל תפחדי. אבדה לי השפיות, אני בחיים לא ביקשתי סליחה אני יודע, אבל אני צריך.
אני מצטער שצעקתי עליך אחרי מה שקרה,
אני מצטער שראית אותי מרים יד,
מצטער שהפחדתי אותך.."
"אבא, אתה לא צריך להתנצל. אני גם חציתי גבולות."
אבא:"הרב אמר לי לא להתנצל בפניכן, כי אני האב ואני צודק.
אבל כשחשבתי על זה ואחרי כל מה שקרה לי אני מרגיש חייב. התנצלתי גם בפני אמא רחלי.."
עיניי מוצפות בדמעו, אני בסערת רגשות. קשה לי הסיטואצי, קשה לי לעכל, קשה לי לדבר, קשה לי להביע כמה אני מאושרת וכמה אני מעריכה עכשיו את אבי."
אבא:"הגשתי תלונה בשבילך. את צריכה להגיע לתחנת משטרה"
"מה? אבא אני לא רוצה אני לא מוכנה..."
אבא:"האיש לא יכול להסתובב חופשי..."
"לא, אבא זה מאחורי בבקשה אני לא רוצה להיזכר בזה, אני לא רוצה לדבר על זה... רוצה להרגיש שזה לא היה"
איזה מזל שעומר לא נכנס לחדר... משמים!
אבא:"תחשבי על זה, צריך אותך בשביל לפתוח תיק כמו שצריך ולקיים משפט."
"אני לא רוצה, נקודה!" - אני קצת מרימה את הקול ולאחר שניה נרגעת ומבקשת התנצלות.
אבא:"טוב, את יכולה לצאת..."
"מה?"
אבא:"אני רוצה את אסתר לבד."
אסתר עומדת בפינה החדר, עם מכנס גינס וחולצה דקה עם שרוולים ארוכים ומעיל שחור ארוך שמגיע לה עד הירכיים.
אבא:"תצאי, תחשבי על מה שאמרתי. איפה הבחור שהציל אותי?"
"עומר, אמור להיות בחוץ."
אבא:"אחרי שנסיים עם אסתר תגידי לו להיכנס אלי גם"
"אבא!" - פחדתי שיספר לו.
אבא:"בלי ויכוחים עכשיו. שאני לא אתחרט על ההתנהגות שלי כלפיכן... אני עדיין אבא שלכן ואתן עדיין תכבדו אותי את מבינה?"
"מבינה" אני מורידה את ראשי ופונה לצאת מהחדר.
אני מספיקה לשמוע את אבי קורא לאסתר להתקרב אליו למיטה ואני סוגרת את הדלת אחרי.
יונתן יושב על הכיסא, ממתין.
אני מתקרבת אליו ויושבת לידו.
"אל תספר לעומר בבקשה"
יונתן:"למה את לא מספרת?"
"אני אספר... אני פשוט רוצה שזה יבוא ממני"
יונתן:"אין בעיה.."
יונתן נראה חושב, שקוע.
"מה הוא אמר לך?"
יונתן:"כלום, לחוץ מאיך אסתר תצא ממנו..."
"כן, אני מבינה."
אני ויונתן יושבים וכל אחד בוהה בנקודה אחרת בחלל.
לפתע אני יוצאת מהבהייה ורואה את עומר עומד במסדרון מביט בי.
אני מתיישרת מעט בכיסא מסתכלת עליו ומשחקת באצבעותי.
הוא שואל אותי מרחוק בלי קול,"מה קרה?" רק שפתיו זזות.
אני מורידה מעיניו הבוהקות את המבט ומורידה את הראש.
עומר נאנח בייאוש ומתיישב על כיסא מרוחק, "שיט השארתי את הפלאפון בבית" הוא מצהיר בקול.
דלת החדר נפתחת ואסתר יוצאת אלינו,
אני ויונתן נעמדים יחד מסתכלים עליה.
אסתר:"טוב, הוא אמר לי מה שאמר לך... " היא מסתכלת אל יונתן.
יונתן:"כן... מה אמרת לו?"
אסתר:"שאני אחכה לצעד ממך, ואם תחליט שלא אז אני מסכימה לתנאים שלו. "
יונתן:"אני מבין. אנחנו נצטרך לדבר על זה."
אסתר:"בסדר."
לא כל כך הבנתי את מהלך השיחה, זה מה אבא אמר לשניהם...
אמא יוצאת מהחדר ומחפשת משהו במבטה, מבטה נעצר בעומר והיא מסמנת לו להגיע.
עומר קם, מתקדם לכיוון החדר ונכנס.
הדופק שלי מטפס בקצב עכשיו, הלב משתולל בתוך החזה.
אני עוצמת את עיניי בחוזקה ומתחננת " ה' אני יודעת שלא הלכתי בדרכך... ושחטאתי בפניך הרבה בזמן האחרון. אני חייבת לבקש את זה, אני חייבת. שלא יספר לו, שלא יספר לו" -
כל אותו זמן שהם היו יחד בחדר זה הדבר היחיד שעבר בראשי,
שוב ושוב ביקשתי "שלא יספר לו, שלא יספר לו...."
הדלת נפתחת ועומר יוצא.
הוא נעמד מולנו, חצי חיוך יש על פניו כשהוא מביט בי הפעם.
הוא פחות כועס ממקודם.
הוא כל כך יפה.
אני כל כך אוהבת את הגבר הזה.
עומר:"בואו, הולכים."
אמא יוצאת מהחדר ונפרדת ממני ומאסתר לשלום.
נראה שכל אחד קיבל על עצמו איזושהי משימה, או בקשה..
כולנו יותר המומים ושותקים ממה שהגענו.
אסתר ויונתן מעט רחוקים,
אני ועומר לא מדברים.
אנחנו מגיעים למעלית ונכנסים שוב ארבעתינו. דממה.
יורדים לקומת החניון ושוב ברגע שיוצטים מהמעלית עומר תופס בידי ואני משתחררת מאחיזתו,
עומר:"מה? את יכולה להגיד לי כבר מה נסגר רחלי?"
"תפסיק לגעת בי"
אני מסתכלת לו במבט קר לתוך העיניים והוא מחזיר לי מבט מבולבל ולא מבין.
עומר:"למה? בגלל שאנחנו בחוץ?"
"לא"
עומר:"מה לא רחלי? אז בגלל מה."
"די עומר בבקשה די."
אני מתקדמת ממנו לכיוון הרכב.
שוב שקט בנינו.
אחרי עשרים דק של נסיעה שיכלו לחתוך את המתח בסכין מריחה יונתן עוצר מחוץ לבית של עומר.
עומר יוצא מהרכב ומחכה לי שאצא,
"אני אשן היום אצל אסתר ויונתן."
אני אומרת דרך החלון הפתוח.
עומר:"מה? מה פאקינג קורה לך?"
"לא קורה לי כלום. זה אינטנסיבי מידי, צריכה קצת מרחק... לאט לאט.."
עומר במבט קר ועצבני :"איך שתרצי..." מסובב את גבו כשאני מרימה את החלון ואסתר מתחילה לנסוע ורואה אותו נכנס לבניין.
אסתר:"מה קרה באמת?"
"כלום לא קרה... לא צריך לעבור לגור יחד."
אני חותכת אותה ומעדיפה להימנע מלהיכנס לשיחה,
אני בוהה בחלון ומחניקה דמעות.
נושכת את השפה בחוזקה ומתאפקת לא להתפרק, לא להתרסק.
לא יכלתי עם כל המחשבות האלה והחוסר וודאות לעלות אליו,
לעוד לילה כזה...
לעוד נגיעות, עוד נשיקות...
לא יכולה להתרכז בשום דבר אחר, רק המשפט הזה מהדהד לי בראש. "הריח שלך..."
אני מקרבת את אפי לחולצה ומריחה בדיוק את אותו הריח שהיא דיברה עליו, את הריח של הגבר האהוב עלי בעולם.
הריח שעל גופי גורם לי להתרסק, גורם לי לרצות להתפוצץ ולהעלם.
אני רוצה מקלחת, להוריד אותו מעלי.
אני לא אוכל להתמודד במידה וזה נכון..
הגענו לאסתר ויונתן הביתה, הם התחילו לריב, בכלל לא שמעתי מה הם אמרו מרוב שהייתי בתוך עצמי
ישר התקדמתי לכיוון המקלחת.
נכנסתי והתפשטתי במהירות, זרם המים שוטף לי את הפנים ואני מאפשרת לעצמי להתפרק, הדמעות זולגות מעיני יחד עם זרם המים החמימים.
אני קורסת על רצפת האמבטיה ונשענת על הקיר עם ראשי.
כואב לי בחזה,
כואב לי בגוף.
אני שוכבת מקופלת ברצפה באמבטיה זרועותי בברכי, זרם המים מאפשר לבכי לצאת בלי שליטה.
נותן תחושה שלא שומעים אותי. שאני לבד.
ככה אני שוכבת על הרצפה עד שהמים שעוטפים אותי כבר נעשים קרים ועור ברווז מכסה את כל גופי הרועד.
אין לי תחושת זמן, אין לי מושג כמה זמן אני כבר ככה מונחת.
אני מרגישה שבא לי להיות ככה לנצח, על הרצפה.
דפיקת דלת נשמעת.
אני לא עונה, אני מנסה להסדיר נשימה.
אסתר:"רחלי הכל בסדר?"
"כן.. בטח, כבר יוצאת" - אני מנסה שיצא ממני קול נורמלי כדי שלא תרגיש.
אסתר:"אוקי."
סוגרת את המים ושומעת את יונתן ואסתר ממשיכים להחליף ביניהם צעקות והערות עוקצניות.
אבל אני לא יכולה להתרכז בדבר ברגעים אלה.
אני מנסה להסניף את עור הכתף שלי וכבר אין עליה את הריח של עומר.
אני מנסה שוב ושוב להסניף, אני מחפשת אחר נקודה בגופי שנשארה בה פיסה ממנו ואני לא מוצאת.
הדבר מציף אותי שוב ועיניי מתמלאות מחדש בדמעות.
מה אני אעשה בלעדיו.... ?
עוד דפיקה על דלת האמבטיה "אמרתי אני יוצאת!" צעקתי צעקה שבורה.
"רחלי... ?"- הקול שלו.. הקול שלו מעבר לדלת גורם לדמעותיי לרדת יותר ויותר ולי לזרוק את הראש אחורה ולסגור את עיניי בחוזקה.
"תלך!"
עומר:"יפה שלי את בוכה? אל תבכי.."
אני מזיזה את ראשי מצד לצד כמו עושה 'לא' עם הראש.
עומר:"ראית את ההודעה נכון?"
"תלך עומר בבקשה תלך..." אני אומרת בקול חלש בלי כוחות.
עומר:"נראה לך? באמת נראה לך שאני אעשה משהו כזה אהבה שלי?"
אני לא עונה לו.
עומר:"תפתחי לי בבקשה ממך תפתחי לי. אני בחיים לא הייתי עושה לך דבר כזה, את מבינה?"
אני אוספת את עצמי ויוצאת מהמקלחת עוטפת את עצמי במגבת פותחת את הדלת רועדת ונטולת כוחות ומתמוטטת, הוא אוחז בי שלא אפול,
עומר:"יפה שלי את קרח!" אומר ומרים אותי על זרועותיו הולך איתי לכיוון החדר הקטן.
אסתר ויונתן מסתכלים עלינו מתוך החדר שלהם, שקטים ומתבוננים, אסתר מסובבת ליונתן את הראש כשהיא קולטת שאני במגבת בלבד.
עומר מכניס אותי לחדר ומצמיד לגופי את המגבת, סופג את המים, מנסה לחמם אותי.
הוא מכניס אותי למיטה ומכסה אותי בשמיכה מבקש שאוריד את המגבת כשהשמיכה עלי, אני נשארת עירומה לגמרי מתחת לשמיכה ושולפת את המגבת.
עומר לוקח אותה ומניח אותה על הכיסא בחדר, הוא חוזר למיטה.
מעל השמיכה ומחבק אותי, מעביר את ידיו עלי ומנסה לחמם אותי.
אני עדיין קצת רועדת.
אני מסתובבת עם גופי לכיוונו מתחת לשמיכה ומאפשרת לו להישכב.
הוא לא נכנס איתי מתחת לשמיכה רק עוטף אותי כשהוא דואג לגעת בי רק מעל השמיכה.
אני מסתכלת עליו על הפנים היפות שלו, על המבט הדואג שלו.
אני מחזיקה את פניו בין ידיי ומקרבת אליו את ראשי.
אני מקרבת את אפי לצוואר שלו ושואפת אותו לתוכי, באותה השניה אני מרגישה את דמעותי עומדות לפרוץ שוב, מרגישה את הגוף שלי רועד אני מנסה להתנגד לו ולשמור את הדמעות מלהתפרץ.
"אני מריחה אותך שוב..." - אני אומרת ועם המשפט מתפרץ ממני בכי... בכי בלתי נשלט.
הוא מחבק אותי חזק אליו,
עומר:"בחיים אבל בחיים אני לא אעשה לך דבר כזה יפה שלי, תאמיני לי!"
הוא מרים את פני אליו ומסתכל לי בתוך העיניים.
עומר:"אני אוהב אותך!"
החזקתי שוב את פניו בין ידיי והשתוקקתי למגע שפתיו.
עומר:"לא יכלתי לנשום דקה בבית בלעדייך. אני אוהב אותך!"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

. . עקוב אחר .
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Just Liel
Just Liel
מהממים שכאלההה ❤
איזה פרקים מושקעיםםם מחכה להמשך!
הגב
דווח
. .
. .
ליאליייי יפתי ❤❤
הגב
דווח
guest
מחכה להמשךךך :)
הגב
דווח
טען עוד 18 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
אני חיה בסרט
אני חיה בסרט
מאת: Liel Shmuel
אני לא סטוקרית
אני לא סטוקרית
מאת: Mia N
שהכל נהיה בדברו 2
שהכל נהיה בדברו 2
מאת: שיר פיליבה
ההתנגשות הסופית חלק2
ההתנגשות הסופית חלק2
מאת: Miss D
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan