כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

מיקה, מון אמור המשך - פרק 23

הוא צועק מהסלון וכשאני מיישרת מבט מהמטבח, לראות מי בדלת, אני רואה אותה. את אותה יצירה מזן משובח שאלוהים ברא. השיער הבלונדיני שלה מבריק, החיוך שלה נמרח כשהיא רואה אותו והעיניים הכחולות שלה נוצצות מול עיניו..

תוכן עניינים 1. מיקה, מון אמור פרק - 12. מיקה, מון אמור פרק -23. מיקה, מון אמור פרק - 34. מיקה, מון אמור פרק - 45. מיקה, מון אמור פרק - 56. מיקה, מון אמור פרק - 67. מיקה, מון אמור פרק - 78. מיקה, מון אמור פרק - 89. מיקה, מון אמור פרק - 910. מיקה, מון אמור פרק - 1011. מיקה, מון אמור פרק - 1112. מיקה, מון אמור פרק - 1213. מיקה, מון אמור פרק - 1314. מיקה, מון אמור פרק - 1415. מיקה, מון אמור פרק - 1516. מיקה, מון אמור פרק - 1617. מיקה, מון אמור פרק - 1718. מיקה, מון אמור פרק - 1819. מיקה, מון אמור פרק - 1920. מיקה, מון אמור פרק - 2021. מיקה, מון אמור פרק - 2122. מיקה, מון אמור פרק - 2223. מיקה, מון אמור פרק - 2324. מיקה, מון אמור פרק - 2425. מיקה, מון אמור פרק - 2526. מיקה, מון אמור פרק - 2627. מיקה, מון אמור פרק - 2728. מיקה, מון אמור פרק - 2829. מיקה, מון אמור פרק - 2930. מיקה, מון אמור פרק - 3031. מיקה, מון אמור פרק - 3132. מיקה, מון אמור פרק - 32 ואחרון33. מיקה, מון אמור המשך - פרק 134. מיקה, מון אמור המשך - פרק 235. מיקה, מון אמור המשך - פרק 336. מיקה, מון אמור המשך - פרק 437. מיקה, מון אמור המשך - פרק 538. מיקה, מון אמור המשך - פרק 639. מיקה, מון אמור המשך - פרק 740. מיקה, מון אמור המשך - פרק 841. מיקה, מון אמור המשך - פרק 942. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1043. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1144. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1245. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1346. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1447. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1548. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1649. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1750. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1851. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1952. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2053. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2154. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2255. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2356. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2457. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2558. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2659. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2760. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2861. קצת אוויר

הוא תופס את ידי ומוציא אותי מאיזור המטבח.
"בואי אני רוצה להראות לך משהו"
"מה?"
"תכף תראי"
אנחנו נכנסים להול לכיוון החדרים, הוא פותח את אחד מהם ומסמן לי להיכנס.
אני נכנסת פנימה והחדר מסודר, נקי ומריח מדהים.
כאילו חיכה רק לו שיגיע כבר..
הוא נכנס ובזמן שאני עוברת על התמונות שתלויות לו על הקיר, הוא מוציא מהארון אלבום תמונות.
"בואי"
הוא מתיישב מחוייך על המיטה ואני מסתכלת עליו עם חצי חיוך.
אני פותחת את האלבום ואני רואה אותו, מתבגר עם עיניים חולמניות.
תמונות שלו כשהוא יושב על סף הבית.
העיניים שלו מבריקות גם בתמונות.
"זה מדהים.."
"מה?"
"העיניים שלך.."
"מה איתן?"
"אפשר להתמכר אליהן גם דרך התמונות הישנות האלה"
אני עוברת תמונה תמונה.
מתמקדת בהבעות פנים שלו, שמה לב שכמעט בכל תמונה הבעתו רצינית, או סתם חולמנית.
"אתה לא מחייך.."
החיוך יגיע"
אני ממשיכה להעביר ורואה תמונות שלו עם אמא שלו.
היא כל כך יפה..
יש בה יופי מיוחד, מן חוזק כזה שמשאיר את העיניים בציפייה.
"יש בכם משהו.."
"מה זאת אומרת?"
"בך ובאמא שלך.
יש בכם משהו רוחני, משהו חזק כזה שמרתק"
"מצחיק שאת אומרת את זה"
"למה מצחיק?"
"כי ככה אני מרגיש איתך.
אני מרגיש שאין לי שובע ממך, שאת תמיד צריכה להיות בסביבה.
אני מרגיש שלא בא לי שיגמר לי הזמן איתך"
הוא אומר בשקט כששנינו מעבירים את התמונות וראשו צמוד לשלי.
אני מסתכלת עליו מהצד ורואה את החצי חיוך הזה שלו.
"מה אתה מחייך?"
"את תכף תביני, תעבירי"
אני מעבירה ולנגד עיניי אני רואה מתבגר, עם שיער שחור, ארוך, סיגריה ביד וחולצה קרועה.
"מה זה?
ג'וני זה אתה?"
"כן..
זה בכיתה י"ב.
לא הסכמתי להצטלם כמה חודשים טובים, אפילו קרוב לשנה עד שהשיער שלי ארך"
"יאו זה כאילו גירסא אחרת שלך"
"כן, לגמרי"
"כל כך רחוק מאיך שאתה היום!
"זה טוב או רע?"
"שמע הייתי לוקחת אותך גם בתור אינדיאני!
תראה איזה חתיך אתה!"
אני מסתכלת על תמונות שלו ביער עם השיער הזה ועם כמה חברים, הם נראים כאילו ברחו מאיזה שבט.
כל אחד גידל לעצמו על הראש איזה משהו לא מובן.
הצחוק שלו משתחרר ואני מסתכלת עליו והחיוך שלו ממיס לי את הנשמה.
כשהוא לא מוכן לזה אני מדביקה לו נשיקה על השפתיים.
כזאת שמועכת לו את הפרצוף.
"אני מטורף עליך, את יודעת?!"
"אני יודעת"
אני אומרת וצוחקת כשהוא מנשק אותי בחזרה.
אני מסתכלת על התמונות שרובן היו עם חברים ועוד כמה בנות, הן נראו חבורה די מגובשת.
אחת מהן הייתה צמודה אליו כמעט בכל תמונה.
הייתי סקרנית לשאול אבל העדפתי שלא לשאול יותר מדי.
הנחתי עם עצמי שזאת בטח הייתה חברה שלו באותה תקופה.
"זאת הייתה תקופה טובה.
אחרי כמה שנים שהייתי די בודד עם עצמי, מתוך בחירה.
בשנה הזאת ממש התחברתי עם כולם, מצאתי את עצמי מתחבר יותר לאנשים.
הם היו טובים אז זה די הקל על התהליך"
הוא מספר אבל לא מזכיר אותה, או מדבר עליה.
זה מסקרן אותי אבל אני מתאפקת.
משהו בתוכי אומר לי לא לישאול עליה.
"אתה בקשר איתם?"
"עם הרוב כן, כשהם מגיעים למרכז אנחנו דואגים להיפגש.
מדברים כמעט כל יום.
את יודעת, שומרים על מה שיש"
איך קוראים להם?"
"זה שי, נועם, מתן, אפי ורגב.
זאת דניאלה, שיר שהייתה חברה של נועם.
זאת אפרת וזאת מאיה"
הוא מצביע על כל אחד ואחת ואותה משאיר לסוף.
אני מתמקדת בפנים שלה.
יש לה עיניים כחולות, שיער בלונדינית, חיוך מהמם.
מה ניסגר עם כל הבלונדיניות האלה?!
זה כאילו אלוהים החליט לייצר זן משובח שלא מתקרב לתוצרת הזאת.
אני עדיין לא שואלת אותו עליה, לא יודעת כאילו משהו בתוכי אומר לי להתעלם!
"וכשאתה בא לכאן אתם ניפגשים?"
"לרוב לא, כי הרוב לא גרים כאן כבר, הרבה התפזרו"
אני משתדלת לא לבהות בה יותר מדי אבל נראה שהוא קולט אותי.
"זה ניגמר מזמן.."
"מה? מה ניגמר מזמן?"
"עם מאיה"
אני מרגישה מובכת ולא ממש יודעת מה להגיד על זה.
"תיארתי לעצמי"
"אז מה נתקעת עליה?"
"לא יודעת, סתם.
היא יפה"
הוא לוקח את האלבום ממני, סוגר אותו ומניח אותו בצד.
הוא מסתכל עליי, עם החיוך המושלם שלו ועם העיניים השקופות האלה שלו.
"אם רק היית יודעת כמה את יפה!
לא היית מבזבזת חצי שניה על להסתכל על מישהי אחרת"
"נו די תמשיך"
אני אומרת בשקט והחיוך שלי מופיע מיד כשהוא מתחיל לצחוק.
"אני לא יכול איתך לפעמים"
הוא אומר וקובר את ראשו בצוואר שלי.
אני מניחה את הידיים שלי על העורף שלו והוא מיישר אלי את המבט שלו.
"אתה יודע שלא משנה כמה שנים יעברו, כמה חברות תחליף, כמה פעמים תתאהב, לצורך העניין כמה תאהב את הבחורה שלך.
ברגע שהיא תיתקל בתמונה של האקסית המיתולוגית, היא תתפלץ!
זה משהו שאי אפשר להסביר, אבל זה ככה"
"כי אתן לא נורמאליות!"
"כן, יש בזה משהו.."
אני אומרת ופורצת בצחוק.
אני נישכבת על המיטה, הוא נישכב לצידי.
ברגעים האלה שאני יכולה בשקט לצלול לתוך העיניים שלו אני מבינה איך לאט, לאט הוא מכניס אותי לחיים שלו, לעולם שלו.
מכניס אותי בשקט בין כל אותם סדקים שנימצאים בלב שלו.
"אני שמחה להיות כאן איתך"
אני אומרת ומניחה את היד שלי על הזיפים שעל פניו.
"זה היה החדר שלך?"
"כן..
הייתי מעביר פה כל כך הרבה זמן"
"איך עזבת את המקום הזה?
מה חיפשת בעיר הארורה הזאת?"
"מה את חיפשת שם?"
"אני חיפשתי את החופש שלי, חיפשתי חיים שפיספסתי"
"לא יודע, הרגשתי שהיה לי מספיק מהשקט הזה כאן, רציתי קצת רעש, קצת אשקן, בלאגן.
בחורות על ימין ועל שמאל"
"איזה ילד מניאק"
אני אומרת ובאותה נשימה מחטיפה לו"
"למה את מתעצבנת?!
ככה הכרנו נו מה?!"
"ככה הכרת אותי וככה על ימין ועל שמאל עשית גם אותי וגם את החברה הכי טובה שלי"
"יאו נכון"
הוא אומר ומשחרר צחוק מתגלגל בזמן שאני עסוקה בלהחטיף לו קצת יותר חזק.
"את מבינה מה הייתי צריך לעבור כדי להגיע אליך?!"
"מה אתה משחק אותה? כאילו סבלת"
"לא סבלתי, האמת נהנתי"
"ג'וני אל תדליק אותי"
"את מקנא!"
"אני לא"
"את אוכלת סרט עכשיו על מה שהיה עם ליה?!
עברה שנה מאז!"
"אני לא אוכלת סרט.."
אני כן אבל אני לא יודעת איך להסתיר את זה ממנו..
פאק!
מה פרץ הקינאה הזה עכשיו?!
"זה אתה!
אתה מעצבן אותי עם השטויות שלך!"
"את העלת את הנקודה הזאת איתה, לא אני.
עכשיו יאללה בואי, קומי!"
"לאן?"
הוא מושך אותי ביד ומרים אותי מהמיטה.
"לאן הולכים?"
"סיבוב"
הוא ניגש לתיק שלו ושולף משם חולצת טריקו פשוטה כדי שיהיה לו נוח יותר.
אני מסתכלת עליו בזמן שהוא מחליף אותה ועוד רגע מטפטף ממני ריר.
"קדימה גברת"
אני מתקרבת אליו ואנחנו יוצאים מהבית.
אמא שלו בדיוק יוצאת מהאוטו עם הקניות.
"לאן אתם הולכים?"
"סיבוב עוד מעט נחזור"
אנחנו עוזרים לה עם השקיות והיא עוצרת נשימה עם החיוך הזה שהיא מפזרת מולי.
"את לא רעבה מאמי?"
היא שואלת ומניחה את היד שלה על הפנים שלי.
"לא, כל כך"
"אבל לא אכלתם כלום"
"אמא אנחנו חצי שעה חוזרים, נשב לאכול"
"בסדר"
היא נכנסת פנימה ואז יוצאת שוב..
"אושר, המפתחות על הגלגל"
"איזה מפתחות?"
"בואי"
אני מרגישה מבולבלת ולא מבינה על מה הם דיברו.
אנחנו נכנסים למחסן שנמצא מחוץ לבית שלהם על שולי השביל.
שם נמצא טרקטורון.
"אוקי..
למפתחות האלה היא התכוונה"
"כן היא מדי פעם נוסעת איתו"
"אמא שלך?
על הטרקטורון?!"
"כן, לימדתי אותה מזמן"
"אתה מלא הפתעות אושר שלי.."
אני אומרת בשקט וכשאני אומרת את השם שלו הוא שולח אליי את המבט שלו.
"אני אוהב כשאת קוראת לי ככה"
אני מחייכת אליו והוא עולה על הטרקטורון ושולח אליי את היד שלו.
אני מתקרבת ועולה, מחבקת אותו והוא מניח נשיקה קטנה על האף שלי.
הוא נותן גז ואחרי נסיעה של כמה דקות, יצאנו מהמושב דרך השדות והגענו לכניסה להר.
הוא נכנס פנימה והוא מרשה לעצמו להתעלל בי קצת והתפרע מעט בנסיעה שלו.
כשאנחנו עוצרים באמצע היער אני מרשה לעצמי להרפות את האחיזה בו והוא יורד ונעמד צמוד אלי.
אני משחררת אוויר ומסתכלת עליו כשהשיער שלי פרוע ואני מרגישה כאילו עברתי טלטלה ויצאתי ממלחמה.
"אתה לא נורמאלי"
"אני שמח שהבנת את זה סוף סוף"
"זה היה כייף!
למרות שעכשיו אני מרגישה כמו אחת שיצאה מסערה"
הוא תופס את הפנים שלי בשתי ידיו, מסתכל עליי, מחייך שוב את החיוך הזה שמיד גורם לי לצחוק..
"נו יא נודניקית אני מנסה להיות רציני מה את צוחקת?!"
"אתה מצחיק אותי, מה אני יכולה לעשות?"
הוא מזיז את השיער מהפנים שלי והרוח בהר עושה את שלה ומעיפה אותו שוב.
אני מחזיקה את הצחוק, מנסה לא להתפוצץ כשהוא מסתכל עלי עם העיניים הקסומות האלה שלו.
זה חזק ממני וכשהוא מנסה שוב להזיז את השיער אני פשוט מתפוצצת והוא עומד מולי המום.
"אני לא מבין מה מצחיק אותך?!
בן אדם, מנסה לנצל רגע רומנטי, על ההר.
מנסה להגיד כמה מילים מהלב לאישה שהוא אוהב והיא רק צוחקת.
תתביישי לך!"
הוא אומר ואני רואה על הפנים שלו שהוא מחזיק את הצחוק שלו.
"אני מצטערת, אתה צודק"
"בואי בואי, תזיזי את התחת שלך ואת הרעמה שלך ובואי"
"מה לא תגיד לי מילים מהלב?
לא יהיה רגע רומנטי?"
אני מיללת בציניות והוא מסתכל עלי במבט שמזהיר.
הוא מתיישב על סלע שבמבט ישיר קדימה ממנו צופים לנוף מושלם.
אני מתיישבת עם הגב שלי אליו והוא מחבק את גופי אליו.
"אני יכולה להגיד לך משהו מהלב?"
"תמיד"
"אני אולי אשמע מוזר..
אבל אני מרגישה שזה המקום שלנו.
אני אולי פה חמש דקות, אבל כל ההרגשה של להיות איתך במושב וכאן, זה קסום בעיני.
כאילו כל המסביב כל כך לא חשוב במקום הזה.
כאילו הכל נראה חסר חשיבות, זה מרגיש בית אמיתי"
"אני מבין אותך..
יש משהו אחר במקום הזה, בצפון במושב.
יש משהו כל כך שונה פה מתל אביב, יש פה שקט שמתמכרים אליו"
"לא בא לי שזה יגמר"
אני אומרת בשקט והוא מחזק את האחיזה בי, מניח את השפתיים החמות שלו על העורף שלי.
כובש את הנשמה שלי עם המגע שלו.

"אמא חזרנו"
הוא צועק בזמן שאנחנו נכנסים פנימה כשהוא מנסה לשלוח לי ידיים ומנשק אותי בתשוקה.
אנחנו נכנסים ואני ממהרת להשתחרר מהידיים המחרמנות שלו ונכנסת למטבח כדי לעזור לאמא שלו בסיום העריכה.
"איפה הייתם?"
"אושר לקח אותי קצת ליער"
"הוא מת על המקום הזה"
"אני יכולה להבין למה"
אנחנו מנהלות שיחה והיא אוספת את השיער הארוך שלה, חושפת בפני עת הצוואר המצולק שלה.
בלי כוונה אני בוהה בה והיא מבחינה בזה.
"זה שום דבר"
"אני יודעת"
"מה את יודעת?"
היא שואלת ואני מרגישה טיפה לא נעים לעמוד מולה בשיחה הזאת..
"אווה, אושר סיפר לי הכל על אבא שלו"
"הוא סיפר לך?"
"כן.."
"מעטים האנשים שהוא פותח בפניהם את הדלת הזאת לעולם שלו"
"אני יודעת.."
"אם הוא פתח אותה בפניך, סימן שאת מיוחדת עבורו"
"הוא מיוחד עבורי, אני אוהבת אותו"
"רואים.."
היא מניחה שוב את היד שלה עלי והעיניים הטובות שלה מצטלבות עם שלי.
"תשמרו על זה, תשמרו אחד על השנייה"
"אני מבטיחה לשמור עליו"
אני שולחת אליה חיוך ודפיקה בדלת מפרה את הרגע המקסים הזה איתה.
"אני פותח"
הוא צועק מהסלון וכשאני מיישרת מבט מהמטבח, לראות מי בדלת, אני רואה אותה.
את אותה יצירה מזן משובח שאלוהים ברא.
השיער הבלונדיני שלה מבריק, החיוך שלה נמרח כשהיא רואה אותו והעיניים הכחולות שלה נוצצות מול עיניו..
אני לא מבינה למה היא פה..
אני לא מצליחה להשקיט את הלב.
לא מצליחה להרגיע את הגוף שנכנס ללחץ שלא ניתן להסביר.
אני עומדת במטבח, צופה מהצד על ההיא שפעם הייתה במקום שלי, צופה במיתולוגית שלא משנה כמה שנים יעברו מהתקופה שלה, תמיד תגרום לאותה הרגשה שאי אפשר להסביר.
היא מחבקת אותו..
הוא מחבק אותה..
והלב שלי מחסיר פעימה מבוהלת..

**************
גם בחופש שלהם אין להם שקט!
מה היא באה עכשיו זאתי?!
תמיד פה לדעת מה אתם חושבים!
אז ספרו לי!
אני יודעת שבין פרק לפרק לוקח לי זמן להעלות, אבל אני מבטיחה לכם, שלא משנה כמה זמן עובר אני כאן ואני לא שוכחת לא אתכם ולא את הסיפור.
לפעמים אני צריכה קצת זמן, קצת סדר..
מקווה שאתם מבינים ומקווה שאתם פה.
אוהבת אתכם מלא!
מועדים לשמחה אהובים שלי, תהנו מהחופש ומהביחד!
נתראה בפרק הבא!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Vivi Stories עקוב אחר Vivi
שמור סיפור
לסיפור זה 12 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
סיפור מרתק
הגב
דווח
1 אהבתי
Vivi Stories
Vivi Stories
תודה רבה❤
הגב
דווח
Mor B
Mor B
אני חושבת שאת לא צריכה לעשות להם צרות.
הם עברו יותר מידי כל אחד לחוד וגם ביחד.
הם כאלה מתוקים ביחד...
וואי עשית לי חשק לעשות טיול טרקטרונים ג'יפים אופנועים משהו חחח...
מי הזמין את הפוסטמה למסיבה ובאיזה זכות היא מחבקת את ג'וני שלי???
השעה 4 בבוקר חחחח יאללה נפרוש נומי.
אוהבת אותך ❤❤
הגב
דווח
טען עוד 25 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Vivi Stories
מה אנחנו עושים?! פרק 1
מה אנחנו עושים?! פרק 1
מאת: Vivi Stories
עלמה פרק 41 ואחרון
עלמה פרק 41 ואחרון
מאת: Vivi Stories
מה אנחנו עושים?! פרק 94
מה אנחנו עושים?! פרק 94
מאת: Vivi Stories
זאת אני!
זאת אני!
מאת: Vivi Stories
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D