חיים חדשים ישנים
פרק 24
לא יכולתי לישון בלילה כל מה שעשיתי היה דרכים להשתחל מחוץ לשלשלאות הכבדות שעטפו את גופי.
אחת הבחורות הייתה לידי ולא הפסיקה להתייפח כך שזה לא באמת היה משנה את העובדה שלא הייתי ישנה בלילה הזה גם אם הייתי מנסה.
השמש התחילה לבצבץ איפה אני בכלל לעזעזל?!
אנחנו עדיין במידלנד?
"היי!" קראתי לנער שיצא מאוהלו אבל ברגע שראה מי קרא לו הוא ישר הסתובב בחזרה למעשיו.
"לא לא בבקשה! אני רק רוצה לדעת איפה אני? אנחנו עדיין במידלנד?" הוא התחיל לצחוק "למה שניהיה במידלנד?" התחלתי להילחץ "אז... איפה אנחנו?" הוא חייך וענה "גסטליה" רגע מה?! לא לא לא איך הספקנו להגיע לגסטליה? אף אחד לא יימצא אותי כאן! אני אבודה באמת! התחלתי שוב לאבד את זה והתחלתי להתפתל ולהדוף את ראשי בעץ שוב ושוב "תרגעי!" הוא נבהל ורץ לכיווני מנסה לגרום לי להפסיק אבל אני לא רציתי נמאס לי נמאס לי מחוסר המזל הזה לו רק יכולתי לשלוט קצת בגורל שלי!
אבל רק כשאני חושבת שהגעתי לשפל הוא חייב להזכיר לי שאני טועה, שיש גרוע מזה... אז רק הפעם בבקשה... תוכיח לי שאני צודקת... שמכאן רק יעלה למעלה, שמישהו יעזור לי... או שפשוט חיי ייגמרו... למרות כל פחדיי מהמוות ידעתי איפשהו בתוכי לאורך כל התקופה האחרונה שהוא יגיע... אבל עכשיו אני מוכנה לעמוד מולו למרות כמה שנרתעתי ממנו וניסיתי שלא לפגוש בו כנראה שזה היה בלתי נמנע אני רק צריכה שההזדמנות תופיעה ואני אוכל לרוץ אליו כמה שיותר מהר ללא מחשבות... כל מה שיגיע לידיי יהיה מצויין... רק לסיים את הסיוט המתמשך הזה... ואולי, אולי זה באמת סתם סיוט... אולי ברגע שאמות כמו בכל חלום... אני פשוט אתעורר לחיים הרגילים שלי למרות שאני כלל לא זוכרת משהו שכזה אבל אולי חלומי משטה בי.
וככה מהמחשבות האלו הרגיעו אותי ולאט לאט התחלתי לחזור אל המציאות שאני נמצאת בה.
"אני אמצא דרך" מלמלתי לעצמי הבטחה "אני אמצא דרך לעזוב את העולם הזה" ודווקא בזמן הכי נורא כמו זה... מצאתי תקווה בדבר שמעולם לא חשבתי שאאחז בו
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
