כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

עיניים של לוחם- פרק 1

עיניים הן החלון לנשמה

זה היה עוד יום אחד, בשבילי ובשביל כולם.

עוד יום שבו אתה שומע את אחייך הגדולים צועקים על שחקני הכדורסל בטלוויזיה.

עוד יום שבו אתה יכול לשמוע את אימך מתעצבנת על אחייך הקטנים שהכניסו עוד ליכלוך לבית אחרי שהיא ניקתה את הסלון.

עוד יום שבו אביך מתאפק שלא להצטרף לצעקות הבנים על השחקנים כי הוא לא רוצה לחטוף מאמך.

שום דבר לא הסגיר שהיום הוא יום הולדתי השבע עשרה.

או שאני מתכוונת לברוח מהבית.

מפתיע, לא?

לי, לא ממש. מעולם לא הסתדרתי עם אמא שלי. והיא הבוס בבית אז... כן. האחים שלי ואבא שלי הם האחים הכי טובים שלי. אני הבת היחידה מתוך שמונה ילדים.

מטורף, הא?

אתמול, אמא שלי שברה את הקש האחרון. הצ'אנס היחיד שנתתי לה בליבי. באמת קיוויתי שהיא תשתנה, במיוחד אחרי ה"שיחה" האחרונה שלנו, שבה שפכתי את ליבי בפניה. הייתי בטוחה שהיא תבין אותי, תגרום לי להרגיש רצויה. אבל לאאאאא, היא הייתה חייבת לתקוע לי סכין בלב.
בחיי, מתי החיים שלי הפכו למסובכים.

ארזתי שני תיקים ומזוודה. בתיק אחד הבגדים שלי וכמה תחתונים וחזיות. בתיק שני יש לי את כל הדברים האחרים שאני צריכה: את האיפור שלי, כלי הכתיבה, ארנק, כסף, "הציוד האדום"- כמו שאני אוהבת לקרוא לו, אם אתם מבינים ועוד כמה דברים. במזוודה יש כמה ספרים, שמיכות ותמונות. הו! והמחשב שלי וכלי האלקטרוניקה שלי. אני ממש עצובה שלא היה לי מקום לגיטרה שלי.
החדר שלי נמצא בקומה השנייה של הבית, אבל יש עץ גדול ליד החלון, כך שאני יכולה לטפס ממנו לחצר ומשם לתפוס מונית. אבל ידעתי שזה לא יעבוד ושאני פשוט אפול ואולי אשבור משהו, אז עברתי לתוכנית ב'.

"רואי!" קראתי. "מה?" הוא צעק בעצבנות.
הוא לא אוהב כשמפריעים לו באמצע משחק.
"אני צריכה טרמפ!" צעקתי. ידעתי שלא יהיה לו אכפת כרגע. זה לא שלא אכפת לו ממני, זה פשוט שאכפת לו מהמשחק יותר.
"לכי ברגל!" הוא צעק בחזרה.

איזה חמוד! הוא חשב ששאלתי!

ירדתי במדרגות ועמדתי מולם, מסתירה להם את הנוף של אחד מהשחקנים של מכבי תל אביב מטביע את הכדור ברשת. "ברצינות! יא אללה, איזו מעצבנת!" ליאור צעק בכעס, והעביר את ידיו בתיסכול על פניו. "בסדר! רוצה שאני אקח אותך, אין בעיה. רק אל תצפי ממני לא להוריד אותך באמצע שום מקום!" רואי איים. חייכתי בניצחון, והוא קם במהירות למטבח לחפש את המפתחות של הרכב שלו. עליתי ללמעלה והורדתי את התיקים והמזוודה לכניסה. למזלי הרב, אמא יצאה לסידורים ואבא הלך לראות את המשחק בחדר שלהם כדי שלא תתעצבן שהוא רואה את המשחק. מה שהיא לא רואה לא יכול לפגוע, נכון?

"את עוברת דירה? למה שלא אעזור לך להעביר גם את כל שאר הרהיטים, יותר מקום לי!" הוא חייך, אבל ידעתי שהוא לא התכוון לזה באמת בגלל הטון הציני שלו. גילגלתי עיניים, ויצאנו לרכב שלו. "אתה מוכן להאט! אני צעירה בשביל למות!" רטנתי. הוא נסע ועבר אור אדום. אני די בטוחה שהוא עקף את המהירות המותרת. "יש לי משחק לראות!" הוא הגן על עצמו. הוא נוסע לבית של שרה, אחת מחברותיי הטובות. היא גרה ליד העיר העתיקה, קרוב לשער שכם. הוא הוריד אותי במדרכה מול השער. "תשמרי על עצמך ואל תדברי אל זרים! ביי!" הוא אמר במהירות, ונסע מהמקום. "ביי." לחשתי.

********

המונית הורידה אותי ליד הבית החדש לי. טוב, יותר בכיוון של בניין, אבל אתם יודעים למה אני מתכוונת. שילמתי לו וירדתי עם כל הדברים שלי. עמדתי מול הכניסה לבניין. דלת כפולה מזכוכית, ולידה כפתורים עם שמות הדיירים בבניין. בדיוק כשהתכוונתי ללכת לכיוון המדרגות שהובילו לדלת הכפולה, שמעתי קללות מאחורי. "תגיד מה אתה מפגר?! יא בן זונה!" שמעתי קול המוק צועק. הסתובבתי, למרות שידעתי שאני לא הייתי צריכה. מולי עמדו שני גברים מול חמישה בחורים כשאחד מהם מחזיק את כתפו כשמשהו נוזל ממנה. רק אז הבחנתי בעצם השחור והקטן שבידו של אחד הגברים. הם התחילו לדבר אחד עם השני, אבל הייתי רחוקה מדי בשביל לשמוע. אני יודעת שזה לא היה הדבר הנכון לעשות, אבל התקשרתי למשטרה באותו הרגע.

איך ידעתי שזה היה הדבר הלא נכון לעשות?
טוב, כשהוצאתי את הטלפון מהתיק, המזוודה שלי נפלה.
והם שמו לב אליי.

מעולם לא חשבתי שהיום בו אמות יהיה היום בו נולדתי.
לפחות זכיתי לשבע עשרה שנים נהדר- לא, טעות שלי. עשר שנים נהדרות. מאז שהייתי בת עשר, אמא שלי החלה להיות יותר דאגנית כלפי וכלפי אחי הקטנים. הגדולים יכלו ללכת לכלא שמונה פעמים, ועדיין לא היה לה אכפת.

קפאתי ברגע שהם הביטו בי.

ונשימתי נעצרה בגרוני ברגע שפגשתי בעיניו.

N M עקוב אחר N
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
חן בנלולו
חן בנלולו
הנשך
הגב
דווח
guest
מעניןןן מסקרן
מחכה להמשך:)
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
מסתורין
עדיין שומעת צעדים
עדיין שומעת צעדים
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
תעזוב לי את היד. עכשיו.
תעזוב לי את היד. עכשיו.
מאת: C Y
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
מאת: Eran Shmuel
סיפורים אחרונים
ביישן
ביישן
מאת: Alexandra Brener
סיפורים בהמשכים
סיפורים בהמשכים
מאת: אנונימי אנונימי
דמיון חופשי
דמיון חופשי
מאת: שי מצפה
לכל אישה יש שם
לכל אישה יש שם
מאת: Bateli Aya Yamran
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
מומלצים מהמגזין
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי