כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

מגע אסור 7

נכנסתי לחדר של עומר כדי לברוח, אבל עדיין הרגשתי חנוקה. הכל התערפל לי, כבר לא רציתי להיות שם. כשאני ועומר נכנסו חזרה לבית שלו הכול היכה בי כמו בום חזק. עננת עשן סיגריות מילאה את כל חלקי הבית, המחנק והצפיפות, הבית היה קטן מדי לכמות שהגיעו... הדי הוודקה החריפים העלו לי בחילה חזקה. זוג מתמזמז באינטנסיביות על הספה. אני נמצאת בסרט רע, לא מתאימה לי בכלל האווירה.

שעות הערב,
יונתן במקלחת ואסתר מתארגנת לקראת יום ההולדת של עומר.
"אני רוצה לנשק אותך" - המשפט הזה רץ לי שוב ושוב בראש מאז אותו יום.
כשאני עוצמת את העיניים אני רואה את עינייו הכחולות,
אני רואה את החיוך העדין שלו ואפילו כמעט יכולה להרגיש את מגע הידיים החם שלו, עלי. הוא חרוט כל כך עמוק בזכרוני.
המגע שלו כל כך נעים...
איך זה שדבר כזה אסור יכול להרגיש כל כך טוב...
לא יכולתי לתת לעומר לנשק אותי, זה היה לי כבר יותר מידי. הפחד האמיתי הוא שבאמת הרגשתי שאני יכולה למעוד .
מעניין אם הוא כועס עלי?
כי מאז מה שקה הוא לא היה פה ולא יצר קשר.
אחרי מה שקרה בינינו ישר נכנסתי לחדר, נשענתי על דלת החדר הסגורה והקשבתי, שמעתי אותו ממציא תירוץ ואומר שהוא חייב ללכת...
מאז אותו רגע שיצא מדלת הבית כל דפיקת דלת מקפיצה אותי ואני מתמלאת בציפייה והתרגשות אבל זה לא הוא, בכל פעם שמישהו דופק אני מתמלאת אכזבה שזה לא עומר שעומד בדלת זה לא הוא. חיכיתי שיבוא שוב.
מה קורה לי בכלל? מה קורה לראש שלי? לרגש? זה בלתי נשלט.
רציתי גם לראות שהכל בסדר בינינו, אפילו קצת נקשרתי אליו אם נאמר את האמת...
הוא היה פה בשבועיים הראשונים שלי כמעט כל יום ונתן לי מלא תשומת לב, תמיד היה פה להקשיב ולהכיל אותי, גם עם הדת שלי. זה לא היה לו מוזר.
אבל מאז אותו יום, היום שהוא נגע בי בפעם הראשונה נראה לי ששנינו נבהלנו.
הוא מעצמו ואני מעצמי.
אבל מה זה אומר שהוא לא בא?
הוא נעלם?
הוא נעלב? לא רציתי שהוא יעלב ממני.
אני מרגישה תחושה מוזרה בגוף,
אני חושבת שאני מתגעגעת...
אני רוצה שהוא יהיה קרוב אלי. אני רוצה שהוא ישב לידי ושנדבר, אני רוצה להכיר אותו בתור בן אדם.
למה הבן אדם היחידי שמסקרן אותי, היחיד שאני מרגישה בטוחה לידו, כל כך רחוק מהעולם שלי?!
יש אופציה בכלל לגשר על פער שכזה?
הוא ישמור איתי שבת?
הוא יכבד את המקום שממנו אני באה ויחכה לי?
הוא יכבד את שמירת הנגיעה?
ראיתי שהוא רוצה להתקרב,
הרגשתי שהוא רוצה להיות צמוד אלי,
הרגשתי איך הגוף שלו התקרב לשלי כמעט בלי שליטה...
הוא יוכל לעצור ולשלוט בעצמו בשבילי?
מה אני חושבת כל כך רחוק.
אולי הוא סתם רוצה... רוצה... ולזה אני בכלל לא מוכנה,
יקח עוד הרבה זמן עד שאהיה מוכנה לזה...
ובכללי, אני עדיין רוצה לחכות עד לחתונה.
ללכת ליום הולדת של עומר? - עוד לא החלטתי.
אולי הוא כבר לא רוצה אותי שם?
אם אני אגיע והוא יתבאס?
כי אני לא מתאימה אליהם... לחבר'ה שלו.
אני ארגיש כמו ליצן עם כל הבגדים הארוכים האלה בחום של ת"א.
דפיקת דלת מוציאה אותי מהבהייה.
אסתר:"רחלי את מתארגנת?"
"תיכנסי שניה"
אסתר פותחת את הדלת לבושה בשמלת מיני צמודה ומחשוף נדיב שמבליט את שדייה, הגב הפתוח חושף שהיא לא לובשת חזיה
ורגליה החלקות שזופות, נועלת עקב סנדל גבוה.
שיערה פזור חלק וארוך והיא מאופרת בקפדנות.
"ככה את הולכת?"
אסתר:"רחלי אל תתחילי!"
"אני לא יודעת אם אני מתאימה לשם..."
אסתר:"מה את מדברת שטויות?"
"אין לי בגדים כאלה... החצאיות לי פשוטות."
אסתר:"בואי איתי אני אארגן אותך..." -
הלכתי אחרי אסתר לחדר,
אסתר מפשפשת ומחפשת בארון הבגדים שלה, זורקת לעברי בגדים שהיא חושבת שישתלבו יפה יחד.
אסתר:"הנה תנסי את זו, עם החולצה הזאת..."
אני תופסת את הבגדים ומסתכלת בהם,
"זה לא הסגנון שלי.. "
אסתר:"יאלה קדימה, בלי שטויות..."
פשטתי את בגדיי ולבשתי את מה שאסתר הביאה ליץ
חצאית מקסי, אבל לא אחת כזו ארוכה ופשוטה כמו שאני שמה בדרך כלל, אחת שמבליטה לי את הקימורים בגוף בצורה שאני לא רגילה אליה.
אני מסתכלת על עצמי במראה, "זה לא קצת צמוד מדי? לא מבליט יותר מדי?"
אסתר:"היום אני מחליטה איך תיראי! ותשכחי מגרביון... קחי שימי את העקב הזה"
"אסתר גם החולצה... היא..."
אסתר:"מה אמרתי... ? זה בלי מחשוף... מה הבעיה?"
"לא יודעת, אני לא רגילה..."
אסתר:"איזה כוסית את אחותי... תסתובבי רגע.. מה זה התחת הזה..." והיא נותנת לי פליק קטן תוך כדי.
"דיי אל תגידי מילים כאלה"
אסתר:"אחותי כוסית זה טוב וגבר כמו עומר שם עליך עין אז את צריכה להיראות טוב" -
"מה הקשר עומר עכשיו? לא יקרה בינינו כלום."
אסתר:"אני רואה הכל... את לא יכולה להסתיר ממני, תסגרי את העין" -היא אמרה בזמן שהיא התקרבה אלי עם שלל מברשות האיפור שלה, מתחילה למרוח לי מייקאפ.
"תגידי עומר היה עם הרבה בנות?"
אסתר:"את רוצה כנות?"
"כן"
אסתר:"אל תפקחי את העין. כן הוא היה עם מספר יפה של בנות..."
"ו... נראה לך שהוא גבר שיחכה?"
אסתר:"לגברים שהם לא מהעולם שלנו קשה לחכות, אבל אם הוא נדלק עליך ומעוניין, אני בטוחה שהוא מבין למה הוא נכנס.''
חייכתי.
אסתר:"את רוצה אותו?"
"לא יודעת, בכלל לא לקחתי את זה בתור אופציה. בחיים שאנחנו חיינו אין דבר כזה 'לצאת עם גבר'"
אסתר:"אני יודעת. אבל עכשיו.. שקצת ראית מקום שונה מאיך שגדלנו?"
"אני לא רוצה להפסיק עם הדת, אני מאוד מאמינה... אבל אין ספק שאני מתחילה פה להרגיש דברים שבבית בחיים לא הרגשתי"
אסתר:"והרגשות שאת מרגישה, אלה רגשות נעימים?"
"כן... זה שונה.. מה אם עומר לא רוצה שאבוא?"
אסתר:"הוא אמר ליוני שהוא רוצה שתבואי."
"מתי הוא אמר ליוני?"
אסתר:"לפני כמה ימים..."
"כן, הוא אמר גם לי."
אסתר:"נו אז מה את דואגת.. הוא בעצמו הזמין אותך. את גם אחותי.. את תמיד רצויה!"
"אולי הוא כועס עלי?"
אסתר:"למה שהוא יכעס עליך... ?"
"לא יודעת.."
אסתר שתקה לרגע והפסיקה לאפר אותי,
אסתר:"יש משהו שאת רוצה לספר לי"
"קרה משהו לפני כמה ימים..."
אסתר:"ידעתי שקרה משהו.. הרגשתי. ספרי מה קרה..."
"הוא אמר לי שהוא מרגיש דברים..."
אסתר מתרגשת ונלהבת, "נו..."
"והוא שאל אותי אם הוא יכול לנשק אותי"
הלסת של אסתר נשמטה מטה.
אסתר:"התנשקתם?"
"נראה לך?! התרחקתי ואמרתי לו שאני לא מסוגלת ומאז הוא לא הגיע לפה.
בגלל זה אני לא יודעת אם להגיע"
אסתר:"את משוגעת את חייבת לבוא!"
"מה?"
אסתר:"איזה מזל שיש לך אחות חכמה כמוני שהלבישה ואיפרה אותך היום..."
"אני לא מבינה... הייתי בטוחה שתגידי לי לא לבוא"
אסתר:"תבואי תראי את עצמך, תהיי יפה...'' היא קורצת לי ''אם את רוצה אותו בתנאים שלך תגידי לו... ואם לא, תראי לו שהכל בסדר איתכם.."
"בטוחה?"
אסתר:"בטוחה. יאללה סיימתי לאפר אותך, בואי נזוז!"
עומר גר מרחק הליכה מהבית של אסתר ויוני,
התחלנו בהליכה, כי למדתי שמי שמוציא אוטו בתל אביב הוא משוגע...
הגענו לבניין, הבית שלו נמצא בקומה האחרונה עם גג פתוח.
את המוזיקה שבקעה מהדירה יכלו לשמוע עד למטה.
ככול שאנחנו עולים קומות במדרגות ככה הלב שלי מתגבר...
בקצב מהיר.
כל כך מהר וחזק עד שהוא מתגבר על המוזיקה מבחינתי.
אני ממש מתרגשת ומתה מצפייה שיראה אותי.
הגענו לקומה ויוני פתח את דלת הבית של עומר,
אסתר נכנסה אחריו ואני אחריה..
מחכה שנייה ונכנסת מאחוריהם באיטיות.
יוני ואסתר נכנסו בסערה והתחילו בסיבוב השלום שלום.
אסתר קפה שם על איזה בחורה, ונתנה נשיקה לאיזה גבר שישב בספה ויוני נתן כיף לבחור שעמד בפינה של החדר והחזיק בקבוק בירה.
רק אני עדיין בכניסה לדירה מפחדת קצת להיכנס.
את עומר עוד לא ראיתי...
"אח שלייי" אני שומעת את יוני צועק כשעומר נכנס לבית מכיוון המרפסת.
אסתר קופצת ומחבקת את עומר חיבוק גדול,
ורק אני עומדת שם ומיסתכלת... עוד לא מתקרבת...
עינייו של עומר התחילו לסרוק את החדר ונעצרו בעיניי.
חיוך בלתי נשלט התפרס על פניו,
חיוך שלא יכלתי שלא להגיב לו בחיוך חזרה...
הרגשתי את עומר מתקרב אלי הולך ישירות לכיווני כאילו אין עוד אף אחד בחדר.
הוא נעצר מולי. עומר:"באת!"
"כן..."
עומר:"ואוו. אפשר לתת לך מחמאה?"
"אתה יכול לנסות..."
עומר:"את נראית מדהים"
"תודה"- החיוך לא ירד לשנינו מהפנים.
התחושה היא כאילו רק שנינו קיימים בעולם, יד הונחה על הכתף של עומר.
"מזל טוב גבר!"
עומר מסתובב, אני משתתקת כשאני קולטת מי הגבר שמניח יד עכשיו על הכתף של עומר.
"רועי"- עומר ואני אמרנו יחד, ומיד המבט של שניהם הופנה אלי.
עומר מבולבל ולא מבין...
ורועי:"רחלי.. ?"
עומר:"אתם מכירים?"
"אה.. בערך... נפגשנו.."
רועי:"מה את עושה פה?"
"חבר של אחותי הוא חבר של עומר..."
רועי:"מי זאת אחותך?"
עומר:"אתה לא מזהה?"
רועי:"את אחות של אסתי? ממתי לאסתי יש אחות?"
"סיפור ארוך... אני יצאתי מהבית של ההורים ואני עכשיו גרה בבית של אסתר ויונתן...
אתה מכיר את אחותי?"
רועי:"כן... מכיר את אחותך.. יצאנו יחד כמה פעמים"
עומר:"רועי היה חייל שלי בצבא..."
"איזה עולם קטן..."
עומר:"מה אמרתם? מאיפה אתם מכירים?"
"סתם נפגשנו לא כל כך מזמן..."
רועי:"את כבר לא מאורסת אני מבין..."
עומר מסתכל עלי בשוק,
עומר:"מאורסת?"- הוא שואל המום.
רועי:"אני שמח בשבילך... מקווה שהכל הסתדר "
"ככה ככה.. אבל יהיה בסדר"
עומר:"מה, מה קורה פה? מאורסת? הכל הסתדר... ? מאיפה אתם כל כך מכירים"
רועי:"סתם עזרתי לה במשהו יום אחד..."
עומר עדיין לא הבין אבל ניסה להמשיך הלאה.
עומר:"רוצה לשתות אחי?"
רועי:"בירה.."
עומר:"אני אביא לך. רחלי?"
"אתה באמת מציע לי אלכוהול... ?"
עומר מגחך :"שכחתי אם מי אני מדבר לרגע... קולה?"
"קולה סבבה." עומר הלך להביא לנו את השתיה.
רועי:"סליחה שפלטתי שאת מאורסת... אמרתי יותר מדי?"
"לא, הוא פשוט לא ידע... ואני מעדיפה שלא לספר פרטים.."
רועי:"תדעי שיצא לי לחשוב עליך המון מאז אותו יום..."
"באמת?"
רועי:"ממש, את נראית שונה..."
"שונה?"
רועי צוחק :"הלבוש..."
אני מסתכלת על עצמי ומחזירה לו מבט מתנצל,
"הלבוש היום זו אחותי..."
רועי:"לא, לא התכוונתי ככה.. את נראית מדהים.."
"תודה. גם לי יצא לחשוב עליך..."
רועי:"עלי?"
"הודתי לך כל כך הרבה פעמים, ביקשתי מאלוקים שישלח לך ברכה..."
רועי:"ברכה הוא לא שלח..."
"מה הכוונה?"
רועי:"סבתא שלי נפטרה לפני חודש בערך... "
"מצטערת לשמוע..."-ואני נזכרת שראיתי אותו באמת בבית החולים. זה היה באמת הוא.
רועי:"מקווה שעליך עברה תקופה טובה יותר..."
"לא הייתי אומרת, אבל יהיה טוב... אני מנסה לצאת מזה"
רועי:"אני מקווה שההוא עזב אותך..."
"רועי, אני מעדיפה לא לדבר על זה... בבקשה.."
רועי:"סליחה, לא חשבתי ש..."
עומר הגיע עם בירה ביד אחת וכוס קולה ביד השניה.
עומר:"קחו..."
"בירה זה טעים?" -מיד שאלתי כדי להעביר את הנושא.
עומר:"אני חולה על בירה!"
רועי:"לא טעמת?"
"לא..."
עומר מסתכל על שנינו פעם אחת אלי פעם אחת לרועי.
רועי:"רוצה שלוק"
עומר:"תשכח מזה היא לא תיגע..."
"אפשר שלוק?"
רועי מושיט לי את בקבוק הבירה לאחר שלקח אחד בעצמו,
ועומר עומד שם מסתכל עלי, "את לא חייבת..." הוא אומר.
"בא לי לנסות.. כל הזמן להיות ילדה טובה... מביא עצבים"-
את האמת שניסיתי להרשים את עומר.
רציתי להראות לו שאולי אפשר לגשר...
אני מחזיקה את בקבוק הבירה כששניהם מסתכלים עלי ומחכים שאקח את השלוק.
אני מקרבת את הפיה לפי ומחליקה את הבירה הקרה בגרון.
צמרמורת קלה עוברת בגופי, רעד, עורי סמר.
עומר ורועי צוחקים למראה הפרצוף הנגעל שלי "זה מר..."-
רועי:"צריך להתרגל... בירה זה טעם נרכש"
רועי: "את מחזירה לי את הבירה שלי או ממשיכה איתה?"
"איכ קח..."
אחותי קופצת לעברינו, "רועי... שנים..." ומחבקת אותו.
אסתר:"הכרת את אחותי..."
עומר:"מסתבר שהרבה לפני..."
אסתר:"מה זאת אומרת?"
"זה רועי שעזר לי..." -עומר נראה עוד יותר מבולבל ממקודם.
אסתר נעצרה לרגע, לקחה נשימה עמוקה וחיבקה אותו חזק.
אסתר:"אתה... אתה המלאך שהגיע בזמן..." -
עומר:"המלאך שהגיע בזמן... ?" עומר חוזר על מילותיה.
רועי:"שטויות. כל אחד היה עוזר..."
אסתר:"ממש לא. ומה את עושה עם בירה ביד?" - אסתר מפנה את התצומת לב אלי. אני מחייכת אליה חיוך דבילי "רק שלוק."
אסתר:"את אוהבת בירה?"
"איכ לא! זה מר!"
אסתר:"נו ברור זה טעם נרכש... מי אוהב בירה בשלוק הראשון שלו..."
אסתר:"מעניין אותך לשתות?"
"לא יודעת.. אולי..."
אסתר מגישה לי את הכוס שאצלה ביד. "תנסי..."
עומר:"את מביאה לה וודקה? את משוגעת?"
אסתר:"שלוק אחד, וזה לא חזק בכלל..."
החזרתי לרועי את הבירה שלו ולקחתי מאסתר את הכוס,
מכניסה את הקשית לפה ולוקחת שלוק שנראה לי גדול מדי ובבת אחת.
שוב צמרמורת עברה בגופי... "בע..." אמרתי עם הוצאת לשון הפגנתית.
שלושתם פצחו בצחוק מתגלגל...
אסתר:"טוב, תישארי עם הקולה..."
הבית כבר התמלא באנשים,
כולם שותים,
חלקם גם מעשנים,
מוזיקה חזקה ואווירה משוחררת.
קצת נהנתי מזה, אני מודה.
הם נראו לי מאושרים, חופשיים כאלה, בלי מעצורים... כאילו טורפים את החיים.
עומר היה צריך לעבור כל פעם בין החברים אז לא ממש יצא לנו להיות זה עם זה, אבל למרות זאת יכולתי לראות שעינייו תמיד פונות לכיווני מחפשות אותי ומצידי עיניי היו תמיד זמינות לו כל פעם שהיה מסתכל, ושוב חיוך עלה והתגלה מבין שפתיו חיוך סמוי כזה באמצע שהוא בכלל מדבר עם מישהו אחר, אבל החיוך הזה כולו בשבילי, מהמבט הזה בינינו... אני מרגישה את זה.
אני ורועי יושבים על הספה, יחסית קרובים.
מדברים, מצחקקים...
רועי פתאום מסתכל עלי במבט רציני,
רועי:"הוא עשה לך עוד משהו?"
אני נעצרת במקום. נושכת את השפה, מתאמצת בכל כוחי לא להראות שום סימן ממה שמתחולל לי בגוף מהשאלה הזו.
רועי:"אני הורג אותו"
"די. לא כאן."
קמתי מהספה והלכתי לכיוון אחד החדרים, התיישבתי על המיטה ורועי נכנס אחריי גם מתיישב.
רועי:"באמת?"
התחלתי לבכות, אני לא יודעת להסביר את זה אבל רועי הבן אדם היחיד שהרגשתי אני יכולה לספר לו מה עברתי שם. בטח לא לעומר. הרי רועי היה שם ועצר את עוזיה...
הוא ראה מה הוא עשה.
רועי:"איך זה קרה?"
"ניסיתי לצאת מהשידוך... אמא שלי ידעה מכל הסיפור וחיפתה עלי, בסופו של דבר גם הצלחנו ואבי בישר לו את זה. הוא לא היה מרוצה ו... "
התפרקתי לתוך ברכיי עם ראשי.
רועי אחז לי בגב וקירב אותי לחיבוק, לא התנגדתי.
רועי:"אפשר?"
הנחתי את ראשי עליו ועטפתי את רגליו בידי בחוזקה.
לא יודעת למה הרגשתי בנוח לעשות את זה... אבל הייתי צריכה את זה.
יד אחת מלטפת את גבי והשניה מסדרת את השיער שהתפרע על פניי. "הוא תפס אותי מאחורי הבית..."
רועי:"בן זונה."
אני חושבת רגע איך להגיד את זה,
"הוא נכנס בתוכי" - אמרתי את זה, הוצאתי החוצה.
רועי נשען לכיוון גופי ועוטף אותי לגמרי.
רועי:"אני מצטער, אני ממש מצטער.
את בטוחה עכשיו רחלי, את במקום בטוח. אני מבטיח שאשמור עליך."
"הייתי צריכה לעזוב את הבית..."
רועי:"למה? אני לא מבין?"
"ביישתי את אבא שלי..."
רועי:"את ביישת?"
"כן... אני.. רועי אתה מבין.. אני לא בתולה יותר"
רועי:"זה לא אשמתך! הוא לא יכול להאשים אותך בזה וגם את אל תאשימי את עצמך!
ודרך אגב, את יודעת כמה לא בתולות אני מכיר..."
הוא מוציא ממני צחוק מתגלגל.
רועי:"איזה כיף שצחקת מזה.
את חזקה את שומעת אותי, את תעברי את זה...
זו לא אשמתך את מבינה!"
"אני משתדלת, קשה לי לא לחשוב ככה..."
אני ורועי עדיין מכורבלים אחד בשני,
אני תופסת אותו בחוזקה, אני מרגישה שהאחיזה בו שומרת עלי שאני לא אתפרק לגמרי, כאילו חיי תלויים באחיזה הזו.
הוא מנגב את עיניי,
רועי:"די לבכות..."
"סליחה שאני ככה"- אני מנסה להסדיר נשימה ולהפסיק את הבכי.
רועי:"אין מה להתנצל, פשוט תרימי את הראש.. תראי לעצמך שאת לא תשברי מהבן זונה הזה."
רועי התרומם ונתן לי להתיישר,
הוא המשיך לנגב את הדמעות .
חייכתי במבוכה.
קחי מפית, הוא הושיט לי מחבילה שהייתה על השולחן בחדר.
"תודה"
רועי:"תנקי את עצמך ונחזור?"
"כן..."
ניקיתי את האיפור שקצת נמרח בגלל הבכי והחזרתי את עצמי למראה הקודם.
זרקתי את המפית לפח ונשמתי נשימה עמוקה שוב
"תודה רועי, תודה על הכל.. על המילים.. פשוט תודה"
רועי:"אין בעד מה"- וראשי נשען על חזיהו במין, נשמט, ידיי עטפו את גופו לעוד חיבוק.
זרועותיו הארוכות עטפו אותי חזרה בחוזקה. חיבוק של אח מגונן.
"רחלי?"- דלת החדר נפתחת ועומר עומד בכניסת החדר.
עומר עומד בכניסה לחדר ידו לוחצת בחוזקה על הידית.
אני ורועי בתוך חיבוק צמוד וקרוב.
כשאני קולטת את עומר אני ישר מנסה להתישר ולהתנתק מזרועותיו של רועי, אבל מאוחר מידי... עומר ראה.
"מה?"- אני קמה מהר מהמיטה.
עומר:"סליחה שהפרעתי..." עומר סוגר אחריו את הדלת ויוצא.
רועי נשאר ישוב על המיטה ולא מבין, אני מסתכלת על רועי מסתכלת על הדלת ובוחרת לצאת אחרי עומר...
רועי:"רחלי קרה משהו?" רועי שואל בקול רם כשאני כבר פותחת את הדלת יוצאת לסלון הבית.
"עומר"- אני קוראת... מחפשת אותו בעיניי בין האנשים.
אני מגיעה לאחותי, "ראית איפה עומר?" -
אסתר:"עומר, פה איפשהו... הוא דיבר איתנו לפני דקה... חיפש אותך"
"כן... טוב.. יוני יודע איפה הוא?"
אסתר:"מה את לחוצה? הוא פה... בדקת במרפסת?"- במהירות יצאתי להציץ במרפסת הגדולה.
הרבה אנשים היו שם אבל עומר לא.
חזרתי שוב במהירות לאסתר.
"הוא לא שם"
אסתר:"רחלי קרה משהו? אני לא מבינה למה את כל כך לחוצה..."
"הוא ראה אותי מתחבקת עם רועי..."
אסתר:"מה?"
"כן, דיברנו בחדר נפרד אני ורועי... עומר בדיוק נכנס כשהתחבקנו, אני מפחדת שהוא יפרש אותי לא נכון..."
אסתר ניגשה ליונתן לאוזן וחזרה אלי,
אסתר:"הוא אמר שראה אותו יוצא מדלת הבית."
"דיי לא... אני לא מאמינה... הוא פירש אותי לא נכון! אני מבטיחה לך!"
אסתר:"אני יודעת... תני לו להירגע, תסבירי לו אחר כך"
"לא אני לא יכולה... אני חייבת לדבר איתו עכשיו"-
מיהרתי לכיוון דלת הכניסה לבית.
"רחלי מה קרה?" רועי קורא לעברי.
"אני חייבת למצוא את עומר, הוא יצא החוצה"
רועי:"למה הלחץ אבל, אני לא מבין... אה! את הבחורה שעומר נדלק עליה... שיט"'
"הבחורה שעומר נדלק עליה?"
רועי:"הוא סיפר לי. לא העלתי בדעתי שזאת את..."
"אני חייבת לדבר איתו"- אמרתי וכמעט בריצה יציאתי מהבית.
יצאתי למסדרון והתחלתי לרדת במדרדות במהירות,
הרגליים שלי ממש לקחו אותי קדימה...
כמעט התחלתי לרוץ.
"עומר?" -קראתי בקול כשהגעתי לקומת כניסה.
יצאתי החוצה מהבניין והמשכתי לקרוא בקול. אין תשובה.
הסתובבתי קצת וחיפשתי גם מאחורי הבניין.
ראשו בין כפות ידיו ומרפקיו נשענים על קיר הבניין.
ככה מצאתי את עומר עומד.
"עומר?"
עומר נבהל:"מה את עושה פה?" הוא ענה בקול קצת עצבני.
"באתי אליך..."
עומר:"כן, ומה את בדיוק רוצה? למה באת היום בכלל אה?" -
הוא דפק את ידו חזק בתוך הקיר.
"אמרת שחשוב לך שאני אבוא..."
עומר:"צודקת, היה לי חשוב"
"היה?"
עומר:"ברור ש "היה" ... את בחדר שלי מחובקת עם רועי?"
"זה לא כמו שראית"
עומר:"אני לא מאמין, את לא עושה לי את זה... את לא מוציאה אותי פתטי וגורמת לי לקנא בחיבוק..."
"לקנא?"
עומר:"מאורסת? את מאורסת?"
"הייתי..."
עומר:"מה זה אומר בדיוק?"
"זה היה שידוך... ואני לא רציתי את השידוך הזה. בגלל זה אני גם יצאתי מהבית"
עומר:"ומה הסיפור עם רועי? במה הוא עזר לך?"
"מה זה משנה... ? זה אישי..."
עומר:"מלאך.. ? אסתי קראה לו מלאך..."
"הוא ממש עזר לי במשהו, זהו, אמרתי לו תודה"
עומר:"תודה גם באה עם חיבוק ונשיקה?"
"איזה נשיקה? ודי להוציא אותי כל כך מגעילה..."
עומר:"אני מציע שתלכי..."
רועי:"אחי..."
עומר:"אתה תעוף לי מהפנים..."
רועי:"לא ידעתי שזאת הבחורה... וגם אם הייתי יודע, לא היה בנינו כלום."
עומר:"אני לא מאמין שאני עושה עם שניכם את השיחה האת עכשיו..."
רועי:"את יכולה לתת לנו דקה?"- הנהנתי בראשי והלכתי לכיוון הכניסה לבניין.
התיישבתי בספסל בכניסה לבניין. הרגשתי מועקה, הרגשתי רע.
לא רציתי שזה יצא ככה...
לא התכוונתי לכלום עם רועי.
כל הערב הזה עומר בראש שלי...
מה אני מדברת, כל היומיים האחרונים אני רק מתפללת לראות שוב את העיניים האלה שלו.
אני שומעת צעדים מתקרבים לכיוון ומתחיל לדפוק לי הלב בחוזקה. מתפללת שרועי אצליח לסדר את זה.
הלוואי שזה עומר!
בבקשה שעומר הוא זה שעכשיו מתקרב אלי, אני מקווה שהוא לא כועס יותר...
הנשימה שלי הרגישה לי כאילו היא כמעט ונעצרת, אני נשבעת שהלב שלי החסיר פעימה.
"עומר..."
הוא מתקרב ומתיישב לידי על הספסל.
"עומר אני..."
"אני מצטער" -הוא נכנס לי במילים.
"לא היה שום דבר..."
"עכשיו אני יודע..." הוא מצחקק. אני לא מבינה למה הוא צוחק אבל הוא מדביק גם אותי בצחוק שלו...
"אני כל כך דביל. פשוט מביך."
אני ממשיכה לצחוק צחוק מתגלגל תוך כדי שהמבט בעינינו לא משתחרר לרגע.
"מה את עושה לי..." -המבט שלו נהיה רציני ועינייו התעמקו בעיניי, הכחול המרהיב הזה.
ידי הונחה על הרגל שלו, עומר מופתע מסתכל על היד שלי שמונחת על הרגל שלו ובהיסוס מניח את ידו על שלי. לוחץ מעט.
אני לא יכולה לעצור את החיוך שעלה על פניי.
ידו השנייה התרוממה וליטפה את פרצופי,
"מה את עושה לי?"
אצבעותיו העדינות עוברות מהסנטר ללחי וחזור..
ראשינו קרובים זה לזו,
יכלתי להרגיש את נשימותיו העמוקות. הרגשתי את ההתרגשות במגע הידיים שלו.
גם אני התרגשתי. לא רוצה שתיגמר בעולם התחושה הזאת.
עינייו מדלגות בין הסתכלות בעיניי לבין שפתיי,
מה שגורם לצמרמורת בלתי נשלטת העוברת בגופי בכל חלקי גופי.
ואו. אני רוצה. בחיים לא רציתי משהו כמו שאני רוצה להכיר אותו כמה שאני רוצה להכיר את התחושה שלו...
עומר:"אפשר?"
"כן"
עומר המשיך להחזיק בפניי והתקרב אלי באיטיות יותר ויותר...
עינייו עדיין בעיניי, הוא הרגיש את הנשימה שלי שנהייתה עמוקה והצמיד את השפתיים הרכות שלו לשלי...
הפה שלו החל לחקור את השפתיים בנשיקות רכות ועדינות. לקח כמה שניות עד שנרגעתי מהשוק והצמדתי את שפתיי אליו בחזרה,
הפה שלי חיקה את תנועותיו ולפתע הרגשתי את מגע לשונו על שלי לשוננו נגעו זו בזו התלטפו טעמו.
מתחככות בנעימים.
התחושה הזו... הרעד שעובר בגופי... כזו צמרמורת לא חוויתי מימי חיי, התמכרתי לתחושה ונתתי לה להשתלט עלי... התמסרתי. לא חשבתי על כלום. מסך עשן בתוך הראש שלי.
עומר התנתק ממני, עומר:"ואווו"- נשכתי את שפתיי והעברתי אצבע על השפה שהתרטבה קלות.
התרחקתי ממנו ונשענתי עם כל גבי על הספסל, עוצמת עיניים כשראשי מופנה מעלה. "כן... ואוו"- השבתי אחרי דקה ששררה דממה.
הרגשתי את ידו של עומר שוב מלטפת את פניי בעדינות. חייכתי לעצמי.
סובבתי את אליו,
עומר מתקרב לאוזני ולוחש "התמכרתי"- ושוב בהתקדמות זהירה הוא מחזיר את שפתיו לשפתיי לנשיקה קצרה.
עומר:"בואי נעלה יפה שלי"
יפה שלי? חשבתי לעצמי אחרי שהוא אמר.
אנחנו ביחד? מה זה אומר ביחד?
מותר לי להיות בזוגיות? מותר לי לעשות מה שעשיתי עכשיו? אסור לי. אלוהים מה עשיתי. אסור לי.
עלינו יד ביד במדרגות הבניין ונכנסנו חזרה לתוך הדירה,
מוזיקה רועשת וכמות גדולה של אנשים ממלאים את כל חלקי הבית, ניתקתי במהירות את היד שלי מידו של עומר.
המבט שלי ושל רועי נפגש,
סימנתי לו "תודה" עם השפתיים והוא מצידו חייך חצי חיוך והנהן.
אני מרגישה קצת נאבדת בתוך ההמולה שאצלו בדירה, כמעט מסוחררת מהכל..
אני נכנסת לחדר של עומר החדר השקט היחיד בבית ונשכבת על המיטה.
מעכלת... אני צריכה לעכל...
תיק תק, תיק תק, תיק תק.
אני מתרכזת בצליל התיק תק שמשמיע השעון.
אם רק הייתי יכולה להתהפנט ככה לנצח...
להישאר בראש נקי ממחשבות טורדניות ורק להמשיך ולהיות מרוכזת בצליל...
בלילה הזה החלטתי, אני בורחת ממחשבות. אוטמת את עצמי .
תיק תק, תיק תק.
אני אוחזת בחוזקה בשלט המזגן וזורקת בפתאומיות אל עבר השעון.
אני מרגישה שאני עומדת להשתגע...
אני לא באמת מצליחה להפסיק לחשוב.
אני לא מצליחה להפסיק לייסר את עצמי,
משהו יקרה לי עכשיו.
משהו יקרה.
עשיתי משהו אסור, אני... היה אסור לי לתת לעומר לנשק אותי.
היה אסור לי לתת לרועי לחבק אותי,
היה אסור לי לתת לעומר להחזיק לי את היד,
והמבט בעיניים. המבט בעיניים הזה שהתחיל את הכל.
היה אסור לי לעזוב את הבית...
הייתי צריכה להישאר עם אמא ואבא,
כל זה לא היה קורה...
ת"א, אני עברתי לת"א.
ראיתי כאן הכל מהכל... אני לא יודעת אם כל זה מתאים לי.
זו לא אני. מי שנתנה לעומר לנשק אותה, היא לא אני...
מתי הפכתי לכזאת?
איך יכולתי להנות ממגע?
כולם עדיין שם במסיבה, ברחתי משם.
נכנסתי לחדר של עומר כדי לברוח, אבל עדיין הרגשתי חנוקה.
הכל התערפל לי, כבר לא רציתי להיות שם.
כשאני ועומר נכנסו חזרה לבית שלו הכול היכה בי כמו בום חזק.
עננת עשן סיגריות מילאה את כל חלקי הבית,
המחנק והצפיפות, הבית היה קטן מדי לכמות שהגיעו...
הדי הוודקה החריפים העלו לי בחילה חזקה.
זוג מתמזמז באינטנסיביות על הספה.
אני נמצאת בסרט רע, לא מתאימה לי בכלל האווירה.
נכנסתי לחדר של עומר ונשכבתי על המיטה, חשבתי ששם אולי אני אוכל להסדיר נשימה.
העשן חדר גם לשם וכבר לא היה לי לאיפה להתחמק, רציתי להיעלם, רציתי להתנתק.
קמתי מהמיטה, עברתי דרך המון האנשים שבבית וענני העשן שעטפו את החדר בדרכי אל התיק של אסתר בשביל לקחתי את המפתח לבית. החלטתי שאני הולכת, הכל קורה מהר מדי. אני מרגישה שאני עוד מעט מתמוטטת, אני פשוט חייבת לצאת מפה.
רועי נעמד מולי כשאני באה לצאת, "לאן?"- הוא שאל.
"הביתה..."
רועי:"לא הסתדר עם עומר?"
"דווקא היסתדר.."
רועי:"אז אני לא מבין.".
"כל זה... זה לא אני. אני חייבת אוויר." - הסתכלתי עליו מיואשת.
רועי:"את הולכת לבד?"
"אני מרגישה שאני חייבת ללכת. לא נעים לי להפריע לאחותי ויונתן ועומר החברים הכי טובים, הם בטח ישארו עוד הרבה זמן."
רועי:"את לא אומרת לעומר?"
"הוא בטוח ינסה לשכנע אותי להישאר"
רועי:"לפחות תתני לי ללוות אותך..."
"לא מה פתאום רועי, אתה לא צריך."
רועי:"את לא הולכת הביתה לבד, זה לא נתון לוויכוח."
"אבל זה היום הולדת של עומר"
רועי:"אני אחזור לפה..."
"בטוח?"
רועי:"את לא תוכלי לשכנע אותי אחרת..."
ככה יצא שאני ורועי התחלנו ללכת יחד לכיוון הבית.
ברגע שיצאנו מדלת הבניין כבר הרגשתי יותר משוחררת..
רועי:"לא פירטתי יותר מדי לעומר..."
"תודה"
רועי:"אז הכל היסתדר?"
"נראה לי. רועי תגיד אם עומר קרא לי 'יפה שלי', מה זה אומר?"
רועי מחייך אלי ומגחך טיפה-"שהוא חושב שאת יפה..."
"וה 'שלי' הזה שהוא אמר... אומר משהו?"
רועי:"תראי, עומר מראש אמר לי שיש מישהי שהוא דלוק עליה ושהוא מקווה שהיא תבוא, הוא גם אמר שיש משהו מסובך בקשר הזה...
אבל כשהוא סיפר לי את זה הוא לא בדיוק פירט, עכשיו אני מבין למה הוא התכוון שהוא אמר מסובך..."
"למה אתה חושב שזה מסובך?"
רועי:"את בעצמך מרגישה את זה, אתם מעולמות שונים.
את רואה את עצמך יוצאת עם מישהו שהוא לא בעלך ושלא בטוח גם שהוא יהיה בעלך... ?"
"עד לפני חודש לא הייתי יכולה להעלות את זה בדעתי אפילו"
רועי:"ועכשיו?"
"הכרתי את עומר."
רועי:"את רוצה את עומר?"
"כן. אבל אני לא יודעת מה זה אומר... כמו שאמרת, הזוגיות שלכם מוזרה..."
רועי:"שלנו מוזרה? אנחנו רוצים להכיר זה את זו לפני שמתחתנים"
"כן רק שפה רובם כמו יונתן ואסתר שרק בזוגיות, הם אפילו לא מאורסים... ולמה בעצם?"
רועי נחנק כשאמרתי את המשפט הזה וענה :"כי בודקים, בודקים..."
"אז אצלנו לבדוק זה מסתכם בכמה פגישות וזהו. זה הבן אדם שלך... משדכים אותך לפי זרם דתי, לפי ישיבה לפי מעמד המשפחה, השקפות, עדות... זה מסתדר, שידוך זה דבר טוב."
רועי:"את באמת מאמינה בזה? לצורך העניין אם היה לך עכשיו שידוך שהוא לא עומר את חושבת שהיית מרגישה אותו הדבר?
את עכשיו מוכנה לוותר על רגש כל חייך?"
"אם היה לי שידוך שהוא לא עומר.. ? אני לא בדיוק יכולה לענות על זה, כי לא באמת אפשר להגיד ב'אם היה ככה', יכול להיות שכן ויכול להיות שלא."
רועי:"צודקת, לגמרי צודקת. אז אוקי, מצב נתון...
את מכירה את עומר, את רוצה את עומר... ועכשיו תוותרי על זה?"
"אני חושבת שאם שני בני הזוג לא באותו דרך חיים זה מאוד קשה, כמעט בלתי אפשרי לגשר. מה גם שאצלכם החילוניים חייב מגע פיזי. אני מרגישה את זה מהמבט שלו שהוא ממש פיזית נמשך לכיווני."
רועי:"נכון תשוקה ומשיכה זה חלק בלתי נפרד, אני אישית לא הייתי יכול לחיות בלי אישה שאני מרגיש אליה משיכה..."
"אתה בתור גבר חילוני אם היית רוצה אותי היית מחכה לי ולא נוגע בי?"
רועי:"יש מגע שהוא בסיסי, שהוא חלק מיצירת קשר ויצירת אינטימיות בין בני זוג, שזה אומר ליטופים, חיבוקים, נשיקות...
ויש את הסקס."
"אתה יכול לעדן את המילים... ?"
רועי שוב מצחקק:"יחסי מין זה בסדר?"
"גם מוזר..."
רועי:"אז איך את רוצה שאגיד את זה?"
"אני לא יודעת. אני לא יודעת לדבר בשפה הזאת..."
רועי:"אם לא נוח לך אז אנחנו לא נדבר על זה בכלל.. אבל תשתמשי במילים שלך, אני אנסה לדבר כמוך ולא להיות כזה בוטה"
"אתה היית מחכה בשבילי? בוחן איתי זוגיות בלי קרבה כזו... אתה יודע.. כזו"
רועי:"אם עומר אוהב אותך ורוצה אותך הוא יחכה ואת, את תעשי מה שמתאים לך.
אבל אני אומר לך בתור גבר שאם הוא מחכה לך הוא מאוד אוהב אותך ומאוד מכבד אותך אז זה טוב..."
"אני לא יודעת. אני מרגישה שזה כל כך רחוק ממני הרצון לנסות קרבה 'כזו' .. גם אחרי כל מה שקרה והכל.."
רועי:"אפשר לשאול אותך שאלה? את לא חייבת לענות..."
"מה?"
רועי:"את רוצה להתלונן?" - הזדעזעתי מהשאלה הזו.
"לא."- עניתי בנחרצות.
רועי:"שוב, תעצרי אותי אם לא נוח לך... אבל למה?"
"זה לתת למקרה הזה חיים, לנבור בפצע מחדש, באשמה שלי...
אני רוצה כל כך שזה כבר יהיה מאחוריי כאילו מעולם לא היה... כאילו מעולם לא עברתי את זה, לשכוח, להדחיק."
רועי:"אבל מגיע לו עונש"
"ולי לא מגיע?"
רועי:"את באמת חושבת שמגיע לך עונש?"
"לפני השידוך... אני גם חטאתי, היו לי כל מיני מחשבות לא טובות ו.. ו.. הרגשתי שזה העונש שלי. כשזה קרה ועוזיה תפס אותי בחוץ אני צרחתי לעזרה, אבל בפנים ביקשתי סליחה.
התפללתי לסליחה."
רועי:"את באמת חושבת שמה שעוזיה עשה לך מגיע לך?"
"כל אחד עובר מה שמגיע לו לעבור..."
רועי:"זה המשפט הכי נורא ששמעתי, מה בדיוק מגיע לך לעבור?
בטח ובטח שלא בחורה כמוך שלא חטאה, זה לא חטא,
את אומרת לי מחשבות לא טובות, מחשבות?!
כולנו חושבים... הרב הכי גדול חוטא במחשבה..."
"די, אל תגיד את זה..."
רועי:"אבל זה נכון! מגיע לעוזיה לסבול על מה שעשה לך
ולא שאת תחשבי שמגיע לך לחוות את מה שחווית. ושהוא הבן זונה הזה בינתיים יחייה את החיים שלו..."
"אני לא רוצה להתמודד עם זה! אין לי כוחות..."
רועי:"את עכשיו מרגישה שאלוהים כועס עליך?"
"רועי... אני ועומר התנשקנו קודם"-
רועי:"באמת?"
"כן..."
רועי:"בגלל זה ברחת ככה?"
''גם בגלל זה אבל גם בגלל שקשה לי, אני כרגע מפחדת... ברגע זה אני מתה מפחד..."
רועי:"את צריכה לחשוב מה את רוצה ואם את בכלל רוצה אז איך...
כי זה באמת יהיה שונה. קשר כזה הוא עדין והוא צריך ללכת בקצב אחר משאר הדברים שקורים בעיר הזאת, הכל כל כך מהר פה.
אני חושב שאת צריכה להיסגר עם עצמך אם זה מה שאת רוצה... כדי לא להרגיש אחרי זה רע, את מבינה?"
"אני מאוד מבינה, פשוט אין לי תשובות."
הגענו.
נעצרנו מחוץ לדלת הכניסה לבניין,
רועי:"את מיוחדת רחלי..."-
"תודה שליווית אותי..."
רועי:"תמיד פה לכל מה שאת צריכה.
גם אם במקרה תתחרטי ותרצי להתלונן אני פה..
או שאני פשוט אלך ואשבור לו את הצורה.. גם אופציה"
-צחקקתי-"לא, לא... אני צריכה פשוט לעכל. חיפשתי פה רוגע וקיבלתי סערה חדשה."
רועי:"אהבה זו הסערה הכי כיפית."
"אהבה?"
רועי:"את לא היית מתנשקת עם עומר אם לא היית מרגישה משהו.. אל תשכחי גם את זה.
עומר בחור טוב, אבל מה שהכי חשוב זה שתהיי נאמנה לעצמך.
אני לא יודע להסביר, אבל את חשובה לי מאוד... אני רק רוצה שיהיה לך טוב."
"תודה על הכל רועי."
נפרדתי ממנו לשלום בהנפת יד מרחוק. בלי לגעת. הוא מצידו גם לא ניסה להתקרב. רועי מרגיש אותי ואת התחושות שלי, קורא את הרגשות שלי, מבין את הרצונות שלי...
פשוט לי עם רועי.
נכנסתי הביתה והתיישבתי על הספה.
תיק תק, תיק תק, תיק תק.
אני אורזת מזוודה...
אני חוזרת הביתה...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

. . עקוב אחר .
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
ליאת סנדרס
ליאת סנדרס
איזה מתח
הגב
דווח
. .
. .
במוצש המשך (:
הגב
דווח
ליאת סנדרס
ליאת סנדרס
מושלם!!!!
הגב
דווח
טען עוד 10 תגובות
כותבי החודש בספרייה
. .
מגע אסור 31  (פרקים חדשים)
מגע אסור 31 (פרקים חדשים)
מאת: . .
יש לי משחק חדש ללמד אותך
יש לי משחק חדש ללמד אותך
מאת: . .
מגע אסור 29
מגע אסור 29
מאת: . .
השקט הזה ימשיך לנצח
השקט הזה ימשיך לנצח
מאת: . .
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה