כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
5

חיים חדשים ישנים

פרק 29

קמתי בבהלה מתנשף בכבדות, זיעה קרה נטפה על מצחי "אין טעם כבר לחזור לישון" מלמלתי לעצמי בשקט כדי לא להעיר אותה.
יצאתי מהמיטה בזהירות ובשקט כדי לא להרעיש וירדתי למטה אל האח ללבוש את בגדיי אבל רק מכנסיי היו יבשים.
יצאתי החוצה והתיישבתי על המרפסת שהייתה יבשה מסתכל על הגשם שאט אט מחלש אבל הקור חדר לעצמותיי.
אני יודע מה אתם וודאי חושבים עכשיו... הרי אם קר לי למה שלא אחזור פנימה? טוב אז התשובה היא קצת מגוחכת אבל מאוד אמיתית, אני פשוט לא יכול... הייתי צריך אוויר צח והבית הרגיש כאילו הוא חונק אותי.
אחרי כמה דקות של הרהורים ונסיון עז לא לתת למחשבות הרסניות לחדור לראשי נפתחה הדלת מאחוריי והיא עמדה שם.
"למה אתה בחוץ?" היא שאלה בפיהוק מבולבלת.
"למה את לא ישנה?" "אני יכולה גם לשאול את אותה שאלה" היא שילבה את ידיה מחכה לתשובה "הייתי צריך אוויר ואת?" "סתם התעוררתי" "את צריכה לנוח" "אל תגיד לי מה לעשות!" היא שינתה את טון הדיבור שלה ואני ניסיתי להישאר רגוע "היה לך כמה ימים ארוכים אני לא רוצה שתתמוטטי" "אני לא אתמוטט! איך בכלל מצאת אותי?" היא שאלה ונשענה על הדלת "זיהיתי את הבחור שמכר אותך" היא נראתה מבולבלת "מה זאת אומרת זיהיתי אותו? לא היית איתי שם" "אני כבר פגשתי אותו פעם..." אמרתי בשקט בתקווה שתבין שאין לי ממש את הסבלנות לדבר על כך אבל היא הייתה עקשנית "מה זאת אומרת פגשתי אותו?! שיתפת איתו פעולה?!" היא אמרה מזועזעת "לא עשיתי איתו מעולם עסקים" ניסיתי להרגיע אותה "אז איך אתה מכיר אותו?" היא דרשה המבט שהיה על פניה היה נבגד "אני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו..." ניסיתי שתבין שאני פשוט לא רוצה לפתוח את הפרק הזה בחיים שלי לא עכשיו אני עדיין לא מוכן אבל המבט השונא בפניה לא הותיר לי ברירה "אני לא חוזרת למידלנד עד שאני לא אקבל הסבר הגיוני" היא אמרה בבוז נשמתי עמוק "את יודעת שנלקח ממני תואר האצולה שלי... אני משער ששמעת לפחות" פניה קצת יותר התרככו היא הבינה לאן הסיפור הזה הולך "אתה לא חייב לספר" היא אמרה מבויישת והרכינה את ראשה "זה היה צריך לצאת מתישהו" חייכתי אליה חיוך והשפלתי את ראשי לאדמה הרגשתי שכל בטני מתהפכת זה חייב לצאת החוצה... אם לא אני פשוט אקיא על עצמי "אני נולדתי לפיליפ ולוסי וילסון בית אצולה שעומד כבר מאות שנים, אבא שלי נפטר שהייתי צעיר אבל אימי ואחותי סופיה היו כל עולמי עם השנים התחזק בית האצולה דנסקין והתחיל לכבוש שטחים אימי שלא האמינה במלחמה הציעה לאדון ברית האדון קיבל את הברית ונישא לאימי האדון והועברנו ישר אל אחוזתו.
כמה שבועות לאחר המעבר נשלחתי על ידו למחנה אימונים לסייף ורכיבה על סוסים רחוק מהבית, שהיתי שם ארבע שנים אימי הייתה שולחת לי מכתבים מדי שבוע עד שיום אחד המכתבים פסקו אחרי שלוש שבועות ללא מכתבים החלטתי לחזור אל האחוזה כשחזרתי האדם הראשון שראיתי היה סופיה בשנייה הראשונה לא זיהיתי אותה פניה קודרות ועיניה דבוקות לרצפה כמתביישות והיא לא נראתה לי כלל כמו אחותי הקטנה מלאת החיים והתמימות קראתי לה אני זוכר שכאשר היא זיהתה אותי עלה על פניה האפרוריות חיוך עגום ועייניה הבריקו היא נראתה כמו רוח רצתי אליה וחיבקתי אותה חזק בהתחלה שמעתי השתנקויות קטנות ולחות על כתפי אבל בכי זה הפך מיד ליבובים מרים ושוברי לב ניסיתי להרגיע אותה שתסביר לי למה היא כל כך עצובה ואיפה אמא היא הצליחה לפלוט מפיה שאמא חולה כבר כמה שבועות ומר דנסקין לא נותן לה לראותה היה נראה שרצתה להגיד עוד דבר אך עצרה את עצמה וביקשה שאלך לנוח היא ליוותה אותי לחדר אורחים וישבה לצידי עד שנרדמתי אני זוכר שלפני שעייני נעצמו שמעתי צעדים רבים וחשתי בנשיקתה על מצחי התעוררתי לאחר כמה שעות היה חשוך בחוץ ורציתי לראות אם היא ערה רציתי לספר לה על מה שקרה לי בארבע השנים האחרונות אבל כשהגעתי לחדרה עמד בו מר דנסקין עם שני שומריו אוחזים ב..." התיישבתי על הרצפה מכיוון שרגליי לא יכלו לשאת אותי העול הכביד על כל גופי.
המילים נתקעו בגרוני לא רציתי להגיד את זה בקול רם ידעתי שאם אעשה זאת הסיפור הזה לא כבר לא יהיה סיוט חוזר הוא יהיה המציאות.
רוז הניחה את ידה על כתפי "אתה לא חייב להמשיך..." חייכתי אליה חיוך מאולץ "זה בסדר" לקחתי נשימה עמוקה והמשכתי בסיפורי "הייתי המום סופיה התחילה לצרוח ולהתחנן שלא אסתכל עליה שהיא לא כזאתי שהיא לא רצתה דמעות התחילו לעלות בעייני הסתכלתי על מר דנסקין במבט הכי שונא שיכולתי לתת לו והוא צחק ואמר לי לחזור לחדרי ולהתנהג כאילו זה לא קרה אבל לא יכולתי הזעם והכעס השתלטו עליי שלפתי את חרבי ורצתי לכיוון מר דנסקין אך בתנועה מהירה אחד השומרים משך את האדון ודחף... הוא דחף את סופיה לכיוון החרב... היה מאוחר מדי בשביל להצליח לבלום והחרב ניקבה את ..." עייניה של רוז הבריקו אני אחסוך בתיאורים "אני הושלכתי ישר לאחר מכן לצינוק האחוזה למרתף היה ריח נורא ריח של ריקבון... מר דנסקין בא לדבר איתי כבר באותו הלילה אני זוכר את החיוך על פניו "אני נתתי לך את האופציה ילד" הוא אמר בטון בז דרשתי לדבר עם אימי והוא צחק "תוכל לעשות זאת רק אחרי שתצתרף גם לאחותך" לא הבנתי את מילותיו בעיקר כי לא רציתי להבין למחרת הוא דאג לערוך לי משפט על רצח אימי ואחותי נלקח לי התואר של משפחת וילסון ונמסרתי לסוכר באנשים שהיה אמור להיפטר ממני אבל קנה אותי נער שבזכותו אני..." היא קטעה אותי ונתנה לי חיבוק גדול עטפתי אותה בידיי הרגשתי שהיא רועדת היא בוכה? "זה בסדר זה כבר קרה אין על מה לבכות" ניסיתי לנחם אותה הקושי וכאב התופת שהיה כרוך בלספר את הסיפור הפך להקלה ורוגע אבן בליבי שנעלמה "אני מצטערת כל כך!" "אין לך על מה" חייכתי אליה חיוך אמיתי "הייתי צריכה ליהיות פחות רעה בנושא הזה... לא הייתי צריכה להאמין לסיפור הזה" "לא היה לך איך לדעת" שנינו שתקנו היא הייתה עדיין בידיי לא רציתי שתזוז או תלך פשוט שתישאר כאן לנצח ליטפתי את ראשה קלות "זה ג'יימס?" "מה ג'יימס?" "הנער שהציל אותך זה המלך ג'יימס?" חייכתי "כן" "לך לישון" היא אמרה מפהקת תוך כדי "עוד מעט" היא יזרה לביקתה ואני קצת אחריה אולי בכל זאת אצליח היום עוד לישון

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

רועי לוי עקוב אחר רועי
שמור סיפור
לסיפור זה 9 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Life R Not Ez
Life R Not Ez
אעאעאעאעאעאעא מושלמיייי
הגב
דווח
וואי אני פשוט מתאהבת יותר ויותר בסיפור!
הגב
דווח
רועי לוי
רועי לוי
תודה רבה
הגב
דווח
טען עוד 18 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
שיחות של אהבה עד הלילה
שיחות של אהבה עד הלילה
מאת: מעיין לוי
קמצנית
קמצנית
מאת: black and white .
אני רוצה אותה!
אני רוצה אותה!
מאת: Love is Love
דרך מוצלחת 4
דרך מוצלחת 4
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D