כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

מגע אסור 10

אני מרימה את ידי ומעבירה אותם על פניו בעדינות. הוא מתמסר למגע שלי. הוא מזיז את ראשו נושק לכף ידי וחוזר לריפרוף קטן של שפתיו בשפתיי. עומר:"את כל כך נעימה"- אומר בקול נמוך, כמעט בלחישה שמרטיטה אותי לאורך כל עמוד השדרה שלי. ראשי נשמט מעט לאחור וצאוורי חשוף מולו, הוא רוכן אליו ומסניף אותו, שואף אותי עמוקות לתוכו. אני נמתחת קצת כששפתיו נוגעות בצווארי, אצבעותי נאחזות חזק בשיערות ראשו. תחושת שפתיו על העור החשוף בצווארי מעבירה בי גלים של צמרמורות לאורך כל הגוף. עומר מחזק את אחיזתו בגופי כשהוא מרגיש בי מתחילה לרעוד. הוא מתנתק ממני, עומר:"זה בסדר? את בסדר?"

"אסתר..."
אסתר:"מה את עושה פה?" היא אומרת בקול רועד וחנוק מדמעות.
"יונתן הגיע לעומר..."-
אסתר:"אז הוא סיפר לכם שאני משוגעת?!"
"לא, עומר ויונתן דיברו לבד.. אני לא יודעת מה קרה בינכם."
אסתר:"יופי לך..."
"אפשר להיכנס"
אסתר:"אני מעדיפה שתלכי..."
"לא, אני רוצה שנדבר."
אסתר:"אין לי מה לדבר איתך, אני רוצה להיות לבד"
"אבל לי יש מה להגיד לך, אני לא רוצה לאבד אותך, את אחותי..."
אסתר מפנה אלי את גבה והולכת לשבת על הספה.
דלת הבית נשארה פתוחה, נכנסתי וסגרתי אותה אחריי.
"את חשובה לי יותר מכל אחד אחר!"
אני מסתכלת סביבי והבית נראה לי הפוך... כוס מנופצת בצד החדר, בגדים מפוזרים, מאפרה מלאה בדלים, עשן סמיך בכל חלל החדר החנוק.
הלכתי ופתחתי את החלון לרווחה כדי שהבית יתאורר .
אני מביטה מהחלון על פנס הרחוב ורואה טיפות גשם קטנטנות מתחילות לרדת.
אוויר קריר נכנס לבית וממלא את אפי בריח של גשם ראשון.
"התחיל גשם"-
אני מפנה את המאפרה לפח ומחזירה אותה לשולחן, לקחתי מטאטא ופיניתי את שברי כוס הזכוכית,
מזגתי מים לכוס וניגשתי שוב לאסתר נותנת לה את הכוס.
"תשתי"-
אסתר:"לא בא לי"- אסתר לוקחת סיגריה ומדליקה אותה.
הנחתי את כוס המים על השולחן מול אסתר והתיישבתי לידה.
אסתר שואפת מהסיגריה שאיפות מהירות.
אני מניחה את ראשי על כתפה, בשקט.
לא מוציאות מילה.
אני מבינה שהיא צריכה זמן לעצמה ונותנת לה זמן... שתדבר איתי כשנוח לה.
אסתר משעינה את ראשה עלי בחזרה.
דמעותיה זולגות ועוברות גם על פניי.
אני מחזיקה אותה בידי, אוחזת חזק. רוצה שתרגיש שאני כאן, בנוכחות ולא במילים.
אסתר:"לא התכוונתי למילים שאמרתי לך אתמול..."
"אני יודעת, אני לא כועסת..."
אסתר:"אני כן כועסת על ההורים אבל הוצאתי את זה עליך וזה לא היה הוגן מצידי."
"אמרתי לך, אני מבינה אותך ואני לא כועסת."
אסתר:"פשוט..."- הבכי שלה מתגבר תוך כדי דיבור ואני מחזקת את החיבוק "הם שונאים אותי..."
"הם לא..."
אסתר:"הם כן!"
"אמא לא שונאת אותך..."
אסתר:"ראית איך אבא הסתכל עלי? מה הוא אמר עלי?"
"גם אבא לא שונא אותך. יש בינכם קשר מיוחד, הרבה יותר חזק ממה שלי אי פעם היה איתו..."
אסתר:"היה בנינו קשר מיוחד. את זוכרת? הייתי הילדה של אבא?"
"בטח שאני זוכרת... הוא הסתכל עליך בעיניים מעריצות..."
אסתר:"אני מתגעגעת למבט הזה שלו, אני לא העלתי בראשי אופציה שהמבט הזה ישתנה..."
"הוא כל כך קשה איתך בגלל הקשר המיוחד שהיה בינכם. את בחרת ביונתן... את יודעת שהוא בכה שלושה ימים ברציפות?"
אסתר:"באמת?"
"אלה היו הימים היחידים שראיתי אותו אי פעם בוכה... כשאת עזבת... הוא פשוט פגוע כמוך, את יודעת איזה אגו יש לאבא"
אסתר:"לא חשבתי שהוא יזרוק אותי מהמשפחה.. לא חשבתי שהוא יעמוד במילה שלו..."
"אתם צריכים לדבר..."
אסתר:"איזה לדבר..."
"גם אלי אבא דיבר מגעיל אתמול..."
אסתר:"לא כמו שהוא דיבר אלי, על הלבוש... על הכל... וגם אמא התייחסה אלי כאילו אני אשמה... כולם מאשימים אותי בהכל..."
"אני לא מאשימה אותך... אני מבינה אותך... אבל למה הרחקת את יונתן"
אסתר:"האשמתי אותו שהוא נתן לי להתרחק מהמשפחה שלי..."
"זה לא פייר לעשות לו את זה"
אסתר:"אני יודעת... אבל אם לא הייתי בוחרת ביונתן כל זה לא היה קורה, אבא עדיין היה אדם שמח, אמא הייתה מאושרת, לך היה בעל ששווה אותך ולא היה קשה למצוא לך שידוך.... את מבינה... הכל היה נמנע..."
"זה לא שאנחנו מאשימים אותך, את מאשימה את עצמך... תפסיקי לקחת עליך את האשמה על הכל! , את לא יכולה לדעת מה היה קורה אם היית נשארת.
תזכרי שבכל מקרה הכל כתוב לנו כבר מלמעלה. את עושה את הדקך שאת צריכה לעשות...
אם היית לוקחת פניה שאת לא מאמינה בה באותו זמן את גם לא היית סולחת למשפחה כל החיים...
היו מוצאים לך שידוך והיית צריכה לחיות איתו את חייך, זאת אופציה עדיפה?"
אסתר:"לא יודעת, אולי הייתי משלימה בסוף. בכל מקרה, שום דבר רע לא היה קורה לך..."
"את לא יכולה לדעת, את לא יכולה לדעת אם לא הייתי פוגשת את עוזיה בסיטואציה אחרת... את לא יכולה לדעת מה היה קורה אם היית נשארת... זה סתם השערות... עדיף לך גם לא לחיות את הנקודה הזאת בעבר שלך כי לא תוכלי להתקדם אף פעם... את עכשיו בזוגיות, את עדיין אוהבת את יונתן?"
אסתר:"בטח שאני אוהבת את יונתן..."
"אז אל תרחיקי אותו ממך... להפך, תחזיקי בו חזק..."
אסתר:"הרחקתי אותו?"
"את האמת הוא היה נראה לי שבור ממש, הוא בטוח ירצה לחזור... פשוט תסבירי לו כמו שהסברת לי... הוא יבין אותך"
אסתר:"מה, יונתן ועומר עדיין שם?"
"לא רק יונתן ועומר..."- אמרתי בטון עצבני.
אסתר:"מה זאת אומרת? מי עוד שם?"
"עדי..."
אסתר קופצת :"עדי?!"
"מי זאת? מה הסיפור?"
אסתר:"זאת ה-אקסית של עומר... רגע אבל למה זה מפריע לך... ? אתם לא... ? אתם כן!"
עלה לי חיוך בלתי נשלט על הפנים.
"אנחנו ביחד."- מרוב שהחיוך לא הצליח לרדת מהפרצוף שלי התחיל לכאוב לי בצידי הפה, כיסיתי את החיוך בידי מבושה.
אסתר:"מה ביחד? ממש ביחד?"
"כן, הוא אפילו אמר לי שהוא יעשה איתי שבת..."
אסתר:"עומר? יעשה שבת... ?"
"כן, למה זה כל כל מוזר לכולם."
אסתר:"סתם, לא כזה מתחבר לי לעומר..."
"הוא היה דתי פעם"-
אסתר:" אין מצב!"
"הוא סיפר לי..."
אסתר:"טוב אבל רחלי... עדי חזרה..."
"זה אמור להפחיד אותי? הוא דיי היה עצבני עליה..."
אסתר:"ברור שהוא היה עצבני עליה, הם כבר גרו יחד והיא החליטה ביום אחד שהיא טסה לחו"ל ומנתקת קשר..."
"די... !"
אסתר:"כן... הם היו זוג... כמה ריבים היו להם... אבל הם אהבו"
"אני צריכה לדאוג?"
אסתר:"עומר היה תמיד חלש מולה, הוא באמת אהב אותה והיא תמיד ניצלה את זה..."
"ואם הוא כבר לא אוהב אותה..."
אסתר:"אני לא יודעת..."- קצת התבאסתי ממה שאסתר אמרה לי, כאילו לא חשבתי שהיא כל כך משמעותית...
"היא גם נראית טוב..."
אסתר:"עדי.. כן! מאוד!"
"אנחנו שונות..."
אסתר:"קצוות שונים..."- זה מחדד לי את השאלה, מה הוא עושה איתי אם הוא אוהב טעם כזה בבחורות...
אסתר:"חשבת על זה עד הסוף, עליך ועל עומר?"
"הוא חמוד, ונראה טוב... ואני מתרגשת לידו, באמת מתרגשת."
אסתר:"כן, עומר נראה טוב."-
"איזה עיניים..."
אסתר:"שלמות"
"והוא טוב איתי, הוא מתחשב וסבלני..."
אסתר:"קצת מלחיץ אותי, שלא תעשי דברים מהר מידי... שהכל יקרה בקצב שלך" -
"מבטיחה, הכל יקרה בקצב שלי... אני גם סומכת עליו. בינתיים רק התנשקנו"
אסתר:"וזה כיף לך?"
"מאוד... השפתיים שלו זה ואו.. עולה על כל דמיון..."
אסתר:"לעומר יש את זה, אין ספק... הוא גבר עם המון ניסיון..." -
"הוא אמר שהוא יגרש אותה ויבוא לפה..."
אסתר:"אל תתאכזבי אם במקרה... את יודעת.."
"מה?"
אסתר:"אם הם יחזרו...."
אנחנו שומעות מישהו רץ מכיוון חדר המדרגות,
הדלת נפתחת בפתאומיות וגופי מתרומם מהספה בלי שליטה, זה עומר.
הוא מתנשף, שיערו לח מטיפות הגשם, בגדיו רטובים.
עיניו ננעצות עמוק בעיניי.
"רחלי, אני אוהב אותך!" -
נעצרה נשמתי, למשך דקה האוויר בחדר עומד ולא זז.
הזמן נעצר.
הסתכלתי על אסתר שישובה בשוק על הספה,
ועומר שמחייך אלי ועינייו הכחולות המבריקות מביטות בי.
עומר נכנס לבית וסוגר אחריו את הדלת.
הוא מתקרב אלי ומחבק אותי חזק.
עומר:"סליחה שזה ליד אחותך... אני פשוט חייב!" - הוא מצמיד אותי אליו קרוב קרוב. אני מצחקקת אליו לתוך הצוואר מאפשרת לחיבוק הזה להתחזק.
"אני אוהב אותך"
אני מסתכלת בעיניו והוא בשלי, אני מחייכת.
"מה קרה עם עדי?"
עומר:"אמרתי לה שאני אוהב אותך..."
"אמרת לה?"
עומר:"כן, היא רצתה לחזור.. שנחזור להיות ביחד..."
"ולא רצית?"
"לא רציתי... רק חיזק אצלי כמה אני רוצה אותך!"
אני נשענת עליו, ראשי בשקע צווארו מסניפה את ריחו לריאותי.
אסתר מתקרבת אלינו ומחבקת את שנינו, "הקיטש פה גומר אותי..."
אני צוחקים שלושתינו בתוך החיבוק.
עומר:"אני שמח שאתן בסדר"-
אני מתנתקת מידו ומחבקת את אסתר.
"כן..."
עומר:" יאלה בואו נעשה קידוש יחד..."
אסתר:"אין אוכל, לא עשיתי כלום היום..."
עומר:"אבל את לא יודעת איזה אוכל רחלי הכינה..."
אסתר:"הכנת אוכל?"
"הוא סתם מגזים... הכנתי דגים סך הכל"
עומר:" יאלה בואו אלי... נעביר יחד את השבת..."
אסתר:"יוני אצלך?"
עומר:" אמ... נצטרך למצוא אותו, באמצע השיחה עם עדי הוא יצא מהבית... גירשה גם אותו החולת נפש"
אסתר:"אה, אתה נתת לה לגרש את אחותי? תיזהר ממני!"-
עומר:"נראה לך שהייתי נותן לדבר כזה לקרות. אחותך מעל כולם!"
"היי! אני עוד פה!"
אסתר:"אז מה? אני עדיין אחותך הגדולה ויש לי את הזכות לשמור עלייך ."
עומר:"עם אחות גדולה כזו אני גם אפחד לא לשמור עליה... את תקברי אותי"- עומר צוחק, אסתר :"נכון מאוד" מביאה לו מכה חזקה בחזה וצוחקת גם.
"יופי, עכשיו כשיש לי שני שומרי ראש... בואו נמצא את יונתן..."
עומר:"יאללה"
אסתר:"את היחידה שקוראת לו יונתן..."
"כי ככה קוראים לו!" -
עומר:"כן, כמו שלך אנחנו קוראים אסתי והיא קוראת לך אסתר"
"אני אוהבת לקרוא לאנשים בשמם האמיתי..."
עומר:"חארטה, את בכלל רחל!" עומר צוחק.
"אני לא רחל!"
עומר:"בטח שאת רחל!"
"בתעודת זהות כתוב רחלי..."
עומר:"באמת?"
אסתר:"כן.."
עומר:"אני אוהב את השם רחלי..."- עומר תופס אותי במותניי ומקרב אותי אליו, "תביאי לי, מה גנבת לי אותה... היא שלי"
אסתר:"מישהו פה תפס בעלות..."
"יאלה יא שני קרציות תתקשרו ליונתן"
עומר:"אסתי אני חושב שכדי שתתקשרי את..."
אסתר:"בסדר.." -
אסתר לוקחת את הפלאפון שלה ומתרחקת למטבח.
"אתה עדיין רטוב מהגשם"
עומר:"לא אכפת לי"
אני מלטפת את שערות ראשו הלחות באצבעותי.
עומר:"אני מת על הידיים שלך.."
אני מלטפת את זיפי פניו והוא נהנה מהמגע שלי.
"באמת עדי לא משפיעה עליך יותר?"
עומר:"באמת..."
"כי ראיתי אותה היום וזה ערער אותי, אני כל כך שונה ממנה..."
עומר:"אני אוהב אותך בגלל מי שאת, בזכות כל מה שאת רחלי..."
"אני בחיים לא אהיה בוטה כמוה"
עומר:"אני לא רוצה שתהיי... אני רוצה שתהיי איתי את"
עומר מרים אותי אליו, מחזיק אותי כשרגליי באוויר סביב אגנו.
מחזיק בי בביטחון.
עומר:"אני אוהב שאת קרובה אלי. כל כך טוב לי כשאת לידי..."
אני מרפה את גופי ונותנת בו אמון.
"נעים לי איתך"
עומר:"תתני לי לחבק אותך לנצח"
"אני אוהבת שאתה מחבק אותי"
עומר:"את יודעת שלא אלחץ עליך לעשות שום דבר שלא תהיי מוכנה לעשות..."
"תודה.."
עומר:"מה תודה? ברור! תודה לך שאת איתי..."
"זה לא יחסר לך?"
עומר:"זה לא משנה בכלל... אני רוצה להיות איתך ואחכה לך לא משנה כמה זמן זה יקח, את לא תשמעי ממני מילה בעניין הזה.
רק כשאת תהיי מוכנה... לאט לאט."
"אתה נותן לי ביטחון עומר, אני מאמינה לך..."
עומר:"רק דבר אחד, אני רוצה שנהיה כנים זה עם זה... אני רוצה שנשתף ונספר. אני נכוותי כבר מהסתרות, חייתי ככה קשר שלם, אני לא מוכן שזה שוב יקרה. זה לא משהו שאני אוכל להתגבר עליו. אני רוצה שיהיה בינינו אמון מלא... ושכל מה שתחשבי ותרגישי תגידי לי בפתיחות..."
הנחתי עליו את ראשי, הוא עדיין מחזיק בי במשך אני לא יודעת כמה זמן...
אבל נוח לי. אולי זאת ההזדמנות לספר לו שאני לא באמת בתולה? אולי זאת ההזדמנות לספר לו מה עברתי... ?
אני מסתכלת בעיניו היפות, כחול עמוק כזה, צבע מטורף...
צבע שגורם לי להתהפנט.
כל כך טוב לי עכשיו, אני מרגישה שלמה.
אם אספר לו קיים סיכוי שאני אפוצץ את הכל...
שכל החלום הטוב הזה יגמר.
אני לא רוצה שהוא יגמר, אני לא יכולה לקחת את הסיכון הזה.
הוא לא צריך לדעת...
אני לא אספר, זה ילך איתי...
הוא לא צריך לדעת.
אסתר מגיחה מהמיטבח "יאלה בואו נזוז, הוא מחכה לנו מתחת לבניין.. אופס, אני רואה שאתם מתחממים פה..."-
עומר משחרר את האחיזה בי מניח אותי על הרצפה.
אולי קצת נסחפתי...
"סליחה..."- אני קצת מבוישת עומדת מול אסתר.
אסתר צוחקת :"מה לקחתם אותי קשה... אני דווקא מחבבת אתכם יחד..." היא קורצת לנו, קצת מרגיעה אותי כי התחלתי להילחץ.
עומר רגיש שנלחצתי קצת אז לקח ממני צעד אחורה.
אולי הוא גם הרגיש שנסחפנו יותר מידי, הוא נכנס לבית מלא כל כך באנרגיות, כמו טורף...
הרגשתי שהוא חושק במגע שלי, שהוא חושק בחיבוק שלי.
זה מילאה אותי בכל כך הרבה רגשות...
הציף לי דברים במעמקי הנפש שלי שלא ידעתי שקיימים.
ההתרגשות הזו ממנו... הוא מרטיט כל חלק בגופי ונפשי יחד.
אני רוצה לגלות אותו, רוצה להכיר אותו יותר.. על כל גווניו...
אסתר מחזירה אותי למציאות כשהיא מתחילה לדבר "מה שתקתם שניכם?"
"כלום"- אני עונה בחצי חיוך.
אסתר:"אתם סגורים על זה שצחקתי, כן?"
"כן, כן..."
אסתר:"יופי.. אז זזים?"
עומר:"יאלה..."
"אני יכולה לקחת כמה בגדים מפה? תראי מה לבשתי היום..."
אסתר:"באמת הפתיע אותי שאת עם חולצה של עומר וטייטס..."
"כן... לא היה לי משהו אחר לשים..."
אסתר:"קחי זריז ונלך... יוני מחכה"
עומר:"הסתדרתם?"
אסתר:"אני מקווה..."
עומר:"אתם מיוחדים אסתי, תשמרו על זה..."
אני הולכת לחדר ואוספת לי כמה דברים בתול תיק קטן.
רגע, השלמתי עם אסתר, זה אומר שאני עדיין גרה איתם, או עם עומר?
אסתר לחוצה, "טוב אני הולכת ליוני... תסיימו להתארגן ותבואו..."
עומר:"מה את רצינית חכי שניה..."
אסתר:"אבל רחלי עוד לא אירגנה את עצמה."
"טוב... תלכי נגיע"- אמרתי לאסתר. את האמת שאני רוצה רגע לבד עם עומר.
אני בעצם לא יודעת אם לקחת תיק...
עומר:"טוב, תלכי אני ורחלי נבוא כבר..."
אסתר יצאה מפתח הבית ואני עומדת מול עומר שלובת ידיים ורגליים, חוששת מהשאלה שאני מתכוונת לשאול...
עומר:"מה קרה?" -
"אמ... אני לא כל כך יודעת איך..."
עומר:"מצטער, את כבר ביקשת ממני שלא יהיה בינינו מגע ליד אנשים אחרים ולא כיבדתי אותך.. אני מצטער, זה לא יקרה שוב אני מבטיח."
"זה לא זה..."
עומר:"אז מה יפה שלי?" - עומר מתקרב אלי ומזיז קצוות שיער שכיסתה חלק מפניי.
עומר:"מה קרה?" הוא עומד קרוב, מרגיע בנוכחותו.
"אני לא כל כך יודעת איך לשאול..."
עומר:"הכי פשוט, תשאלי..."
"הלכתי לחדר כדי לארגן תיק נכון... ?"
עומר:"כן, כי אצלי אין לך בגדים ועוד מעט את כבר יומיים עם אותם..."
"כן, אבל מלכתחילה באתי אליך כי רבתי עם אסתר."
עומר:"אוקי..."-
"איך ישפיע אם השלמתי עם אסתר...."
לעומר נפל האסימון. הוא אחז בלחיי בין ידיו וחייך אלי.
"מה אתה מחייך ככה... ?"
עומר:"שאם אירגנת אלי תיק ככה באינסטינגט כאילו זה הכי טבעי בעולם זה אומר הרבה..."
"מה זה אומר?"
עומר:"שסבבה לך איתי..."
אני מצחקקת מהניסוח- "כן סבבה לי איתך..."
עומר:"את רוצה להישאר?"
"מה? לגור?"
עומר:"רק אם את רוצה..."
"איך זה שאני שואלת אותך, הפך לאתה שואל אותי?"
עומר:"כי התשובה צריכה לבוא ממך..."
"למה?"- אני קצת מתגרה בו מושכת ממנו את המילים שכל כך רציתי לשמוע.
עומר:"את רוצה אני אענה קודם?"
"כן..."
עומר:"אני אשמח שתמשיכי לגור אצלי"- הוא מחייך חיוך גדול ואני מהופנטת מתמכרת ליופי הזה שלו מחקה את החיוך שלו על פניי.
עומר:"את אוהבת את התשובה שלי?"
"מאוד..."
עומר:"את לא חייבת לענות את אותה תשובה... את יכולה גם לחשוב על זה אם תרצי, לא לוחץ."
"מאיזה כוכב באת לי... ?"
עומר:"זה כן או לא?"- הוא שואל בקריצה.
"באמת עומר... איך אתה כזה מדהים?!"
עומר:"בא לי טבעי"- עומר צוחק אני נותנת לו מכה על החזה.
"די עם הציניות!"
עומר:"סליחה חייזר שלי!" ומקרב אותי אליו לחיבוק צמוד,
כשאני מחוצה לו לחזה אני שואלת "קראת לי חייזר עכשיו?"
עומר:"כן! מתאים לך בול, חייזר שלי!"
"די לקרוא לי חייזר!"-
עומר:"מצחיק תמיד חשבתי שלחייזרים יש מחושים..." הוא ממשיך לצחוק כשאני עושה פרצוף לא מרוצה.
עומר:"אז חייזרונת את רוצה לגור בכוכב שלי?"
"אני יכולה לחשוב על זה?"
עומר:"בטח..."-
"אתה לא נפגע?"
עומר:"מה פתאום" הוא שוב מביט בי במבט עמוק ואני רק נמסה יותר מהגבר הזה.
עומר אוחז שוב במותני ומרים אותי בקטנה שאהיה על קצות אצבעותי, גופי נתמך בעזרת זרועותיו, עיני מביטות בשפתיו הבשרניות האלה.
כל כך רוצה להרגיש אותן שוב.
כמעט שכחתי כמה זה אסור לי, כמה אסור לנו. אבל המחשבה הזו נדחקת מהר מראשי, רק הוא עכשיו מולי.
אני והוא, יחד... מרגישה כמו אחד.
הוא רוכן לעברי ומגשש קצת עם שפתיו מעל השפתיים שלי,
עייני שקועות עמוק בעינו הבוחנות את תגובותיי...
שוב החיוך הקטן הזה שתגלה אלי מזויות פניו על הלחיים.
כשהוא מחייך גם עיניו מחייכות אלי, בורקות אלי בגוון כחול מהפנט.
אני מרימה את ידי ומעבירה אותם על פניו בעדינות.
הוא מתמסר למגע שלי.
הוא מזיז את ראשו נושק לכף ידי וחוזר לריפרוף קטן של שפתיו בשפתיי.
עומר:"את כל כך נעימה"- אומר בקול נמוך, כמעט בלחישה שמרטיטה אותי לאורך כל עמוד השדרה שלי.
ראשי נשמט מעט לאחור וצאוורי חשוף מולו, הוא רוכן אליו ומסניף אותו, שואף אותי עמוקות לתוכו.
אני נמתחת קצת כששפתיו נוגעות בצווארי, אצבעותי נאחזות חזק בשיערות ראשו.
תחושת שפתיו על העור החשוף בצווארי מעבירה בי גלים של צמרמורות לאורך כל הגוף.
עומר מחזק את אחיזתו בגופי כשהוא מרגיש בי מתחילה לרעוד. הוא מתנתק ממני, עומר:"זה בסדר? את בסדר?"-
"תמשיך..." אני עוצמת את עיניי ומושכת את ראשי עוד לאחור, מפנה לו גישה.
אני מחזיקה בראשו כשהוא מתקרב אלי שוב, הוא מנשק ומלקק בעדינות. בוחן אותי.
"אה!" קטן נפלט ממני
ידיי יורדות מראשו ומגששות בקצה חולצתו,
מתלבטת אם להרגיש גם את העור שלו...
אני כל כך רוצה.
כף יד אחת נכנסת מעט ומגששת בגבו.
הוא אוחז בי מנשק ומלקק את צווארי ואני מלטפת את גבו... תחילה בעדינות באצבעותי, מתרגלת לתחושה, לעובדה שאני נוגעת בגבר לאט. אני מתרגלת וכל כף ידי בוחנת את עורו שמתחת לחולצה מלטפת, אוחזת.
נשיקותיו של עומר עולות במעלה צווארי, הנשימות שלו לתוך העור שלי גומרות אותי, לשונו נשלחת לאוזני ומתחילה לשחק איתה. וברגע הצמרמורת שבגופי התגברה, "אההה"- חזק יצא ממני.
האנחה שנפלטה ממני גרמה לי להיבהל ולהוציא את ידי מגבו,
עומר הפסיק מיד.
הסתכל עלי בשוק, בעיניים ממוסטלות.
לוקח צעד אחורה.
עומר:"סליחה!"
טוב.. אמ אני מחליפה בגדים פה ונלך..." אני קוטעת את הדממה ששררה בחדר.
עומר:"טוב"
אני נכנסת לחדר של אסתר וסוגרת אחרי את דלת החדר, אני נשענת עליה רגע מסדירה נשימה.
אני מחזיקה את ראשי ונושכת את השפה, ואו לא חשבתי שהגוף שלי יכול להגיב ככה... שהגוף שלי יכול להרגיש כאלה דברים... שבאמת יעברו לי זרמים בגוף וצמרמורות.
אני מבינה יותר ויותר למה בעולם שלי זה היה אסור כל כך.
זה משתלטת על כל הראש, על כל המחשבה.
אני מוציאה שמלה מהארון של אסתר, שמחה קצת חגיגית לבנה שעוברת קצת את הברך ומעליה שמתי עליונית דקיקה בצבע בהיר.
שמתי על רגליי גרביון בצבע גוף ועקב קצת בצבע ניוד שתואם את העליונית .
הסתכלתי על עצמי במראה.
הסתכלתי על השיער הארוך הפרוע שלי, החלטתי שוב לקלוע אותו לצמה.
כמו פעם.
היום יום שישי, אני מרגישה חגיגית בבגדים האלה, אני מכבדת את יום השישי.
זהו יום קדוש.
אני מביטה בעצמי במראה ויוצאת לסלון לכיוון עומר שנשען על הקיר ליד דלת הכניסה, מחכה.
הוא בוהה באוויר.
"עומר?" - אני קוראת לו ומוציאה אותו ממצב הבהייה.
עומר:"בואי, נלך..."- הוא נראה מעט מרוחק. עדיין בחצי חיוך הכובש שלו, אבל הפעם זה חיוך שמסתיר הרבה.
"את יפה..."
"תודה".
הלכנו זה לצד זו מתקדמים לכיוון ביתו, אסתר ויוני מחכים לנו כבר הרבה זמן והשבת עוד שניה נכנסת.
ההליכה לעומר עוברת בשקט יחסית.
עומר מסתכל לצדדים, נראה שהוא מנסה כל כיוון חוץ מלהסתכל עלי. אני מדי פעם מגניבה אליו מבט.. מנסה לפענח מה הוא חושב.
הגענו אליו לתחתית הבניין ולא ראינו את אסתר ויוני, החלטנו לעלות למעלה...
עומר עלה לפניי, אני באיטיות עולה אחריו.
הם גם לא בחדר המדרגות, שמענו ליחשושים מתוך הדירה.
עומר פתח את הדלת ויוני ואסתר היו ישובים בסלון...
אסתר:"היה פתוח!"
עומר:"מה? שכחתי לנעול?"
יוני:"מזל ששכחת לנעול אחי היינו מתייבשים פה את כל השעה הזו."
רגליה של אסתר מונחות על רגליו של יוני והוא מחבק אותה אליו.
עומר מתקרב לעברם תופס לאסתר בראש ונושק לה על המצח, וכך גם ליוני. עומר: "כפרה עליכם..."
יוני:"רחלי, את נראית טוב היום.. חגיגית..."
"תודה"- אני אומרת בביישנות עוד עומדת בכניסה לבית, בזווית העין אני קולטת מזוודה.
"של מי זה?"
עומר מסתכל, "שיט, זה של עדי"
"מה של עדי? היא לא הלכה... ?"
עומר:"היא הלכה, כנראה שכחה את זה פה"
אסתר מתפרצת :"ממש שכחה, הנחש הזאת..."
עומר:"אסתי.. בחיאת, זה לא ככה.. היא באמת שכחה"
יוני:"אחי עשתה לך תרגיל הבחורה... זה שקוף"
עומר:"מה שקוף בדיוק?"
יוני:"עכשיו אתה תצטרך להתקשר והיא תבוא שוב פעם."
עומר:"לא אני בכלל חושב שזה צריך להישאר אצלי..."-
"מה זאת אומרת?"
עומר:"היא אמרה לי שאחת המזוודות מלאה במתנות בשבילי שהיא אספה במשך כל הטיול..."
אסתר:"אה סבבה, אז פשוט תזרוק אותן..."
עומר:"לזרוק?"
"אתה לא חייב לזרוק אם אתה לא רוצה"
אסתר:"למה שתשמור מתנות ממנה?"
יוני:"די אסתי תעזבי אותו."
אסתר:"לא! עכשיו שאתה עם אחותי... יש לי זכות מלאה אפילו."
"די אסתר..."
עומר:"אין לי כוח לשיט שלך, אני נכנס למקלחת..."
אסתר ויוני חזרו לעיסוקיהם העיקריי, להתנשק על הספה .
ועומר נכנס עצבני למקלחת.
"תארגנו פה את השולחן... אני רוצה קצת לשים ראש..."-
אמרתי לאסתר ויוני.
אסתר:"סייס הכל בסדר איתך?" -
"כן... סתם התעייפתי"-
נכנסתי לחדר שלו ונשכבתי כמו שאני על המיטה.
אם זה באמת אומר משהו שהוא מתנגד לזרוק את המתנות ממנה, ?
למה הוא התרחק ממני בשניה? הוא נלחץ מזה שנרתעתי קצת...
הוא בעצמו אמר שניקח הכל לאט.. עכשיו זה מפריע... ?
דלת החדר נפתחת ואליה נכנס עומר כשרק מגבת עוטפת את אגנו.
עיניי נפקחו לרווחה, צליל הפתעה יצאה מפי.
עומר גם המום מהסיטואציה
שאני רואה אותו כמעט עירום.
אני נשארת ישובה מולו, לא מזיזה ממנו את עיניי.
בוחנת.
עוקבת בעיניי אחרי טיפה שיורדת במורד גופו, דרך שרירי החזה ועד האגן.
עומר:"אני צריך להתלבש רחלי"-
התרוממתי, "כן.. בטח.. כן." נבהלתי מעצמי מעצם זה שלא ישר ברחתי החוצה.
הסקרנות מהגוף שלו גמרה אותי. הזרועות שלו היו יפות, החזה, הבטן התחתונה שלו, שרירי הרגליים.
קפאתי כמעט בלי יכולת להגיב, פעם ראשונה שאני רואה ככה גוף גברי.
עומר:"רחלי... ?"
"סליחה"- הרגשתי שהסמקתי כמו עגבניה.
אני עושה צעד לכיוונו.
עומר:"אסור לך להתקרב אלי כשאני ככה, בבקשה תלכי..."
"למה ללכת? אתה לא רוצה?"
עומר:"דווקא בגלל שאני כל כך רוצה.."
"אם אתה רוצה אז תתן לי להתקרב..."
עומר תופס את ידיי כשאני ממש קרובה אליו ."לפני שעה נסחפנו יותר מידי... אני לוקח את זה על עצמי רחלי, אני לא עצרתי ופשוט המשכתי..."
"לפני שהמשכת אני ביקשתי את זה.. "
עומר:"כן, אבל יכלתי להשאיר את זה בגבולות מסויימים ונסחפתי..."
"גם אני נסחפתי."
עומר:"אל תתקרבי אלי עכשיו כשאני ככה... בבקשה..."
הוא עוצם את עיניו ונושך שפתיו.
"למה התעלמת ממני קודם?"
עומר:"אני כועס על עצמי... בכל הנוגע אליך, אני נסחף ומתגרה בך... את לא מבינה בכלל כמה אני נהנה ממך.. מלגעת בך, הקול הזה שיצא ממך גמר אותי רחלי" -
"תתן לי רק לגעת לך בחזה..."-
עומר:"לא כשאני ככה רק עם מגבת... בבקשה רחלי, זה קשה לי, את לא מבינה כמה זה קשה לי לעצור אותך..."
"מה שגרמת לי להרגיש קודם, שנישקת לי את האוזן... לא חשבתי שהגוף שלי יכול להרגיש כאלה דברים... בגלל זה נבהלתי, זה תחושה חדשה."
אסתר:"בואו לשולחן!" -
נראה שבפניו של עומר נהייתה הקלה.
אני עוד הייתי סקרנית.
"אני יוצאת, תתלבש..." -
השולחן מסודר עם כל האוכל עליו, צלחות וסכו"ם.
שולחן קטן, בדיוק לארבע מקומות לשבת.
אסתר:"מי מקדש?"
עומר יוצא מהחדר עם כיפה בידו, מנשק אותה ושם לראשו.
אני מסתכלת אליו ונעצרת נשמתי.
נראה שלכל הסובבים בחדר נעצרה הנשימה.
בעיקר ליוני שכמעט נחנק אחרי כמה שניות.
עומר לבוש מכנס אלגנט בצבע קאמל, עד שהוא לבש את המכנס הזה לא ידעתי שגם גברים יכול להיות תחת סקסי.
מכופתרת ונעל חצי אלגנט.
הלוק הזה כל כך מחמיא לו, נראה עליו בול. לא מוגזם ולא פשוט מידי...
מבליט לו את פלג גופו העליון בצורה המושלמת. עומר פוצח ''בשלום עליכם'' וכולנו מצטרפים אליו, במחיאות כפיים ובשמחה, אפילו יוני.
אני בהיתי בו ככה מספר שניות, עד שאמר :"אני מקדש"-
'יום השישי....
כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא ה' לעשות... סברי מרנן'- "לחיים"- כולנו אמרנו יחד.
ידו של עומר רעדה קלות בזמן הקידוש, מוסיפה בלחישה ''ברוך הוא וברוך שמו''. עוצמת קצת את עייני. מרגישה קצת בית. טיפת שפיות .
עומר מזג יין לכוס ממש עד הקצה ולגם שלוק גדול, אחריו העביר לעומר, אז לאסתר ואז אליי.
התיישבנו, בירכנו על החלות...
זיכרוני הכה בי כשהסתכלתי על אסתר שיושבת ממולי בשולחן הקידוש, אנחנו תמיד ישבנו אחת ליד השניה, ואבא היה שר לאמא אשת חיל.
מקדיש לה כל בית ובית מכל הנשמה.
אחרי שאסתר נעלמה הכוונות של אבי כששר לאימי אשת חיל דעכו, כבר לא שמעתי משמעות למילים, כבר לא הרגשתי את האמונה שלו באישתו, באמא שלי.
ידיו של עומר ממשיכות לרעוד, אני מנסה להבין למה.
שלחתי אליו יד מתחת לשולחן והנחתי אותה על רגלו שגם קפצה בלי מנוחה מעלה ומטה.
ידו הרועדת הונחה על ידי ומחצה אותה חזק.
כאילו גם הוא מנסה למנוע את הרעד בגופו בעזרתי.
אסתר:"יאלה אוכל!" אסתר צועקת ומסתערת על הדג.
יוני:"חיים שלי, איך את אוהבת אוכל..." - קופץ ומנשק אותה בלחי.
היא שמה לו דג ואז לכל אחד מאיתנו.
אסתר:"ואוו רחלי את מתעלה על אמא!"-
"מה פתאום מתעלה על אמא, יקח עוד הרבה שנים עד שאני אעלה על אמא בבישולים"
עומר:"זה טעים בטירוף"- עומר מחייך אלי ואני מחזירה אליו חיוך קטן. הכי חשוב לו שלו יהיה טעים.
יוני סיים ראשון את הצלחת וביקש עוד מהתלהבות.
יוני:"מאמי אתן מאותו בית... למה לך יוצא אחרת... ? "
אסתר נותן לו מכה בעורף ומצחקקת- "תשתוק"-
יוני מחבק אותה. "סתם אהובה שלי, את יודעת שאני מת לך על האוכל.."
אסתר:"גם אם לא... תיחנק- וצוחקת. יוני משתעל חזק ומזיז את הכיסא אחורה.
אסתר נבהלת ודופקת לו על הגב. "מאמי... מאמי..." -
יוני:"סתם צחקתי... מה את אומרת לי להיחנק... ?!"-
אסתר:"יש לך מושג איך נבהלתי..."
יוני:"מגיע לך"-
אסתר:"זבל!"- אני עומר ויוני צוחקים וגם אסתר מצטרפת אלינו אחרי שהיא נרגעת מהלחץ.
"מישהו רוצה מנה עיקרית או שאתם מפוצצים?"
יוני:"אני גמור! אכלתי שלוש מנות של דג..." -ותוקע גרעפס.
עומר:"לא ממי לא בא לי עוד..."
הסתכלתי על אסתר :"מה פתאום, אני מפוצצת.."
"טוב אם מישהו יהיה רעב אחר כך יש עוד מלא..."
יוני:"יאלה רואים משהו בטלויזיה?"
עומר:"לאא!"
אני:"לאא!"
אסתר:"לאא!"
יוני נרתע :"בסדר בסדר שכחתי... אז לא רואים טלויזיה... אז מה עושים אצלכם בשבת?"
"לא הייתה לנו בבית בכלל טלויזיה"-
יוני:"באמת?"
"באמת"
יוני:"בגלל זה נבהלת ביום הראשון מכל מיני ערוצים..." - יוני צוחק.
עומר מתעניין :"מה, איזה ערוצים?" -
יוני:"לא אחי, לא מש שאתה חושב... היא נבהלה מMTV - ומהסרט טיטאניק." -
עומר צוחק ומסתכל אלי "באמת מטיטאניק?"
"כן, הוא צייר אותה ערומה הסוטה הזה...."
יוני:"וכשאסתר גנחה והיא חשבה שאני מרביץ לה..."- יוני מתפקע.
אסתר:"יוני די!"-
"הובכתי קצת, השפלתי מבט..."-
עומר מסתכל אלי עדיין עם אותו חיוך קסום ששובה את ליבי כל פעם מחדש, "טהורה את נסיכה שלי..."
יוני מסתכל כל שנינו - "תכלס הייתי צריך לעלות עליכם קודם... מהרגע הראשון שעומר ראה אותך הוא נדלק עליך.."
"מה?"
עומר מסתדר בכיסא מובך קצת גם הוא.
אסתר:"זה נכון! כבר על היום הראשון שנפגשתם אמרתי לך שתיזהר ושהיא מחוץ לתחום..."
"את זה אפילו אני זוכרת..."
אסתר:"תכלס אם חושבים על זה, שניכם נדלקתם אחד על השני ברדע הראשון..."
עומר מסתכל עלי עמוק :"נדלקת עלי מהרגע הראשון?"
אסתר:"היא סתם ביישנית, אני אומרת לך היא נדקלה."
יוני:"אז זו בעצם אהבה ממבט ראשון..." -
עומר:"טוב טוב, דיי עם כל הניתוח המעמיק שעשיתם לי ולרחלי... מה היינו עושים בלעדיכם צילי וגילי, זוג קרציות."
רגלו של עומר עדיין זזה בקצב,
ראיתי עליו שהוא לא בדיוק רגוע, אסל משתדל לרסן את עצמו.
אף אחד לא קלט חוץ ממני שמשהו לא בסדר איתו.
"עומר אפשר איתך שניה בחדר?"
עומר מהנהן לי וקם אחרי.
אסתר:"הופה הופה לאן זה?"
"סתם שיחה..."
אסתר:"הילדים של היום קוראים לזה שיחה..."- היא עושה את זה בקול כזה של פולניה ממורמרת.
יוני:"גם אנחנו צריכים לשוחח..."
אסתר:"כן?"
יוני:"על הרבה דברים..."
עומר צועק להם, :"רק אל תלכלכו לי את הספה!"
ואנחנו נכנסים לחדר.
עומר מוריד את הכיפה מראשו נושק לה ומניח על השידה שליד המיטה.
"מתאים לך..."-
עומר:"ממש..." בציניות.
"אתה נראה טוב"-
עומר:"תודה, מה?"-
"מה קרה?"
עומר:"למה את מתכוונת?"
"אני מרגישה עליך שמשהו לא בסדר..."
עומר:"זה כלום."
"אני לא יודעת להסביר את זה, אבל אני מרגישה אותך, אני יודעת שעובר עליך משהו, אתה לא יכול להסתיר ממני"-
עומר:"זה יעבור לי, אני אהיה בסדר.."
אני ישובה על המיטה, מסמנת לו לבוא להתיישב לידי.
הוא מתיישב לידי ועובר לשכיבה על הגב כשמבטו מופנה לתקרה.
אני מחקה אותו ונשכבת בדיוק כמוהו על המיטה.
מחזיקה בכף ידו.
"תספר לי..."
עומר:"כבר יותר מ10 שנים שלא שמתי כיפה על הראש... כבר יותר מ10 שנים שנמנעתי מלעשות קידוש בשישי..."
"עומר, עשית את זה רק בשבילי?"
עומר:"רק בשבילך!" הוא לוחץ על ידי בחוזקה.
"עד כדי כך אני חשובה לך?" -
עומר:"אפילו יותר"- אני מסתכלת לכיוונו אך הוא לא מסתכל עלי.
"תודה!"
עומר:"אין בעד מה..."-
"מה קרה לך בבית? למה יצאת משם בגיל חמש עשרה ועברת לסבתא שלך? ... מה גרם לך להתרחק כל כך מהדת?"
עומר:"אני לא רוצה לדבר על זה"
"טוב, אני לא אלחץ עליך.. רק שתדע שאני פה, אם תרצה לספר לי אני כאן..."
עומר:"תודה"-
אני מסתובבת אליו עם כל גופי, מתקרבת, מניחה את ראשי על החזה שלו. אני רוצה שהוא ירגיש שאני פה בשבילו.
עומר משחק לי עם הצמה באצבעותיו ואני מעבירה את ידיי על החזה שלו מעל החולצה.
עומר:"באמת נדלקת עלי מהרגע הראשון?"
"אם אתה זוכר... אז שבאתם בפעם הראשונה ליוני אני נבהלתי כשנכנסתם וברחתי."-
עומר:"כן אני זוכר... הצגתי לך את עצמי ופשוט חלפת על פניי"-
"דיי זה לא יפה.. אחר כך גם זכרתי את השם שלך..."
עומר:"נכון."
"אז כשאסתר חזרה קיבלתי את האומץ לצאת החוצה, וכשעמדתי בקצה המסדרון והצצתי אליכם נתקלתי במבט שלך..."-
עומר מחבק אותי צמוד יותר אליו.
"הובכתי קצת מהמבט הישיר שלך בי והשפלתי את ראשי, אבל אתה המשכת להסתכל, כאילו הסתכלת לי לתוך הנשמה עם חיוך מרגיע, כבר באותו רגע הרגשתי ביטחון ממך... אפילו בלי להכיר אותך."
עומר:"אני תמיד אתן לך ביטחון."
"וכשהוצאת לי זכוכית מהיד..."
עומר:"מסכנה שלי, את לא הצלחת להוציא אותה ופחדת שאני אגע בך..."
"ושוב נתת לי את המבט המרגיע שלך, אמרת לי תסתכלי לי בעיניים, תתרכזי לי בעיניים. וכך עשיתי.."
עומר:"כשנישקתי אותך בפעם הראשונה... ובשניה... כל פעם זה היה יותר מרגש ומטורף מהפעם שלפניה" -
"גם אני הרגשתי את זה" .
עומר:"את עושה לי משהו שלא היה לי בחיים. באמת מהשניה הראשונה שראיתי אותך אני רק רוצה לדאוג לך... רק רוצה לשמור עליך..."
"אתה שומר טוב"-
אצבעותי כבר פתחו לו שני כפתורים מהחולצה והחלו לגשש מעל החזה שלו.
עומר:"את הנסיכה שלי"
מסתכלת למעלה אליו, כשידי פותחת בעדינות עוד כפתור.
עומר בקול הנמוך, אותו קול שגורם לי לאבד שפיות :" מה את עושה?"
אצבעותיו המגששות בשיערי פורמות את הצמה שלראשי,
"בדיוק מה שאתה עושה..."
עומר:"את לא מבינה איך הגוף שלי מגיב אליך..."
"עכשיו אתה לא במגבת, אני יכולה להרגיש את החזה שלך..."
עומר:"באמת מזל שאני לא במגבת, למה היית כבר רואה לבד איך הגוף שלי מגיב אליך.."
"מה זאת אומרת?"
עומר:"להסביר לך מה קורה לי בגוף?"
"כן, אני רוצה לדעת הכל..."
עומר:"כשגבר רוצה אישה, מאוד רוצה אז... אז קורה אצלו משהו בגוף."
"מה קורה?"
עומר:"את יודעת מה זה בולבול?" - התחלתי לצחקק במבוכה.
"איבר המין שלך..."
עומר:"כן, זה.. איבר המין שלי. הוא גדל..."
"גדל? כמה גדל?"
עומר:"לפעמים מאוד! את יכולה להסתובב שניה... ?"
"למה?"
עומר:"אני צריך לסדר משהו..."
הסתובבתי כמו שהוא ביקש, הוא זז קצת על המיטה וקרא לי לחזור.
"מה סידרת?"
עומר:"אותו..."
"הוא עכשיו גדל?" -
עומר:"ואווו רחלי... אני... השיחה הזאת..." הנשימות שלו התחזקו.
כל החולצה שלו כבר הייתה פתוחה והיד שלי ליטפה את גופו הנעים.
"מה?"
עומר:"אני בחור מאוד חזק שתדעי לך.... לא ידעתי עד כמה לפני שפגשתי אותך...."- הוא מצחקק לעצמו.
"עכשיו הוא גדל" -
עומר בולע רוק:"כן... הוא אכן גדל"
אני מתרוממת ומורידה מעצמי את העליונית,
עומר:"מה את עושה?"
"תירגע, חם לי..."-
עומר:"חם מאוד..."
באתי להישכב עליו עם כל גופי אך הוא אחז בי ומנע ממני להישכב לגמרי.
עומר:"לא...."
"למה? אני רק רוצה לשכב..."
עומר:"אם את תישכבי את תרגישי... אני לא רוצה שתרגישי בזה... שזה לא ילחיץ אותך!"
"אני נראית לך לחוצה?"
עומר:"למען האמת ממש לא ואני מלא הפתעה מהעניין אבל, עדיין לא עשינו שום דבר חוץ מנשיקות.
"זה שאני אשכב עליך לא אומר שנעשה מעבר..."
הוא עדיין אוחז בי באוויר, לא נותן לגופי להיצמד אליו.
עומר:"לא נסיכה, תישכבי לידי... בבקשה."-
"טוב.." והתגלגלתי לידו.
הוא ללא חולצה בכלל עכשיו.
יד אחת שלו מונחת על המכנס, נראה לי מעל איברו.
"מה עוד עושים גבר ואישה ביחד?"
עומר:"מה עוד עושים?"
"כן, אמרת שכמעט לא עשינו כלום... "
עומר:"רחלי, מה קרה שאת פחות מפחדת פתאום? פחות במלחמה עם עצמך בקשר אלינו."
"כי כמו שאתה מרגיש רצון להתקרב לדת בשבילי, אני מרגישה את ההפך. אני לא מתכוונת שנתעלס בקרוב, אבל הבנתי כמה מגע חשוב בזוגיות... וגם מסקרן אותי לגלות עוד ממך"
עומר:"נתעלס?"
"כן, לא ידעתי איזה מילה עוד להגיד..."
עומר:"נתעלס זה סבבה..." והוא מחייך.
"למה אתה שם שם את היד?"
עומר:"אני מסתיר"-
"את זה שהוא גדל?"
עומר:"כן...."
"תזיז את היד... אני רוצה לראות."
עומר:"בטוחה?"
"כן, זה מעל מכנס..."
עומר מוריד יד אחת ומשאיר את השניה לעוד רגע...
הוא מסתכל אלי, אני שקועה ביד שלו, מקרבת את ידי להחזיק בה, אני אוחזת בה ומזיזה את ידו. אני משחררת מידו והוא מניח את שתיהן בצידי גופו, מסתכל עלי... נותן לי לבחון.
הדופק שלי מתגבר כשאני רואה את הבליטה שלו מהמכנס...
"זה באמת בולט"- עומר צוחק.
אני שולחת את ידי ומעבירה אותה על הבליטה במכנסיו, הבליטה קשיחה. עומר:"לאאא!" ראשו נמשך אחורה וידו ישר התרוממה להחזיק בידי ולהפסיק אותי.
אסתר צועקת מהסלון :"עומר אתה לא מאמין מה עדי הביאה לך!"
עומר קופץ מהמיטה ושם על עצמו מהר את החולצה.
"מה, לאן?"
עומר:"למה פתחת את המזוודה?" הוא צועק מתוך החדר.
עומר:"תסתובבי"- שוב פעם הקשבתי לו ועשיתי כדבריו.
"את יכולה להסתכל... בואי נצא מכאן..."
אסתר:"מה אתה נלחץ?" - אסתר ישובה על הרצפה בסלון ומלפניה המזוודה פתוחה לרווחה.
עומר:"למה פתחת את זה?"
אסתר:"תראה אתה מת! , היא הביאה לך ספר קאמה סוטרה"-
הסתכלתי על עומר שהיה בין עצבני לנבוך.
עומר:"תסגרי עכשיו את המזוודה!"- תראה יש פה דברים יפים,
היא הביאה לך פונצ'ו ותיק ו... ואו יש פה מכתבים 'אהובי היקר, כל כך היית אוהב את מנאלי..." עומר קטע אותה ולקח בכוח את הדפים מידיה, הוא סגר את המזוודה, "את לא מבינה שאומרים לך די?!"
אסתר:"מה יש לך עומר? צוחקים..."-
עומר:"מה מצחיק אותך בדיוק? ביקשתי די אז חאלס, תכבדי אותי ותשחררי!"
יוני:"אסתי די מאמי באמת הגזמת..."
אסתר:"מה אתה מפיל את זה עלי? אתה אמרת לי לפתוח..."
יוני:"אני צחקתי, את באמת עשית..."
עומר:"טוב די, אין לי כוח לשניכם. במזוודה הזאת לא נוגעים!"
יוני:"אחי.. למה לא לזרוק אותה?"
אסתר:"כן בנאדם הבחורה הביאה לך ספר תנוחות..."
יוני:"רואים עליה שהיא כזאת אבל..."
אסתר:"כן, לא מפתיע... אבל אתה הפתעת אותי קצת, בתוך הספר היא סימנה דברים שכבר עשיתם יחד...."- אני עומדת ונשענת על המשקוף של דלת החדר, עומר עומד במרכז הסלון, אסתר יושבת על הרצפה נשענת על רגליו של יוני שעל הספה.
עומר תופס בראשו וזז בחוסר נוחות.
אני איבדתי אותם כבר ממזמן... אני לא מבינה על מה הם מדבים..
יוני:"גבר, מוריד בפניך את הכובע"
אסתר:"אתה בעצם יכול להביא לנו את הספר...."
עומר:"תסתמו, תסתמו כבר שניכם!" עומר צועק בקול רם יוצר הד בחלל החדר שהשתיק את יוני ואסתר.
"למה אתה עצבני?"
כל המבטים מופנים עכשיו אלי, שלושתם שותקים.
"מה?"
עומר:"כלום, פשוט אף אחד מכם לא היה צריך לפתוח את המזוודה זהו זה הכל."
"בסדר הם טעו, למה עכשיו אתה עצבני בגלל ספר? זה מטופש. אם אסתר רוצה לקרוא אותו תביא לה וזהו.... כולה ספר..."
יוני מתפרץ בצחוק מתגלגל, עומר ואסתר מסתכלים עלי במבט שאני לא כל כך מבינה.
עומר:"תשתוק אומרים לך!" ועומר נותן ליוני בעיטה קלה ברגל.
יוני:"צוחקים אחי.. צחקנו..."
עומר מוחץ את הדפים באגרסיביות בתוך ידו, מנסה לרסן את עצמו.
עומר:"עוד מילה ואני גומר אותי יוני..."
"די! עומר!"
עומר:"רחלי את לא מבינה, בסדר... הם פשוט עברו גבול... אתם יודעים את מי אתם לא מכבדים כשאתם עושים את זה, לא אותי.. אלא אתם לא מכבדים את רחלי... "
אני מתקרבת אליו, "זה למה אתם שניכם מעלים לי את העצבים... אתם צוחקים איתי על דברים שעשיתי או לא עשיתי כשהיא כאן? וגם אם היא לא הייתה... למה נראה לכם?"
"מה, מה הם עשו? מאמי שלי הם לא פגעו בי."
עומר:"אסתי באמת... ממך לא הייתי מצפה להתנהג ככה... יש צחוקים ויש מה שהלך כאן עכשיו..."
אסתר:"ואני עוד לא מאמינה לך שאתה באמת תשמור על אחותי, איך..."
"אסתר!"
יוני תופס בכתף שלה.
עומר:"את לא מאמינה?"
אסתר:"תזרוק תמזוודה אם כן..."
עומר זרק בעצבים את הנייר המקופל בידו ופגע בקיר מעל יוני.
אסתר:"יפה... וככה תהיה עצבני גם אם תריבו יום אחד? פשוט תזרוק משהו במקום להתמודד יפה? תראה איך אתה עצבני, על כלום! אחותי עדינה אתה מבין... היא תמימה..."
"אסתר מספיק! אני מספיק יודעת בשביל להחליט בשביל עצמי."
אסתר:"אבל אני גם מספיק מכירה את עומר"
"אז כנראה שאת לא מכירה את עומר!"
אסתר:"את אומרת בתור מה? כמה את מכירה אותו חודש? חודשיים גג... והגזמתי... מה אתה בעצם רוצה?"
יוני:"אסתי!"
עומר:"אני אוהב את אחותך, והדיבור הזה שלך לא בא לי טוב בכלל... איך שאת מדברת אלי מלמעלה עכשיו, פוחדת שאני אתפרץ על אחותך... את באמת חושבת?"
"אסתר הוא לא, תאמיני לי הוא לא."
אסתר:"אתה אח שלי... אתה יודע את זה, אתה יודע שאני מתה עליך... פשוט על אחותי אני פוחדת"
עומר:"מה עשיתי שגרם לך להתהפך? לפני שעתיים חיבקת את שנינו..."
אסתר:"אתה עוד אוהב את עדי!"
עומר:"מאיפה הבאת את זה תגידי לי?"
אסתר:"כן? אז למה אתה כל כך מתעקש לא לזרוק את המזוודה?"
"לי לא איכפת מהמזוודה..."
אסתר פונה אלי עכשיו- אסתר:"כי את לא מבינה מה זה אומר..."
אני נעמדת ליד עומר :"לא מעניין אותי מה זה אומר מבחינתך... אם יש לו סיבה להשאיר אותה, אז זה בסדר מבחינתי.. אני לא מאויימת ממזוודה!"
עומר מסתכל עלי כשאני נחושה בדעתי מול אסתר.
עומר:"את יודעת שאם תבקשי המזוודה לא תהיה..."
אני מניחה את ידי על הפרצוף שלו, "אני מאמינה לך!"-
אסתר:"אוי את תמימה.."
"זה לא קשור לתמימה... אם הוא רוצה את מה שיש במזוודה וחשוב לו לשמור עליה, זה לא מפחיד אותי. אם הוא היה רוצה אותה הוא היה הולך אליה לא? הוא בחר בי..."- אחרי שאמרתי את המשפט הזה קצת הסתייגתי, כי אולי הוא לא יאהב שאני אומרת את זה ככה.
יוני:"אסתי די כפרה, היא צודקת... את סתם."
עומר:"אסתי... אני שומר עליה... מבטיח לך שאני שומר עליה. לא הייתי בחיים עושה צעד אם לא הייתי בטוח שאשמור עליה. תסמכי עלי... אמרת שאת אחותי נכון? תסמכי עלי.."
אסתר:"סבבה, אבל הספר אצלנו..." -אומרת אסתר וגורמת לכולם חוץ ממני לצחוק...
"הספר אצלנו!"- צעקתי. ועומר התקרב אלי במהירות ונתן לי כמה נשיקות מהירות על הלחי :"אני פשוט חולה עליך!"
אסתר:"סורי סייס לאכזב אבל אין לך שימוש בספר הזה... וגם לא יהיה בזמן הקרוב! - את המשפט האחרון היא מדגישה ומסתכלת על עומר שמהנהן ועושה תנועת הצדעה.
"לא הבנתי, מה הסיפור עם הספר? ..." שוב שלושתם צוחקים.
"מה? מה כל כך מצחיק... מישהו מוכן להסביר לי?"
עומר:"כשיהיה לי אישור מהמפקדת"- עומר מחבק אותי וצוחק ואסתר בתגובה זורקת עליו את הנייר המכווץ שעומר השליך קודם.
צליל פלאפון נשמע-
יוני:"היי זה שלי..."
אסתר:"אל תענה עכשיו.."
יוני:"מה את רצינית"
עומר:"יא כופר!"
"אני כבר התרגלתי מספיק זמן לזה שהוא לא שומר שבת... אל תסתכלו עלי..."
יוני:"אה זה רועי.. אני עונה"-
עומר:"רועי?"
יוני:"כן, דיברנו במסיבה שלך הוא אירגן אותי באיזה יום, בחור גבר!"
אני פונה לעומר :"רועי רועי?"
הוא מהנהן לי בחזרה.
"תמסור לו ד"ש"-
עומר:"מכולם"
יוני:"עומר הוא רוצה לדבר איתך..."
עומר:"מה אתה עושה צחוק.. אני לא יכול..."
יוני:"אחינו עומר נהיה צדיק, הוא שומר לי שבת עכשיו...
"יאלה גבר בטח! נבוא נבוא! ביי אחי..."
יוני מנתק את הפלאפון :"אח על מלא הוא, תשיבו, הוא אומר אתה מסנן אותו! ..." מצביע על עומר.
עומר:"הפלאפון כבוי!"
יוני:"יש לו יום הולדת, הוא מזמין אותנו..."
עומר:"ואלה, נכון! ב20 החודש"
"ה20 זה עוד שלושה ימים"-
עומר:"נלך?"
"בטח..."
יוני:"יאלה למה לא... מה הוא היה חייל שלך?"
עומר:"כן..."
"לא סיפרת לי על הצבא שלך..." -
יוני:"הוא השתחרר לא מזמן..."
"באמת?"
עומר:"ארבעה חודשים כזה..."
"איך אבל... ?"
עומר:"הייתי בקבע"
"ואלה..."
עומר מחבק אותי :"כן..."
יוני:"אל תראי את עומר ככה.. האיש חיה" -
הסתכלתי על הגבר היפה שלי ורק רציתי לדעת עליו יותר.. לדעת עליו הכל.
בהמשך אותו הערב האווירה נהייתה קלילה יותר, ישבנו כולנו דיברנו צחקנו, נשנשנו עוד קצת אוכל מהסירים כי כבר נהיה מאוחר וכולנו נהיינו רעבים שוב.
אסתר נרגעה, גם עומר..
יוני דבילי כמו תמיד הדליק בטעות סיגריה בסלון וגורש למרפסת.
הרגשתי טוב.
הרגשתי בנוח.
אני כל כמה זמן מוצאת את עצמי מחפשת את המגע שלו,
אם זה לתפוס לו ביד, או להישען בקטנה.
אני אוהבת את המגע איתו, הוא טוב לי... נוח לי...
בין שיחות לשיחות המבט שלי לפעמים נתפס עליו, כמה הוא מדהים בעיניי הגבר הזה, כמה טוב לי שהוא שלי...
כמה טוב לי להיות שלו.
אני כל כך צמאה ללמוד אותו ושהוא ילמד אותי..

Shir Shir עקוב אחר Shir
שמור סיפור
לסיפור זה 10 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Shira Amsalem
Shira Amsalem
מושלם מחכה להמשך
הגב
דווח
ליאת סנדרס
ליאת סנדרס
היי מושלםםם מתי המשך?
הגב
דווח
Shir Shir
Shir Shir
אמשיך, היום יעלה ❤
הגב
דווח
טען עוד 17 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה בנבדל פרק 44
אהבה בנבדל פרק 44
מאת: Maya B
להילחם בשבילו- פרק 27
להילחם בשבילו- פרק 27
מאת: שלכת כותבת מהלב
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
תעזוב אותי או שלא . 18+ !
מאת: Omer Levi
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף